ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גאבר חאתם נגד המוסד לביטוח לאומי :

גאבר חאתם

ע"י ב"כ עו"ד ברלב אילת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד הרצוג

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת נטע רות

נ.צ. מר אילן פלטו

נ.צ. גב' יפה הרצברג

פסק - דין

רקע כללי

1. תיק זה עבר מספר גלגולים מאז הוגשה התביעה המקורית ביום 5.6.06, כדלקמן:

בראשית הדרך הוגשה תביעה לתשלום הפרשים בגין תגמולי נכות בגין שתי תאונות שהוכרו כתאונות עבודה: האחת מיום 16.6.75 (להלן: "התאונה הראשונה") והשניה מיום 27.2.96 (להלן: "התאונה השניה").

ביום 1.1.99 נקבעה לתבוע נכות יציבה בגין התאונה הראשונה בשיעור של 54% וביום 1.11.99 נקבעה לו נכות יציבה בגין התאונה השניה בשיעור של 42%.

2. בתביעה המקורית טען התובע כי עד לקביעת הנכות היציבה שולמו לו דמי פגיעה לפי 100% נכות, אולם החל משנת 99' הפחית הנתבע את התשלום החודשי ל- 42% בלבד מהשכר הממוצע ערב התאונה בגין התאונה השניה. זאת, שעה שלשיטתו על הנתבע היה לשלם לו בגין נזקי התאונה השניה 75% מהשכר המלא ערב התאונה משום שהוא (התובע) איבד את מלוא כושר עבודתו.

3. במסגרת פסק-הדין שניתן ביום 1.4.08 דחה בית-דין זה את תביעתו של התובע וזאת בהסתמך על סעיפים 97, 98, 106 ו- 120 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 (להלן: "החוק" או "חוק הביטוח הלאומי").

בשולי פסק-הדין הובהר כי תביעתו של התובע אינה עוסקת בזכאותו לצירוף דרגת נכות בהתאם לסעיף 12 לתקנות הביטוח הלאומי, (קביעת דרגת נכות מהעבודה) התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

4. התובע הגיש ערעור על פסק-הדין כאמור, כאשר ביני לביני (קרי - בין מועד מתן פסק-הדין לבין מתן פסק-הדין בערעור) נדונה בקשתו לצירוף נכויות משתי התאונות ונקבעה לו נכות יציבה בשיעור של 100%.

בהתאם לכך ובמסגרת הדיון בערעור, הגיעו הצדדים להסכמה על החזרת ההליך לבית דין זה על מנת שידון בשאלת חישוב הגמלה בגין 100% נכות, וכן על מנת שיכריע בפסיקת שכ"ט עו"ד בנסיבות המקרה.

להסכמה זו ניתן תוקף של פסק-דין על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה.

5. בהתאם לפסק דינו של בית-הדין הארצי כאמור ערך הנתבע את חישוב הגמלה בגין 100% הנכות והציג לתובע ולבית הדין תחשיב מפורט באשר לסכומי הגמלה ששולמו לתובע במהלך השנים לפני צירוף הנכויות ואת סכומי הגימלה שיש לשלם לו רטרואקטיבית לאחר הצירוף. במסגרת הפירוט אף ציין הנתבע כי יש לקזז מן הסכום המגיע לתובע בעקבות צירוף הנכויות גימלה ששולמה ביתר בתקופה 5-8/98 וזאת עקב העובדה שבתקופה זו שולמה לתובע קיצבה בשיעור של 100% בגין התואנה השניה (כנראה על פי שיעור הנכות הזמנית) ובנוסף לכך שולמה לו בגין התקופה הנ"ל גימלה בגין התאונה הראשונה שהסתכמה בסך של 9,200 ₪.

6. התובע השיג על תחשיבו של הנתבע, כאשר עיקר טענותיו היה כדלקמן:

§ על הנתבע לפצותו בגין עוגמת הנפש שליוותה את מאבקו להכרה בזכויותיו לצירוף נכויות ובגין עיכוב ההחלטה לצירוף נכויות, הנובע לשיטתו, מרשלנות פקידי הנתבע. בהתאם לכך, ועל אף סעיף 297א(ג) לחוק על הנתבע לשלם לתובע ריבית בגין הסכום ששולם באיחור.

§ קיזוז הסכומים שקיזז הנתבע בסך של 9,200 ש"ח, נעשה ללא צידוק.

§ הנתבע ערך עדכון לתוספת המדד רק אחת לשנה במקום אחת לשלושה חודשים על-פי מצוות החוק.

§ אין התאמה בין המדדים המוזנים למחשב הנתבע לבין אלה המפורסמים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

7. טענות הנתבע בתמציתן היו כדלקמן:

§ בית-הדין נעדר סמכות לדון בתביעה נזיקית שאינה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.

§ על-פי סעיף 297(ג) לחוק אין אפשרות להוסיף ריבית לסכום הנובע מפיגור בתשלום.

§ הטענה ביחס לקיזוז שבוצע הינה בגדר הרחבת חזית.

§ בהתאם להחלטת בית-הדין היה על התובע להגיש תחשיב נגדי, אולם התובע בחר שלא לעשות כן.

§ התובע לא המציא ולו ראשית ראיה לביסוס טענותיו כי המדד המעודכן אצל הנתבע שגוי, כאשר התדפיס שצירף מתיחס לאחוזי שינוי ולא למדד עצמו.

§ טענות התובע בענין המדד נטענו בעלמא ולא נתמכו בחוות דעת מסודרת.

הכרעה

אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שיש לדחות את התביעה; דהיינו - יש לדחות את השגותיו של התובע על תחשיבי הנתבע ועל הסכומים ששולמו לו מכח תחשיבו של הנתבע וזאת מן הטעמים הבאים:

8. מסגרת הדיון, כפי שנקבעה על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה ובהתאם להסכמת הצדדים, נגעה לחישוב הגמלה בגין 100% נכות. זאת ותו לא.

זאת נזכיר לאחר שכתב התביעה המקורי לא התייחס כלל ועיקר לסוגיה של צירוף נכויות. בהתאם לכך טענות התובע בכל הנוגע לתשלום הריבית "העונשית" שיש לחייב בה את הנתבע מכח רשלנותו הנטענת, חורגת ממתחם הדיון כפי שנקבע בפסק-הדין של בית-הדין הארצי לעבודה.

9. יתירה מכך וזה אולי העיקר - סעיף 391 לחוק התוחם את סמכותו של בית-דין זה, קובע כי לבית-הדין נתונה סמכות ייחודית לדון בתביעתו של מבוטח או מי שהיה מבוטח של הנתבע, לשלם דמי ביטוח נגד הנתבע בכל ענין הנוגע לביטוח "לפי חוק זה".

משמע - לבית דין זה אין סמכות לפסוק או להכריע בתביעות שעילתן בדיני נזיקין ובמקרה דנן, בתביעה שעניינה - רשלנות הנתבע (ראה - עב"ל 617/09 המוסד נ' מימון יהודה ואח').

10. אשר לטענות הקיזוז שבפי התובע - הרי שיש לדחות אף טענות אלה. שכן, התובע לא הצביע על הוראה שבדין המזכה אותו בתשלום קצבה מעבר לקצבה בשיעור 100% בהתאם להוראות החוק.

11. אשר להשגות התובע בענין המדד - הרי שסעיף 110 לחוק קובע כי קצבת הנכות תשתנה ביום 1 לינואר של כל שנה כפי שיעור עליית המדד שפורסם לאחרונה, לפי המועד האמור לעומת המדד שפורסם לאחרונה לפני 1 בינואר של השנה הקודמת.

זאת, שעה שהגדרת מדד לענין חוק הביטוח הלאומי הינה - מדד המחירים לצרכן שמפרסמת מדי חודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (ראה - סע' 1 לחוק הביטוח הלאומי).

מכאן שטענת התובע לענין עדכון המדד אחת לשלושה חודשים - אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק ודינה להדחות.

אף הטענה כי המדדים המוזנים למחשב הנתבע אינם תואמים את אלה המפורסמים על-ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נטענה בעלמא ודינה להדחות.

סוף דבר

12. לאור כל האמור, הרי שאנו דוחים את התביעה.

13. לאור התפניות שעברה התביעה המקורית - אשר כאמור נדחתה, לאור העובדה שפסה"ד בערעור התיק יחס לצירוף הנכויות, אשר לא היה חלק מן התביעה המקורית ולאור העובדה שטענות התובע לעניין התחשיב - נדחו - הרי שאין צו להוצאות.

14. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ט בטבת תשע"ב (22.1.12), בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גאבר חאתם
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: