ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ירון יצחק :

בפני כבוד השופטת רבקה בן יששכר שורץ

מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד עדי תפוחי
המאשימה

נגד

ירון יצחק

ע"י ב"כ עו"ד מוסקולנקו אלכס
הנאשם

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

לנאשם יוחסה עבירה של נהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים בגינה ניזוקו 2 כלי הרכב המעורבים ונחבלה בגופה הנהגת המעורבת.
לטענת התביעה הרשלנות התבטאה באי ציות לתמרור ב-36 המחייב מתן זכות קדימה לרכבים בדרך החוצה.

מקום האירוע- צומת הרחובות ויצמן עם יצחק הנשיא באשדוד.

הנאשם כפר ברשלנות המיוחסת לו בכתב האישום.

מטעם התביעה העידו 2 עדים, הראשון ע"ת 1 הבוחן ז'אק בן זיקרי אשר גבה את אמרת הנאשם (ת/1) וערך סקיצה של מקום האירוע (ת/2) והשנייה ע"ת 2 היא הנהגת המעורבת הגב' אליזבט יעקוביאן.

מטעם ההגנה העיד הנאשם (עה/1) ורומן קוגן (עה/2) אשר ערך סקיצה לתאר את מבנה הצומת במקום האירוע. הסקיצה הוגשה וסומנה נ/1, כמו כן הוגשה הודעת הנהגת המעורבת שנמסרה במשטרה (נ/2).

התביעה סבורה, כי יש בסיס ראייתי להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
התביעה מבקשת לדחות את גרסת ההגנה לעניין הטענה, כי הנהגת המעורבת החלה לפנות ימינה, ושינתה את דעתה ברגע האחרון. לטענת התביעה המדובר בגרסה כבושה. עוד גורסת התביעה, כי לא ניתן לסמוך על עדות הנאשם.
ב"כ התביעה סבורה, כי אף אם יקבל ביהמ"ש את טענת הרשלנות התורמת של הנהגת המעורבת אין בכך כדי להסיר מהנאשם את האחריות לקרות התאונה ואת הרשלנות שדבקה בו נוכח שדה הראייה שהיה לו וחובתו ליתן זכות קדימה על פי תמרור.

ההגנה גרסה, כי הנאשם מילא את החובה הקבועה בתמרור שניצב בדרכו וכי התאונה התרחשה בשל רשלנותה של הנהגת המעורבת אשר נסעה ברחוב יצחק הנשיא, ממזרח למערב ובהגיעה לצומת עם רחוב ויצמן אותתה ימינה, החלה בפנייה ימינה אך התחרטה ברגע האחרון והסיטה רכבה במטרה להמשיך ישר מערבה.
נטען על ידי הנאשם, כי כאשר גלש עם רכבו עד כ-מטר מקצה אי התנועה שברחוב ויצמן, במטרה לשפר את שדה הראייה שמאלה, בין היתר בשל קיומם של כלי רכב שחונים בצד הצפוני של רחוב יצחק הנשיא, ועדיין היה בחסות רחוב ויצמן לפני הקו הדמיוני של הצומת, פגעה בו הנהגת המעורבת, לאחר ששינתה את כיוון נסיעתה ופגעה בדופן קדמי שמאלי של רכב הנאשם טרם נכנס אל הצומת.

דיון

בתיק דנן קיימת עדות מול עדות ועל מנת להכריע בשאלת האחריות יש לבחון את גרסאות הצדדים בקפידה ולראות אם ניתן למצוא בראיות חיזוק לאחת הגרסאות.

גרסת הנאשם

הנאשם העיד, כי המפגש בין רכבה של המעורבת לבין רכבו היה כמטר וחצי מעבר לקצה שטח ההפרדה (עמ' 27 לפרו' שו' 5 ו-26).
הנאשם טען, כי נהגת הרכב המעורב אותתה ימינה ואף החלה בפנייה ימינה לרחוב ויצמן אך שינתה את כיוון נסיעתה באופן מפתיע. הנאשם טען, כי אופן נהיגתה של הנהגת המעורבת בלבל אותו (עמ' 27 לפרו' שו' 17-18, עמ' 28 לפרו' שו' 4-8).
עוד העיד הנאשם, כי הנהגת המעורבת פגעה בו בהיותו ברחוב ויצמן כמטר מעבר לקצה אי התנועה, לאחר שהתקדם במטרה לשפר שדה ראייה וטרם הספיק לצאת לצומת (עמ' 28 שו' 5-8).
הנאשם הוסיף ומסר בעדותו, כי אחרי האימפקט בין כלי הרכב, כלי רכב אחרים המשיכו לנסוע בצומת ללא הפרעה (עמ' 30 לפרו' שו' 22-23). הנאשם שולל את גרסת התביעה לפיה התאונה התרחשה במרכז הצומת, שכן אם כך היה מצב הדברים, כי אז המכוניות המעורבות היו מהוות הפרעה לתנועה בצומת והיה חשש כי המכוניות האחרות שהמשיכו לנוע במקום היו פוגעות בו ו/או ברכב הנהגת המעורבת (עמ' 32 לפרו' שו' 11-13).

גרסת הנהגת המעורבת

הנהגת המעורבת העידה, כי נסעה ברחוב יצחק הנשיא ולפתע הנאשם התפרץ ואירעה התאונה. עוד העידה, כי רצתה לפנות שמאלה אך לא הספיקה (עמ' 14 לפרו' שו' 16-17). הנהגת המעורבת טענה בעדותה בבית המשפט, כי הנאשם התפרץ אל מחוץ לצומת (עמ' 17 שו' 20-22).
בסקיצה, שצוירה על ידי הבוחן על פי הנחיית הנהגת המעורבת, סומן מקום המפגש בין כלי הרכב במרכז הצומת (עיין ת/3).

באשר לקיומם או העדרם של כלי רכב חונים מימינה, ברחוב יצחק הנשיא, מסרה הנהגת המעורבת עדות מבולבלת. בהודעתה במשטרה שנגבתה יום לאחר האירוע מסרה, כי לא חנו כלי רכב בצד ימין של הכביש, כיוון נסיעתה (נ/2 שו' 30-31) ואילו במהלך עדותה בבית המשפט אישרה, כי כלי רכב חנו מימינה (עמ' 17 לפרו' שו' 18-20, עמ' 19 לפרו' שו' 2-3) ואף ציירה זאת על גבי שרטוט (ת/4).

לעניין אופן המפגש בין כלי הרכב הדגימה הנאשמת במהלך עדותה בבית המשפט מפגש בין חלק קדמי ימני של רכבה בדופן שמאלי קדמי של רכב הנאשם (עמ' 21 לפרו' שו' 22-23) וכשהסנגור הפנה תשומת ליבה, כי הנזקים מלמדים, כי פגעה עם קצה פינה שמאלית קדמית של רכבה ברכב הנאשם השיבה כי אינה זוכרת (עמ' 22 לפרו' שו' 14-15).

לעניין הנזקים לכלי הרכב מסרה הנהגת המעורבת בהודעתה במשטרה, כי החלק הקדמי של רכבה פגע בצד שמאל קדמי של רכב הנאשם (נ/2 שו' 6-7, שו' 28-29, עמ' 21 לפרו' שו' 21-23) ובדיון בבית המשפט חידדה וציינה, כי רכבה ניזוק בפינה שמאלית קדמית לכיוון מרכז הרכב (עמ' 21 לפרו' שו' 5-6).

הנהגת המעורבת העידה, כי כשהייתה במרחק של כ-15 מטר מהצומת הבחינה ברכב הנאשם לראשונה, כשהוא בעמידה (עמ' 18 לפרו' שו' 16-17, נ/2 שו' 21-22) וכי לאחר שהתפרץ רצתה לברוח שמאלה אך לא הצליחה כי היה כבר מאוחר (עמ' 20 שו' 7,8 ו-16).

הנהגת המעורבת הכחישה, שעובר לתאונה ביקשה לפנות ימינה לרחוב ויצמן, התחרטה, סטתה שמאלה והמשיכה ישר עד למפגש בין רכבה לבין רכב הנאשם (נ/2 עמ' 2 שו' 12-17, ופרו' עמ' 25 שו' 17-18).

בית משפט השלום לתעבורה בקריית גת

הכרעה

המדובר בעדות מול עדות.

עדות הבוחן המשטרתי לא סייעה לבית המשפט.
המדובר בתיק הצמדה (עמ' 9 לפרו' שו' 13) קרי הבוחן לא יצא לזירת התאונה סמוך למועד התרחשותה ולכן לא תיעד בזמן אמת את מצב כלי הרכב בצומת, את מיקומם של כלי הרכב האחד ביחס לשני ואף לא ממצאים אחרים מהזירה שיכולים לסייע לרדת לחקר האמת לעיין נסיבות קרות התאונה.
אפילו תרשים שערך הבוחן לתיאור מקום האירוע וכיוון נסיעת כלי הרכב לא שורטט באופן מקצועי ולא משקף נאמנה את מבנה הצומת הסמוך למיקום תחנת המשטרה (עיין ת/2).
גם השרטוט שערך הבוחן על פי הצבעת הנהגת המעורבת שנועד לתאר את מקום האירוע ומקום המפגש בין כלי הרכב אינו משקף את מבנה הצומת.
בעדותו בבית המשפט זיהה הבוחן (ע"ת 1) את התמונה (נ/1) כתמונה המשקפת את מקום התאונה ממנה ניתן ללמוד גם על מבנה הצומת (עמ' 10 שו' 24-25).
הבוחן אישר, כי הסקיצה שצייר איננה כוללת מידות (עמ' 10 שו' 18-19) וכי אי התנועה ברח' ויצמן מסתיים כשני מטר מקו הצומת (עמ' 10 שו' 22-23).
עוד אישר הבוחן, כי מי שעומד כמטר מעבר לאי התנועה ברחוב ויצמן עדיין לא נכנס לתחום הצומת (עמ' 12 לפרו' שו' 16-20).

הבוחן מאשר, כי אם הנאשם עמד כמטר אחרי אי התנועה ולא גלש פנימה לתוך הצומת, אין הוא אחראי לתאונה, ואולם הוא סבר, כי הנאשם גלש לתוך הצומת בהסתמך על עדות הנהגת המעורבת, על כן הבוחן הסיק, כי הנאשם הפר את החובה ליתן זכות קדימה הקבועה בתמרור. בסופו של דבר אישר הבוחן, כי הוא לא היה עד לאירוע, לא יודע מה היה וניזון אך מעדות הנהגים המעורבים (עמ' 12 שו' 12-24).

לאחר שבית המשפט שמע את עדויות הצדדים, עיין בראיות ואף יצא לביקור במקום הגיע למסקנה, כי לא ניתן לשלול את גרסת הנאשם שהייתה, מהימנה, כנה ומתיישבת עם הראיות ומבנה הצומת הטופוגרפי.

גרסת הנאשם מתיישבת עם הראיות קרי המתואר בדו"ח ביקור במקום מיום 27.3.12 לעניין מבנה הצומת.
בית המשפט מאמין לעדות הנאשם, כי עצר רכבו בהגיעו לצומת (עמ' 26 לפרו' שו' 24).
בית המשפט מאמין לעדות, כי ברחוב יצחק הנשיא ומשמאל כיוון הנאשם היו מכוניות חונות (עמ' לפרו' 27 שו' 1), כפי שהיה גם במועד הביקור במקום. (עיין פרו' ביקור במקום).

במסגרת הביקור במקום הבחין בית המשפט, כי כל כלי רכב שהגיע ברחוב ויצמן וביקש לפנות שמאלה לכיוון יצחק הנשיא, נאלץ, לאחר שעצר בסמוך לקו העצירה, לשפר שדה ראייה שמאלה על ידי התקדמות לכיוון הקו הדמיוני של הצומת.
כלי הרכב החונים ברחוב יצחק הנשיא הפריעו לשדה הראייה.
ברחוב ויצמן סמוך לצומת ישנו אי תנועה המפריד בין שני המסלולים.
כלי הרכב, שהגיעו ברחוב ויצמן וביקשו לפנות שמאלה ליצחק הנשיא, נעצרו מספר פעמים בשל מבנה הצומת ומגבלת שדה הראייה במקום. רוב כלי הרכב עמדו בסמוך לאי התנועה, לבחון את מצב התנועה משמאלם, כשחלק מרכבם בולט כמטר ואף שני מטר מעבר לקצה אי התנועה.
רכב, שעומד כמטר ואף כמטר וחצי מעבר לקצה אי התנועה [כעדות הנאשם], עדיין מצוי בחסות הצומת ולפני הקו הדמיוני, שכן מקצה אי התנועה עד לקו הדמיוני של הצומת ישנן כ-4 אבני שפה, קרי כ-4 מטר.

בית המשפט תמה על עמדת ב"כ התביעה אשר התנגדה נחרצות להגשת הסקיצה שנערכה על ידי עה/2 לעניין מבנה הצומת על אף שהנתונים בסקיצה לא עמדו בסתירה לעדות הבוחן ותאמו את מבנה הצומת בתמונה (נ/1) שזוהה על ידי הבוחן במהלך חקירתו בבית המשפט.
למען הסר ספק הסקיצה, שנערכה על ידי עה/2, מתיישבת עם מבנה הצומת שתועד על ידי בית המשפט במסגרת הביקור במקום.

הנזקים שאירעו לכלי הרכב מתיישבים עם גרסת הנאשם.
גרסת הנהגת המעורבת לפיה המפגש בין רכבה לבין רכב הנאשם היה בחלק שמאלי קדמי של רכבה (לכיוון מרכז הרכב) מתיישבת דווקא עם גרסת הנאשם. אם הנהגת המעורבת הייתה נוסעת לתומה ישר ברחוב יצחק הנשיא ללא סטייה לימין אופי הנזק הישיר היה שונה ולא היה מתחיל דווקא מפינה שמאלית קדמית של רכבה לכיוון מרכז הרכב.
בית המשפט מתקשה ליתן אמון בעדותה של הנהגת המעורבת, ניכר, כי עדותה הייתה מושפעת מבעלה.
גם במהלך עדותה של הנהגת המעורבת בבית המשפט התערב הבעל לא אחת והפריע למהלך העדות (עמ' 17 לפרו' שו' 2, עמ' 19 לפרו' שו' 8-9 ו-13, עמ' 22 לפרו' שו' 2-3 ו-7).

אין מחלוקת, כי הבעל הגיע לזירת התאונה דקות ספורות לאחר התרחשותה וניהל את עניין החלפת הפרטים עם הנאשם בזירת התאונה.
בית המשפט מאמין לעדות הנאשם לפיה בעלה של הנהגת המעורבת יצר קשר טלפוני עם הנאשם לאחר האירוע וניהל משא ומתן בנושא לקיחת האחריות במטרה לכסות את הנזקים לרכב הנאשמת שלא היה מבוטח בביטוח צד ג' (עמ' 24 לפרו' שו' 15 ו-17).

בית המשפט אינו יכול להעדיף את עדותה של הנהגת המעורבת על פני עדותו של הנאשם.

אין בראיות התביעה כדי להביא להרשעה במידה הדרושה בהליך הפלילי.
סופו של דבר הנאשם מזוכה מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום כחוק.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג ניסן תשע"ב, 15 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ירון יצחק
שופט :
עורכי דין: