ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ישראל לסנר נגד מבורך פראג'ון :

ישראל לסנר

נ ג ד

מבורך פראג'ון

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות ברחובות

כב' השופט בדימוס גדעון ברק

פסק דין

1. התובע הינו מעצב אירועים וחופות ובתוקף תפקידו התקשר ביום 14.6.11 עם הנתבע לערוך עיצוב בחתונתו של הנתבע.

לטענת התובע, בשל טענתו של הנתבע שהעיצוב לא תאם את ההסכם ביניהם ולאור הטענה שאי התאמה זו גרמה לנתבע עוגמת נפש, החזיר התובע לנתבע את מלוא הסכום שקיבל עבור העיצוב.

טענת התובע היא, שהוא - למעשה- נאלץ להחזיר לו את הסכום, משום שנאמר לו שאם לא יעשה כן יבולע לו ואף אוים, שאם לא יחזיר הסכום - הנתבע לא ישלם לאולם האירועים על כל החתונה.

לכן, לאור הדברים שנאמרו ועל מנת שהתובע יוכל לשמור על מקום עבודתו - נאלץ הוא לתת לנתבע שיק ביטחון עד שיחזיר התשלום בפועל.

בתביעה זו, שהגיש התובע, מבקש התובע לחייב את הנתבע להשיב לו הסכום שנאלץ לשלם לנתבע - סך של 3,900 ₪.

2. הנתבע סבור, שיש לדחות נגדו את הביעה ולהצדקת בקשה זו, מעלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:

א. הנתבע מפרט בכתב ההגנה את מה שהוזמן מהתובע וגם מציין, שביום החתונה התברר שהתובע לא קיים את שסוכם עמו: לא בדבר צבע הכיסויים, לא בקשר למפיות, לא בקשר לצורת שזירת וצבע הפרחים ולא בקשר לחופה, שכן, סוכם שהחופה תהא עגולה ובסופו של יום החופה הייתה מרובעת.

אי ההתאמות הנ"ל גרמו לנתבע ולכלה עוגמת נפש ואי נעימות רבה בערב החתונה והיה עליהם, בעזרת חלק מהאורחים, לדאוג לצמצום הנזק עד לתחילת האירוע ולהחליף את כיסויי הכיסאות.

ב. א) לאחר האירוע ביקש הנתבע מהתובע פיצוי ובעזרת בעל האולם סוכם, שהמעצב יחזיר לנתבע את השק שניתן לתובע כביטחון לפני האירוע. למחרת האירוע הגיע הנתבע על מנת לשלם לבעל האולם עבור האירוע ועוד באותו ערב חשב הנתבע לסור לביתו של התובע לקחת את השיק ואכן הנתבע נסע אל התובע לקבל השיק והתברר לנתבע שהתובע פרע את השיק.

ב) לאחר הביקור הנ"ל ובתיווכו של בעל האולם, הגיע הנתבע לאולמי "קינואה" על מנת לקבל את כספו מהתובע ובטרם קיבל הנתבע את כספו, דרש התובע מהנתבע לחתום על מסמך בו מסיר הוא את טענותיו כלפיו לאחר שהכסף יוחזר.

3. התובע הגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, בו הוא דוחה טענות הנתבע בכל הנוגע לסידור ועיצוב האולם וטוען, שהנתבע החליט לקחת החוק לידיו וגזל ממנו את הסך של 3,900 ₪.

4. בחנתי את טענות הצדדים, כפי שאלו באו לידי ביטוי בכתבי הטענות וכן בחנתי את העדויות, כפי שהושמעו בבית המשפט ולאחר בחינת כל חומר הראיות, הגעתי למסקנה, שדין התביעה להידחות - זאת מהנימוקים הבאים:

א. א) התובע צרף לכתב התביעה שתי הצעות מחיר, שתיהן מיום 14.6.11, כאשר הצעת מחיר אחת פרטה בצורה כללית, שעל התובע לבצע כיסוי ל-400- 500 כסאות בסטנדרט, הכולל כיסוי כסאות, מפות, מפיות על כל שולחן נר, חופה סטנדרטי + שביל לבן.

בהצעת המחיר השנייה, אכן פירט התובע צבע הכיסויים, חופה עגולה ופירוט נוסף כפי שמופיע בהצעת המחיר השנייה ואף נקבע עלות כל השירות שניתן על ידי התובע לסך של 3,900 ₪.

ב) הסיבה למתן שתי הצעות מחיר יכולה להשתמע מעדותו של התובע, שכן התובע העיד שהצעת המחיר הראשונה, שעניינה עיצוב סטנדרטי כלולה במחיר שעל הנתבע לשלם לאולם, אך היות והנתבע ביקש עיצוב לא סטנדרטי - הוגשה הצעת המחיר השנייה בה פורט העיצוב וגם נקבע תשלום עבור עיצוב זה בסך של 3,900 ₪. (ראה עדות התובע בעמ' 1 לפ',ש' 10- 14)

ג) התובע קיבל מהנתבע את התמורה בסך של 3,900 ₪ (ראה קבלה שצורפה ע"י התובע לכתב התביעה), אך על אותה קבלה גם רשם התובע, שהקבלה מבוטלת משום שהלקוח קיבל כספו בחזרה.

בנוסף לכך, נרשמה גם הערה, שהסכום הוחזר בהתאם להסכם שצורף לקבלה ואותו הסכם הוגש לבית המשפט כמוצג ת/2.

ב. אין בדעתי להיכנס כלל לטענות הצדדים - אם העיצוב היה כפי שהתחייב התובע או שהעיצוב היה לוקה בחסר כטענת הנתבע משני טעמים: ראשית, כשם שהתובע לא הוכיח שכל שהובטח אכן קוים, כך לא הוכיח הנתבע שמה שהובטח - לא קוים. שנית, השאלה השנויה במחלוקת אינה שאלת העיצוב, אלא האם החזיר התובע לנתבע את הסכום תחת איום ולחץ או שהחזיר מרצונו הטוב והחופשי.

ג. א) בכתב התביעה, טוען התובע, שהוא החזיר לו הסך של 3,900 ₪, משום שהוא פחד שיבולע לו וגם היה איום שאם לא ישלם- לא ישלם הנתבע לאולם האירועים עבור האירוע.

התובע העדיף להחזיר לנתבע הסכום - זאת על מנת לשמור על מקום עבודתו.

ב) בהסכם שנערך בין הצדדים ביום 26.6.11 מאשר הנתבע שקיבל חזרה את כספו והתובע לא הוכיח שמסמך זה נחתם תחת איום או תחת לחץ.

בעניין ההסכם, מאשר התובע שהוא לא רק חתום על המסמך, אלא שהוא גם כתב אותו וגם את התוספת להסכם ולכן, הזמן שהיה לו לתובע לכתוב את ההסכם ולחתום עליו - אינו מצביע על היות התובע בלחץ או תחת איום. (ראה דברי התובע בעמ' 4 לפ',ש' 26- 29)

ד. א) הנתבע העיד בבית המשפט, שהתובע החזיר לו את הכסף בגלל סיכום שהיה עם בעל האולם. עוד מוסיף הנתבע ואומר, שבעל האולם הבטיח לו עוד באותו ערב שהוא יקבל הכסף חזרה - שיק שנמצא במשמורת בבנק. (עמ' 2 לפ',ש' 24- 25 וש' 30 ועמ' 3 לפ',ש' 10- 11).

הנתבע לא דאג להביא את בעל האולם, אשר יאשר את הטענה, שאכן בעל האולם הוא זה אשר הבטיח להחזיר הסכום ולכן, נשאלת השאלה, האם הבטחתו של בעל האולם יכולה לחייב את התובע, כאשר בעל האולם כלל לא אישר את טענות הנתבע?

ב) היעדר עדות זו של בעל האולם, הושלמה - למעשה- על ידי עדות התובע עצמו, שכן התובע מאשר בעדותו כך:" ..הם סגרו עם בעל האולם ובעל האולם אמר לי ונתן לי להבין, תחזיר להם, כי אם לא, לא הייתי עושה את האקט הזה להחזיר להם". (עמ' 4 לפ',ש' 23- 25).

עדות זו של התובע, תמכה - למעשה- בעדות הנתבע, שאכן בעל האולם היה מעורב באותה הבטחה להחזיר לנתבע את הכסף ולכן, גם אם בעל האולם לא הובא להעיד ולאשר את טענות הנתבע, אזי התובע הוא אשר השלים את החסר ותמך בגרסת הנתבע והעולה מכך הוא, שאכן התובע החליט להחזיר לנתבע את הכסף לאחר שבעל האולם התערב ואמר לתובע שמוטב לו להחזיר את הכסף.

5. על כן, לאור הנימוקים שפורטו לעיל והיות והתובע לא הוכיח שעריכת ההסכם וחתימתו עליו נעשו תחת איום או לחץ - אני מחליט לדחות את תביעת התובע.

לאור הנסיבות המיוחדות ששררו בין הצדדים - החלטתי, שלמרות התוצאה אליה הגעתי, אין אני מחייב התובע בהוצאות.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 17.2.12 (כד' בשבט התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.


מעורבים
תובע: ישראל לסנר
נתבע: מבורך פראג'ון
שופט :
עורכי דין: