ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יגאל ידגר נגד דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ :

יגאל ידגר

ע"י ב"כ עו"ד א. שוטלנד

נ ג ד

1. דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

2. קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורית זילוני - קליינמן

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) - גב' מירה ארינובסקי

פסק דין

1. לפנינו תביעה ובה עותר התובע לסעדים שונים בקשר לסיום עבודתו בנתבעת 1 (להלן - הנתבעת) ובקשר לזכויותיו כעמית בנתבעת 2 (להלן - הקרן). באשר לסעדים שהתבקשו נרחיב בהמשך.

2. ואלה עובדות הרקע הרלוונטיות לעניננו כפי שהן עולות מן העדויות[1]והמסמכים שלפנינו[2]:

א. התובע, יליד 1963, היה חבר בשורות דן - אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית (להלן - האג"ש), וזאת למן יום 31.7.85. החל ממועד זה ועד לשנת 1997 כיהן התובע כנהג. בשנים 1997 ועד לחודש 7/05 כיהן התובע בשורה של תפקידים בכירים בהנהלת האג"ש: סגן ראש אגף הכספים עד לחודש 4/01; סגן ראש אגף התנועה עד לחודש 7/01; ראש צוות הסברה לקראת הפיכתה של האג"ש לחברה.

ב. ביום 27.12.01 שונה מעמדה של האג"ש לחברה בע"מ - היא הנתבעת. במסגרת מהלך זה של הפיכת האג"ש לחברה, קיבלו החברים באג"ש ובכללם התובע מניות בנתבעת.

ג. בחודש 3/02 מונה התובע כסמנכ"ל כספים של הנתבעת. יובהר כי מדובר בתפקיד שמוגדר בנתבעת כתפקיד "פוליטי", ולא כתפקיד מקצועי. אין חולק כי לתובע לא היתה באותו מועד הכשרה פורמלית בתחום הכספים[3].

ד. בחודש 7/05 מונה התובע, מטעם הנתבעת, לתפקיד מחוץ לנתבעת: התובע מונה כסמנכ"ל אמד בע"מ - חברת נדל"ן המצויה בבעלות חלקית של הנתבעת (להלן - אמד). ביום 6.12.05 החליט דירקטוריון אמד על סיום כהונתו של התובע כסמנכ"ל אמד, זאת לאור טענות שהועלו נגדו בקשר לרשלנות של התובע בחתימה על מסמך שענינו התקשרות מסחרית עם צד שלישי.

ה. נוכח סיום כהונתו של התובע באמד, נפגש התובע עם מר זילביגר. האחרון הציע לתובע הצעות שונות לשיבוץ, שאין חולק כי היו בבחינת ירידה במעמדו, וכן נבדקו הצעות מטעם התובע. מגעים אלה לא הניבו שיבוץ מחדש.

ו. התובע לא השלים עם החלטת אמד ועתר לבית דין זה בטענות שונות כנגד אמד, בעלי תפקידים בה וכנגד הנתבעת בבקשה להורות, בין היתר, על השבתו לתפקידו כסמנכ"ל אמד (עב 10973/05). ביום 29.6.06 קבע בית הדין (כב' השופט שמואל טננבוים, כתוארו אז, ונציג הציבור מר שמואל כהן) כי התובע אכן התרשל, פוטר מתפקידו באמד כדין ודחה את תביעת התובע. בקשר להצעות שהציעה הנתבעת לתובע קבע בית הדין כך:

"טענה אחרונה של התובע נוגעת להצעות שהוצעו לו על ידי זילביגר לאחר הפסקת כהונתו כסמנכ"ל אמד. כמפורט בתצהירו של זילביגר, הוצעו לתובע מספר תפקידים: סדרן, קופאי, מנהל חניון דן או נהג.

אין ספק, כי תפקידים אלו שהוצעו לתובע, נושאים עימם ירידה במעמדו של התובע. סביר, כי התובע יפגע גם בהכנסתו ובתנאי עבודתו. עם זאת, משלא קיימת עילה להתערבותנו בהחלטה בדבר הפסקת כהונתו של התובע, הרי שאין בידינו למנוע פגיעה זו.

שוכנענו, כי המשרות אותם הציע התובע כחלופה להעסקתו, אינן רלוונטיות וזאת כמפורט בתצהירו ובחקירתו הנגדית של זילביגר (סעיף 5 לעיל). התובע הודה בחלק מנתונים אלו. הסיבות האחרות להעדר אפשרות לשיבוצו של התובע באותן משרות, לא נסתרו. לא מצאנו, כי התנהגותם של הנתבעים בהקשר זה, נגועה בחוסר תום לב.

למניעת ספק נציין, כי לצורך הכרעתנו בטענות הצדדים, לאור הפגיעה במעמדו ובהכנסתו של התובע, ראינו את הפסקת כהונתו של התובע כפיטורים לכל דבר. על בסיס הנחה זו, נשקלו השיקולים השונים שפורטו לעיל."

יובהר, כבר בשלב זה כי בית דין זה לא יזקק לטענות התובע בכל הקשור לנסיבות שנדונו בפסק הדין הנ"ל - ובכללן טענות בקשר להצעות השיבוץ, בהיותן חלוטות ביחסים שבין התובע לנתבעת.

ז. בכל אותה תקופה שמחודש 12/05 ועד למתן פסק הדין הנ"ל שהה התובע בחופשה שנתית וניצל את ימי החופשה שנצברו לזכותו, אם כי בשלב מאוחר יותר ניצול החופשה כבר עבר את הזכאות (יתרה שלילית).

3. ואלה העובדות הרלוונטיות לעניננו והדרושות להכרעה בתובענה ואשר חלו לאחר מתן פסק הדין הנ"ל:

א. לאחר שהתקבל פסק הדין המשיכה הנתבעת לפנות לתובע בניסיון שלא צלח לשבצו מחדש לעבודה[4].

ב. ביום 16.11.06 נפגש התובע עם יו"ר הנתבעת, מנכ"ל הנתבעת ומר זילביגר. לטענתו בפגישה זו ביקש לצאת לחופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת). לטענת התובע בתצהירו, נציגי הנתבעת התנו את היציאה לחל"ת בכך שהתובע ימכור את מניותיו בנתבעת ובאמד בערכן ההיסטורי ויופרשו לקרן דמי גמולים עד לותק של 25 שנה. התובע סרב להצעה מקפחת זו ולפי תצהירו של התובע "דרכנו נפרדו"[5](הדגשה הוספה - א.א.). יובהר כי בחקירתו הנגדית דווקא ציין התובע כי זו לא היתה האפשרות היחידה שהוצגה לו, וגם הוצגה לו אפשרות של חזרה לקו למספר חודשים[6].

ג. ביום 30.11.06 פנה מר זילביגר לתובע כדלהלן[7]:

"1. מאז סיום תפקידך כסמנכ"ל בחברת אמד, אינך מבצע עבודה כלשהי בחברה. מצב זה לא בא אל פיתרונו אף לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האזורי בעניינך.

2. בפגישות ובשיחות טלפוניות שהתקיימו בינינו, הוצע לך שיבוץ במספר תפקידים, לבחירתך, אך כאמור, עד כה סירבת לכל התפקידים שהוצעו, והלכה למעשה אינך עובד.

3. לאחרונה פנית אלי בבקשה "למצוא את הדרך להפסקת תשלום שעות חופש ושכר עד למציאת פיתרון".

למעשה, בקשתך היא כי תאושר לך חופשה ללא תשלום, ללא הגבלת זמן מבלי שקיים סיכום לגבי תפקידך בחברה ולאיזה תפקיד תחזור בסוף אותה חופשה ללא תשלום, והכל שלא על פי הנהלים בחברה. זאת כפי שבוודאי ברור לך אין באפשרותי לעשות.

4. אני מוצא לנכון להתריע בפניך שהחברה לא תוכל להמשיך במצב בו אינך עובד, נעדר מן העבודה ללא סיבה שבדין ומסרב לכל שיבוץ לעבודה. לכן, הנך נדרש להודיע בתוך 7 ימים מקבלת מכתבי זה באשר לבחירתך באיזה מהתפקידים שהוצעו לך, ולהתייצב לעבודה סדירה בפועל.

היה ולא תעשה כן ותמשיך להימנע מלהתייצב לעבודה החברה תיראה בך כמי שמודיע על התפטרותו מהעבודה על כל המשתמע מכך.

5. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, אבקש להבהיר, כי ככל שהנך מעוניין ביציאה לחופשה ללא תשלום, עליך לפנות ולהגיש בקשה מתאימה על פי הנוהל הקיים בחברה. בקשה זו תיבדק ותיבחן לגופה. כך או אחרת, וכפי שציינתי לעיל, גם הגשת בקשה לחופשה ללא תשלום מחייבת תחימת החופשה בזמן והסדרה מראש של תפקידך על מנת שבסופה של החופשה ללא תשלום יהיה ברור לאיזה תפקיד אתה חוזר, באופן שיאפשר היערכות מתאימה של החברה." (הדגשות הוספו - א.א.)

ד. פניה זו לא הועילה, וחרף התראת הנתבעת בסעיף 4 למכתב הנ"ל נשלחו לתובע, במהלך חודש 12/06, שתי הזמנות נוספות לבוא לחטיבת משאבי אנוש לשיבוץ מחדש[8].

ה. בין לבין נודע לנתבעת כי התובע החל לעבוד כמנכ"ל קניון בקרית גת עוד מחודש 8/06. יובהר כבר עתה - כי עובדה זו שהתובע לא גילה בזמן אמת התבררה כנכונה. התובע עבד כמנכ"ל הקניון במשרה מלאה מחודש 8/06. לאור מידע זה פנה מר זילביגר לתובע ביום 27.12.06 כך[9]:

"1. מאז סיום תפקידך כסמנכ"ל בחברת אמד, אינך מבצע עבודה כלשהי בחברה. מצב זה לא בא אל פתרונו אף ולאחר מתן פסק הדין של בית הדין האזורי בעניינך.

2. בפגישות ובשיחות טלפוניות שהתקיימו בינינו, הוצע לך שיבוץ במספר תפקידים, לבחירתך, אך כאמור, עד כה סירבת לכל התפקידים שהוצעו, והלכה למעשה אינך עובד.

3. לאחרונה פנית אלי בבקשה "למצוא את הדרך להפסקת תשלום שעות חופש ושכר עד למציאת פיתרון.

הבהרתי לך כי למעשה, בקשתך היא כי תאושר לך חופשה ללא תשלום ללא הגבלת זמן, מבלי שקיים סיכום לגבי תפקידך בחברה ולאיזה תפקיד תחזור בסוף אותה חופשה ללא תשלום, והכל שלא על פי הנהלים בחברה, באופן שכפי שאף בוודאי ברור לך, אין באפשרותי לעשות.

4. ניסיונך להתעלם מדרישת החברה להסדרת מעמדך ושיבוצך ובקשתך שאני אכין עבורך את הניירת מאחר ולשיטתך אני יצרתי בעיה, בעוד שאתה מצדך הודעת ש"אין בכוונתך לשוב לדן", אינה אלא ביטוי נוסף לזלזול שלך בחברה או לאי הבנתך את נושא החל"ת ואישורו.

5. הביטוי הראשון והחמור במעלה לזלזול שלך בחברה ובנהליה הוא העובדה שהוא לידיעת החברה שהנך עובד בעבודה אחרת בקניון בקריית גת. בכך יש אף להסביר את הודעתך בדבר היעדר כל כוונה מצידך לשוב לדן ואת התעלמותך הבוטה מהדרישות לשיבוצך בעבודה.

6. המשמעות היחידה של התנתקותך ממקום העבודה היא הודעה מצידך על התפטרותך מהעבודה על כל המשתמע מכך. בהתאם הנך נדרש להתייצב בחברה לאלתר להסדרת כל העניינים הנובעים מהודעת התפטרותך זו." (הדגשות הוספו - א.א.)

ו. בתחילת חודש 2/07 שולם לתובע השכר האחרון (בגין חודש 1/07)[10].

ז. ביום 1.3.07 נמסר לתובע מכתבו של בני דיין - עוזרו של מר זילביגר, ובו הודיע לתובע כדלקמן[11]:

"בהמשך למכתבו של ראש חטיבת משאבי אנוש מתאריך 27/12/2006 (המצ"ב) הריני להודיעך כי התפטרותך מחברת "דן" נכנסה לתוקף החל מתאריך 31/01/2007.

בהתאם הנך נדרש שוב להתייצב בחברה לאלתר להסדרת כל העניינים הנובעים מהודעות התפטרותך."

ח. ביום 5.3.07 התקבל בנתבעת מכתבו של התובע נושא תאריך 22.2.07[12], וכך כתב התובע:

"1. בפגישתנו מיום 23.11.06 בה נכחו גם יו"ר דירקטוריון חברת דן מר מיכה נגר והמנכ"ל מר רפי שמואל בקשתי לממש את זכותי עפ"י דין החברה לצאת לחל"ת מיוחד עד ליום פרישתי.

2. לצערי, לאחר פניות אין ספור אליך ואל הנוגעים בדבר, טרם נשלחו אליי כל מסמכי הבקשה בכדי שאוכל למלאם ולממש זכויותיי עפ"י דין ככול עובד מן המניין.

3. לא זו אף זו, מיום פנייתי הראשונה אליך טרם נעשה דבר, וממשיך אני לצבור שעות חוב הפוגעות נואשות בכספיי אשר צברתי בעמל רב משך כל תקופת העסקתי בחברה.

4. אבהיר כי, תוכנית שינוי המבנה בחברת דן אשר קיבלה את אישורו של בית המשפט קובעת כי כל התקנונים שהיו קיימים בקואופרטיב, שרירים וקיימים בחברת דן.

5. אי לכך, אבקש כי תורה לשלוח לי בהקדם את כל הטפסים הנדרשים להגשת בקשה לחל"ת מיוחד וכן לקבוע לי מועד מוקדם ככל האפשר לחתימה."

ט. ביום 8.3.07 השיב מר זילביגר לתובע כך[13]:

"1. הריני לאשר קבלת מכתבך שבנדון אשר התקבל במשרדי החברה אך ביום 05.03.2007.

2. למעלה מן הצורך, ועל מנת להעמיד את הדברים על דיוקם הרשה לי לציין בפניך פעם נוספת את העובדות לאשורן כפי שאכן קרו מאז אותה פגישה הנזכרת במכתבך אשר התרחשה בתאריך 23.11.2006.

3. כפי שבוודאי ידוע לך, מאז סיום תפקידך כסמנכ"ל חברת אמד, לא ביצעת עבודה כלשהי בחברה וזאת גם לאחר מתן פסק דין של בית הדין האיזורי בעניינך וגם לאחר ניסיונות רבים של החברה לשבצך בתפקיד חדש.

4. ניסיונות החברה, אשר נהגה בך במשנה זהירות ובסבלנות רבה, כללו מספר פניות אליך, הן פניות ישירות והן במייל ובנוסף במכתבים מפורשים מיום 30.11.2006 ומיום 27.12.2006 (המצ"ב), אשר נשלחו אליך, ואשר בהם אף נענית באשר לעמדת החברה לצאת לחל"ת ארוך ללא הגבלת זמן.

5. הגם שעד מהרה הובהר לנו על ידך כי אין בכוונתך לחזור לעבודה כלשהי במסגרת החברה, הגדלת לעשות ולהפגין זילזול בחברה בכך שהובא לידיעתנו כי התחלת לעבוד במקום אחר ובמקביל להתעלם מהדרישות הנשנות של החברה, להסדרת מעמדך ו/או שיבוצך גם לאחר שהובהר לך כי בקשתך לחל"ת עד הפרישה (הגם שלא הוגשה על ידך בהתאם לנהלים), נדחתה ואינה באה בחשבון.

6. אך כל המתואר לעיל לא הרפה את ידיך מלטעון בעזות מצח כי לא נעשה דבר מאז אותה פגישה, כאשר כל מכתבינו אליך לא זכו לתגובה ומענה, למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לך לבוא למשרדי החברה ולהסדיר את שיבוצך מחדש.

7. ושוב אדגיש, כפי שציינתי והדגשתי במכתבי האחרון אליך, המשמעות היחידה של התנתקותך ממקום העבודה היא הודעה מצידך על התפטרותך מהעבודה על כל המשתמע מכך. ובהתאם לכך החברה נענתה להודעתך ובהיעדר פעילות מצידך או היענות לבקשותינו להסדיר את כל הכרוך בהודעת התפטרותך נאלצה החברה להתחיל בהליכי סיום עבודתך באופן חד צדדי.

......."

י. בסמוך למכתב האמור, התקבל בנתבעת מכתב נושא תאריך 7.3.07 מאת בא כוחו הקודם של התובע - עו"ד קלמרו[14]. במכתב נטען, בין היתר, כי התובע מעולם לא התפטר והוא רואה עצמו עדין כעובד הנתבעת. לטענתו סרוב הנתבעת לאשר לו חופשה ללא תשלום (להלן - חל"ת) הוא "כנקמנות לשמה", ובכל אופן התובע לא טען כי יש לאשר לו חל"ת ללא מגבלת זמן.

יא. ביום 19.3.07 השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובע ודחתה את טענותיו[15]. נטען כי אין לפרש את התנהגות התובע אשר התחיל לעבוד מחודש 8/06 במקום עבודה אחר, סרב לשיבוץ מחדש בנתבעת ובכל אופן לא התייצב לעבודה בה למרות שלא אושר לו חל"ת - אלא כהתפטרות. עוד נטען כי התובע לא הציג שום "נימוק עניני מדוע יש לאשר לו חל"ת".

יב. החל מיום 20.3.07 ואילך ביצעה הנתבעת סדרת פעולות (עליהן הודיעה לתובע) בקשר לסיום עבודתו של התובע בנתבעת ביום 31.1.07: פדיון מניות התובע באג"ש ובאמד ותשלום פיצויי פיטורים ומענק מיוחד לתקופת העבודה בנתבעת וזאת בניכוי חוב שכר (שנבע מניצול חופשה שנתית ביתר). כספים אלה הופקדו לחשבון נאמנות לזכות התובע[16].

יג. ביום 18.4.07 הודיעה הקרן לתובע כך[17]:

"מבדיקה שערכנו מתברר כי לא הופרשו בגינך דמי גמולים עבור החודשים פברואר ומרץ 2007.

על פי סעיף 10 בתקנון הקרן, החבות להעברת דמי הגמולים חלה עליך.

בסעיף 3 ד בתקנון הקרן נאמר כי חבר יחדל להיות חבר בקרן "בהפסיקו לשלם דמי גמולים בהם הוא חייב על פי התכנית במשך 3 חודשים רצופים", על כל המשתמע מכך.

באם לא יועברו דמי הגמולים בגין החודשים פברואר 2007, מרץ 2007 ואפריל 2007 יחולו עליך הוראות סעיף 3 ד שבתקנון.

נבקשך להסדיר את התשלומים לאלתר."

דמי הגמולים כאמור לא שולמו, ובהתאם הוקפאו זכויותיו של התובע בקרן.

יד. ביום 24.5.07 פנה בא כוחו השני של התובע - עו"ד ליפז דניאלי, לנתבעת וטען כי ממכתב שקיבל התובע מהקרן ביום 18.4.07 נודע לתובע שהנתבעת חדלה להעביר עבורו את דמי הגמולים החל מחודש 2/07. לפיכך, נדרשה הנתבעת - להפריש את דמי הגמולים לאלתר, שאם לא כן יפנה התובע לערכאות[18].

טו. ביום 11.6.07 השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובע כך[19]:

"1. נוכח הנטען במכתבך אין לי אלא להסיק שמרשך לא הביא בפניך את העובדות כהוויתן.

2. מאז סיום תפקידו של מרשך כסמנכ"ל בחברת אמד וגם לאחר מתן פסק הדין של בית הדין האיזורי בעניינו ביום 29.06.2006, לא ביצע מרשך עבודה כלשהי אצל מרשתי, וזאת לאחר ניסיונות רבים וכנים מצד החברה לשבצו לעבודה.

3. בעוד מרשתי נוהגת עם מרשך באורח רוח ומגלה סבלנות יתירה, מרשך מצידו בחר להתעלם באופן מופגן ומזלזל מכל פניותיה של החברה לשיבוץ לעבודה, ואף הודיע ש"אין בכוונתו לשוב לדן".

4. ואכן, כפי שידוע היטב למרשך הוא עובד זה מכבר בעבודה בקניון בקריית גת.

5. מרשך בחר שלא לעבוד אצל מרשתי, לעזוב את עבודתו אצלה ולעבור לעבוד כמנכ"ל בקניון בקרית גת.

6. בנסיבות אלה, אף נשלח אל מרשך עוד ביום 28.2.07 באמצעות שליח, מכתבו של ע. ראש חטיבת משאבי אנוש אצל מרשתי, מר בני דיין, המודיע לו כי התפטרותו נכנסה לתוקף החל מיום 31.1.07 וכי הוא נדרש להגיע להסדיר את כל העניינים הנובעים מהודעת התפטרותו.

7. ביום 8.3.07 נשלח מכתב נוסף את מרשך המבהיר לו פעם נוספת שהחברה קיבלה את הודעת התפטרותו ובהיעדר כל היענות מצידו לבקשת מרשתי להסדיר את כל הכרוך בהודעת התפטרותו פעלה בהתאם. כך גם ניתנה הודעה מתאימה לקרן הגמלאות של דן על התפטרותו של מרשך ולכן אף הופסקה הפרשת דמי הגמולים בגינו על ידי מרשתי.

8. ביום 7.3.07 נשלח מכתבו של עו"ד קלמרו אשר ייצג את מרשך ומכתבו זה נענה על ידי במכתבי מיום 19.3.07, שלאחריו, אף התקיימה שיחת טלפון ביני לבין עו"ד קלמרו, ומאז "שקט מרשך על שמריו", ואכן אין זה מפתיע שפנייתו כעת באה על ידי ייצוג חדש."

טז. ביום 28.8.07 פנה בא כוחו הנוכחי (השלישי במספר) של התובע לנתבעת[20]. בין היתר, נטען כך:

"....

3. מרשי יצא לחופשה ללא תשלום לאחר שעשה שימוש כדין בזכויותיו כאמור בנוהל יציאה לחל"ת (חברים) ועתה מילא מרשי ידי להודיעכם כי ברצונו לשוב לעבודה סדירה במסגרת דן בע"מ ו/או במסגרת חברת בת של דן בתפקיד אשר יהלום כישוריו והתפקידים אותם מילא במסגרת דן ואמד בע"מ.

4. מרשי מילא ידי להודיעכם כי באם תמאן דן בע"מ, שלא כדין, להתיר למרשי לשוב לשורותיה במעמד ובתפקיד אשר יהלום כישוריו וניסיונו המוכחים, כי אז בכוונתו לפרוש משורות דן בע"מ, עת תנאי פרישתו יכללו ויטמנו בחובם פרישה לגימלאות תוך שמירה על זכויותיו הפנסיוניות,בהתאם לשנות ויתקן של מרשי, השבת מניית אמד אשר נשללה ממרשי שלא כדין לרבות הדיווידנד אשר חולק למחזיקים במניה, דיווידנד אשר נשלל ממרשי בחוסר תום לב ושלא כדין.

כך גם מוטלת עליהם החובה להעביר לקרן הגימלאות של דן בע"מ את הפרשות המעיד לקרן, מחדל תמוה אשר יצא תחת ידיכם ושצריך שיתקון, ביטול חוב בו חוייב מרשי שלא כדין בגין שעות עבודה ודמי הבראה וחג אשר נשללו ממרשי.

5. ראוי וחשוב לציין כי התנהלותכם במערכת היחסים עם מרשי ומאונכם לדרישות - בקשת מרשי מהווה הפלייתו לרעה ביחס ובהשוואה לחברים אחרים שפרשו מדן בע"מ, הפליה אשר תתקון באמצעות נקיטת מרשי בהליכים משפטיים, הנראים כיום מיותרים, הליכים שיש למונעם, הכל באמצעות החלטה נבונה ומושכלת אשר תצא תחת ידי דן בע"מ.

בידי מרשי מצוי מידע אודות פרישת חברים מדן בע"מ אשר פרישתם לוותה בזכויות פרישה את קבלתם מנסה דן בע"מ למנוע ממרשי אך במפתיע, בעת בדיקת נתוני הפורשים והשוואתם לאלה של מרשי, יוצאת התייחסותכם למרשי הפליה פסולה ואסורה, בעיקר עת שונות רלוונטית השוללת קיומה של הפליה, לא קיימת במקרה זה.

מרשי זכאי על פי הדין לסעד של השוואת זכויותיו לאלה של הפורשים האחרים ומאונכם להעניק למרשי זכויותיו בהשוואה לזכויות הפורשים האחרים פוגע בעקרון השיוויון ומשמר הפלייתו הגלויה והמסווית כאחד, מה עוד שלא קיימות בעיניינו נסיבות המצדיקות הפליה פסולה זו וגריעת מרשי מקבוצת השיוויון, גריעה המהווה נקיטת יחס שונה ומפלה כלפי מרשי על אף היותו שייך כאמור לקבוצת השיוויון ובכך הקימה דן בע"מ הפלייה פסולה והפרת עקרון השיוויון בגין יחס בלתי שווה לאנשים בעלי מאפיינים דומים.

6. מרשי הורני לפנות אליהם בהצעה כי נקיים פגישה בהשתתפות עורכי דינה של דן בע"מ, במהלכה תוצגנה עמדות הצדדים במלואן הכל במגמה כי תושג הסכמה באמצעותה תוסדר מערכת היחסים בין מרשי לדן בע"מ, אם ברך לחזרת מרשי לשורות דן ואם לצורך פרישתו המכובדת, פרישה התואמת את התנהלותו של מרשי במשך למעלה מ- 22 שנים במסגרת דן בע"מ ואמד בע"מ, השקעת מלוא מרצו וכישוריו לקידום האגודה והחברה כאחד, עת שימש בתפקידים בכירים בהנהלת דן."

יז. ביום 16.9.07 השיבה ב"כ הנתבעת לב"כ התובע[21]. במכתבה חזרה ב"כ הנתבעת על עיקרי תשובותיה הקודמות. בין היתר, נטען כי מעולם לא אושר לתובע לצאת לחל"ת.

יח. בעקבות פגישה של התובע עם מר רוזנצוויג במהלכה הוסבר לו כי בהעדר דמי גמולים זכויותיו מוקפאות, נפגשו - עם התובע ולבקשתו, מר רוזנצוויג ומנכ"ל הנתבעת. הפגישה המשולשת התקיימה ביום 22.11.07. באותה פגישה ביקש התובע לבחון רכישה רטרואקטיבית של זכויותיו בקרן.

לטענת מר רוזנצוויג, באותה פגישה הוסבר כי הרכישה צריכה להעשות באותה שנה קלנדרית, והנתבעת הסכימה - לפנים משורת הדין ובכפוף לחתימה על כתב העדר תביעות כלפיה, לרכישה רטרואקטיבית של זכויות.

בהמשך התקיימה ביום 27.11.07 פגישה נוספת בנוכחות מר זילביגר ובה נמסרה לתובע טיוטת 'כתב ויתור' כאמור[22]. התובע ביקש לשקול ולהתייעץ.

יט. ביום 3.12.07 שלח התובע לקרן את המכתב הבא[23]:

"1. בהמשך לפגישתי עם מנכ"ל קרן הגמלאות ועם מר רפי שמואל, מנהל בקרן הגמלאות, פגישה מתאריך 22.11.07 ובהתאם להסכמות שהושגו בפגישה זו, אני מתכבד לצרף למכתבי זה שיק ע"ס 20000 ש"ח המהווה סילוק מלוא חובי לקרן הגמלאות של דן בע"מ.

2. פרעון השיק יהווה סילוק סופי ומלא של מלוא חובי לקרן הגמלאות של דן בע"מ ויהיה בו כדי לשמור ולשמר מלוא זכויותיי בקרן הגמלאות של דן בע"מ לרבות ביטולה של הקפאת זכויותיי בקרן גמלאות של דן בע"מ הקפאת זכויות אשר קיומה נקבע על ידי קרן הגמלאות של דן בע"מ."

כ. ביום 5.12.07 החזיר מר רוזנצוויג לתובע את ההמחאה מהתובע בצירוף המכתב הבא[24]:

"הופתעתי מאוד לקבל את מכתבך שבנדון הן לאור אי הדיוקים שנפלו בו באשר לפגישה מיום 22.11.2007 ובעיקר לאור העובדה כי מכתבך זה לא כולל כל התייחסות לפגישתנו מיום 27.11.2007 אשר התקיימה בנוכחות מר עופר זילביגר במשרדי חטיבת משאבי אנוש בדן, ואשר נקבעה בעקבות הפגישה המצוינת במכתבך.

הפגישה מיום 27.11.2007, נמסרה לך טיוטת כתב ויתור וסילוק תביעות אשר מאגדת בתוכה את ההסכמות מולך בעקבות הודעת ההתפטרות שלך מדן, ובכללם הסכמות במישור של קרן הגמלאות וזאת על מנת שתוכל לעיין במסמך ואף להתייעץ בנושא עם עורך דין.

מאחר ועד לכתיבת שורות אלה לא נקבלה כל תגובה או הערה מצדך על טיוטת כתב הויתור שנמסרה לך באותה פגישה, ובהעדר הסכמתך הכתובה לנאמר בכתב ויתור זה אינני רואה כיצד ועל סמך אילו הסכמות בדיוק צירפת למכתבך המחאה.

מצ"ב ההמחאה ששלחת עם מכתבך מתאריך 3/12/2007."

כא. לפי גרסת התובע[25], בחודשים מאי - יוני 2008 הוא פוטר מעבודתו בקניון בקרית גת.

כב. ביום 12.6.08 הוגשה התובענה הנוכחית.

4. כתב התביעה המקורי הופנה גם כלפי אמד, אך התובענה כלפיה הועברה לבוררות בהחלטה מיום 4.2.09 (כב' השופטת חנה בן יוסף ונציג הציבור מר מתתיהו אורי). בהמשך תוקן כתב התביעה[26]ונכללו לו סעדים הצהרתיים וכספיים שונים כלפי הנתבעות. להלן נדון בטענות השונות, לאו דווקא לפי סידרן.

האם בקשת התובע לחל"ת סורבה שלא כדין?

5. לטענת התובע, הוא היה זכאי לצאת לחל"ת עד הגיע תורו לצאת לפרישה מוקדמת מהקרן[27]. דין הטענה להדחות, ואלה טעמינו בתמצית:

א. בטענתו בקשר לחל"ת נסמך התובע על הנוהל הקיים בענין זה בנתבעת משנת 2004 (להלן - הנוהל)[28]. לפי הנוהל מוכרות האפשרויות הבאות: "חל"ת קצר" - קרי, חל"ת שמשכו עד שנתיים; "חל"ת מיוחד" - קרי, חל"ת לשנתיים ומעלה עם מועד מוגדר וקבוע מראש לסיומה; "חל"ת ארוך לעזיבה" - קרי, חל"ת לשנתיים ומעלה שיסתיים "במועד הגיע תורו של החבר לפרישה מוקדמת לגמלאות לפי וותק ומכסה כאמור בתקנון קרן הגמלאות".

ב. עיון בנוהל מעלה שעל מנת לצאת לחל"ת ארוך לעזיבה (או כל חל"ת אחר) יש צורך בהגשת בקשה מסודרת על גבי הטופס שצורף לנוהל טרם היציאה לחל"ת ויש צורך באישורים לכך. התובע לא פעל כלל לפי הנוהל, לא הגיש בקשה מסודרת ולא פרט את הנימוקים לבקשתו, זאת חרף הסברי הנתבעת כי עליו לעשות כן. למעשה, רק מטעם זה בלבד דין הטענה על סרוב שלא כדין של הנתבעת לאשר חל"ת - להדחות.

בהקשר זה קשה שלא לתמוה על טרונייתו של התובע לפיה סרבה הנתבעת ליתן לו טפסי בקשה לחל"ת. שהרי התובע הוא זה שצרף לכתב התביעה את העתק הנוהל עם הנספחים, ולא ניתן כל הסבר מדוע התובע היה זקוק לנתבעת לצורך קבלת טפסי הבקשה. לא שוכנענו כי טענה זו נטענת בתום לב.

טוען התובע כי יש לראות במכתבו מיום 22.2.07 משום בקשה מסודרת. גם אם כך והדבר לא נקי מספיקות משלא פורטו הטעמים לחל"ת, לא נסתרה טענת הנתבעת כי המכתב מיום 22.2.07 התקבל אצלה ביום 5.3.07 לאחר שלמעשה נותקו יחסי העבודה ולאחר שהתובע קיבל את מכתבו של מר דיין מיום 1.3.07.

ג. זאת ועוד, עיון בנוהל בכל הנוגע לחל"ת ארוך לעזיבה מעלה כי הצורך בחל"ת זה נוצר על מנת לאפשר את המשך החברות בקרן שבאותו מועד הוגבלה לעובדים בנתבעת. מטעם זה אמור היה העמית לשאת בכל דמי הגמולים (חלק עובד וחלק מעביד) עד הגיעו לתור לפרישה מוקדמת. אלא, שבינתיים תוקן בחודש 7/05 תקנון הקרן והתאפשר המשך חברות עצמאי[29]. מכאן, שהרציונאל לאישור החל"ת הארוך לעזיבה כבר לא התקיים.

ד. כך או כך, במהלך החקירה הנגדית חזר בו התובע וטען שלא ביקש חל"ת עד פרישה[30], וכי יכולה היתה הנתבעת להציע חל"ת של שנתיים[31]. ככל שהטענה מתייחסת לחל"ת מיוחד, הרי שגם במקרה זה יש צורך בהגשת בקשה מסודרת ומנומקת, וכזו לא הוגשה.

ה. בכל אופן וכפי שעולה מ'התקנון החברתי'[32]אישור יציאה לחל"ת מסור לשיקול דעת ההנהלה אם הוכח להנחת דעתה כי קיימים "טעמים מספיקים" למתן החופשה וכי אין מניעה מבחינת הנתבעת לאשר את החופשה. התובע לא הוכיח כי התקיימו נסיבות בהן היתה מחוייבת לאשר חל"ת במשך זמן כזה או אחר. כפי שטענה הנתבעת ובצדק - ההעסקה בנתבעת אינה 'תכנית כבקשתך' - דהיינו, לא ניתן לקבל את שיטת התובע ולפיה מקום שלעובד לא נראה השיבוץ לעבודה יהיה עליה לאשר את החל"ת.

6. עוד טוען התובע בהקשר של החל"ת כי הוא הופלה לרעה לעומת עובדים אחרים אשר אישרו להם בעבר לשהות בחל"ת, ובכלל זה עד הגיעם לתור לפרישה מוקדמת. יאמר מיד כי טענתו זו של התובע כלל וכלל לא הוכחה. התובע פרט בתצהירו מספר מקרים בהם אושר לטענתו חל"ת[33]. אלא שפירוט מקרים אלה אין בן די כדי לבסס טענה על אפליה וזאת משהתובע כלל לא הראה מה היו הנסיבות של היציאה לחל"ת ובשפה המשפטית - התובע כלל לא הוכיח כי מדובר בקבוצת שוויון. לצורך הוכחת טענת האפליה העובדה כי מדובר בעובדים של הנתבעת אין בה די, ויש להוכיח נסיבות זהות או שוות במהותן. התובע ניסה ל'תקן' את החסר במסגרת חקירתו הנגדית של מר זילביגר - אלא שמר זילביגר מטבע הדברים לא יכול היה לענות מהזכרון לגבי הנסיבות של כל מקרה ומקרה והסתבר שגם לא כיהן בתפקידו באותו מועד. הוא הדין ביחס לשמות נוספים שהועלו בחקירה הנגדית ואף הוצגו במסמך למר זילביגר[34].

הנתבעת הסכימה להשיב לשמות השונים ולרשימה בתצהיר של מר זילביגר, וזה הוגש ביום 28.3.10. כעולה מהתצהיר המשלים של מר זילביגר ומהמסמך עצמו: מדובר בעובדים שחלקם יצאו לחל"ת בתקופות שונות לפני 1.3.05 - חלקם עד לפרישה ולחלקם לתקופות קצובות שונות שהוארכו מעת לעת. העובדים שפרשו מאוחר יותר מילאו טפסי בקשה, נימקו את בבקשתם לחל"ת קצוב וזו נענתה.

זאת ועוד, הגם שהתובע לא מסכים לכך - רשאית הנתבעת לשנות ממדיניותה לאישור חל"ת, ולא כל תקדים בעבר מחייב הליכה באותו תלם.

כך או כך, חזרנו לנקודת המוצא - התובע לא הוכיח שכל מי שביקש חל"ת ארוך לעזיבה או חל"ת מיוחד אושרה בקשתו. התובע גם לא הוכיח כי הנסיבות בהן אושר חל"ת כזה או אחר הן נסיבות זהות או דומות במהותן לנסיבותיו הוא. לפיכך, אין בידינו לקבוע כי התובע הופלה בכל הנוגע ל'סרוב' החל"ת.

7. לאור האמור, נדחית הבקשה להצהיר כי אי הוצאתו של התובע לחל"ת היתה נגועה באפליה פסולה, ב"שיקולים אסורים", בחוסר תום לב וכיוצ"ב. נדחית הבקשה להצהיר כי התובע זכאי היה לשהות בחל"ת, ובכלל זה עד הגיעו לגיל הפרישה המוקדמת לפי תקנון הקרן.

8. למעלה מן הצריך יובהר - זאת נוכח הטענה לנוהג בסעיף 12 א' לסיכומי התובע - כי התובע לא הוכיח 'נוהג' לאשר לעובדים במצבו יציאה לחל"ת.

סיום עבודתו של התובע - פיטורים או התפטרות?

9. הפלוגתה המרכזית בה יש להכריע היא בקשר לנסיבות סיום עבודתו של התובע. לטענתו הוא פוטר מעבודתו ביום 31.1.07 ושלא כדין, ולטענת הנתבעת התובע התפטר מהעבודה.

10. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי יש לראות בתובע כמי שהתפטר מהעבודה, ואלה טעמינו בתמצית:

א. אין חולק ואין צורך להרחיב על כך את הדיבור כי פיטורים והתפטרות טעונים פעולה מפורשת מצד המעביד או העובד (בהתאמה), אך גם יכול ואלה ילמדו מתוך מכלול הנסיבות. ובמקרה של התפטרות - ניתן ללמוד מתוך מכלול הנסיבות על כוונה לזנוח את העבודה ולהביא את היחסים לידי גמר.

ב. במקרה הנוכחי מתוך העובדות שנפרסו ברור שהתובע סרב להמשיך ולעבוד בנתבעת במסגרת התפקידים שהוצעו לו, ואשר כבר נקבע לגביהם בפסק הדין הנ"ל כי הם בגדר הצעות לגיטימיות בהקשר של הנתבעת הגם שהיתה כרוכה בהם פגיעה במעמד.

ג. גם מעצם רצונו של התובע לצאת לחל"ת עד הגיע התור לפרישה מוקדמת ניתן להסיק התפטרות. שכן, הדבר מלמד כי התובע ראה את עבודתו בנתבעת כמסתיימת בפועל. למעשה, החל"ת שהתבקש לא היה עם הפנים לחזרה לעבודה אלא נועד לשמש כמנגנון שיאפשר את המשך צבירת הזכויות הפנסיוניות בקרן.

ד. אולם גם אם נניח כי התובע לא ראה בבקשת החל"ת משום ניתוק, הרי משלא ניתן לתובע אישור לחל"ת והוא לא התייצב לעבודה ולא הגיב לפניות הנתבעת, יש לראות בו כמי שזנח את העבודה. לא ניתן לאחוז במקל בשתי קצותיו מחד לא להתייצב לעבודה ללא אישור מאידך לקבוע עובדה של יציאה לחל"ת. מדובר בטענה חסרת תום לב שנועדה להסוות התפטרות בפועל. שהרי, שמירת קיומם של יחסי העבודה (המושעים) לא נועדה לצורך ביצוע עבודה שתטיל עליו הנתבעת אלא לצרכים אחרים בלבד. חיזוק לכך ניתן למצוא בעובדה שרק לאחר שהתובע פוטר מעבודתו החדשה הוא ביקש לחזור לעבודה בנתבעת[35], אפילו בעבודות להן סרב קודם לכן.

ה. זאת ועוד, ניתן למצוא חיזוק למסקנה זו בכך שהתובע החל בעבודה חדשה במשרה מלאה. עצם הפניה לעבודה חדשה מלמדת על זניחת העבודה הנוכחית. לא זאת אף זאת, מתוך נסיבות העבודה בעבודה החדשה ניתן להסיק שגם התובע ראה עצמו ב'זמן אמת' כמי שאינו חוזר לעבוד בנתבעת. כך למשל, התובע כלל לא גילה למעסיקו החדש שהוא לא סיים את עבודתו בנתבעת[36], התובע לא גילה למעסיקו החדש שיש סיכוי שהוא יחזור לנתבעת אם יציעו לו תפקיד[37], ולמעשה התובע יצר מצג לפיו הוא סיים את עבודתו בנתבעת. הדבר עולה מקורות החיים[38]שם ציין התובע כי ניסיונו המקצועי כולל עבודה בנתבעת בשנים 1985 - 2006.

11. יאמר כי לא מצאנו כל ממש בטרונייתו של התובע על כך שהנתבעת לא העמידה את התובע למשפט חברים בשל אי התייצבותו לעבודה. טענה זו טוב היה לה אלמלא הועלתה. שהרי, אין עסקינן ב'הפרת משמעת' אלא בהתנהגות המלמדת על זניחת העבודה.

12. למעלה מן הדרוש, נציין שגם לו היינו רואים בתובע כמי שפוטר, הרי שפיטוריו נעשו כדין שכן התובע לא שובץ לעבודה ולא עבד כלל בנתבעת ואין כל הצדקה ל'החזקתו' של התובע ברשימת העובדים. אין בנמצא זכות קנויה שכזו. ובכל מקרה בנסיבות הענין אין כל מקום להורות על בטלות (או ביטול) הפיטורים.

13. ולבסוף נציין כי אין בידינו להצהיר כי התובע התפטר בדין מפוטר, משלא ברור מה מטרת סעד זה ולאיזה צורך הוא נועד.

14. לאור כל האמור לעיל, דינה של התביעה לראות בתובע כמי שלא הסתיימה העסקתו וכמי שזכאי לזכויות כלשהן מהנתבעת בגין התקופה שמחודש 2/07 ואילך - להידחות.

טרם נעילה - התביעה מול הנתבעת

15. הגם שהתובע לא התייחס לכך בסיכומיו, דין התביעה להחזר ניכוי החופשה ביתר[39]להדחות, משלא נסתרה טענת הנתבעת כי התובע ניצל חופשה ביתר.

16. צודקת הנתבעת כי טענתו של התובע בסעיף 21 לסיכומיו לפיה הבקשה לחל"ת נולדה רק לאחר שסורבה בקשתו של התובע לפרוש פרישה מוקדמת היא בבחינת שינוי חזית. שכן, בכתב התביעה נטען כי מלכתחילה התבקשה היציאה לחל"ת. כך או כך, התובע טען בחקירתו הנגדית שלא ביקש בזמנו לפרוש פרישה מוקדמת ולטענתו "היום אני מבקש"[40]. בכל מקרה התובע הודה כי הוא לא היה מסכים לתנאים של תנאי הפרישה המוקדמת ששררו בשנת 2006[41].

17. מסיכומיו של התובע עולה ברורות שהוא מבין כי הוא התנהל בצורה לא תקינה, אלא שעתה בדרך ל'ריפוי התנהלותו'[42]מנסה התובע להפוך את הגלגל ולסובב את האצבע המאשימה. התנהגות זו אינה תמת לב. העובדה כי התובע הרגיש כי נזרק 'כחפץ שאין לו הופכין' אינה מצדיקה התנהגות שכזו. ענינו התברר בבית הדין. בית הדין פסק כי לא נפל פגם בסיום העסקתו באמד וכי אין עילה להתערב בתפקידים שהוצעו לתובע. שהרי התובע יודע והוא אישר זאת בחקירתו כי "החברים" לא נולדים לתפקיד כזה או אחר ולשם מימוש הבטחת התעסוקה עליהם להשתבץ בכל תפקיד לו הם כשירים. אכן, התובע עבר תקופה לא קלה - אך מכאן ועד 'שבירת הכלים' המרחק רב. הנתבעת נהגה באורך רוח למעשה בכל תקופת ההליך כאשר איפשרה לתובע לשהות בחופשה הגם שיתרתו שלילית ועשתה כל מאמץ לנסות ולהשיבו לחיק העבודה. הנתבעת לא היתה מחוייבת לפעול רק לפי האופציה שדרש התובע - חל"ת עד גיל הפנסיה המוקדמת. תכליתם של יחסי העבודה הם ביצוע עבודה ולא שהיה בחל"ת.

התביעה מול הקרן

18. בכתב התביעה עתר התובע לסעדים כלפי הקרן. בכל הכבוד, לא ירדנו לסוף דעתו של התובע באשר לסעדים שהתבקשו ולעילת התביעה. שהרי, אין מחלוקת כי עד למועד מסויים בו חדלה הפרשת דמי הגמולים בגין התובע נצברו לו זכויות שהוקפאו עד הגיע מועד גיל הזכאות לפנסיית זיקנה; גם אין מחלוקת שלאחר מכן התובע (או מי בעבורו) לא שילם דמי גמולים לקרן. מכאן שברור שבגין התקופה שלאחר הפסקת תשלום דמי הגמולים לא נצברו זכויות לתובע.

19. כך או כך, התביעה כנגד הקרן נדחית.

סוף דבר

20. התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. לאור התוצאה ובשים לב לכך שהתביעה כנגד הנתבעת כומתה בכ- 1.5 מלש"ח אנו מורים לתובע לשלם לנתבעת 1, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח.

21. התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית. ככלל לא נעשה צו להוצאות בתובענות מתחום הבטחון הסוציאלי, אך דומה כי מקרה זה מצדיק סטיה מן הכלל. לפיכך, בית הדין מחייב את התובע לשלם לנתבעת 2, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,500 ש"ח.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יגאל ידגר
נתבע: דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
שופט :
עורכי דין: