ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יונס אלקרא נגד אפרים גוטקינד :

רע"א 1743/12

המבקש:
יונס אלקרא

נ ג ד

המשיב:
אפרים גוטקינד

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ש' שטמר) בת.א. 1107-07 מיום 11.1.2012

בשם המבקש: עו"ד אמיר איבצן; עו"ד חגי נצר

בבית המשפט העליון

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ש' שטמר) מיום 11.1.2012, בה נדחתה בקשה שהגיש המבקש למתן צו חוסם על-פיו המשיב יחדל מניהול הליכים משפטיים נגדו במסגרת תביעה שהגיש לבית המשפט בשוויץ.

1. העובדות שבבסיס ההליכים המתנהלים בין הצדדים פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 2.8.2011 ברע"א 4234/11 גוטקינד נ' אלקרא (להלן: רע"א 4234/11) ובקצרה אציין כי המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה נגד המשיב ונגד חברה בשם Eureka Finance S.A (להלן: החברה) שהמבקש שימש כמנהלה במועדים הרלוונטיים לתביעה ובה עתר לתשלום פיצויים בסך של 2,600,000 ₪ לערך. על-פי הנטען בכתב התביעה, העביר המבקש לניהולו של המשיב כספים לצורך השקעה, ולשם כך פתח חשבון בבנקUBS בשוויץ (להלן: הבנק). בשנת 2002 החל ערכו של תיק ההשקעות לרדת וכאשר הודיע המבקש כי ברצונו להוציא את תיק ההשקעות מניהולו של המשיב התחייב בפניו המשיב כי אם ייוותר הכסף תחת ניהולו, לא ירד ערכו של תיק ההשקעות ממינימום של מיליון דולרים. אולם, במהלך שנת 2004 התברר למבקש כי חרף התחייבותו האמורה של המשיב עמד שווי תיק ההשקעות נכון ליום 31.3.2004 על סכום הנמוך מסכום "הרצפה" שהובטח כאמור, ובנסיבות אלה הוגשה התובענה לחיוב המשיב להשבת ההפרשים שבין הסכום הנותר בחשבון הבנק לבין הסך של מיליון דולרים.

המשיב הגיש מטעמו בקשה לדחיית התובענה על הסף מחמת היעדר סמכות וביום 26.9.2009 קיבל בית משפט קמא את הבקשה בשל תניית שיפוט ייחודית לבתי המשפט בשוויץ שנקבעה ביפויי הכוח שהעניק המבקש לחברה. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 9258/09 אלקרא נ' גוטקינד) התקבל ביום 17.1.2011 במובן זה שלאחר שהמבקש יגיש כתב תביעה מתוקן אשר יופנה כלפי המשיב בלבד (ולא כלפי החברה), לא תתעורר עוד שאלה לגבי סמכות בית המשפט בישראל לדון בתובענה.

ואכן, המבקש הגיש כתב תביעה מתוקן כאמור והתביעה שבה להתברר בפני בית משפט קמא. המשיב מצדו הגיש לבית משפט קמא בקשה למתן צו לגילוי כל יפויי הכוח שנתן לטענתו המבקש לבנקים בשוויץ המייפים את כוחו לערוך פעולות בחשבון הבנק שהמבקש היה רשום בו כבעלים וכן עתר להסמכת בא-כוחו לפנות לבנק על מנת לעיין בשמו של המבקש בכל יפויי הכוח ולהעתיקם. בית משפט קמא דחה בקשה זו ביום 11.5.2011 ובקשה למתן רשות ערעור על החלטה זו שהגיש המשיב נדחתה אף היא (רע"א 4234/11).

2. ביום 4.10.2011 הגיש המשיב תביעה נגד המבקש לבית המשפט בשוויץ בה התבקש בית המשפט, בין היתר, להורות למבקש ולבנק למסור למשיב העתק של מסמכי פתיחת חשבון הבנק דנן ובכללם יפויי כוח שניתן למשיב לצורך ביצוע פעולות בחשבון. עוד התבקש בית המשפט השוויצרי לקצוב מועד להמצאת המסמכים הללו ולפסוק כי החברה תשלם קנס בגין כל יום של איחור במסירתם. נוכח תביעה זו הגיש המבקש לבית משפט קמא בקשה, במעמד צד אחד, ליתן צו מניעה זמני שיורה למשיב שלא להמשיך בתובענה בשוויץ, להודיע לבית המשפט בשוויץ על הפסקת התובענה ולבטלה (להלן: הצו החוסם).

ביום 11.1.2012 דחה בית משפט קמא את הבקשה. בית המשפט עמד על סמכותו הכללית ליתן צו החוסם צד המתדיין בפניו מלפנות לבית משפט במדינה זרה, אך ציין כי השימוש בסמכות זו ייעשה במקרים קיצוניים ונדירים וזאת נוכח זכות הגישה לערכאות שהיא זכות יסוד. בית המשפט הוסיף וציין כי יש ליתן משקל בהקשר זה למידת הפגיעה במבקש לעומת הפגיעה ביריבו וכן למטרת הגשת התביעה לבית המשפט הזר שמא מטרתה היא פגיעה ביריב, ניסיון לסחיטה ואיום, מניעת זכות המגיעה לו כדין או פגיעה בעקרונות צדק מהותיים ודיוניים. עוד ציין בית המשפט כי יש ליתן משקל לכך שהמתנגד לתובענה במדינה הזרה רשאי לטעון טענותיו בבית המשפט הזר וכי הנטל להוכיח כי ראוי להורות על צו חוסם מוטל על כתפי המבקש. לגופו של עניין קבע בית משפט קמא כי סוגיית הסמכות הוכרעה בפסק דינו של בית משפט זה (ע"א 9258/09) ועל כן, גם אם בעקבות ההליך בשוויץ יבקש המשיב להציג מסמך המעיד כי הסמכות נתונה לבית המשפט בשווייץ, הוא ככל הנראה לא יתקבל. אולם, כך הוסיף בית המשפט, עיון בבקשה שהוגשה לבית המשפט בשוויץ מעלה מטרות נוספות לקבלת ייפוי הכוח הנוגעות למהימנות המבקש ולתחולת הדין השוויצרי על התובענה דנן. בית המשפט קבע כי להבדיל מסוגיית הסמכות, בהקשרים אלה ניתן יהיה להגיש את יפויי הכוח, ככל שיימצא. בשולי הדברים ציין בית המשפט עוד כי ברע"א 4234/11 לא חסם בית המשפט את דרכו של המשיב להגשת ייפוי הכוח וקבע כי אם יתברר שהמבקש הסתיר מסמך כלשהו במכוון או לא שמר עליו, הדבר עשוי להיזקף לחובתו בהיבט הראייתי. לבסוף ציין בית המשפט כי ייתכן שקיימת רלוונטיות בענייננו למסמכים שיימצאו בבנק, בין כראיה ישירה ובין כראיה עקיפה לבחינת אומד דעת הצדדים בהסכמים ביניהם ובפרט לגבי השאלה האם הוסכם כי ערכו של תיק ההשקעות נפל מסכום "הרצפה" הנטען.

3. מכאן הבקשה שבפניי. המבקש טוען כי ההליך שבו נקט המשיב בשוויץ אינו אלא ניסיון לעקוף את ההחלטות בהן נדחו בקשותיו לגילוי ספציפי של ייפוי הכוח. המבקש מדגיש בהקשר זה כי בית המשפט בשוויץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט בישראל ומשהוכרע כי דין הבקשה לגילוי המסמך הספציפי להידחות אין לאפשר פתיחת הליכים נוספים בחו"ל, בפרט מקום שבו להליכים אלה אין תכלית משל עצמם והם מיועדים אך ורק כדי לסייע לו בהליכים המתנהלים בישראל. עוד מלין המבקש נגד קביעת בית משפט קמא לפיה אין לחסום את המשיב מניהול ההליכים בשוויץ שנועדו להוכיח את תחולתו של דין זר על התובענה המתנהלת בישראל ולעניין זה הוא טוען כי משנקבע כי ייפוי הכוח אינו רלוונטי לתביעה הרי שקביעה זו חלה גם על שאלת ברירת הדין.

להשלמת התמונה יצוין כי בשולי בקשתו עדכן המבקש כי בית המשפט בשוויץ דחה בינתיים את תביעת המשיב אך הוסיף וטען כי הבקשה דנן לא התייתרה בשל האפשרות שהמשיב יגיש ערעור על פסק הדין. בהינתן התפתחות זו הוריתי למבקש (ר' החלטה מיום 28.3.2012) להגיש הודעת עדכון בה יפרט האם המשיב הגיש ערעור על פסק הדין השוויצרי, וביום 1.4.2012 הודיע המבקש כי המשיב אכן הגיש ערעור כזה. בצד אותה הודעה הגיש המבקש גם בקשה "לקביעת דיון דחוף" בבקשה דנן נוכח לוח הזמנים הקצר, כדבריו, שבו ניתנות החלטות בבית המשפט בשוויץ.

4. דין הבקשה להידחות.

המבקש עתר למתן צו חוסם אשר ימנע מהמשיב להמשיך בהליכים בהם נקט נגדו בשוויץ. צו חוסם כזה על-פי טיבו יש בו כדי לפגוע בזכות הגישה לערכאות והוא אף נוגד את עיקרון כיבוד הערכאות הזרות והכרעותיהן. על כן, צמצמה הפסיקה את המקרים שבהם יינתן צו חוסם וקבעה כי זה יינתן במשורה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, בהם יוכיח המבקש פגיעה ממשית בו עקב ניהול ההליך בפורום הזר למשל, אם התביעה שהוגשה נגדו קנטרנית או שהוגשה מתוך כוונה רעה (ראו רע"א 778/03 אינטר-לאב בע"מ נ' Israel Bio Engineering Project, פיסקה 5 (לא פורסם, 6.7.2003) (להלן: עניין אינטר-לאב)). בהקשר זה על בית המשפט לשקול את מידת הפגיעה בצד המבקש אם לא יינתן הצו ומאידך גיסא את הפגיעה במשיב אם צו כזה אכן יינתן, וכן עליו לשקול את המטרות שלשמן נפתח ההליך בפורום הזר וליתן את הדעת לעובדה שלבית המשפט בישראל אין יכולת לאכוף צו חוסם, אלא בהליך של ביזיון בית המשפט נגד יוזם ההליך (ראו רע"א 714/96 פריסקל נ' אורנשטיין, פ"ד מט(5) 759, 763-764)).

במקרה דנן, צדק בית משפט קמא בקובעו כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי שיקולי צדק מובילים למסקנה שיש לחסום את המשיב מניהול ההליך בו נקט בבית המשפט בשוויץ, ובפרט לא הוכח כי מדובר בתביעה קנטרנית שהוגשה מתוך כוונה רעה. הגשת התביעה לערכאה הזרה בעת שמתנהל הליך באותו עניין בישראל היא כשלעצמה לא מעידה שמדובר בהליך קנטרני (ראו והשוו: עניין אינטר-לאב, פיסקה 6). יתרה מכך, משקבע בית משפט קמא כי המסמכים אותם מבקש המשיב לקבל לידיו במסגרת אותו הליך לא נועדו בהכרח לעורר בשנית את שאלת סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בסכסוך וכי הם עשויים לשרת אותו למטרות נוספות (כגון סוגיית מהימנותו של המבקש), יש בכך, לכאורה, כדי להצביע על מטרה לגיטימית הפועלת לחובת העתירה לצו חוסם. זאת בייחוד בהינתן העובדה שהמבקש מכחיש את קיומו של ייפוי הכוח ולא סיפק טעם מבורר להתנגדות הנחרצת שהעלה לגבי קיום ההליך בשוויץ בהקשר זה. מטעמים אלה נראה לי כי אין להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה המבקש לא הוכיח שהמקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים בהם מוצדק להעניק צו חוסם.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ט בניסן התשע"ב (11.4.2012).

ש ו פ ט ת


מעורבים
תובע: יונס אלקרא
נתבע: אפרים גוטקינד
שופט :
עורכי דין: