ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תומר בר כוכבא נגד מדינת ישראל :

תומר בר כוכבא

ע"י ב"כ עו"ד גיספאן

נ ג ד

מדינת ישראל

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בפתח-תקוה

כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי

החלטה

1. בפני טענת הנאשם בתום עדויות התביעה, כי אין להשיב לאשמה, משום שהתביעה לא הביאה ראיה לכל העובדות המרכיבות את יסודות העבירה ולפיכך עותר הסנגור לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ב-9.10.09 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 1611310 בהיותו שיכור, בכך שבבדיקת נשיפה נמצא ריכוז אלכוהול של 300 מק"ג בליטר אוויר נשוף בניגוד לסעיפים 62 (3) ו-39א לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961 ותקנה 169(א) לתקנות התעבורה.

3. בהקראה כפר הנאשם בנהיגה, בתוצאה של בדיקת הנשיפה ובאמינות המכשיר.

4. בפרשת התביעה העיד עד אחד מטעם התביעה, השוטר שהורה לנאשם לעצור בצד וערך לו את בדיקות המאפיינים והנשיפה וכן הוגשו תע"צ ביחס לתקינות מכשיר הינשוף, טופס ביקורת תקופתית ותיק המכשיר. הסנגור ויתר על חקירת עורך התע"צ.

5. לטענת ב"כ הנאשם, אין להשיב לאשמה. תמצית טעמיו הם כדלקמן:

א. טענת זוטי דברים- ריכוז האלכוהול שנמדד אצל הנאשם בבדיקת הנשיפה הינו 300 מק"ג. יש לקחת בחשבון את אחוז אי הדיוק של בלון הכיול שהוא 5%+- ולהפחית מתוצאת הבדיקה ותוצאה המתקבלת היא 291. כיוון שמכשיר הינשוף נותן תוצאות רק בדילוגים של 5, יש לעגל כלפי מטה ל-290, שזו תוצאת מדידה שמשטרת ישראל אינה אוכפת.

ב. התביעה לא הביאה ראיה לריכוז הגז בבלוני הכיול (תעודת הבלון) ולפיכך לא הוכיחה את תקינות הכיול.

ג. בת/4 , דו"ח על בדיקת שכרות, נרשם כי מס' הבדיקה הינו 102 בעוד על פלט בדיקת הינשוף נרשם כי מס' הבדיקה הוא 4886.

ד. בת/4 הנ"ל נרשם כי לנאשם נעשו 2 בדיקות ואילו לפי ת/3 נעשתה בדיקת נשיפה אחת הכוללת שתי נשיפות.

ה. עפ"י טופס הביקורת התקופתית נעשה שימוש בבלון כיוון שתפוגתו היא ב-4/01 ולפיכך הבדיקה אינה תקינה.

6. תגובת התביעה היא, כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, לאור פסה"ד בבית המשפט המחוזי בעניין מלכה עוזרי עפ"ת (י-ם) 25457-04-10 רף האכיפה נקבע ל- 290 מק"ג. התוצאה שהתקבלה מבדיקת הנאשם הינה גבוהה מ-290, ולפיכך אין ממש בטענת הנאשם.

עוד נטען, כי הנאשם ויתר על חקירת עורך התע"צ ובכך ויתר על טענותיו בנוגע לתקינות מכשיר הינשוף.

7. כלל בסיסי, במשפט הפלילי קובע, כי באם התביעה לא הביאה ראיה לאחד מיסודות העבירה, כי אז אין טעם להמשיך בהליך המשפטי, משום שברור, שבהעדר הוכחה כלשהי לאחד מיסודות העבירה, דינו של הנאשם להיות זכאי.

מאידך גיסא, כאשר יש ראיה כלשהי לכל יסודות העבירה, שומה על בית המשפט ליתן לנאשם הזדמנות לסתור את ראיות התביעה הן מבחינה עובדתית והן מבחינת משקלה של אותה ראיה שהתביעה הביאה.

רק בתום ההליך המשפטי, בין אם הנאשם הביא ראיות להגנתו ובין אם לאו, עובר בית המשפט לשלב של בחינת מהימנות הראיות, כמותן ומשקלן של ראיות התביעה. מכאן, שכאשר יש בפני בית המשפט ראיות כלשהן על יסודות העבירה, אין מקום לטענת הנאשם, כי אין להשיב על האשמה וכי יש לזכותו כבר בשלב של סיום הבאת ראיות התביעה.

8. בטענותיו של הנאשם, אין כל ממש.

א. רף האכיפה שנקבע בעניין עוזרי הוא 290 מק"ג, ומריכוז זה ואילך, יש להעמיד לדין נהגים בעבירה של נהיגה בשכרות. משנמצא אצל הנאשם ריכוז של 300 מק"ג בדין הואשם בעבירה של נהיגה בשכרות.

ב. הנאשם לא כפר בתקינות מכשיר הינשוף ולפיכך מנוע מלהעלות כל טענה בעניין זה.

למעלה מן הדרוש ייאמר, כי משהוגשה תע"צ תקינות ביחס למכשיר הינשוף והסנגור ויתר על חקירת עורכה, ויתר בכך על כך טענה בעניין אי תקינות המכשיר..

ג. גם יתר טענותיו בעניין הרישום בת/4 אינן מצדיקות קבלת טענת הנאשם.

עפ"י דו"ח הפעולה (ת/4), צויין, שבדיקת הנשיפה של הנאשם נעשתה בשעה 03:20. אם להסתמך על אמיתות מסמך זה, הרי שאין לשלול בשלב זה את האפשרות שפלט הינשוף, ת/3, מתייחס לביצוע עבירה זו של הנאשם, לאור העובדה, שעפ"י המצויין בו הבדיקה נעשתה בשעה 03:20. כמו כן בת/7 , יומן ההפעלה, נרשם ע"י העד, כי בשעה 03:20 בוצעה לנאשם דנן בדיקת נשיפה בה נמצא ריכוז אלכוהול של 300 מק"ג.

בכל אלה, יש כדי לרפא את הפגמים הנטענים ע"י הסנגור, ככל שקיימים.

9. הראיות שהובאו בפני, קושרות את הנאשם לכאורה לעבירות שהוא מואשם בהן. קיימות עדויות ישירות, שמחשידות את הנאשם למצב השכרות שבו היה נתון בעת עצירתו, היינו תוצאת בדיקת הנשיפה בינשוף ובדיקת המאפיינים.

לחילופין, הראיות שהובאו עד שלב זה עשויות להצביע על ביצוע עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול. לפי סעיף 184 לחסד"פ, בית משפט רשאי להרשיע את הנאשם בעבירה אחרת, שהוכחה בפניו ובשלב זה, יש ראיות ולו לכאורה לעבירה זו.

על כן, יש בראיות, שהובאו בפני ראיה קבילה ומשקלה יכול להיקבע בתום הבירור.

10. אשר על כן, לא מצאתי העדר ראיה על כל אחד מיסודות העבירה במידה כזו, שתצדיק את זיכויו של הנאשם כבר בשלב זה.

11. לפיכך, אני דוחה את הטענה ומורה לנאשם להשיב לאשמה.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ב, 11 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תומר בר כוכבא
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: