ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי כהן נגד כל בו החדשה בע"מ :

מרדכי כהן

ע"י ב"כ עו"ד פנחס כהן

נ ג ד

כל בו החדשה בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חנא ג'רייס

בית משפט השלום בחיפה

כב' הרשמת גילה ספרא-ברנע

החלטה

בעניין: בקשה להארכת מועד ובקשה לביטול פסק דין

בפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה ביום 26/5/05.

פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה מיום 17/3/05, שנמסר ל"אלינור כהן, שהיא בת משפחתו הגרה עימו..." (אישור המסירה מצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה מיום 25/5/05).

המבקש טוען כי המסירה לא בוצעה כדין, אך אין לכך נפקות, שכן אין חולק כי ביום 28/11/06, לכל המאוחר, נודע למבקש אודות כתב התביעה, וכתב התביעה נמסר לידיו. עובדה זו מוכחת מהבקשה לביטול פסק דין, שהגיש המבקש ביום 28/11/06 ולה צירף את כתב התביעה על נספחיו, כפי שנתקבל בפקסימיליה מב"כ המשיבה ביום 13/11/06 (ראו הטבעת מכשיר הפקסימיליה בראש כל עמוד של כתב תביעה, שצורף ע"י הנתבע עצמו לבקשתו).

הבקשה נדחתה על ידי, בהחלטתי מיום 29/11/06, עקב הגשת הבקשה באיחור, ללא תצהיר, והמבקש הוזמן להגיש בקשה מתוקנת. הבקשה שבנדון הוגשה רק ביום 19/9/11.

המבקש טוען כי בעת מסירת כתב התביעה לראשונה לא היה בארץ, כי נודע לו אודות פסק הדין עת הגיע לביקור מולדת, כי החלטתי מיום 29/11/06 לא נמסרה לו, וכי העניין פרח מזכרונו מאחר ונסע לחו"ל, והאמין כי עקב בקשתו יזמין אותו בית המשפט לדיון. לבקשתו צירף המבקש תעודת בירור פרטים על נוסע, ממנה עלה כי ביום המסירה של כתב התביעה, 17/3/05 לא היה בארץ, לאחר שיצא ממנה ביום 15/10/04 וחזר רק ביום 2/9/05, לאחר מכן יצא וחזר מספר פעמים, כאשר בסמוך להגשת הבקשה הראשונה לביטול פסק דין, חזר לארץ ביום 8/9/06 ויצא ממנה רק ביום 11/3/07.

עולה אם כן כי המבקש ידע אודות פסק הדין בחודש נובמבר 2006, בעת מתן החלטתי, וחודשים לאחר מכן עדיין שהה בארץ, אך לא התעניין בגורל בקשתו. לאור הזמן הרב שחלף, חמש שנים, לא ניתן עוד לעיין באישור המסירה של ההחלטה מיום 29/11/06, אך אין לייחס לכך חשיבות, שכן נקבע כי על המגיש בקשה להתעניין בהחלטה, שניתנה בה, תוך זמן סביר, והמבקש לא עמד בחובה זו: "בכל הנוגע לטעת המערער כי חלק מההחלטות לא הומצא לו, סבורני כי על בעל דין מוטלת האחריות לבדוק האם נתקבלו החלטות בבקשות שהגיש" (ע"א 10258/07 גולדבליט נ' מעלות הנביאים, תקדין-עליון 2008(3) 1578).

נכון הדבר מקל וחומר כאשר המבקש יודע כי אינו חי בארץ דרך קבע, הוא לא מסר באף אחת מבקשותיו כל מען למשלוח ההחלטה, ומתברר כי הוא מחליף כתובות, והצהרתו: "אני מתגורר ברח' יונה הנביא 10/8 תל אביב" (סעיף 8 לתצהיר) אינה מגלה את כל העובדות. אמת, כי לבקשתי הציג לי המבקש את תעודת הזהות שלו, וראיתי כי מענו היה לפחות מיום הפקת הספח - 6/10/10 - במען הנ"ל, אולם המבקש, הנדרש להארכת מועד של חמש שנים בהגשת הבקשה, אינו מציין מה היה מענו בתקופה שחלפה מאז ידע בוודאות על התביעה והחזיק העתק ממנה באופן שאיפשר לו להגיש בקשות, ועד שהגיש את הבקשה הנוכחית: "... מקרה בו הוכח כי בעל דין ידע בפועל על החלטת בית המשפט [הכוונה במקרה דנן על כתב התביעה ופסק הדין, הערה שלי, ג.ס.ב.] שניתנה בעניינו ולא נקט בהליך על פיה במועד. בנסיבות אלה לא יוכל להסתתר מאחורי טענת העדר המצאה, ולא יישמע בטענה כי השתהותו בנקיטת ההליך השיפוטי מוצדקת בשל העדר המצאה כדין של ההחלטה לידיו" (רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן, פ"ד נט(2) 440, (2004)).

בהערת אגב, אציין כי איני מקבלת את טענת המשיבה לפיה החלטתי מיום 29/11/06 מהווה מעשה בי-דין, המונע מהמבקש להגיש את הבקשה, אלא הבקשה משנת 2006 נדחתה מטעמים טכניים, והמבקש נדרש כעת לשכנע מדוע יש להאריך לו את המועד מיום הידיעה.

לעניין מען המבקש אעיר כי המבקש שמר על עמימות בעניין, ואף בא כחו הציג את הדברים כאילו בוצעו למבקש מסירות למען שאין לו קשר אליו (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 22-25), אך עינינו הרואות כי המבקש קיבל את החלטת רשם ההוצל"פ הנכבד מיום 29/5/11 למען: רח' הרצל 73, קרית שמונה (נספח ב' לבקשה), זהו גם המען הרשום במשרד הפנים נכון ליום הפקת תעודת בירור פרטים על נוסע -28/4/09 - (נספח א' לבקשה), בחודש נובמבר 2006 היה מענו של המבקש ברח' הלבנון 251/1 קריית שמונה, כעולה מאישור המוסד לביטוח לאומי על קיצבת נכות, שצורף לבקשת המבקש מיום 28/11/06. ב"כ המבקש לא הזמין לחקירה נגדית את המצהיר בלאן מאהר, שהגיש תצהיר אודות מסירת האזהרה בהדבקה למבקש במען רח' הלבנון 251/1, קריית שמונה, ביום 18/4/07 (נספח 6 ו-7 לתגובת המשיבה), ועל כן עובדה זו לא נסתרה ומתוספת למכלול הנסיבות המעידות על איחור משמעותי בהגשת הבקשה.

הטעם היחיד שהמבקש נותן לאיחור הוא שהייתו מחוץ לארץ, ואולם ראינו כי המבקש שב לארץ בחודש יוני 2007, כלומר זמן קצר לאחר שהגיש את הבקשה לביטול פסק דין, אך מאז ועד הגשת הבקשה דנן, לא עשה דבר לטיפול בתיק. המדובר במועד שנקבע בחיקוק, באיחור משמעותי ובידיעה וודאית של המבקש על ההליך, על כן עליו להציג "טעמים מיוחדים שיירשמו". כאלה לא מצאתי, ואני קובעת כי התנהלותו של המבקש בקשר עם פסק הדין וכתב התביעה בעניין מגלה התחמקות ברורה ומוכחת, וזלזול בהליך.

למרות כל האמור לעיל, אני מוצאת כי יש מקום לבטל את פסק הדין בתנאים, וזאת לאור נימוקי ההגנה, העובדה שלמבקש לא היה יומו בבית המשפט, וזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חוקתית (ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). ממילא אין למשיבה אינטרס הסתמכות, שכן בוודאי לא גבתה מהמבקש שקל בהליכי ההוצל"פ, המתנהלים לכאורה משנת 2005 ועד היום, ולא עוכבו מעולם.

"אם יתברר למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט" (ע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד ל"ז(3) 431).

התביעה הוגשה ביום 13/3/15 ועילתה הסכם מיום 19/2/02 ופרסומים בעיתון המשיבה, "חדשות כרמיאל" בחודשים פברואר ומרץ 2002. המבקש טוען כי אינו חתום על הזמנת הפרסום, וכי מעולם לא היה לו עסק בשם "פיצה מטריצה" (סעיף 21 לתצהיר). המבקש מתעלם מהעובדה שהזמנת הפרסום נערכה עבור "פיצה רומא" בכרמיאל, כי הוא אישר בבקשתו מיום 28/11/06 כי עבד בתור פועל ב"פיצה רומא", ורק בסיכומים העלה בא כחו טענה עובדתית לפיה "אולם פרק זמן שהוא עבד שם הוא ימים ספורים" (פרוטוקול, עמ' 3, שורות 24-26). יצויין כי המבקש בבקשתו הנדונה מיום 19/9/11 לא הזכיר ולו במילה את הקשר שלו ל"פיצה רומא" בכרמיאל, עבורה בוצעו הפרסומים, וכנראה שיש לכך טעם. עם זאת, גם לא הוכח כל האמור בכתב התביעה לפיו "הנתבע תושב קריית שמונה, מנהל עסק "פיצה"; אולם בכל הזמנים הרלוונטיים לתובענה דנן ניהל הנתבע "פיצה רומא" בכרמיאל, וכיום הינו מנהל עסק "פיצה מטריצה" בקריית שמונה וכתובתו להמצאת כתבי בי דין הינו כמצויין ליד שמו" (סעיף 2 לכתב התביעה). עיינתי בפרסומי המודעות משנת 2002, אך אין במודעה כתובת למעט "מרכז מגדים", אשר הינו כנראה מקום בכרמיאל, ולא הוכח הקשר ל"פיצה מטריצה" בקריית שמונה. אם מסתמכת התובעת על הטענה כי המבקש הינו מנהל "פיצה מטריצה" בקריית שמונה, ולשם נמסר כתב התביעה, לא ברור מדוע בפסק הדין, שהוגש לחתימתי, נרשם מען הנתבע: רח' ברנר 11/2, קרית שמונה. בהזמנת הפרסום נכתב כי מען המבקש הינו במטולה, ואיש מן הצדדים, ובמיוחד המבקש, לא הגיש תדפיס משרד הפנים על שינוי כתובות המבקש בעשר השנים האחרונות. איני מוצאת מקום לייחס משקל מכריע לחוות דעתי בעניין זהות החתימה על הזמנת הפרסום והתצהיר, אף כי יש קווי דמיון בין החתימות, מאחר וחתימת המבקש משתנה (השווה: הזמנת הפרסום בשני מקומות, הבקשה מיום 19/11/06, התצהיר מיום 10/8/11, וייפוי הכח). גם לא הוברר מדוע הוגשה תביעה על סך 2,600 ₪ כאשר יתרת החוב היתה 1,755 ₪ (כעולה מכל נספחי כתב התביעה), והשיערוך מגיע לסך 2,070.35 ₪ בלבד.

הסיכום הינו כי למבקש הגנה דחוקה וקלושה, אך יתאפשר לו להוכיח את טענותיו, והמועד להגשת בקשתו יוארך, אם יפקיד בקופת בית המשפט, תוך 30 יום סכום של 2,000 ₪.

"אכן, ביטול פסק דין בהעדר הגנה, גם אם ניתן אותו פסק דין כדין, על פניו מותיר טעם שלא מוצה, מה שאולי ראוי היה שיתמצה בגלל טעם פרוצדורלי. בתי משפט מעדיפים לעסוק במהות, ככל הניתן, ולפצות בהוצאות ובערובה על אי נוחות שנגרמה. כך, מן הסתם, גם בענייננו. השאיפה הבסיסית היא, כי "יישמע הצד האחר" (ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית ,מבוא ועקרונות יסוד ס' 77 בעמ' 66)" (רע"א 1119/05 גולדסיל נ' ביליה, תקדין-עליון 2005(1) 2253).

לא יופקד הסכום במועד, תידחה הבקשה להארכת מועד מהנימוקים לעיל, והתיק יישאר סגור.

יופקד הסכום, יצורף אליו כתב הגנה בסדר דין מהיר, והתיק יועבר לשמיעת דיון בסדר דין מהיר.

הוצאות הבקשה ייקבעו בפסק הדין הסופי, ולפי תוצאותיו, בשל הנסיבות החריגות של המקרה, שהצדיקו דחיית הבקשה בשל האיחור בהגשתה, אך היא התקבלה על מנת שיתאפשר למבקש להתגונן לגוף התביעה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ותעלה את התיק לעיוני לא יאוחר מיום 11/3/12.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ב, 08 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי כהן
נתבע: כל בו החדשה בע"מ
שופט :
עורכי דין: