ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טרייד אין השרון בע"מ נגד שרית שהדי :

טרייד אין השרון בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ברוטפלד

נ ג ד

שרית שהדי

ע"י ב"כ עו"ד מיור

בית המשפט המחוזי מרכז

כב' השופטת ורדה מרוז

פסק דין

כללי

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשל"צ (כב' השופט אורן שוורץ) בתא"מ 2173/08 מיום 9.1.11 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך 85,000 ₪ וכן, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 17,000 ₪.

2. המערערת, חברה פרטית שהתאגדה ביום 11.1.06 לשם עיסוק בסחר ומסחר מכוניות מיד שנייה (ליסינג), השכרה לרבות מוניות וזכות ציבורית לשימוש במונית (להלן: "החברה" או "המערערת").

המשיבה בעלת מניות בחברה, יחד עם מר רפאל אוחיון (להלן: "אוחיון"), בנו יניב ומר אלון דמארי (להלן "דמארי").

3. על פי הסכם המייסדים, התחייבו הצדדים שלא להתחרות בחברה, בין במישרין ובין בעקיפין, ולא להיות קשורים בעסק המתחרה בה, בין בעצמם ובין באמצעות בני זוגם ו/או כל מי אשר יש לו קשרים עסקיים עם החברה (סעיף 9 להסכם הייסוד- תיק מוצגי המערערת).

בתאריך 12.6.07 רכשה המשיבה רכב מסוג סקודה בתמורה לסך 85,000 ₪ מסוכנות צ'מפיון- ס.ב.נ קאר יבואנים ומפיצים בע"מ, המצויה בניהולו של אוחיון. בד בבד רכשה המשיבה, באמצעות החברה, זכות ציבורית להפעלת הרכב כמונית (להלן: "המונית").

4. כשלושה חודשים לאחר רכישת המונית, בתאריך 2.9.07 ועל רקע הפעלתה על ידי המשיבה בניגוד אינטרסים לחברה ותוך הפרת הסכם המייסדים, הגיעו הצדדים להסדר לפיו מכרה המשיבה לחברה את המונית בתמורה לסך 85,000 ₪. במעמד העסקה, ב- 2.9.07, הנפיקה המשיבה לחברה חשבונית מס/ קבלה על מלוא סכום המכר (להלן: "עסקת המכר").

5. המשיבה המשיכה להחזיק במונית לאחר עסקת המכר ולא העבירה את החזקה בה לידי החברה (סוגית ההחזקה במונית הובאה לפתחו של בית המשפט השלום בראשל"צ, בהליך נוסף בת"א 4601/08, בגדרו הושג הסדר, ביום 30.3.2009, לפיו, רכשה המשיבה מהמערערת את המונית בחזרה, בתמורה לסך של 30,000 ₪ וזאת מבלי לפגוע בטענות מי מהצדדים בהליך נושא ערעור זה).

6. כספי התמורה בגין עסקת המכר לא הועברו לידי המשיבה. תחת זאת, נרשמה בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה "השקעת בעלים" בסך 85,000 ₪ לזכות המשיבה. הרישום בוצע בתאריך 31.10.07, כחודשיים לאחר מועד עסקת המכר.

7. ליבת המחלוקת בין הצדדים, כפי שהובאה בפני בית משפט קמא, הינה אם הועברה תמורת עסקת המכר בסך 85,000 ₪ לידי המשיבה וכיצד; המשיבה גרסה, כי המערערת התחייבה להעביר את כספי התמורה לידיה. המערערת טענה מנגד, כי הוסכם שתשלום התמורה יבוצע באמצעות רישום "השקעת בעלים" לזכות המשיבה, בכרטסת הנהלת החשבונות של החברה, כפי שנעשה. המערערת טוענת, כי רישום השקעת הבעלים בוצע ביוזמת המשיבה ובהסכמתה, בהיותה בעלת מניות בחברה.

8. עובר להגשת התביעה, הגישה החברה תביעה נגד המשיבה ובן זוגה, מר ג'רסי להשבת כספים בסך 5,000,000 אשר לטענתה, גזלו השניים מהחברה. בגדר התביעה שם, הסכימו הצדדים על מינויו של רואה החשבון בר לב, כדי שיערוך חקירה ויאמוד את שווי החברה (להלן: "בר לב" או "המומחה").

9. בחוות דעתו מתייחס בר לב אף לסוגיה העומדת במרכזה של התביעה. משכך, הגישה המערערת בקשה לבית משפט קמא לקבל את חוות הדעת כראיה, טרם מתן פסק הדין. בקשתה נדחתה.

10. בפסק דין שניתן ביום 10.11.10 קיבל בית משפט קמא את גרסת המשיבה וחייב את המערערת לשלם לה את תמורת המונית בסך 85,000₪ בצירוף הוצאות.

על פסק דין זה ערערה המערערת לבית משפט זה (ע"א 49642-12-10).

11. במסגרת הערעור, הושג הסדר בין הצדדים, לפיו בוטל פסק הדין והדיון הוחזר "לצורך מתן אפשרות להגשת חוות הדעת של בר-לב ומתן אפשרות לב"כ הצדדים לחקור את המומחה, אם ימצאו זאת לנכון ולאחר מכן יושלמו הסיכומים בסוגיה זו בלבד ויינתן פסק דין".

על בסיס המתווה המוסכם ולאחר שבר לב העיד והצדדים הגישו סיכומיהם, שב בית משפט קמא ופסק לזכות המשיבה את כספי עסקת המכר.

12. ערעור זה מכוון לפסק דינו השני של בית משפט קמא.

ממצאי בית משפט קמא

פסק הדין הראשון

13. בפסק הדין הראשון קבע בית משפט קמא את העובדות הבאות:

· המשיבה רכשה את המונית באמצעות סוכנות שבשליטת אוחיון ואת הזכות הציבורית להפעלתה רכשה מהחברה.

· המשיבה הפעילה את המונית תוך הפרת הסכם המייסדים, בגדרו התחייבה שלא להתחרות בחברה.

· עסקת המכר נרקמה על רקע הפרת המשיבה את הסכם המייסדים ודרישת אוחיון ובעלי מניות אחרים בחברה כי תחדל מהפעלת המונית בכוחות עצמה.

· בקבלו את גרסת המשיבה, לפיה חשבונית המס/קבלה הונפקה לחברה על ידי המשיבה על בסיס האמון שנתנה בשותפיה, כי ישלמו לה את תמורת המונית וכן, על בסיס הממצא לפיו אין המשיבה בקיאה בהוצאת חשבוניות מס ודיווחן לרשויות המס - קבע בית משפט קמא, כי חשבונית המס/קבלה אינה מהווה ראיה לקבלת תמורת המונית, או להסכמת המשיבה לרישום השקעת בעלים לזכותה בספרי חשבונות החברה.

· עם פרוץ הסכסוך בין בעלי המניות בחברה, (בגינו נפתחו הליכים נוספים בין הצדדים) וכפועל יוצא הימנו, הורו אוחיון ודמארי, בתאריך 31.12.07, למנהל החשבונות בחברה, מר פלדמן, לרשום בספרי החשבונות השקעת בעלים לזכות המשיבה בסך 85,000 ₪. בנסיבות אלו, אין לרישום משקל ראייתי, כמו גם, אין משקל לעדותו של פרידמן, עובד החברה וצד מעוניין בה, לפיה, הביעה בפניו המשיבה את הסכמתה לרישום תמורת המונית כהשקעת בעלים ושבה על עמדתה זו כאשר קיבלה מידיו את כרטסת הנהלת חשבונות הרלבנטית לעניין.

· בהתייחסו להימנעותה של המשיבה מלדרוש את תמורת המונית - קבע בית משפט קמא, כי אף עובדה זו אינה בת משקל, שכן היא המשיכה להחזיק במונית כבטוחה ומכאן, "חוסר הבהילות מצידה לתבוע את המגיע לה".

· בית משפט קמא דחה כבלתי מהימנה את גרסת אוחיון, לפיה היתה זו המשיבה אשר בקשה לקבל את תמורת המונית באמצעות רישום השקעת בעלים לזכותה. כן קבע, כי בהעדר אסמכתא בכתב להסכמה זו, אין ליתן לה משקל שכן "ניתן היה להניח כי לנוכח התערערות היחסים בין בעלי המניות, יערך מסמך כלשהו המעגן הסכמה כה מהותית בכתב". בית משפט קמא הוסיף, כי גרסת אוחיון נעדרת היגיון הואיל ואם ביקשה המשיבה להשקיע כספים בחברה, כי אז "ניתן היה לצפות ...(ש)הדבר מתבצע בדרך של השקעה כספית ישירה ולא באמצעות מכר רכב". לכך הוסיף בית משפט קמא וקבע כי הצדדים עשו יד אחת כאשר אפשרו את רכישת המונית על ידי המשיבה, תוך הפרת הסכם המייסדים:

"אני מקבל את גרסת התובעת, על פיה מר אוחיון ידע שהתובעת רוכשת את הרכב, שאמור היה לשמש כמונית. גרסתה של התובעת לגבי חלקו של השותף האחר, מר אילן דמארי, שסיפק את הזכות הציבורית להפעלת המונית (מספר ירוק) אף היא לא נסתרה. הנה כי כן, אותם אלה שהעלו טענה כנגד התובעת להפרת הסכם המייסדים היו שותפים, חודשיים קודם לכן בביצוע אותה הפרה" [עמ' 7 לפסה"ד].

· בית משפט קמא צייר תרחיש לפיו, אוחיון ערך "מניפולציה" על המשיבה, כדי לאכוף עליה את התחייבויותיה להשקעת בעלים בחברה:

"דרך הפעולה שנבחרה היא, מכירת המונית לתובעת, העלאת טענה להפרת הסכם ולאחר מכן, רכישת המונית כאשר התמורה בגין הרכישה לא תשולם לידיה של התובעת, אלא תירשם כהשקעת בעלים בספרי החברה. אלא שעל פי התרשמותי, מהלך זה לא היה על דעתה של התובעת וממילא לא נתנה הסכמתה לכך. התובעת שרכשה את המונית כחודשיים קודם לכן, תוך שיתוף פעולה עם שני שותפיה בנתבעת, הסכימה למכור את המונית לנתבעת בסכום שקרוב למחיר הרכישה, אלא שהלכה למעשה הסכום האמור לא שולם לה וחלף זאת, הורה מר אוחיון למנהל החשבונות פרידמן לרשום את התמורה כהשקעת בעלים."[עמ' 8 לפסה"ד].

· סוף דבר - קבע בית משפט קמא, כי המערערת הפרה את עסקת המכר כאשר לא שילמה את תמורת המונית למשיבה ולפיכך, הינה זכאית, למלוא תמורת המונית בגין מכירתה לחברה בסך 85,000 ₪.

פסק הדין השני

14. במסגרת הדיון החוזר, נדרש בית משפט קמא לבחון את ממצאיו של בר לב, אם יש בהם כדי לשנות ממצאי פסק הדין הראשון.

15. בית משפט קמא הותיר על כנם את ממצאי פסק הדין הראשון, דחה את ממצאי בר לב והוסיף:

א. השקעת הבעלים נרשמה בהנהלת החשבונות על ידי יריבי המשיבה והרישום נעשה בדיעבד ובאיחור, למרות שלא היתה מניעה לבצעו קודם לכן.

ב. חרף הגיונו החשבונאי של הרישום, אין בו כדי ראיה להסכמת הצדדים לביצועו, שכן נעשה, כאמור, על פי הנחיית יריביה העסקיים של המשיבה, שלא בזמן אמת אלא בדיעבד ועל רקע הסכסוך שפרץ ביניהם.

ג. הגם שדרך כלל, חשבונית מס/קבלה מהווה ראיה לקבלת תקבול, הרי שבמקרה דנן, המשיכה המשיבה להחזיק במונית, תוך מימוש זכות העיכבון הקנויה לה מכוח סעיף 31 לחוק המכר התשכ"ח-1968 ובכך הביעה את העדר הסכמתה לקבל את תמורת המונית באמצעות רישום השקעת בעלים. לפיכך, אין בהוצאת החשבונית מס/קבלה כשלעצמה, כדי ראיה להסכמתה לקבל את התקבול באמצעות השקעת בעלים.

ד. המשיבה לא הבינה את ההבדל בין "חשבונית מס" ל"קבלה".

טיעוני המערערת

16. המערערת טוענת, כי בר לב מונה על ידי הצדדים בהסכמה ולפיכך, שומה היה על בית משפט קמא לאמץ את מסקנותיו, בהעדר קיום נימוק כבד משקל לדחייתן. כן, טעה בית משפט קמא כאשר מיקד את פסק הדין בסעיף 8 לחוו"ד בר לב, למרות קיומם של ממצאים נוספים בחוות הדעת, הרלבנטיים למחלוקת שבין הצדדים.

17. מסקנות פסק הדין השני נסמכות על עדותה היחידה של המשיבה, חרף קביעת בית משפט קמא כי היא הפרה את הסכם המייסדים ולמרות הראיות שהצביעו על היותה בלתי מהימנה.

18. המערערת חויבה בתשלום שוויה המלא של המונית כחדשה, על אף השימוש שעשתה בה המשיבה לאורך תקופה ארוכה.

19. בית משפט קמא התעלם מממצאי בר לב, שקבע כי המשיבה הפרה את התחייבותה על פי הסכם המייסדים להשקיע בחברה וכן התעלמה ממצבה הכספי הקשה של החברה ותלותה בתזרים מזומנים של בעלי המניות בה - נסיבות המלמדות על ההיגיון העסקי שעמד מאחורי הסכמתה לרשום את תקבול המונית כהשקעת בעלים.

20. אין יסוד לקביעה לפיה, המשיבה לא הבינה את ההבדל בין "חשבונית מס" לבין "קבלה", בהינתן עדותה בחקירתה הנגדית, כי המושגים ידועים ומובנים לה. הקביעה כי המשיבה החזיקה בפנקס חשבוניות מס/קבלה אחד ובשל כך, נאלצה להוציא חשבונית מס/קבלה על אף שאין בה כדי ראיה לקבלת תמורה - אף היא הופרכה על ידי בר לב, אשר קבע כי המשיבה פעלה תחת הנחייה של אדם מוסמך ומכל מקום, היה סיפק בידה למחוק את המילה "קבלה" מהחשבונית, טרם הוצאתה.

21. לא היה מקום להפחית ממשקלו הראייתי של הרישום החשבונאי, המשקף נכונה את הסכמת הצדדים, אף לא היה מקום להפחית ממשקל עדותו של מנהל החשבונות, מר פלדמן, אשר העיד על נסיבות רישום השקעת הבעלים מטעם המשיבה.

22. לא היה מקום להתעלם מקביעותיו של בר לב אשר נעשו בתוקף מומחיותו ולפיהן, האיחור ברישום ספרי החשבונות אינו מלמד על חוסר תום לב שכן, לעולם נעשה רישום שכזה בדיעבד והאיחור המדובר נהוג, מקובל ואינו חורג ממתחם הסבירות.

23. הטענה בדבר מימושה של זכות העיכבון מכוח סעיף 31 לחוק המכר, הועלתה לראשונה בכתב התביעה, לאחר חלוף 7 חודשים ממועד פרוץ הסכסוך. במהלך תקופת ה"עיכבון", עבדה המונית עבור המשיבה שהפיקה רווחים הימנה ועל כן, בפועל אין לראות בהמשך החזקתה כ"בטוחה" אלא כמקור לעשיית רווח.

24. על פי העובדות שהוכחו, חתמה המשיבה על שטר מכר והעבירה את הבעלות במונית על שם המערערת. חרף זאת, היא לא דרשה את כספי התמורה לאורך 9 חודשים ובפני רוה"ח בר לב העידה, כי מלכתחילה ביקשה שהמונית תועבר לידי המערערת ותופעל על ידה.

טיעוני המשיבה

25. המשיבה טוענת, כי לא נפל פגם בממצאי פסק הדין של בית משפט קמא, הנסמכים על התרשמותו הבלתי אמצעית מהעדים שהעידו לפניו. כך, דחה בית משפט קמא את עדותו של אוחיון מניה וביה וקבע כי לא הוכחו נסיבות הסכמתה הנטענת של המשיבה להזרמת סך של 85,000 ₪ לחברה, בהינתן הפרות הסכם המייסדים על ידה. עדותו של מר פלדמן אף היא לא זכתה לאמונו של בית משפט קמא, בעוד שבמשיבה נתן אמון מלא.

26. המשיבה טוענת, כי חוות דעת בר לב נעדרת משקל ראייתי, בהינתן האומדן שנתן ביחס לשווי החברה, לפיו אין היא בת ערך. אי לכך, נמנעו הצדדים מלעשות שימוש בחוות הדעת, בהליך הנוסף שתלוי ועומד ביניהם, אשר מלכתחילה, לשמו נשכרו שרותיו של רוה"ח בר לב, ללמדך, כי קביעותיו אף לא היו לרוחה של המערערת. סופו של יום, החברה נרכשה על ידי אוחיון ודמארי, לפי שווי של 4,800,000 ₪ על פי התמחרות שנערכה בין הצדדים ובניגוד למסקנותיו השגויות של בר לב. זאת ועוד, בחקירתו התגלו בקיעים המטילים ספק במשקלה של חוות הדעת.

27. המשיבה טוענת כי פסק הדין השני אימץ את קביעותיו של פסק הדין הראשון ולפיכך, הן בנות תוקף לעניין הערעור.

חזית המחלוקת בערעור

28. בפסק הדין הראשון נקבעו ממצאים עובדתיים הנשענים על התרשמות בית משפט קמא ממהימנותם של העדים. בהתאם להלכה הפסוקה, ערכאת ערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים אלו, אלא במקרים חריגים.

29. בפסק הדין השני שב בית משפט קמא ואימץ את מסקנות פסק הדין הראשון, לאחר שבחן את ממצאי המומחה ודחה אותם.

30. שתי סוגיות מרכזיות נבחנו בפסק הדין השני, על רקע ממצאי בר לב:

א. משקלה הראייתי של חשבונית המס/קבלה.

ב. משקלו הראייתי של האיחור ברישום הלוואת הבעלים בפנקסי החברה.

בשתי הסוגיות מסקנותיו של בית משפט קמא סותרות את אלו של בר לב.

31. לפנינו אפוא, ממצאים שנקבעו על ידי בית משפט קמא על פי התרשמותו ממהימנות העדים, אל מול ממצאי בר לב הנסמכים על מומחיותו וניסיונו. בערעור זה תיבחנה מסקנותיו של בית משפט קמא, ככל שהן סותרות את אלו של בר לב, אם יש בכך כדי עילה להתערב בפסק הדין.

32. בית משפט קמא קבע כי הדיון החוזר יתמקד בסעיף 8 לחוות הדעת של בר לב, שעניינו עסקת מכר המונית. החלטה זו מקובלת עלי.

ממצאי רוה"ח בר לב

הנפקת חשבונית מס/קבלה

33. בסעיף 8(ו) לחוות הדעת קובע בר לב:

"מכיוון שגב' שהדי הנפיקה חשבונית מס/קבלה ולא חשבונית מס בלבד, ניתן להסיק מכך כי בעת הנפקת חשבונית המס/קבלה, קיבלה גב' שהדי את התמורה הנקובה בחשבונית, במקרה זה סך של 85,000 ₪ אף אם הונפקה כהשקעת בעלים בחברה".

34. בחקירתו הבהיר רוה"ח בר לב, כי הואיל והמשיבה לא השקיעה בחברה את חלקה, ביחס לחלקם של בעלי המניות האחרים, כפי שהתחייבה בהסכם המייסדים, הרי שרישום השקעת הבעלים בסך 85,000 ₪ לזכותה, מהווה פירעון חוב או חלק ממנו, כלפי החברה (עמ' 13 לפר').

35. רוה"ח בר לב דחה כבלתי סבירה את האפשרות שחשבונית המס/קבלה הוצאה מבלי שהתקבל בגינה תקבול, שכן לשיטתו, בעצם הוצאתה יש משום הודאה בקבלת תמורה:

"איני מכיר רוה"ח או עו"ד שמוציאים חשבונית מס קבלה בלי לקבל את הכסף. לא קיבלת את הכסף, אתה לא מוציא חשבונית מס קבלה. כנראה שהיתה הסכמה של התובעת בזה שהיא לא מקבלת תקבול. היו כמה אינידקציות לעניין זה שהרישומים תקינים" (עמ' 15 לפר').

ובהמשך:

"הגב' שהדי כתבה נתקבל. התובעת כתבה סכום של 85,000 ₪ שהתקבל. כתוב במפורש ב - 2.9.07 לא בדיעבד, זה במועד המתאים, בדיוק ביום המתאים, התובעת היא רשמה את הרישומים וזה לא הנה"ח. הרישום הזה שאין תקבול מאחוריו מראה שיש הסכמה של מישהו בעניין זה וזה שלה" [עמ' 18 לפר'].

36. בר לב קבע כי יש לראות במשיבה כמי שהבינה מה ההבדל בין "חשבונית מס" לבין "קבלה", שכן, חזקה על מי שמחזיק בפנקס חשבוניות מס/קבלה, כי למד כיצד להשתמש בו או למצער, הונחה על ידי איש מקצוע או אדם המבין בנושא.

37. תימוכין למסקנתו מצא המומחה בהימנעות המשיבה מלדרוש את תמורת המונית מהחברה:

"ת. ...העובדה שיש חוב של השקעת בעלים. מצוין העובדה שהרישום נרשם כהשקעת בעלים והעובדה שעסקה זו היא עסקה שסוכמה עליה עם החברה שהתובעת תמכור את המונית וזה היה בהסכמה. דבר נוסף - לא ראיתי אחר כך שהיא באה ודרשה את הכסף.

ש. האם בדקת את זה. איך הגעת למסקנה שלא ביקשה את הכסף

ת. שאלתי. אתה מוציא חשבונית מס קבלה. אתה בא ודורש את הכסף.

ש. אבל היא אמרה לך שהיא דרשה ועובדה שהיא עיכבה את המונית אצלה.

ת. לא במועד הזה" [עמ' 15 לפר'].

38. מסקנותיו של המומחה ברורות ונהירות; אדם המנהל עסקיו באמצעות חשבונית מס/קבלה, מוחזק כמי שיודע את דרך השימוש בה ומשמעות הוצאתה. הואיל וחשבונית מס/קבלה משקפת קבלת תקבול, הרי שבהעדר קבלת תמורת המונית במזומן, הוכח כי ניתן חלף התמורה, על דרך צמצום חוב המשיבה לחברה, באמצעות השקעת בעלים. רישום הלוואת הבעלים בפנקסי החברה מבטא אפוא את הסכמתה של המשיבה להסדר המתואר.

האיחור במועד רישום השקעת הבעלים בספרי החברה

39. בר לב קבע כי רישום תקבול לעולם נעשה בדיעבד וכי איחור של חודשיים ברישומו הינו סביר, מקובל ואינו מהווה ראיה לחוסר תום לב.

דיון והכרעה

ממצאיו של בר לב

40. ככלל נקבע בפסיקה, כי יש לאמץ ממצאיו של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים, אלא אם נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. ראה:

"אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך, כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן. ..

....

בענייננו הוכנה, כזכור, חוות-הדעת על בסיס הסכמת הצדדים. הסכמה זו כמו מלמדת מעצמה, כי הצדדים נמנו וגמרו ביניהם שחוות-הדעת תהווה תשקיף נאמן של המציאות הנדונה כלפי בית-המשפט, עד שזה האחרון יוכל לראותה כמשקפת נאמנה את מסכת העובדות המוגמרות והמוסכמות על הצדדים". (ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' [פורסם בפדאור] (1998)).

בדבר כוחה המחייב של חוות-דעת מטעם מומחה שמונה בהסכמה, נקבע כי:

"מינויו מטעם בית המשפט של מומחה מוסכם על הצדדים הוא נוהג רצוי, שיש לעודדו (ע"א 521/77).כפועל יוצא ממינויו של המומחה אין הצדדים צריכים להביא ראיות נוספות ולחקור עדים, ובכך שכרם; מאידך גיסא, מוגבלת, כמובן, יכולתם לערער על מסקנות המומחה. הצדדים רשאים לחקור את העד המומחה... והם אף רשאים לדרוש מן המומחה הבהרות בכתב על חוות-דעתו... עקב ההגבלה על יכולתם של הצדדים להביא ראיות נוספות מצטמצמת ממילא יכולתם לשכנע את בית המשפט בטעותו של המומחה, והיא מתמקדת בעיקר בטענות עיוניות לגבי נכונות מסקנותיו. טענות אלו חייבות למצוא ביטוין בחקירתו של העד, כי זו שיטת המבחן של הרציונאליות של מסקנותיו". (ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי לט(4) 185, בעמ' 189(1985)).

מומחה מוסכם נהנה ממעמד מיוחד ויש לחוות דעתו השפעה ניכרת על קביעת העובדות והמסקנות המקצועיות המתבקשות מהן. לפיכך, דחיית מסקנותיו ראוי שתיעשה בזהירות הראויה.

41. ומן הכלל אל הפרט; מסקנותיו של בר לב נשענות על חקירה שערך, על מסמכים חשבונאיים ועל הידע והמומחיות שלו. בר לב קבע באורח נחרץ כי בהוצאת חשבונית מס/קבלה אישרה המשיבה, כי קיבלה תמורה עבור מכירת המונית ובהעדר קבלת תמורה במזומן, יש ברישום השקעת הבעלים כדי לשקף את התמורה שקיבלה בגין חשבונית המס/קבלה ומכאן נגזרת הסכמתה לרישום.

42. ההיגיון החשבונאי בקביעה זו ברור ומובן. בנסיבות אלו, על המשיבה מוטל הנטל לשכנע, כי חרף תוכנה של חשבונית המס ולמרות האמור בספרי החשבונות של החברה בדבר רישום השקעת הבעלים - אין בכל אלו כדי לשקף את הסכמתה להמרת תמורת המונית בהשקעת בעלים. להשקפתי, המשיבה לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

43. בית משפט קמא אף הוא היה ער, מטבע הדברים, להיגיון החשבונאי הטמון במסקנותיו של בר לב, אולם סבר כי במבחן המהימנות, עדיפה גרסתה של המשיבה על פני זו של המערערת.

ממצאי מהימנות

44. ידועה ההלכה לפיה אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים של בית משפט קמא הנשענים על מהימנות, אלא במקרים חריגים ונדירים. כפי שיבואר להלן, להשקפתי, במקרה זה מתקיימים התנאים החריגים, המצדיקים התערבותה של ערכאת ערעור.

45. בית משפט קמא סמך מסקנותיו על עדותה היחידה של המשיבה. לצד קביעה זו הוסיף וקבע, כי המשיבה הפרה את הסכם המייסדים תוך שיתוף פעולה עם שותפיה, בעת שרכשה מידיהם את המונית.

46. הנה, עולה מממצאי בית משפט קמא, כי רכישת המונית - על ידי המשיבה משותפיה - מלמד על חוסר תום הלב המאפיין את התנהגות שני הצדדים. בהתאם לנוחיותם ולצרכיהם, הם פועלים במשותף בניגוד לתנאי הסכם המייסדים וכאשר מי מהם נוהג בניגוד לצפיית חברו, הם מפנים אליו אצבע מאשימה בגין הפרה: "הנה כי כן, אותם אלה שהעלו טענה כנגד התובעת להפרת הסכם המייסדים היו שותפים, חודשיים קודם לכן בביצוע אותה הפרה" [עמ' 7 לפסה"ד].

47. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] מסייג ביסוסם של ממצאים על עדות יחידה של בעל דין במתן טעמים לכך:

"..כאשר אצלנו השופט כביכול 'מזהיר את עצמו' שלפניו רק עדות אחת. כאילו שופט אינו מוזהר ממילא להקפיד בכל מעשה שפיטה שהוא עושה. פירושה של אותה 'אזהרה עצמית' אינו יכול להיות אלא זה שכשקילת עדות יחידה חייב השופט בזהירות כפולה ומכופלת. אולם עצם הצורך בזהירות מיוחדת כזאת עדיין אינו ממצה את החובה המוטלת על השופט לפי סעיף 54, לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות יחידה. לשון אחרת, אין השופט יכול לצאת ידי חובתו בהצהרה סתמית כי 'הזהיר את עצמו', כלומר שנהג בזהירות מיוחדת וזה אשר הניעו להסתפק בעדות היחידה אלא דרוש טעם אמיתי - טעם שבהערכת העדות היכול להיות נעוץ בהגיון הדברים או טעם מיוחד אחר - שיש להעלותו על הכתב במצוות החוק. נמצא שעדיין קיים שוני בנדון זה בין דיני הראיות במשפט הפלילי והאזרחי (ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים ממינהל מקרקעי ישראל, ירושלים נ' פולק ואח' כז(1) 768 בע' 771]."

בענייננו, בית משפט קמא מצא דופי בהתנהגות המשיבה וחרף זאת, נתן אמון מלא בגרסתה היחידה, מבלי שנימק זאת. אף אם העדיף בית משפט קמא את עדותה על פני עדויותיהם של שותפיה, לא היה בכך די כדי לבסס את תביעתה ולזכותה בסכום התביעה, כך להשקפתי.

48. בית משפט קמא קבע, כי המשיבה אינה בקיאה בהבדל בין "חשבונית מס" לבין "קבלה" ומהטעם הזה, הנפיקה את חשבונית המס/קבלה הגם שלא קיבלה תמורה בגינה. קביעה זו אינה מתיישבת עם דבריה המפורשים, כי הכירה את המושגים הללו והבינה ההבדל ביניהם וחרף זאת, הוציאה את החשבונית מס/קבלה על יסוד האמון שנתנה בשותפיה, כי ישלמו לה את התמורה בגין המונית. ראה דבריה:

"ש. אני שואל אם את יודעת את המשמעות של חשבונית מס וחשבונית מס-קבלה. האם את יודעת את המשמעויות האלה, כן או לא?

ת. את המשמעות אני יודעת.

ש. אז מה המשמעות של חשבונית מס?

ת. כי אני חשבתי שהם הולכים להביא לי כסף

ש. אני שואל על המשמעות של חשבונית מס

ת. אתה לא מבין שאני חשבתי שהם הולכים להביא כסף, מאיפה אני יודעת שלא יביאו לי את הכסף... אני האמנתי להם שהם הולכים להביא לי כסף אז נתתי... אני נתתי להם חשבונית, אתה רוצה לשאול למה לא נתתי להם קבלה ולמה נתתי חשבונית כי נתתי להם חשבונית כי הם אמרו שהם מביאים לי כסף" [עמ' 7 לפר'].

49. בית משפט קמא דחה את גרסת אוחיון, לפיה רישום השקעת הבעלים כחודשיים לאחר הוצאת חשבונית המס נעשה בהסכמת המשיבה, כבלתי נכונה בנימוק, כי אין אסמכתא בכתב להסכמה זו וכי "ניתן היה להניח כי לנוכח התערערות היחסים בין בעלי המניות, יערך מסמך כלשהו המעגן הסכמה כה מהותית בכתב" [עמ' 7 לפסק הדין הראשון].

50. בית משפט קמא הניח כי הסכסוך בין הצדדים פרץ בחודשיים שחלפו בין מועד הוצאת החשבונית לבין מועד רישום השקעת הבעלים. קביעה זו אינה מתיישבת עם התרחיש שהעלה בית משפט קמא, לפיו אוחיון ודמארי רקמו מזימה כנגד המשיבה, בגדרה הם שתפו עמה פעולה בעת שרכשה את המונית, כדי לטמון לה מלכודת ולאלצה לפרוע לחברה את חובה. ביסוד התרחיש מונחת ההנחה, לפיה כבר במועד רכישת המונית, כשלושה חודשים טרם מכירתה לחברה, היו יחסי הצדדים מעורערים. אם אכן כך, קשה להלום, כי בעת שהוציאה את חשבונית המס, עדיין רחשה המשיבה אמון לשותפיה, כי ישלמו לה את תמורת המונית.

51. בית משפט קמא קבע, כי המשיבה מימשה את זכות העיכבון העומדת לה ולפיכך, אין לראות בהימנעותה מלדרוש את תמורת המונית, משום פגיעה במהימנותה. בנסיבות אחרות, ייתכן שמימוש זכות העיכבון היה עשוי להסביר את מחדלה של המשיבה. לא כן הוא במקרה דנן, כך להשקפתי, לנוכח התקופה הארוכה בה השהתה המשיבה את דרישתה, בת כ - 9 חודשים, תחילה במהלך החודשיים שחלפו ממועד הוצאת חשבונית המס ועד למועד רישום השקעת הבעלים ולאחר מכן, 7 חודשים נוספים עד למועד הגשת התביעה. זאת ועוד, טענת העיכבון הועלתה לראשונה בכתב התביעה, ללמדך כי מדובר בגרסה כבושה. ודוק; התביעה הוגשה לאחר ששותפיה הקדימו והגישו נגד המשיבה ובן זוגה תביעה כספית בבית משפט זה. יוצא אפוא, כי אין בפי המשיבה הסבר לפשר שתיקתה הארוכה ועל שום מה ישנה על זכויותיה הנטענות. על רקע יחסיה המעורערים עם שותפיה וגישתה, כי הם הוליכו אותה שולל, היה מקום לצפות ממנה כי תפעל בנחישות למחיקת רישום השקעת הבעלים כנגד קבלת תמורת המונית בפועל. על כן, אין בהמשך החזקתה במונית, אף אם שמשה כבטוחה, כדי הסבר למחדליה.

52. הנסיבות שהוכחו מלמדות, כי לא בכדי בחרה המשיבה "לשבת על הגדר", אלא כדי לבחון את שותפיה, כיצד הם יכלכלו את מעשיהם. משבחרו להגיש נגדה תביעה כספית, השיבה המשיבה מלחמה שערה והגישה את התביעה דנן.

53. מממצאי בית משפט קמא עולה, כי הצדדים נהגו במניפולטיביות זה בזה, רקמו מזימות זה כנגד זה וכי האמת לא היתה נר לרגליהם. הקביעה לפיה הוציאה המשיבה את חשבונית המס בשל חוסר בקיאות והבנה, לא רק שאינה מתיישבת עם עדותה, אלא אף אינה עולה בקנה אחד עם הצהרתה בהסכם המייסדים, כי הינה בעלת ניסיון מקצועי רב, "הואיל והצדדים מצהירים כי הינם בעלי קשרים, ניסיון בתחום הסחר במוניות וזכויות שימוש בזכות ציבורית במונית בפרט וסחר במוניות משומשות יד שניה בכלל והואיל והצדדים מעוניינים להקים במשותף חברה אשר תעסוק בתחום סחר ומסחר במכוניות מיד שניה ליסינג, השכרה לרבות מוניות וזכות ציבורית לשימוש במונית.." [מוצג 11 למוצגי הערעור]. הצהרה זו שומטת, ללא ספק, את היסוד לתמימותה של המשיבה וחוסר בקיאותה הנטענים בהוצאת חשבוניות מס.

54. המשיבה מסרה עדות בעל פה נגד מסמך בכתב. מסמך שהיא עצמה הפיקה. הוכח, כי היא הבינה את תוכנו ומשמעותו של המסמך. גרסתה כי נתנה אמון בשותפיה אינה עומדת במבחן המציאות. אף לשיהוי הרב בהגשת התביעה אין בפיה הסבר. בכל אלו די לטעמי, כדי ליתן בכורה לממצאי בר לב - ממצאים הנשענים על יידע מקצועי וניסיון רב. לפיכך, סבורתני כי אין להשאיר את ממצאי בית משפט קמא על כנם.

55. אף בנטל השכנוע והבאת הראיות לא עמדה המשיבה, בהינתן עדותה היחידה והבקיעים שהתגלו בה.

סיכום

56. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את הערעור ומורה על ביטולו של פסק הדין השני ודחיית התביעה.

לאור התנהגותם הבלתי ראויה של שני הצדדים, איני רואה מקום לפסוק הוצאות.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ב, 17 פברואר 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לצדדים.


מעורבים
תובע: טרייד אין השרון בע"מ
נתבע: שרית שהדי
שופט :
עורכי דין: