ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יאיר צדקני נגד פלאפון תקשורת בע"מ :

יאיר צדקני

ע"י ב"כ עו"ד שמואל אהרנסון ועו"ד עופר לוי

נ ג ד

פלאפון תקשורת בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רון ברקמן, עו"ד אהוד גרי ועו"ד אלעד חן

בית המשפט המחוזי מרכז

כב' השופטת אסתר שטמר

החלטה

1. בקשה לאישור תובענה יצוגית שעניינה טענת המבקש כי במקרים שבהם חייבת המשיבה להשיב ללקוחותיה סכומי כסף, נעשה ההחזר בשיעור נומינלי, ללא תוספת הפרשי הצמדה וריבית.

עילות התביעה הן עשיית עושר ולא במשפט, רשלנות והפרת חובת תום הלב.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה כך: "לקוחות מהם גבתה המשיבה סכומי כסף ביתר, בין בניגוד למוסכם ובין בניגוד לדין, אשר קיבלו ממנה החזר בגובה סכום הקרן בלבד וללא הפרשי הצמדה וריבית כדין" (עמ' 2 בבקשת האישור).

2. המשיבה (להלן גם "פלאפון") הגישה תשובה לבקשה לאישור תובענה ייצוגית, ותצהיר מטעם לארי אקרמן, סמנכ"ל הכספים במשיבה.

תצהיר משלים מטעמה הוגש ביום 21.9.2010 (להלן "התצהיר המשלים"), ותצהיר נוסף הוגש ביום 28.12.2010 (להלן "התצהיר הנוסף").

טענותיה העקריות של פלאפון הן כי אין חובה שבדין להשיב את הסכומים שנגבו שלא כדין, ככל שבכלל נגבו כאלו, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית; ויתרה מזו: מדובר בסכומים זניחים, שכן לפי תנאי הרישיון ההשבה מבוצעת בחשבונית החודש שלאחר מכן. כמדיניות כללית, פלאפון אינה מבררת את כלל התלונות שמציגים הלקוחות אלא מעדיפה להשיב ללקוח סכומים שונים, כמחווה שירותית, מבלי לברר את נכונות טענתו. פלאפון אינה יכולה להבחין בין המקרים שבהם התלונה מוצדקת לבין אחרים, אך בבדיקה מדגמית שערכה על 100 תלונות מצאה שרק ב-20% מן הפניות נמצאה חייבת בהחזר. על כן, בהכרח היענות לתובענה תגרום לפגיעה בקבוצה גדולה של לקוחות.

3. ביום 12.12.2010, כשמונה חודשים לאחר הגשת התובענה, החליט משרד התקשורת כי "החזר כספי יינתן למנוי בתוספת "הפרשי הצמדה וריבית" כהגדרתם בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א - 1969, בעד התקופה שבין מועד גביית התשלום לבין מועד ביצוע ההחזר בפועל" (סעיף ו (2), עמ' 8 בהחלטה).

ובהמשך צוין כי "ההוראות בדבר "החזר כספי בגין חיוב יתר" יחולו על כל סוגי המנויים" (סעיף ו(6) בהחלטה).

כן נקבע כי תיקון הרשיון ייכנס לתוקף 3 חודשים מיום החתימה עליו.

בהחלטה מיום 10.3.11 נדחה מועד כניסת התיקון לתוקף ליום 13.5.2011.

טענות המבקש

4. המבקש לקוח של פלאפון החל מ- 3.8.2009, והצטרף לחבילת שירותים שכוללת שירות של "גלישת אינטרנט" (להלן גם "שירות הגלישה"), אך בקש לחסום את שירות הגלישה. חרף הסיכום חויב המבקש ב-6.81 ₪ בגין הגלישה. בעקבות תלונותיו, הוחזר הסכום במלואו, אך ללא תוספת ריבית והצמדה (בסך 5 אג'). המבקש הבהיר כי הוא גולש באמצעות רשת אלחוטית (להלן "Wi-Fi") ללא תשלום נוסף, על כן בקש לחסום את האפשרות לגלוש באמצעות הגישה הסלולארית של המשיבה. יתכן שהגלישה באמצעות הרשת הסלולארית נעשתה מבלי משים, לאחר שבקש לחסום את הגישה לכך.

המבקש התקין במכשיר הסלולארי שלו תכנה שבוחרת את דרך הגלישה באופן אוטומטי, ולכן לא יכול לדעת אם הוא גולש באמצעות הרשת הסלולארית או באמצעות WiFi. גם סנכרון אוטומאטי שמבצעת תוכנת המייל הארגוני גורם לאותה תוצאה. על כן יש לדחות את טענת פלאפון כי המבקש היה מודע באופן הגלישה. מכל מקום, גם אם ייפסל המבקש בשל כך מהיות תובע ייצוגי, לא יפגע הדבר בתובענה, שכן בית המשפט מוסמך להחליף את התובע הייצוגי.

5. המבקש טוען כי לפי הדין כל השבה צריכה להיות בערכים ראליים, כלומר בצרוף הפרשי הצמדה וריבית. לפי תנאי הרישיון היה על פלאפון להבחין בין החזרים שמקורם בגביית יתר לבין החזרים מסיבות אחרות. הואיל שלא פעלה על פי רשיונה, נבצר מפלאפון לטענתה להבחין בין סוגי ההחזר, והדבר מעביר את נטל ההוכחה לפלאפוןהן להוכחת הקבוצה הן להוכחת הנזק. הקבוצה שהוגדרה על ידי המבקש כוללת רק את מי שזכאי להחזר, ולא את כל מי שהתלונן, ויש לדחות את טענת פלאפון כי באמצעות המחווה השירותית היא מתגברת על החיוב שבדין.

טענות המשיבה

6. פלאפון סבורה שאין למבקש עילת תביעה אישית, וגם אם תלונה אחת שלו מוצדקת, הרי זוכה פי כמה בגין התלונות שלא היו מוצדקות. גלישה באמצעות חיבור המכשיר לרשת האלחוטית נעשית באופן שונה לחלוטין מגלישה באינטרנט הסלולארי, והיא מחייבת את מחזיק הטלפון בבצוע פעולות מיוחדות. לפיכך, ככלל, אין מקום לטעות בדבר אופן הגלישה, אם באמצעות האינטרנט הסלולארי או הרשת האלחוטית.טענת המבקש כי התקין תכנה ייחודית הופכת את שאלת ידיעתו לשאלה אינדיבידואלית שאינה משותפת לחברי הקבוצה.

בקשר לקבוצה טוענת פלאפון, כי התלונות שנמצאו מוצדקות מהוות כחמישית מהתלונות, ועל כן הזיכוי השירותי עולה בהרבה על ההחזר הנדרש, והוא עונה על צרכי קבוצה גדולה בהרבה; כי מדיניות הזיכוי השירותי נעשית בהסכמת הלקוחות; כי הזיכוי נעשה לרוב עוד לפני הגבייה הבלתי מוסכמת, ומשום כך לא נוצר כל צורך בשערוך; כי התיקון בחוק ברשיון הדורש את שערוך ההחזר נכנס לתוקף רק ביום 13.5.2011, ורק ממועד זה חייבת פלאפון בהחזרים. אי התערבות הרגולטור עד כה מלמדת כי בהסדר שלילי עסקינן, ואין להתערב בו. תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה לבירור טענות המבקש, ולו משום שלא ניתן לבדוק היום את טענותיו בקשר לעבר, משום מדיניות הזיכוי השירותי שנקטה בה והיתה נכונה לזמנה.

7. פלאפון הוסיפה והפנתה לת"צ (מחוזי ת"א) 6557-06-10 הדס פינקלשטיין נ' החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ (לא פורסם, 29.6.2011), ובקשה ללמוד ממנו כי כאשר מדובר בתשלום על פי מועדי ביצוע חוזיים ואין הסכמה על שיערוך, אין לבצע שיערוך. כמו כן, כאשר מדובר בסכומים נמוכים, אזי ציפיית הצדדים היא כי "ההתחשבנות" תהיה נומינלית.

דיון

8. חובת ההשבה הריאלית

אין מחלוקת כי החל מתיקון הרשיון חייבת פלאפון להשיב ללקוחותיה החזרים כספיים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. אין התייחסות ספציפית לענין זה לפני התיקון, אם כי סעיף 66.2 ברישיון קובע כי הזיכוי ייכלל בחשבון התכוף לאחר קביעת הזכות לזיכוי.

בבקשת האישור הוגדרה הקבוצה ככוללת את ה"לקוחות מהם גבתה המשיבה סכומי כסף ביתר, בין בניגוד למוסכם ובין בניגוד לדין" (עמ' 2 לבקשת האישור). דהיינו, עסקינן במקרים בהם הפרה פלאפון את החוזה עם לקוחותיה, לכאורה.

הלכה היא שהשבה עקב הפרת הסכם גוררת תשלום ראלי. הבסיס להוראת השערוך הוא בצפיית המפר לכך שגרם גם לנזק שבירידת ערך הכסף (ע"א 319/89 "דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ נ' אלכסנדר צורני, פ"מ מו(3)725, 727 (1992); ע"א 554/83 "אתא" חברה לטכסטיל בע"מ נ' עיזבון המנוח זולוטוב יצחק ז"ל, פ"ד מא(1)282, 297 (1987); ע"א 1665/05 מנוס גולוב א.ר.י. מזרחי ובניו בניה והשקעות בע"מ (לא פורסם, 13.6.2010)) . אין צורך להדרש לפסק הדין בענין פינקלשטיין שצוטט ע"י פלאפון, שאינו יכול לפגוע בהלכה מושרשת זו, וגם נראה כי הוא מתייחס לתשלומים על פי החוזה ולא בגין הפרתו.

כלומר, שפלאפון חייבת להשיב ללקוחותיה סכומים שגבתה שלא כדין, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.

9. אין לקבל את טענת פלאפון כי הלקוחות הסכימו למדיניות הזיכוי השירותי שלה, וההסכמה גוברת על החיוב בהשבה ריאלית.

נציג שירות הלקוחות של פלאפון אינו מודיע ללקוח כי הסכמתו לקבל את הזיכוי השירותי מהווה ויתור על הפרשי הצמדה וריבית (סעיף 77 לסיכומי המשיבה; וראה גם דברי ב"כ המבקש כי אין הנחיות לנציג השירות באשר לנוסח שהוא אמור לנקוט במקרים מעין אלו (עמ' 5, שורות 2-3)). לכן, אין ראיה אודות הסכמת הלקוחות.

אין די בדוגמא שהביאה פלאפון, ביחסיה עם המבקש עצמו (סעיפים 67-76 לסיכומי המשיבה), שכן עניינה בזיכוי אחר שקיבל המבקש, שאינו חלק מעילת התביעה.

מכל מקום, על מנת להסיק ויתור על זכות בדרך של התנהגות, "חייבת התנהגות זו להיות ברורה, החלטית, ושאינה משתמעת לשתי פנים" (ע"א 767/77 בן חיים נ' כהן, פ"ד לד(1) 564, 570 (1979)); בג"צ 861/07 יונתן קמחי נ' רשם האגודות השיתופיות (לא פורסם, 8.12.2010)). כיוון שאין כן בענייננו, דין טענת המשיבה - להידחות.

מסקנה זו מייתרת את הדיון בטענות המבקש בדבר הרחבת חזית בסוגיה זו.

10. פלאפון מוסיפה וטוענת, כי מכלל ההן שבתיקון הרשיון ביום 12.12.2010 נשמע הלאו: קודם לכן לא היתה חובת החזר ראלית.

בהתחשב בפסיקה המפורשת, הוראות משרד התקשורת לא היו אלא הבהרת הדין, ולא הוראה על שינויו (ראה נספח 7 לבקשת האישור, בעמ' 5, סעיף 6).

בדומה לכך יש לדחות את טענת פלאפון כי מקום שהמאסדר (רגולטור) התערב, שוב אין טעם להתערבות בית המשפט (ע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ההנהלה הראשית פסקה 8 (לא פורסם, 11.12.2008)).

11. עילת תביעה אישית

תובע בתובענה ייצוגית נדרש לעילת תביעה אישית (סעיף 4(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות; ע"א 3955/04 אריה רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ עמ' 8 (לא פורסם, 4.7.2005)).

יחד עם זאת, מאז חקיקת חוק תובענות ייצוגיות שוב אין בהעדר עילה אישית, כשלעצמו, כדי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית. הדבר מלמד על החשיבות הרבה שראה המחוקק בדיון בתובענה הייצוגית, ובהפחתת התמריץ לעסוק בעילה האישית של התובע, להבדיל מזו של הקבוצה (אלון קלמנט, קווים מנחים לפרשנות חוקהתובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006, הפרקליט מט תשס"ז, 131, 137).

סעיף 8(ג)(2) בחוק תובענות ייצוגית קובע:

"מצא בית המשפט כי התקיימו כל התנאים האמורים בסעיף קטן (א), ואולם לא מתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף 4(א)(1) עד (3), לפי הענין, יאשר בית המשפט את התובענה הייצוגית אך יורה בהחלטתו על החלפת התובע המייצג".

12. לשיטת המשיבה, המבקש נעדר עילת תביעה אישית: הסרת החסימה מן המכשיר שלו נבעה מאי הבנה שמקורה במבקש עצמו, שלא בקש באופן מפורש להותיר את החסימה על כנה, וידע (או היה צריך לדעת) כי הוא גולש גם באמצעות הרשת הסלולארית.

הראיות שהוצגו מלמדות כך:

החסימה הוסרה מן המכשיר של המבקש לאחר ששוחח ביום 29.9.09 עם שרות הלקוחות של פלאפון. מתמליל השיחה מש/2 עולה כי כאשר המבקש נשאל אם הוא גולש באמצעות האינטרנט הסלולארי או באמצעות Wi Fi, השיב:

"דרך Wi-Fi. משתדל שלא לגלוש דרככם" (עמ' 4, שורות 7-8 במש/2).

לדעת פלאפון, כיוון שתקשורת Wi Fiאינה זמינה בכל מקום ותלויה בקיומו של נתב תקשורת אלחוטי, יש להבין את המילה "משתדל" כך שבאותם מקומות שבהם יש תקשורת Wi Fi, הוא משתדל לגלוש באמצעותה, ואילו במקום שבו היא חסרה - הוא גולש באמצעות האינטרנט הסלולארי.

מנגד, השיב המבקש כי תשובתו נאמרה בציניות:

"זה היה ציוניות (צ"ל: ציניות - א"ש) כי מסתבר כי דרושה לי השתדלות כדי לא לגלוש דרך הנתבעת" (עמ' 14, שורה 20 בפרוטוקול).

על אף שפרשנות פלאפון לדברי המבקש סבירה,אין צורך להכריע בשאלה העובדתית.

סעיף 58.6 לרשיון המשיבה קובע מפורשות כי:

"בעל הרשיון לא יספק, בתמורה או שלא בתמורה, שירות משירותיו שהמנוי לא ביקש במפורש לקבלו, למעט שירות הניתן חינם לכלל המנויים, ולא יאפשר אספקת שירות של ספק שירות שהמנוי לא ביקש במפורש לקבלו".

מכיוון שאף לשיטת המשיבה, המבקש לא ביקש במפורש את הסרת החסימה, המשיבה לא היתה זכאית להסרתה, ולגבות תשלום עבור השימוש בשירות הגלישה.

13. פלאפון הוסיפה, כי הגולש יודע היטב אם הוא גולש באמצעות WiFiאו הרשת הסלולארית, שכן הגישה לכל אחת מהן שונה, ודורשת הפעלה מיוחדת. המבקש הסביר כי התקין תכנה מיוחדת לגלישה אוטומטית, וכן שתכנת הדוא"ל האירגוני שלו מבצעת סינכרון אוטומאטי (עמ' 13, שורות 9-20 בפרוטוקול). שני ההסברים מניחים את הדעת, ויש לדחות את טענת פלאפון, כי בכך הוציא עצמו המבקש מן הכלל, שאמור לדעת דרך איזו רשת הוא גולש. אדרבא, זמינות התכנות השונות ביחד עם ההסבר הארגוני, מלמדים דוקא כי השמוש באלו אינו מיוחד לתובע לבדו או לקבוצת אנשים קטנה במיוחד.

14. פלאפון טוענת גם כי למבקש לא נגרם שום נזק: לפחות בשני מקרים זוכה המבקש בסכומים ניכרים, העולים בודאי על זה שהוא זכאי לו בגין הפרשי הצמדה וריבית. כלומר, המבקש נהנה ממדיניות הזיכוי השירותי שכל מטרתה אי בירור התלונה, ומבקש גם ליהנות מן הבירור והזכות שהוא מקנה.

דין הטענה להידחות.

ככל שנקודת המוצא היא שהחיוב הוא שלא כדין, דין הוא כי המנוי זכאי להפרשי ההצמדה והריבית שלא שולמו. גם אם בשני מקרים אחרים זוכה המבקש לפנים משורת הדין - אין בכך כדי לפטור את פלאפון מחובת ההשבה המשוערכת במקרים המוצדקים.

15. קבוצת התובעים הועמדה על ידי המבקש, ואין היא כוללת את כלל המנויים כי אם את הללו שניתן להם זיכוי כדין. בנסיבות אחרות ניתן היה לשקול את טענת פלאפון, כי העתרות לבקשה תפגע בקבוצה אחרת של מנויים שהיא גדולה יותר, או שהסכומים המגיעים לה גבוהים יותר, ולכן אין אינטרס ציבורי בבירור התביעה. אלא שטענה כזו אינה יכולה להישמע בעניננו, משתי סיבות חשובות: מסיבות השמורות עמה בחרה פלאפון שלא להדרש עד תומה לטענת גודל הקבוצה או הקבוצות והנזק שנגרם לזו מול התועלת שצמחה לאחרת, לטענת פלאפון. פלאפון בדקה רק מדגם של 100 לקוחות, ולא הסכימה להעמיד לרשות המבקש את הנתונים הגלמיים. לפיכך לא ניתן ליחס לבדיקה זו את האמינות המלאה שמבקשת פלאפון ליחס לה. הסיבה האחרת שבשלה לא ניתן לשמוע לטענת הנזק הקבוצתי הכולל היא שבינתיים התערב המחוקק וקבע את חובת ההשבה המלאה, כלומר שלא יהיה בהעתרות לבקשה משום תמריץ לפגוע בקבוצה שניתן לה "זיכוי שירותי" יותר משקיים תמריץ כזה גם אלמלא ההחלטה.

16. עשיית עושר ולא במשפט

ענייננו עונה לכאורה על כל היסודות שבחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט - 1979 ובשלושת היסודות שנקבעו בדין: התעשרות, ההתעשרות היא על חשבון הזוכה, וההתעשרות נתקבלה שלא על פי זכות שבדין (רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את. .י. אליהו בע"מ, פ"ד מד(2)309 (1990)).

המשיבה הצביעה על נימוק הפוטר אותה מחובת ההשבה: לשיטתה, כל זיכוי שניתן על ידה בצורה שירותית, מבלי שהלקוח זכאי לו בפועל, מכסה עשרות מקרים בהם לכאורה צריך היה לבצע השבה ריאלית. בנוסף, המבקש נהנה מגלישת אינטרנט וגם זוכה בסכום החיוב המלא בגין הגלישה. כלומר שלא נגרם לו נזק. לפיכך אין זה צודק כי ייהנה גם מהפרשי הצמדה וריבית על סכום זה.

בדומה לטענת הקבוצות לא אוכל לקבל גם טענה זו: אם המבקש טעה להשתמש ברשת הסלולארית שלא התכוון להשתמש בה, קשה לראות בכך משום טובת הנאה שצמחה לו.

זאת ועוד, פלאפון אמנם הבהירה כי זיכוי לקוחות שמתלוננים על חיוב שבוצע בחשבונם נעשה לפנים משורת הדין, וללא בדיקה מקיפה בשאלת הזכאות, ובלבד שהטענה בדבר החיוב אינה מופרכת (סעיף 2 בסיכומי המשיבה; עמ' 3 בפרוטוקול, שורות 24-25)).

מר לארי אקרמן, המצהיר מטעם פלאפון, הבהיר זאת אף הוא:

"..העניין לבוא ולהגיד באיזה זיכוי מדובר אליו טוען הלקוח שם מדובר בנתונים שאין לנו אותם. מתבצעות אלפי פעולות כאלה ואפשר לסווג אותן כהטבות, פיצויים, הנחות אבל אין לנו וזה גם לא מעניין אותנו לבודד נתונים בחתך של מתי זה הטבה שירותית או במקום שבאמת היה עניין לזכות את הלקוח כי זה לא מעניין את החברה באופן שוטף..לא משנה אם הלקוח צדק או לא…" (עמ' 18, שורות 19-24 בפרוטוקול).

כיוון שבעת מתן הזיכוי המשיבה אינה יודעת אם תלונתו של הלקוח מוצדקת אם לאו, אין לקבל טענה בדבר היעדר נזק שמקנה פטור מחובת השבה.

מכל מקום, הנטל להוכיח טענה זו מוטל על המשיבה, והיא תתברר בתובענה עצמה (בש"א (מחוזי ת"א) 14184/07 שרון דפני פרי נ' שערי דלק פתוח וניהול - שותפות רשומה פסקה 21 (לא פורסם, 2.8.2010)).

אוסיף ואדגיש גם כאן, כי בחירת פלאפון להעניק ללקוח מסוים זיכוי לפנים משורת הדין, אינה פוטרת אותה מחובתה ליתן ללקוח אחר או אף לאותו לקוח עצמו החזר בצירוף הפרשי הצמדה וריביתכאשר הוא זכאי לכך, והדברים ברורים.

17. רשלנות

פלאפון חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי לקוחותיה. משהפרה את חובתה להשיב להם את הסכום המלא שגבתה לפי החוק, הרי לכאורה התרשלה בקיום חובתה כלפי הלקוחות, והנזק הוא בשיעור הסכום שלא שולם, כלומר הפרשי ההצמדה והריבית.

עם זאת, ראוי להדגיש כי במקום שנמצא מקור חיוב עצמאי ביחסי הצדדים, כגון החוזה שביניהם או רשיונה של פלאפון, אין צורך להוסיף ולחפש עילות משפטיות שמטבען רחוקות יותר מיחסי הצדדים הספציפיים שלפני מאלו שלפי ההסכם (ת"א (מחוזי ת"א) 1792/09 פירט מנחם נ' אקסלנס נשוא ניהול השקעות בע"מ בפסקה 55(לא פורסם, 16.6.2011))וכן עניין אביב שירותים משפטיים בע"מ, בפסקה 6, וכן רע"א 5765/02 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' עיטל זילברשלג בפסקה 33 (לא פורסם, 26.8.2009); ע"א 2505/06 ענת בקר נ' סלקום ישראל בע"מ בפסקה 14 (לא פורסם, 9.12.2008)).

18. חוסר תום לב

בניגוד לעילות שנבחנו לעיל, אני סבורה שיש לדחות בקשת המבקש הנסמכת על עילת קיום החוזה בניגוד לחובת תום הלב שחלה על פלאפון. עד התיקון ברישיון פלאפון לא כלל רשיונה הוראה בדבר השבת החזרי ריבית והצמדה. השבת ההחזרים בערכם הריאלי נלמדת מן ההלכה הפסוקה. בנסיבות הענין וטענת פלאפון בדבר ההחזר השירותי, אין לראות בהתנהגותה משום קיום שלא בתום לב (ראה ישראל וינבוים בדרך מקובלת ובתום לב 92-95 (2000), שם דן המחבר במבחני העזר לקביעת כשרותה של התנהגות לאור דרישת תום הלב.

19. זוטי דברים

להבנת פלאפון, מדובר בזוטי דברים של ממש, שלכן יש לדחות את בקשת האישור: לכל היותר מדובר בסכום של שקלים בודדים לכל אחד מחברי הקבוצה. בהצטרף עובדה זו לכך שקשה להבחין בין מי שתלונתו היתה מוצדקת לבין מי שהוחלט לזכותו בשל מדיניות שירותית של פלאפון - כל אלו יחדו מלמדים על כך שאין ענין ציבורי בהמשך הדיון בתובענה זו.

אכן, הסדר הצבורי הנכון והתועלת הכלכלית שבהליך השיפוטי דורשים כי בתי המשפט לא יעסקו בעניינים קלי ערך, גם אם יש בהם משום פגיעה מזערית בזכות או גרימת נזק בשיעור נמוך במיוחד.

דוקטרינת זוטי הדברים צריכה התאמה מיוחדת למוסד התובענות הייצוגיות, שחשיבותו רבה דווקא במקרים שבהם כל אחת מן התביעות האישיות כשלעצמה נמנית עם "זוטי דברים" (דנ"א 5712/02 ברזני נ' בזק, חברה ישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז(6)385,447 (2003)).

בת"א (מחוזי ת"א) 1372/95 יורשי המנוח תופיק ראבי ז"ל נ' תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פסקה 53 (לא פורסם, [פורסם בנבו], 7.10.2008) ציין כב' הש' ד"ר ע' בנימיני :

"...עצם העובדה שמדובר "בפגיעות קלות ערך" איננו צריך לעמוד לרועץ לתובעים בתובענה ייצוגית, ובלבד שאין מדובר בפגיעה שולית שהיא בגדר de minimisאו מעשה של מה בכך, לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין. עצם העובדה שמעשה הנתבע פגע בציבור רחב של צרכנים - היא הנותנת שאין מדובר ב"מעשה של מה בכך". כאשר נתבע בתובענה ייצוגית מעלה טענה של "מעשה של מה בכך", יש לבחון את חומרת הפגיעה מנקודת מבטה של הקבוצה כולה, ולא מנקודת מבטו של הצרכן הבודד. "מעשה של מה בכך" בהקשר לתובענה ייצוגית, פירושו מעשה אשר רוב חברי הקבוצה הנפגעת יראו בו עניין פעוט וקל ערך, שלא היה עולה בדעתם להגיש בגינו תובענה ייצוגית" (ההדגשות שלי - א"ש).

הצעה זו אושרה על ידי בית המשפט העליון בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז(4)673, 684 (2003), (כב' הש' מ' נאור):

"עשויים להיות מקרים לא מעטים שבהם סטייה קלה מהוראות תקן זה או אחר, גם כשהדברים נוגעים למזון, לא יהיה בה כדי להצדיק לא תביעה אישית וממילא גם לא תביעה ייצוגית. אין הצדקה לתביעה כאשר הפגיעה היא בגדרde minimis".

אותה עמדה אושרה גם בע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל בפסקאות 29-32 (לא פורסם, 4.12.2011) שקבעה כי הגישה שהכלל בדבר "זוטידברים" אינו חל כפשוטו על יסוד הנזק בתובענה ייצוגית טיפוסית משום ש"מאפיין מרכזי שלה הוא הצטברות של נזקים קטנים אשר בנפרד לא היו מניעים הליך משפטי", היא גישה שיש לה אחיזה בפסיקת בית המשפט העליון. עם זאת, העובדה שקבוצת תובעים גדולה טוענת בתובענה ייצוגית לצבר של נזקים קטנים, היא כשלעצמה אינה שוללת בהכרח את האפשרות כי מדובר בזוטי דברים גם בהיבט הקבוצתי. לא ניתן לתחום מראש את גבולות המושג, וגם בהליך של תובענה ייצוגית התשובה לשאלה אם מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה פיצוי, תלויה בנסיבותיו של המקרה והיא עשויה להשתנות בהתחשב במכלול הנסיבות האופפות אותו.

20. עסקתי בענין זה בהרחבה בת"צ (מחוזי מרכז) 34556-04-10 מיכל גלזר נ' פלאפון תקשורת בע"מ (לא פורסם, 15.9.2011). כשם גם כאן, אני סבורה שיש להתאים את דוקטרינת זוטי הדברים שבדין הכללי לתובענות ייצוגיות, באופן שלא יבחן הנזק לתובע הייצוגי בלבד, אלא הנזק שנגרם לקבוצה כולה. ויתרה מזו, הואיל ובין המטרות העיקריות של חוק תובענות ייצוגית גם אכיפת הדין - הרי שבמקום שמדובר בענין בעל חשיבות עקרונית גדולה, גם אם חשיבותו הכלכלית הכללית אינה גבוהה - יש להעתר לבקשה.

אין חשיבות כלכלית גבוהה לתובענה שלפני, לא ליחיד, אף לא לרבים. הנזק שנגרם ליחיד הוא בשיעור שקלים בודדים. בהתאם לרשיון המשיבה (סעיף 66.2) "זיכוי המגיע למנוי מאת בעל רישיון ייכלל בחשבון התכוף מייד לאחר שנקבעה זכותו של המנוי לזיכוי כאמור".

בשלב זה לא ניתן למדוד את גודל הקבוצה, משום שלא היתה אבחנה בין החזר חוקי לבין מחווה שירותית. על כן לא ניתן לוודא את שיעור הנזק לקבוצה כולה. לפי המדגם שערכה פלאפון, רק 20% ממקבלי הזיכוי היו אכן זכאים לו, ולכן גם אם תבחן כל קבוצת מקבלי ההחזרים, רק 20% מתוכם זכאים להמנות עם חברי הקבוצה. נקודת המוצא היא, אם כן, שמדובר בקבוצה לא גדולה, לכאורה, שהנזק המצרפי שנגרם לה אינו גבוה, אף זאת לכאורה. בכלל, מדידת הפגיעה והכרעה אם מזערית היא אם לאו, תלויה "במהות הזכות שנפגעה, בתכלית הפגיעה ובנסיבות נוספות של כל מקרה, ובהתאם היא אף עשויה להשתנות ממקרה למקרה" (בג"ץ 3434/96 ד"ר מנחם הופנונג נ' יושב-ראש הכנסת, פ"ד נ(3) 57, 68 (1996)). על כן, יש לתת את הדעת על החשיבות הצבורית של הבקשה שלפני.

החשיבות העקרית היא בהטמעת הוראות הדין: סכום שמוחזר ללקוח צריך לשאת הפרשי הצמדה וריבית על מנת שלא יצא החוטא נשכר, והמחזיק בכסף לא לו ייאלץ להחזיר את שוויו המלא. ואולם, המאסדר כבר נתן דעתו לכך, ותיקן את ההוראות שברשיונותיהן של כל חברות התקשורת הסלולארית, באופן שהחזרים כספיים יבוצעו בסכומם המלא. אם כן, מבחינה צבורית בא המצב על תיקונו.

האמנם?

עניננו בשיטת פעולה של המשיבה, שהדין לא היה זר לה, והיא בחרה שלא לתת לו תוקף ממשי, משום העלות הגבוהה שנדרשה ממנה לברר את תלונות הלקוחות.

הרשאת התנהגות ארגונית כזו מתגמלת אי ציות לדין, ולא אכיפתו. יתכן שמשמעות הדברים היא שרק לעתים רחוקות תוכר הגנת "זוטי דברים" בתובענות ייצוגיות, ואולם יש חשיבות רבה לדברים שנאמרו לעיל, ונדמה שהיא גוברת גם על ההגיון שבהפעלת הדוקטרינה בדין הכללי.

תנאים לאישור תובענה ייצוגית

21. שאלות מהותיות של עובדה או משפט משותפות לכלל חברי הקבוצה (סעיף 8(א)(1) בחוק תובענות ייצוגיות)

לטענת המשיבה, נדרש בירור פרטני בענינם של חברי הקבוצה בשורה ארוכה של שאלות, ואף הנזק מחייב בחינה קונקרטית של כל מנוי ומנוי.

"אין לפרש את הדרישה לקיומן של שאלות של עובדה ומשפט המשותפות לקבוצה כדרישה לזהות מלאה בכל השאלות הטעונות הכרעה לגבי כל קבוצת התובעים. דרישה של זהות מוחלטת בכל השאלות הטעונות הכרעה, עובדתיות כמשפטיות, תסכל את תכלית התובענה הייצוגית ותהפוך את השימוש בה למשימה בלתי אפשרית. לפיכך יש לאמץ גישה ולפיה די בכך שהשאלות העיקריות העומדות במוקד הדיון תהיינה משותפות לחברי הקבוצה, ואין נפקא מנה אם מתקיים שוני בשאלה משנית זו או אחרת" (רע"א 8268/96 דן רייכרט נ' משה שמש, פ"ד נה(5) 276, 297 (2001)).

השאלות העיקריות המשותפות הן אם חייבת המשיבה בהשבה ריאלית של הסכומים שהחזיקה שלא כדין; אם התעשרה שלא כדין על חשבון מנוייה; ואם התנהלותה מהווה רשלנות.

טענת המשיבה באשר לשונות בגובה הנזק נכונה, אך אין בכך כדי לדחות את בקשת האישור (ע"א 345/03 דן רייכרט נ' יורשי המנוח משה שמש ז"ל פסקאות 59-66 בפסק הדין של כב' השופט עדיאל (לא פורסם, 7.6.2007); ת"צ (מחוזי י-ם) 9177/07 ראובן ברון נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ פסקה 90 (לא פורסם, 18.7.2010), עניין גלזר בפסקה 21.

22. הדרך ההוגנת והיעילה להכרעה במחלוקת היא באמצעות תובענה ייצוגית (סעיף 8(א)(2) בחוק תובענות ייצוגיות).

מצאתי לנכון להתעכב על טענת המשיבה כי כל ניסיון לבחון כיום בדיעבד את הסיבות שהובילו למתן זיכוי נדון לכישלון, ומשכך אין זה יעיל לברר את התובענה במסגרת הליך של תובענה ייצוגית.

23. אכן קיים קושי ממשי לבחון כיום מהו סוג הזיכוי שניתן לכל מנוי ומנוי, וספק רב אם נכון ויעיל לחייב את המשיבה לבצע בדיקה כזו. נקודת המוצא היא שפלאפון לא ידעה בעת שנתנה זיכוי, אם היה מוצדק אם לאו, משום שעצם הבירור לא היה כלכלי עבורה (דברי ב"כ המשיבה בעמ' 3 שורות 20-26 בפרוטוקול).

המבקש סבור כי פלאפון חייבת באבחנה בין "זיכויים" לבין "החזרים כספיים בגין חיובי יתר" בחשבונית החודשית הנשלחת ללקוחותיה (סעיפים 8 ה ; 9 ה בנספח/1 לרשיון (מב/4). ככל שלא עשתה כן עובר הנטל להוכיח את סוג ההחזר אל פלאפון, כך המבקש.

החשבוניות החודשיות שהנפיקה המשיבה (מב/6; מב/7) מבחינות אמנם בין "זיכויים" לבין "חיובים", אולם לפי הגורם שביצע את הזיכוי בפועל ולא לפי סוג הזיכוי (הודעת פלאפון מיום 31.3.11). כלומר שפלאפון הפרה לכאורה את הוראות הרשיון בעניין זה (ראה גם דברי ב"כ פלאפון בעמ' 8 שורה 20 בפרוטוקול).

ואולם, הנספח הוסף לרשיונה של פלאפון בתיקון מספר 45 שנכנס לתוקפו ביום 31.12.09, כארבעה חודשים בלבד לפני הגשת התובענה, כך שאינו חל אלא על תקופה זו, ולא על כל תקופת התובענה.

24. מתוצאות המדגם שערכה פלאפון עולה כי קיימת קבוצה, ונגרם לה נזק. כשם שהמשיבה אינה יכולה לאתר את חברי הקבוצה ולהוכיח את גובה הנזק, כך אין היא יכולה להטיל נטל זה על המבקש (ראה גם תשובת המשיבה לבקשה לגילוי ולעיון במסמכים מיום 28.11.2010, שם טענה כי "כמות המקרים בהם ניתנו זיכויים על ידי פלאפון, בצורה שירותית, ועל אחת כמה וכמה סכומי הזיכוי השירותי, הינם מידע מסחרי של פלאפון שאין כל מקום או הצדקה לגלותו בהליך זה" (סעיף 51 בתשובה)).

25. האם בסיטואציה כזו, ובשים לב לכך שהמצב תוקן על ידי הוראה ברורה של המאסדר, יש לאשר את התובענה כייצוגית?

חוק תובענות ייצוגיות הותיר בידי בית המשפט שקול דעת שלא להזקק לבקשה, מבלי שהחוק עצמו מפרט על סמך אלו שקולים ניתן להגיע להכרעה כזו. בפתח סעיף 8 בחוק תובענות ייצוגיות, הדן בסמכות בית המשפט לאשר תובענה ייצוגית, העניק המחוקק שקול דעת רחב ביותר לבית המשפט: "בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה: ...". רשאי נאמר, ולא חייב.

סעיף 20 (ג) בחוק תובענות ייצוגיות קובע:

"מצא בית המשפט כי פיצוי כספי לחברי הקבוצה, כולם או חלקם, אינו מעשי בנסיבות הענין, בין משום שלא ניתן לזהותם ולבצע את התשלום בעלות סבירה ובין מסיבה אחרת, רשאי הוא להורות על מתן כל סעד אחר לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור, כפי שימצא לנכון בנסיבות הענין" (ההדגשות הוספו - א"ש).

בע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי (לא פורסם, 4.12.2011), נקבע:

"להבדיל משונות בין חברי הקבוצה הפוטנציאלית העשויה להשליך על קיומה של עילת תביעה ועל עצם זכותו של כל חבר לקבלת סעד, השונות הנוגעת לגובה הפיצוי יש לה מענה במנגנונים השונים שנקבעו בסעיף 20 לחוק תובענות ייצוגיות, באשר לסעד אותו מוסמך בית המשפט להעניק. קביעתם של מנגנונים אלה נועדה להבטיח כי שונות בין חברי הקבוצה לעניין קביעת הסעד כמו גם קשיים אחרים בהוכחת הנזק הנובעים, למשל, מחוסר יכולת לזהות את חברי הקבוצה או לאתרם, לא יכשילו על הסף את בירור העניין בדרך של תובענה ייצוגית ואת הגשמת התכליות העומדות ביסודו של הליך זה מבחינת אינטרס הציבור ומבחינת הקבוצה הנוגעת בדבר.... על כן, שונות לעניין גובה הנזק אין בה, ככלל, כדי להכשיל את בירורה של התובענה כייצוגית ואת מתן הסעד בגדרה, לרבות פיצוי אחיד שייקבע על דרך האומדנה, אלא אם כן לא ניתן בנסיבותיו של מקרה נתון לקבוע פיצוי הולם על-פי איזה מן המנגנונים הקבועים בסעיף 20" (שם, בפסקה 55) (ההדגשות הוספו - א"ש).

גם בע"א 6887/03 חיים רזניק נ' ניר שיתופי אגודה ארצית שיתופית להתיישבות (לא פורסם, 20.7.2010), התיחסות דומה:

"....ישנם מקרים בהם ניתן לאשר תובענה ייצוגית על אף שחלק מהשאלות המתעוררות בגדרה אינן משותפות לחברי הקבוצה. אולם, ישנם מקרים בהם קיומו של מרכיב אינדיווידואלי יחרוץ את גורל הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לדחייה. השאלה מתי היעדר אחידות בין חברי הקבוצה יביא לדחיית הבקשה לאישור תובענה ייצוגית היא שאלה קשה ומורכבת, שדומה כי עד כה טרם זכתה לעיון ממצה בפסיקת בית משפט זה. במספר מקרים נדחו בקשות לאישור תובענה ייצוגית, בין היתר על רקע קיומם של רכיבים אינדיווידואליים...מנגד, לא פעםהובעה הדעה כי הבדלים בין חברי הקבוצה אינם מובילים בהכרח למסקנה כי לא ניתן לאשר תובענה כייצוגית. מחלק מפסקי הדין ניתן להבין שקביעה זו אינה מוגבלת לשוני המתבטא בגובה הנזק בלבד, אלא היא עשויה להשתרע גם על נושאים הקשורים לעצם הזכאות......כמו כן, יש לבחון האם קיימת דרך הוגנת ויעילה להתמודד עם השאלות האינדיווידואליות המתעוררות בגדר התובענה הייצוגית.

.....

פיתרונות מסוימים למקרים של היעדר הומוגניות בין חברי הקבוצה ניתן למצוא בסעיף 20(א)- (ג) לחוק תובענות ייצוגיות, הכולל הוראות באשר לסעד שיעניק בית המשפט" (שם, בפסקה 27) (ההדגשות הוספו - א"ש).

בבש"א (מחוזי ת"א) 14184/07 שרון דפני פרי נ' שערי דלק פתוח וניהול - שותפות רשומה (לא פורסם, 2.8.2010), התייחס בית המשפט לטענת המשיבות כי לא תהיה דרך מעשית לברר באופן פרטני מי הם חברי הקבוצה ואלו סכומים שלמו, בקבעו:

"... חוק תובענות ייצוגיות הלך בעקבות הדין האמריקאי, והקנה לבית המשפט בסעיף20 סמכויות שונות שנועדו להתגבר על בעיית הצורך בבירור פרטני לגבי כל אחד מחברי הקבוצה בנוגע להוכחת הזכאות לסעד ודרך קביעת שיעורו, כמו גם בעיות הנובעות מהיעדר יכולת לאתר או לזהות את חברי הקבוצה התובעת. כך, למשל, קובע סעיף 20(ג) כי ניתן לפסוק סעד לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, ואפילו לטובת הציבור בכללותו, כאשר פיצוי כספי לחברי הקבוצה איננו מעשי בנסיבות העניין. במידה ולא ניתן יהיה לזהות את כל חברי הקבוצה, או חלק ניכר מהם, תישקל האפשרות לפסוק סעד לטובת הקבוצה, כולה או חלקה, או לטובת הציבור.." (שם, בסעיף 30) (ההדגשות הוספו - א"ש).

זאת ואף זאת: סעיף 19 (ד)(1) בחוק תובענות ייצוגיות שעוסק באישור פשרה על ידי בית המשפט, מפנה אף הוא לסעיף 20 (ג) בחוק, ומחזק את המסקנה שניתן לעשות שימוש במנגנונים הקבועים בסעיף 20 בשלב המקדמי של אישור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

26. לסיכום נקודה זו: משקבעתי כי קיימות שאלות משפטיות משותפות לכלל חברי הקבוצה, ומשנקבע כי אין בקושי באיתור חברי הקבוצה או בהוכחת הנזק כדי להכשיל את אישור התובענה, וכן משום שהסכומים הנמוכים אינם מצדיקים ניהול תביעה אישית - נראה כי תובענה ייצוגית היא גם הדרך היעילה וההוגנת להכרעה.

27. קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב ובדרך הולמת (סעיפים 8(א)(3)-8(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות.

בתשובתה לבקשת האישור, טענה המשיבה כי התנהגות המבקש לוקה בחוסר תום לב מן הטעם שלא הציג בפניה את עניינו קודם להגשת התביעה, ולא אפשר לה לבצע בדיקה מקיפה בדבר החיוב שבוצע בחשבונו. לטענתה, נסיונו של המבקש להציג בפניה "מתווה חדשני" נועד ללחוץ עליה להתפשר עמו.

אין לקבל את הטענה משני טעמים:

האחד, בפסק הדין בעניין אביב שירותים משפטיים בע"מ נקבע כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית למשיבה עובר להגשת בקשתם אינה מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב (שם, בפסקה 9).

השני, המשיבה עצמה סבורה כי מדיניות הזיכוי השירותי עלתה בקנה אחד עם הוראות הדין, כך שאין חולק כי פניה אליה לא היתה מביאה לתיקון המצב.

כאשר פניה למשיבה לא היתה משיגה את התוצאה הרצויה מבחינת המבקש והקבוצה, אין בהיעדרה כדי ללמד כי המבקש לא יוכל לנהל את התובענה בתום לב לטובת הקבוצה.

28. טענה נוספת שהעלה המבקש בהקשר זה היא הבאה: המבקש פנה למשיבה ובקש לגבש מתווה חדשני לפתרון, בפיקוח בית המשפט, מבלי שתוגש תובענה ייצוגית, אלא לצורך אישור ההסכם שבין הצדדים, דבר שעשוי היה לחסוך זמן שיפוטי והוצאות ולמנוע נזק תדמיתי למשיבה - אך היא סירבה. בנסיבות אלו נמנע המבקש מלפנות ולהציג את מלוא הראיות מראש.

אמנם איני נדרשת ל"מתווה החדשני" שהציע ב"כ המבקש לפלאפון, שכן משלא עלה יפה, אין הוא ענין לבית המשפט לענות בו - ואולם לכאורה, בלא לרדת לעומקה של סוגיה, אין בו אלא עזרה לבית המשפט לעשות צדק ומשפט. כוונת הדברים היתה להציג את הנושא לפלאפון, לזכות בתשובה עניינית, וככל שהצדדים היו מגיעים לכלל הסכמה - להביא את הסכם הפשרה לאישור בית המשפט, שאחרת אין הדבר כדאי לנתבע, שכן אין בו משום מעשה בית דין כלפי הקבוצה כולה. אני סבורה שאין לפסול על הסף נסיון להסדרים מוקדמים שיקבלו את אישור בית המשפט לכשיובאו לפניו, וניתן לסבור שתהיה בכך תועלת, בעיקר למשיב בתובענה הייצוגית.

סיכום

29. אני מאשרת את התובענה הייצוגית:

א. הקבוצה שבשמה תנוהל הקבוצה היא לקוחות המשיבה שמהם גבתה סכומי כסף ביתר, בין בניגוד למוסכם ובין בניגוד לדין, אשר קיבלו ממנה החזר בגובה סכום הקרן בלבד וללא הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ב. עילות התביעה הן עשיית עושר ורשלנות.

ג. הסעדים שנתבעו הם: השבת הפרשי הריבית וההצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה; תשלום פיצוי בגובה הפרשי הריבית וההצמדה; וצו המורה למשיבה לשנות את נהליה מכאן ולהבא כך שההחזר בגין גביית יתר יכלול גם הפרשי ריבית והצמדה כדין.

לא ראיתי מקום לאשר את ההשבה והפיצוי שמדברים באותו תשלום עצמו, אך משום הגדרת העילות אאשר השבה או פיצוי לפי הענין.

בענין צו עשה שנתבקש: המבקש סבור כי יש ליתן את הצו למרות התיקון ברשיונה של פלאפון, משום שלא פעלה על פי הרשיון באבחנה בין "זיכויים" לבין "החזרים".

אין דעתי כדעתו: משחויבה פלאפון לערוך הפרדה - וזו אינה נושא הדיון שלפני - יש להניח כי תפעל מתוך מודעות מלאה ולפי הרשיון, ולא תסטה ממנו ימין ושמאל. והיה כי תסטה - יעמדו לזכות הנפגעים כל הסעדים החוקיים, וכך גם בפני המאסדר.

30. הצדדים יואילו להגיש נוסח מוסכם לפרסום ההחלטה תוך 30 יום. המשיבה תפרסם את ההודעה תוך 10 ימים מיום שתאושר על ידי בית המשפט בשני עתונים יומיים.

31. המשיבה תואיל לשלוח העתק ההודעה גם אל היועץ המשפטי לממשלה ואל הממונה על הגנת הצרכן, כאמור בתקנה 16 בתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010.

32. המזכירות תשלח העתק ההחלטה למנהל בתי המשפט לשם רישומה בפנקס התובענות הייצוגיות.

33. המשיבה תשא בהוצאות הליך זה בסכום של 15,000 ₪.

34. נקבע לקדם משפט ליום 14.6.2012 בשעה 12:00.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ב, 12 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יאיר צדקני
נתבע: פלאפון תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: