ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים חדד נגד היועמ"ש לממשלה עו"'ד יהודה וינשטיין :

ניסים חדד

נ ג ד

1. היועמ"ש לממשלה עו"'ד יהודה וינשטיין

2. נגיד בנק ישראל , פרופ' סטנלי פישר

3. בנק הפועלים בע''מ

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופט י' דנציגר

כבוד השופט נ' הנדל

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1. עתירה למתן צו על תנאי, המכוון כלפי היועץ המשפטי לממשלה (להלן: משיב 1), נגיד בנק ישראל (להלן: משיב 2) ובנק הפועלים (להלן: משיב 3) ליתן טעם מדוע לא יחקרו את טענת העותר לפיה המשכנתא שניתנה לו לצורך רכישת דירת מגורים ניתנה "תוך כדי ביצוע מעשים פליליים" ומשכך, אין לה תוקף. לטענתו, תלוש המשכורת שצורף לבקשה לקבלת משכנתא הוא מזויף ולא הובהרה לו משמעות סעיף הוויתור על הגנת דירת מגורים.

2. העותר הינו מחוסר דיור. בעתירה זו הוא חוזר על טענתו העיקרית אותה העלה בהליכים קודמים לפיה שטר המשכנתא עליו חתם ניתן שלא כדין הואיל ולא צורפו לו תלושי משכורת כנדרש על פי נוהלי הבנק. צו הפינוי אשר ניתן לפני מספר שנים, התבסס, לפי טענתו של העותר, על תלושי משכורת מזויפים, שאותם "השתיל" כלשונו משרד שעסק בסידור משכנתאות תמורת תשלום, "בתיאום עם מנהל הסניף", שפוטר לאחר מכן.

כתב העתירה מבטא את מצוקתו הרבה אולם איננו ברור. להלן תפורט השתלשלות ההליכים, על פי המסמכים שצורפו לעתירה: נגד העותר הוצא צו לפינויו מדירתו מפאת אי עמידתו בהחזר תשלום חוב לבנק הפועלים. העותר פנה לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (בג"ץ 10072/05). בית משפט זה (הרכב השופטים: א' לוי, א' גרוניס ומ' נאור) דחה את עתירתו בנימוק שעניינה המרכזי של העתירה הוא במחלוקת שבין העותר לבין הבנק שרקעה הוא חוב כספי. נקבע, כי זהו סכסוך אזרחי "שאינו נמנה על העניינים בהם דן בית-משפט זה בשבתו כבית-דין גבוה לצדק. על השגותיו הפרטניות של העותר בעניין צו הפינוי להתברר, אפוא, בגדרי הליך ההוצאה לפועל המתנהל בעניינו".

העותר פנה בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שהורה על פינויו מהדירה. בית המשפט המחוזי (בש"א 4251/06, כב' השופטת י' שטופמן) דחה את בקשתו. על כך הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1550/06, השופט ס' ג'ובראן) אשר דחה את בקשתו וציין כי העותר מעלה נימוקים כלליים שאין בהם להקים עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כמו כן נדחתה בקשתו לעיון חוזר. העותר פונה מדירתו ביום 27.4.2006. הוא הגיש בקשות שונות ללשכת ההוצאה לפועל ולבית המשפט המחוזי לבטל את הפינוי ובקשותיו נדחו. בין היתר הגיש העותר בקשת רשות ערעור נוספת על ההחלטה של בית המשפט המחוזי שדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין (רע"א 1920/06). בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין) דחה את בקשתו הואיל ולא מצא נימוקים משפטיים המצדיקים עיכוב הביצוע. העותר המשיך בניסיונותיו לעכב את ביצוע פסק הדין. הוא הגיש בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת י' שטופמן) מחודש מרץ 2008 במסגרת בר"ע 2953/05, שניתנו בעניינו. בית משפט זה (רע"א 3338/08, השופט ס' גובראן) דחה את בקשת רשות הערעור בקובעו כי העותר לא פירט בבקשתו את התשתית העובדתית הנוגעת לעניינו, "ואינו מפרט בכל צורה שהיא את הטעמים המשפטיים העומדים, ככל שישנם כאלו, בבסיס בקשתו לערער על החלטותיו של בית המשפט המחוזי". עוד ציין, כי טענת העותר באשר לאי קבלת הסבר מפורש בעניין משמעות ויתור על דיור חלופי, אין מקומה להתברר במסגרת ערעור על החלטה של ראש ההוצאה לפועל אלא במסגרת הליך עצמאי בבית המשפט המוסמך.

העותר הגיש תביעה לבית משפט השלום (א/38041/08) לביטול צו פינוי ולביטול חוזה המשכנתא. בית משפט השלום (כב' השופטת א' כהן) ציין בהחלטתו מיום 9.3.2009, כי לא ניתן להבין בגין מה בדיוק תובע העותר ומהי עילת התביעה. בית המשפט מסכם ואומר כי "מהמקובץ לעיל עולה, כי בתי המשפט השונים כבר דנו בטענותיו של התובע. בית משפט אזרחי מוסמך נתן פסק דין לפינוי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה לביטול פסק הדין. בית המשפט העליון לא אפשר לערער על החלטת בית המשפט המחוזי. כלומר, פסק הדין לפינוי הוא פסק דין סופי ומוחלט ואין כל מקום לאפשר פעם נוספת לטעון את אותן טענות שנטענו בערכאות השונות". בית משפט השלום דחה את בקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין. הלה הדגיש כי הפינוי בוצע לפני שנים רבות ולא מכוח פסק דין שניתן על ידי המותב שדן בתביעה לביטול צו הפינוי. בעקבות החלטה זו, פנה העותר לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בהחלטתו מיום 1.3.2011, ציין בית המשפט המחוזי (כב' השופטת א' קובו) אף הוא כי העותר לא פירט את התשתית העובדתית, וטענותיו המשפטיות אינן ברורות. נקבע, כי מאחר שבתי משפט שונים כבר דנו בטענותיו והצו לפינויו מהדירה ניתן מזה זמן, כי אז ענייננו בדבר מוגמר שאין מקום לחזור ולדון בו.

על החלטה זו של בית המשפט המחוזי הגיש העותר בקשת רשות ערעור (רע"א 2123/11). בית משפט זה (השופט ע' פוגלמן) פירט את ההליכים הרבים שנתקיימו בניסיונו של העותר להשיב לחזקתו את דירתו (ראו: בג"ץ 10072/05 חדד נ' שלמה נחמה, יו"ר בנק הפועלים (לא פורסם, 3.11.2005); רע"א 1550/06 חדד נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 20.02.2006); רע"א 1920/06 חדד נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 20.4.2006); בג"ץ 917/07 חדד נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 12.3.2007); רע"א 10780/07 חדד נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 18.2.2008); רע"א 3338/08 חדד נ' בנק הפועלים (לא פורסם, 29.6.2008)). יצוין, כי בין לבין, הגיש העותר גם בקשות לשינוי ההחלטות שדחו את בקשות רשות הערעור שהגיש. בית משפט זה דחה את בקשתו בקובעו כי טענתו של העותר בדבר מידת האותנטיות של תלושי המשכורת היא טענה עובדתית "אשר נטענה בעלמא בבקשה זו, ואף לא הוכחה בפני ערכאות קודמות".

לאחר שעיינו בעתירה ובנספחים לה, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות על הסף. השגותיו של העותר הינן עובדתיות בעיקרן, בין היתר כי לא הובהרה לו משמעות הוויתור על דיור חלופי וכן מעלה הוא טענת "זיוף" ומרמה. מקומן של טענות אלו להתברר, ככל שלא התבררו, במסגרת הליך עצמאי לפני בית המשפט המוסמך, כפי שצוין בהחלטות קודמות של בית משפט זה (ראו לדוגמא רע"א 3338/08). עתירה להתערב בממצאים משפטיים עובדתיים שנקבעו על ידי בתי משפט הפועלים במסלול הרגיל איננה מסוג הסעדים אותם מעניק בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק. דחיית ערעוריו בנדון אף היא אינה עילה להתערבות בית משפט זה. בית המשפט הגבוה לצדק אינו מכהן כערכאת ערעור על הכרעות שיפוטיות שניתנו כדין ובסמכות, בסכסוך כספי בין צדדים (ראו למשל בג"ץ 3144/10 חיננזין נ' נשיאת בית המשפט העליון (27.4.10); בג"ץ 9979/09 רוזנקרנץ נ' בית המשפט לעניינים מנהליים ת"א (21.12.2009)).

סוף דבר: העותר לא גילה עילה שבדין המצדיקה קבלת העתירה. העתירה נדחית על הסף מבלי שנתבקשה תגובה.

ניתן היום, י"ב בשבט תשע"ב (5.2.2012).


מעורבים
תובע: ניסים חדד
נתבע: היועמ"ש לממשלה עו"'ד יהודה וינשטיין
שופט :
עורכי דין: