ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - תביעות מחוז ש"י נגד מחמד גראבלי :

מדינת ישראל - תביעות מחוז ש"י

ע"י ב"כ עו"ד נהלה גני

נ ג ד

מחמד גראבלי

ע"י ב"כ עו"ד עאטף פרחאת

בית משפט השלום בירושלים

כב' השופטת אילתה זיסקינד

הכרעת - דין

הרקע וההליך

1. הנאשם מואשם בעבירה של החזקת סכין בכך שביום 4/2/09 סמוך לשעה 00:45 הוא החזיק סכין במשענת היד הסמוכה למושב הנהג ברכבו, מבלי שהוכיח כי החזיקה למטרה כשרה. הסכין התגלתה בעת עריכת חיפוש אשר בוצע בהסכמת הנאשם ובנוכחותו.

2. המדובר בסכין קפיצית בצבע כסף המשמשת עפ"י דוח התפיסה והסימון של השוטר תומר איטח- ת/3, גם כמצית והנאשם מודה בכך. כמו-כן לסכין להב מתקבעת עם מנגנון פתיחה באמצעות כפתור המעלה את הלהב למעלה, חרוטים עליה שלושה חורים, ובתחתיתה כתוב באנגלית knife.

3. בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם כי החזיק בסכין ברכבו והעלה שתי טענות הגנה: האחת, כי סבר, שמותר לשאת סכין זו משום שלהבה קצרה מארבע אצבעות, עפ"י דברי שוטר אחר כאמל פארס. שנית, כי הסכין נמצאת ברשותו לצורך מטרה לגיטימית, שכן חודשים ספורים קודם הוא נטל אותה מידי שני ילדים שרבו, מחשש שיעשו בה שימוש לא ראוי. אחד הילדים טען בפניו כי היא שלו וביקשו להחזירה לידיו, אולם נאשם הבהיר לו כי יחזירה לאביו, והניחה בינתיים ברכבו. לדבריו לאחר שהורי הילדים לא באו לקחת את הסכין, נותרה הסכין ברכבו בתא תחת משענת היד ונשכחה ממנו.

ראיות המאשימה

4. רס"ל תומר אליה- שוטר סיור בנימין, (להלן - תומר), כתב דו"ח פעולה ת/4 המתייחס לארוע זה ולפיו ביום 4.2.09 בשעה 00:13 נעצר רכבו של הנאשם במחסום לילי יזום, כאשר שב מבילוי עם חבריו, ישב לצד הנהג, הודה כי הרכב שייך לו לאחר שבוצע חיפוש בהסכמתו, ובנוכחותו נמצאה הסכין במשענת היד בין הכסאות הקדמיים.

5. בדו"ח התפיסה והסימון של השוטר תומר ת/3 צויינו הפרטים הבאים אודות הסכין:

"סכין בצבע כסף, הסכין מתקבעת, כמו כן לציין שמשמשת גם בתור מצית אך כפתור ההדלקה הינו שבור כמו כן הסכין עם להב הסכין נמצאה בתוך משענת יד בהישג יד. יש לציין שבסכין עצמה יש חורים -שלושה חורים כמן כן בחלקה התחתון של הסכין רשום באנגלית Knifeבצבע צהוב כמו כן הסכין קפיצית ויכולה להיפתח על ידי ליצת כפתור אשר ממקפיץ את הסכין כלפי מעלה"

6. מדו"ח העיכוב שערך רס"ל חורחה הספר, ת/1, עולה כי הנאשם הודה שהסכין שייכת לו, אולם טען כי סבר שמותר להחזיקה, משום שהסכין קטנה ולפי הסבר של שוטר כאמל פארס, צריך הלהב להיות באורך ארבע אצבעות.

גרסת הנאשם

7. בתשובתו לכתב האישום הנאשם טען כי לא ידע שמדובר בסכין שאסור להחזיקה, אך גם אם הסכין אסורה לנשיאה, הרי שהיא הגיע לידיו באופן כשר, ונותרה ברכב מחמת שכחה, שכן מדובר במצית עם להב קטנה באורך של סנטימטרים ספורים, וכפי שאמר במהלך עיכוב הוא סבר כי לנוכח קוטנה היחסי של הלהב לא מדובר בסכין האסור לנשיאה. למסקנה זו הגיע לדבריו בהתבסס על דברי שוטר כאמל פארס, וכך טען גם בחקירתו הראשית בבית המשפט: השוטר כאמל פארס מגיע לבית הספר ונותן הרצאות ואני שם ליד בית הספר אני שומע אותו ומנהל בית הספר חבר שלי. הוא נותן קורסים בבית הספר הוא אומר בהרצאות שלו שסכין של ארבע אצבעות אסור לשאת כי זה יכול להרוג בן אדם (עמ' 9 ש' 20 -24 לפרו'). לטענת הנאשם השוטר כאמל פארס מוכר לשוטר חורחה (ע/ת 2), והנאשם מלין על כך שטענתו לא נבדקה ע"י המשטרה ולא אומתה מול השוטר פארס.

8. בתשובתו לכתב האישום מסר הנאשם גרסה חדשה באשר לנסיבות הימצאותה הכשרה של הסכין ברשותו, וחזר עליה בעדותו בביהמ"ש כלהלן:

"אני עובד במועדון בית ספר בית חנינה לילדים קטנים באותו יום הלכתי בדרכי כדי לנקות. אנחנו בדרך כלל באים בטרם הילדים עוזבים את בית הספר, ממתינים, וכשהילדים עוזבים את בית הספר אנחנו מנקים אחריהם ואז אנו פותחים את המועדון. היו שם שני ילדים שרבו ביניהם, שאלתי את הילדים מה קורה לכם מה יש ביניכם ואז הסכין היתה בידי אחד הילדים. אני ניגשתי לידים הפרדתי ביניהם ולקחת את הסכין. הילד שממנו לקחתי את הסכין רדף אחרי התחיל לבכות כדי לקבל בחזרה את הסכין. הילד בעל הסכין נשאר ביקש ממני שאחזיר לו את הסכין כי הילד השני הלך. לקחתי את הסכין פתחתי את המכונית וזרקתי אותה שם במקום שהיו שם הרבה דברים סלוטייפ חוטים וכל מיני דברים שלא צריך אני זורק אותם שם היה שם שם שעון דבר חוטים סגרתי את המכונית אמרתי לילד לך אם אתה רוצה את הסכין תביא את אביך אני כאן במועדון. עברו 3-4 חודשים ועברנו הרבה מחסומים ושכחתי מהסיפור לגברי הסכין היתה בתוך המכונית, באמת לא ידעתי שיש סכין בתוך המכונית".

ראה: עמ' 9 ש' 6-17 לפרו'.

9. הנאשם העלה טענה נוספת באשר לתפקוד המשטרה בעניינו, שכן השוטר אליה תומר שקל להימנע מלעכבו, אלא שהשוטר חורחה התעקש לעכבו, והעיכוב נבע משיקולים לא ענייניים, ונועד לחפות ולתרץ את הפסקת משמרת השוטרים במחסום הקר באמצע החורף, כנימוק לנסוע לתחנת המשטרה החמה והנעימה.

דיון

10. הגם שבמחסום הנאשם נתן לשוטר תומר הסברו לנשיאה כשרה של הסכין לפיו מדובר בסכין קטנה, הוא לא מסר כבר אז את גרסתו על נסיבות הימצאותה ברכב לפיהן לקח אותה מילד, ושכחה ברכב, כפי שהעיד בבית המשפט. רק בתשובתו לכתב האישום הוא העלה גם גרסה זו. לפיכך עותרת המאשימה להתייחס לגרסה מאוחרת זו בחשדנות ובאי אמון, כמו גם לדבריו באשר להסברי השוטר פארס. המאשימה מוסיפה וטוענת כי גם תיאור הסניגור את הסכין כמתכופפת בתשובתו לכתב האישום, בעוד שבפועל מדובר בסכין מתקבעת כעולה מדו"ח התפיסה ת/3, מלמדת על ניסיון הנאשם לייפות את המציאות.

11. הודעת הנאשם במשטרה לא הוגשה משום שגובה ההודעה לא התייצב, אולם לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובעדויות שלפני, אין בידי לקבל את טענות הנאשם וגירסאותיו להחזקה כשרה של הסכין, לרבות הטעות כביכול בדבר מעמדה הכשר בשל להבה הקטנה וטענת "ההגנה מן הצדק", או לנסיבות הגעת הסכין לידיו ואלו נימוקיי:

12. הנאשם העלה טענה עובדתית לפיה הסכין הגיעה לידיו לאחר שנטלהּ מילד, והושארה אצלו שלא במתכוון משום ששכחה עד שנתפסה במהלך החיפוש. אולם עיתוי העלאת גרסה כבושה זו תמוה, שכן כשנמצאה הסכין ברכבו ביום 4.2.09 בעת העיכוב, הנאשם לא העלה כלל טענה זו, אלא העלה אותה לראשונה כשנתיים מאוחר יותר ב-23.3.11, בתשובתו לכתב האישום. משכך מדובר בגרסה כבושה שלא ניתן הסבר לכבישתה ולפיכך אינה אמינה. בחקירתו הנגדית הוא לא הצליח להסביר מדוע גרסה זו לא נזכרת בדו"חות השוטרים. גם לא נטען בפני כי הועלתה בחקירתו במשטרה. בא כוחו טען כי אילו היה מעיד גובה ההודעה ע/ת 3, החוקר גבריאל גדבן, הרי שהיה מוכיח את דברי מרשו, אך אם אכן גרסה זו הופיעה בהודעת הנאשם במשטרה, רשאי היה הנאשם לבקש הגשתה בהסכמתו ללא צורך בגובה ההודעה, אך לא עשה כן.

13. מאידך בעת החיפוש, הנאשם אישר בפירוש כי הסכין שלו, תגובתו בדוח הפעולה ת/4 מאת השוטר אליה תומר, היתה כי הסכין שלו. "זיהיתי כי מדובר בסכין, שאלתי את מחמוד האם זה שייך לו, וזה השיב שהסכין שלו...", ולא נזכרת כלל טענתו כי הסכין אינה שלו אלא שייכת לילד שממנו נטל אותה לפני כ-4 חודשים ונשכחה ברכב. בנוסף מדובר בסכין קפיצית ומתקבעת כמפורט בת/4, כפי שניתן להיווכח מהסתכלות בסכין, וכמפורט בת/3 דוח תפיסה וסימון מאת השוטר תומר אליה, בת/4 ובתגובת הנאשם לעיכובו בדוח העיכוב ת/1, שנערך ע"י השוטר הספר חורחה. ובכל אלה לא עולה זכר מגירסתו בביהמ"ש כי הסכין שייכת לילד אחר ונלקחה ממנו ע"י הנאשם, אלא כל שאמר הנאשם בת/1 דוח העיכוב היה כי "הסכין קטנה, ולפי הסבר השוטר כמאל פארס אסור להחזיק סכין שארכה למעלה מ-4 אצבעות", ותו לאו.

14. הגם שהודעת הנאשם במשטרה לא הוגשה כראיה במשפט ובכך גורעת מראיות התביעה, הרי שבכל ההזדמנויות בהן התאפשר לנאשם לומר מיד את גרסתו, כי הסכין אינה שלו, הן בעת החיפוש (כמפורט בת/3-4) והן בעת עיכובו (ת/1), הנאשם לא העלה כלל גירסה זו, לפיה מדובר בסכין ששייכת לנער והנאשם לקחה ממנו ושכחה ברכבו. כלומר לא רק שלפנינו גרסה כבושה אלא היא גם סותרת את דברי הנאשם בת/4 לפיהם הסכין בפירוש שייכת לו, כך שהנאשם מסר גרסאות סותרות וגם מטעם זה טענתו כי היא שייכת לילד, אינה אמינה. מדובר בגרסה כבושה שלא ניתן כל הסבר לכבישתה, שככזו היא פועלת לחובת הנאשם ומלמדת כי אינה אמינה, היא נסתרת בדברי הנאשם שאמר כי היא שלו, ומדובר בסכין קפיצית ומסוכנת שכמפורט בת/3 הנפתחת ונשלפת בלחיצת כפתור המקפיץ את הסכין כלפי מעלה. דהיינו הסכין מסוכנת, וגם מטעם זה טענת הנאשם כי שכחה ברכבו במשך 4 חודשים אינה סבירה בעיני. מכל מקום גירסתו זו אינה אמינה.

בנוסף קשה לקבל את טענתו כי שכח את הסכין ברכב למשך מספר חודשים שכן הסכין נמצאה בתא הנוסעים במשענת יד ומושב הנהג שהיא נגישה, וניתן היה בנקל להגיע אליה, והנאשם עצמו הודה כי עושה שימוש תדיר בתא. הימצאות הסכין בהישג יד, מקשה אף היא על קבלת גרסתו, כי היא נלקחה מילד עלום.

15. גם טענת הנאשם באשר לכשרות החזקת הסכין, בהסתמכו על דברי השוטר כאמל פארס לפיהם: "סכין של 4 אצבעות אסור לשאת כי זה יכול להרוג בן אדם", לא הוכחה. הנאשם לא זימן את השוטר פארס כעד מטעם ההגנה לשם כך, שהרי עדותו בעלמא בלבד אינה מספקת ונטל ההוכחה בעניין זה מוטל עליו בלבד ולא על המשטרה, ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו. כמו-כן עיון בגרסאות השונות הנוגעות לאופן הגעת מידע זה לידיו מעלה סימני שאלה, האמנם הנאשם שמע זאת מפורשות מפי פארס (עמ' 9 ש' 20 לפרו')? או שמא דבר השמועה התגלגל לאוזניו כביכול באמצעות מנהל בית הספר (עמ' 10 ש' 6 לפרו')? וגם מטעם זה הנאשם לא עמד בנטל המוטל עליו, להוכיח את טענת הגנתו.

16. ואולם גם אם אכן השוטר פארס אמר זאת, אין בטענה זו כדי להוות הגנה עבור הנאשם. יסוד מושכל בפסיקה הישראלית כי "אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש". ולענייננו כשאדם מודע לכך שהוא נושא סכין, ואין ביכולתו להוכיח כי נשאה למטרה כשרה, הרי שעבר עבירה. לא כל שכן הנאשם טען בפני השוטר בעת התפיסה כי הסכין שייכת לו. כמו-כן הוא ידע היטב כי הסכין הספציפית הזו הינה חפץ מסוכן (עמ' 9 שורות 33-34). אם אכן הוא הוטעה על ידי השוטר שאמר כי סכין קטנה נכללת כחריג לכלל האוסר נשיאת סכינים, מוטלת עליו החובה לברר היטב סייג זה וגם להוכיחו, ומשלא עשה כן חלה לגביו חזקת הידיעה - שהדבר אסור. הנאשם שהיה מודע לכך שמעשיו הינם על גבול החוקיות, לא טרח לקבל ייעוץ מקצועי ואף לא פנה לפארס לקבלת הבהרה למרות שלדבריו היה נגיש אליו. הוא העדיף להסתפק באמירה ערטילאית ולתת לה את הפרשנות הנוחה ביותר מבחינתו. מכל מקום הנאשם ממלא אחר תנאי סעיף 186 ל חוק העונשין לפיו אין בידו להוכיח כי נשא את הסכין למטרה כשרה.

17. בא כח הנאשם העלה בשולי הדברים טענה בדבר "הגנה מן הצדק" לגבי נסיבות עיכוב הנאשם, שנבעו משיקולים זרים של השוטרים שחיפשו תירוץ כדי להגיע מהמחסום הקר לתחנת המשטרה החמימה. ואולם בהלכת יפת [ע"פ 2910/94 יפת נ' מדינת ישראל פ"ד נ(2) 221] נקבע כי טענה זו תתקבל רק במקרים נדירים בהם הוכחה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, התנהגות שערורייתית שיש בה משום דיכוי והתעמרות בנאשם. והגם שהלכה זו הורחבה במעט ב-בורוביץ' [ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ' פ"ד נט (6) 677] ובפסיקה מאוחרת יותר, לא עלה בידי הנאשם להצביע על כך. לעדי התביעה אין הכרות מוקדמת עם הנאשם. ההחלטה לעכבו התבקשה לנוכח העובדה שהנאשם הודה בעת התפיסה כי הסכין הינה שלו, בפרט לאחר שהתקשה לספק הסבר מניח את הדעת על נסיבות הגעתה לידיו. בחקירתם הנגדית של השוטרים לא אוששה הטענה לפיה הוא עוכב אך משום שהשוטרים רצו לפוש מעט בתחנה ולחלץ עצמותיהם מצינת החורף (ראה עמ' 7 ש' 16-18 לפרו'). אדרבה טענת הנאשם כי השוטר הזוטר כפה את דעתו על השוטר הבכיר יותר והניא אותו מלשחררו תמוהה לנוכח ההירארכיה המקובלת במשטרה נסתרה מכל וכל ולא הוכחה, כפי שהעידו השוטר­­ תומר אליה בעמ' 7 שורה 19-25, עמ' 8 ש' 2-6, והשוטר חורחה בעמ' 6 ש' 7-10 לפרו'. נהפוך הוא, עיכובו היה כדין לאור הימצאות הסכין שטען בפירוש כי היא שייכת לו.

18. לסיכום איני מאמינה לגירסת הנאשם הכבושה כי הסכין נלקחה מילד שמבקר במועדון שבו עבד, ולא לגרסתו כי סבר שהחזקת הסכין האמורה תקינה מאחר ואורכה פחות מ-4 אצבעות שלא הוכחה ואינה עולה בקנה אחד עם החוק, אשר לא הגביל את אורך הסכין. מדובר בסכין מתקפלת וקפיצית - הנשלפת בפתאומיות בלחיצה על כפתור ומתקבעת - ובכך היא מסוכנת ואסורה להחזקה, הנאשם נמנע מלהוכיח טענתו כי השוטר פארס כמאל אמר במס' הזדמנויות או אפילו פעם אחת כי החזקה סכין באורך של עד 4 אצבעות מותרת, ולא הרים את \\המוטל עליו להוכיח טענתו זו, לא הוכיח טענתו כי הסכין נלקחה מילד ונשכחה ברכבו, ואף סתר גרסה זו לאור דבריו בעת החיפוש כי הסכין שלו.

19. אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירת החזקת סכין.

ניתנה היום, ה' בשבט תשע"ב (26.1.12) בנוכחות ב"כ המאשימה עו"ד נהלה גני, הנאשם ובא כוחו עו"ד עאטף פרחאת.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - תביעות מחוז ש"י
נתבע: מחמד גראבלי
שופט :
עורכי דין: