ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אורן בן דריאם נגד מדינת ישראל :

אורן בן דריאם

נ ג ד

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

כב' השופט כמאל סעב

פסק דין

לפני ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן - "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 25.10.11 על ידי השופט ש. יציב בתיק ת"ד 5999-08-10.

המערער הודה בעובדות כתב האישום המתוקן שיחס לו את העבירות הבאות:

נהיגה בחוסר זהירות, עבירה לפי תקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961, (להלן - "התקנות"), עבירה של אי מתן זכות קדימה, עבירה לפי סעיף 64 (א)(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961, ( להלן - "הפקודה") ועבירה של גרימת נזק, לפי תקנה 21 (ב) (2) לתקנות.

חרף הודאת המערער, בימ"ש לתעבורה החליט שלא להרשיעו בעבירה לפי תקנה 21 (ג), אולם הרשיעו על סמך הודאתו ביתר העבירות שיוחסו לו.

בכתב האישום המתוקן נטען כי המערער נהג ביום 2.5.07 ברכב משטרתי, (להלן - "הרכב המשטרתי"), בכביש 79, ( להלן - "הכביש"), מכיוון מזרח לכיוון מערב ובו בזמן נסע בכביש מכיוון מזרח לכיוון מערב רכב פרטי ובהתקרב המערער לק"מ 4.5 שבכביש, הוא ירד לשול הימני ונכנס לשטח חקלאי, שם עשה פניית פרסה, חזר לכביש, החל פונה שמאלה ונעצר בנתיב בו נסע הרכב הפרטי, חסם את דרכו ועקב זאת גרם לתאונה בה התנגש הרכב הפרטי עם חזיתו בדופן שמאל של הרכב המשטרתי, ( להלן - " התאונה").

כתוצאה מהתאונה נחבל נהג הרכב הפרטי בגופו, סבל מחבלות בחזה ואושפז בבי"ח למשך 3 ימים וכן נחבלו עוד 2 נוסעי הרכב הפרטי וכלי הרכב ניזוקו באופן קשה.

בימ"ש לתעבורה שמע את טענות הצדדים לעונש והטיל על המערער את העונשים הבאים:

2 חודשי פסילה בפועל, 2 חודשי פסילה על תנאי ולשלוש שנים וקנס בסך 1500 ₪ שישולם תוך 90 יום.

הערעור מופנה כנגד חומרת הדין.

ב"כ המערער טוען כי בימ"ש לתעבורה החמיר יתר על המידה עם המערער, שהודה ונטל אחריות מייד כשתוקן כתב האישום על יסוד טענותיו. המדובר בתאונה שאירעה לפני כ - 4,5 שנים, נתון שלא נלקח בחשבון על ידי בימ"ש לתעבורה והוא הדין ביחס לנטילת האחריות וחסכון הזמן השיפוטי היקר, בעיקר בבתי משפט לתעבורה העמוסים עד לעייפה. לטענת המערער העד העיקרי בעניינו הוא מי שמרצה עונש מאסר עולם ושהבאתו לבית משפט כרוכה בהיערכות מיוחדת ולכך יש לתת ביטוי בקביעת העונש.

מכל האמור לעיל סבור המערער כי היה ניתן להסתפק בעונש פסילה על תנאי וקנס.

המשיבה מבקשת לדחות את הערעור. העונש שהוטל הולם את נסיבות התאונה ותוצאותיה. בתאונה נפגעו אנשים שאחד מהם אושפז וכלי הרכב ניזוקו, שאף רכב אחד הוכרז כאובדן מוחלט. העבירה בוצעה על ידי שוטר עת נהג ברכב משטרתי, נתונים שיש בהם כדי להוסיף על הנסיבות המחמירות. היה על המערער לנהוג בזהירות, לנסות ולהשתלב בתנועה מבלי להפריע לאחרים. הוא נהג באופן שהתעלם ממשתמשי הכביש האחרים וכשוטר היה עליו להוות דוגמה ומופת לאחרים ומשכשל בכך, אין לו להלין אלא על עצמו.

המשיבה ביקשה לדחות את הערעור.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בגזר הדין, בכתב האישום המתוקן ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לדחות את הערעור.

לטעמי, העונש שהוטל על המערער, בהתחשב בנסיבות התאונה, תוצאותיה ומבלי להתעלם מנסיבותיו של המערער, אינו חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ושמצדיקה התערבות ערכאת הערעור - לעניין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נגד ורשילובסקי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 3.7.06; ע"פ 1242/97 גרינברג נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 29.1.09 וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינ ישראל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 13.1.10).

בית המשפט לתעבורה נתן דעתו למכלול הנתונים והשיקולים וגזר את דינו של המערער בהתאם למדיניות הענישה המקובלת. המדובר בעבירות חמורות. המערער כשהוא נוהג ברכב משטרתי ומשמש כשוטר, גרם בהתנהגותו הרשלנית באופן משמעותי, לתאונת דרכים שבעקבותיה נפגעו אנשים וניזוקו כלי הרכב.

יפים לעניינו הדברים שנאמרו ע"י בימ"ש העליון ברע"פ 11917/05 סיוון צפריר נגד מדינת ישראל, (ניתנה ביום 26.4.06). שם, נקבע כי :

"ראוי לזכור, כי אנשים משלמים בחייהם, בגופם ובממונם יום-יום בשל מעשיהם של נהגים, המציבים עצמם והסובבים אותם, ולו ברשלנות, בסכנה חמורה. על בית-המשפט להרים קולו ולנקוט במדיניות ענישה מרתיעה בעבירות אלה. כנגד עובדה זו ובהתחשב בהיות המבקש נהג נורמטיבי, אשר זו לו ההרשעה החמורה הראשונה (שאיננה טכנית), העונש שנגזר עליו ראוי הוא".

ראוי לציין כי נסיבות התאונה שבפני חמורות ומשנה חומרא אנו מוצאים בעובדה שהמערער היה שוטר ונהג ברכב משטרתי באופן המבטא חוסר התחשבות במשתמשים בכביש, בלשון המעטה, ומכאן גישתו המחמירה של בימ"ש לתעבורה, גישה המקובלת עלי, בנסיבות העניין.

כאמור ערכאת הערעור אינה בוחנת את העונש באותה משקפת בה בוחנת הערכאה הדיונית, אלא היא בוחנת אם העונש שהוטל נמצא במתחם הסבירות בהתאם לרמת הענישה המקובלת וכי בחינת העונש שהוטל על המערער באותם כלים, מביאה למסקנה כי העונש אינו חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת במקומותינו.

בנסיבות העניין ועל יסוד האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

על המערער להפקיד את רישיונו ולכן מבוטל בזה צו עיכוב ביצוע העונש, היה וניתן צו מעין זה.

המערער ישלם את הקנס בהתאם להחלטת בימ"ש לתעבורה, כשמניין הזמן לתשלומו יחל מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח לצדדים עותק פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ‏שבת ד' שבט תשע"ב, ( שעה 20:14), 28 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אורן בן דריאם
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: