ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יעקב בן שושן נגד יהודה פלי :

הפ"ב (ירושלים) 41541-09-11

יעקב בן שושן

נ ג ד

יהודה פלי

בית המשפט המחוזי בירושלים

כב' השופט בן-ציון גרינברגר

החלטה

1. בהליך שלפניי, בו עותר המבקש לביטול פסק בוררות, התעוררה שאלת סף בדבר תקפותו של הפסק לאור העובדה שעל העתק הפסק שהוגש לאישור על ידי המשיב אין כלל חתימות של הבוררים, ואף לא מודפסים שמותיהם, אלא אך ורק חתימת "מזכירות בית הדין בשם בית הדין". בגלל הפגם הנחזה בפסק הנ"ל, התבקש ב"כ המשיב לעיין בתיק הבוררות שבבית הדין ולהגיש העתק חתום של הפסק.

2. בתגובה הגיש ב"כ המשיב העתק של הפסק אשר עליו מודפסים בתחתית הפסק שמותיהם של שלושת הדיינים, כשליד כל שם מופיע הסימון "(-)"; ויחד עם זאת מצויין בהערה למטה "חתימות הדיינים במקור".

3. על כך ניתנה החלטה נוספת בה נדרש שוב ב"כ המשיב להגיש העתק של המקור עצמו, עליו ניתן יהיה לראות את החתימות של הדיינים עצמם, במקום האישור החוזר של המזכירות, אשר כשלעצמו אינו מספיק כדי לענות על דרישות החוק.

4. בתשובה טוען ב"כ המשיב טענה חדשה, כי אין כל פגם בהעדר חתימות על הפסק המקורי, כל עוד שהבוררים צירפו את חתימותיהם מאוחר יותר, ואף אם טרם עשו זאת בעת הגשת הפסק לאישור, קיימת ומוכרת פרוצדורה לפיה יכול בית המשפט להחזיר את הפסק להשלמת החסר. בתמיכה לטענתו, מפנה ב"כ המשיב המלומד לסעיף 346 שבספרה של פרופ' אוטולנגי ולפסיקה אשר אליה היא מפנה שם.

5. חוששני כי ב"כ המשיב טעה קימעא במשנתו. יש להבחין בין מספר מצבי "חתימה" שונים, כשהלכות הפסיקה הרלוונטיות שונות במקרים השונים. ואפרט:

א. פסק בוררות שלא נחתם:

6. סעיף 20 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק"), קובע כדלהלן:

פסק בוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה; בבוררות לפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צויין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו.

על בסיס הוראות המחוקק האמורות, קבעה כב' השופטת צור בה"פ 534/00 רקפת שיווק נייר בע"מ נ' זלצמן (פורסם במאגרים; מיום 11.10.11), כדלהלן:

יסודות ה"כתב" המפורטים בסעיף 20 לחוק הם קונסטיטוטיביים ולא ניתן להתנות עליהם. סעיף 20 לחוק המורה בבירור כי פסק הבורר צריך להיות חתום על ידי הבורר. לא נחתם הפסק, גם אם הוכן בשלמותו, אין זה פסק בורר שניתן כדין.

בענייננו, מלכתחילה טענה המבקשת כי די בחתימת מזכיר בית הדין לממונות בירושלים (להלן - בית הדין לממונות) וכי הנוהג בבית הדין לממונות הינו כי מזכיר בית הדין חותם על ההחלטות ופסקי הדין המודפסים שמוציא בית הדין (עמ' 5 לתגובת המבקשת מיום 3.5.01, נספח ב' לתגובה).

ביום 7.6.01 ביקשה המבקשת לצרף מסמך נוסף בטענה שהוא העתק נאמן למקור של פסק הבורר שצורף לבקשה, אלא שהפעם הוספו לו חתימותיהם של שני הדיינים. אין לקבל דרך זו. לא ניתן לחתום היום על פסק שניתן לפני שנתיים. המבקשת טוענת כי מטרת הגשת הפסק הנוסף אינה להחליף את פסק הבוררות שאישורו מתבקש, אלא לאשר את תוכנו באמצעות הדיינים שנתנו את הפסק המקורי. אין לקבל דרך זו. הוראת סעיף 20 לחוק הבוררות מחייבת את הבוררים לחתום על פסק הבוררות. עוד קובע החוק כי הבוררים יחתמו על הפסק בציון תאריך החתימה ומכאן שתאריך חתימת הפסק הוא יום מתן הפסק. בענייננו, הפסק אותו מבקשת המבקשת לאשר אינו חתום על ידי הבוררים ואילו המסמך החדש מושא הבקשה בפני, נחזה להיות פסק חתום על ידי הבוררים כשתאריך החתימה הוא לפני שנתיים, כאשר אין חולק כי החתימה הוספה רק היום. מסמך זה לקוי על פניו שכן הוא נחזה להיות פסק בוררות חתום כדין ביום מתן הפסק (לפני שנתיים) למרות שאין חולק כי נחתם היום. טענת המשיבה כי היה פסק בוררות חתום כדין אך הוא נעלם מתיק הבוררות היא טענה עובדתית ומכל מקום אין היא עולה מהמסמך שאינו תואם את הפסק המקורי והעיקר אינו תואם את מה שהוא נחזה להיות על פניו.

עינינו הרואות, איפוא, שאם בעת מתן פסק הדין לא חותמים הבוררים עליו, אין כלל בפני בית המשפט פסק דין כלשהו לאישור. על כן, גם אי אפשר לבוררים להוציא מתחת ידם בשלב מאוחר יותר "הבהרות" כלשהן לפסק הדין הלקוי המקורי, מאחר שהבהרות ניתן להוציא, אם בכלל (לפי סעיף 22 לחוק), רק לפסק דין שכבר ניתן כדין; בעוד שפסק דין לא חתום הרי אינו קיים בעיני החוק, ועל כן אין כל בסיס אשר עליו ניתן להוציא הבהרות. זאת ועוד, לפי פסק דין רקפת הנ"ל, גם אי אפשר לבוררים להוציא בשלב מאוחר כלשהו העתק של הפסק המקורי אשר אליו יצרפו הפעם את חתימותיהם. צירוף מאוחר של חתימות לפסק דין שניתן תקופה ארוכה לפני כן, לא ייחשב כחתימה תקינה של פסק הדין, ובפרט אם החתימות מצורפות רק לאחר שהפסק המקורי מוגש לאישור בית המשפט ללא החתימות האמורות.

הלכה זו באה לידי ביטוי פעם נוספת בהחלטתו של כב' השופט כרמל בה"פ (י-ם) 6375/07 יצחק שמעון נ' הזית - עמותה לשיכון רווחה ודת (פורסם במאגרים, מיום 22.5.08), בו נקבע כי

הוראות סעיף 20 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968 קובעת: "פסק בוררות יהיה בכתב וייחתם על ידי הבורר בציון תאריך החתימה". יסודות אלה הם מהותיים ולא ניתן להתנות עליהם. משקבע המחוקק, בבירור, כי פסק הבורר צריך להיות חתום על ידי הבורר, כי אז משלא נחתם הפסק, גם אם הוכן בשלמותו, אין זה פסק בורר שניתן כדין. הולמים לענייננו דברי כב' השופטת י. צור בה"פ 534/00 זלצמן נ' רקפת שיווק נייר בע"מ (לא פורסם), אליו הפנה המבקש בטענותיו.

גם המלומדת הפרופ' אוטולנגי (בספרה בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית מיוחדת, 2005, בעמ' 756) מסכמת את ההלכה הרלבנטית בהתאם לאמור לעיל:

מי צריך לחתום על הפסק? ברור מאליו שהבורר שדן בסכסוך, הוא שצריך לחתום על הפסק. החתימה כאן משמשת לא רק כראיה לכך, שהבורר הוא שנתן את הפסק ולא אחר, אלא גם כחתימת קיום בלעדיה אין. אין לקבל כפסק בורר מסמך החתום על ידי מישהו אחר, שאינו האדם אשר כיהן כבורר.

(ובה"ש 20 בעמ' 756 הנ"ל, אף מפנה פרופ' אוטולנגי לפסק דין רקפת האמור כבסיס מסקנתה בטקסט המצוטט לעיל).

עולה, איפוא, כי האסמכתאות אליהן מפנה ב"כ המשיב אינן רלוונטיות למקרה של העדר חתימות כלשהן, והן שייכות למקרה אחר, כשפסק הבוררות חתום חלקית, כפי שיפורט להלן,

ב. פסק בוררות החתום חלקית

8. ההלכה המפורטת לעיל, לפיה לא יאושר פסק בורר אשר אינו חתום, תחול רק במקרים שבעת מתן פסק הבוררות לא נחתם הפסק כלל, ואכן, במקרים רבים, כגון המקרה הנדון בפס"ד רקפת הנ"ל, נהגו הבוררים שלא לחתום כלל, והמזכירות הוציאה העתק של הפסק כשהוא חתום על ידי המזכירות בלבד. במקרים אלה, חסרה חתימה מכל וכל, ועל כן מתחייבת המסקנה כי אין בפני בית משפט "פסק" שניתן לאשרו.

ברם, לא כן עת חתום לפחות אחד הבוררים על הפסק, שאז אין לכנות את הפסק כפסק "לא חתום", אלא שקיים פגם בכך שחסרות החתימות של יתר הבוררים, לפי הוראות סעיף 20 סיפא לחוק, לפיו, "בבוררות לפני בוררים אחדים, די בחתימת רובם אם צוין בפסק ששאר הבוררים אינם יכולים או אינם רוצים לחתום עליו". בהעדר נימוק כאמור, אומנם חייבים כל הבוררים לחתום, אבל העדר החתימות הנוספות איננו הופך את הפסק לפסק לא חתום, והפגם שבהעדר החתימות הנוספות ניתן לתיקון בשלב מאוחר יותר.

כך דברי המלומדת פרופ' אוטולנגי בסעיף 346 לספרה הנ"ל (בעמ' 756-757):

במקרה שהפסק ניתן על-ידי מספר בוררים, די בחתימת רובם, אם צוין בפסק שהבורר שלא חתם סרב - או לא יכול היה - לחתום עליו. לא נחתם הפסק על-ידי רוב הבוררים, ניתן להחזיר את הפסק לבוררים להשלמת החסר. (ה"ש 21: "ר' תב"ע מא/3-551 לייב - המשביר המרכזי, פד"ע יד' כא'. ור' כמו כן ה"פ (ת"א) 1454/91 דבקרוף נ. קאשי, פ"מ תשנ"ג (1) 353. כאן החתימות החסרות הושלמו על-ידי הבוררים, טרם הספיק בית המשפט להחזיר את הפסק להשלמת החתימות.

9. במקרה דנן, פסק הבוררות הוגש מלכתחילה ללא חתימות כלשהן, ועליו התנוסס אך ורק אישור המזכירות "בשם בית הדין". ציון זה עורר את החשש כי אכן מדובר בפסק אשר בעת נתינתו לא נחתם כלל; ופסק כזה אינו ניתן לריפוי, כפי שמפורט בפס"ד רקפת הנ"ל, אף לא בדיעבד, ולא ניתן להחזירו להשלמת החסר. רק אילו היה ברור שלפחות אחד הדיינים אכן חתם על הפסק המקורי, כך שלפנינו פסק חתום (אם כי בחסר), ניתן היה להחזירו להשלמת יתר החתימות. לכן ניתנה הוראה להגשת העתק המקור, על מנת להסיר את הספק שהתעורר בעקבות אישור המזכירות המקורי.

10. מסיבה זו, העתק הפסק השני שהוגש, עליו כבר מופיעים שמות מודפסים של הדיינים, יחד עם סימון "(-)" ליד כל שם, אינו מספק בנסיבות העניין, מאחר שההגשה המאוחרת מעוררת את הספק שאולי צירפו כל הדיינים את חתימותיהם רק בעקבות דרישת בית המשפט, שאז מדובר בפסק אשר במקור לא נחתם כלל, וצירוף המאוחר של החתימות אינו מסוגל לרפות את הפגם.

11. אציין בהקשר זה כי בית המשפט כבר שמע עדויות בתיקי בוררות אחרים מהם עולה כי הדיינים בבתי הדין לממונות כבר אמצו שיטת עבודה חדשה לפיה אכן חותמים כל הדיינים בעת מתן פסק הדין, ואין אלא לברך על התפתחות זו, אשר תמנע דיונים רבים מיותרים כשמוגשים פסקי הבוררות לאישור בבתי המשפט האזרחיים; ומן הראוי שכל בתי הדין לממונות יאמצו את השיטה האמורה.

כפי שציינתי בהפב (י-ם) 29580-07-11 יעקב שטיינברג נ' גדעון עטייה (פורסם במאגרים; מיום 8.1.12),

אומנם מוכרת עמדתה של ההלכה היהודית, לפיה אין עקרונית כל חובה מטעם הדיינים שיחתמו על פסקי דיניהם. אני מפנה, לדוגמא, לספרו של הרב יועזר אריאל, דיני בוררות (הוצאת מכון "שער המשפט", והנהלת בתי הדין הרבניים, תשס"ה) שם מסכם הרב אריאל את ההלכה (בעמ' שנט - שס) כדלהלן:

האם יש צורך בחתימות הדיינים על פסק הדין, כדי שפסק הדין יקבל תוקף הלכתי? במשנה במסכת סנהדרין (כט,א) נאמר: "גמרו את הדבר, היו מכניסין אותן, הגדול שבדיינים אומר, איש פלוני אתה זכאי, איש פלוני אתה חייב". עולה מכאן שפסק הדין חל באמצעות הודעה בעל פה על ידי אב בית הדין. גם במסכת בבא מציעא (טז, ב, יז,א) נאמר: "אמר רב נחמן, אמרו לו צא תן לו, ואמר פרעתי - נאמן". משמע מדברי רב נחמן שפסק הדין חל באמירה בלבד, ללא חתימה על פסק הדין, וראה רש"י שם, (ד"ה "צא תן לו"): "שפסקו לו דינו בבי"ד, שציוו עליו לתת לו".

ברם, למרות האמור, מציין הרב אריאל גם את הדברים הבאים:

על אף שפסק הדין חל בהודעה בעל פה, מכל מקום אם אחד הצדדים מבקש מבית הדין שיכתבו ויחתמו לו על פסק הדין, בית הדין כותב וחותם לו על השטר. כך נפסק בשולחן ערוך (חו"מ יט,ב): "שאל אחד מבעלי הדין, שיכתבו לו הפסק דין (בדרך שנתבאר לעיל סי' יד,ד) אין מזכירים לא שם המזכים ולא שם המחייבים, אלא כותבים סתם: פלוני בא עם פלוני בעל דינו לפני בית דין, ומדבריהם יצא פלוני זכאי ופלוני חייב".

זאת ועוד, מתוך היכרותו של ההווי המשפטי שבמדינת ישראל, לפיו לא יזכה פסק בוררות לאישורו של בית המשפט האזרחי ללא חתימות הדיינים, מוסיף הרב אריאל ומציין בספרו (שם): "בזמן הזה יש צורך שהדיינים יחתמו על פסק הדין, כדי שיהיה ניתן לבצע את פסק הדין בהוצאה לפועל, כי על פי חוק הבוררות יש צורך שפסק הדין ייחתם על ידי הבוררים".

על בסיס האמור, ניתן אף להסיק כי בימינו, כשקיימת סבירות גבוהה שהזוכה בדין תורה יבקש להגיש את פסק הבוררות לאישורו של בית המשפט האזרחי כדי שניתן יהיה להגישו לאכיפה, חזקה עליו שהינו מבקש מהדיינים שיחתמו על פסק דינם, גם אם לא אמר כך במפורש, על מנת שהפסק שבידיו יעמוד לא רק בדרישות ההלכה אלא אף בדרישות החוק; ועל כן, מן הראוי שדיינים הדנים בדין תורה יראו את עצמם כמחויבים הלכתית, כברירת מחדל, לצרף את חתימותיהם לפסקי הבוררות שמוציאים מתחת ידיהם, בהתאם להלכה הקבועה בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן יט, ב הנ"ל.

השווה, לעניין זה, שאלות ותשובות ציץ אליעזר (הרב אליעזר יהודה ולדנברג, ירושלים, 1916-2007,), חלק כ', סי' סה; פרופ' אליאב שוחטמן, סדר הדין בבית הדין הרבני (ירושלים, תשע"א), כרך ב', עמ' 1144 - 1147.

לדברים דלעיל יש להוסיף כי בבתי דין הרבניים הממלכתיים נקבע זה מכבר בתקנות הדיון, תשנ"ג, כי "כל החלטה בכל פסק דין ייחתמו על ידי כל הדיינים שישבו בדין" (תקנה קי"א), וכן, כי לא יינתן כל תוקף להחלטה או לפסק דין של בית הדין כל עוד לא נכתבו ונחתמו כאמור בתקנה קיא (תקנה קי"ב).

אמנם, תקנות הדיון הנ"ל אינן חלות על בתי דין שאינם בתי דין רבניים ממלכתיים. עם זאת, הרי שממכלול המקורות דלעיל עולה כי קיימת מודעות, לפחות במקצת בתי הדין הדנים לפי דין תורה, כי עליהם לדאוג לכך שהדיינים עצמם יחתמו על פסקי דיניהם, על מנת שניתן יהיה להגישם לאישור ולאכיפה במערכת המשפטית האזרחית. מן הראוי, אם כן, לבקש מכל בתי הדין לממונות העוסקים בבוררות שיתחשבו בדרישה בסיסית זאת של חוק הבוררות, על מנת שהצדדים המתדיינים בפניהם יוכלו לצאת מבית הדין בידיעה ברורה שיוכלו להגיש לאישור כל פסק דין שבו יזכו בבוררות, ללא שתתעורר שוב ושוב בעיית העדר החתימות, כפי שקורה היום בבית משפט זה במספר לא מעט של תיקים.

12. במקרה דנן, הספקות שהתעוררו מחייבים כי תוגש הוכחה כלשהי המצביעה על עובדת חתימות כל הדיינים ומועד חתימתם בפועל. אם יגיש ב"כ המשיב תצהיר של אחד הבוררים המאשר כי הפסק נחתם, לפחות חלקית, כבר בעת נתינתו, ניתן יהיה לסיים את הדיון בסוגיה זו.

13. לתגובת ב"כ המשיב תוך 15 יום.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ב, 27 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יעקב בן שושן
נתבע: יהודה פלי
שופט :
עורכי דין: