ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סברייה מוגרבי נגד מרכז שרות דני אמויאל בע"מ :

סברייה מוגרבי

נ ג ד

מרכז שרות דני אמויאל בע"מ

בית משפט השלום בירושלים

כב' השופטת אנה שניידר

החלטה

1. כפי שבפורט בהחלטה מיום 20.12.11 (להלן - ההחלטה הראשונה), המבקשת (להלן - סברייה) רכשה ביום 1.11.11 רכב מאת חברת גודלאק השכרת רכב (להלן - חברת גודלאק), וזאת על אף שהרכב הוחכר קודם על ידי חברת גודלאק לחברת אלבוראק להובלות בע"מ (להלן - החוכרת), המצוייה בבעלותו של חמזה מוגרבי (להלן - חמזה), עובדה שלא הייתה ידועה לסברייה בעת רכישת הרכב.

כאשר פנתה סברייה למוסך של המשיבה (להלן - המוסך) לצורך בדיקת צמיגי הרכב - עוכב הרכב על ידי המוסך עקב מחלוקת שבין המוסך לבין חמזה ותביעה שהוגשה נגדו על ידי המוסך (ת.א. 5917-09-11).

2. בקשתה של סברייה מיום 22.11.11 למתן צו עשה למוסך לשחרר את הרכב נדחתה בהחלטה ראשונה, לאחר שנמצא כי לא נתמלאו תנאי תקנת השוק ברכישת הרכב על ידי סברייה מאת חברת גודלאק.

כמו כן נקבע בהחלטה הראשונה, כי לאור קיומו של ההליך בין המוסך לבין חמזה בת.א. 5917-09-11 - מן הראוי לברר את העובדות הרלבנטיות במסגרת ההליך האמור, ואין מקום, בשלב זה, לשחרור הרכב לידי סברייה, אלא אם כן יופקד על ידה בקופת בית המשפט סכום של 13,000 ₪ (המהווה מחצית מהסכום השנוי במחלוקת בין המוסך לבין חמזה).

בית המשפט ציין, בסעיף 9 להחלטה הראשונה, כי אין באמור כדי למנוע מסברייה להגיש תביעה נגד חברת גודלאק ו/או נגד חמזה ו/או נגד החוכרת, או נגד כל גורם אחר שתמצא לנכון בשל הנזק שנגרם לה, אם אכן נגרם.

3. ביום 2.1.12 הגישה סברייה בקשה נוספת לשחרור הרכב בטענה כי תביעת המוסך נגד חמזה (ת.א. 5917-09-11) נמחקה מחוסר מעש, ולכן לא קיימת עוד למוסך זכות עיכבון.

לאור שינוי נסיבות זה, נקבע ביום 13.1.12 כי על המוסך לשחרר את הרכב (להלן - ההחלטה השנייה).

4. המוסך הגיש בקשה לביטול ההחלטה השנייה, ודיון בבקשה זו התקיים ביום 22.1.12.

בדיון טען ב"כ המוסך כי ביום 10.1.12 הוגשה תביעה חדשה נגד חמזה ונגד החוכרת (ת.א. 20318-01-12 ), וכן נטען כי זכות העיכבון גוברת על זכותה של סברייה.

ב"כ המוסך טען בדיון, כי זכות העיכבון היא זכות עצמאית שהרציונל שעומד מאחוריה הוא השבחת הנכס, ומבחינת המוסך, לאחר שבוצעו ברכב עבודות והוחלפו חלפים מבלי ששולם עבורם - יש למוסך עיכבון על הרכב, והוא "עיוור" לזהות הטוענים לזכויות ברכב (ראה פרוטוקול עמ' 5 שורות 6 - 13).

5. בנסיבות אלה, עלינו להכריע בשאלה האם זכות העיכבון גוברת על זכות אחרת בנכס, לרבות על זכותו של קונה אשר עומד בתנאי תקנת השוק לגבי הנכס האמור.

6. עיכבון הוא זכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד שיסולק החיוב.

העיכבון במהותו הינו "סעד עצמי" (סעד מסוג Self Help) הניתן לנושה. פירוש הדבר, כי הנושה יכול להפעיל אמצעים כלפי החייב ללא כל היזקקות לפנייה לערכאה שיפוטית וללא חשש שיתחייב בעוולה כלשהי.

עיכוב הנכס נתפס כטבעי ולגיטימי בדמות זכות העיכבון המוקנית לנושה בכל המקרים המוסדרים בחקיקה.

בסעיף 11 (א) לחוק המיטלטלין, התשל"א - 1971 (להלן - חוק המיטלטלין) נקבע:

"עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב".

7. בדין הישראלי קיימים סעיפי חוק שונים המקנים את זכות העיכבון לנושים שונים, אולם אינם מגדירים את מהותה והיקפה.

כך, למשל, מוענק עיכבון לקבלן שתיקן נכס לפי סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974, וכן למוכר להבטחת דמי המכר לפי סעיף 31 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 ועוד.

בעוד שסעיפי החוק הנזכרים לעיל מקנים לנושים מסוימים זכויות עיכבון - סעיף 11 לחוק המיטלטלין אינו מקנה זכות עיכבון, אלא רק קובע מהם הכללים החלים על הפעלתה של זכות זו משהיא קמה (ע"א 790/85 רשות שדות התעופה בישראל נ' דר' י. גרוס, עו"ד, פ"ד מד(3) 185, 207-208 (1990) (להלן - פס"ד רשות שדות התעופה).

8. ניתן לומר כי שני מאפיינים עיקריים מגולמים בזכות העיכבון: המאפיין ה"פוססורי", דהיינו, הזכות להחזיק בנכס עד שיקוים החיוב, והמאפיין הבטוחתי, דהיינו ההגנה שיש בכוחה להבטיח את החיוב גם אם הועברו זכויות בנכס לצד שלישי, הוטל עיקול על הנכס, או שהחייב נקלע למצב של חדלות פירעון (ראו: נינה זלצמן עיכבון, 98 (1998) (להלן: זלצמן).

כך גם נקבע בפס"ד רשות שדות התעופה, עמ' 191-192:

"שני פנים לה לזכות העכבון:

א. הפן המיידי (הפרוצדוראלי): האפשרות לנושה לעכב פיזית נכס שאינו שלו בגין אי תשלום המגיע לו מבלי שיסתכן בכך באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין, ובלי צורך לפנות לבית משפט. זוהי הקלה פרוצדוראלית בלבד, שכן אין היא משנה את זכותו המהותית של הנושה, אלא רק מקלה עליו את גביית חובו...

ב. הפן הבטוחתי: בעל עכבון הוא נושה מובטח בפירוק או בפשיטת רגל."

9. הנכס המעוכב על ידי הנושה משמש למעשה כאמצעי לחץ בלבד על החייב, אולם אין הנושה יכול להיפרע מן הנכס, לא על דרך של מכירתו ולא על דרך הפקת פירות מן הנכס המעוכב. למעשה, המעכב אינו רשאי להשתמש בנכס להנאתו או ליהנות מפירותיו, אלא רק להחזיק בנכס חזקה פיזית. על כך ראה זלצמן, עמ' 99:

"זכות העיכבון מתירה לנושה לעכב תחת ידיו נכס שהוא מחזיק בו, ולא למוסרו לחייב או לצד שלישי, אשר אילולא כן היו זכאים לקבלו מידיו, עד שיסולק החיוב שהוא תובע מן החייב. העיכבון הוא איפוא ערובה לחיוב שאופיה 'פוססורי'. הנושה מחזיק בנכס כב'בן ערובה' עד שיסולק החיוב.

דין העיכבון נשען על ההנחה שעיכוב הנכס על ידי הנושה ייצור לחץ אפקטיבי על החייב המעוניין בנכס, וכך יזרזו לסלק את חיובו לנושה. עניינו של הנושה המעכב הוא בסילוק החיוב המגיע לו, לטענתו, מן החייב, ולא בנכס עצמו. הנכס משמש רק כאובייקט לפעולה הפיסית של עיכוב, כאמצעי להשגת ביצוע החיוב בעזרה עצמית. מכאן גם נגזר אופיה המסוים של זכות העיכבון: ההחזקה בנכס היא הערובה שבידי הנושה, ולא יותר. אין הוא יכול להיפרע מן הנכס המעוכב על ידי מכירתו, ואף אינו רשאי להשתמש בנכס להנאתו או להנות מפירותיו. ההחזקה היא האמצעי היחידי שבידיו להשגת ביצוע החיוב באמצעות הנכס."

10. זאת ועוד, בע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(3) 58, 62 (1992) נקבע כי החזקה המקנה את הזכות לעכב נכס היא השליטה הפיסית בו (עמ' 65 לפסק הדין).

קיומה של החזקה, קרי, השליטה הפיסית, היא שאלה עובדתית הנבחנת על פי נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

11. ומן הכלל אל הפרט.

בענייננו, לאחר עיון נוסף בטענות הצדדים ,ולאור כל המובא לעיל - הגעתי למסקנה כי זכות המוסך לעיכבון גוברת על זכותה של סברייה ( שהיא במקרה דנן אותו צד שלישי הנזכר על ידי זלצמן בציטוט שבפסקה 9 לעיל), וזאת ללא קשר לשאלה אם התמלאו לגביה תנאי תקנת השוק אם לאו (כזכור, בהחלטה הראשונה נקבע כי לא התקיימו תנאי תקנת השוק).

12. משהגעתי למסקנה האמורה - הנני מותירה את ההחלטה הראשונה על כנה, וקובעת כי הרכב לא ישוחרר על ידי המוסך לידי סברייה , אלא אם כן תפקיד סברייה בקופת בית המשפט מחצית מסכום התביעה החדשה של המוסך (בת.א. 20318-01-12), דהיינו סכום של 13,000 ₪, ולחלופין - ערבות בנקאית על הסכום האמור.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סברייה מוגרבי
נתבע: מרכז שרות דני אמויאל בע"מ
שופט :
עורכי דין: