ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין היועץ המשפטי לממשלה נגד נ. י. :

היועץ המשפטי לממשלה

נ ג ד

1. נ. י.

2. ועדת השחרורים

בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

כב' השופט אברהם טל, אב"ד - סג"נ כב' השופטת ק. רג'יניאנו

כב' השופט שאול מנהיים

ב"כ העותר - עו"ד גרין

ב"כ המשיב 1 עו"ד ג'קי סגרון

פסק דין

המשיב מרצה עונש מאסר לתקופה של 3 וחצי שנים בגין הרשעתו בעבירות אלימות, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא תעודת ביטוח והחזקת סכין נושא תיק פלילי 930/09 (בימ"ש שלום ירושלים9 והעותר מלין על החלטת המשיבה 2 (להלן: "הוועדה") מיום 9.2.2012 לשחרר אותו על תנאי בתנאים המפורטים בסיפא ההחלטה, לרבות קיום התוכנית השיקומית הפרטית מטעם המטפל מר ירדן אולמן שהוצגה בפני הוועדה ואשר הוצגה גם בפנינו בנוכחותו של מר אולמן במעמד הדיון בעתירה.

ב"כ העותר טוענת בכתב העתירה ובטיעוניה בפנינו, כי שגתה הוועדה כאשר התעלמה מהתנהגותו השלילית, הגלויה, ובמיוחד החסויה, של המשיב במהלך תקופת מאסרו, במיוחד במהלך שנת 2011 ולאחרונה בסוף שנת 2011 כאשר ביצע עבירת משמעת.

כמו כן טוענת ב"כ העותר, כי הוועדה התעלמה מחוות דעת גורמי המודיעין ומהמידעים המודיעינים שהוצגו בפניה וגם בפניהם, אשר מלמדים על קשריו של המשיב עם ארגוני הפשיעה בכלא ועל מסוכנותו, אשר טרם אוינה, גם בתקופה הלא קצרה שבה הוא מרצה את מאסרו.

ב"כ העותר מפנה לחוות דעת גורמי הטיפול שהיתה בפני הוועדה ואשר הוצגה גם בפנינו לפיה העותר לא הוכיח כי יש לו סיכויי שיקום משמעותיים, הוא שוהה בהפרדה, בעל דפוסי עבריינות מושרשים ומקיים קשר אינטנסיבי עם העו"ס, ללא השתלבות בתהליך טיפולי בשל התנהגותו אשר גורמת להיותו מוחזק בהפרדה.

המשיב הופגש עם גורמי רש"א ולא גילה תובנה למצבו ולצורך בשיקום ומשכך, לא הוכנה עבורו תוכנית רש"א אלא הוא פנה לשיקום פרטי, דבר שמוסבר על ידי בא-כוחו בחוסר האמון של המשיב בגורמים שלטוניים, שרש"א נמנית עליהם.

ב"כ המשיב תומך בהחלטת הוועדה, עומד על כך שהמדובר במאסרו הראשון של המשיב, אותו החל בגיל צעיר ושהמגע בינו לבין גורמים שלטוניים מחוץ לבית הסוהר ובתוך בית הסוהר גרם לו שלא לתת אמון בגורמי הטיפול הרשמיים, אלא להיזקק לתוכנית טיפולית של מר אולמן, אשר תבטיח את התנהגותו התקינה מחוץ לבית הסוהר ותאיין את מסוכנותו.

עיון בהחלטת הוועדה נושא העתירה מעלה, כי הוועדה היתה מודעת לכל הצדדים הבעייתיית בהתנהגותו של המשיב, שנמצא בעיצומו של גיל התבגרות, עם כל הסערות הפוקדות מתבגרים, על אחת כמה וכמה נערים מתבגרים עם בעיות אישיות ורגשיות כמו המשיב אך נראה לה כי אסור להחמיץ הזדמנות שבה הוא מוכן לשתף פעולה בתוכנית הטיפול של מר אולמן.

הוועדה סברה, כי יש בתקופת הרישיון של כ- 14 חודש משום פרק זמן ארוך כדי להתרשם מסיכויי שיקומו של המשיב ובמידה ולא יצלח תהליך השיקום תוכל הוועדה להחזיר אותו לבין כותלי הכלא.

מכל האמור לעיל החליטה הוועדה לשחרר את המשיב על תנאי בתנאי התוכנית הטיפולית של מר אולמן.

עיינו בתוכנית הטיפולית של מר אולמן ואף אנו איננו מקלים ראש בתנאי התוכנית, וכמו הוועדה שהחלטתה נושא העתירה נותנים אמון במר אולמן שהופיע בפני הוועדה ובפנינו מספר פעמים כאשר הוא תומך בתוכנית טיפולית שהכין. עם זאת אין באמון שנתנה הוועדה במר אולמן כדי להצדיק את שחרורו המוקדם של המשיב, שכן הוועדה היתה אמורה לתת אמון במשיב ולא מצאנו בנימוקי הוועדה כל נימוק שהצדיק מתן אמון כזה.

הוועדה לא התייחסה במפורש למידעים החסויים שהוצגו בפניה, ואשר הוצגו גם בפנינו, אשר מלמדים על התנהגות לא תקינה, בלשון המעטה, של המשיב בכל מהלך מאסרו, אשר יש בה כדי ללמד על מסוכנותו אם ישוחרר שחרור על תנאי, גם בתנאי התוכנית הטיפולית של מר אולמן.

הלכה פסוקה היא, כי על מנת שאסיר יוכל להשתחרר על תנאי עליו להוכיח ששחרורו לא יסכן את שלומו של הציבור ולהוכיח קיומם של סיכויי שיקום.

כאשר מדובר במשיב, שחרף גילו הצעיר עבר עבירות חמורות שמלמדות על מסוכנות והמשיך להתנהג בין כתלי בית הסוהר באופן שיש בו גם כן ללמד על מסוכנות, ושלא עבר כל הליך טיפולי בין כותלי בית הסוהר, מוצדקת טענת העותר כי אין הוא ראוי לשחרור מוקדם, שכן שחרורו עלול לסכן את הציבור ואין לגביו סיכויי שיקום מוכחים על ידי הליך טיפולי שאותו לא עבר בין כתלי ביתה סוהר.

איננו מתעלמים מההלכה הפסוקה לפיה, התערבות בית משפט זה בהחלטות וועדת שחרורים היא בגדר החריג לכלל ובית המשפט יתערב רק אם מצא כי הוועדה חרגה מסמכותה או טעתה באורח חמור במלאכת האיזונים או שנעלמו מעיניה שיקולים כבדי משקל שהיה עליה לשוקלם (ראה לאחרונה פסק דינו של כב' השופט מלצר בבג"צ 6067/11 ו- 6096/11 הפרקליט הצבאי הראשי ואח' נ' הוועדה הצבאית לעניין העונש ואח', ניתן ביום 2.2.2012, סעיף 32 לפסק הדין).

באשר להחלטת הוועדה נושא העתירה ניתן לומר, כי היא סוטה ממתחם הסבירות, לא איזנה כראוי בין הנימוקים לקולא שמצאה לזכותו של המשיב לבין הנימוקים לחומרה שהוצגו בפנינו על ידי ב"כ העותר ולא שקלה כראוי את כל השיקולים הראויים, לרבות התנהגותו השלילית של המשיב בכל מהלך מאסרו.

לאור כל האמור לעיל החלטת הוועדה נושא העתירה מצדיקה את התערבותה של ערכאה זו ואנו מקבלים את העתירה ומבטלים את שחרורו על תנאי של המשיב מיום 9.2.2012.

ניתן והודע היום כ"ח שבט תשע"ב, 21/02/2012 במעמד ב"כ הצדדים והמשיבה 1.


מעורבים
תובע: היועץ המשפטי לממשלה
נתבע: נ. י.
שופט :
עורכי דין: