ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צאלח עודה נגד נווה איתנים חברה לבנייה בע"מ ח.פ :

צאלח עודה

ע"י ב"כ עו"ד מסארווה האשם ועו"ד ג'בארין

נ ג ד

נווה איתנים חברה לבנייה בע"מ ח.פ

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ - אב"ד

נציג ציבור - מר עזאם ויסאם (ע')

פסק-דין

האומנם פיטרה הנתבעת את התובע בכך שלא חידשה את רישיון העבודה של התובע - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

בפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ושכר עבודה.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע תושב חבלה.

2. הנתבעת הינה חברת בנייה.

3. התובע החל לעבוד אצל הנתבעת בחודש 8/03.

4. רישיון העבודה של התובע היה בתוקף עד ליום 19.8.05.

טענות הצדדים:

לטענת התובע - השכר שדווח לשירות התעסוקה היה נמוך יותר מאשר השכר ששולם לו בפועל. התובע פוטר מעבודתו מאחר שהנתבעת לא חידשה לו את רישיון העבודה.

הנתבעת נותרה חייבת לתובע תשלום בגין הבראה, דמי חגים, דמי נסיעות, פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

לטענת הנתבעת - התובע עבד באמצעות קבלן משנה ועם סיום עבודתו של קבלן המשנה, נותר התובע ללא אשרת עבודה. הנתבעת היא שדאגה לאשרת העבודה והתובע עבד אצל הנתבעת מחודש 8/03 ועד חודש 8/05. עוד טוענת הנתבעת כי התובע לא פוטר אלא עזב מאחר שמצא עבודה אחרת, והתובע עזב ללא מתן הודעה מוקדמת.

התובע אינו זכאי לדמי הבראה ודמי חגים.

עדויות:

שמענו את עדות התובע ואת עדותו של מר יצחק חלה, הבעלים והמנהל של הנתבעת.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

שכר עבודה:

1. מעיון בכרטיסו האישי של התובע - ריכוז נתונים חודשיים משירות התעסוקה - עולה כי השכר שדווח שונה מהסכומים ששולמו לתובע.

כך לדוגמא -

ביום 5.8.05 (עבור משכורת חודש 7/05) שולם לתובע 6,000 ₪ ולא דווח לשירות התעסוקה כלל.

ביום 22.5.05 (עבור משכורת חודש 1/05) שולם לתובע 5,000 ₪ ובתלוש דווח 3,350 ₪.

ביום 26.5.05 (לא ברור עבור איזה חודש) שולם לתובע 5,200 ₪.

ביום 22.3.05 (עבור משכורת חודש 2/05) שולם לתובע 5,500 ₪ ודווח על משכורת 2,010 ₪.

2. עד הנתבעת בחקירתו הצהיר כי התשלומים המופיעים בתלוש השכר, אלה התשלומים ששולמו לתובע, למרות שנתברר כי הדבר אינו נכון. ברור כי שולמו סכומים מעבר לכך אולם לא ברור מדוע בחודש אחד שולמו סה"כ מעל 8,000 ₪ (בחודש 5/05).

3. אשר על כן משהתובע באמצעות ראיותיו הצליח להזים את הדיווחים שדווחו על ידי הנתבעת לשירות התעסוקה, הננו מקבלים את גרסתו של התובע ולפיה השתכר 250 ₪ ליום ועבד בממוצע 22 יום בחודש (סעיפים 4-3 לתצהיר התובע).

דמי הבראה:

4. נטל ההוכחה לתשלום דמי הבראה מוטל על המעביד והנתבעת לא הביאה כל ראיה שאומנם שולמו סכומים כלשהם בעבור הבראה. בתלוש השכר מופיעות הפרשות כספים לחופשה בלבד בגובה של 4% ולא מעבר לכך. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנתבעים בגין רכיב זה (הנתבעת לא חלקה על דרך החישוב) בסך של 3,498 ₪, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.05 ועד לתשלום בפועל.

דמי חגים:

5. על פי ההלכה הפסוקה במקרה בו עובד יומי עובד באופן סדיר, הנטל להוכיח שאומנם לא עבד יום לפני ואחרי החג, מוטל על המעבידה:

"חזקה על עובד, ועובד יומי בכלל זה, כי הוא מתייצב לעבודתו באופן סדיר, בכל אותם ימים שבהם עליו לעשות כן, אלא אם היתה לו סיבה להעדרות. על הטוען ליוצא מן הכלל - במקרה שלפנינו המעבידה - הנטל להוכיח, כי נעדר העובד מעבודתו סמוך ליום החג. המעבידה לא הרימה נטל זה" (דיון מג/3-91 (ארצי) מולה נוהד - חב' אל-וו בע"מ פד"ע טו 163, 168).

6. השתכנענו כי התובע עבד בהיקף משרה מלא וכאמור, הנתבעת כשלה בהרמת נטל ההוכחה כי אומנם לא עבד יום לפני ויום אחרי החג. אשר על כן הנתבעת תשלם לתובע סך של 4,687 ₪ בגין דמי חגים, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.05 ועד לתשלום בפועל.

דמי נסיעות:

7. בתלושי השכר לא מופיע כי הנתבעת שילמה לתובע דמי נסיעות. הנתבעת אף לא הוכיחה בראיות שאומנם שילמה לתובע דמי נסיעות או לחלופין דאגה להסעתו. אשר על כן על הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,500 ₪ בגין נסיעות כנתבע בכתב התביעה, בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.05 ועד לתשלום בפועל.

פיצויי פיטורים:

8. בפסק הדין ע"ע 1344/00 מועצה מקומית ערערה - אבו הייזם (פד"ע מ 682; שם עמ' 689-688) מפי כב' הנשיאה נילי ארד נקבע:

"המסקנה המתבקשת היא, כי בבחינתן של השלכות הסגר על חובות הצדדים לחוזה העבודה וזכויותיהם תיבדק, על רקע התשתית העובדתית המוכחת, התנהגות המעסיק ועובדו ותרומתם להיעדרות העובד מעבודתו: האם עשה המעסיק כל הניתן וכל הנדרש ממנו אצל הרשויות המוסמכות כדי להעביר את רוע הגזרה ולאפשר לעובדיו להגיע לעבודה חרף הסגר; יוזמתו של המעסיק ותרומתו להפסקת העבודה יכול ותהייה אקטיבית, בכך ש"תרם" בהתנהגותו לכך שהעובד לא הורשה להיכנס לתחומי ישראל בעת הסגר; יכול ותעטה לבוש פסיבי, בין היתר במחדליו לגרום למתן היתר כניסה לישראל לעובדו חרף הסגר; או שמא נמנעה כניסתו של העובד לישראל והיעדרותו מן העבודה כתוצאה מכך מאילוצים חיצוניים-אובייקטיבים שלמעסיק או לעובדו לא הייתה כל אפשרות להשפיע עליהם.

כל אלה הם סממנים להטלת אחריות על המעסיק להפסקת עבודתו של העובד או לפטור הימנה, משהוברר כי לא היה בידיו לעשות דבר מול המציאות הביטחונית והסגר שהוכרז."

9. בעדותו של התובע נתגלו סתירות רבות באשר לנסיבות סיום עבודתו אצל הנתבעת.

10. מחד, התובע חזר וטען כי עבד עד 8/05 ועזב כי חשש שהחברה לא תשלם לו שכר:

"ש. נכון שעזבת את העבודה כי פחדת שהחברה

ת. אבל לא אני רק הפסקתי כל העובדים."

(עמ' 6 לפרוטוקול שורות 22-21)

ומנגד טען בחקירתו ובתצהירו כי הפסיק לעבוד אצל הנתבעת בשל אי-חידוש רישיון העבודה.

11. התובע טען מספר פעמים במהלך עדותו כי לאחר 6 חודשים חזר לעבוד בחברה אחרת:

"ת. לא. אני חיכיתי 6 חודשים עד שיצא לי אישור חדש וזה אתה יכול לשאול את קוסאי, עבדתי עם קוסאי חודשיים ואח"כ לא המשכתי לעבוד אתו.

...

"ת. אחרי 6 חודשים."

...

"ת. אחרי 6 חודשים. אחרי שסבלתי בבית 6 חודשים."

(עמ' 5 לפרוטוקול שורות 29-28 וכן שורה 31 וכן עמ' 6 שורה 1)

12. ברם, מעיון בדיווחים לשירות התעסוקה עולה כי התובע חזר לעבוד בחודש 1/06. על כן המסקנה היא לכאורה כי התובע עבד אצל הנתבעת עד חודש 6/05 (6 חודשים קודם 1/06) ולא עד חודש 8/05. לכן לא ברור אם לפי גרסתו של התובע הוא עבד אצל הנתבעת עד חודש יוני או עד לחודשים יולי ואוגוסט 2005. אולם משהנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי התובע עבד אצלה עד 8/05, הננו מקבלים את גרסת שני הצדדים כי התובע עבד אצל הנתבעת עד 8/05. לא זו אף זו, התובע צירף שיקים שניתנו לו בחודש 5/8/05 על-סך 6,000 ₪ ולא הוכח על ידי הנתבעת בעבור מה ניתנו לתובע שיקים אלה. לכן ברור שהתובע עבד מעבר לחודש 6/05 שדווח לשירות התעסוקה.

13. על כן משרישיון העבודה של התובע היה בתוקף עד ליום 19.8.05, מסקנתנו היא שהתובע עבד עד לחודש 8/05 והרישיון פג תוקפו במהלך חודש זה, לכן מוטל הנטל על הנתבעת כי ביקשה היא להאריך את תוקפו או למצער להביא ראיות שאומנם התובע עזב את עבודתו אצלה. ראיות אלה לא הובאו בפנינו.

14. לא נעלם מעינינו כי על פי הדיווחים לשירות התעסוקה התובע לא עבד במהלך שנה אחת ברציפות. מדיווחים אלה עולה כי בחודשים 12/03-10/03 לא עבד התובע וכן בתקופה מ- 3/04 ועד 5/04 (תקופה של למעלה מ- 3 חודשים), אשר למעשה מנתקים את הרציפות. אולם הנתבעת לא טענה דבר בעניין זה וכפי שנוכחנו לדעת הדיווחים לא היו אמיתיים ועל כן לא ניתן בכל מקרה להסתמך עליהם.

15. לפיכך הננו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בגובה 7,035 ₪, כנתבע על פי כתב התביעה, הכולל פיצויי פיטורים בעבור השכר שלא דווח לשירות התעסוקה. סכום זה ישא בריבית והצמדה כדין מיום 1.9.05 ועד לתשלום בפועל.

הודעה מוקדמת:

16. משהתובע פוטר מעבודתו אצל הנתבעת והנתבעת לא הוכיחה כי התובע ידע מבעוד מועד כי אין בכוונתה לחדש את רשיונו, זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת, כנתבע על פי כתב התביעה, בסך 5,500 ₪.

סוף דבר:

16. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן:

דמי הבראה בסך 3,498 ₪.

חגים בסך 4,687 ₪.

דמי נסיעות בסך 5,500 ₪.

פיצויי פיטורים בסך 7,035 ₪.

חלף הודעה מוקדמת בסך 5,500 ₪.

17. סכומים אלה ישאו ריבית והצמדה כדין מיום 1.9.05 ועד לתשלומם בפועל.

18. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ והוצאות משפט בסך 500 ₪.

זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏כ"ז טבת תשע"ב, ‏22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק


מעורבים
תובע: צאלח עודה
נתבע: נווה איתנים חברה לבנייה בע"מ ח.פ
שופט :
עורכי דין: