ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סקליום בע"מ נגד משה טייטלבאום, עו"ד :

1. סקליום בע"מ

2. לילי הבר

שניהם על-ידי ב"כ עו"ד גבריאל קראוס

נ ג ד

משה טייטלבאום, עו"ד

על-ידי ב"כ עו"ד שגית צוברי ועו"ד ליטל לבנסקי

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

כבוד השופט יהודה פרגו

פסק דין

1. מבוא:

זוהי תביעה כספית.

ביום 31/9/2001 נחתם "הסכם לשיתוף פעולה" (ת/1) בין התובעת, לילי הבר, לבין הנתבע , עו"ד משה טייטלבאום (להלן: "הסכם השת"פ").

בהתאם להסכם זה:

"הצדדים החליטו לשתף פעולה בנוגע לטיפול באיתור, הורשה, החזרי הלוואות, קבלת פיצוי כספי ומימוש רכוש יהודי בפולין לתקופה בלתי מוגבלת. עם זאת, יבוא "השת"פ" לסיומו בתוך 6 חודשים ממועד הודעת אחד השותפים על רצונו בהפסקת "השת"פ" או על רצונו בפרישה ממנו. "השת"פ" יתבצע כחלק אינטגראלי מפעילותו השוטפת של משרד עו"ד ונוטריון י. טייטלבאום".

חלקי הצדדים ב"שת"פ", בניכוי ההוצאות הכרוכות בה: עו"ד טייטלבאום 70%, וגב' לילי הבר 30%.

במהלך שנת 2008 עלו יחסי הצדדים על שרטון.

פגישה שהתקיימה בין השניים בחודש אוקטובר 2008 רק העצימה את המחלוקת בין הצדדים.

ביום 17/10/2008 שלח עו"ד טייטלבאום מייל לגב' לילי הבר (ת/2) שנושאו "גמר שת"פ", אשר בו נאמר בין השאר:

"הגעתי למסקנה כי מתווה "השת"פ" הנוכחי שבינינו מיצה את עצמו ואין לו עוד מקום... נכנסנו למתווה "השת"פ" בצורה מכובדת ואני מקווה כי נשכיל לסיים אותו בצורה מכובדת".

דא עקא, שהצדדים לא השכילו לסיים בעצמם את שיתוף הפעולה ביניהםוהביאו את המחלוקות אל בית המשפט.

לטענת התובעת, הגב' לילי הבר, ביום 4/12/2008 נכרת הסכם בין הצדדים, על-פיו התחייב הנתבע ,עו"ד משה טייטלבאום, לשלם לה את הסך של 1,300,000 דולר (ארה"ב), בתוספת מע"מ כחוק.

לטענת הנתבע, עו"ד משה טייטלבאום, בין הצדדים לא נכרת כל הסכם, וכפועל יוצא יש להפעיל את המנגנון שנקבע ב"הסכם השת"פ", קרי את סעיף הבוררות.

2. דיון:

ההצעה הראשונה על דרך סיום "השת"פ" באה מהנתבע במייל מיום 17/10/2008 ת/2:

"הצעתי אליך היא הצעה מעשית ולצרכי פשרה בלבד, ולפיכך היא כוללנית ואמורה למצות באופן סופי ומוחלט את כל התגמולים - ללא יוצא מהכלל - שהגיעו, מגיעים ו/או יגיעו לך בגין מלוא מעורבותך בנושא "השת"פ", דהיינו הן תיקים שנכללים במסגרת "השת"פ" ושהטיפול בהם הסתיים, וכן תיקים שכאלו שהטיפול בהם טרם הסתיים.

ההצעה הינה כדלקמן:

סכום של 200,000 דולר - אחרי חתימה של מסמך לסיכום ההתקשרות בינינו.

סכום של 300,000 דולר - בסוף חודש יוני 2009.

סכום של 300,000 דולר - בסוף חודש דצמבר 2009.

לכל הסכומים יתווסף מע"מ כחוק כנגד קבלת חשבונית מס.

במסגרת הצעת הפשרה הנ"ל, אינך נדרשת מכאן ולהבא לאיזושהי עבודה ו/או יגיעה נוספת כלשהי מצידך, ובוודאי שלא נדרשת נוכחותך במשרד.

כמו"כ, אין מבחינתי שום התניה להשגת תוצאה כלשהי אם בכלל, במימוש הרכוש, כתנאי לביצוע התשלומים הנ"ל ו/או איזה חלק מהם".

הצעה זו לא הייתה מקובלת על התובעת.

ביום 20/10/2008 שלחה התובעת הצעה נגדית לסיום "השת"פ" בתשלום של 1,450,000 דולר עם פריסת תשלומים שונה לחלוטין (ת/2 (3)).

ביום 29/10/2008, שלח התובע הצעה חדשה המשפרת את הצעתו הקודמת, כשהוא מציע שני ווריאטים לבחירה: וריאט א תשלום של 900,000 דולר ב- 3 תשלומים; ווריאט ב 1,100,000 דולר ב- 5 תשלומים (ת/2 (4)).

ביום 31/10/2008 שלחה התובעת הצעה נגדית חדשה "הסכם הפסקת שת"פ", כשהיא מעמידה את הסכום על 1,300,000 דולר (ת/2 (5)).

ביום 11/11/2008 שלח הנתבע את הערותיו על "טיוטת ההסכם" שנשלחה אליו (ת/2 (7)).

הנתבע חזר על הצעתו לתשלום הסך של 1,100,000 דולר בפריסת תשלומים שונה מזו שהציעה התובעת, והתייחס לחובותיה ומגבלותיה של התובעת בנושא הקשר עם הלקוחות לאחר סיום שיתוף הפעולה ביניהם.

ביום 4/12/2008 (יום חמישי בשבוע), נפגשו הצדדים בבית קפה, סמוך למשרדו של הנתבע, במטרה להגיע להסכמות על דרך סיום שיתוף הפעולה ביניהם, לפגישת FINE TUNING בשפת שני הצדדים. בפגישה נכחו התובעת הגב' לילי הבר, בעלה מר יהודה הבר והנתבע עו"ד משה טייטלבאום.

פגישה זו הוקלטה על-ידי התובעת ובעלה ללא ידיעת הנתבע.

האזנתי להקלטה המתעדת את הפגישה.

הפגישה התנהלה "ברוח טובה". כל אחד מן הצדדים הביא עימו את הערותיו לטיוטות ההסכם שהוחלפו קודם לכן בין הצדדים.

הערותיה של התובעת, מצאו את ביטויין בכיתוב בכחול על גבי טיוטה זו.

הערותיו של הנתבע מצאו את ביטויין בכיתוב האדום על-גבי הטיוטה מיום 11/11/2008 (נ/2).

הסעיפים שהם עיקר המחלוקת בתביעה דנן, מפורטים בסעיפים 3 - 5 לטיוטות אלו.

טיוטת התובעת - עם הכיתוב הכחול:

"2. הצדדים מסכימים להביא את הסכם השת"פ לידי סיום מיד עם חתימתו של הסכם זה ועפ"י תנאיו.

3. מבלי שהדבר ייחשב כהודאה של מי מהצדדים באיזו מטענות משנהו, הרי שלשם סיומו של השת"פ ולשם גמר חשבון, וסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם ההדדיות של הצדדים זה מזה, הנובעות מהסכם השת"פ ומכל הפעילויות שהיו קשורות וכרוכות בו, מסכים משה לשלם ללילי סך של 1,1300,000 US$(מיליון ושלושת מאות אלף דולר ארה"ב), בצירוף מע"מ בתשלומים כדלקמן:

א. סך של 500,000 $ (חמש מאות אלף דולר) ישולם לפני חתימת הסכם זה על-ידי העברת הסך הנ"ל לחשבון חברת סקליום בע"מ (בנק איגוד, סניף ירושלים - 051. ח-ן 473000/52. העברה זו הינה תנאי מתלה לחתימת לילי על ההסכם. חתימת לילי להלן מאשרת גם קבלת סכום זה.

ב. היתרה ב- 4 תשלומים של 200,000 $ (מאתיים אלף דולר) כל תשלום, אשר ישולמו בתאריכים 30.6.09, 31.12.09, 30.6.10, 31.12.10.

ג. להקלת הגבייה מתחייב משה למסור ללילי ארבעה שטרי חוב סחירים בסכום של 200,000 $ כל שטר, עשויים על-ידי משה, לפקודת סקליום בע"מ, כאשר תאריך פרעונו של כל שטר מקביל לתאריכי הפרעון של התשלומים, כפי שצויינו לעיל.

ד. לכל תשלום יתווסף מע"מ כחוק. כנגד כל תשלום תמסור לילי חשבונית מס כדין של חברת סקליום בע"מ.

4. מוסכם כי אם תשלום מן התשלומים המפורטים בסעיף 3 ב לעיל לא יבוצע במועד, כי אז תעמוד מלוא יתרת הסכום שטרם שולם לפירעון מיידי.

איחור של עד 5 ימים לא ייחשב כאיחור.

5. עם חתימת הסכם זה, מתבטל הסכם השת"פ וכל אחד מהצדדים משוחרר מכל התחייבויותיו על פיו".

(הקטעים המסומנים בקו מודגשים במקור ובכיתוב כחול).

טיוטת הנתבע - עם הכיתוב האדום:

"2. הצדדים מסכימים להביא את הסכם השת"פ לידי סיום מיד עם חתימתו של הסכם זה ועפ"י תנאיו.

3. מבלי שהדבר ייחשב כהודאה של מי מהצדדים באיזו מטענות משנהו, הרי שלשם סיומו של השת"פ ולשם גמר חשבון, וסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם ההדדיות של הצדדים זה מזה, הנובעות מהסכם השת"פ ומכל הפעילויות שהיו קשורות וכרוכות בו, מסכים משה לשלם ללילי סך של 1,100,000 US$(מיליון ומאה אלף דולר ארה"ב), בצירוף מע"מ בתשלומים כדלקמן:

א. סך של 200,000 $ (מאתיים אלף דולר) ישולם בתוך 7 ימי עבודה שיימנו ממועד חתימת הסכם זה וביצוע תשלום זה יהווה תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של הסכם זה.

ב. היתרה ב- 4 תשלומים של 225,000 $ (מאתיים עשרים וחמישה אלף דולר) כל תשלום, אשר ישולמו בתאריכים 30.6.09, 31.12.09, 30.6.10, 31.12.10.

ג. להקלת הגבייה מתחייב משה למסור ללילי ארבעה שטרי חוב סחירים בסכום של 225,000 $ כל שטר, עשויים על-ידי משה, לפקודת סקליום בע"מ, כאשר תאריך פרעונו של כל שטר מקביל לתאריכי הפרעון של התשלומים, כפי שצויינו לעיל.

ד. לכל תשלום יתווסף מע"מ כחוק. כנגד כל תשלום תמסור לילי חשבונית מס כדין של חברת סקליום בע"מ.

4. מוסכם כי אם תשלום מן התשלומים לא יבוצע במועד, כי אז תעמוד מלוא יתרת הסכום שטרם שולם לפירעון מיידי.

איחור של עד 14 ימים בביצוע תשולם, לא ייחשב כאיחור.

5. עם חתימת הסכם זה, מגיע הסכם השת"פ לידי סיום, וכל ההתחשבנות לפיו כמבוצעת במלואה (וזאת הן ביחס לכל לקוח שטופל במשרד והן ביחס לכל לקוח פוטנציאלי שהיה בקשר עם המשרד במהלך תקופת השת"פ), והוא מסלק כל טענה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהיא, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור, את זכותה של לילי לתגמול כאמור בסעיף 5 א' של הסכם השת"פ.

על לילי תמשכנה לחול החובות האמורות בסעיף 5 ב' להסכם השת"פ.

כמו"כ, תהיה לילי מחוייבת, ככל שתתבקש, לספק את כל האינפורמציות שהושגו על ידה במסגרת פעילותה בתקופת השת"פ, ביחס לכל עניין שטופל במשרד במהלך תקופת השת"פ.

כן מובהר בזאת כי לילי מנועה מלפנות ללקוחות ו/או לקוחות פוטנציאליים שעמדו בקשר עם המשרד ו/או איתה במהלך תקופת השת"פ. ובמקרה של פנייה מצידם אליה מחוייבת היא להפנותם ליצור קשר עם המשרד ובאופן שלא ייגרום נזק למשרד".

(הקטעים המסומנים בקו מודגשים במקור ובכיתוב אדום).

מהשיחה שהתנהלה בין הצדדים, בפגישה ביום 4/12/2008 למד אני, כי הצדדים עברו יחדיו על "טיוטת ההסכם" והתמקדו בנושאים ובסעיפים אשר היו במחלוקת והיה צורך לתקנם, חלקם בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים עוד בטרם התקיימה הפגישה.

בעדותו אומר מר יהודה הבר:

"ת. ... בתחילת דצמבר 2008 קיימנו פגישה, עו"ד טייטלבאום, לילי ואנוכי, שהפגישה הזו נועדה לטפל או לעשות, כפי שאז הגדרנו את זה, ליטושים סופיים להסכם של פשרה אפשר לקרוא לזה, לסיום השותפות ולהסדרת תשלומים..."

(עמ' 43 לפרוטוקול)

בעדותה אומרת הגב' לילי הבר:

"ת. ... ב- 4.12.08 נפגשנו בעלי, שהוא גם שותפי בחברה, בחברת סקליום, ... ואני ועו"ד טייטלבאום לפגישה שהיא בעצם הייתה פגישת ליטוש של ההסכם שהגענו אליו, או כמו שעו"ד טייטלבאום בשפתו קרא לזה: פגישת fine tuning..."

(עמ' 5 לפרוטוקול)

בעדותו מאשר עו"ד משה טייטלבאום:

"ת. ... נכון, זאת הייתה פגישת fine tuning..."

(עמ' 101 לפרוטוקול)

באשר לסעיף 3 רישא, ל"טיוטת ההסכם", התמקדה השיחה בסכום הכולל לתשלום.

בטיוטת הנתבע - מיום 11/11/2008, הופיע עדיין הסכום של 1,100,000 דולר.

בטיוטת התובעים הופיע הסכום של 1,300,000 דולר.

מהשיחה שהתנהלה בין הצדדים עולה, שהסכום הכולל לתשלום - 1,300,000 דולר - סוכם עוד לפני הפגישה שהתקיימה ביום 4/12/2008.

בעדותה מספרת הגב' לילי הבר:

"ת. ... עברנו לפסים של משא ומתן מה- 17.10 ועד ה- 4.12 שזה כשישה שבועות, הוחלפו מספר טיוטות, בעצם את הבסיס להם כתב עו"ד טייטלבאום, הוא כתב את המכתב הראשון שלו, זה היה המתווה של סיום השותפות. ואז בעצם לא יפה להגיד, אבל זה היה כבר בעצם סחר סוסים, אם הוא אמר 800 אנחנו אמרנו 1.5 מיליון ובסופו של דבר באי-מייל השני שלו הוא כבר העלה את הצעתו ל- 920 או 1.1 מיליון דולר, ובסופו של דבר הסכום שסוכם עליו היה 1.3 מיליון דולר ועוד מע"מ. כל הסכומים היו אמורים להיות ועוד מע"מ.

ש. מתי זה סוכם?

ת. הסיכום לגבי המסמך, המספרים שכרגע אני אומרת?

ש. כן.

ת. הועברו טיוטות ונקבעה פגישה. כל המספרים האלה כבר היו מסוכמים. הדבר היחיד שנותר כאילו לא סגור זה היה באיזה שלבים ובאיזה מועדים. זאת אומרת בכמה תשלומים ובאיזה מועדים יהיו התשלומים... והפגישה האחרונה, הפגישה שהתקיימה הייתה ביוזמתו של מר טייטלבאום ל- fine tuning, מה שנקרא לליטוש, שבה בעצם זה היה הנושא שנשאר פתוח זה הנושא הזה של באיזה מועדים ישולם איזה סכום של כסף, אנחנו ביקשנו לקבל 500 אלף דולר בתשלום הראשון, מר טייטלבאום בפגישה, כמו שגם אפשר לראות את זה בתמליל, אמר שיותר מ- 200 אלף, אולי 220 אלף דולר, לא יוכל שלם בחודש דצמבר..."

(עמ' 8,9 לפרוטוקול)

בעדותו אומר מר יהודה הבר:

"ת. ... על הסכום הסכמנו, ה- 1.3 מיליון, שזה בעצם הדבר הכי חשוב, הסכמנו בשלב מוקדם מאוד, ומה שנשאר זה סדרי תשלום..."

(עמ' 60 לפרוטוקול)

היות ולא הייתה עוד מחלוקת על הסכום הכולל לתשלום, תוקן סכום זה במהירות ללא כל מחלוקת או השגה של הנתבע:

"יהודה: אז אנחנו מתקנים את הסכום לאחד שלוש מאות ועוברים עמוד.

משה: אוקי.

יהודה: ...

משה: הלאה".

(עמ' 5, 6 לתמליל)

על ההסכמה לסכום של 1,300,000 דולר, ניתן ללמוד גם מהמשך רצף השיחה בין הצדדים, בנושא פריסת התשלומים.

"יהודה: טוב, עכשיו אתה אומר ב- 3א אתה רוצה לתת 200 אלף. מאתיים אלף זה במקום העברת שיק בנקאי.

משה: במעמד החתימה. תוך שבעה ימים ממועד החתימה. במעמד החתימה.

יהודה: אני עכשיו רק רושם את ההערות. ואני נותן... עכשיו היתרה בארבעה תשלומים אם ככה של-

משה: אם אתן אחד מאתיים.

יהודה: 270.

משה: 275.

יהודה: תאריכים אנחנו מסכימים. לשטרות הסכמתם גם. לכל תשלום יתווסף מע"מ. מוסכם.

משה: יהודה, שיק זה בסדר וגם חשבונית זה בסדר".

(עמ' 6 לתמליל)

הסכום הכולל של תשלומים מוסכמים אלו מסתכם ב- 1,300,000 דולר; כאשר הנתבע - עו"ד משה טייטלבאום - הוא זה אשר מתקן את יהודה הבר שכל תשלום נוסף הוא 275,000 דולר ולא 270,000 דולר.

מסכם יהודה הבר את המוסכם:

"יהודה: אתה יודע מה, על זה כמו שזה, אנחנו לוחצים יד? כמו שזה אתה לוחץ יד. חותמים בשבוע הבא? מה שהוספתי כאן. ומה שרשמתי... 200 תשלום ראשון ו- 275 בארבעה תשלומים.

הנתבע, עו"ד משה טייטלבאום מקבל סיכום זה, והשניים "לוחצים יד":

משה: כן. וודאי שאני לוחץ יד, מה זה באתי לבזבז את הזמן שלך?"

(עמ' 13 לתמליל)

אני דוחה את טענת הנתבע כי נושא זה לא הוסכם וכי עת אמר "הלאה", כוונתו הייתה לעבור לנקודות האחרות, כאשר נושא זה נותר במחלוקת, כאשר מר יהודה הבר רושם את הנושאים שעדיין נותרו במחלוקת שעליהם יש לשוב ולדון לאחר מכן.

האזנתי מספר פעמים לשיחה שהתנהלה בין השניים. משיחה זו עולה בבירור, כי הנתבע הסכים לתיקון הסכום ל- 1,300,000 דולר, ללא כל הסתייגות.

אם סכום זה, שהוא לב ההסכם, לא היה מוסכם מראש, הנתבע היה מביע מייד את התנגדותו או את הסתייגותו מהתיקון שנעשה. הנתבע לא עשה כן. נהפוך הוא; הוא אישר את תיקון הסכום - "או.קי." - והצדדים המשיכו "הלאה" לעבור על שאר סעיפי ההסכם, ולא שבו עוד לדון בנושא זה. אם נכונה הייתה טענת הנתבע כי הם אמורים היו לשוב ולדון בנושא זה, מדוע לא עשו כן ??

את אמירתו של יהודה הבר: "אני עכשיו רק רושם את ההערות" יש לייחס לתיקונים שהיו מוסכמים על הצדדים, אשר אותם הוא רשם על-גבי "הטיוטה", על-מנת להעבירם אחר-כך להסכם מסודר ונקי מתיקונים. כל עוד לא הוסכם בין הצדדים סעיף כלשהו מטיוטה זו, לא עברו להתדיין על הסעיף הבא.

בעדותו מסביר מר יהודה הבר:

"ת. ... הייתה טיוטה כזאת, שאת מחזיקה ביד, ששאלת אותי עליה, עם קשקושים שלי בכתב שלי שכל מי שנמסה לקרוא אותו אומר 'זה לא כתב יד'.

...

... אני חותם על הסכם מסודר כי אני חברה מסודרת ויש פקיד שומה ואני צריך להראות ... מאיפה כתבנו חשבוניות של מיליון וחצי דולר, לא היה על מה לחתום באווירה הנהדרת שהייתה שם".

(עמ' 58, 59 לפרוטוקול)

אני קובע כי הוסכם בין הצדדים על הסכום של 1,300,000 דולר לפירעון במספר תשלומים כפי שהדבר מוצא את ביטויו ב"הסכם הפסקת שת"פ" (ת/3).

מכאן, עברו הצדדים להתדיין על סעיפים 4, 5 ל"טיוטת ההסכם" והגיעו להסכמה, כפי המופיע בסעיף 5 ל"הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3) (ראה עמ' 7-12 לתמליל).

בכך סוכמו כל הפרטים של ההסכם. הייתה גמירות דעת מלאה של שני הצדדים באשר לפרטי ההסכם.

האופטימיות שלוותה את תחילת הפגישה התממשה.

בתחילת הפגישה:

"יהודה: טוב נגמור משהו.

משה: תשמע יהודה אני כל הזמן בא לגמור.

... ...

... אני רוצה לסגור את הפרק הזה בצורה הזאת ואני מדבר איתך באמת בכנות. תראה, אני לא רוצה איך אומרים ללכת לרב".

(עמ' 1, 2 לתמליל)

ובסוף הפגישה:

"יהודה: אתה יודע מה, על זה כמו שזה, אנחנו לוחצים יד? כמו שזה אתה לוחץ יד. חותמים בשבוע הבא? מה שהוספתי כאן. ומה שרשמתי... 200 תשלום ראשון ו- 275 בארבעה תשלומים.

משה: כן. וודאי שאני לוחץ יד, מה זה באתי לבזבז את הזמן שלך?...

יהודה: מתי אנחנו,

משה: יום שני אני אומר לך באיזה יום אני יכול לעשות את השיק הבנקאי.

...

משה: אני נוסע ביום שני וחוזר ביום חמישי שבוע הבא. ואז אני אמור לבצע את הפעולה הכספית.

יהודה: ואז כמה זמן אתה נשאר בארץ?

משה: אני נשאר כי יש לאבא שלי את היאר צאייט, וחנוכה...

יהודה: זאת אומרת שבשבוע אחרי השבוע הבא, אנחנו יכולים לחתום?

משה: כן.

יהודה: שיהיה במזל.

(עמ' 13 לתמליל)

...

יהודה: אתה רוצה לקבוע מקום פירעון, בנק?...

משה: כן.

יהודה: מה?

משה: יכול להיות.

יהודה: אז תן לי פרטים. אוקי אני אוציא לך היום את העותק של מה שסיכמנו. תאשר לי אותו בבקשה, שנדע שזה סגור, בראשי תיבות שלח לי בפקס. תקבל נגדי שלנו. וזה תלוי בך כדי לקבוע מועד לשבוע הבא.

משה: חתמתי.

יהודה: מצויין.

לילי: אולי אני נידה. מה אתה יודע.

יהודה: חשבתי שהוא לא לוחץ לנשים, שיהיה במזל. שמור על הבריאות שלך מר טייטלבאום" (ההדגשה שלי - י.פ.).

(עמ' 14, 15 לתמליל)

הפגישה הסתיימה באווירה טובה ובשיחה חברית, כשהנוכחים מדברים על המשבר הכלכלי בעולם.

היות והפגישה נערכה בבית קפה, וההסכמות אליהן הגיעו הצדדים נרשמו על "טיוטת ההסכם" עליה דנו הצדדים, סוכם, כי יהודה הבר יתקן את "טיוטת ההסכם" בהתאם להסכמות אליהן הגיעו הצדדים על-מנת שניתן יהיה לחתום עליו.

ביום 6/12/2008 כותב יהודה הבר לנתבע:

"משה שלום,

רצ"ב ההסכם אליו הגענו עם התיקונים שסוכמו. ערכתי כמה שינויים מינוריים מתבקשים אז קרא אותו שוב מהתחלה לוודא שאין טעויות.

אנא ספק לי גם את פרטי הבנק להכללה בשטה"ח והודע לנו בהקדם מה המועד לחתימה".

הסכם הפסקת שת"פ - ת/3

"הסכם הפסקת שת"פ

שנערך ונחתם ברמת גן, ביום בחודש דצמבר 2008

בין: משה טייטלבאום, עו"ד (ת.ז. 058645305)

מרח' הירדן 63 רמת-גן

(להלן: "משה") מצד אחד;

לבין: לילי הבר (ת.ז. 42169193)

שתפעל בכל הקשור לחוזה זה

באמצעות סקליום בע"מ ח.פ. 51-250506-6

מרח' הנוריות 31 הרצליה

(להלן: "לילי") מצד שני;

הואיל ובספטמבר 2001 חתמו הצדדים על הסכם לשיתוף פעולה (להלן: "הסכם השת"פ);

והואיל וברצון הצדדים להביא את הסכם השת"פ לידי סיומו, בתנאים המפורטים בהסכם להלן;

לפיכך הוסכם, הוצהר והותנה כדלקמן:

1. המבוא להסכם זה מהווה חלק בלתי נפרד הימנו.

2. הצדדים מסכימים להביא את הסכם השת"פ לידי סיום מיד עם חתימתו של הסכם זה ועפ"י תנאיו.

3. מבלי שהדבר ייחשב כהודאה של מי מהצדדים באיזו מטענות משנהו, הרי שלשם סיומו של השת"פ ולשם גמר חשבון וסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיהם ההדדיות של הצדדים זה מזה, הנובעות מהסכם השת"פ ומכל הפעילויות שהיו קשורות וכרוכות בו, מסכים משה לשלם ללילי סך של 1,300,000 US$(מיליון ושלוש מאות אלף דולר ארה"ב), בצירוף מע"מ בתשלומים כדלקמן:

א. סך של 200,000 $ (מאתיים אלף דולר) בתוספת מע"מ כחוק ישולם במעמד החתימה על הסכם זה באמצעות המחאה בנקאית לפקודת סקליום בע"מ. חתימת לילי להלן מאשרת גם קבלת סכום זה.

ב. היתרה ב- 4 תשלומים של 275,000 $ (מאתיים שבעים וחמישה אלף דולר) בתוספת מע"מ כחוק כל תשלום, אשר ישולמו בתאריכים 30.6.09, 31.12.09, 30.6.10, 31.12.10.

ג. להקלת הגבייה מתחייב משה למסור ללילי ארבעה שטרי חוב סחירים בסכום של 317,625 $ כל שטר, עשויים על-ידי משה, לפקודת סקליום בע"מ, כאשר תאריך פרעונו של כל שטר מקביל לתאריכי הפרעון של התשלומים, כפי שצויינו לעיל.

ד. כנגד כל תשלום תמסור לילי חשבונית מס כדין של חברת סקליום בע"מ.

4. מוסכם כי אם תשלום מן התשלומים המפורטים בסעיף 3.ב. לעיל לא יבוצע במועד, כי אז תעמוד מלוא יתרת הסכום שטרם שולם לפירעון מיידי.

איחור של עד 14 ימים בביצוע תשולם, לא ייחשב כאיחור.

5. עם חתימת הסכם זה מגיע הסכם השת"פ לידי סיום.

א. כל ההתחשבנות לפיו תראה כמבוצעת במלואה (וזאת הן ביחס לכל לקוח שטופל במשרד, והן ביחס לכל לקוח פוטנציאלי שהיה בקשר עם המשרד במהלך תקופת השת"פ) והוא מסלק כל טענה ו/או דרישה מכל מין וסוג שהוא, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור, את זכותה של לילי לתגמול כאמור בסעיף 5א' של הסכם השת"פ ובלבד שמלוא הסכום בסעיף 3 סולק במועדים הקבועים שם.

ב. על לילי תחול חובת סודיות מוחלטת בכל הנוגע לחומר שהושג ושימש את השת"פ, כגון שמות לקוחות והטיפול שבוצע ביחס אליהם, חומר ארכיוני, וכל עניין הקשור בלקוחות שהטיפול בהם החל בתקופת השת"פ וכן איסור על שימוש בכל חומר כאמור. למען הסר ספק, מובהר בזאת כי חובת הסודיות לא תחול בנוגע לכל מידע או חומר שהוא נחלת הכלל.

ג. כ"כ לילי תספק, אם תתבקש לכך, את כל האינפורמציות שהושגו על ידה במסגרת פעילותה בתקופת השת"פ וביחס לכל ענין שטופל במשרד במהלך תקופת השת"פ.

ד. לילי תהיה מנועה מלפנות ללקוחות קיימים או פוטנציאליים של המשרד. למרות האמור בסעיף זה לילי לא תהיה מנועה מלטפל בלקוחות פוטנציאליים של המשרד (כאלה שהוחל עמם במומ אך טרם נחתם הסכם שכ"ט וייפוי כוח) בתום 6 חודשים מיום חתימת הסכם זה.

6. עם ביצוע מלוא התחייבויות הצדדים עפ"י הסכם זה במועדם, אין ולא תהיה לאף אחד מהם תביעה או טענה כלשהי כלפי משנהו, הנובעות מהסכם השת"פ ומערכת היחסים ביניהם על פיו.

ולראיה באו הצדדים על החתום:

------------------- --------

משה טייטלבאום, עו"ד לילי הבר

הנוסח המעודכן של "הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3) משקף נאמנה את אשר הוסכם בין הצדדים.

בעדותה אומרת גב' לילי הבר:

"ת. ... עברנו על כל הסעיפים 'כן,כן,כן'. עברנו, סיכמנו, חתמנו בלחיצת יד, עוד אני באיזה רגע של בדיחות הדעת בגלל שהוא יהודי דתי, אמרתי לו 'אין לך חשש שאני נידה?' והוא לחץ את ידי כי סיכמנו. זה היה סוף העניין.

...

... לא עלה בדעתנו שיש אפשרות שהוא יתחמק בדרך כזו או אחרת מלבוא לארץ או החתימה הסופית עם העט הכחול היא זו שנדרשת".

(עמ' 10, 11 לפרוטוקול)

בעדותו אומר מר יהודה הבר:

"ת. ... והגענו להסכמה, ובשלב מסויים שזה הרקע הקריטי, קמנו ולחצנו ידיים. פשוט מאוד, שלושתנו. עוד לילי ציינה בהתפלאות 'מה, הוא לא חושש מנידה' או משהו כזה, וצחקנו. כי זה היה חלק מההומור שהיה מקובל אצלנו ואני היום יכול לומר שזכור לי שעברה לי בראש מחשבה כלשהי, שאולי צריך לעשות על איזה נייר או מפית משהו, כי הישיבה הייתה ככה, ובאמת מה שהכי הרשים אותי היה תקיעת הכף. זאת אומרת אני לא כ"כ סמכתי על משה לאור ההיכרות שלנו, אבל תקיעת כף אצל יהודי דתי, אני בטוח שזה גם עו"ד טייטלבאום יאשר, זה מעשה יותר רציני מחתימה על נייר. במיוחד בנסיבות האלה.

הסיכום היה שזה ההסכם. צריך להכניס את השינויים, את התיקונים האחרונים, מאחר והמעבד תמלילים והנוסח היה אצלי, אז קיבלתי על עצמי שאני אכניס את השינויים האלה ואמרתי לו 'אני אשלח לך את הנוסח שגיבשנו עכשיו שתראה אותו באופן סופי' ונפרדנו כחברים טובים לדרכנו..."

אני קובע כי ביום 4/12/2008 הייתה גמירות דעת מלאה בין הצדדים באשר לפרטי ההסכם אשר השתכלל לכדי הסכם מחייב וקיבל אישור של שני הצדדים "בלחיצת ידיים" ובאמירת הנתבע "חתמתי".

כל שנותר הוא לחתום על ההסכם, שכן ההסכם כבר נכרת עוד ביום 4/12/2008 "בלחיצת יד" ובאמירת הנתבע: "חתמתי". היות והנתבע טס לשבוע לצרפת להיפגש עם שותף לעסקים, קבעו הצדדים להיפגש שבוע לאחר מכן על-מנת לחתום פורמאלית על ההסכם: "עם העט הכחול", כדברי הגב' לילי הבר.

"משה: אני נוסע ביום שני וחוזר ביום חמישי שבוע הבא. אני אמור לבצע את הפעולה הכספית...

יהודה: ואז כמה זמן אתה נשאר בארץ?

משה: אני נשאר, כי יש לאבא שלי את היאר צאייט, וחנוכה...

יהודה: זאת אומרת שבשבוע אחרי השבוע הבא, אנחנו יכולים לחתום?

משה: כן...

יהודה: שיהיה במזל".

(עמ' 13 לתמליל)

כאן, החל הנתבע בתהליכי התחמקות ואי כיבוד התחייבויותיו והמוסכם.

ביום 7/6/2008 כותב הנתבע לתובעת לילי הבר:

"קיבלתי את המייל אך טרם הספקתי לעבור עליו ואשתדל לעשות זאת עד מחר ולהעביר את התייחסותי לגבי יום החתימה אודיעך במהלך השבוע".

(ת/4)

ביום 14/12/2008, בשעות בוקר, ומאחר ואין הוא שומע דבר מהנתבע, כותב יהודה הבר לנתבע:

"משה

חתימה ביום ה- 18 בדצמבר בשעה 11:00 במשרדך.

נא לאשר".

(ת/4)

באותו יום - 14/12/2008 - בשעות הערב מחזיר הנתבע תשובה:

"יהודה

ערב טוב.

אני עוד לא ערוך פיננסית, אודיעך כשאהיה מוכן.

משה"

מדברי תשובה אלו עולה, כי לנתבע אין כל הערות על הנוסח המעודכן של ההסכם, שאחרת היה מעיר את הערותיו.

היערכותו הפיננסית של הנתבע, אינה חלק מן ההסכם; ואינה מעניינה של התובעת. מה גם, שיכולת היערכות פיננסית זו נלקחה בחשבון בעת שנקבעה פריסת התשלומים, תוך התחשבות ביכולת התובע לעמוד בהתחייבויותיו, ובשונה מפריסת התשלומים אותה דרשה התובעת.

מאז 14/12/2008 ניתק הנתבע את הקשר עם התובעת ולא כיבד את התחייבותו על-פי ההסכם. זאת, למרות שעל-פי דרישת הנתבע נותק הקשר העסקי בין הנתבע לתובעת, מבלי לשלם לה דבר.

אני דוחה את הטענה כי העדר החתימה על ההסכם מעיד על אי השתכללות ההסכם.

כאמור, החתימה על ההסכם אמורה הייתה להיות פורמאלית בלבד.

הסכם השתכלל כבר ביום 4/12/2008, עת סוכמו כל הפרטים והשינויים שיש לעשות על-גבי "טיוטת ההסכם". על גמירות הדעת של שני הצדדים והקיבול המלא של ההתחייבויות ההדדיות - כפי שמצאו את ביטויין ב"הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3) - ניתן ללמוד בכל שנאמר וסוכם בפגישה שהתקיימה ביום 4/12/2008, אשר הסתיימה ב"לחיצת יד" ובאמירת הנתבע "חתמתי".

נוסח ההסכם ת/3 תואם את המוסכם.

זאת ועוד;

גם אם לא היה מדובר בחתימה פורמאלית, לא יכול היה הדבר לסייע לנתבע. הצדדים הגיעו כבר אל נקודת האל-חזור אליה הוביל הנתבע. בוודאי, עת דרש מהתובעת לסיים את "הסכם השת"פ"; לא להתייצב עוד במשרדו; ולא לטפל עוד בלקוחות המשרד, כמפורט בסעיף 5, שהוא אחד מעיקרי "הסכם הפסקת השת"פ".

בע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה לבניין והשכרה, פ"ד נו (3) 289, אומר כבוד הנשיא ברק:

"... מצויים מצבים, בהם המשא והמתן בין הצדדים הגיע לשלב כה מתקדם, עד כי תוכנו של ההסכם אותו מבקשים הצדדים לכרות הוא ידוע. תנאיו גובשו. עם זאת, אך בשל חוסר תום הלב נמנע השכלול הסופי של המשא והמתן לכדי חוזה. במצב דברים זה, החזרת המצב לקדמותו - כלומר, העמדת הצדדים במצב בו ההתנהגות בחוסר תום לב לא התרחשה - תביא העדר תום לב במשא ומתן" (עיוני משפט יא 307, 315 (1986)). חופש החוזים לא ייפגע - ועל כל פנים, לא ייפגע קשות - אם לתוכן ההסדר אותו עיצבו כורת חוזה עבור הצדדים. כל שבית המשפט עושה, הוא בהסרת המחסום שאחד הצדדים הטיל שלא בתום לב על שכלול החוזה (ראו י' וינבוים, בדרך מקובלת ובתום לב 112 (2000)).

האיזון הראוי בין החופש לעצב את תוכנו של החוזה מזה לבין החובה לנהל משא ומתן בתום לב מזה, נמצא בהטלת חובה ל"פיצויים חיוביים" על הצד הפוגע. פיצויים אלה הם המגשימים במצב העובדתי הנתון, את עקרון היסוד של "השבת המצב לקדמותו". אכן, כאשר המשא והמתן התקדם, על מישור הזמן, לשלב סופי, באופן שלולא חוסר תום הלב בהתנהגות החוזה היה נכרת, "החזרת המצב לקדמותו" משמעותה העמדת הצדדים במצב בו היו נתונים לולא חוסר תום הלב ראו ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פ"ד מז (1) 6671, בג"ץ 6231/92 זגורי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט (4) 749, 761).

...

במצבים אלה לא יוכל הצד המנהל משא ומתן שלא בתום לב להתכחש להבטחות שנעשו ושהגיעו- לולא אותה התנהגות שלא בתום לב - לידי הסכם (ראו דירקטוריון פרידמן ונ' כהן, חוזים 640 (כרך א', 1991)). מכאן קצרה הדרך להכרה בפיצויים "חיוביים" ("פיצויי קיום")..."

גם בענייננו, הנתבע אינו יכול להתכחש ולהתנער מהתחייבויותיו כפי שמצאו את ביטויין בהסכם ת/3. התנהגותו של הנתבע, הינה התנהגות שלא בתום לב אם במשא ומתן לקראת כריתתו של ההסכם; אם בקיום של חיוב הנובע מחוזה (סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973).

אני דוחה את טענת הנתבע כי ביצוע התשלום הראשון היה תנאי מתלה לכניסתו של ההסכם לתוקף. תנאי זה, אשר נוסח על-ידי התובעת, אמנם הופיע בטיוטות אותן החליפו הצדדים ביניהם - בכחולה לצד התשלום של 500,000 דולר ובאדומה לצד התשלום של 200,000 דולר - אולם, במו"מ שהתקיים ביום 4/12/2008 לא דיברו עוד על תנאי זה. הפגישה התנהלה "ברוח טובה", והתובעת לא העלתה עוד על דעתה, שהנתבע לא יעמוד בהתחייבויותיו. על כן, ועל-פי ייעוץ משפטי שקיבלה, וויתרה על תנאי מתלה זה שנועד להגן עליה ולא על הנתבע.

מסביר מר יהודה הבר:

"ת. ... המתווה שאני התוויתי כהצעה נגדית היה בנוי על זה שאמרנו לו 'אדון משה, קודם כסף, שים כסף ואז נדבר על הסכם', לזה הייתה הכוונה בטיוטה המוקדמת הזאת שכתבתי תנאי מתלה, אם ניסחתי לא נכון ומאוחר עורך דיני מר קראוס הסביר לי מה זה תנאי מתלה, אני לא משפטן, יש לי עוד חסרונות, לצערי אני לא משפטן. טעיתי, כתבתי תנאי מתלה, אבל למה שהתכוונתי שההתניה היא קודם כל כסף. עוד כתבתי 7 ימים לפני אני רוצה את הכסף ואז נדבר הלאה. וכפי שאפשר לראות, הסיפור הזה של התנאי המתלה נעלם אח"כ בהסכם הסופי, זה שנחתם ב- 4.12, זה לא קיים, ומשה לא העיר על זה".

(עמ' 54)

...

"ת. ... אם הבנתי נכון את השאלה, את שואלת איפה הסנקציה. אם גברתי תראה, הטיוטה הזו של התאריך הזה, מספר 7 במיילים האלה עוד מבוססת על המתווה של תשלום לפני כל דבר אחר. במהלך הישיבה המפורסמת שבה גיבשנו את ההסכם היחיד והנכון שעליו אנחנו תובעים ועומד, נקבע סדר תשלומים אחר ממה שכתוב כאן".

(עמ' 56)

הסנקציה המופיעה בסעיף 4 ל"הסכם הפסקת שת"פ" (ת/3), אשר הופיעה גם בטיוטות להסכם, די בה להשיג מטרה זו:

"4. מוסכם כי אם תשלום מן התשלומים המפורטים בסעיף 3 לעיל לא יבוצע במועד, כי אז תעמוד מלוא יתרת הסכום שטרם שולם לפירעון מיידי".

אני דוחה כל ניסיון של הנתבע למצוא עוגן הצלה בהשמטתו של תנאי זה מ"הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3). מדובר בטיעון חסר תום לב.

בעת שפנה הנתבע לתובעת בדרישה לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם, הוא לא התנה זאת, ולא קשר זאת, לתוצאה עסקית כלשהי.

נהפוך הוא, בהצעתו הראשונה לתשלום 800,000 דולר בתשלומים, הוא כותב במפורש:

"אין מבחינתי שום התניה להשגת תוצאה כלשהי אם בכלל, במימושי הרכוש כתנאי לביצוע התשלומים הנ"ל או איזה חלק מהם".

(ת/2)

בעדותו אומר הנתבע:

"ת. ... והעיקרון שלי היה כך: אני מקבל את כל הפעילות, לילי יוצאת לגמרי מהפעילות, אני גובה בזמני החופשי, בשיטותיי, בכל צורה שהיא, באורך הזמן שזה ייקח בלי שאף אחד יושב לי על הראש, ולילי מקבלת סכומים מוגדרים שכמובן חלק מהם היה בנוי, חלק נכבד מהם היה בנוי על גבייה מאותם תיקים. אבל על מנת להתניע את התהליך ועל פי אותו עיקרון שנקבע, אז אמרתי התשלום הראשון, אותו תשלום שמתניע את התהליך, זה תשלום שאני אדאג להשיג אותו ממקור פיננסי אחר".

(עמ' 98, 99 לפרוטוקול מיום 16/9/2010)

"ת. ... אני לא חייב לספר למישהו ממי אני מבקש כספים. אני יכול לקבל כספים מסבתא שלי. זה בכלל לא קשור מאיפה אני מקבל, נסעתי לצרפת לברר עם שותף שכבר נתן לי מקדמה חודש קודם בסביבות 2 מיליון יורו, הייתי אמור לקבל ממנו עוד מיליון יורו בדצמבר, ובגלל כל המשבר הכלכלי שהיה באותה תקופה, ביקש לדחות את התשלום..."

(עמ' 23 לפרוטוקול מיום 14/12/2010)

ללמדך, כי מדובר בתנאי אותו דרשה תחילה התובעת, כדי להבטיח את התשלום הראשון בסך 500,000 דולר, וכי אין המדובר בתנאי אותו דרש הנתבע ו/או העמיד אותו כתנאי להשתכללותו של ההסכם.

מכאן, שלא הייתה כל מניעה, שעם סיום המו"מ תוותר התובעת על תנאי זה; אם משום הייעוץ המשפטי אותו קיבלה שתנאי זה עלול לפגוע בה, היכן שהיא ביקשה להגן על עצמה, אם משום שבמו"מ התשלום הראשון שונה ל- 200,000 דולר בלבד, ואם משום שב"טיוטת ההסכם" הופיעה הסנקציה שבסעיף 4 להסכם ת/3, שהינה סנקציה מספקת.

על כן, גם לא העיר הנתבע דבר על מחיקת תנאי זה ולא עמד על קיומו בזמן אמת, עת נשלח אליו "הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3). הנתבע הוא זה אשר ביקש לסיים את שיתוף הפעולה וסנקציה נוספת זו הייתה פועלת נגדו. באותה עת לא העלה הנתבע על דעתו שהעסקה הגדולה עליה הוא היה אמור לחתום בצרפת, לא תצא אל הפועל, בוודאי כאשר חודש קודם לכן, כדבריו, הוא קיבל מאותו שותף כ- 2 מיליון יורו על-חשבון העסקה, והוא היה אמור לקבל ממנו בדצמבר, עוד 1,000,000 יורו. רק כשקרה הדבר, "התעורר" הנתבע, ובטיעון חסר תום לב, ביקש "להחיות" תנייה שהייתה קיימת ב"טיוטת ההסכם" ושאינה קיימת עוד. תנייה שאמורה הייתה להגן על התובעת מפניו, ולא להיפך.

אני דוחה את טענת הנתבע המופיעה בעמ' 20 לפרוטוקול מיום 14/12/2010:

"ת. ... בעמוד 5, בשליש התחתון, סעיף 3 אומר יהודה "למעשה קיבלתי את התיקון שלך", זאת אומרת התיקון שלי זה אותו תיקון שמכניס את נושא התנאי המתלה. הרי בהסכם הראשון שלהם לא היה תנאי מתלה, תנאי מתלה הוכנס אליי ואומץ בוורסיה שנשלחה לי על ידם..."

האזנתי לקלטת בה מתועדת השיחה שהתנהלה. הדברים שנאמרו, מתייחסים לרישא של סעיף 3 ולא לסעיף 3 (א) בה הופיעה התנייה נשוא המחלוקת.

מהשיחה שהתנהלה עולה, כי הנוסח של סעיף 3 רישא, כפי שהופיע בטיוטה מיום 11/11/2008 אותה שלח הנתבע לתובעת, היה מוסכם על התובעת, למעט הסכום הכולל לתשלום, סכום אותו הסכימו הצדדים לתקן מ- 1,100,000 דולר ל- 1,300,000 דולר, עוד טרם התקיימה הפגישה.

לאחר שבהסכמה תוקן הסכום בסעיף 3 (א) רישא ל- 1,300,000 דולר, עברו הצדדים לדון בסעיף 3 (א) - התשלום הראשון בפריסת התשלומים.

הגם שהתובעת ובעלה הגיעו לפגישה כשהם נכונים לקבל את פריסת התשלומים אותה הציע הנתבע, ביקשו התובעת ובעלה לשנות תנאי פריסה אלה. משלא עלה הדבר בידיהם, הסכימו הצדדים לתנאי הפריסה אותם הציע הנתבע, כשהתשלום הראשון הוא 200,000 דולר, והיתרה בארבעה תשלומים של 275,000 דולר, כל תשלום.

בפגישה זו, לא הייתה כל התייחסות לתנייה שהופיעה בסעיף זה, על-פיה ביצוע התשלום הראשון יהווה תנאי מתלה לכניסתו לתוקף של ההסכם.

זאת ועוד;

גם אם היה נשאר תנאי זה על כנו, הוא לא יכול היה לסייע לנתבע.

סעיף 28 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973, קובע לאמור:

"28 (א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיומו של התנאי אין הוא זכאי להסתמך על קיומו".

צד לחוזה, ובענייננו הנתבע, אינו יכול להתנער מחיוביו על-פי החוזה על בסיס הטענה שבעת שהוא כרת את החוזה הוא הסתמך על מקורות כספיים זרים לעסקה זו, וכי בהעדרם, החוזה אינו כדאי לו.

לא שוכנעתי מטענת הנתבע על-פיה הפרה התובעת את המוסכם ביניהם, עת המשיכה לטפל בלקוחות המשרד לאחר יום 4/12/2008, הוא מועד השתכללות ההסכם.

על-פי "הסכם השת"פ", חלוקת העבודה בין התובע לנתבע הייתה כדלקמן:

הנתבע עסק בניהול האסטרטגי ובפיקוח על כל הפעילות בפולין והתקדמותה;

התובעת עסקה בניהול שוטף של הפעילות, כולל איתור בעלי רכוש באמצעים שונים, קליטת החומר מלקוחות חדשים, מעקב ודיווח שוטף ללקוחות וקשר עם נציגים בחו"ל.

מאז 17/10/2008, עת שלח הנתבע את הודעתו לתובעת - ת/2 - על-פיה: "אינך נדרשת מכאן ולהבא לאיזו שהיא עבודה ו/או יגיעה נוספת כלשהי מצידך... ובוודאי שלא נדרשת נוכחותך במשרד", הוא פגע ביכולת התפקוד של התובעת.

בעדותה מסבירה התובעת:

"ש. גב' הבר ממתי הפסקת לטפל בלקוחות?

ת. ממתי הפסקתי? מאותו יום שעו"ד טייטלבאום פיטר אותי. ולמעט העובדה שדיברתי עם לקוחות של המשרד שצלצלו אלי כי הם הכירו אותי, אני לא יודעת אם הדברים, אני לא יודעת אם הדבר ברור, אבל האנשים הכירו אותי. הם לא הכירו את עו"ד טייטלבאום, עו"ד טייטלבאום לא נפגש איתם, עו"ד טייטלבאום לא צלצל אליהם, הוא לא אמר להם 'הגיע מסמך, לא הגיע מסמך'.

...

ת. ... ואז עורכי הדין, כל הלקוחות ידעו את מספר הטלפון שלי בבית, את מספר הטלפון שלי הסלולארי והם המשיכו לצלצל אלי, מתוך נאמנות והגינות יתר לא אמרתי להם 'עו"ד טייטלבאום ואני איננו שותפים יותר תפנו אליו', אלא ניסיתי להחליק את הדברים, זאת אומרת סליחה, לא אמרתי את זה נכון, ניסיתי להחליק את הדברים וכל דבר צלצלתי למשרד לבחורה בשם מרתה ואמרתי לה 'תשמעי, התעוררה בעיה כזו וכזו', אם תקראי הלאה אז תראי שאני מצרה על זה שבמקום שהם יגידו ללקוחות במשרד 'לילי הבר לא עובדת כאן יותר', מה שרוצים, עשו כאילו אני בחופש כדי לא לקלקל את התדמית. כתוצאה מזה, לקוחות המשיכו לצלצל אלי. אני ניסיתי לפתור את זה בדיוק כמו שהבנתי שזה יהיה יפה לסיים מערכת יחסים עם שותף וניסיתי לתת להם, הפניתי אותם למשרד.

...

ת. אמרתי את זה גם קודם, ב- 17.10.

ש. ב- 17.10?

ת. עו"ד טייטלבאום פיטר אותי מהשותפות. הודיע לי 'את לא נדרשת לבוא יותר'. חלק מהחומרים נמצאים במשרד, אם אני לא יכולה לבוא למשרד אני לא יכולה לעשות את עבודתי. אני ל א מבינה.

ש. ההודעה הזאת הייתה בעל-פה?

ת. באימייל. יש לך אימייל כותב. באימייל הוא כותב את זה. אותו אימייל של הצעת 800 אלף דולר, לא לבוא, לא לקיים פגישה כולל גם את זה שמורה לי לא לבוא למשרד".

(עמ' 26-27 לפרוטוקול)

מהימנים עלי הדברים.

בפגישה שהתקיימה ביום 4/12/2008, דנו הצדדים, בין השאר, בתנאי סיום והמשך עבודתה הפרטית של התובעת, מבלי לפגוע בהתחייבויותיה כלפי משרד עו"ד טייטלבאום.

וכך מצאו הדברים את ביטויים בשיחה שהתקיימה והוקלטה:

"יהודה: במשך שישה חודשים מיום חתימת הסכם זה. במשך שישה חודשים מיום חתימת הסכם זה.

משה: לא. זה לגבי פוטנציאליים.

יהודה: כן, כן.

לילי: כן, בוודאי.

משה: לא. לגבי לקוחות קיימים לא.

יהודה: שם לא הכנסתי שום סייג. בסעיף ד, שעכשיו אני עושה איפה שמתחיל אחד וכן יובהר,

משה: ... לקוחות ו/או...

יהודה: במשך שישה חודשים מיום חתימת הסכם זה, מתחייבת מלפנות ללקוחות או ללקוחות פוטנציאליים שעמדו בקשר עם המשרד ו/או איתה במהלך תקופת השת"פ. ובמקרה של פנייה מצידם אליה, היא תפנה אותם, והיא מחוייבת - היא תפנה אותם ליצור קשר עם המשרד, ובאופן שלא ייגרם נזק למשרד.

משה: ... את הסיטואציה, כי יש פה עניין של לקוחות, שהם חתומים על...

יהודה: זה כבר כתבנו למטה.

משה: ...

לילי: לקוחות פוטנציאליים. הכוונה שלקוחות פוטנציאליים... שאני לא אצלצל אליו מחר בבוקר ואגיד לו תהיה לקוח שלי. אבל לקוח קיים אף פעם. לא רק בעוד חצי שנה.

...

משה: שישה חודשים. אחרי זה אפשר לפנות ללקוח גם קיים. כאילו ללקוח קיים אין מגבלה של זמן. ללקוח פוטנציאלי שהיה איתו איזה קשר שלא נגמר.

יהודה: ... יש מגבלת זמן. איפה אתה רוצה להכניס את זה?

משה: פשוט תתאר את שתי הסיטואציות.

יהודה: ...

לילי: לקוחות נקודה. עכשיו לגבי לקוחות... לגבי לקוחות פוטנציאליים לתקופה של שישה חודשים.

יהודה: בדיוק. המניעה לפנות ללקוחות היא אבסולוטית נקודה. ובאשר ללקוחות של המשרד שאינם נחשבים כלקוחות אלא שהייתה אליהם רק פנייה, או פוטנציאליים, לא. שנגדיר מה זה.

לילי: שהייתה אליהם רק פניה.

יהודה: לקוח שהייתה אליהם פניה.

משה: לקוח שבאוויר, סתם ברשימות כלליות, לא מעניין...

לילי: כולם פוטנציאליים אין לו" (ההדגשה שלי - י.פ).

(עמ' 9, 10 לתמליל)

בעדותה מוסיפה התובעת:

"עו"ד צוברי: ... תאמרי לי, נכון שגם לגבי, אתם דנתם בפגישה לגבי האופן שבו את תסיימה את הטיפול שלך בלקוחות נשוא הסכם שיתוף הפעולה?

ת. לא איך אני אסיים, אלא איך אני אמשיך לעבוד. מר טייטלבאום ניסה למנוע ממני לעבוד בתחום ובאותה פגישה דקדקנו וחידדנו איך, אחרי שהסברתי שאני לא, שאני מתכוונת להמשיך בנושא הזה, חידדנו כיצד אני אמשיך לטפל בתחום הזה מבלי שזכויותיו של מר טייטלבאום ייפגעו.

(עמ' 39 לפרוטוקול)

סעיף 5 ל"הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3) מבטא את שהוסכם בין הצדדים.

למרות שחלפו מספר שנים מאז 12/2008, לא הוכח לי כי התובעת הפרה את התחייבויותיה.

בעדותה נשאלה והשיבה התובעת:

"כב' השופט פרגו: מה היה לאחר 5.12?

ת. כל לקוח שמתקשר אלי, עד היום מתקשרים לקוחות בטענות כאלה ואחרות, לקוחות של המשרד אני שולחת למשה ואז הם מתקשרים אלי בחזרה ואומרים שהם לא יכולים להשיג אותו, אבל זה כבר סיפור אחר.

ש. ואז את מטפלת בהם?

ת. לא.

ש. את לא מטפלת בהם?

ת. לא, אם יש להם הסכם חתום עם משה אני לא מטפלת בהם. אם אין להם הסכם עם משה, אני יכולה לטפל בהם.

ש. וזה לא משהו שאת קיבלת עליו אישור ממשה כמובן?

ת. חלק גדול משה יודע מהדברים האלה וזה היה באישורו ובהסכמתו והעמדת הפנים שהוא לא יודע היא דבר מאוחר הרבה יותר. חלק מהלקוחות אפילו אני דאגתי שימלאו את חובותיהם כלפי המשרד, למשל ייסעו לפולין, היה איזה לקוח שהיה אמור לנסוע לפולין ולא רצה לנסוע להעיד בפולין על מנת שהתיק ייגמר, ואז אני צלצלתי מיוזמתי, על חשבוני, על זמני שלי ודרשתי ממנו וביקשתי שייסע כדי שזה ייגמר".

(עמ' 40-41 לפרוטוקול)

מהימנים עלי הדברים.

כדי להוכיח את הפרת התחייבות התובעת, העיד הנתבע את מר פופורובסקי מפולין, ואת מר אלפונסו.

לא השתכנעתי מעדות השניים.

בעדותו סיפר מר פופורובסקי כי בשנת 2009 לילי הבר התחילה להציע נכסים שקודם לכן טופלו על-ידי עו"ד טייטלבאום.

לא הוצגו בפני ראיות תומכות, שמדובר בנכסים שקודם לכן היו בטיפולו של עו"ד טייטלבאום ו/או כי כל הנכסים עליהם העיד, היו בטיפולה של התובעת.

הנתבע לא הציג הוכחה כלשהי, כי היה לו יפוי כח או הסכם עם היורשים, לטפל בנכסים אלו, או שנכסים אלו טופלו על-ידו. נהפוך הוא; בעדותו סיפר מר פופורובסקי כי כאשר הוא התקשר לנתבע, לאחר שנכסים אלו נמכרו, אמר לו הנתבע "אין לי מושג ולא ידוע לי כלום".

לשאלת בית המשפט:

"אתה בדקת אם יש לאדון טייטלבאום יפוי כח בלתי חוזר לטפל במכירת הנכסים האלה?

השיב מר פופורובסקי:

"לא. בשום אופן לא".

(עמ' 80 לפרוטוקול)

יכול אני להוסיף ולומר, כי התרשמתי ממגמתיות רבה של מר פופורובסקי, ואת הכעס שיש לו כלפי התובעת המתחרה עימו על נתח מכירות הנכסים בפולין; ועל כי ניסתה למכור נכס של אחת הלקוחות שלו שמתגוררת בארגנטינה (עמ' 80 לפרוטוקול).

הוא הדין באשר לעדותו של מר אלפונסו נחום, שותפו של הנתבע לעסקים בפולין.

בעדותו סיפר העד, כי שמע מהנתבע שהתובעת עובדת בפולין, ועקפה אותו בתיקים.

מדובר בעדות שמועה ללא כל הוכחה.

לשאלה ישירה של בית המשפט: "היו לו איזה שהן טענות אליה ב- 2009? השיב העד:

"ת. לא. 2009 אני לא יודע שכן. ב- 2008 או בסוף 2008 אני יודע שהיה לו טענה על זה שהוא..."

מר אלפונסו היה קרוב לנתבע, אשר ביקש ממנו לתווך בינו ובין התובעת.

ברי כי אם היו לנתבע טענות כלשהן לתובעת מאז 12/2008, מר אלפונסו היה יודע על כך.

בדברי הסיכום, הפנתה ב"כ הנתבע גם לתצהירו של מר אוריאל דב ברנדלר.

מר ברנדלר לא העיד בבית המשפט, ואין להסתמך על האמור בתצהירו.

האמור בתצהיר גם אינו רלוונטי לענייננו. בתצהיר מספר מר ברנדלר על פעילותה בפולין של הגב' לילי הבר, בשנת 2008. אין מחלוקת שבשנת 2008 פעלה עדיין התובעת במסגרת "הסכם השת"פ". בתצהיר אין כל התייחסות לתקופה מאז 12/2008 בו נכרת "הסכם הפסקת שיתוף הפעולה (ת/3).

3. סוף דבר:

אני קובע כי "הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3) - מיום 4/12/2008 - תקף ויש לאוכפו.

אני דוחה את טענת הנתבע כי התובעת הפרה את סעיף 5 להסכם.

"הסכם השת"פ" (ת/1), הוא בין עו"ד משה טייטלבאום לבין גב' לילי הבר.

"הסכם הפסקת השת"פ" (ת/3),הוא בין עו"ד משה טייטלבאום לבין גב' לילי הבר.

כפועל יוצא החיובים ההדדיים הם בין עו"ד משה טייטלבאום לבין הגב' לילי הבר בלבד; וגם אם נאמר בהסכמים אלו שגב' לילי הבר תפעל בכל הקשור לחוזים אלו באמצעות חברת סקליום בע"מ, וגם אם במהלך השנים הנפיקה חברת סקליום בע"מ חשבוניות על מתן שירותים שניתנו על-ידי הגב' לילי הבר.

מכאן, שאין לחברת סקליום בע"מ עילת תביעה, בכל הקשור להסכמים אלו.

אני מחייב את הנתבע עו"ד משה טייטלבאום לשלם לתובעת הגב' לילי הבר את הסך בשקלים שווה ערך ל- 1,300,000 $ ארה"ב בתוספת מע"מ כחוק.

בהתאם לסעיף 4 ל"הסכם הפסקת שת"פ" (ת/3), סכום זה במלואו עמד לפירעון מיידי, מאחר ולא שולם דבר עד ליום הגשת התביעה.

שער הדולר נכון ליום הגשת התביעה - 19/5/2009 הינו: 4.1210 ₪ = 1$.

שער הדולר המצויין בכתב התביעה ושעל-פיו שולמה האגרה הינו: 4.169 ₪ = 1$; והוא זה אשר על-פיו ייעשה החישוב לתשלום.

אני מחייב את הנתבע - עו"ד משה טייטלבאום - לשלם לתובעת - הגב' לילי הבר - את הסך של 5,419,700 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מיום 19/5/2009 ועד התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק.

כמו כן, ובנוסף, ישלם הנתבע - עו"ד משה טייטלבאום - לתובעת - הגב' לילי הבר - את הוצאותיה, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך של 75,000 ₪; ואת אגרת בית המשפט.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: סקליום בע"מ
נתבע:
שופט :
עורכי דין: