ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסתר שמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

אסתר שמש

ע"י ב"כ עו"ד ו' וקים

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד ג' ברנדס

בית דין אזורי לעבודה בחיפה

כב' השופט אסף הראל

פסק דין

1. זהו ערעור של מבוטחת על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 16.3.11 שניתנה במסגרת ענף נכות כללית על פי סעיף 211(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. בהחלטתה קבעה הועדה כי נכותה המשוקללת של המערערת עומדת על שיעור של 49% (להלן - ההחלטה). יש להטעים כי ההחלטה ניתנה לאחר שעניינה של המערערת הושב לועדה בעקבות הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין (ב"ל (אזורי חי') 36061-01-10 (להלן - פסק הדין). בפסק הדין נדרשה הועדה להתיחס לתלונת הפיברומיאלגיה; לתלונות בדבר בריחת צואה; ולתסמונת תעלה קרפלית.

2. בענין הפיברומיאלגיה לא מצאה הועדה כי יש לקבוע נכות. טענת המערערת בענין זה הינה כי הועדה לא ערכה למערערת בדיקה קלינית ראויה הבודקת 18 נקודות טריגר, וזאת על אף שד"ר ריבר ביום 18.1.10 אבחן רגישות ב- 18 נקודות כאלה; וכי הועדה לא התיחסה לשני המסמכים שנזכרו בפסק הדין - אבחנת פיברומיאלגיה של ד"ר סלובודין וכן מכתב רופאת המשפחה מיום 4.5.09. המשיב מתנגד לערעור בנקודה זו וטוען, בין היתר, כי פסק הדין לא הורה לועדה לערוך בדיקה של 18 נקודות או כל בדיקה אחרת וכן לא חייב אותה להתיחס לשני המסמכים הנזכרים בפסק הדין. דין הערעור להדחות בנקודה זו. באשר להתיחסות למסמכים הרפואיים, הרי מקובלת עלי טענת המשיב כי פסק הדין לא הורה לועדה להתיחס למסמכים אלה. אזכורם בפסק הדין בא לאור העובדה שנכללה בהם אבחנה של פיברומיאלגיה. עיון בשני המסמכים האמורים מעלה כי אין מדובר במסמך מהותי או בחוות דעת, אלא אך במסמכים הכוללים אבחנה. משכך, לא נדרשה הועדה להתיחס אליהם. מעבר לדרוש יצויין כי מסעיף ו' לפרוטוקול מיום 15.12.10 עולה כי המסמך מיום 17.10.09 של ד"ר גלב סלובודין, מומחה לראומטולוגיה, אשר כולל בחובו אבחנה של פיברומיאלגיה, עמד בפני הועדה והיא אף התיחסה אליו כמו אל מסמך ד"ר ריבר מיום 1.9.09 שאף הוא אבחן פיברומיאלגיה. משכך, הועדה היתה ערה לכך כי מומחים הגיעו לאבחנה של פיברומיאלגיה.

3. באשר לבדיקה שבוצעה, הרי עיון בפרוטוקול מעלה כי ביום 15.12.10 ערכה הועדה בדיקה קלינית מפורטת שממצאיה כללו, בין היתר, היעדר דלדול בשרירי הידיים; כח גס תקין וסימטרי; החזרים גידיים תקינים; תנועות גב תקינות ומלאות; אין עדות לגרביים או כפפות כעדות לנוירופטיה, על אף התלונה על ירידה בתחושה מתחת לברכיים. לאור כל אלה הגיעה הועדה למסקנה כי אין כל חסר נוירולוגי או אורטופדי. הועדה המשיכה ובחנה תוצאות בדיקת EMGמיום 5.4.09 וקבעה כי הממצאים שבה המתאימים לפולינוירופטיה אינם באים לידי ביטוי בבדיקתה. בדיקת פרקים העלתה כי אין ביטוי לכאב במהלך הבדיקה, אין נפיחות ואין רגישות. לאור כל אלה, ולאחר שעיינה במכתבי ד"ר ריבר וד"ר גלב שאבחנו פיברומיאלגיה, קבעה הועדה כי אין עדות למחלה זו. זוהי קביעה רפואית מובהקת, מנומקת היטב, הנסמכת על בדיקה קלינית מפורטת. טענת המערערת בדבר סוג הבדיקה שהיה על הועדה לערוך היא טענה רפואית שאין לקבל. שאלה זו - של סוג הבדיקות שעל הועדה לערוך כדי להגיע לממצאיה - היא שאלה רפואית המסורה לשיקול דעת הועדה ובית הדין לא יתערב בה, בפרט שפסק הדין לא חייב את הועדה לערוך בדיקה מסויימת. משכך, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בענין הפיברומיאלגיה.

4. באשר לתסמונת תעלה קרפלית ולכידה אולנרית, לא קבעה הועדה נכות בגין ענין זה. המערערת טוענת המערערת כי היה על הועדה לקבוע נכות על פי ממצאי בדיקת ה- EMGולא היה מקום להתעלם ממצאים אובייקטיביים אלה מבלי ששלחה את המערערת לבדיקה חדשה. המשיב מתנגד לערעור וטוען, בין היתר, כי הועדה רשאית היתה להעדיף ממצאי בדיקה קלינית על ממצאי בדיקת ה- EMG. דין הערעור להדחות בענין זה. הועדה היתה ערה לתוצאות בדיקת ה- EMGמיום 5.4.09 ולכך שהיא כוללת, בין היתר, ממצא של תסמונת תעלה קרפלית קלה מימין ומשמאל גבולית ותסמונת לכידה אולנרית במפרק היד בצורה קלה. הועדה לא מצאה לקבל ממצאים אלה לאור העובדה כי לא היה להם ביטוי בממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה למערערת. ממצאי הבדיקה הקלינית פורטו היטב בפרוטוקול וכללו בין היתר, כאמור, היעדר דלדול שרירים בשרירי הידיים, החזרים גידיים תקינים וכח גס תקין וסימטרי בקבוצת השרירים בכפות ידיים ורגליים. הועדה היתה רשאית להפעיל את שיקול דעתה הרפואי ולהעדיף את ממצאי בדיקתה שלה על ממצאי בדיקת ה- EMG. זהו ענין רפואי מובהק שבית הדין לא יתערב בו. מסיבה זו גם לא היתה הועדה חייבת לשלוח את המערערת לבדיקה נוספת, ויש לדחות טענת המערערת בענין זה. משכך, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בענין תסמונת התעלה הקרפלית ולכידה אולנרית.

5. באשר לבריחת הצואה החליטה הועדה, לאחר שהתיעצה עם יועץ כירורגי, לשנות אחוזי נכות. נכות קודמת שנקבעה בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 18(ב) הועלתה כעת ל- 20% לפי פריט ליקוי 18(1)(ג). בענין זה וטענת המערערת כי היה על הועדה לקבוע את הנכות בגין בריחת הצואה לפי פריט ליקוי 15(2), וכי קביעת הנכות לפי פריט ליקוי 18(1) עומדת בניגוד להוראות פסק הדין. המשיב מתנגד לערעור בנקודה זו וטוען, בין היתר, כי פריט הליקוי שיושם עוסק בבטן; כי אין פריט ספיציפי לליקוי; ואין מנוס מהתאמת פריט ליקוי. דין הערעור להדחות. בפסק הדין נדרשה הועדה להתיחס לתלונת המערערת בדבר בריחת צואה - וזאת עשתה בדיוק הועדה. היא התיעצה עם מומחה בתחום הכירורגיה. השאלה איזה פריט ליקוי יש להתאים למערערת היא שאלה רפואית. אף המערערת עצמה מודה בנימוקי הערעור כי יש צורך בהתאמת פריט ליקוי, ועל כן בעצם ההתאמה אין כל פגם. פריט ליקוי 18(1) עניינו הפרעות הנגרמות עקב ניתוח, פציעה או מחלה בחלל הבטן. אין לומר כלל וכלל כי יישום פריט ליקוי זה אינו רלוונטי. יש לדחות הטענה כי הועדה חרגה מהנחיות פסק הדין. יש לזכור כי הועדה לא ביטלה נכות שקבעה בעבר, אלא החליטה להגדיל את הנכות לפי פריט ליקוי 18(1) לאור התלונה החדשה - שנתקבלה - בדבר בריחת צואה. זהו חלק משיקול דעתה הרפואי של הועדה. משכך, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה בענין זה.

6. התוצאה הינה כי הועדה פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין. בהיעדר פגם משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מהיום, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ב, 17 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסתר שמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: