ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שמואל אבוחצירה נגד יובל אלון חברה לבניין בע"מ :

1. שמואל אבוחצירה

2. אודט אבוחצירה

נ ג ד

1. יובל אלון חברה לבניין בע"מ

2. שיש אלוני בע"מ

בית משפט השלום בחיפה

כב' השופט שמעון שר

פסק דין

התובעים 1 ו-2, בעלי דירה ברחוב עמוס 18 בנשר (להלן: "התובעים 1 ו-2" / "משפחת אבוחצירה"). בבעלות התובעת 3 דירה באותו הבניין (להלן: "התובעת 3" / "משפחת לידזי").

הדירות נבנו על-ידי הנתבעת 1, יובל אלון חברה לבניין בע"מ (להלן: "הנתבעת 1").

הנתבעת מס' 2, שיש אלוני בע"מ, סיפקה את האריחים אשר הותקנו בדירות (להלן: "הנתבעת 2" / "אלוני").

מטעם התובעים הוגשה חוות-דעתו של המהנדס רמי חזז מיום 05.09.07, אשר מצא בדירות ליקויים שונים, כן במידות החניות. לטענת התובעים, דרשו מאת הנתבעות לבצע תיקונים בדירתם, אולם בוצעו תיקונים קוסמטיים בלבד.

לטענת הנתבעת 1, נענתה היא לפניות התובעים ודאגה לתקן ליקויים שונים בדירה, אשר היו במסגרת אחריותה. התובעים אישרו בחתימתם את ביצוע התיקונים לשביעות רצונם המלאה.

לעניין התקנת האריחים, מסוג טראצו, התובעים 1 ו-2 חתמו על מסמך מיום 19.12.04 ובו הם מצהירים כי הם יודעים על הסתייגות הנתבעת 1 מהתקנתם ועל בעיות אשר עלולות לצוץ לאחר ההתקנה. אף-על-פי-כן ביקשו התובעים 1 ו-2 לרצף דירתם בסוג האריחים הנ"ל והינם חתומים כי לא תהיינה להם כל דרישה וטענה בגין ליקוי או אי-התאמה כתוצאה מהבעיות אשר הובאו לידיעתם (נספח ה' לכתב ההגנה).

לטענת הנתבעת 2, הציעה אלוני לתובעים ללטש את האריחים, אולם נתקלה בסירוב מצדם.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני, אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו יינתן פסק-דין מנומק על-סמך החומר המצוי בתיק.

לאור הפער שבין חוות-דעת המומחים, מינה בית-המשפט מומחית מטעמו, את הגב' שרית רידר, שמאית מקרקעין, עמה עובד יעקב קליגסברג, מהנדס בניין.

הגב' רידר בחוות-דעתה טענה כטענת הנתבעת 1, כי תכנית העבודה הינה מסמך פנימי של הקבלן לצורך ביצוע עבודות הבניה ואינו מסמך מחייב כלפי הדייר. כמו כן טענה כי מפרט המכר הינו מסמך המהווה מסמך התחייבות של הקבלן כלפי הרוכשים.

אומר כבר עתה, מפרט המכר וכן תכניות העבודה מחייבים במקרה דנן את הקבלן. בסעיף 1 לחוזה המכר הוסכם כי המפרט הטכני, וכן התכניות והתשריט, מהווים חלק בלתי נפרד מהחוזה. הרוכשים מסתמכים על מסמך זה ומצפים כי הדירה, על מתקניה, תימסר לידם בהתאם למוסכם בין הצדדים.

עוד נקבע בסעיף 1 לחוזה כי במקרה של סתירה בין הנספחים לבין ההסכם תהא עדיפות תחילה להסכם, לאחר מכן למפרט הטכני, לאחריו התכניות והתשריט ולבסוף לנספח התמורה. יצוין כי במקרה דנן המפרט הטכני שותק לגבי מידות החלונות והדלתות המותקנים בדירות, דבר אשר מקבל ביטוי בתכנית העבודה.

ביום 01.01.12 הוריתי לצדדים להגיש לתיק בית-המשפט את הנספחים לחוזי המכר. הנתבעת 1 הגישה את העתקי המפרט הטכני של הדירות, לרבות נספחי שינויים (נספח א' לחוזה המכר), וכן את התשריט (נספח ב' לחוזה המכר). לא הוגשה כל תכנית עבודה מטעם הנתבעת 1.

התובעים איתרו את תכניות העבודה אשר נמצאו ברשותם והגישו אותן לבית-המשפט ביום 08.01.12.

יובהר כבר עתה כי בית-המשפט התעקש על הגשת התכניות מן הטעם שהן אוזכרו בחוות-הדעת של המומחית מטעם בית-המשפט ומן הטעם שהן קיבלו ביטוי בחוזי-המכר, כפי שיובהר להלן.

יחד עם זאת, כפי הנראה תכניות העבודה אותה הגישו התובעים 1 ו-2 אינן התוכניות אשר הונחו בפני המומחה מטעמם. כך לדוגמא, חלון המטבח נשוא המחלוקת מסומן בספרה "9" וגודלו על-פי התוכנית שהוגשה אמור להיות 120*105 ומנגד בחוות-דעת המומחה מטעם התובעים צוין כי מידת החלון צריכה להיות 80*95, מידה אשר אינה מופיעה כלל בתכניות אשר הוגשו לבית-המשפט.

טרם הפניה לחוות-הדעת גופה, יאמר כבר עתה כי חוות-דעת המומחית מטעם בית-המשפט התקבלה ברובה לעניין הליקויים והצורך בתיקונם, למעט מספר הסתייגויות.

נפסק זה מכבר כי בית-המשפט אינו חייב לקבל בכל מקרה חוות-דעת שהוגשה לו במלואה.

ראה לעניין זה רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף ברח' לוי אשכול 108 בת"א (פורסם בנבו):

" אדגיש, כי לצדדים שמורה הזכות בבוא היום לחקור את המומחים על חוות דעתם, ובית המשפט הוא שיכריע על פי מכלול הראיות שבפניו, לרבות מסקנות המומחים מטעמו, ומובן כי רשאי הוא או להסתמך עליהן, לדחותן כולן או חלקן (ע"א 974/91 עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ. הועדה המקומית לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104, 107 (השופט אור); ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 171 (השופט אור))." (ההדגשה שלי - ש.ש).

ראה גם ע"א 402/85 מרקוביץ נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו) שם נפסק:

"... לצורך העניין שלפנינו יש להוסיף, שגם יכולתם להסתמך על דברי המומחים שלהם מצטמצמת, כי לפני בית המשפט מצויה חוות הדעת של מי שמונה על-ידיו, היינו של מי שאינו מייצג צד בדיון, ובית המשפט הוא הפוסק בעניין כוחה של חוות-דעת של המומחה והוא הקובע מהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על-ידיו של האמור בחוות הדעת." (ההדגשה שלי - ש.ש.).

ולהלן מסקנותיה של הגב' רידר:

דירתם של משפחת אבוחצירה

1. סעיפים 4.1 + 4.2.1 - נמצא כי גובה סף הוויטרינה ביציאה למרפסת מוגזם ומהווה מכשול. עלות התיקון של הנמכת הוויטרינה והחלפת המסילה התחתונה, 4,500 ₪.

לעניין זה טענו התובעים כי דלת הוויטרינה מורכבת משני אגפים במקום שלושה, כמסומן בתכנית העבודה. הגב' רידר טענה בחוות-הדעת כי תכנית העבודה הינה מסמך פנימי של הקבלן לצורך ביצוע העבודות והיא אינה מחייבת כלפי הקונה ולפיכך אין חובה להתקין דלת משלושה אגפים.

לאור האמור בסעיף 1 לחוזה המכר, התוכניות והתשריט הם חלק בלתי נפרד ממנו. המפרט הטכני שותק בעניין זה, לפיכך התוכנית מחייבת את הקבלן. למעשה, אין מחלוקת בין המומחים כי על-פי התכניות דלת הוויטרינה מורכבת משלושה אגפים.

עלות החלפת דלת הוויטרינה על-פי חוות דעת המומחה מטעם התובעים הינה 4,000 ₪, אולם הגב' רידר העריכה את החלפתה בסך של 7,000 ₪, סכום שהינו מופרז לטעמי. בית-המשפט מעדיף לעניין זה את חוות-דעתו של המומחה מטעם התובעים ולפיכך אתיר פיצוי בסך 4,000 ₪ בגין רכיב זה.

העלות הכוללת - 8,500 ₪.

2. סעיף 4.2.2 - ליקוי מינורי בדלת הכניסה שעניינו השלמת גומיית איטום. 50 ₪.

3. סעיף 4.3.2 - התקנת עוצרי רוח בחלון חדר הורים. 50 ₪.

4. סעיף 4.3.3 - לכאורה, משקבעתי כי תכנית העבודה מחייבת על-פי חוזה המכר, יש להחליף החלון במטבח למידות המצוינות בה, אולם כפי שציינתי לעיל, לא ברור איזו מן התכניות הוגשה למי מהמומחים, לפיכך לא הוכח רכיב זה ומהי מידת החלון שיש להרכיב.

5. סעיף 4.4 - החלפת שלבים פגומים בתריס הגלילה בוויטרינת הסלון וביצוע תיקונים בארגז התריס, החלפת השלב העליון של תריס הגלילה בחדר השינה וכן החלפת אטמי מברשת בארבע חלונות. 2,350 ₪.

6. סעיף 4.5.1 + 4.5.6 - שינוי כיוון פתיחת דלת הממ"ד וביטון החללים מתחת לסף החלון. 1,250 ₪.

7. סעיף 4.7.4 - החלפת 2 לוחות שיש לקויים בחדשים. 700 ₪.

8. סעיף 4.8 - הוספת מוט במרווח הקיים בין חלקי המעקה. 300 ₪.

9. סעיף 4.9.1 - תיקון סדקים וצביעת המחסן. 1,200 ₪.

10. סעיף 4.10.1 - ליטוש אבן על גבי ריצוף הטראצו בדירה וניהול מעקב לגבי תופעת הארוזיה (כי יכול ויווצר הצורך בהחלפת הריצוף). עלות התיקון 8,500 ₪. לעניין סעיף זה, הנתבעת 1 ידעה את התובעים לגבי בעיית ריצוף הטראצו והאחרונים חתומים כי הם מודעים לה וכי לא יבואו בכל טענה הקשורה בפגמים בריצוף. לפיכך, האחריות לעניין טיב האריחים רובצת על הנתבעת 2 והיא תשא בעלות התיקון לתובעים 1 ו-2.

היות והליקוי מופיע במקומות פזורים אני מקבל את הפתרון המוצע של ליטוש ולא של החלפת כל הריצוף כטענת התובעים. במהלך ביקורה בדירת התובעים, נציגת חברת אלוני טענה, ברוב הגינותה, בפני המומחית כי " ... לא גדלה למיטב זיכרונה כמות הפגמים מאז ביקורה האחרון בדירה".

מחד, טענו התובעים 1 ו-2 בכתב התביעה כי פניותיהם לנתבעת 2 לא נענו, בעוד מאידך, בכתב הגנתה ובסיכומיה טענה אלוני כי ביצעה תיקון מקומי של סתימת חרירים באמצעות דבק נוזלי. לפנים משורת הדין הסכימה לבצע טיפול זה בכל שטח הריצוף, אולם התובעים 1 ו-2 חזרו בהם מהסכמתם ודרשו את ליטוש הריצוף. גם כאן נעתרה אלוני לבקשתם אולם הציעה כי לא תבצעה בעצמה את עבודת הליטוש, אלא תשלם עבור ביצוע העבודה על-ידי אחר. תחילה הסכימו התובעים, אולם חזרו בהם.

אם כן, בפני מונחות שתי גרסאות סותרות ובהיעדר ראיות, אין לי כל אפשרות להכריע ביניהן.

לעניין זה אני מקבל את חוות-הדעת של הגב' רידר - סך של 8,500 ₪ בגין עבודת הליטוש. לסכום זה יצורף שכ"ט פיקוח הנדסי ומע"מ, ובסה"כ תשלם אלוני לתובעים 1 ו-2 סך של 13,558 ₪.

לעניין סעיף זה ולמען הסר ספק, שכן הצדדים התעכבו בנקודה זו, עולה מתשובות ההבהרה של הגב' רידר כי עסקינן באיכות האריחים ולא בעבודת הריצוף.

11. סעיף 4.10.2 - פירוק ריצוף המטבח והתקנתו מחדש באופן מפולס. 5,000 ₪. כעולה מתשובות ההבהרה מיום 04.09.11, על הנתבעת 1 לשאת בסכום זה שכן מדובר בעבודת ריצוף לקויה ולא בפגם באריחים.

12. סעיף 4.11 - מחיקת פסי ההפרדה הקיימים בין החניות וסימונם מחדש. 200 ₪.

13. סעיף 4.12.1 - ליקויים בלוח החשמל. 150 ₪.

לאור ההשתלשלות והתנהלות הצדדים טרם הגשת התביעה ולאחריה, התחבטתי רבות בשאלה האם יש לאפשר לנתבעת 1 את תיקון הליקויים בדירתם של משפחת אבוחצירה, או שמא יש לפצותם בעלויות התיקון על-פי עלות התיקון לקבלן או על-פי עלות התיקון לתובעים?

בע"א 656/99 ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ (פורסם בנבו) נפסק כדלקמן:

"השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכול תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן (ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ). המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו "חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973" ... ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה. על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות, ואולם על-אף השיקולים שבגללם תיקון אי-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. המחבר עומד על פסקי-דין שונים בסוגיה אם ועד מתי על הקונה לשוב ולתת לקבלן הזדמנויות נוספות לתיקון אי-התאמה, לאחר שניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את אי-ההתאמה, והוא לא ניצל אותה, או שניסה לתקן, והדבר לא עלה בידו. לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי. " (ההדגשות שלי - ש.ש.).

במקרה דנן, הדירות נמסרו לתובעים בשלהי שנת 2005. התובעים 1 ו-2 הגישו התביעה באפריל 2008 והגב' לידזי הוספה באוגוסט 2009 במסגרת כתב התביעה המתוקן.

טרם הגשת התביעה, מנספחים אשר צורפו לכתב ההגנה עולה כי בימים 17.11.05, 30.11.05, 21.12.05, 22.03.06, 16.04.06, 1.02.07 בוצעו תיקונים שונים בדירתם של משפחת אבוחצירה.

ביום 25.09.07 פנו התובעים 1 ו-2 באמצעות בא-כוחם לנתבעות והאחרונות נתבקשו לתקן הליקויים בהתאם לחוות-הדעת מטעמם. מכאן והלאה ניסו הצדדים לתאם מועדי ביקור (ראה מכתבים מימים 17.10.07, 21.10.07, 23.10.07). לאחר התנצחויות באי-כוח הצדדים, תואם מועד ביקור בדירה.

ביום 28.11.07 העבירה הנתבעת 1 חוות-דעת נגדית מטעמה וביקשה לתאם מועדים לצורך ביצוע התיקונים בהם הכירה. במכתבה מיום 17.12.07 הבהירה כי לשם ביצוע התיקונים יידרש יום עבודה אחד בלבד. התובעים 1 ו-2 נתנו הסכמתם לביצוע התיקונים בדירתם ביום 01.01.08. כאמור, טענתם בכתב התביעה היא כי בוצעו תיקונים קוסמטיים בלבד.

כפי העולה מחוות-דעת המומחית רידר, חלק מן הליקויים אכן תוקן על-ידי הנתבעת 1 (סעיפים 4.5.5, 4.8, 4.12.2 לחוות-הדעת) וחלק אחר, לו טענו התובעים, אינו מצריך תיקון (סעיפים 4.3.1, 4.4.4, 4.5.2, 4.5.3, 4.5.4, 4.6, 4.7, 4.7.2 לחוות-הדעת).

זאת ועוד, משהתקבלה חוות-הדעת, פנתה הנתבעת 1 באמצעות באת-כוחה והציעה לתובעים לבצע את התיקונים על-פי האמור בחוות-הדעת. התובעים לטענתם ראו בצעד זה צעד טקטי בלבד, נגוע בחוסר תום-לב ולצורכי ניהול התיק דנן.

ממכתבים אותם צירפה הנתבעת 1 לסיכומיה עולה לכאורה כי ביקשה מהתובעים 1 ו-2 שיאפשרו לה להיכנס לדירתם לצורך בדיקה ותיקון הקשור בדירת התובעת 3, אולם לטענתה נתקלה בסירוב מצדם (ראה מכתבים מימים 15.03.09 ו-20.04.09 המצורפים לסיכומי הנתבעת 1).

אם כן, לאור כל האמור לעיל, לאור העובדה כי ניתנו בעבר מספר הזדמנויות לנתבעת 1 לבצע תיקונים שונים בדירת התובעים, לאור הליך משפטי נוסף המתנהל בין הצדדים ולאור אובדן האמון ביניהם, אני מוצא כי יש לחייב את הנתבעת 1 בעלות התיקונים בתוספת מע"מ ושכר פיקוח הנדסי.

הנתבעת 1 תשלם לתובעים 1 ו-2 סך של 31,501 ₪ (שהינם 19,750 ₪ בתוספת 25% עלות תיקון לתובעים, 10% שכר פיקוח הנדסי ו- 16% מע"מ).

הנתבעת 2 תשלם לתובעים סך של 13,558 ₪ (שהינם 8,500 ₪ בתוספת 25% עלות תיקון לתובעים, 10% שכר פיקוח הנדסי ו- 16% מע"מ).

הסכומים לעיל ישאו ריבית והצמדה מיום מתן חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, 10.08.10.

ראה לעניין זה פסק-דינה של כבוד השופטת נאור בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ' אבנר (פורסם בנבו):

"לא ראיתי מקום לקבל גם את טענת חברות הבנייה וחברת שיכון ופיתוח לפיה שגה בית משפט קמא משהורה כי הריבית על הפיצוי בגין ליקויי הבנייה תחושב החל ממועד מתן חוות הדעת ולא מיום מתן פסק-הדין. הפיצוי בגין ליקויי הבנייה נועד לכסות את עלותם הריאלית של התיקונים הנדרשים וקביעת שיעורו מתבססת על הערכתו של המומחה את עלות התיקון. חוות דעתו של המומחה מפרטת את עלות התיקונים נכון למועד עריכתה ולכן צדק בית משפט משהורה על חישוב הריבית החל ממועד זה".

בניגוד לאמור בחוות-דעת המומחית כי יש לפנות את התובעים 1 ו-2 מדירתם בשל פירוק ריצוף המטבח והתקנתו מחדש באופן מפולס, איני מוצא כי יש צורך בפינויים. למרות אי-הנוחות שתיגרם לתובעים, ניתן להמשיך את המגורים בדירה והדבר יקבל ביטוי בפיצוי בגין עגמת הנפש.

לעניין פיצויים בגין עגמת הנפש, ראה פסק דינה של כבוד השופטת ארבל בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (פורסם בנבו) שם נפסק:

"מטרתו של הפיצוי הינה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת הנפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים - האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר;מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה;התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו;עלות תיקון הליקויים ועוד (ראו גם: א' נ' ורדי דיני מכר דירות - ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) עמ' 421).

אני סבורה כי בסופו של יום, אין מנוס מלהתערב בקביעת בית המשפט המחוזי בעניין זה. אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה ... יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט (ע"א 4445/90 "עמיגור" ניהול נכסים בע"מ נ' מאיוסט ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 17.4.94)) הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות. ".

אם כן, לאור מכלול הנסיבות בתיק דנן, כפי שתוארו לעיל, אני מוצא לנכון לפסוק לתובעים 1 ו-2 סך של 10,000 ₪ בגין עגמת הנפש. לסכום זה יתווסף סך של 4,000 בגין הוצאות.

בסכומים אלה תשאנה שתי הנתבעות ביחד ולחוד.

דירתה של לידזי מרים

1. סעיף 4.1 - תיקון רטיבות בתקרת המטבח וכן מעקב. עלות התיקון 1,000 ₪. לאור העובדה כי ליקוי זה טופל מספר פעמים טרם הגשת התביעה (ראה נספחים שצורפו לכתב ההגנה), ללא הועיל, איני מקבל את הפתרון של מעקב לאחר תיקוני שפכטל וצביעה. הרטיבות מקורה כפי הנראה במרפסת דירתם של משפחת אבוחצירה. מחד, איני מקבל את הפתרון המוצע על-ידי המומחית מטעם בית-המשפט. מאידך, הפתרון אותו הציע המומחה מטעם התובעים, של פירוק כל רצפת המרפסת שגודלה 60 מ"ר ואיטומה (בעוד כתם הרטיבות הינו 1 מ"ר), בעלות של 18,000 ₪, אינו מידתי אף הוא לטעמי ולפיכך הפתרון הראוי במקרה זה כי התיקון יבוצע על-ידי חברה מקצועית העוסקת באיטום, תחת פיקוחו של מפקח מטעם התובעים. לבדיקה ותיקון הליקוי, אני ממנה את חברת שיא איטום וציפוי בע"מ (הלולב 25 נצרת עילית 04-6556643) בשכרה וכן בעלות הפיקוח תשא הנתבעת 1.

עד לטיפול בשורש הבעיה, התובעת 3 זכאית בכל מקרה לתיקוני שפכטל וצביעה - סך של 1,000 ₪.

2. סעיף 4.2.1 - פירוק אסלה ומיכל הדחה ומיקומם בצמוד לקיר בחדר הרחצה ביחידה הנפרדת. לרבות פירוק והתקנת מספר אריחי קרמיקה. 2,500 ₪.

3. סעיף 4.4.2 - התקנת תאורת חירום בממ"ד. 300 ₪.

4. סעיף 4.4.3 - סימון שיוך מעגלים בלוח החשמל. 100 ₪.

5. סעיף 4.6.1 - תיקוני שפכטל בשקעים במשקוף דלת הממ"ד וכן החלקה וצביעה. 200 ₪.

6. סעיף 4.6.2 - הסרת הצבע הקיים במעקה המרפסת ובמלבן חלון הממ"ד וצביעה מחודשת כולל צבע יסוד, המתאימים לסביבה ימית. 1,000 ₪.

במקרה דנן, טרם הצטרפה התובעת לידזי לכתב התביעה באוגוסט 2009, ניתן לראות כי גם בדירתה בוצעו תיקונים שונים, ראה נספחים אשר צורפו לכתב ההגנה מתאריכים: 21.11.05, 05.02.07, 28.08.07, 09.03.09.

סך עלות תיקון הליקויים לתובעת 3 כולל שכ"ט פיקוח הנדסי ומע"מ - 8,175 ₪. בסכום זה תשא הנתבעת 1 בלבד. סכום זה ישא ריבית והצמדה מיום מתן חוות-דעת המומחה מטעם בית-המשפט, 10.08.10.

סך נוסף בגין עוגמת הנפש במקרה זה - 2,000 ₪ ובגין הוצאות - 3,000 ₪.

הנתבעת מס' 1 יובל אלון תשלם סך של 5,000 ₪ שכ"ט, ונתבעת מס' 2 שיש אלוני תישא בשכ"ט בסך של 3,000 ₪.

אגרות בית המשפט יושבו על פי ערכם דהיום כנגד המצאת חשבונית התשלום על ידי התובעים.

ניתן היום, כז' טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שמואל אבוחצירה
נתבע: יובל אלון חברה לבניין בע"מ
שופט :
עורכי דין: