ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אסמאעיל אבו חטב נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ :

אסמאעיל אבו חטב

נ ג ד

1. מגדל חברה לביטוח בע"מ

2. בדריה עבד אלחמיד חרבאוי

בית משפט השלום בחדרה

כב' השופטת קרן אניספלד

פסק - דין

תובענה לפיצוי נזק גוף שנגרם בתאונת-דרכים.

א. ההליך והצדדים לו

התובע, יליד 17.3.1945 ותושב כפר גיפטליק בנפת יריחו, נפגע בתאונת-דרכים ביום 26.9.2008. נתבעת 2 נהגה ברכב שפגע בתובע בעודו הולך רגל. נתבעת 1 ביטחה את הרכב הפוגע באותה עת. עצם אירוע התאונה וחבות הנתבעות לפצות את התובע בשל נזק שסבל בעטיה אינם שנויים בין הצדדים במחלוקת. הבירור נסב על שאלת טיבו ושיעורו של הנזק שנגרם לתובע בתאונה.

בישיבת יום 8.1.2012 נשמעו עדות התובע מזה ועדותו של חוקר מטעמה של נתבעת 2, מר ניזאר עבדל רחמאן (להלן החוקר), מזה. הצדדים סיכומו טענותיהם על-פה. ההפניות להלן מתייחסות לפרוטוקול הדיון מיום 8.1.2012 זולת אם צוין אחרת.

ב. דיון והכרעה

עיינתי בראיות הצדדים ובמוצגיהם, שמעתי את העדים ונתתי דעתי על טיעוניהם של בעלי-הדין בסיכומיהם. מצאתי שיש לקבל את התובענה ולהעמיד את הפיצוי לתובע על סך של 39,000 ₪.

1. נכות רפואית ותפקודית

(א) בתאונה נגרם לתובע שבר בקרסול רגל ימין. הלה עבר ניתוח לקיבוע השבר בבית-חולים מוקאסד בירושלים, שם היה מאושפז מיום התאונה עד 29.9.2008. פלטה וברגים בהם נעשה שימוש לקיבוע השבר לא הוצאו.

(ב) מומחה בית-המשפט בתחום כירורגיה אורתופדית, ד"ר חורי אמל (להלן המומחה), בדק את התובע ומצא שקיימת הגבלה בתנועות הקרסול ודלדול יחסי בשרירי השוק. אשר לכאבי פרק שמאל וכאבי גב תחתון, קבע שאזכור ראשון להם הופיע כשנה לאחר הפציעה. ביחס לנכותו הרפואית של התובע קבע המומחה בחוות-דעתו מיום 22.6.2010 כך:

בשל מכלול הממצאים הקליניים והרנטגניים את נכותו הזמנית למשך 6 חודשים ראשונים לאחר הפגיעה סביר לקבוע בגובה 100%, למשך 3 חודשים נוספים בגובה 75% ולמשך 3 חודשים נוסיפם בגובה 50%. את נכותו הצמיתה אני קובע עבור הפגיעה בקרסול ימין גבוה 10% לפי סעיף 48(3)(א). בנכות זו מגולמות הנכויות בקרסול ימין כתוצאה מהתאונה הנידונה.

סעיף הפגימה בו עוגנה נכותו הצמיתה של התובע נסב על הגבלה ניכרת של תנועות הקרסול [סע' 48(3)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)].

ג) התובע גרס שנכותו התפקודית עולה באופן ניכר על נכותו הרפואית וכי למעשה אבד לו בעקבות התאונה מלוא כושרו להשתכר [סע' 11 ל-ת/1]. בסיכומיו ביקש בא-כוח התובע להעמיד את הנכות התפקודית על 30-20 אחוז ולקבוע שהמשמעות הנודעת לכך היא אובדן מלא של כושר ההשתכרות של התובע עד הגיעו לגיל 70.

(ד) לא מצאתי שיש יסוד עובדתי לקביעת נכותו התפקודית של התובע בשיעור העולה על נכותו הרפואית. תובע הטוען לכך שנכותו התפקודית חמורה מזו הרפואית נושא בנטל להביא ראיות שיתמכו בטענתו וישכנעו באמיתותה. ראיות כאלה לא הובאו.

התובע הצהיר שבחלוף שנה ממועד התאונה נזקק להליכון ולאחר מכן הסתייע בקביים, להן הוא נדרש לטענתו גם בעת שניתן תצהירו שנחתם ביום 15.8.2011 [סע 7 ל-ת/1]. עדות התובע לפני נמסרה ביום 8.1.2012, חודשים ספורים לאחר המועד בו ניתן התצהיר. משך החקירה הנגדית שארכה למעלה משעתיים עמד התובע על רגליו כשהוא אינו מסתייע בקביים ואינו מגלה כל קושי לעשות כן.

את עדותו של התובע כמכלול מצאתי לא אמינה באופן ברור ומובהק. הלה לא דייק אפילו בעובדות הפשוטות והשגרתיות ביותר, כאלה שאין כל מקום לטעות בהן. כך למשל מסר בתצהיר עדותו הראשית שהוא נשוי לשתי נשים וכי צעיר ילדיו בן 6 שנים [סע' 1 ל-ת/1]. בתצהיר קודם שניתן בהליך דנן אגב בקשה לתשלום תכוף ציין התובע שהוא נשוי לאישה אחת וגרוש מן האחרת, וכי צעיר בניו יליד 1996 דהיינו בן 15 כיום [נ/1]. בעדותו לפני אישר התובע את הנתונים שמסר בתצהיר המוקדם יותר, שאינם עולים בקנה אחד עם האמור באותו עניין בתצהיר עדותו הראשית [ע' 12]. אי-אמירת אמת בעניינים בסיסיים הנסבים על מצבו המשפחתי של התובע ועל גילאי ילדיו הסמוכים על שולחנו משליכה במישרין על מידת האמון שיש ליתן בתובע ובעדותו.

לבסוף, עדות התובע מהווה עדות יחידה כמשמעה בסע' 54(2) לפקודת הראיות. בעניינים שנמנו לעיל, כמו גם בעניינים נוספים המצויים בלב המחלוקת ושיידונו להלן, מסר התובע עדות פתלתלה, מגומגמת ומתחמקת שלא הותירה רושם מהימן כלל ועיקר. לא מצאתי טעמים שמצדיקים קביעת ממצא לטובתו בהסתמך על עדות יחידה זו. הדברים אמורים גם באשר לטענה כי נכותו התפקודית עולה על שיעורה של נכותו הרפואית.

(ה) בה בעת לא מצאתי שנכותו של התובע נעדרת היבטים תפקודיים כלשהם, כטענת הנתבעות. קיומה של הגבלה ניכרת בתנועות הקרסול, בגינה נקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה כפי שנקבעה, טומנת בחובה מניה וביה גם משמעות תפקודית. כפי שיובהר להלן, המשמעות הכספית הנודעת לנכותו זו מן ההיבט של אובדן השתכרות היא חלקית ומוגבלת.

אני קובעת אפוא שנכותו התפקודית של התובע תואמת את נכותו הרפואית בשיעור 10%.

2. הפסדי שכר ופגיעה בכושר השתכרות

התובע היה בן 63 בקרות התאונה, כיום גילו 66 ועשרה חודשים.

לגרסת התובע נגרמה פגיעה מהותית, מקיפה וכוללת בכושרו להשתכר, ובהתאמה גם בהכנסותיו, בעטיה של התאונה. בא-כוחו ביקש לקבוע את הכנסתו החודשית של התובע בסך 4,500 ₪ לחודש ולגזור מסכום זה את הפסדיו בשיעור 100% לשנה הראשונה לאחר התאונה ובשיעור של 25%-20 למשך שש השנים הנוספות עד הגיעו לגיל 70. מנגד סברו הנתבעות שלתובע לא נגרמו הפסדי השתכרות בעקבות התאונה וכי מכל מקום הפסד כזה לא הוכח.

מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי בשל אובדן הכנסה לעבר ופגיעה בכושר השתכרותו לעתיד בסכום גלובלי שיעמוד על סך של 25,000 ₪ ליום פסק-הדין. להלן טעמיי.

(א) התובע טען שקודם לתאונה עבד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו בשלושה תחומים: כרועה צאן ובעל עדר עיזים וכבשים המונה כ-400 ראש כשהעדר משמש לתנובת חלב, גבינה וצמר אותם משווק התובע וכן למכירת כ-150 בני-צאן בשנה שמקורם בהמלטות; כחקלאי המעבד כ-30 דונם אדמה בה הוא מחזיק בחכירה ואשר משמשת לגידול ירקות אותם משווק התובע בתחומי הרשות הפלסטינית; וכטייח באזור הגדה ובישראל. התובע הטעים שעבודתו בחקלאות עונתית ונמשכת מספטמבר עד אפריל בכל שנה וכי כטייח עבד בחודשי הקיץ [סע' 2 ל-ת/1].

לטענת התובע קודם לתאונה השתכר מעיסוקו בחקלאות כ-100,000 ₪ נטו לשנה, ממכירת בני-צאן השתכר כ-225,000 ₪ לשנה (על-פי מכירת 150 ראשים במחיר 1,500 ₪ כל אחד), ואילו כטייח השתכר בשנים 1975 עד 2008 סך של 300 ₪ נטו ליום [סע' 2 ונספח 9 ל-ת/1].

אין מקום לקבל את עדותו של התובע בעניינים הללו כבסיס לקביעת הכנסותיו קודם לתאונה, אף לא כתשתית שעל-פיה יוערכו הפסדיו לעבר ולעתיד בגינה.

(ב) לשם הוכחת עיסוקיו והיקף הכנסותיו לפני התאונה לא הציג התובע אלא שורה של אישורים דלים, לאקוניים, שניתנו לו על-פי בקשתו, בקשר עם ההליך דנן ולצרכיו, על-ידי גורמים שונים ברשות הפלסטינית. חלקם הארי של האישורים הוכתרו בכותרת "לכל המעוניין"; הם נחזים על-פניהם ככוללים עדות מפי-השמועה ועדות בלתי-קבילה אחרת כגון קביעות שבמומחיות רפואית ולא הוברר מה הבסיס למידע שנכלל בהם.

כך למשל צויין באישור מאת המועצה המקומית כפר גיפטליק מיום 27.7.2009 כך: "לפני שנה היה האמור לעיל מעורב בתאונת דרכים וכתוצאה מכך הוא מכר חלק מצאן כ 108 ראש צאן, והוא מכר במחיר זול בסך של 500 ₪ לכל ראש צאן, על מנת לפרנס את משפחתו לאור המצב הכלכלי הקשה שנוצר" [נספח 8 ל-ת/1]. המסמך לא הוגש על-ידי עורכו; מהנתבעות נשללה זכותן היסודית לחקור את עורך המסמך על תוכנו ובתוך כך גם על מקור ידיעתו ורמת הביסוס של נתונים שנכללו בו. במצב דברים זה, אפילו היה המסמך קביל, משקלו הראיתי זעום מזעום ולא ניתן לבסס עליו ממצאים כלשהם.

הוא הדין גם באישורים אחרים שצורפו לתצהיר התובע. במסמך מיום 25.9.2009 שניתן על-ידי המועצה המקומית עין שיבלי צויין שהתובע "[...] הינו קבלן ועובד טייח משנת 1975 ועד שנת 2008. והשתכר יומית לאחר תשלום שכר עבור העובדים והיה משתכר יומית בסך של 300 ₪ נטו" [נספח 9 ל-ת/1]. אף כאן מתיימר עורך המסמך לציין עובדות מבלי שיבאר מה מקור ידיעתו, שמא הוא נסמך על תיעוד בכתובים או על דברים ששמע מפי התובע. אף לא צויין באותו מסמך מתי הייתה הכנסתו של התובע כאמור שם ומתי עבד לאחרונה כטייח. על-פניו מדובר באישור בעייתי שרצינותו ואמינותו מוטלים בספק. מעדות התובע עלה שנותן המסמך, אלחג מחמוד אבו חטב, הוא קרוב משפחה שלמד מפי התובע מה שיעור שכרו [ע' 19]. הדברים מחזקים את היותו תוכנו של המסמך בגדר עדות שיש להביאה בתצהיר תוך שנותנו מעמיד עצמו לחקירה נגדית.

אותם דברים עצמם עומדים על מכונם ביחס לאישור אחר מאת המועצה המקומית עין שיבלי שאינו נושא תאריך וזו לשונו: "המועצה המקומית עין שיבלי מצהירה כי מר אסמעיל אבו חטב בעל ת.ז. 9941220215 עובד במקצוע של טייח בביתים משנת 1975 עד לשנת 2008 והוא עובד במקצוע זה בכל השנים הנ"ל, והפסיק לעבוד במקצוע לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים קשה וכתוצאה מכך הפסיק לעבוד לאחר שבר בקרסול רגל ימין ולאור מצבו הרפואי אינו יכול לעבוד ולא יכול להתנייד ממקום למקום" [נספח 4 ל-ת/1]. יומרתו של עורך המסמך לחוות-דעה בעניינים הכרוכים מניה וביה במומחיות רפואית ניכרת וגלויה על פני הדברים ומלמדת על מידת כוחו של המסמך לשמש ראיה להוכחת תוכנו מבלי שעורכו יתייצב למתן עדות.

(ג) אמירות כגון אלה שנכללו בנספחים שצוינו לעיל, כמו גם בנספחים דומים אחרים שצירף התובע לתצהירו, יש לבסס בעדות מתאימה כשנותנה חושף עצמו לבחינה ואימות של גרסתו בחקירה נגדית. דבר לא מנע מהתובע להמציא תצהיר מאת כל אותם גורמים שאישורים בחתימתם צורפו לתצהירו בסוגיית הכנסותיו, או למצער לזמנם למתן עדות באמצעות בית-המשפט.

בהצהרת התובע כי לו היה מזמן עדים הם לא היו מתייצבים אין ממש [ע' 18]; בעל-דין זכאי ובה בעת גם חייב לזמן עדים ככל שהוא סבור שעדותם נחוצה לאימות גרסתו. הדברים יפים ביתר שאת עת מדובר בתובע שעליו נטל הראיה מהיותו "המוציא מחברו". ככל שעדיו של בעל-דין אינם מגיעים למתן עדות מרצונם מעמיד הדין די והותר אמצעים לכוף עליהם התייצבות.

דא עקא, התובע בחר להשליך יהבו על עדותו היחידה ולא ביקש לזמן עדים נוספים לתמיכת טענותיו. זהו מחדל ממשי שלא ניתן לו הסבר מניח את הדעת והוא רובץ לפתחו של התובע. על כן חלה החזקה לפיה היה בעדותם של נותני האישורים שצורפו לתצהיר התובע ונסבו על עיסוקיו והכנסותיו, לו נשמעה, כדי לחזק דווקא את עמדת הצד האחר [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)].

(ד) דברים שנאמרו לעיל ביחס לעדויותיהם של ממלאי תפקידים ברשות הפלסטינית יפים גם באשר לעדות בני משפחתו של התובע, שאף היא לא נשמעה.

שנים-עשר מבין שלושה-עשר ילדיו של התובע הם בגירים [סע' (ב) ב-נ/1]. התובע מסר שהמשפחה כולה ממלאת תפקיד פעיל בהפקת ההכנסה שמפרנסת את התא המשפחתי. בלשונו: "המשפחה שלי כולה, כולל הילדים ונשותיי, עובדים איתי והם חלק בלתי נפרד מכוח העבודה, ואני הוא זה שהייתי אחראי על כל המערכת; על העבודה, חלוקת העבודה, על המו"מ, מכירות הגבינה, הצאן, הירקות; קניית של הצאן והיבול החקלאי, מציאת שטחי מרעה וכו'. ההכנסות שיש לנו, הינן הכנסות שמפרנסות את המשפחה המורחבת" [סע' 4 ל-ת/1].

לא ניתן טעם לכך שמי מבני משפחתו של התובע העובדים עמו, לרבות ילדיו הבגירים שגילאיהם 25 עד 40, לא נתנו בהליך דנן עדות שתתמוך בגרסת התובע ותאמתה. אף כאן מדובר בחסר שיורד לשורש ראיותיו של התובע. הדברים יפים מקל וחומר בהתחשב בכך שבנו הבכור של התובע נלווה אליו לעת הדיון אך לא מסר עדות [ע' 12, 18]. נובע מכך שהתובע נמנע ביודעין מלזמן עדים כלשהם, בין מקורבים ובין שאינם כאלה, להוכחת גרסתו וטענותיו על-אודות טיב נזקיו והיקפם, באופן שאומר דרשני.

(ה) לא פחות חשוב מכך: מעדותו הראשית של התובע שצוטטה לעיל עולה שהשפעת פציעתו ונכותו בעקבות התאונה על יכולת ההשתכרות של התא המשפחתי, שפעל בתחום החקלאות ובתחום גידול צאן כיחידה כלכלית-תפעולית אחת, אינה אלא שולית וזניחה. מעדות זו עלה שגם קודם לתאונה שימש התובע בתפקיד האחראי על עבודתם של בני משפחתו האחרים תוך ביצוע תיאומים הקשורים בה. הדברים עולים בקנה אחד עם גילו של התובע עובר לתאונה, 63, עם מעמדו כראש התא המשפחתי ועם גילאי ילדיו.

נכותו של התובע אינה מונעת ממנו להוסיף ולמלא תפקידי ניהול ופיקוח שכאלה, לא על-פי טיבה ולא על-פי שיעורה. אף אין לראות מדוע זה ייווצר מהתובע לעסוק בניהול משא ומתן לשם קניית ראשי-צאן ומכירת תוצרת חקלאית. אם יש לנכותו של התובע השפעה על מידת יכולתו לבצע את התפקידים אותם מנה בעדותו הראשית, הרי שהיא שולית וזניחה. ודאי שאין כאן פגיעה ניכרת ומהותית מהסוג לה כיוון התובע.

(ו) התובע עצמו אישר, אף זאת בעדותו הראשית, שגם כיום הוא מוסיף לפקח על העבודה שמבצעים ילדיו. טענתו שבלעדיו "זה לא אותו הדבר" לא פורטה כדבעי, אף לא הוכחה. הוא הדין בעדות התובע לפני בסוגיה זו שנשאה אופי סתמי ולאקוני ונעדרה כוח שכנוע [ע' 14 ו-18]. משנדרש התובע לפרט מהן אותן פעולות שהוא מתקשה בביצוען מאז התאונה נמנע ממתן פירוט כזה והטעים שאינו יכול לעשות כל עבודה בשל כך שהוא סובל מקיפאון ומזרמים ברגליו [ע' 21]. למגבלה כזו אין זכר בחוות-דעת מומחה בית-המשפט.

נובע מכך שנכותו של התובע לא מונעת ממנו לנהל את העיסוק בחקלאות שעה שאחרים, בין ילדיו ובין עובדים שכירים שבהם נהג להסתייע מעת לעת, אמונים על הצד הפיזי של העבודה [ע' 13, 18].

(ז) טענת התובע, שנסמכה על הערכה בעלמא ולא על תיעוד וחישוב מבוררים, לפיה כיום הוא וילדיו משתכרים פחות ממחצית הכנסותיהם קודם לתאונה לא הוכחה אף היא [ס' 12 ל-ת/1]. התובע אישר שאין בנמצא מסמכים לתמיכת החישובים והסכומים בהם נקב, אף לא הנהלת חשבונות [ע' 15-14]. עוד אישר שתשובותיו ניתנו "לפי אומדן פחות או יותר, מה נכס מה יוצא. [...] אנחנו רושמים אבל לא בצורה פורמלית וחוקית כי אין אף אחד ששואל אותנו מה אנחנו מוכרים" [ע' 15].

בתוך כך לא הובאה כל ראיה ממשית ומהימנה לכך שעובר לתאונה עסק התובע בפועל, הוא עצמו, ברעיית צאן, בעבודת טיח או בעבודה אחרת הכרוכה בפעילות גופנית מן הסוג שנכותו מונעת אותו לבצעה כיום. לשם כך לא די שבזמן עבר כלשהו עסק התובע בעבודות הללו. לצורכי התובענה דנן היה עליו להראות בראיות טובות ומשכנעות ששלח ידו בהן סמוך לפני קרות התאונה. ראיות כאלה לא הובאו ואת עדותו היחידה של התובע בסוגיות הללו מצאתי לא ראויה לאמון.

גם טענת התובע כי בעקבות התאונה נאלץ להחזיר את אדמתו ועיסוקו בחקלאות הופסק לא הוכחה די הצורך [סע' 12 ל-ת/1]. בעדותו הראשית ציין התובע שבעל-הבית שהחכיר לו את האדמה סירב להעבירה לילדיו, באופן שגרם לאובדן פרנסתו שמקורה בחקלאות [שם]. אותו בעל-בית עלום שם לא הובא למתן עדות מבלי שניתן לכך טעם והסבר. בעדותו של התובע לפני הוברר שכל שנה חכר אדמה אחרת מבעלים אחר, באופן שמשליך על עוצמת טענותיו בעניין זה [ע' 13]. אין מדובר אפוא בחכירה ארוכת טווח שנמשכה כל השנים אל-מול גורם קבוע ונפסקה רק בעקבות התאונה, כמצג שביקש התובע ליצור בעדותו הראשית; עסקינן בחכירה קצרת מועד מגורם שזהותו משתנה ושלתובע לא הייתה כל ערובה שתימשך גם לעתיד לבוא. במצב דברים זה, ומשלא הובאו למתן עדות מחכירי האדמה לתובע, אני קובעת שלא הוכח שהתובע חדל מלעסוק בחקלאות. כך גם לא הוכח שבין טיבו והיקפו של עיסוקו של התובע בחקלאות דהיום לבין אירוע התאונה מתקיימת זיקה סיבתית.

(ח) לכל אלה מתווסף קושי שנזכר לעיל: עדות התובע כשהיא לעצמה סבלה מחולשה ניכרת ואותות האמת לא ניכרו בה. להלן כמה דוגמאות עיקריות; אין בהן כדי למצות את הקשיים בעדות התובע.

בעדותו הראשית ובדבריו לפני טען התובע שעסק בגידול צאן, בחקלאות ובעבודת טיח. בתוך כך ביקש לשכנע שקודם לתאונה עסק הלכה למעשה ברעיית צאן [ר' למשל סע' 11 ל-ת/1]. בתצהיר מוקדם יותר שנתן ביום 28.12.2008 בקשר עם בקשה לתשלום תכוף תיאר התובע את עיסוקיו לפני התאונה כך: "טייח אשר עבד גם במו ידיו וכן מגדל צאן" [נ/1]. עיסוק בחקלאות לא נזכר שם, גם לא בפירוט הכנסותיו של התובע קודם לתאונה, אותן העמיד על 4,500 ₪ לחודש שמקורם בגידול צאן ובעבודתו כטייח [שם]. התובע לא ידע לבאר את הפער בין תצהירו הקודם לתצהירו הנוכחי או את העובדה שחרף טענתו שחלק נכבד מהכנסתו מקורה בחקלאות לא נזכרה הכנסה כזו בבקשה לתשלום תכוף [ע' 13-12]. יש בכך כדי להשליך על אמינות טענותיו של התובע, שבמועד מאוחר יותר וללא כל ראיה חיצונית מהימנה ייחס לעצמו גם עיסוק בחקלאות שלא בא זכרו קודם לכן.

גרסה נוספת, שלישית במספר, הובאה בתצהיר שנתן התובע במענה לשאלון. כאן טען שעבד כ"[...] חקלאי בכל התחומים רועה צאן ושיפוצים וטייח בתים [...]" [סע' 17(א) ל-נ/2]. רועה צאן ומגדל צאן אינם היינו הך, כך גם שיפוץ בתים ועיסוק בעבודות טיח. ריבוי גרסאותיו של התובע בסוגיה זו והפערים ביניהן פועלים לחובתו.

(ט) לא הובאה ראיה ממשית ומהימנה שתעיד על היקף עבודתו של התובע כטייח. כאמור, התובע הטעים שעבודתו כטייח הייתה עונתית והתבצעה בחודשי הקיץ [סע' 2 ל-ת/1]. עוד ביקש לשכנע שכטייח השתכר 300 ₪ נטו ליום עבודה [נספח 9 ל-ת/1]. מנתונים אלה עולה לכאורה שלו עבד התובע כטייח בהיקף של 21 ימי עבודה בחודש, אזי הכנסתו מעבודה זו לבדה הייתה עומדת על 6,300 ₪ לחודש. התובע הצהיר שהכנסתו החודשית מגידול צאן ומעבודת טיח הייתה עובר לתאונה 4,500 ₪ [נ/1]. נובע מכך שהתובע הסתיר נתונים ממשיים הנוגעים בעבודתו כטייח: בין שהשכר היומי בו נקב אינו נכון ובין שלא חשף את מספר הימים בהם עבד בעיסוק זה בכל חודש. מעדות התובע עלה אומנם שעבד בטיח על בסיס מזדמן ולא קבוע [ע' 18, 19].

בעדותו לפני ניסה התובע לשנות טעמו ולשכנע שהכנסתו החודשית לפני התאונה לא הייתה כנקוב בתצהיר שנתן בבקשה לתשלום תכוף, קרי 4,500 ₪ לחודש, אלא נעה בין 7,000 ל-9,000 ₪ לחודש. התובע הטעים שקרא את אותו תצהיר בטרם חתם עליו. ניסיונו להאדיר את נזקיו באופן שאינו תואם את הצהרתו הקודמת לוקה בקשיים שדומה שאין צורך להרחיב עליהם את הדיבור [ע' 16].

התובע אף לא שלל אפשרות שיעבוד כטייח בעתיד והטעים שלשם כך עודו רשום כחבר באיגוד המקצועי הרלוונטי ומשלם דמי חברות הכרוכים בכך [ע' 20-19 לפרוטוקול ונספח 6 ל-ת/1]. בסופו של יום לא הוכחו נתונים מבוררים שעל-יסודם ניתן לקבוע את הכנסתו של התובע כטייח, זאת אפילו היה מוכיח שהלכה למעשה עסק בכך לפני התאונה. אף בכך יש כדי לצדד באימוץ תחשיב גלובלי כבסיס לפיצוי בשל אובדן הכנסה עקב התאונה.

(י) הסתבכות נוספת הסתבך התובע עת נדרש למסור פרטים על-אודות גודלו של העדר שבבעלותו לפני ואחרי התאונה. עדות התובע בסוגיה זו בחקירה נגדית לא הייתה סדורה והיא אינה מתיישבת לא עם עדותו הראשית [סע' 2 ל-ת/1], לא עם מסמכים שהציג [נספחים 8 ו-10 ל-ת/1], אף לא עם תצהיר מוקדם יותר מיום 21.8.2009 שנתן במענה לשאלון [סע' 36(ב) ל-נ/2]. המספרים בהם נקב התובע אינם מתיישבים זה עם זה [ע' 17-16]. ניכר שהתובע אינו שולט בנתונים הקשורים בגודלו של העדר, בין קודם לתאונה ובין לאחריה. הדברים עולים בקנה אחד עם הרושם שעוד לפני התאונה עסק לכל היותר בפיקוח כללי ורופף על העסק המשפחתי, עיסוק שפתוח בפניו אף עתה. גם בהקשר זה ניכר שהתובע ניסה להאדיר את נזקיו ללא בסיס עובדתי איתן. בסופו של יום לא הוצג תחשיב מהימן שיכמת את טענות התובע לאובדן הכנסה מן העדר בעקבות התאונה.

(יא) גם עדות התובע על-אודות מצבו הרפואי שקדם לתאונה סבל מקשיי אמינות. הלה הטעים בעדותו לפני שקודם לתאונה לא סבל מבעיות כלשהן ולא עבר אשפוזים וניתוחים [ע' 21]. הדברים אינם עולים בקנה אחד עם תצהיר בחתימת התובע מיום 8.10.2008, בו צויין שביולי 2008 עבר ניתוח שהיה כרוך באשפוז יום בבית-החולים בשכם עקב שבר בבטן [נ/4]. נאמן לשיטתו התכחש התובע לתוכנו של תצהיר זה, אף שזיהה את חתימתו עליו [ע' 21].

אם לא די באמור לעיל היו תשובותיו של התובע לשאלות ישירות שנשאל מתחמקות ומתפתלות. על השאלה אם במשך כל השנים קודם לתאונה עסק בחקלאות השיב תחילה כך: "מי שיכול לעבוד, כן, הוא עובד" [ע' 12]. במספר הזדמנויות נאות ליתן תשובה ברורה רק לאחר שנדרש לכך על-ידי בית-המשפט.

על-יסוד כל האמור לעיל אני פוסקת לתובע סך גלובלי של 25,000 ₪ ליום פסק-הדין בשל אובדן השתכרות ופגיעה בכושר השתכרות לעבר ולעתיד, כשסכום זה מתחשב בין השאר בגילו של התובע במועד התאונה וכיום.

3. עזרת צד ג'

התובע מסר שהשתחרר מבית-החולים לאחר התאונה כשהוא מוגבל לגמרי בתנועותיו, משך שנה שלמה לא יכול היה לעמוד על הרגל הפגועה ונזקק לעזרה מלאה בתפקוד, אותה קיבל מבני משפחתו לשם ניקיון, רחצה, הלבשה והעברה מהמיטה לכיסא [סע' 10 ל-ת/1]. בסוגיה זו, כבסוגיות אחרות שעל הפרק, לא נשמעה עדות בני משפחתו של התובע שלגביהם נטען שסייעו לו.

עם זאת, בשים לב לנכויות הזמניות שקבע מומחה בית-המשפט נכונה אני להניח שהתובע נזקק לעזרה מוגברת של בני משפחה בתקופת החלמתו, בצורה אינטנסיבית יותר בסמוך לאחר התאונה ובצורה פחותה יותר אחר כך, תוך התאמה לדרגת אי-הכושר שנקבעה לו. מאחר שקיבלתי את עדות התובע לפיה כל בני המשפחה נושאים בעול הפרנסה במסגרת המשק המשפחתי, והכול תוך חלוקת תפקידים ביניהם ובפיקוחו של התובע, הרי שמתן סיוע מוגבר לתובע על-ידי מי מבני המשפחה מנע מאותו בן משפחה לתפקד במקביל באופן מלא ושגרתי בעבודתו הרגילה.

במצב דברים זה אני פוסקת לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לתקופות אי-הכושר שקבע לו מומחה בית-המשפט בשנה הראשונה שלאחר התאונה בסך כולל של 5,000 ₪ ליום פסק-הדין. לא הוכח שהתובע נדרש כיום, או יידרש בעתיד, לעזרה כזו ועל כן מיוחס מלוא הפיצוי בסעיף זה לעבר.

4. הוצאות רפואיות ואחרות

(א) בתצהירו הטעים התובע שנזקק לכסא גלגלים משך שנה שלמה לאחר התאונה; רק אחר כך עבר להליכון ובהמשך לקביים, בהם הסתייע עד למועד בו נחתם התצהיר [סע' 7 ל-ת/1]. בתצהיר תשובה לשאלון מסר התובע שהוא מסתייע במקל [סע' 10 ו-29 ל-נ/2]. בעדותו לפני סייג התובע דברים אלה ועתה טען שגם בכסא גלגלים וגם בהליכון הסתייע רק במהלך השנה הראשונה שלאחר התאונה. לדבריו רכש עזרים רפואיים בשכם ואין ברשותו קבלות המעידות על כך או על הסכומים ששילם [ע' 20]. מדובר בנזק מיוחד שעל-מנת להוכיחו נדרש התובע להציג ראיות מתבקשות. לא ניתן הסבר, לא כל שכן הסבר מניח את הדעת, לחסרונן של קבלות שיעידו על הסכומים בהם נשא התובע בקשר עם רכישת אביזרים רפואיים.

(ב) לא-זו-אף-זו, בתצהירו העריך התובע את הוצאותיו הרפואיות בסך של 2,000 ₪ ואילו בעדותו לפני גרס שהוצאותיו מסתכמות בסך של 10,000 ₪ אשר כולל גם הוצאות בגין נסיעות לטיפולים רפואיים בירושלים ובשכם [ע' 20]. את הוצאותיו בגין נסיעות כאלה העריך התובע בסך של 100 ₪ לשבוע לתקופת השנה שלאחר התאונה. דובר בנסיעה שבוצעה במונית אותה הזמין התובע, באין אמצעי תחבורה אחרים ביישובו ובאין לו רכב שישמשו [סע' 9 ל-ת/1]. אף כאן נסמכו טענות התובע על אומדן כללי ולא ניתן טעם לכך שחלף אותו אומדן לא הוצגו קבלות ממשיות [ע' 20].

(ג) בתצהיר עדותו הראשית נסמך התובע על מסמכים בערבית. למסמכים כאלה היה עליו לצרף תרגום לעברית; מהיות הערבית שפה רשמית די לשם כך בתרגום שערך בא-כוחו ולא נדרש תרגום רשמי. אלא שהתובע בחר לצרף תרגום כזה רק למקצת המסמכים שצורפו לתצהירו; מסמכים אחרים לא תורגמו ותוכנם נותר עלום לנתבעות כמו גם לבית-המשפט. על-יסוד מסמכים כאלה לא ניתן לקבוע ממצא כלשהו לטובת התובע [ר' החלטה מיום 8.1.2012, ע' 11 לפרוטוקול].

בתוך כך לא הומצאו קבלות שתרגום בצידן בהתייחס לסכומים שהוציא התובע לצרכי נסיעות או לשם רכישת עזרים רפואיים ותרופות, אף לא הוצג תיעוד רפואי המלמד על כך שהלה נזקק מן הבחינה הרפואית לכסא גלגלים או להליכון. קביעה על-אודות היזקקות כזו באה בגדרם של עניינים שברפואה ויש להוכיחם בחוות-דעת מומחה או בתעודה רפואית מתאימה. בחוות-דעתו של מומחה בית-המשפט אין זכר לכסא גלגלים, הליכון או קביים שהתובע נזקק להם כביכול לאחר התאונה.

(ד) מעט הקבלות המתורגמות שהוצגו מעידות על תשלום סכומים שנעו בין 50 ל-100 ש"ח במועדים שונים החל ביום 16.8.2009 וכלה ביום 25.10.2009 "עבור טיפול רפואי" ולחלופין "עבור טיפול רפואי ואישור רפואי" [נספחים 17-12 ל-ת/1]. אין בהן דבר שיקשור בין התשלום שבוצע על-פיהן לבין התאונה הנדונה כאן.

אין מחלוקת על כך שנתבעת 2 נשאה בתשלום הוצאות האשפוז בסך 3,300 ₪. בנוסף שולם לתובע תשלום תכוף בסך 7,500 ש"ח [נ/3 ועדות התובע בע' 20].

(ה) על-יסוד הטעמים שנמנו לעיל אני פוסקת לתובע סך של 2,500 ₪ ליום פסק-הדין בגין הוצאות רפואיות ואחרות. לא הוכח שהתובע יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד או שהוא צפוי להוציא הוצאות בקשר עם טיפולים כאלה; על כן מדובר בפיצוי בגין הוצאות לתקופת העבר ואין יסוד לפסוק סכום נוסף בגין הוצאות לעתיד.

5. כאב וסבל

בגין 10% נכות רפואית צמיתה ושלושה ימי אשפוז ובהתחשב בגילו של התובע במועד התאונה יש להעמיד את הפיצוי הכולל לו הוא זכאי בראש הנזק של כאב וסבל על סך של 14,000 ₪ ליום פסק-הדין.

אני דוחה טענת הנתבעות כי יש לגזור את הפיצוי בגין כאב וסבל מהיותו של התובע תושב הרשות הפלסטינית, במתווה דומה לזה המבחין בין שיעור השתכרותם של תושבי הרשות לבין שיעור השתכרותם של תושבי ישראל. לטענה כזו אין יסוד.

ראשית, משזכאי התובע לפיצוי על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, וכאמור הנתבעות לא חלקו על כך, חלות עליו בקביעת הפיצוי אמות-המידה שנקבעו בחוק זה ותקנותיו במלוא היקפן.

שנית, לא הרי פיצוי שנגזר מבסיס השכר כפיצוי בשל כאב וסבל. קביעת בסיס השכר או כושר ההשתכרות נושאת ברגיל אופי אינדיווידואלי ומצריכה התחשבות במאפייניו האישיים של הניזוק. לא כך באשר לקביעת הפיצוי בראש הנזק של כאב וסבל; כאן מצוי מרכז הכובד בתפישת פיצוי אוניברסאלית ושוויונית המניחה שבהינתן פגיעה מסוג מסוים יהא כרוך בה מניה וביה גם סבל בשיעור מותאם. לא בכדי יצר המחוקק מתאם בין הפיצוי שיש לפסוק בגין כאב וסבל לבין שיעורה של הנכות הרפואית הצמיתה שנגרמה בעטיה של התאונה. לעניין זה מיהותו של הנפגע אינה מעלה ואינה מורידה.

שלישית וזאת עיקר: תפישה המכירה בכבוד האדם באשר הוא אדם, כזו שזכתה זה מכבר לביטוי ועיגון חוקתי במשפטנו, אינה מאפשרת ליצור סקאלת פיצוי נפרדת בכאב וסבל לעשיר ולעני, לעובד ולמובטל, לאישה ולגבר, לאזרח ולזר. כך נכון וכך ראוי. פיצוי מובחן שכזה אינו מהווה יחס שונה לשונים אלא אפליה בין שווים [לפסיקה המתעלמת ביודעין מהיבטים של מוצא ומגדר בהקשר של קביעת בסיס השכר לפיו יפוצה קטין שנפגע בתאונת דרכים ר' ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (לא פורסם, 27.9.2005)].

ג. סיכומם של דברים

על-יסוד האמור לעיל, אלה הם הסכומים להם זכאי התובע:

בגין אובדן השתכרות לעבר ולעתיד 25,000 ₪

בגין הוצאות רפואיות ואחרות 2,500 ₪

בגין עזרת צד ג' 5,000 ₪

בגין כאב וסבל 14,000 ₪

בהפחתת תשלום תכוף 7,500 ₪

סה"כ 39,000 ₪

הנתבעות תשלמנה לתובע באמצעות נתבעת 1 39,000 ₪ ליום פסק-הדין. לסכום זה יתווספו הוצאות ההליך בגין אגרת משפט וכן בנוסף שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,882 ₪ ליום פסק-הדין. הסכום הפסוק ישולם לתובע תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין לנתבעת 2 שאם לא כן יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מיום פסק-הדין עד יום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אסמאעיל אבו חטב
נתבע: מגדל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: