ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם גנון. נגד בטוח לאומי-סניף באר שבע :

בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

בפני כבוד השופט יוחנן כהן

נציג עובדים: יאיר טבת
נציג מעסיקים: אסף בזזינסקי

התובעים:

  1. אברהם גנון.
  2. קיבוץ רוחמה.

ע"י ב"כ עוה"ד מרדכי אינגרום

נגד

הנתבע:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוה"ד גניה ברקוביץ

פסק דין

עניינה של תובענה זו הינו הפסקת זכאותו של התובע לקצבת נכה וכן שלילת זכאותו באופן רטרואקטיבי.

העובדות הנדרשות לענייננו:

1. התובע 1 (להלן:"התובע") הינו חבר התובעת 2 - קיבוץ רוחמה (להלן: "הקיבוץ"), משנת 1964.

2. התובע הועסק במפעל תעשיה בבעלות הקיבוץ בתפקיד תמחירן.

3. בשנים שבין 2000 – 1998, חלה התובע ואיבד את יכולתו לעבוד ועקב כך הגיש בקשה לקבלת קצבת נכות.

4. בהתאם לאבחונים הרפואיים שעבר התובע בשנים שבין 2001 – 2000, נקבעו לתובע דרגות נכות זמנית. החל מיום 1/2/02 נקבעה לתובע דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%, וממועד זה ועד לחודש יוני 2008, שולמה לתובע קצבת נכות כללית בשיעור של 100%( להלן:"הקצבה")

5. לאחר הליך של שיקום שעבר התובע, ולאחר שהשתפר מצבו, נקלט התובע לעבודה במפעל "המברשת" (להלן: "המפעל"), אשר בבעלות הקיבוץ.

6. ביום 20/5/07, במסגרת בדיקה רטרואקטיבית שערך הנתבע בנושא של עדכון תוספות תלויים של חברי קיבוץ (להלן: "הבדיקה"), נתבקש התובע על ידי הנתבע למלא טופס הצהרה על הכנסה מעבודה והכנסות אחרות.

7. לאור הצהרתו של התובע, נתבקש הוא להמציא דו"ח שעות עבודה, וכן את סידור עבודתו בקיבוץ וזאת החל מחודש אוגוסט 2000- מועד תחילת קבלת קצבת הנכות.

8. ביום 5/6/07, שלח הקיבוץ מכתב לנתבע ובו נאמר כי התובע מקבל תקציב חודשי בסך של כ-3,400 ₪ וכתוצאה מכך הסיק הנתבע כי התובע נמצא עדיין במסגרת של קיבוץ שיתופי מסורתי, אשר מקיים את חבריו בהתאם לצרכיהם.

9. ביום 20/5/08 הנתבע שלח לתובע דרישה נוספת להמצאת סידור עבודה חודשי מהקיבוץ.

10. ביום 16/6/08 שלח התובע לנתבע דוחות עבודה חודשיים, ובהן פירוט שעות עבודתו במפעל, בתקופת זכאותו לגמלה.

11. לאור הממצאים שעלו מדוחות העבודה, החליט הנתבע לשלול את זכאותו של התובע לקבלת קצבת נכות החל מחודש יולי 2008.

12. עוד החליט הנתבע לשלול באופן רטרואקטיבי את זכאותו של התובע בתקופות בהן קיבל קצבה ועבד במפעל למעלה מ 4 שעות עבודה ליום בממוצע, ובהתאם לכך דרש הנתבע מהתובע תשלום חוב בסך של 90,984 ₪ עבור תקופות אלו, בהן קיבל התובע קצבה, על אף שלא היה זכאי לה אליבא דנתבע.

13. מעבר לפנייתו לתובע, פנה הנתבע לקיבוץ ודרש מהקיבוץ את תשלום סכום החוב לנוכח העובדה שהקצבה ששולמה לתובע הועברה לחשבון הקיבוץ.

טענות הצדדים
עיקרי טענות התובעים

14. בתקופה בה קיבל התובע קצבה, הקיבוץ עבר שינוי באורחות חייו ובמסגרת זו השתנו ההסדרים הנוגעים להתפרנסותם של חברי הקיבוץ.

15. כחלק משינוי אורחות חייו של הקיבוץ, בוטל סידור העבודה בקיבוץ, וחבריו התפרנסו באופן עצמאי כפי יכולתם, כאשר הקיבוץ מעמיד לרשותם רשת ביטחון מינימאלית בלבד.

16. לאור שינויים שחלו בקיבוץ, לרבות ביטולו של סידור העבודה, התובע כמו שאר חברי הקיבוץ קיבל תשלום עבור עבודתו לפי כמות ואיכות, ולפיכך יש לבחון את זכאותו לקצבה, בהתאם למבחנים בהם נמדד כל נכה, ולא לבחון את זכאותו כפי שנמדד חבר קיבוץ שהינו נכה.

17. במסגרת השינויים בקיבוץ, כושר השתכרותו של התובע, צומצם עקב ליקויי הנכות ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי הקובעות את מדידת צמצום בהשתכרות, הרי שהינו זכאי לקבל קצבת נכות.

18. מאחר ובהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד – 1984 (להלן "התקנות") התובע היה בגדר "נכה", הרי שקצבת הנכות שולמה לו בדין וממילא אין הוא חייב כל תשלום לנתבע, ואף בהתאם לכך הנתבע מחויב לשוב ולשלם לו את קצבת הנכות.

19. הנתבע הינו רשאי לתבוע החזר תשלום רק במידה שהתובע נהג שלא בתום לב, דבר שלא מתקיים בעניינו של התובע כלל וכלל, ולפיכך שלילת זכאות הקצבה באופן רטרואקטיבי אינה כדין.

20. הקיבוץ טען כי אין ולא היה כל בסיס משפטי לגביית החזר הגמלה ממנו, שכן שימש הוא אך כתובת לתשלום הגמלה עבור התובע.

טענות הנתבע

21. התובע הינו חבר קיבוץ מסורתי אשר חלה עליו תקנה 8 לתקנות, לפיה נקבע כי צמצום כושר השתכרות של חבר קיבוץ יבחן בהתאם להיקף עבודתו במסגרת סידור עבודה, באופן שלא יעבוד למעלה מ 4 שעות.

22. המידע אשר הוצג בפני הנתבע ועליו ביסס בין השאר את שלילת זכאות התובע לגמלת נכות, היו דוחות עבודה אשר מצביעים על קיומו של "סידור עבודה" בקיבוץ, ולפיו התובע עבד בתקופות מסוימות למעלה מ 4 שעות בממוצע ליום, ולפיכך לא צמצם את השתכרותו.

23. התובע לא הוכיח כי הפסיק לעבוד במסגרת "סידור עבודה" של הקיבוץ.

24. עוד טען הנתבע, כי זכאי הוא לתבוע את החוב שנוצר לתובע מהקיבוץ שכן הקיבוץ פעל כקיבוץ מסורתי, אליו הועברה קצבת התובע, ואין לו כל מידע האם הקיבוץ העביר את מלוא הקצבה לתובע או שלאו.

25. גם במסגרת פעילותו של הקיבוץ בהסדר החדש, ניתן ללמוד כי הקיבוץ מרכז את כל הקצבאות דרכו, ורק לאחר מכן מעבירם לחבריו בהתאם למקובל אצלו, ולפיכך הפניה לקיבוץ בתשלום החוב נעשתה כדין.

דיון והכרעה

26. בטרם נדון בטענות הצדדים נבהיר ונציין כי לאחר הגשת תביעה זו שונתה ההגדרה "נכה" במסגרת תיקון 109 לחוק.

הגדרת "נכה" בנוגע לתביעה זו תהיה כאמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") לאמור:
"'נכה' – מבוטח, למעט עקרת בית שכתוצאה מליקוי מתקיימים בו אחד מאלה:
(1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל 25% מהשכר הממוצע.
(2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב50% או יותר."

סעיף זה מכיל בהגדרה של "נכה" מעבר להיותו בעל ליקוי, את האופן בו צמצם המבוטח את כושר השתכרותו, הווי אומר שרק אם צמצם המובטח את כושר השתכרותו יוכל להיכלל בהגדרת נכה ויוכל לקבל קצבת נכות.

27. האופן בו מתבצע החישוב של שיעור הצמצום לכלל המבוטחים קבוע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (צמצום בהשתכרות), התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות"), כדלקמן:

"לשם קביעת שיעור הצמצום בהשתכרותו של מבוטח, לעניין הגדרת 'נכה' שבסעיף 127 כא לחוק (צ.ל 195(2) לחוק – י.כ.) תובא בחשבון הכנסתו של המבוטח מעבודה או ממשלח יד בתקופה הקובעת, וכן הכנסתו החודשית מעבודה או ממשלח יד לאחר התאריך הקובע כדלקמן."

תקנה זו מסדירה את הדין הכללי לגבי חישוב צמצום ההשתכרות לכלל המבוטחים כאמור, אולם בנוגע לחישוב הצמצום למבוטח אשר הינו חבר קיבוץ או מושב שיתופי, נקבעה דרך מיוחדת לחישוב הצמצום בהכנסותיו, דרך חישוב זו נקבעה בתקנה 8 לתקנות:

"8. מבוטח שהוא חבר קיבוץ או מושב שיתופי, המועסק במסגרת סידור עבודה של הקיבוץ או המושב השיתופי לא יותר מ-4 שעות ביום – יחשב כמי שצמצם את השתכרותו בפועל ושיעור הצמצום יחשב בהתאם לנוסחה..."

תקנה 8 קובעת שני תנאים לבחינת צמצום כושר ההשתכרות של מבוטח אשר הינו חבר קיבוץ, האחד היות המבוטח חבר קיבוץ או מושב שיתופי ואילו התנאי השני מתייחס להיותו של המבוטח מועסק במסגרת של סידור עבודה.

28. יריעת המחלוקת בתיק שלפנינו מתייחסת לשאלה – כיצד יש לחשב את צמצום השתכרותו של התובע בתקופות הרלבנטיות לתביעה, האם יש לראות בתובע כחבר קיבוץ מסורתי ולבחון את צמצום הכנסותיו בהתאם לתקנה 8 לתקנות או שמא לבחון את צמצום השתכרותו של התובע בהתאם לדין החל לגבי כלל המבוטחים, קרי בהתאם לתקנה 2 לתקנות.
29. ההכרעה בנוגע לשאלה זו תאפשר לבחון, האם התובע צמצם הכנסותיו ולפיכך זכאי הוא לקצבת נכות בתקופות הרלבנטיות לתביעה או שמא לא צמצם התובע את הכנסותיו ולפיכך לא היה זכאי לקבל קצבת נכות מהנתבע ועל כן נדרש הוא להשיבה.

30. הנפקות של ההכרעה במחלוקת זו בין התובע לנתבע, תאפשר את המשך בירור המחלוקת שבין הקיבוץ לנתבע, וזכאותו של הנתבע לתשלום מאת הקיבוץ.

נבחן תחילה את המחלוקת בין התובע לנתבע.

כפי שציינו השאלה העומדת בבסיס ההכרעה במחלוקת שבין התובע לנתבע היא כיצד יש לחשב את צמצום השתכרותו של התובע בתקופות הרלבנטיות לתביעה.

31. בכדי להשיב על שאלה זו עלינו לבחון את הסטאטוס של הקיבוץ אשר התובע היה חבר בו, במועדים הרלבנטיים לתביעה.

במועדים בהם קיבל התובע קצבת נכות, עבר הקיבוץ שינויים גדולים באורחות חייו ובין היתר בהתפרנסות של חבריו.

העיד על כך ע.ת. 1 מר אלי ברעם, גזבר הקיבוץ:
"המסמך הראשון הוא כמדומני מ-2002, זה אישור של רשם האגודות לפניות הקיבוץ. הקיבוץ כאשר עבר למודל "רשת ביטחון", דהיינו הפרטה, פנה לרשם והודיע לרשם שהתקבלה החלטה שהקיבוץ משנה את אורחות חייו. והאישור הזה הוא אישור של הרשם להפרטה של שנה. אין פה מסמך אך לאחר שנה הקיבוץ פנה שוב לרשם, מסר דו"ח כלכלי וביקש שיכיר בקיבוץ כקיבוץ ששינה את אורחות חייו כקבע... אנחנו בשנת 2009, לקח לנו הרבה זמן עד שביצענו את הדבר הזה... והתקנון שלנו משנת 2009 נכנס לתוקף של קיבוץ מתחדש...".
(ר' פרוטוקול מיום 27/10/10 עמ' 9-8, ש' 23-32 ו-3-5 בהתאמה).

32. בנוגע לאופן בו נעשה השינוי הארגוני בקיבוץ העיד הגזבר כי:
"...מהות השינוי היא שחבר הקיבוץ אחראי על פרנסתו באופן אישי, אין את הקולקטיביות, הקיבוץ צריך להציע לו מקומות עבודה, באופן אישי, החבר אחראי על פרנסתו, זה מהות השינוי של ההפרטה".
(עמ' 9 לפרוטוקול מיום 27/10/10, ש' 20-22).

33. מעדותו של גזבר הקיבוץ למדנו כי הקיבוץ קיבל אישור זמני על שינוי התקנון של חבריו בשנת 2002 ואישור זה היה תקף למשך שנה.

34. בשנת 2009 קיבל הקיבוץ אישור סופי על שינוי סיווגו והחל ממועד זה הפך הקיבוץ להיות קיבוץ מתחדש.

הגם שלפי טענת התובע, הקיבוץ היה בהליכים של מעבר לשיטת ניהול אחרת, אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי האישור הסופי אשר ניתן לקיבוץ לשנות את אופן התאגדותו ניתן בשנת 2009.

35. בעניין זה רואים אנו מקום להפנות לת/3 לפיו, ההודעה על שינוי סיווג האגודה של הקיבוץ ל"קיבוץ מתחדש" ניתנה ביום 17/12/09.
בעניין זה נעיר כי הקיבוץ קיבל אישור זמני בשנת 2002 לשנוי התקנון למשך שנה אחת (ר' ת/1) אולם אין בכך להשפיע על המחלוקת שבפנינו שכן בתקופה זו אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא עבד כלל.

36. לאור האמור, הרי שבמועדים הרלבנטיים לתובענה, התובע היה חבר קיבוץ אשר הופעל באופן מסורתי, ולפיכך יש לבחון את כושר השתכרותו בהתאם לתקנה 8 לתקנות.

37. כפי שציינו לעיל, תקנה 8 לתקנות, מגדירה באופן ייחודי כיצד יחושב צמצום הכנסותיו של חבר קיבוץ. בנוגע לתנאי הראשון הקבוע בתקנה, הרי שסבורים אנו כי התובע היה חבר קיבוץ בתקופות הרלבנטיות לתביעה כפי שהבהרנו לעיל.
לפיכך יש לבחון את התקיימותו של התנאי השני, קרי האם התובע הועסק במסגרת של סידור עבודה.

38. התובע טוען כי במסגרת התהליכים שהתקיימו במסגרת הפיכתו מקיבוץ מסורתי לקיבוץ מתחדש הוא לא הועסק במסגרת סידור עבודה מאחר ולא היה למעשה כל סידור עבודה.
מנגד טען הנתבע כי ממכלול הנתונים בתיק, ואופן התנהלותו של התובע כלפיו למד כי התובע כן הועסק בקיבוץ באמצעות סידור עבודה וכך אף סווג התובע במערכת הגבייה – 06 – נכה חבר קיבוץ.

39. מעיון בסיכומי הצדדים ובמסמכים אשר הוצגו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה, כי לא עבד במסגרת "סידור עבודה" של הקיבוץ, ומתוך כך הגענו למסקנה כי התובע הועסק בקיבוץ במסגרת "סידור עבודה".

התובע הצהיר כי לאחר הפרטת הקיבוץ בשנת 2002, האופן בו התפרנס השתנה וכל חבר היה אחראי למצוא לעצמו מקום עבודה.

40. במסגרת עדותו בפנינו העיד התובע בהתאם לאמור בתצהירו כי עד שנת 2000 עבד במסגרת סידור עבודה בתור תמחירן עד שחלה ולאחר שעבר הליך שיקומי והרגיש טוב יותר מצא את הקיבוץ מופרט.

41. כאשר נשאל התובע באשר למועד בו בטל סידור העבודה טען התובע כי:
"באופן רשמי. אני הייתי בבית החולים כשזה בוטל, זה לא החלטה של הקיבוץ אלא החלטה של החברים על ביטול סידור העבודה וזה פורסם בכל מוסדות הקיבוץ. לא רק סידור העבודה בוטל, חדר האוכל בשנת 2000 קיבוץ רוחמה עמד לפשוט את הרגל אז בעצם סגרו את כל השירותים והשאירו את המרפאה..."
(פרוטוקול מיום 27/10/10, עמ' 7 ש' 20-23).

42. הגם שסבורים אנו כי אכן הקיבוץ היה בתהליכי הפרטה בתקופות הרלבנטיות לתשלום הקצבה, אין בידינו לקבל את טענת התובע כי עבד ללא סידור עבודה שכן מתוכן עדותו למדנו כי אכן היה סידור עבודה בתקופה בה עבד במפעל הקיבוץ.

התובע תיאר בעדותו כי לאחר תהליך של שיקום שעבר מצא עבודה במפעל "מברשת" השייך לקיבוץ.

43. כאשר התבקש התובע לפרט את האופן בו התבצעה עבודתו ללא סידור עבודה, וכאשר נשאל על ידי בית הדין, על האופן בו קיבל התובע את משימותיו, השיב התובע:
"זה או שמתקשרים אלי ואני בא ומעביר כרטיס, הדיווח זה לפי מה שמעביר מנהל המחלקה ולא כפי דוח נוכחות כי יכול להיות שאני עובד שעתיים במח' אריזת מברשות שיניים או במח' סמרטוטים או שאני אורז כריות יפניות, מה שהקיבוץ מייצר, ואז כל מנהל מחלקה יש לו רשימה".

44. מעדות זו של התובע למדנו על דפוס פעילות קבוע בו פעל התובע, כאשר ידע על משימותיו מראש, ועל תפקידו בכל פעילות ופעילות.
כאשר נשאל התובע במסגרת חקירה נגדית, בנוגע לביצוע משימות אשר אינן צפויות:
ש. לעיתים יכול להיות שקוראים לך מעכשיו לעכשיו, דברים לא מתוכננים?
ת. נכון. לעיתים יכולים לקרוא לי מעכשיו לעכשיו ללא סידור עבודה מראש"
(פרוטוקול מיום 27/10/10, עמ' 6-7 ש' 31-32 ו 1-4 בהתאמה).

בעדות זו התובע אישר כי ידע על סידור עבודה מראש, אולם אישר כי לעיתים נקרא לעבודה שלא לפי סידור זה.

תימוכין לקביעתנו כי התובע הועסק במסגרת סידור עבודה מצאנו בעדותו של גזבר הקיבוץ.

45. גזבר הקיבוץ העיד כי בין הקיבוץ לחבריו לא התקיימו יחסי עובד-מעביד, דהיינו חברי הקיבוץ, לרבות התובע, לא היו במעמד של עובדים שכירים שהכנסתם מחושבת באופן אישי בהתאם לתלוש שכר והיקף עבודה.

וכך העיד הגזבר בעניין זה:
"ש. המשכתם לשלם ללא שינוי?
ת. כן. שילמנו את זה כמו קודם, אבקש לציין שאין יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לחבריו, כך שהתלושים הללו לרישומם פנימיים, אך לא מייצגים קיום יחסי עובד מעביד".
(פרוטוקול מיום 27/10/10, עמ' 10 ש' 25-27)

האופן בו שולם שכר עבודתו של התובע, לרבות אי שינוי קבלת הקצבה מהנתבע, ואי קיום יחסי עובד מעביד, מצביעים על כך כי התובע עבד בדרך של סידור עבודה ולפיכך קיים קושי לקבל את גרסתו של התובע לאי קיום סידור עבודה.

התובע לא הציג כל מסמך המצביע על קליטתו במפעל כעובד מן המניין והתרשמנו כי עבודתו במפעל הייתה במסגרת סידור עבודה שקיבל מהקיבוץ.

46. זאת ועוד, במשך כל התקופה הרלבנטית, התובע קיבל קצבת נכות בהתאם לסיווגו כאמור במערכת הגבייה, אולם התובע לא עדכן בזמן אמת כי הקיבוץ עובר הליך של הפרטה וכי אינו עובד יותר במסגרת סידור עבודה.
47. הנתבע חישב את קצבת הנכות של התובע ושילם לתובע קצבה בהתאם לסיווגו של התובע כחבר קיבוץ כפי שהעידה מטעם הנתבע גב' בת שבע בוסקילה (מרכזת גבייה בסניף אשקלון).

"אני שוב חוזרת, כיוון שמעולם לא קיבלתי מידע על עבודה מסודרת עם תלושי שכר הוא מעולם לא עבד עם תלושי שכר.
ש. זאת אומרת לפי הבנתך או תלושי שכר או סידור עבודה.
ת. ואכן כן הוא המציא דו"ח עבודה, מבחינתי זה סידור עבודה".
(עמ' 17 לפרוטוקול מיום 21/2/11, ש' 7-10).

48. העדה הבהירה כי מאחר ולא קיבלה הודעה אחרת מהתובע בזמן אמת, ראתה בדו"ח העבודה שהציג לה התובע בשנת 2008 כסידור עבודה.

תלושי השכר אשר הציג התובע היו תלושי שכר אשר הוצאו בדיעבד ולא הוצאו בזמן אמת, ולפיכך סבורים אנו כי הנתבע פעל באופן ראוי כאשר הגיע אליו דו"ח שעות עבודה שעל פיהם חישב את שעות עבודתו של התובע, ובהתאם להם בחן את צמצום עבודתו של התובע.

49. ממכלול הנתונים והעדויות אשר עמדו בפנינו, סבורים אנו כי המידע שעמד לנגד עיניו של הנתבע בזמן אמת, קרי דוחות הנוכחות, הינם בגדר "סידור עבודה".
התובע לא הוכיח כי עבד והשתכר במתכונת אחרת ולפיכך סבורים אנו כי הדרך הראויה לחישוב צמצום הכנסותיו של התובע הינה בהתאם לאמור בסעיף 8 לתקנות, כפי שטען הנתבע.

טענות הקיבוץ – התובעת 2

50. במסגרת ההליכים שביצע הנתבע על מנת לגבות את החזר הקצבה ששולמו לתובע, פנה הנתבע בדרישה לקיבוץ על מנת שישלם את החוב וזאת מאחר והקצבה שולמה לחשבון הקיבוץ.
51. הקיבוץ טען כי לדרישה זו של הנתבע אין כל בסיס משפטי, שכן הוא שימש רק כתובת לתשלום הגמלה לפי בקשת התובע.
לטענת הקיבוץ, התובע לא ביקש להעביר את קצבת הנכות לידי מזכירות הקיבוץ ומשכך אין הנתבע רשאי לדרוש את התשלום מהקיבוץ.

52. הנתבע טוען מנגד, כי כלל הקצבאות הועברו לקיבוץ בהנחה שמעבירים למבוטח, אולם אין בידיו מידע האם הקיבוץ העביר את הקצבה במלואה לתובע.

53. פנייתו של הנתבע לגבות כספים שהועברו למבוטח שלא כדין מעוגנת בסעיף 315 לחוק.

315. שילם המוסד, בטעות או שלא כדין, גמלת כסף או תשלום אחר לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות אלה:
(1) המוסד רשאי לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים, כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות הענין;
(2) המוסד רשאי לתבוע החזרת כל סכום ששילם, בטעות או שלא כדין, אם מקבל התשלום נהג בקבלת התשלום שלא בתום לב;
(3) המוסד רשאי לנכות או לתבוע את הסכומים ששילם כאמור, בצירוף תוספת לפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה לפני יום החזר התשלום בפועל לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני המועד שבו שולם הסכום בטעות או שלא כדין;
(4) סכום שנוכה או שנתקבל לפי סעיף זה שלא לטובת המוסד, יעבירו המוסד למי שנושא במימון התשלום.

לפי סעיף זה נתונה למוסד סמכות לנכות או לתבוע החזר גמלאות ששולמו למבוטח בטעות או שלא כדין.
הפעלת סמכות המוסד בשלילה רטרואקטיבית של הזכאות לגמלה ששולמה שלא כדין, כפופה לכללי המשפט המנהלי ולכללי הצדק הטבעי, ומתוקפם חב המוסד חובה מוגברת של אמון ושקיפות, תום לב והגינות כלפי המבוטחים (ר (ר' עב"ל 748/06 בני מסטר- המוסד לביטוח לאומי מיום 24.6.2008 וכן עב"ל (ארצי) 32046-09-10 אברהם בן משה נ' המוסד לביטוח לאומי ,מיום 4.9.11)
54. בחנו את טענות הצדדים בסוגיה זו ולאחר שקלא וטריא בסוגיה, הגענו למסקנה כי יש לקבל את עמדת הנתבע בסוגיה זו.

55. במהלך עדותו נשאל התובע על האופן בו קיבל לידיו את קצבת הנכות:

"ש. אבל הקצבה, הקיבוץ היה מקבל הוא היה משלם לך?
ת. אני לא הייתי רואה את הקצבה, זה נכנס ישר לקיבוץ והקיבוץ היה מעביר אלי לחשבון.
ש. את כל הקצבה?
ת. נדמה לי שכן, היו מורידים מסים, קהילה, מס בריאות, מס הכנס, אני לא יודע ממה הורידו את זה, אני קיבלתי סכום מסוים, תלוש, אני קיבלתי רק בחשבון בבנק כמה כסף יש".
(פרוטוקול עמד' 5, ש' 27-32).

56. מעדותו של התובע למדנו כי הקצבה אותה קיבל שולמה לו בצירוף השכר שקיבל מהקיבוץ ולפיכך אין בידינו לקבל טענת הקיבוץ כי הקיבוץ רק שימש כגורם מתווך להעברת הקצבה לתובע.
הקיבוץ צירף את הקצבה לשכר העבודה, וניכה תשלומים שוטפים מהסכום, וקיים קושי ממשי לאמוד מקרוב האם התובע קיבל את מלא הקצבה לה הוא זכאי מהנתבע.

57. זאת ועוד. גזבר הקיבוץ העיד בפנינו כי הקיבוץ מרכז את הדיווחים לנתבע באופן קולקטיבי והדיווחים מועברים לנתבע באמצעות מערכת ממוחשבת.
לטעמינו אופן דיווח זה, בו פועל הקיבוץ, מעיד על כך כי ישנם קשיים ממשיים בקבלת טענתו כי שימש רק כמתווך בהעברת הקצבה לידי התובע.

58. לאור קבלת הגמלה בפועל על ידי הקיבוץ יש לראותו כחייב לשאת בתשלום החוב העומד בבסיס התביעה.

59. באשר לסוגיית תום הלב, הרי שלא מצאנו כי הנתבע פעל בחוסר תום לב, שכן התובע והקיבוץ לא דאגו לעדכן בזמן אמת את הנתבע בנוגע להשתלבותו של התובע בקיבוץ, לרבות סידור עבודתו וממילא אין לתובעים אלא להלין על עצמם בעניין זה.

60. מכלל האמור התביעה נדחית.

61. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כג' ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

נ.צ. יאיר טבת

נ.צ. אסף בזזינסקי

יוחנן כהן, שופט

קלדנית: רות רחמים
13 מתוך 13


מעורבים
תובע: אברהם גנון.
נתבע: בטוח לאומי-סניף באר שבע
שופט :
עורכי דין: