ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלונית נגד היועץ המשפטי לממשלה :

1. פלונית

2. פלוני

נ ג ד

היועץ המשפטי לממשלה

בבית המשפט העליון

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט נ' הנדל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז מיום 5.10.11 בתיק עמ"ש 48054-08-11 שניתן על ידי כבוד השופטים א' שילה, מ' נד"ב, ו' פלאוט

 

בשם המבקשים - עו"ד עמיקם הדר

בשם המשיב - עו"ד דינה דומיניץ

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1. מונחת לפנינו בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז בעמ"ש 48054-08-11 (כב' סגן הנשיא א' ש' שילה וכב' השופטות: מ' נד"ב וו' פלאוט), אשר הותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון-לציון בתיק אימוץ 36/09 (כבוד השופט הבכיר ש' בוקובסקי), לפיו התמלאו כלפי המבקשת ובעלה (להלן: ההורים) תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים התשמ"א - 1981 (להלן: חוק האימוץ), ובשל כך הוכרזה כלפיהם בתם הקטינה - ילידת חודש יולי 2008 - כבת אימוץ. תוצאת האימוץ הותאמה לאימוץ סגור ונשללה האפשרות לאימוצה במסגרת משפחתה המורחבת.

במסגרת הבקשה הנידונה, מוסכם בין הצדדים שנתקיימו בהוריה הטבעיים של הקטינה תנאי סעיף 13 (7) לחוק האימוץ. יצוין, כי לקטינה אחות הצעירה ממנה בגילה, ילידת 8.9.2009, ואין בקשה זו עוסקת בעניינה. הבקשה דנא עניינה ברצונה של המבקשת - אם הקטינה - לבטל את ההכרעה לפיה תוצאות האימוץ לא תצומצמנה. בית משפט זה מתבקש להורות על צמצום תוצאות האימוץ למתכונת של "אימוץ פתוח" באופן שסבתה של הקטינה, אמה של המבקשת והאפוטרופא שמונתה לה לדין, תישא באחריות לגידולה. מנגד, סומך המשיב ידיו על פסקי הדין של ערכאות קמא.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים עד כה

2. הורי הקטינה הינם בני זוג נשואים ולהם שתי בנות קטינות. שניהם הוכרו כמפגרים בשכלם והם מתגוררים בהוסטל. המבקשת הוגדרה "מפגרת ברמת פיגור קלה-בינונית" ואמה (להלן: הסבתא) מונתה אפוטרופא עליה. מיד לאחר לידתה, הועברה הקטינה לבית תינוקות של השירות למען הילד. כחודש לאחר מכן, הוכרזה "קטינה נזקקת" והוצאה ממשמורת הוריה באופן זמני. צו ההכרזה הוארך מעת לעת. בהיותה כבת שנה וחצי, הועברה הקטינה למשפחת אומנה טיפולית, אשר הביעה רצון לאמצה.

באותה תקופה, נולדה אחות הקטינה אשר אף היא הוכרזה "קטינה נזקקת" והועברה למשמורת רשות הסעד. הסבתא עתרה לבית המשפט לנוער לקבל למשמורתה את אחות הקטינה אולם בקשתה נדחתה, כמו גם ערעורה לבית המשפט המחוזי. בית משפט זה קיבל את בקשת רשות הערעור שהוגשה מטעמה, דן בה כבערעור, קיבל את הערעור והורה להעביר את אחות הקטינה, שהייתה אותה עת כבת שנה, למשמורתה של הסבתא לתקופת ניסיון של שנה (רע"א 2440/10).

כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, לאחר שנשללה בהסכמה מסוגלותם ההורית של הורי הקטינה, מינה בית המשפט לענייני משפחה את מכון "שלם" כמומחה למתן חוות דעת באשר לטובתה. ממצאי חוות הדעת מסגרו את התמונה הבאה: הקטינה מושא הדיון סובלת מאיחור התפתחותי ניכר. צרכיה מיוחדים הם ומורכבים מאוד. צוין כי היא זקוקה לטיפולים התפתחותיים אינטנסיביים "על מנת להדביק את הפער ההתפתחותי שניכר כיום, ועל כן חשוב שתמצא משפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים". נכתב, כי הסבתא נמצאת בטווח פיגור קל ותפקודיה האינטלקטואליים נמוכים באופן ניכר מהממוצע. הודגש כי הסבתא מתקשה להכיר בקשייה של בתה - המבקשת. נקבע, כי קיים "ספק משמעותי באשר ליכולתה [של הסבתא] ליטול חלק מרכזי במשימה המורכבת של הטיפול ב[הקטינה]". הובע כי טובת הקטינה היא שתאומץ "במשפחה זרה" במתכונת של אימוץ סגור. עמדה זו חזרה על עצמה גם בחוות דעת משלימות, שניתנו זמן ניכר לאחר מכן.

בפסק דינו, סקר תחילה בית המשפט לענייני משפחה באופן מקיף את ההליכים הדיוניים שהתקיימו בעניין הקטינה, לרבות חוות הדעת שהוגשו בעניינה. צוין, כי "כלל הגורמים הטיפוליים בנדון הינם בדעה, כי טובת [הקטינה] מחייבת מסירתה לאימוץ למשפחה שביכולתה להתמודד עם גידולה של תינוקת בעלת צרכים מיוחדים כה רבים". על כן, נקבע כי המסקנה המתחייבת היא שטובת הקטינה להימסר לאימוץ. בית המשפט תיאר בהרחבה את חווֹת הדעת שבחנו את התאמתה של הסבתא לשמש כמשפחה מאמצת לקטינה והדגיש כי כלל הגורמים המטפלים "אחידים" בדעתם כי זו איננה מתאימה.

עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי הסבתא נעדרת יכולת אמיתית להסתייע בשירותן של רשויות הרווחה, להפנים וליישם את ההדרכה שתינתן לה. בית המשפט נתן דעתו לפסק דינו של בית משפט זה בעניין אחות הקטינה, לפיו הקטינה תועבר לרשות הסבתא לתקופת ניסיון של כשנה. עם זאת, קבע, כי אין בכך לקבוע דבר בהתייחס למסוגלותם של הורי המבקשת לגדל את הקטינה מושא הדיון "אשר צרכיה המיוחדים רבים ושונים הם" מאלה של אחותה. עוד הוסיף, כי מקנן בליבו "חשש גדול וכבד" כי לא יעלה בידי הסבתא לטפל בשלושה ילדים - שתי הנכדות ובתה הנוספת, אף היא קטינה. בית המשפט הדגיש כי הקטינה נקלטה וכבר השתלבה היטב במשפחה האומנת המביעה רצונה לאמצה כדין.

בית המשפט לענייני משפחה ייחד פרק נפרד לבחינת סטטוס האימוץ והורה על אימוץ סגור. הוא נימק את החלטתו זו בכך שעל פי כל הגורמים הטיפוליים המעורבים בעניינה של הקטינה יש לשלול כל אפשרות לקיום קשר בין הקטינה לבין בני משפחתה הביולוגית. דעה זו, הדגיש, היא "נחרצת". וכך מסכם בית המשפט את חוות דעתו:

"ברור הוא ולא מוטל בספק כי אם המשיבה [הסבתא] לא תהיה מסוגלת לכבד את גבולות הקשר המוגבל במסגרת של אימוץ פתוח, ובכך תסכל ותכשיל את האימוץ וייגרם נזק כבד לקטינה. מגבלותיה של [הקטינה] דורשות משפחה יציבה ללא טלטלה וסימני שאלה, משפחה אשר תוכל להתמודד עם קשייה ומגבלותיה, כך ש[הקטינה] תוכל לגדול, להתפתח ולגשר על פעריה ההתפתחותיים באין מפריע וכן לגבש את זהותה החדשה. המשפחה האומנת בה נמצאת הקטינה כיום הביעה רצון להמשיך להחזיק בה ואף לאמצה חרף מצבה, ומשקיעה מאמצים ניכרים ורבים לצורך קידומה והתפתחותה. כאמור, לא בנקל נמצאה משפחה שהסכימה לקלוט את [הקטינה] לביתה, ואין לסכן את סיכוייה של [הקטינה] להיקלט היטב במשפחה זו. בנסיבות אלה, וכאשר מהתרשמות כלל הגורמים המטפלים עולה, כי תרומת הקשר של [הקטינה] עם המשפחה הביולוגית להתפתחותה של [הקטינה] הינה שולית וספק באם מועילה ל[הקטינה], אני מקבל את המלצת המומחה וקובע כי האימוץ יהיה אימוץ סגור" (עמ' 47-48 לפסק הדין).

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. בדיון שהתנהל בפני בית המשפט המחוזי הוצג סיכום ביקור מעודכן לאותה עת (13.9.2011) על ידי מרכז שניידר לרפואת ילדים באשר למצבה של הקטינה, לפיו היא מגלה איחור התפתחותי רב תחומי הן בתחום השפתי והן בתחום הביצועי באופן שמצבה חמור יותר משסברו תחילה בעת ניהול ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה. לכך יש להוסיף את הקושי הנגרם ממחויבותה של הסבתא לגדל את שתי הקטינות האחרות - בתה הביולוגית ואחות הקטינה, שהאחרונה אף היא נזקקת לטיפול מיוחד. עסקינן בסבתא שנקבע כי היא נמצאת בטווח פיגור קל. צוין כי זו מצטיירת כבעלת אישיות נוקשה מאוד, "שמתקשה להתאים את התנהגותה לנסיבות משתנות ולאמץ דפוסים חדשים", כמו גם להפנים את צרכיה המיוחדים של הקטינה.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי הוא סבור ש"יכולותיה וכישוריה הדלים של הסבתא, לא יאפשרו לה לגדל את הקטינה, הנזקקת לטיפול מיוחד ואינטנסיבי יותר מאחותה, ובד בבד את אחותה הזקוקה לטיפול מיוחד על פי צרכיה שלה. על כן, מסירתה של הקטינה לחזקתה של הסבתא אינה לטובתה". נקבע, כי טובת הקטינה במקרה הנדון מחייבת את אימוצה על ידי משפחה מיוחדת "מעל הממוצע" אשר תוכל להעניק לה את הצרכים הרבים והמורכבים להם היא זקוקה מכוח צרכיה המיוחדים מהם היא סובלת. עוד נקבע, כי אין מקום לסטות מהכלל לפיו אין לצמצם את תוצאות האימוץ. מסקנות אלו נתמכות הן בחוות דעת המומחים והן בפסיפס העובדתי שנחשף.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוגשה בקשה למתן רשות ערעור. בין לבין, הוגשו שני תסקירים עדכניים של עובדות סוציאליות לפי חוק האימוץ וחוות דעת של עובדת סוציאלית לפי חוק האומנה. כן הוגש דו"ח מרכז הקשר בעיריית פתח תקווה ונתקיים דיון לפני מותב זה.

טענות הצדדים

3. המבקשת סבורה שיש להפוך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי הן באשר לעצם קביעתו הסבתא לא תוכל לאמץ את הקטינה ולגדלה, והן באשר לקביעה לפיה תוצאות האימוץ לא תצומצמנה, כך שהאימוץ יהיה במתכונת של אימוץ "סגור". לטענתה, המומחה אשר נבחר ליתן חוות דעתו בעניין מסוגלותה ההורית של הסבתא כלפי אחות הקטינה הינו אותו מומחה אשר נתן חוות דעתו באשר למסוגלותה כלפי הקטינה בתיק דנא. על אף שהמומחה שלל לחלוטין את מסוגלותה ההורית של הסבתא לגבי שתי הקטינות - זאת, ללא כל הבחנה ביניהן - בית משפט זה לא קיבל את חוות דעת המומחה ונעתר לבקשתה של הסבתא להחזיק תחת משמורתה את אחות הקטינה. קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה דלות האמצעים בה נתונה הסבתא מהווה פגיעה בטובת הקטינה - שגויה היא. לטענתה, ערכאות קמא לא נתנו משקל מספק לקשר הדם השורר בינה לבין הקטינה. עוד היא טוענת, כי טעות נפלה בידו של בית המשפט המחוזי עת לא נתן משקל ראוי לסתירות שנתגלו בחוות הדעת השונות אשר הוגשו לפני בית המשפט לענייני משפחה לעניין אימוצה של הקטינה במתכונת פתוחה. היא תמהה מה נשתנה בתקופה שבין עריכת חוות הדעת השנייה לשלישית, כשבאחרונה נסוג המומחה לחלוטין מהמלצתו לאפשר קיומו של אימוץ "פתוח". השוני היחידי שחל באותה תקופה, היא מדגישה, היה מתן עדות הסבתא בבית המשפט.

מנגד, גורס המשיב כי השגותיה של המבקשת אינן אלא כלפי קביעות עובדתיות שאין מקום להתערב בהן. הגם שאחות הקטינה הועברה למשמורתה של הסבתא, אין להקיש מהקביעות שנאמרו לגבי רמת המסוגלות ההורית של הסבתא במקרה אחד לרמת המסוגלות ההורית בנידון דידן. כל שכן, כאשר בענייננו סובלת הקטינה מעיכוב התפתחותי משמעותי ביותר, רב משל אחותה. בכל אופן, מסוגלות הורית נמדדת ביחס לקטין הספציפי. שתי חוות הדעת - הן של מכון "שלם" והן של מכון "שינוי" - מצביעות על כך שיכולותיה של הסבתא אינן מאפשרות לה לספק את צרכיה הפיסיים והנפשיים של הקטינה במידה הנדרשת לה. יתר על כן: מסקנותיהם של כל הגורמים הטיפוליים והמומחים עצמם, אשר אומצו במלואן על ידי ערכאות קמא, הן כי הסבתא איננה מסוגלת לגדל את הקטינה "באופן מספק". הסבתא סובלת מליקויים קוגניטיביים משמעותיים אשר עלולים להקשות עליה ביותר עת תידרש למלא פונקציות הוריות בסיסיות, אדרבא ואדרבא כאשר עסקינן בילדה בעלת צרכים רבים ומורכבים, כשזו מצטרפת לשתי קטינות נוספות החוסות תחת משמורתה. באשר לצמצום תוצאות האימוץ, סבור המשיב כי אין להיעתר לכך הואיל ואין הדבר עולה בקנה אחד עם טובתה של הקטינה - הוא שיקול בלעדיו אין. בעניין זה הוא מטעים, כי זוהי דעתם ה"נחרצת" וה"אחידה" של כלל הגורמים הטיפוליים המעורבים בתיק. מחוות הדעת עולה כי אפשור מתכונת של אימוץ פתוח לא תתרום לקטינה וקיים ספק רב באשר ליכולתה של הסבתא לקבל ולכבד את הסדרים של אימוץ פתוח.

דיון

4. השאלה הניצבת לפתחנו במקרה זה איננה שאלה הנשאלת בדרך-כלל בתיקי אימוץ, היינו האם נתמלאו בהורים הביולוגיים תנאי סעיף 13(א)(7) לחוק האימוץ ביחס לקטינה. המחלוקת בין הצדדים מתפצלת לשני נתיבים. האחד, לשאלה האם טובת הקטינה היא לגדול בצל קורתה של סבתהּ מצד אמהּ, שעה שאין ביכולת הוריה לממש זכות זו בשל העדר מסוגלות הורית. בהקשר זה הודגש פיגורה "הקל-בינוני" של המבקשת. השני, האם יש להורות על אימוץ פתוח, תוך כדי שמירה על קשר בין הקטינה למשפחתה הביולוגית המורחבת.

בתיק דנא ניתנו שלוש חוות דעת שונות, בנקודות זמן שונות, על ידי מומחים נייטרלים שמונו דרך מכון "שלם" בהסכמת הצדדים על ידי בית המשפט לענייני משפחה. חוות הדעת הראשונה ניתנה ביום 17.8.2009. הובהר כי הקטינה סובלת מקשיים התפתחותיים לא מבוטלים וכי היא בעלת צרכים מיוחדים מרובים. באשר לסבתא, צוין כי נדרש "סיוע משמעותי כדי שהיא תוכל לתפקד כאם טובה דיה גם בתנאים פשוטים יחסית". הודגש, כי "ממצאי הבדיקה יש בהם איפוא כדי ליצור ספק משמעותי באשר ליכולתה ליטול חלק מרכזי במשימה המורכבת של הטיפול ב[קטינה]". המלצת המומחים הייתה, בין היתר, כי הסבתא איננה מתאימה לטפל בקטינה דרך קבע וכי טובת הקטינה להימסר לאימוץ "סגור". כשנה וארבעה חודשים לאחר מכן (15.12.2010), ניתנה חוות דעת נוספת מטעם מכון "שלם", אשר דבקה בעמדה שהובעה בחוות הדעת הקודמת לפיה הסבתא נעדרת מסוגלות הורית ביחס לקטינה דנן, אולם הומלץ על צמצום תוצאות האימוץ במתכונת של ארבעה מפגשים בשנה בין הקטינה לבין בני משפחתה. מנקודת ראות זו חזר בו המומחה שערך את חוות הדעת במסגרת חוות הדעת השלישית, שניתנה בסמוך למועד מתן חוות הדעת השנייה (13.1.2011). זאת, מן הטעם שלא הונח לפניו מלוא החומר הרלוונטי הנוגע לתפקוד הסבתא. לסוגיית תוצאת האימוץ, נידרש בהמשך.

הנה כי כן, לפני בית המשפט לענייני משפחה הונחה חוות דעת מקיפה שמסקנתה איננה משתמעת לשני פנים, לפיה הסבתא נעדרת מסוגלות הורית לטפל בקטינה הספציפית הניצבת לפתחו. נוסף על כך, הסבתא מטפלת בשתי קטינות נוספות, כאשר אחות הקטינה מושא הדיון סובלת אף היא מבעיות התפתחותיות, הגם שבעיות אלו לא עולות לקנה מידתן של הבעיות מהן סובלת הקטינה כאן. ברי, כי טיפול בילד יחידי אינו דומה לטיפול בשלושה. כל שכן, כאשר ילד זה דורש כוחות בדרגה של "הילוך גבוה" בהנעת העגלה המשפחתית, וזאת במיוחד כשעסקינן בדמות הורית שכלל הגורמים שאינם תלויים זה בזה - בתי משפט קמא, חוות דעת מכון "שלם" ותסקירי העו"ס המלוות את המשפחה מלידתה של הקטינה - סבורים כי אין בכוחה לגדל את הקטינה הזקוקה כאמור להשקעת מאמצים רבים, אותם ניכר שהיא מקבלת מהמשפחה המיועדת לאימוץ. תסקירי רשויות הרווחה מתארים את הסבתא כמי שמסרבת בכל תוקף לשתף פעולה עימם ואף כלא אמינה באופן שמוסרת לידם מידע לא מדויק או חלקי, תוך שהיא מתכחשת לבעיות בתה, אם הקטינה, וצרכי ילדיה שלה. חוות הדעת - הראשונה והשלישית - של מכון "שלם" פורשות תמונה עובדתית של אישה הסובלת מליקויים קוגנטיביים משמעותיים, בעלת תפקוד אינטלקטואלי בטווח הפיגור הקל שנמוך בצורה משמעותית מהממוצע. ניכרת בה נוקשות אישיותית וכן קושי להתאים עצמה לנסיבות משתנות, כמו גם הכחשה לקשייה שלה וקשייה של הקטינה. ליקויים אלו, נטען, עלולים להקשות עליה להעניק סביבה בטוחה עבור הקטינות יחד, כל שכן כאשר עסקינן בקטינה בעלת צרכים רבים ומורכבים. צוין, כי הסבתא אף לא צופה "שום קשיים מיוחדים" בגידולה של הקטינה, הכל אצלה "תקין" וכי ניתן לגדל אותה ככל ילד אחר (עמ' 8 לחוות הדעת הראשונה; עמ' 2 ו-4 לחוות הדעת השלישית). היא נוקטת מיקוד שליטה חיצוני ומאשימה את הגורמים המטפלים במצבה הנוכחי של הקטינה שנגרם לטענתה כתוצאה מהזנחה (עמ' 2 לחוות הדעת השלישית). אעיר כבר, שאין בתיאור האמור של הסבתא לגרוע מכוונותיה הכנות ודאגתה לקטינה.

הקטינה כיום כבת שלוש שנים וחצי ושוהה אצל משפחה אומנת המבקשת לאמצה, עימה יצרה "התקשרות בריאה" ו"משמעותית" (ראו דו"ח עו"ס אומנה, מרכז אור שלום, מיום 7.11.2011). היא מעולם לא הייתה בחזקת משפחתה הביולוגית. ההורים המיועדים לאמץ מתוארים ככאלה ש"משתפים פעולה בכל הכרוך בטיפול ב[קטינה] וזאת מתוך תובנות לחשיבות הטיפול שה[קטינה] זקוקה לו במישורים שונים, המשפחה האומנת מסורה מאוד ל[קטינה] ומקפידים שתקבל את כל הטיפולים הנדרשים למרות שמדובר בקשת רחבה הדורשת מאמצים והיערכות מיוחדת של המשפחה". הובהר, כי משפחת האומנה המגדלת את הקטינה "הותאמה" לטיפול במצבה ויועדה לסייע בשיקומה. משפחה זו פנתה לרשויות מיוזמתה שלה בבקשה לקבל ילדה עם צרכים מיוחדים, כאשר "לא בנקל נמצאה משפחה שהסכימה לקלוט את [הקטינה] לביתה" (עמ' 48 לפסק הדין). המשפחה משקיעה את מרצה בקטינה ו"מגלה יכולות הוריות גבוהות במיוחד ורגישויות התואמות את צרכיה של [הקטינה]" (ראו תסקיר עדכני של עו"ס לפי חוק האימוץ, מיום 14.11.2011).

בבדיקת האינטראקציה בין הקטינה לבין הסבתא והסב, עלה כי ניכרו קשיים משמעותיים בהתמודדותם עם "עיכובה ההתפתחותי הבולט". הודגש חוסר המיומנות לטפל בקטינה ולדאוג לצרכיה הפיסיים והרגשיים. לכך יש להוסיף את התרשמותו הלא חיובית של בית המשפט לענייני משפחה באשר למסוגלותה ההורית של הסבתא לגדל את הקטינה:

"העדר תובנתה של אם המשיבה [הסבתא] למצבה של בתה המשיבה [המבקשת] עלה מפורשות ובצורה בולטת ביותר בעדותה בבית המשפט, עת התעקשה לטעון כי המשיבה [המבקשת] אינה סובלת מכל בעיה או לקות כלשהיא, מלבד בעיה של חום גבוה ממנה סבלה בעבר, בעת שהייתה כבת שלוש. עוד טענה, כי לטעמה המשיבה [המבקשת] מסוגלת אף לגדל את בנותיה....אם המשיבה [הסבתא] מגלה חוסר מודעות מוחלט למצבה של בתה, תוך שהיא מוסיפה להתכחש...תוך התעקשות לגמד את בעיותיה ולא להכיר בלקויות מהן סובלת, ואינה מסוגלת לראותן ולהפנימן. והנה, בצורה דומה, היא מתכחשת לבעיותיה ולקשייה של [הקטינה]...התנהגותה ותשובותיה כאמור לעיל מעידות על העדר הבנה מינימאלית ובסיסית ועל תפקוד ושיקול דעת לקויים, ומאששות את ממצאי חוו"ד המומחה ואת דעת הגורמים המטפלים" (ראו עמ' 21-24 לפסק הדין).

מכאן למד בית המשפט לענייני משפחה, כי בהינתן התייחסותה של הסבתא למצבה של בתה אשר הוכרה כנעדרת מסוגלות הורית לחלוטין ומתגוררת בהוסטל בגין הפיגור השכלי ממנו היא סובלת (ולא כטענת הסבתא שמגוריה שם נבעו בגין הרצון לחיות קרוב לבעלה), הרי שמקל וחומר תתקשה להבין לצרכי הקטינה הסובלת מאיחור התפתחותי ניכר.

עינינו רואות אפוא כי לא שיקול של "דלות אמצעים של הסבתא" הכריע את הכף לטובת הכרזת הקטינה כבת אימוץ, כטענת המבקשת. הקושי הוא אינהרנטי וטבוע באישיות הסבתא עצמה. ייתכן ודלות האמצעים אותה חווים בני המשפחה - גם לו יקבלו סיוע מרשויות הרווחה - מזקיקה אותם להשקיע משאבים נפשיים נוספים, אשר גם בלעדיהם אין בכוחם לסייע לסבתא לזכות לגדל את הקטינה. רוצה לומר, כי המצב הסוציו-אקונומי אליו נקלעה המשפחה הוא עובדה המגדילה את הבעיה. כך, תחת השקעת האמצעים לטיפול בקטינה ולהשאת טובתה, נאלצת המשפחה להתמודד עם מטלות נוספות הדורשות ממנה משאבים נפשיים. אולם, כאמור, המצב הסוציו-אקונומי של המבקשת ומשפחתה אינו מקים תשתית לביסוס המסקנה בדבר חוסר מסוגלות הורית. בעיות כלכליות ניתנות יותר לפיתרון אשר יקל על הקשר בין ההורה לבין הילד. אין לשכוח שהליך האימוץ אינו תר אחר מציאת "הורה אידיאלי". רוצה לומר, החדירה למאהל המשפחתי תתרחש רק לשם הגנה על הילד ולא לשם שיפור מצבו. זאת בהנחה שמצב זה עומד על הרף המינימאלי שנקבע על פי דין למסוגלות הורית (ראו והשוו: ע"א 6106/92 פלונית נ' היועמ"ש, פ"ד מח (4) 221); ע"א 680/77 פלונית נ' עיריית ת"א-יפו, פ"ד לב (3) 393); דנ"א 1892/11 היועמ"ש נ' פלונית (22.5.2011); בע"מ 7204/10 פלונית נ' היועמ"ש (22.2.2011)).

המבקשת במסגרת בקשת רשות ערעור זו מבקשת גם לבצע גזירה שווה מהנפסק בעניינה של אחות הקטינה בבית משפט זה (רע"א 2440/10. להלן: פסק הדין האחר). שם, הודגש כי קיים שוני בין שתי הקטינות, שהרי לקטינה כאן "צרכים מיוחדים" שאינם קיימים לגבי אחותה. על כן, מסוגלותה ההורית של הסבתא כלפי אחות הקטינה נבחנה בצורה עצמאית. בחינת טובת הילד היא לעולם ברמה הקונקרטית. לשון אחר; יכול ויהא מצב בו דמות הורית תגלה מסוגלות הורית כלפי ילד אחד ואילו כלפי אחר, אפילו בן אותה משפחה, דמות זו תגלה מסוגלות שאינה מספקת, אם בכלל. כל קטין והוריו - על נסיבותיהם. ילדים בעלי צרכים שונים דורשים התמודדויות שונות ובהתאם, רמת יכולת הורית שונה. עוד יש ליתן את הדעת לכך שאחות הקטינה טרם הוכרזה כבת אימוץ. לאמור: עניינו של פסק הדין האחר הוא בהליך שונה, הפוסע לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960 ונידון בבית המשפט לנוער. כאן המתווה הנורמטיבי הוא לפי חוק האימוץ, כשהעניין נידון בבית המשפט לענייני משפחה. כל הליך ויעודו. ושוב, וזהו העיקר, אל לנו להתעלם מהשוני הקיים בין הקטינות: גילן, מצבן ההתפתחותי, וכפועל יוצא, יכולתן וסיכויין להיקלט במשפחה מאמצת אשר תאות לאמצן. המיומנות ההורית הנדרשת לטיפול בקטינה המגלה "קושי במיומנויות התפקוד ביומיום" נוכח צרכיה המיוחדים, המורכבים והרבים, מתרחבת. חוות דעת המומחים היא כי רק טיפול אינטנסיבי יביא את הקטינה "לרמה ממוצעת". ודוק; עמדת המומחים היא כי מסוגלותה ההורית של הסבתא איננה צולחת את המשוכה הנדרשת מבחינה עובדתית. הקשיים מועצמים עת הסבתא מגדלת שתי קטינות נוספות, כשאחת מהן דורשת אף היא מאמץ מוגבר. העומס המצטבר המוטל על כתפי הסבתא שונה בשני המקרים. ייתכן מצב, ולצערי כנראה זה אחד מהם, בו יכולתו המוגבלת של המטפל איננה מאפשרת הוספת ילד נוסף לפיקוחו מבלי שהדבר יפגע ואף בצורה קשה בשני הקטינים. המסקנה היא שאין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה הסבתא לא יכולה לשמש דמות הורית, הלכה למעשה, עבור הקטינה.

אימוץ פתוח או סגור

5. הלכה היא, כי אימוץ יהא סגור, למעט במקרים חריגים בהם יורה בית המשפט על אימוץ פתוח. ברם, מעבר לכלל, אף כאן ההכרעה נגזרת לא מכלל מופשט אלא מבדיקה פרטנית של המקרה. דעתנו היא כי צמצום תוצאות האימוץ באופן שיישמר הקשר בין הקטינה לבין המבקשת ובני משפחתה איננו עולה בקנה אחד עם טובתה ועלול לפגוע בתכלית האימוץ. בית המשפט לענייני משפחה קבע כממצא עובדתי ש"דעת כלל הגורמים הטיפוליים המעורבים בתיק הינה נחרצת בדבר שלילת כל אפשרות לשמירת קשר כלשהוא בין הקטינה לבין בני משפחתה הביולוגית". אכן, החוק מכיר גם בחריג לכלל ה"אימוץ הסגור" בדמות ה"אימוץ הפתוח", המאפשר בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן לשמר קשר כלשהו בין הקטין למשפחתו הטבעית. אולם בחינת צמצום תוצאות האימוץ נסובה סביב ההנחה לפיה במוקד ההתייחסות נמצא לעולם הקטין ולא קשר הדם עם הדמות המבקשת לאמצו. הדגש הוא לעולם - קידום טובתו של הקטין ורווחתו. הבסיס להנחה זו אינו נעוץ בחוסר התחשבות בהורה, אלא למצב אליו נקלע הקטין. דהיינו, משהגיע בית המשפט למסקנה כי פני הילד לאימוץ, המציאות של הילד הופכת למורכבת ועדינה. לא ניתן להתעלם מפוטנציאל הבלבול שאורב לקטין שעלול להיות קרוע כחבל דק בין שתי משפחות. אכן, ישנם מקרים בהם אימוץ פתוח מהווה מענה ראוי, ואודה תיתכנה של גישות שונות ברמה הכללית, אך מוסכם על הכל כי יש לבדוק היטב את הנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון. לשם כך, בית משפט זה עמד בעבר על שלוש מסגרות של שיקולים לבחינת האפשרות לצמצום תוצאות האימוץ:

א. שיקולים הנוגעים להורים הביולוגיים - מסוגלותם של אלה לכבד את מערכת האימוץ של ילדם במשפחה המאמצת, להשלים עם גבולות הקשר המוגבל עם ילדם, ולהתמודד עם הקשיים שקשר חלקי כזה עלול לעורר. דא עקא, נראה כי בענייננו תרחיש שכזה לא מתקיים. המומחה בחוות דעתו השלישית הבהיר כי הסבתא מתקשה להשלים עם תהליך אימוץ הקטינה. היא מתוארת כמי שמגלה נוקשות חשיבתית ורגשית המציבה קושי למסוגלותה "לקבל עובדות או לשתף פעולה כנדרש עם הסדרי אימוץ פתוח לטובתה של הקטינה. מבחינתה המלחמה על החזקת הקטינה לחיק המשפחה לא תיגמר לעולם...מדובר בקשיים מבניים [קוגניטיביים] ובעמדות אשר ספק רב אם הם ברי שינוי. נראה כי הסבתא אינה מסוגלת להשתחרר מן העמדה האגוצנטרית שהינה פרי מגבלותיה שלה ולקבל עובדות המוצבות בפניה [כגון העובדות בדבר מצבה התפתחותי של הקטינה וצרכיה הנובעים מכך] ולהתאים את התנהלותה לאופן הנדרש בהסדרי האימוץ הפתוח" (שם, בעמ' 4). על כן, הוא מסיק שהסבתא איננה מתאימה "להוות שותפה לתהליך המורכב של אימוץ פתוח" (שם, בעמ' 6). בעדותו גילה המומחה חשש "גדול" לפיו הסבתא לא תעמוד בהסדר האימוץ הפתוח, גם תחת פיקוח - "מה שהיטה את הכף מבחינתי כרגע זה ההתרשמות המאוד ברורה שהתובנה והיכולת לקבל את התהליך ולהבין את בעיותיה של הקטינה ולקבל את המשפחה, כל אלה מאוד מאוד לקויים והחשש הוא שהם ישליכו על תהליך האימוץ שממילא הוא תהליך, במקרה הזה, לא פשוט, ילדה עם בעיות וקשיים" (שם, בעמ' 90). בית המשפט לענייני משפחה מסכם את התרשמותו בעניין זה באופן הבא: "ברור הוא ולא מוטל בספק כי אם המשיבה [הסבתא] לא תהיה מסוגלת לכבד את גבולות הקשר המוגבל במסגרת של אימוץ פתוח, ובכך תסכל ותכשיל את האימוץ וייגרם נזק כבד לקטינה" (עמ' 47 לפסק הדין). באשר למבקשת - הקשר בינה לבין אמה, על מגבלותיהן של השתיים, אינו מאפשר פתיחת האימוץ בלי להתחשב במעמד הדומיננטי של הסבתא.

ב. שיקולים הנוגעים להורים המאמצים אשר בגדרם נבחנת בעיקר שאלת התייחסותם של אלה לאפשרות שמירת הקשר בין הילד לבין משפחתו הטבעית וההשפעה שעשויה להיות לכך על הגשמת תכליות האימוץ. במקרה דנא, צוין בחוות הדעת השנייה ש"ניכר כי מעבר לכך שסבורים [ההורים המיועדים לאמץ] כי האימוץ צריך להיות סגור לטובתה של הקטינה, הם עצמם מתקשים לקבל את נוכחות המשפחה הביולוגית בחייה" (שם, בעמ' 3). גם תסקיר עו"ס לפי חוק האימוץ הדגיש את הקושי הרב שביטאה המשפחה האומנת והתנגדותה לקיום המפגשים שבין הקטינה לבין המשפחה הביולוגית (תסקיר מיום 16.12.2010).

ג. שיקולים הנוגעים לקטין עצמו אשר במסגרתם נבחנת התועלת העשויה לצמוח לקטין המאומץ מקיום קשר עם הוריו הטבעיים. בענייננו, הובהר עוד בחוות הדעת הראשונה כי "לא ניתן לזהות תועלת חד משמעית שתצמח לקטינה עצמה מהמשך הקשר עם ההורים..." (שם, בעמ' 54). הוטעם, כי תרומת שימור הקשר שבין הקטינה למשפחתה הביולוגית להתפתחותה היא שולית. מסקנה זו חזרה על עצמה גם בחוות הדעת השנייה (עמ' 6), גם בחוות הדעת השלישית (עמ' 6) וכן בתסקירי עו"ס (מיום 16.12.2010 ומיום 14.11.2011). מהצד האחר, עולה כי הפונטציאל לנזק עבור הקטינה כתוצאה מצמצום תוצאת האימוץ הוא ניכר, ברור וממשי.

בענייננו, בחינת מסגרות השיקולים הנוגעים למשפחה הביולוגית, להורים המיועדים לאימוץ ובראש ובראשונה לקטינה עצמה, מובילה למסקנה כי מקרה זה אינו מתאים לצמצום תוצאות האימוץ (ראו והשוו: רע"א 5055/09 פלונית נ' היועמ"ש (13.1.2010); בע"מ 3329/08 פלונית נ' היועמ"ש (18.6.2008)).

המבקשת תולה יהבה במסקנה ההפוכה של שתי חוות הדעת - השנייה והשלישית - שנערכו על ידי אותו מומחה, באשר לתוצאות האימוץ. חוות הדעת השנייה המליצה על אימוץ במתכונת של "אימוץ פתוח" ואילו האחרונה שללה זאת. בית המשפט לענייני משפחה התייחס לטענה זו וקבע מבחינה עובדתית כי המומחה אשר ערך את שתי חוות הדעת האמורות לא נחשף לכל החומר המקצועי בעניינה של הסבתא בהתייחס לאימוץ הקטינה. בית המשפט ציין בפסק דינו כי כאשר נחקר המומחה על ידי המשיב, "נתברר כי לא עמדו בפניו כלל הנתונים הדרושים לצורך מתן המלצתו, ובין היתר, לא הובא בפניו פרוטוקול הדיון מיום 8.11.2010 בו העידה הסבתא. לאור זאת, ביקש המומחה שהות נוספת לצורך עריכת מפגש נוסף עם הסבתא" (עמ' 44 לפסק הדין). המומחה ציין בעדותו בבית המשפט טרם הכנת חוות הדעת השלישית כי "ההתנגדות של הסבתא למשפחה המאמצת הנוכחית זה מידע שלא עמד בפניי בחומר שקיבלתי וזה עשוי להיות מידע משמעותי בנוסף ובמצטבר לחוסר התובנה לגבי מצבה של [הקטינה]. במידה ואכן קיים סוג כזה של ביקורת או התנגדות, הדבר עלול להוות מכשלה בהסדרים של אימוץ פתוח" (ראו עמ' 86 לפרוטוקול). המומחה הדגיש כי "המידע החדש שהובא לידיעתו, ומשקף ברורות את חוסר הבנתה של [הסבתא] לקשייה של [הקטינה] וחוסר מוכנותה המוחלט לקבל את נושא האימוץ בכלל ואת המשפחה המגדלת בפרט - הינו מהותי ביותר, וכי אם היה מידע זה עומד בפניו טרם מתן המלצתו בחווה"ד השנייה היה שולל אז את אפשרות האימוץ הפתוח" (ראו עמ' 46 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה).

יצוין, כי בית המשפט לענייני משפחה אף ייחד פרק נפרד לטענת המבקשת באשר למסקנות ההפוכות שגילו חוות הדעת בהמשך פסק דינו ודחה אותה מן הטעם כאמור שלא ניצב בפני המומחה מלוא החומר הרלוונטי ומסקנותיו בחוות דעתו השלישית הן "ברורות וקוהרנטיות". בית המשפט הדגיש כי הוא התרשם ישירות מהמומחה והעובדה שהלה שינה את מסקנתו בעניין האימוץ הפתוח אין בה לפגוע בהתרשמותו ממנו. יושם אל לב, כי בניגוד לטענת המבקשת, ההבדל בין שתי חוות הדעת איננו טמון רק בהיחשפות המומחה לעדותה של הסבתא בבית המשפט אלא גם לחומר רקע נוסף בעניינה וכן התרשמותו הישירה ממפגש נוסף שקיים עימה. ודוק; חוות הדעת השלישית ניתנה בהסכמת הצדדים. לאחר הכנת חוות דעת זו, הדגיש המומחה בעדותו שהסבתא מגלה "חוסר יכולת לקבל סופיות תהליך האימוץ, חוסר יכולת לעמוד בצורה מושכלת על בעיותיה של [הקטינה], להתייחס אליהן לנוכח גם הוכחות שהיא קיבלה וחוסר יכולתה לקבל את המשפחה המאמצת כמשפחה מאמצת. אלה היו הסוגיות, והרצון הכנה של [הסבתא] לגדל את [הקטינה] איננו רלוונטי לסוגיות האלה" (ראו עמ' 87-88 לפרוטוקול). משמעות הדברים היא כי המומחה הסיק מסקנות על סמך הנחות עובדתיות חלקיות שאינן איתנות. במצב דברים זה, ברי, כי מסקנתו נחלשת בהתאם (ראו בע"מ 9739/11 פלוני נ' היועמ"ש (17.1.2012)). לכך יש להוסיף, כי המבקשת ויתרה על חקירתו הנגדית של המומחה (עמ' 88 לפרוטוקול). יוצא אפוא, שממצאי חוות דעת זו לא הופרכו. כלל הוא, שלא בנקלה יתערב בית המשפט שלערעור בממצאי חוות דעת שאומצו. המומחה נחקר על חוות דעתו באופן שהערכאה הדיונית יכלה להתרשם ממנו באופן ישיר. הערכאה המבררת רשאית לבכר חוות דעת אחת על פני רעותה ואין היא כבולה לחוות דעת זו או אחרת. בית המשפט קיבל את הסברי המומחה לפער בין חוות דעתו השלישית לבין חוות דעתו השנייה והעדיף את השלישית. זוהי קביעה עובדתית אשר מעוגנת בהיגיון ובחומר רב ואין הצדקה שערכאת הערעור תתערב בה.

6. לא נעלם מאיתנו הכאב הרב הטמון בתוצאה זו למבקשת ואמהּ. דעת כל הגורמים המעורבים בתיק היא כי הסבתא קשורה ואוהבת אהבה עזה את הקטינה, באמת ובתמים. היא לעולם לא חדלה להשמיע את קולה ולהיאבק על משמורת הקטינה. ברם, משמצווים אנו לשים את טובת הקטינה בראש מעיינינו, נדמה שאין מנוס אלא להידום את קול דמה, עם כל הצער בדבר. אכן, כפי שהיטיב השופט ריבלין לומר, "קשר הדם ושלטונו של הטבע אומרים את דברם". אולם, לעתים, מוטל על השופט להתערב במנהגי הטבע על מנת למנוע נזק מוחשי שעלול לפגוע קשות בטובת הילד. זאת, כל שכן, כאשר עסקינן בסבתהּ של הקטינה ולא "בהורה", יהא מקומה בחייה מרכזי ככל שיהא (ראו והשוו: בע"מ 9752/08 פלונית נ' היועמ"ש (19.1.2009)).

7. סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את בקשת רשות הערעור. בנסיבות העניין, אין צו

להוצאות.

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

השופט א' רובינשטיין:

א. בנסיבות חוששני שאין בידי לעת הזאת אלא להצטרף למסקנת חברי השופט הנדל. שלפיה לא ניעתר לבקשת רשות הערעור. מדוע "חוששני", ומדוע "לעת הזאת"? אודה כי באתי אל התיק מתוך מחשבה שמא יצלח בכל זאת במקרה זה אימוץ פתוח מוגבל, כפי שהמליץ תחילה מכון "שלם" בחוות דעתו (השניה) מיום 15.12.10, זאת עם ששינה עמדתו בחוות הדעת (השלישית) מ-13.1.11, שניתנה עם קבלת מידע נוסף וראיון עם סבת הקטינה. אטעים כי לא היתה היתכנות להעברת הקטינה למשמורת הסבים כמבוקש. ואולם, ככל שהעמקתי בדברים למדתי בצער רב, כי בנסיבות לא יהא הדבר אפשרי, כפי שאפרט במקצת. ועם זאת - ומכאן "לעת הזאת" - לא הייתי רוצה לסגור את הדלת לעתיד, ככל שהקטינה שעל גורלה נסב תיק זה תגדל ותהא מסוגלת ונכונה למפגש עם משפחתה הביולוגית, לרבות ובמיוחד אחותה הגדולה ממנה בכשנה, והנמצאת עתה במשמורת הסבתא, שהיא (עם בעלה) העותרת האמיתית בתיקנו. אולי תבוא לכך העת המתאימה.

ב. אציין כי מקרה זה שונה מפרשת אחותה של הקטינה, שנדונה ברע"א 2440/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), שהיתה הליך לפי חוק הנוער (טיפול והשגחה), תש"ך-1960, ובו הועברה הקטינה אל סביה מצד אמה, שהם בעלי הדין האמיתיים כאן כאמור; אמנם, דומה כי צלחה הקביעה בפסק דיננו המשלים דשם, במובן זה שהקטינה האחות ממשיכה, בהסכמה, להיות בבית הסבים מצד האם.

ג. הבקשה הנוכחית עותרת "להמשיך את ההצלחה" שבהליך ההוא ולהוסיף לטיפולם של הסבים, במיוחד הסבתא, את הקטינה בה אנו דנים כיום, שהיא אחות הקטינה דשם.

ד. חברי השופט הנדל תיאר בפרטות את השתלשלות העניינים. בסופו של יום עלינו לזכור במוקד, כעולה על כולנה, את טובת הקטינה, תוך התחשבות באיחור ההתפתחותי הניכר ממנו היא סובלת - מזה, בהשתלבותה במשפחה המיועדת לאמץ - מזה, ובעומס של על כתפי הסבתא המגדלת את האחות, שאינה נטולת קשיים בעצמה - מזה. בשקלול כל אלה נוטה הכף בבירור שלא להעביר את הקטינה לסבים; ואכן בית המשפט לענייני משפחה נדרש בפירוט לצרכיה הרכים של הקטינה בה אנו דנים, השונים משל אחותה, וסבר כי אין מקום להעברת הקטינה לסבתה. כמותו גם בית המשפט המחוזי. בעניין זה לא ראיתי כל מקום להתערב.

ה. אך התלבטתי, כאמור, בשאלת האימוץ הפתוח. עמדתי בעניין זה הובעה לא אחת, בין היתר בבע"מ 10791/05 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם), שם נסקרו המסגרת המשפטית לכך וכן חומר נוסף, וציינתי "כי יתכן שנושא האימוץ ה'פתוח' טעון חשיבה 'פתוחה' בעולם משתנה... הרגישות המופלגת, שכמעט אין למעלה הימנה, של נפש הקטין, מקרינה תדיר ומזהירה מהחלטות נחפזות, אך הלב והמוח אינם שוכחים את ההורים ואת זיקתם הטבעית והאנושית. מן הסתם אכן בסופו של יום נשוב לבחינת כל מקרה לגופו, ברגישות אנושית"; ראו גם דבריי בדנ"א 1892/11 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית (לא פורסם). ידוע לי כמובן, כי הכלל הוא האימוץ ה"סגור", וכי אימוץ "פתוח" ניתן בכפוף לטובת הקטין, וכך ראוי והכרחי. האימוץ הפתוח מכונה בחוק צמצום תוצאות האימוץ ("רשאי בית המשפט לצמצם בצו האימוץ את התוצאות האמורות" - סעיף 16(1) לחוק אימוץ ילדים, תשמ"א-1981). ובמקרים מתאימים, למשל של רצון לשמר או לפתח יחסים משפחתיים מסוימים, יתכן אותו "צמצום", המתישב גם עם קול הדם (עליו ראו בין השאר ע"פ 568/08 פלוני ופלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 701; ע"א 653/95 פלונים נ' היועץ המשפטי לממשלה פ"ד מט(2), 383, 393-392.

ו. במקרה דנא מבקרים הסבים את הקטינה אחת לשבועיים, ואכן - כאמור - המליץ מכון "שלם" ב-15.12.10 על ארבעה מפגשים בשנה עם המשפחה הביולוגית, ואולם התמונה נשתנתה בחוות הדעת מ-13.1.11, והדברים מוקדו, בין השאר ובמיוחד, בעמדותיה הנחרצות של הסבתא כנגד המשפחה המיועדת לאימוץ ולגבי צרכי הקטינה; ואף הודעתה כי לא תקבל פסיקת בית המשפט אם זו לא תיאות להשקפתה, ותמשיך להילחם. בהתחשב בכל אלה נאמר בחוות הדעת מ-13.1.11, כי תרומת הקשר עם המשפחה הביולוגית לקטינה תהא שולית. המשמעות היא, על פני הדברים, כי בשל גישתה אין הסבתא מתאימה, ככל הנראה, למורכבותו של האימוץ הפתוח. עם כל הצער ודאבון הלב שבדבר, אין - לעת הזאת - מקום להעיב על האימוץ, שממילא לא יהיה פשוט, בחיבור אל המשפחה הביולוגית שאינה נכונה לאימוץ, והמקרינה התנגדות קשה ונחרצת לכך. אימוץ פתוח מותנה בהבנה, בהרמוניה, במערכת המאפשרת נוחות ראויה לקטינה; ככל שהדבר אינו כן, וגם אם במישור האנושי מבינים אנו ללבה של הסבתא ולמאבקה, טובת הילדה לעת הזאת, כעולה מכל שלפנינו - והיא עיקר, ראשית ואחרית - מטה את הכף שלא לכיוון האימוץ הפתוח. צר לי על כך, כי אילו היתה הגישה שונה, אולי היה מקרה זה - בהינתן המפגשים עם הקטינה המתקיימים, כאמור, אחת לשבועיים למשך שעה וחצי כיום, ובהינתן הימצאות הקטינה האחות אצל הסבים - מתאים לאימוץ פתוח שקול ומדוד. אך בנסיבות שתוארו מעלה ועמדת הסבתא אין הדבר מסתייע, ונוצר מצב של "תפסת מרובה" המסיג ומסובב את הגלגל. לבי דואב על כך.

ז. נוכח כל האמור, מצטרף אני לעמדת חברי, תוך ייחול כי יבוא יום של התקרבות, אף שאיני יודע אימתי.

הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט נ' הנדל.

ניתן היום, ה' בשבט תשע"ב (29.1.12).


מעורבים
תובע: פלונית
נתבע: היועץ המשפטי לממשלה
שופט :
עורכי דין: