ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מרדכי רווח נגד משרד הבינוי והשיכון- מחוז ירושלים :

מרדכי רווח

באמצעות ב"כ עו"ד אור עזריה

נ ג ד

1. משרד הבינוי והשיכון- מחוז ירושלים

באמצעות ב"כ עו"ד עפנאן אבו טהה מפמ"ד

2. עמיגור חברה לניהול נכסים בע"מ

באמצעות ב"כ עו"ד שי קגן

בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בבאר-שבע

כב' השופטת חני סלוטקי

פסק דין

בפני עתירה כנגד החלטת המשיבה 1, אשר דחתה בקשת העותר להקניית זכויות חוזיות לדירת אחותו בשל כך שאינו עונה על הגדרת "דייר ממשיך" כהגדרתו בחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח - 1998 (להלן: "החוק"), ולפיכך אינו זכאי לכל המשתמע מכך.

1. העובדות בקצרה

המשיבה 1, הינה מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון, המשיבה 2 הינה חברת עמיגור ניהול נכסים בע"מ, המשמשת כחברה משכנת בדיור הציבורי.

העותר הינו יחיד, רווק, בן 65 והוא בנה של הדיירת המנוחה סימה רווח, שנפטרה ביום 21/11/98.

בשנת 1965, אוכלסה משפחתו של העותר, הוריו ואחיו, בשתי דירות ציבוריות סמוכות זו לזו אך לא מאוחדות, בנות 2 חדרים כל אחת, ברח' פינטו 2 באשקלון (להלן: "הדירות הצמודות").

שני אחיו של העותר, יוסף ובת שבע התגוררו כל חייהם עם הוריהם ובשנת 2002 ביקשו מהמשיבות להקנות להם זכויות חוזיות מכוח נוהל "דייר ממשיך". העותר קיבל דירה ציבורית בשנת 69' אותה החזיר, באמצעות בית משפט, בשנת 85'.

ביום 21/11/98, נפטרה אימו של העותר וביום 27/01/03 אישרה ועדת האכלוס העליונה של המשיבה 1 את בקשות אחיו של העותר, בת שבע ויוסף ז"ל, לפיהן כל אחד מהם יחזיק באחת הדירות הצמודות. העותר היה שותף להליך הקניית הזכויות החוזיות בדירה לאחותו ז"ל וחתם כערב להתחייבויותיה במסגרת חוזה השכירות עמה. כמו כן, לאחר אישור זכויותיה של אחותו ז"ל בדירה, עבר העותר להתגורר בדירה ובהתאם לכך הוסדר לו מעמד של "דייר נלווה".

ביום 21/12/08 נפטרה אחות העותר בת שבע. בשנת 2010 הגיש העותר בקשה להקנות לו זכויות חוזיות בדירת אחותו ז"ל. ועדת האכלוס העליונה דחתה את בקשת העותר שכן, בהיותו אחיה של הנפטרת הוא איננו עומד בהגדרת קרוב מדרגה ראשונה על פי כללי נוהל "דייר ממשיך". כמו כן, החליטה הוועדה לאשר לעותר סיוע בשכר דירה בתנאי שיפנה את הדירה אליה פלש. הדירה לא פונתה וכנגד העותר נפתחו הליכים משפטיים של תביעה לפינוי מושכר.

ביום 20/11/11 הוגשה העתירה דנן ובה נטען, בין היתר, כי העותר התגורר עם אימו משנת 1994 ולפיכך זכאי הוא לזכויות "דייר ממשיך" כפי שהוכרו בשנת 2003, אחיו המנוחים.

לטענת העותר, הוא מתגורר בדירה נשוא העתירה כ"דייר נלווה" לאחותו המנוחה - בת שבע, מתוך חוסר ידיעה או הבנה באשר לזכויותיו החוקיות כ"דייר ממשיך" לאמו.

2. העותר תוקף למעשה שתי החלטות של המשיבה 1. האחת, החלטת המשיבה 1 מיום 27/01/03 (נספח א' לתגובה המקדמית מטעם המשיבה 1) והשנייה החלטת המשיבה 1 מיום 16/05/10 (נספח ג' לתגובה המקדמית מטעם המשיבה 1).

אשר להחלטה הראשונה, על פיה רק אחיו של העותר - יוסף ובת שבע הוכרו כ"דיירים ממשיכים", כעולה מתגובות המשיבות, החלטה זו התיישנה.

למעלה מן הצורך אוסיף כי לאחר פטירת האם פנתה המשיבה 2, כעולה מתגובתה ונספח ב' המצורף אליה, לבני משפחתו של העותר והודיעה להם "על מנת לבדוק זכאותכם להמשך מגורים בדירות הרינו לבקשכם לסור למשרדינו בהקדם מצוידים בתעודות זהות". המבקשים "המשך מגורים" היו אך ורק אחיו של העותר - יוסף ובת שבע ז"ל והחלטת המשיבה 1 מיום 27/01/03 התייחסה לבקשתם.

העותר, כפי הנראה לא בכדי, לא פנה באותה עת בבקשה לקבלת זכויות כדייר ממשיך באחת הדירות הצמודות וטעמיו עימו. מנספח א' לתגובת המשיבה 2 עולה כי בביקור המשיבה בדירת אימו המנוחה של העותר, בשנת 97', התגוררו עימה אחיו של העותר - יוסף ובת שבע ז"ל ומיכאל. מכאן עולה לכאורה, כי העותר לא היה זכאי לזכויות של "דייר ממשיך" לאימו שכן לא התגורר במשך שלוש שנים ברציפות, כנדרש בחוק, עם אימו המנוחה.

עוד יש להוסיף, כי כעולה מתגובת המשיבה 2, העותר היה שותף להליך הקניית הזכויות החוזיות בדירת האם לאחותו המנוחה והוא חתם כערב להתחייבויותיה במסגרת חוזה השכירות שנחתם עימה (ראה הנספח לנספח ז' לעתירה).

מכל מקום, כאמור לעיל, לא יכול להיות ספק כי ההחלטה להקנות זכויות דייר ממשיך לאחיו המנוחים של העותר התיישנה ולא ניתן לתוקפה לאחר למעלה משמונה שנים.

אשר להחלטת המשיבה 1 מיום 16/05/10, וכן החלטת המשיבה 1 מיום 03/10/11 (נספח יד' לעתירה) - החלטות אלה מתייחסות לבקשת העותר להקנות לו זכויות חוזיות לדירת האחות.

בבקשות אלה של העותר (נספח יא' לעתירה- מיום 15/05/11 וכן נספח יג' לעתירה) לא העלה העותר את טענותיו, אותן העלה לראשונה בעתירה, ביחס להיותו "דייר ממשיך" לדירת אימו.

ממילא מתייחסות ההחלטות האחרונות לכך שהעותר אינו עונה להגדרת "דייר ממשיך" לאחותו.

סעיף 1 לחוק:

"דייר ממשיך" - בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי;

העותר אינו תוקף את הטעמים שפורטו בהחלטות המשיב אלא, כאמור לעיל, מעלה, לראשונה בעתירה את הטענות ביחס להיותו "דייר ממשיך" לדירת אימו.

מלבד השיהוי שחל ביחס להחלטת המשיבה 1 מיום 16/05/10, שעליה לא ניתן לערער, כאמור בהחלטת המשיבה 1 מיום 03/10/11, לא ניתן לתקוף את החלטת המשיבה 1 בטענות מנהליות של חוסר סבירות וכדומה, שעה שהעותר עצמו לא העלה בפני המשיבה 1 את הטענות שהוא מעלה בעתירה ביחס להיותו "דייר ממשיך" לדירת אימו.

ביחס לתשובת המשיבה 1 הקובעת כי העותר אינו "דייר ממשיך" לדירת אחותו אין ולא יכולות להיות לעותר השגות שכן, העותר אינו עונה על ההגדרה של "דייר ממשיך".

אשר על כן אני דוחה את העתירה ומחייבת את העותר לשלם לכל אחת מהמשיבות הוצאות בסך 1,000 ₪.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים וכן לעותר עצמו.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ב, 26 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מרדכי רווח
נתבע: משרד הבינוי והשיכון- מחוז ירושלים
שופט :
עורכי דין: