ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה גוהרי נגד חברת לאומי קארד בע"מ :

בפני כבוד השופטת רונית פינצ'וק אלט

תובע
שלמה גוהרי
ע"י ב"כ עו"ד אורשלם מיטל

נגד

נתבעת
חברת לאומי קארד בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עופר שובל
נגד
צד ג' שושנה (גוהרי) אייש

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

פסק דין

לפני תביעה להחזר כספי של חיובים שהתובע חויב בהם, בגין עסקאות שבוצעו בכרטיס האשראי שלו, לטענתו, שלא על ידו ולא בהרשאתו.

א. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים .
1. התובע הוא בעל כרטיס אשראי, שהונפק לו על ידי הנתבעת, חברת כרטיסי אשראי שעיקר עיסוקה בהנפקה וסליקה של כרטיסי חיוב כמשמעם בחוק כרטיסי חיוב תשמ"ו – 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב").

2. לטענת התובע, משנת 2006 ועד ליום 8.3.07, נעשו עסקאות באמצעות שימוש בכרטיס האשראי שלו, שלא על ידו ושלא בהרשאתו. התובע ביקש מהנתבעת לזכותו בגין חיובים אלה אך פניותיו נענו בשלילה.

3. לטענת התובע, מחלקת הביטחון של הנתבעת ביצעה בדיקה אשר העלתה כי גרושתו של התובע, הגב' שושנה גוהרי, היא שביצעה את העסקאות בכרטיס האשראי של התובע וכי מדובר בעסקאות טלפוניות. הנתבעת מכחישה טענה זו וטוענת כי התובע הוא שמסר כי השימוש בכרטיס נעשה על ידי גרושתו.

4. לטענת הנתבעת, מפניותיו של התובע אליה ומשיחות של עובדי הנתבעת עם גרושתו של התובע עולה כי השימוש שבצעה גרושתו בכרטיסיו של התובע היה בהסכמתו המלאה, תוך הסכמה כי העסקאות יקוזזו מחובותיו של התובע בגין תשלומי המזונות שהוא חב לה. בנוסף סיפרה גרושתו של התובע לנתבעת כי התובע נהג לבטל עסקאות ששכח שערך מול בתי עסק, ורק לאחר הזיכוי, היה נזכר שאכן ביצע את העסקאות שבוטלו. לפיכך טוענת הנתבעת כי לא נעשה בכרטיס האשראי של התובע שימוש לרעה.

5. לטענת התובע, כאשר פנה לנתבעת בעניין זה לראשונה בשנת 2006, היא ביצעה חסימה של כרטיס האשראי. הנתבעת טוענת כי במהלך שלוש השנים שקדמו למועד הגשת כתב ההגנה החליף התובע לא פחות מחמישה כרטיסי אשראי אשר נחסמו כולם בהתאם לבקשותיו. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נוהג להכחיש עסקאות באופן סדרתי. הנתבעת טוענת כי בכל פעם שהונפק לתובע כרטיס חלופי, בגין שימושים לרעה, לכאורה, הגיעו כרטיסי האשראי החלופיים ל"ידיים אחרות".

6. הנתבעת הגישה הודעת צד ג' נגד גרושתו של התובע, הגב' שושנה גוהרי, בשמה הנוכחי - שושנה אייש, אך האחרונה לא הגישה כתב הגנה להודעת צד ג', וביום 8.9.08 ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה.

ב. דיון והכרעה .
לאחר שבחנתי את עדויות הצדדים ואת האסמכתאות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע ביצע את כל או רוב העסקאות בעצמו, ונתן ליתר העסקאות, שהוכחשו על ידו מאוחר יותר, את אישורו. בנוסף הכחיש התובע את העסקאות באיחור ניכר, בניגוד להסכם שבינו לבין הנתבעת.

א. התובע ביצע את העסקאות או אישר אותן.
1. מספר העסקאות המוכחשות על ידי התובע הלך ותפח במהלך הזמן. לגבי רובן ככולן של העסקאות אין כל ראייה שצד ג' היא שביצעה את העסקאות ולא התובע, והיא הכחישה את הטענה כי בוצעו על ידה. למעשה העסקה היחידה שאין חולק כי בוצעה למען צד ג', היא השתתפותה בקורס גישור. מדובר בעסקה בסכום ניכר שחויבה ב- 18 תשלומים. לגבי עסקה זו, טוענים הנתבעת וצד ג' כי התובע הוא ששוחח עם מפעילי הקורס ואישר את העסקה טלפונית, כך שלא רק שהעסקה נעשתה באישורו אלא למעשה, בוצעה על ידו. התובע, לעומת זאת טוען שהעסקה (וכן העסקאות הנוספות הנטענות בכתב התביעה) בוצעו על ידי צד ג' מבלי שהוא מסר לה אי פעם את כרטיס האשראי שלו, מבלי שהשאיר אותו בביתו, מבלי שהיה בינו לבין גרושתו קשר כלשהו, וכי מספר הכרטיס נודע לה בדרך כשלהי שאיננה ידועה לו.

2. המסגרת הנורמטיבית הדנה בשאלת השימוש לרעה בכרטיס אשראי מצויה בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב.

3. סעיף 5(ב) לחוק כרטיסי חיוב קובע כי בעל כרטיס החיוב לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס לאחר שמסר הודעה על שימוש לרעה.

4. סעיף 5(ג) לחוק כרטיסי חיוב קובע את גבולות אחריותו של בעל הכרטיס לשימוש שנעשה בכרטיס טרם מסירת ההודעה על שימוש לרעה.

5. סעיף 5(ד) לחוק כרטיסי חיוב קובע את החריגים להגבלת האחריות, כאמור בסעיפים הקודמים, כדלקמן:
הגבלת האחריות האמורה בסעיף זה, לא תחול אם נתקיים אחד מאלה:
(תיקון
(1) הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד, ואולם הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה אחרי שכרטיס החיוב שנמסר לאדם אחר, אבד לאותו אדם או נגנב ממנו; לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות;
(2) השימוש בכרטיס החיוב נעשה בידיעת הלקוח;
(3) הלקוח פעל בכוונת מרמה.

6. התובע מכחיש את טענת הנתבע ועדות צד ג' לפיהן הוא נתן אישור לביצוע העסקאות שהוא מכחיש, וכן טוען שמעולם לא מסר לצד ג' את פרטי כרטיס האשראי שלו (עמ' 2, שורות 7-8 לפרוטוקול מיום 4.3.09). לטענתו, גרושתו "עלתה", איכשהו, על מספר כרטיס האשראי שלו, למרות שהכרטיס היה תמיד שמור אצלו (עמ' 7, שורות 17-21 לפרוטוקול 22.3.10).

7. צד ג' העידה כי מעולם לא החזיקה בכרטיס האשראי של התובע, ובנותיהן, מעולם לא לקחו את הכרטיס מאביהן כדי להעביר לה (עמ' 18, שורות 8-16 לפרוטוקול). כן חזרה והביעה נכונות להיבדק באמצעות פוליגרף בשאלה זו (עמ' 18, שורות 17-20 לפרוטוקול).

8. התובע טוען בסיכומיו כי הואיל ולאחר גירושיו מאשתו, ניתק הקשר ביניהם ואף התנהלו כנגדו הליכים פליליים בגין עבירות שביצע נגדה, והיחסים ביניהם ממילא לא היו טובים, לא יכולה הייתה להינתן על ידו הסכמה או הרשאה לגרושתו לעשות שימוש בכרטיס החיוב שלו. אינני מקבלת טענה זו. מעדותה של צד ג' עולה כי מערכת היחסים ביניהם חוותה עליות ומורדות, וכי לא אחת היא הגיעה לביתו של התובע, שהיה גם מקום מגוריהן של בנותיהם המשותפות, ניקתה את הבית ובישלה לבנות (עמ' 20, שורות 2-5 לפרוטוקול). התובע לא הכחיש את ביקוריה של גרושתו אצלו בבית (עמ' 7, שורות 28-29 לפרוטוקול 22.3.10).

9. על-פי עדותה של צד ג', בשעתו, התובע היה מוכן לסייע לה (עמ' 18, שורות 2-3 לפרוטוקול) לה כספית. גם בשיחה של צד ג' עם נציגת הנתבעת אמרה לה כי הוסכם בינה לבין התובע כי התובע ישלם באמצעות כרטיס האשראי עבור לימודי הגישור שלה, והיא תחזיר לו את הסכום מאוחר יותר (עמ' 3, שורה 1-4 לנספח ג' לתצהיר הנתבעת). השאלה אם צד ג' החזירה לתובע את הסכום מאוחר יותר, אם לאו (עמ' 22, שורות 26-27 לפרוטוקול), אינה רלוונטית לענייננו, שכן השאלות שעומדות לפנינו הן האם השימוש בכרטיס האשראי נעשה על ידי התובע או על ידי גרושתו, ואם על ידי גרושתו – האם נעשה בהרשאתו, ולא מערכת היחסים הכספית-חוזית שבין התובע לגרושתו.

10. התובע טוען בסיכומיו כי גרושתו העידה כי בתי העסק שהיא ביצעה מולם את עסקאות האשראי דרשו שבעל הכרטיס יתייצב באופן אישי על מנת לזהותו. בהמשך טוען התובע הכיצד ייתכן כי בכל רכישה באמצעות כרטיס האשראי המתינה גרושתו על מנת שיגיע ויזדהה בפני בית העסק (סעיף 14 לסיכומי התובע). דומה כי התובע נתפס לכלל טעות. מדובר בעסקאות אשראי טלפוניות, שאין חובת הזדהות פרונטאלית של בעל הכרטיס. כל שהעידה צד ג' לעניין זה הוא שבתי העסק דרשו כי בעל הכרטיס, הוא התובע, יאשר טלפונית, את החיוב בכרטיס האשראי שלו לבית העסק וימסור להם את פרטיו. בעניינינו, כאמור, לא נסתרה טענת הנתבעת כי לא רק שבעל הכרטיס, הוא התובע, אישר את העסקה, אלא שהוא עצמו מסר את פרטי הכרטיס לבעל העסק, קרי: ביצע את העסקה, טלפונית.

11. מעיון בפירוט החיובים של כרטיס האשראי של התובע לתאריך 15.2.06 (נספח ג' לכרך האסמכתאות של התובע) עולה כי החיוב בגין קורס הגישור ב"גומא", נפרס לשמונה עשר תשלומים. ראשית, אם אכן ביצעה צד ג' שימוש בכרטיס שלא בידיעת התובע, מדוע טרחה לפרוס את החיוב. שנית, במשך כל חודשי פריסת התשלומים הופיעו החיוב ופרטי העסקה בכל אחד מדפי החיוב החודשיים, ובכל זאת לא פנה התובע לנתבעת בעניין זה אלא זמן רב לאחר מכן.

12. על-פי עדותה של צד ג', לבקשתה, התקשר נציג "גומא" לתובע והאחרון מסר ל"גומא" את פרטי הכרטיס לחיוב (עמ' 15, שורה 25 עד עמ' 16, שורה 2 ועמ' 18, שורות 6-7 לפרוטוקול). לטענתה, מנכ"ל "גומא", מר יוסי צור, או נציג ממחלקת הכספים, שוחח עם התובע, ואלמלא מסר התובע את פרטי כרטיס אשראי, החיוב לא היה נעשה (עמ' 26, שורות 4-12 לפרוטוקול).

13. לגבי החיובים בגין הזמנת הפיצה, העידה צד ג' כי ההזמנות בוצעו על ידי הבנות המשותפות שלה ושל התובע, באישורו של התובע, שמסר לבנות את מספר כרטיס האשראי, לצורך ביצוע ההזמנה (עמ' 16, שורות 11-16 לפרוטוקול).

14. די בכך כדי להחיל את החריגים שבסעיפים 5(ד)(1) או (2) לחוק כרטיסי חיוב שכן המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי התובע ביצע את העסקאות בעצמו, או נתן להן הרשאה.
15. התובע הגיש תלונה למשטרה בה הודיע כי כרטיס האשראי נלקח מביתו (נספח ב' לכרך האסמכתאות מטעם התובע). לטענת התובע, מדובר בטעות ברישום שכן הוא לא התלונן על גניבה של הכרטיס מביתו אלא על הונאה בכרטיס חיוב (עמ' 8, שורות 18-23 לפרוטוקול 22.3.10). ההבדל שבגרסאות התובע פוגע במהימנות גרסתו דבר שימוש שלא בהרשאה שעשתה גרושתו בכרטיס.

16. התובע טוען כי היו לו בעבר כרטיסי אשראי נוספים שבהם עשתה צד ג' שימוש ללא הרשאתו (עמ' 2, שורות 5-6 לפרוטוקול מיום 4.3.09). על רקע זאת, אין זה סביר שהתובע לא יבדוק בקפידה, ומידי חודש בחודשו, את חיובי כרטיס האשראי, ולא יפנה מייד, ובכתב, לנתבעת, במיוחד כאשר, החיוב בגין קורס הגישור נפרס על פני 18 תשלומים, והופיע מידי חודש בפירוט החיובים.

17. מקובץ עולה, כי התובע הוא שביצע את העסקאות, ולמצער נתן הסכמתו והרשאתו לחיוב כרטיס האשראי שלו, ודי בכך כדי לדחות את התביעה.

ב. התובע הכחיש את העסקאות באיחור ניכר .
1. האסמכתא היחידה בדבר הכחשת העסקאות היא מיום 8.3.07. הנתבעת מאשרת כי בחודש נובמבר 2006 ביקש התובע לראשונה להכחיש שלוש עסקאות, אולם גם פנייה זו, עשרה חודשים לאחר החיוב בעסקאות היא פנייה מאוחרת.

2. ההודעה על השימוש לרעה הנטען שנעשה בכרטיס האשראי אינה עומדת בתנאי ההסכם, לפיו על בעל הכרטיס להודיע לנתבעת על שימוש לרעה בכרטיס מיד לאחר שנודע לו על כך (סעיף 9.1 לנספח א' לתצהיר הנתבעת).

3. אין זה הגיוני שהתובע ימתין זמן כה רב לפני שיעלה בפני הנתבעת טענה בדבר עסקאות שנעשו שלא בהסכמתו ואף אין זה סביר ששנה לאחר ביצוע החיוב בגין העסקאות יזכור התובע אם ביצע את העסקאות או הסכים להם.

4. התובע טוען כי פנה לנתבעת בעל-פה מיד לאחר שקיבל את פירוט החיובים החודשי (סעיף 10 לתצהיר התובע), אולם הוא לא הביא לכך ולו ראשית ראייה. באשר לטענה כי התובע פנה לנתבעת כשנה לאחר החיובים, ביום 8.3.07, טוען התובע כי עד לפנייתו בכתב, הוא ניהל עם הנתבעת משא ומתן (עמ' 4, שורות 18-21 לפרוטוקול), אולם גם לכך לא הציג התובע ראייה כלשהי. פניות טלפוניות אלה לא הוכחו על ידי התובע, והטענה הועלתה על ידי התובע לראשונה בעדותו. בנוסף, על פי הערתו של התובע על גבי ההצהרה בדבר שימוש לרעה בכרטיס, רשם התובע כי עברו שלושים יום והוא לא קיבל זיכוי בגין שימוש לרעה בכרטיסו (נספח ג' לכרך האסמכתאות של התובע). אילו פנה התובע לנתבע בעל-פה, עוד בתחילת 2006, כפי שהעיד, וודאי היה מציין זאת במסגרת אותה הערה.

5. לפיכך, מקום שהתובע הודיע באיחור ניכר על השימוש לרעה הנטען שבוצע בכרטיס החיוב ברשותו, נפגעה מאוד יכולתה של הנתבעת לבדוק את נכונות טענתו, בהבדל ממצב בו ההודעה מגיעה תוך זמן סביר לאחר קבלת הפירוט החודשי. זאת בנוסף למידת החשדנות הנדרשת כלפי הודעה שניתנה באיחור כה רב, במיוחד לאור טענות קודמות שהיו לתובע כלפי צד ג' לגבי שימוש ללא הרשאה קודם, כאמור לעיל.

לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

ג. פסיקתא .
התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה גוהרי
נתבע: חברת לאומי קארד בע"מ
שופט :
עורכי דין: