ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציון מאני נגד מיכאל ברצלוור :

ציון מאני

נ ג ד

1. מיכאל ברצלוור

2. מנורה חברה לביטוח

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופטת נאוה ברוורמן

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית שעניינה בתאונת דרכים.

רקע:

ביום 23.9.10 בצומת הרחובות יוספטל וניסנבאום בבת-ים (להלן: " הצומת") ארעה תאונת דרכים (להלן: "התאונה"), בין שני כלי הרכב נשוא התביעה.

מטעם התובע העיד בפני עת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב מסוג מונית (להלן: "המונית").

מטעם הנתבעים העיד נתבע 1 (להלן: "נתבע 1") שהינו נהג רכב הנתבעים (להלן: "רכב הנתבעים"), ומר רפי וולמב שהינו בוחן תנועה (להלן: "בוחן התנועה").

רכב התובע נפגע בחזית, בשיעור של 70% והוכרז כ"אובדן מוחלט", ורכב הנתבעים נפגע בחלקו הקידמי ימני, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתמונת הרכב לאחר התאונה.

אין חולק כי התובע נסע ממערב למזרח, ונתבע 1 בא משמאלו, ושלזה האחרון הרמזור היה תקול, אך יש חולק באשר לאחריות לקרות התאונה.

עיקר טענות הצדדים:

לטענת התובע, בהתקרבו לצומת האט את מהירות נסיעתו, וידא שהאור בכיוונו ירוק ולפתע הגיח משמאלו רכב הנתבעים. התובע לא הספיק לבלום וארעה התאונה. לשיטתו, הופעת רכב הנתבעים הייתה פתאומית, ולא היה בידו למנוע את התאונה.

זאת ועוד, מסקנות חוות דעת בוחן התנועה מטעם הנתבעים אינן רלוונטיות לנסיבות העניין.

לאור האמור, הנתבעים אחראים לקרות התאונה, ולנזקים כפי שפורטו.

הנתבעים טענו תחילה יש לדחות את התביעה מחמת העדר עילה לתובע כנגד הנתבעים, שהרי לא הוכח שהוא הבעלים של המונית, ושהבעלים של המונית הינו מר מעודה צדוק.

לעניין האחריות - הנתבע 1 הבחין ברמזור תקול , עצר את רכבו, ונכנס לצומת. כשכמעט השלים את חציית הצומת פגעה בו בחוזקה מונית מטעם התובע. אשר על כן, התובע נסע במהירות מופרזת ונכנס לצומת בעצימת עיניים.

יתרה מכך, עדותו של בוחן התנועה מחזקת את גרסתו של נתבע 1.

לעניין הנזקים הנטענים, התובע לא הציג ראיות הקושרות אותו למונית, ולא הוכיח את רכיב ימי עמידה.

דיון והכרעה:

השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - מי אחראי לקרות התאונה, דהיינו מי מהנהגים נכנס לצומת וגרם לתאונה.

תחילה אתייחס לטענת ב"כ הנתבעים בדבר העדר עילה של התובע. שהרי, לשיטתו לתובע אין קשר למונית, משום שלא הוצגה כל ראיה הקושרת את התובע למונית.

יובהר, התובע בחקירתו הנגדית הסביר את הקשר שלו למונית, ואמר (עמ' 2): "שאתה שוכר מספר מכל אדם, יש חוזה שהרכב הוא שלי, והרכב חייב להיות על שם בעל המספר ושכרתי...". אומנם התובע לא צירף את החוזה, אך נתתי אמון בעדותו.

לגופם של דברים, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקומה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני, השתכנעתי לחלק את האחריות בין המעורבים בתאונה באופן שווה.

ובמה דברים אמורים:

עת/1 בתחילת עדותו העיד (עמ' 1): "... הייתי במהירות נסיעה של 40-50 קמ"ש, ואיך שאני מגיע לצומת ראיתי רכב שפונה שמאלה וחוצה את הרחוב שלי...".

עת/1 בחקירתו הנגדית הבהיר כי היה במהלך נסיעה, ולא בתחילת נסיעה, ושהגיע לצומת האט, אך לא הבחין ברכב הנתבעים, רק לאחר שהיה כבר בצומת. אמר באילו המילים (עמ' 2): "שאני מתקרב לצומת, אני מאט הנסיעה, לא ראיתי שום דבר בצומת, המשכתי בנסיעתי בירוק ובשניה הגיע רכב שפנה שמאלה, ולא הספקתי לעצור".

וישאל השואל - האם היה על עת/1 להבחין ברכב הנתבעים? סבורתני שכן. שהרי נתבע 1 היה כבר בתוך הצומת, כפי שעולה מחומר הראיות, והיה על התובע לשים לבו לכך, ולא די שהאט את רכבו כדי לצאת ידי חובתו. משלא עשה כן, גם עליו מוטלת האחריות לקרות התאונה במידה שווה לאחריותו של הנתבע 1, כפי שאפרט בהמשך.

נתבע 1 העיד כי הרמזור בכיוון נסיעתו היה תקול, ואמר (עמ' 3): "... התקרבתי לרמזור והרמזור היה מקולקל, עצרתי ברמזור חיכיתי קצת ואז ראיתי שהרמזור לא מתחלף והתחלתי לנסוע לאט".

כמו כן, גם הנתבע 1 אישר כי התובע האט לקראת כניסתו לצומת, אולם סבר כי נהג המונית מתכוון לעצור את רכבו לאור מופע האור האדום, כפי שסבר. אך, מסתבר ששגה בהערכתו, ודומני שגם הוא היה צריך לנקוט במשנה זהירות ולא להמשיך בנסיעתו. משלא עשה כן גם הוא אחראי לקרות התאונה, במידה שווה.

זאת ועוד, העיד נתבע 1 כי ראה אור ירוק של הולכי רגל, שחוצה את כיוון נסיעתו של רכב התובע. אולם שנשאל בחקירתו הנגדית האם כאשר החל את הפנייה שמאלה, עדין מופע האור היה ירוק, השיב בכנות (עמ' 4): "כבר לא הסתכלתי הסתכלתי לכביש". כלומר, לא ניתן לומר בוודאות כי בעת שהחל כבר בנסיעתו המשיך לדלוק האור הירוק.

בנוסף לעדויות הנהגים ולראיות שהובאו בפני, הצטרפה חוות-דעתו של בוחן התנועה. בוחן התנועה זומן להעיד, ובחקירתו הנגדית אישר כי לא ניתן להגיע למסקנה מי מבין המעורבים היה הגורם לתאונה.

זאת ועוד, השיב כי אם יש מופע ירוק במעבר החצייה להולכי רגל שחוצים את הדרך, אז לתובע היה אמור להיות מופע אור אדום. יחד עם זאת, באותה נשימה ממש טען שלא ניתן לדעת כמה זמן היה אור אדום, שהרי אם יש תקלה במערכת הרמזורים, אזי כל מערכת הרמזורים לא תפעל בצורה תקינה (עמ' 5).

יודגש, תקנה 64 לתקנות התעבורה התשכ"א - 1961 (להלן: "התקנות"), מסדירה את התנהגות הנהגים בהגיעם לצומת. דהיינו, גם אם לתובע הייתה הזכות לנוע בדרך, היה עליו לנהוג בזהירות סבירה, למען מניעת התאונה. גם כשניתן אור ירוק ברמזור, יש לשים לב לנעשה בצומת ובצידו ולוודא שניתן לעבור בו ללא כל הפרעה.

תקנה 51 לתקנות קובעת כי חובה לנהוג במהירות סבירה, אף אם היא נמוכה מזאת המותרת.

כמו כן, תקנה 52 קובעת כי חייב נוהג רכב להאט את מהירות נסיעתו, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש. דהיינו, משראה הנתבע 1 את רכב התובע היה צריך לעצור את רכבו, למרות שסבר שהוא צפוי לעצור.

לאור האמור והמפורט לעיל השתכנעתי כי שני הנהגים אחראים במידה שווה לקרות התאונה.

משקבעתי כי האחריות לתאונה מוטלת על ההצדדים באופן שווה, עתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוו"ד זו לא נסתרה. כמו כן צורף אישור על הפסד הפרמיה.

באשר לרכיב ימי עמידה, רכיב זה לא הוכח, ועל כן דינו להידחות.

לעניין רכיב של טרחה ועוגמת נפש, כבר נאמר לא אחת כי הצער ואי הנוחות שנגרמים לבעלי רכב שניזוק בתאונת דרכים, אינם עולים בחומרתם לכדי עוגמת נפש, כפי שמונח זה השתרש בפסיקה לאורך השנים. לפיכך, דין רכיב זה להידחות.

סוף דבר

לאור האמור והמפורט לעיל הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובע סך של 6,112 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 23.9.10, ואגרת בית משפט ששולמה.

שכר בטלת עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ב, 17 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציון מאני
נתבע: מיכאל ברצלוור
שופט :
עורכי דין: