ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סבאח מוחמד מנייזל נגד מועצה מקומית טורעאן :

סבאח מוחמד מנייזל

נ ג ד

1. מועצה מקומית טורעאן

2. מאז ן מחמוד עדוי

בית משפט השלום בנצרת

כב' השופט יוסף סוהיל

פסק דין

רקע:

1. ענייננו בתביעה כספית כנגד מועצה מקומית כפר טורעאן, הנתבעת מס' 1 (להלן: "המועצה"), וכנגד ראש המועצה בתקופה הרלוונטית, הנתבע מס' 2 (להלן: "ראש המועצה"), לתשלום סך של 199,400 ₪.

התביעה מבוססת על מסמך מתאריך 23/03/01 (להלן: "האישור"), שעל-פיו התחייבו הנתבעים לשפות את התובע בגין עבודות סלילת כביש בתחום שיפוט המועצה, שבוצעו ע"י התובע לשם הכשרת דרך גישה לביתו (להלן: "הכביש", או "הדרך").

נטען בתביעה, כי פניותיו החוזרות ונשנות של התובע לנתבעים בדרישה לשפותו בגין ביצוע עבודות הסלילה, נדחו, בשל מצוקתה הכספית של המועצה, אם-כי הובטח לו תשלום המגיע לו.

לבסוף, התכחשו הנתבעים להתחייבותם לשלם את המגיע לתובע, וראש המועצה אף התכחש לאישור. בהגנתם טענו הנתבעים כי האישור והחתימות עליו מזוייפים.

2. מאחר וה-"אישור" עומד בבסיס עילת התביעה ועיקר ההתדיינות סבה סביבו, אביא להלן תיאורו ותוכנו המלאים:

מדובר במכתב על נייר הלוגו של המועצה, מתאריך 23/03/01, המופנה ל-"מוחמד מניזל סבאח" - שהוא התובע, כותרתו "אישור", ותוכנו כדלקמן:

"אנו מאשרים בזאת לבקשתך כי:

1. עבודות סלילת הכביש לביתך בכפר טורעאן בוצעו על ידך במקום המועצה.

2. העבודות כללו חפירה, מצעים וכן זיפות באופן חלקי.

3. אנו מתחייבים לשפות אותך בגין כל ההוצאות שנשאת בהן עפ"י סיכום ביננו או חוות דעת של מומחה.

בכבוד רב

(חותמת וחתימה) (חתימה)

___________________ __________

מהנדס המועצה מאזן עדוי,

ראש המועצה".

3. הנתבעים התכחשו לכל הנטען בתביעה, ובפרט לאמיתות "האישור", וטענו כי לא ניתן ע"י המועצה וכי החתימות עליו מזויפות.

יצויין כי לא הוצג המקור של האישור, אלא העתקו בלבד, בטענה כי במעמד חתימת האישור הוכן צילום שנמסר לתובע, ואילו המקור נשאר במועצה.

בדיון שהתקיים ביום 18/04/07, הבהיר ב"כ הנתבעים, כי כתב ההגנה, שלכאורה מוגש בשם המועצה בלבד, מוגש בשם שני הנתבעים, וכי הוא מייצג את שני הנתבעים.

באותה ישיבה הצהיר ב"כ הנתבעים, כי הנתבעים עומדים על הטענה, כי הן חתימת ראש המועצה והן חתימת מהנדס המועצה מזויפות.

4. ב"כ הנתבעים הצהיר בדיון מיום 27/01/10, כי הואיל ואין יודעים (באותו שלב) מתי בוצעו העבודות הנטענות, הרי שהנתבעים שומרים לעצמם את הזכות להעלות טענת התיישנות.

עפ"י תקנה 9 (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, על התובע לפרט בתביעתו, בין היתר, את המועד בו נולדה עילת התביעה. פרט זה מהותי נחוץ, מן הסתם, כדי לאפשר לנתבע, בין היתר, להעלות טענת התיישנות בהזדמנות הראשונה.

באם אכן העילה לתביעה היא עצם ביצוע העבודות, הרי שבצדק טען ב"כ הנתבעים, כי עילה זו התיישנה, בהינתן כי העבודות הסתיימו לכל המאוחר בחודש 07/09, כפי שהוברר מראיות התובע, ואילו התביעה הוגשה ב-12/09/06.

משום מה, בחר התובע שלא לציין, לא בתביעתו ולא בתצהיר עדותו הראשית, את המועד בו החל בביצוע עבודות הסלילה והפיתוח ומועד סיומן. לולא הטענה בדבר התחייבות המועצה על-פי האישור מ-23/03/01, הרי שמועד סיום העבודות בכביש הוא המועד בו נולדה עילת התביעה, שכאמור התיישנה. מכאן שגורל התביעה תלוי בהוכחת אמיתות האישור, ואמיתות החתימות עליו, שאם הדבר יוכח, לא חלה התיישנות בשל הודאת הנתבעת בקיום הזכות (סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958).

נטל ההוכחה/ אמיתות האישור:

5. למיותר לציין, כי נטל הבאת הראיה והשכנוע מוטלים על התובע באשר לכל מרכיבי התביעה, בבחינת המוציא מחברו.

טען ב"כ התובע בסיכומיו, כי הנטל להוכיח טענת זיוף החתימות על האישור מוטל על הנתבעים. בעניין זה מפנה ב"כ התובע לפסק-דינו של כב' השופט הווארי שניתן ב-ת"א (נצרת) 1256/04, יוסף נ' שתאוי.

אין בידי לקבל טענה זו. בשונה מהמקרה שלפנינו, פסק-דינו של כב' השופט הווארי מתייחס לטענת זיוף המועלית כנגד שני ייפוי כוח נוטריוניים, שהחותם עליהם הלך לעולמו, ושלגביהם הועלתה טענת הזיוף, ע"י מי שאינו צד ליפויי הכוח, והוא לא הנוטריון החתום על יפויי הכוח.

בצדק טען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, כי נטל הוכחת אמיתות החתימות על האישור, חל על התובע.

הלכה פסוקה היא, כי במצב בו אדם מתכחש לחתימתו על כתב כלשהו, נטל השכנוע בנוגע לאמיתות החתימה מוטל על הטוען לכך (ר' ע"א 8752/07, בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח יורם הורוביץ' ז"ל, סעיף 6 לפסק-דינה של כב' השופטת ע' ארבל ; ר' גם: ע"א 5293/90, בנק הפועלים נ' שאלו רחמים בע"מ, סעיף 14 לפסק-הדין, והפסיקה המאוזכרת שם).

על דרכי הוכחת אמיתות חתימת פלוני על מסמך מסויים נאמר בענין בנק לאומי הנ"ל (סעיף 7 לפסק-דינה של כב' השופטת ע' ארבל):

"הדרך האחת היא כאשר קיימת עדות ישירה למעמד החתימה. דרך אחרת היא על-ידי השוואה בין החתימה השנויה במחלוקת לבין חתימתו של אותו אדם, הידועה כאמיתית. בהשוואה זו יכול בית המשפט להסתמך הן על מראה עיניו והן על חוות דעת של גרפולוג מומחה. דרך אפשרית נוספת היא לזמן עדים אשר יעידו באורח בלתי אמצעי ומתוך הכרות עם חתימתו של אותו אדם, כי אכן מדובר בחתימתו. דומה כי דרכים אלו אינן בבחינת רשימה סגורה וייתכנו דרכים נוספות אשר באמצעותן ניתן יהיה להוכיח את אמיתות חתימתו של אדם על כתב ערבות, ובלבד שיכללו אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שהחתימה עליו שנויה במחלוקת, וכפי שכתב הנשיא שמגר:

'המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור.' (פרשת בנק הפועלים, עמוד 262 [הכונה ל-ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע''מ נ' רחמים בע''מ, פ''ד מז(3) 240 261 (1993) - ס.י.])."

הראיות:

6. מטעם התובע העידו, מלבדו, ע.ת/1 - עומר דחלה, עובד המועצה בתפקיד אחראי על המים והביוב, אשר החל לעבוד במועצה בשנת 2000; ע.ת/2 - יאסר אחמד עמאש - מי שהיה בעת הרלוונטית חבר המועצה.

מטעם הנתבעים העידו: ראש המועצה - ע.ה/1, וכן מהנדס המועצה - זיאד חדאד - ע.ה/2.

מטעם כל העדים, למעט העד דחלה, הוגשו תצהירי עדות ראשית, בהתאם להחלטת בית-המשפט.

7. דחלה העיד, כי עת החל עבודתו במועצה, הכביש היה כבר סלול, אם-כי אין הוא זוכר ואין הוא יודע מתי נסלל. להערכתו, הכביש נסלל בשנת 1998, או 1999. לדחלה ידוע, כי מי שסלל את הכביש הוא התובע, אך מקור ידיעתו זו מפי השמועה בלבד. כך העיד בחקירתו הראשית:

"...כשהניחו (המועצה, או קבלן מטעמה - ס.י) קו ביוב בכביש הזה, הייתי במקום שרצו להניח קו ביוב ואז הגיע התובע ואמר לי 'אני סללתי את הכביש ולא רוצה שיעשו לי נזק בכביש', ואז אמרתי 'אין לי שום סמכות, ובאתי לבקר את קו הביוב, והכל', ואז התחייבו שאחרי שיקלקלו את הכביש, יתקנו בחזרה".

(עמ' 11, ש' 25, עד עמ' 12, ש' 3) (ההדגשה שלי - ס.י).

הנה אם-כן, אין בעדות זו משום ראיה לאמיתות החתימות על האישור. העד כלל לא נכח במעמד עריכת וחתימת האישור.

גם לגופו של ענין, אין בעדות זו כדי ללמד שהמועצה התחייבה לשפות את התובע בגין הסכומים שהוציא לטענתו, אלא אך לתקן את הנזקים שייגרמו כתוצאה מעבודות התשתית.

בהמשך העיד דחלה: "...אבל אני יודע שהתובע היה מגיע למועצה ודורש את הכסף שלו" (עמ' 12, ש' 5).

בחקירתו הנגדית, השיב: "ת. מה שאני יודע זה מה שמעתי מהתובע..." (עמ' 17, ש' 3 (ההדגשה שלי - ס.י).

8. אינני נותן אמון בעדותו של דחלה, באשר להבטחות המועצה לשפות את התובע. העד לא הצביע על אירוע ספציפי בדבר ההבטחות הנטענות.

הוברר, כי מדובר בידיעה כללית שמקורה אינו ברור, ולכל היותר מדובר בידיעה מפי השמועה.

מעדותו שהובאה לעיל בחקירתו הראשית, ואשר חזר עליה בהמשך חקירתו הראשית, עולה, כי כל שהמועצה הבטיחה, לגרסתו, היה תיקון הכביש לאחר ביצוע עבודות הנחת קו הביוב, אך לא שיפוי התובע בגין עלויות סלילת הכביש.

העד נשאל:

"ש: כשבא והתנגד התובע לעבודות החפירה של המים או של הביוב בכביש שבוצעו ע"י אחר, ואמר "אני סללתי את הכביש", מה היה כשפנית למהנדס המועצה שהתובע מתנגד, מה הייתה תגובתו של מהנדס המועצה?".

והשיב:

"ת: הוא הגיב ככה - 'בסדר אנחנו יודעים את זה, תגיד לו שיתן להם לחפור ואנחנו מבטיחים שנחזיר את הכביש לקדמותו'".

(עמ' 12, ש' 29, עד עמ' 13, ש' 1-2 לפרוטוקול).

והעד מאשר, בחקירתו הנגדית, כי המועצה אכן תיקנה את הכביש לאחר סיום עבודות הנחת קו הביוב:

"ת: אחרי שעשו חפירה, הניחו שם קו ביוב, החברה הזו (הכוונה לחב' קבלנית שעבדה מטעם המועצה - ס.י) באה ותיקנה, החזירה את הכביש לקדמותו. אחרי שעשו את התיקון, הם תיקנו את הנזק שביצעו".

(עמ' 17, ש' 12-13).

9. העד עמאש (ע.ת/2) היה בעת הרלוונטית חבר המועצה וחבר קואליציה, העיד, כי בתור שכזה פנה אליו התובע וביקש התערבותו לעניין תשלום החוב הנטען, ואז כשהוא פנה לראש המועצה, השיב הלה, כי אין מקום לדאגה, וכי אין הוא מתכחש לחוב. עוד מסר העד בתצהירו, כי נכח בעת שהתובע ביקש תמורת סלילת הכביש, וראש המועצה לא התכחש לחוב, אך טען שהמצב הכספי של המועצה אינו מאפשר ביצוע התשלום.

מר עמאש העיד בתצהירו כי נכח במעמד עריכת וחתימת האישור, וכך ביטא את הדברים בסעיף 3 לתצהירו:

"הריני להצהיר שהאישור הובא לראש הרשות על ידי מר זיאד חדאד מהנדס הרשות אשר קרא את נוסח האישור בפנינו וכפועל יוצא חתם ראש הרשות מר מאזן עדוי על האישור וביקש ממר זיאד חדאד לצלם את האישור למסור העתק למר מוחמד מניזל, ומיד צולם האישור ונמסר למר מניזל העתר מהאישור והמקור נשאר בידי המהנדסמר זיאד חדאד".

מחקירתו הנגדית עולה, כי הדברים התרחשו במהלך ישיבה אקראית שהתקיימה במשרד ראש המועצה בבניין המועצה, כשבמהלך אותה ישיבה, נכנס התובע והעלה את הנושא, אז ביקש ראש המועצה ממר חדאד (מהנדס המועצה) להכין את האישור, ומר חדאד יצא וחזר לאחר זמן מה כשבידו האישור.

10. עדותו של מר עמאש לא הותירה עליי רושם אמין. אף שבתצהיר עדותו הראשית שם דגש על האישור שניתן, כביכול, ע"י המועצה, בדבר ביצוע עבודות הסלילה ע"י התובע, והעיד גם לגבי נסיבות הכנתו וחתימתו, שלטענתו היה עד להם, ואף שהעתק האישור צורף לתצהירו כנספח א', השיב בחקירתו הנגדית, באופן תמוה, כי אין הוא יודע על טענת ראש המועצה והמהנדס, כי חתימותיהם על האישור מזויפות. האמנם? הרי כל תצהירו מכוון לתמוך בטענת התובע בדבר אמיתות ונכונות האישור והחתימות של ראש המועצה והמהנדס עליו.

העד נשאל ע"י ב"כ הנתבעים אם זה נכון כי הפעם הראשונה שראה את האישור הייתה כשנתבקש לחתום על התצהיר, ותשובתו הפעם הייתה תמוהה יותר: "ת: מה הקשר בין התצהיר לנספח זה." (הכוונה לאישור - ס.י).

ועוד, עדותו של העד עמאש בתור חבר מועצה שיושב לעתים תכופות במשרדי המועצה, "כמעט כל יום", לפי עדותו, כי משרדי המועצה פתוחים כל ימות השבוע, למעט ימי שישי וראשון (עמ' 21, ש' 6), וכי "לא יכול להיות", הדגיש, שאותה ישיבה בה הוכן האישור ונמסר לידי התובע התקיימה ביום שישי (עמ' 23, ש' 27), אינה עולה בד בבד עם העובדה שתאריך מתן האישור, 23/03/01, אכן נופל ביום שישי.

עובדה זו מחזקת, מחד, טענת הנתבעים, כי מדובר במסמך מזויף, ומאידך מחזקת את הרושם הבלתי אמין שהותיר העד על בית-המשפט.

עדות התובע, משקלה ומהימנותה:

11. מבין כל עדי התביעה, עדות התובע הייתה התמוהה ביותר והכי לא אמינה.

בתצהיר עדותו הראשית, טען התובע, כי הוא ביצע את עבודות הסלילה והפיתוח בכביש הגישה לביתו בהתאם לבקשת ראש המועצה, ללא שהוצגה לעניין זה כל ראיה בכתב.

הייתכן כי עבודה בהיקף של קרוב ל-200,000 ₪, כך לטענת התובע (ולפי קביעת המומחה מטעם בית-המשפט בהיקף של כ-100,000 ₪), ואשר נמשכה כ-5-6 חודשים, לפי עדות התובע, תוזמן ע"י ראש המועצה בעל-פה, ללא הזמנה בכתב, ללא הסכם בכתב, וחמור מזאת, ללא מכרז, כמתחייב על-פי דין?

12. התובע טען בסעיף 3 לתצהיר עדותו הראשית:

"העבודות שביצעתי הם במתחם שיפוטה של מועצה מקומית טורעאן ובוצעו כהזמנת הרשות ובאישור ראש המועצה כמתואר בהעתק האישור שניתן לי על ידו מיום 23/03/01".

עפ"י לשון המצהיר, ברור הוא שלא הייתה הזמנה לביצוע העבודה. האישור ניתן, לכאורה, כשנתיים לאחר ביצוע העבודה. הזמנת עבודה מתבצעת, מן הסתם, לפני ביצוע העבודה ולא בדיעבד.

13. התובע העיד, כי האישור נמסר לידיו לאחר שראש המועצה חתם עליו בנוכחות חברי המועצה.

כמצוין לעיל, מתברר, כי תאריך מתן האישור נופל ביום שישי בשבוע, עת משרדי המועצה סגורים.

בחקירתו הנגדית אישר התובע, כי לא הייתה הזמנת עבודה מצד המועצה, בטרם התחיל בביצוע העבודה, וכי כל שבידו הוא האישור שניתן בדיעבד.

התובע הוסיף, כי המועצה שלחה מודד מוסמך מטעמה, אשר סימן את הכביש, לצורך ביצוע העבודה, אלא שאף שזהותו של המודד ידועה לתובע (ר' עדותו בעמ' 28, ש' 2), נמנע, ללא שניתן לכך הסבר, מלזמנו לעדות. הימנעות התובע מזימון עד זה פועלת לחובתו, במיוחד נוכח הרלוונטיות הרבה של עדות זו.

14. תמוה ביותר שהתובע, אשר לטענתו, נתבקש ע"י המועצה לבצע עבודות סלילה ופיתוח בהיקף כה נרחב, תוך שהמועצה מבטיחה לו, לטענתו, שיפוי בגין העלויות, לא ביצע כל תרשומת אודות ההוצאות שהוציא, הקבלנים שביצעו את העבודה מטעמו, היקף העבודה, וכיו"ב רישומים, על-מנת שיוכל בבוא העת לפרוש בפני המועצה הוכחות בדבר העלויות, ולהיפרע ממנה.

יצוין שמדובר באדם בעל ניסיון עשיר בתור קבלן לעבודות מסגרות, ונהג לבצע עבודות רבות עבור אותה המועצה, כך שבוודאי היה מודע לחשיבות תיעוד מהלך העבודה, ההוצאות שהוציא, וכיו"ב.

15. ועוד, התובע אינו זוכר שמות הקבלנים שביצעו עבודות הסלילה והפיתוח בכביש, ושהוזמנו על-ידו, כשחלקם אף תושבי כפרו, טורעאן. התובע העיד בחקירתו הנגדית (עמ' 26), כי לחלק מהנתבעים שולמה התמורה בדרך של קיזוז תמורת עבודות שהוא בעצמו ביצע עבורם. ללמדך כי מדובר בהיכרות קרובה עם אותם קבלנים, במסגרת התקשרויות קודמות.

יחד עם זאת, ובאופן מתמיה, לא זָכַר התובע ולוּ שם אחד מאותם קבלנים.

אינני מאמין לתובע כי לא זכר ולו שם של קבלן אחד.

יצוין שב"כ הנתבעים חזר שוב ושוב בחקירתו הנגדית ושאל אם התובע יכול למסור שם של קבלן שעבד בסלילת הכביש, או אם זוכר שם כלשהו, והתובע התעקש, כי אין הוא זוכר שמות.

16. התובע לא הציג כל מסמך המעיד על התקשרות עם מי מהקבלנים שביצעו את העבודות בכביש, ולא יכול היה להעיד כמה שילם לכל אחד מהם, או כמה שילם בסה"כ לכל הקבלנים, ולא הוצגו חשבוניות או ראיות אחרות המעידות על ביצוע התשלומים. כן לא הציג התובע כל חשבונית המעידה על רכישת חומרי גלם, כגון מצעים, שלטענתו רכש בעצמו.

17. התובע סתר עצמו כאשר בהזדמנות אחת העיד, כי העבודה בוצעה באמצעות מספר "קבלנים זעירים", שאינו זוכר שמותיהם, חלקם מהכפר טורעאן, וחלקם מחוץ לכפר (עמ' 26), ובהמשך העיד, כי בסה"כ עבדו בכביש שני קבלנים, "קבלן אחד אפילו".

אף שלבסוף נמלך התובע בדעתו, כי מדובר בקבלן אחד אותו הזמין לביצוע העבודה, ובו נתן אמון, עד כדי שלא מצא לנחוץ להתקשר איתו בכתב, וכן: "לא דיברנו על כסף", העיד התובע (עמ' 29, ש' 25); ואף שבטרם התקשר איתו לשם ביצוע העבודה שאל עליו, וקיבל המלצות (עמ' 30, ש' 9), את שמו לא זכר, לא זכר את גובה התמורה שסוכמה, ולא זכר אם סיכם איתו על תמורה קבלנית, או יומית, וכיו"ב.

רק משנשאל התובע ע"י בית-המשפט, אשר הביע תמיהה איך ייתכן שאינו זוכר שמו של אותו קבלן יחיד, השיב התובע:

"ת:שאלתי עליו בכפר איך הוא, אמרו 'עובד אצלנו, הוא בחור טוב', אבל לא זוכר אותו. קוראים לו נדמה לי... ממשפחת עתאמלה מריינה".

(עמ' 30, ש' 9-10).

18. יתרה מזו, התובע טען, כי בסיום העבודה, בקיץ 1999, פנה למועצה, "...שיעזרו לי וישפו אותי בסלילת הכביש" (עמ' 33). אז, יש להניח, עוד טרי בזיכרונו סכום ההוצאות שהוציא. יחד עם זאת, לא נקב בסכום מסוים אותו דרש מהמועצה, אלא ביקש שהמועצה תשלח מהנדס שיעריך עלות העבודה. לשאלת בית-המשפט ענה, כי לא זכר בדיוק כמה הוציא, ובהמשך הוסיף, "לא דיברנו על סכום" (עמ' 34, ש' 2 עד 6).

התובע נשאל ע"י בית המשפט: "למה צריך להעריך כאשר אתה שילמת כסף?", והשיב: "אני לא ידעתי בגלל שלא רשמתי" (עמ' 34, ש' 7-8). להזכיר, מדובר בפניית התובע למועצה, לטענתו, בסמוך לאחר סיום העבודה.

עדות זו, ככל עדותו של התובע, אינה מניחה את הדעת, חסרת היגיון, ובלתי אמינה.

19. ועוד תמיהה - התובע נשאל מדוע השתהה בהגשת התביעה יותר משבע שנים מעת סיום העבודה, וכ-5.5 שנים מעת קבלת האישור.

על כך השיב, כי הוא לא מיהר להגיש את התביעה, כי היה לו אינטרס לשמור על יחסים טובים עם המועצה.

והנה מתברר, כי לא כך הוא. כפי שמעידים מסמכים שצורפו לתצהירו התובע, עוד בשנים 2001-2002 נקט התובע בהליכים משפטיים והליכי הוצל"פ נגד המועצה בגין חובות אחרים, במספר תיקים.

20. ועוד תשובה תמוהה אשר מחזקת את הרושם שאין המדובר בעד אמין, וכי המדובר אכן באישור מזויף שלא נחתם ע"י ראש המועצה והמהנדס. התובע פנה למועצה במכתב דרישה ששלח בתאריך 25/04/06 (צורף כנספח 2 לתביעה, אם כי לא הוצג במהלך שמיעת הראיות), ובו הוא דרש מהמועצה תשלום בסך 185,000 ₪, עבור סלילת הכביש. המועצה השיבה לתובע במכתב מ-04/05/06 (צורף כנספח 3 לתביעה, ואף הוא לא הוצג), ובו היא דוחה טענותיו, אך מבקשת ממנו להמציא לה עותק מהזמנת העבודה אותה ציין בפנייתו הנ"ל.

התובע נשאל ע"י ב"כ הנתבעים, מדוע לאחר מכתב הדחייה של המועצה לא השיב וצירף אותו אישור המוכיח, לטענתו, התחייבות המועצה, והוא עונה, כי זאת משום שהיה עסוק, "...ועד שהשגתי את כל המסמכים והמכתבים, פניתי לעורך הדין" (עמ' 37). תשובה תמוהה בהחלט, אינה מניחה את הדעת ואינה משכנעת. כל שהיה עליו לעשות, באם אכן היה בידו אותו אישור, הוא להמציא עותק ממנו למועצה, אך זאת לא עשה.

21. די היה בבחינת ראיות התובע ועדיו, שלא היה בהם כדי להוכיח אמיתות המסמך והחתימות שעליו, כדי להביא אותי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובע לע עמד בנטל השכנוע, ולא הוכיח חתימות ראש המועצה ומהנדס המועצה על האישור שעל-פיו מוגשת התביעה.

לא זו אף זו, לא הוגשה מטעם התובע חוות דעת גרפולוגית, שהיה בה כדי להוסיף נופך לראיות התביעה. במקרים מסוג זה, נאמר בפסיקה, יש משמעות רבה לחוות דעת כזו, וניתן, אם-כי לא בהכרח, לבסס על-פיה קביעה באשר לאמיתות החתימה על המסמך (ר' : ע"א 46/77 בוכוולד נ' בנק ברקלס דיסקונט).

גם מראה עיניו של בית-המשפט במקרה זה לא היה בו כדי לסייע בידי התובע. זאת משום שלא הונחו בפניו דוגמאות חתימות לשם השוואה, והתובע אף לא טען בענין זה. להזכיר, מקור האישור לא הוגש, אלא עותק לבד. אלא שגם חתימות אחרות על מסמכים שהוגשו, שלא לצורך השוואת חתימות, הוגשו שלא במקור, ואיכות הצילום אינה מאפשרת השוואה בעיניים בלתי מקצועיות.

22. בחינת ראיות ההגנה ועדויותיה מחזקת את המסקנה הנ"ל.

ראש המועצה העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי מעולם לא ביקש מהתובע לבצע עבודות הסלילה הנטענות, ולא בוצעה כל הזמנה ע"י המועצה לתובע בגין עבודות אלו; חתימתו על האישור מזויפת; ומכל מקום הכחיש כי בוצעו ע"י התובע עבודות סלילה כלשהן בתקופת כהונתו, מחודש 11/98 עד חודש 10/07, או שהובטח לתובע שהמועצה תשפה אותו בגין עבודות אלו.

בחקירתו הנגדית העיד ראש המועצה, כי נהג תמיד להוציא הזמנות עבודה בכתב, למעט עבודות דחופות בהיקף כספי קטן, בגובה כ-1,000 ₪ לדוגמא (עמ' 38, ש' 8-12).

ראש המועצה ציין בחקירתו הנגדית, כי אותו כביש משמש גם כביש גישה לביתו שלו, וכי יודע הוא שהכביש היה פרוץ עוד כשהתחיל לבנות ביתו בשנות התשעים. הכביש היה כביש עפר, עד שבוצעו בו עבודות הנחת קווי הביוב מטעם המועצה, אז גם בוצעו עבודות הידוק, יישור והנחת אספלט.

לא ראיתי לפקפק בעדות ראש המועצה, ומצאתי אותה אמינה ומהימנה עליי.

23. גם עדותו של המהנדס זיאד חדאד אמינה ומהימנה עליי.

מהנדס חדאד העיד בתצהיר עדותו הראשית, כי הוא עובד בתור מהנדס המועצה מאז שנת 1993 עד היום (למעט הפסקה של מס' חודשים בשנת 2003). גם הוא העיד, כי לא ידוע לו על עבודות סלילה ופיתוח שבוצעו ע"י התובע בכביש הגישה לביתו, בתקופת כהונתו של ראש המועצה מחודש 11/98 עד חודש 10/07.

כן, לא ידוע לו על פניות כלשהן מצד התובע למועצה לתשלום בגין ביצוע עבודות כאמור; לא ידוע לו על הבטחות כלשהן של ראש המועצה לתשלום כאמור; ולא הייתה כל הזמנת עבודה לתובע לביצוע העבודות הנטענות.

ובאשר ל-"אישור" מיום 23/03/01, העיד מהנדס חדאד, כי מדובר במסמך מזויף, החתימה והחותמת הנחזים כשלו אינם שלו, אלא מזויפות.

העד מכחיש, כי הביא את האישור לראש המועצה לחתום עליו כפי שהתובע טוען. ואילו החותמת המוטבעת על האישור הנחזית כשלו, הוכנה עבורו בשנת 2005 ולא הייתה ברשותו בשנת 2001, כפי שמעידה על כך חשבונית רכישת החותמת (נספח א' לתצהיר).

ועוד, עפ"י צילום אוויר מ-1995, בו מופיע ביתו של התובע, רואים שהדרך הייתה סלולה כבר אז.

אמנם בוצעו עבודות בכביש, העיד, אך אלה בוצעו בשנת 2001 (ולא בשנת 1999 כטענת התובע), והן בוצעו מטעם המועצה, ע"י חב' טל-אד סוללים, שכללו יישור והידוק מצעים, ריסוס יסוד לאספלט והנחת אספלט בעובי 5 ס"מ.

בחקירתו הנגדית העיד מהנדס חדאד, כי ראה את "האישור" לראשונה במצורף לתביעה שהוגשה ע"י התובע; אישר כי החותמת על האישור היא שלו, אך ציין שב-2001 לא הייתה לו חותמת דוגמת זו שעל האישור. לעד הוצג מסמך של המועצה מתאריך 15/10/03 עם החותמת שלו, והוא אישר, כי גם אז הייתה לו חותמת דוגמת זו שבמסמך.

בחקירתו הנגדית, שב המהנדס חדאד והדגיש, כי מעולם לא הוגש ע"י התובע חשבון למועצה לעניין העבודות הנטענות בכביש.

24. נוכח המקובץ לעיל, ומשלא עמד התובע בנטל ההוכחה, ולא הוכיח חתימות ראש המועצה ומהנדס המועצה על האישור, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪, והוצאות משפט בסך 8,000 ₪ (בהתחשב, בין היתר, בתשלום סך 4,000 ₪ + מע"מ, חלקם של הנתבעים בשכר המומחה מטעם בית-המשפט).

הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעים, באמצעות בא-כוחם, תוך 30 ימים מיום המצאת פסק-הדין, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ד' שבט תשע"ב, 28 ינואר 2012 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סבאח מוחמד מנייזל
נתבע: מועצה מקומית טורעאן
שופט :
עורכי דין: