ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי שמואלי נגד חיים וזמה מקמל :

אלי שמואלי

נ ג ד

חיים וזמה מקמל

בית משפט השלום באשדוד

בפני כב' השופט אריאל ברגנר

פסק דין

בפני תביעה כספית ע"ס 50,000 ₪ המתבססת, כך לטענת התובע, על חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

תביעה זו הוגשה בתחילה בסדר דין מהיר, אך בהחלטתי מיום 23.11.09 הוריתי על העברתה לסדר דין רגיל, וכן אפשרתי לתובע לתקן את כתב תביעתו.

התובע הגיש כתב תביעה בהתאם, ביום 20.12.09, והנתבע הגיש כתב הגנה לכתב התביעה המתוקן ביום 11.1.10.

בכתב התביעה המתוקן טוען התובע, בין היתר, כדלקמן:

1. כי הצדדים והגב' יפה בן נעים חברים במושב "תלמי יחיאל" וחברים באגודה החקלאית.

2. כי שמו הטוב של התובע הולך לפניו כאיש אשכולות ובהתאם לאופיו כאדם רציני ושקול שאינו עוסק בפוליטיקה ומתעב רכילות.

3. כי שמה הטוב של הגב' בן נעים הולך לפניה כאדם ישר ולוחמני ועוד.

4. כי הגב' בן נעים והנתבע היו חברים בהנהלת האגודה, סיימו את תפקידם בפברואר 2007 ונסיונם להיבחר שנית באותו מועד לא צלח.

5. כי הנתבע והגב' בן נעים הצליחו לגרום לרשם האגודות שיחליט על סבב בחירות נוסף.

6. כי הנתבע נוהג באסיפות החברים להטיח בריטואל קבוע האשמות חמורות, חלקן על גבול הפלילי, בחברי הועד המכהן, כי מצגיהם הכספיים לוקים בחסר והטעייה ואינם משקפים את המצג האמיתי של הוצאת כספי המושב בפועל על ידם.

7. כי חרף טענות אלה של הנתבע, הוא לא הגיש תלונה למשטרה, ועל כן לדעת התובע הנתבע הינו אדם בלתי אמין.

8. כי ביום 6.10.09 התקיימה אסיפת חברים, במסגרתה אמר ראש הועד המכהן, בתגובה לביקורת שהשמיעה הגב' בן נעים בנוכחות הנתבע ובנוכחות של עוד כ- 40 חברים:

"כי נכשלה כשלון חרוץ בביצוע משימותיה וחלק מהבעיות שיצרה למושב טרם נפתרו.

כי בשל מחדליה התקשה הועד המכהן חודשים רבים לקבל בחזרה את הפקדון של כספי הועד שהפקידה בידי עו"ד דב ארבל".

9. כי במסגרת הצגת מועמדותם של הנתבע והגב' בן נעים לבחירות הועד החקלאי בסבב השני, הגיע הנתבע לביתו של התובע שבוע לפני הבחירות, מבלי שהוזמן, וביקש את תמיכת התובע במועמדותו או במועמדותה של הגב' בן נעים - התובע סירב.

10. כי כשביקש הנתבע להשמיע את נימוקיו, אמר לו התובע כי בעיניו הנתבע אינו אדם אמין, ולגבי הגב' בן נעים, הזכיר לנתבע מה נאמר עליה באסיפת החברים כמפורט לעיל והדגיש כי לדעתו היא אינה מועמד ראוי.

11. כי בעקבות סירובו לתמוך בנתבע, החליט הנתבע להתנקם בתובע.

12. כי הנתבע העליל בפני הגב' בן נעים ואחרים לשון הרע חמור ונבזי, לפיו "העליל עליה התובע כי הגב' בן נעים מעלה או לחילופין גנבה להלן עשקה את כספי הועד שנתנו לה להפקדה כפקדון בידי עוד' דב ארבל".

13. כי פרסום לשון הרע שעשה הנתבע לתובע הוא לשון הרע נתעב ומרושע, מתוך כוונת זדון לפגוע בתובע ולהשפילו, על גבה וממונה של הגב' בן נעים.

14. כי הנתבע כבר הודה בפרסום לשון הרע, כאמור.

מכתב התביעה עולה למעשה, כי פרסום לשון הרע אשר התובע מייחס לנתבע הוא: כי הנתבע מסר לגב' בן נעים כי התובע אמר עליה כי היא מעלה או לחילופין גנבה את כספי הועד שניתנו לה כפקדון.

לכתב התביעה צירף התובע תצהיר הנתבע מיום 25.1.09, בו מפרט הנתבע את הדברים הבאים (סעיף 3 לתצהיר):

"מר שמואלי אלי אמר לי כי לא יתמוך בגב' יפה בן נעים משום שמעלה בכספי האגודה כאשר לקחה לכיסה 70,000 ₪ שהופקדו בנאמנות במזכירות".

ביום 22.12.09 הגיש התובע מסמך הנושא כותרת "מכתב כללי יישור קו במסמכי התביעה וההגנה לאור תיקון כתב התביעה". מסמך זה מהווה למעשה הוספת טענות או תיקון כתב התביעה שהוגש, וזאת ללא רשות, ועל כן בית-המשפט יתעלם מהמסמך.

ביום 11.1.10 הגיש הנתבע כתב הגנה, בו טוען, בין היתר, כדלקמן:

1. כי בנסיבות המקרה, לא קמה לתובע כל עילת תביעה כנגדו מכוח החוק.

2. כי הדברים שמסר הנתבע לגב' בן נעים היו חזרה על דברי התובע עצמו לכאורה, כפי ששמע אותם הנתבע במו אזניו מפיו של התובע. אין בדברים שהתובע טוען כלפי הנתבע כי אמר, כדי להוות לשון הרע על פי החוק, ולכל היותר, הצד הנפגע היא הגב' בן נעים, אך לא התובע.

3. כי הנתבע והגב' בן נעים סיימו את תפקידם כחברים בהנהלת האגודה ביום 8.7.03 ולא הציגו את מועמדותם לבחירות שהתקיימו בפברואר 2007.

4. כי כחבר באגודה החקלאית חלה עליו חובה אישית וציבורית לשאול ולחקור את דרכי פעולתם והתנהלותם של חברי הועד המכהן באסיפות החברים, אשר נועדו במיוחד לדברים כגון אלה.

5. כי ביום 6.10.09 לא התקיימה אסיפת חברים.

6. כי הנתבע לא השתתף באסיפת חברים שהתקיימה ביום 6.10.08.

7. כי כאשר הגיע הנתבע לביתו של התובע וביקש תמיכתו, אמר התובע שהוא לא מוכן לבחור בו ובגב' בן נעים משום שמעלה בכספי האגודה כאשר לקחה לכיסה 70,000 ₪ שהופקדו בנאמנות.

8. כי הדברים שנאמרו על ידו לגב' בן נעים היו אך חזרה על דבריו של התובע, אשר אמר את הדברים במו פיו לנתבע. ולחילופין, בכל מקרה עומדת לו הגנת תום הלב, באשר היחסים שבינו לבין הגב' בן נעים הטילו עליו חובה מוסרים וחברתית לספר לה את הדברים שנאמרו עליה על-ידי התובע עצמו. זאת עשה מתוך רצון להגן על הגב' בן נעים ולא מתוך רצון להרע לתובע.

9. כי עומדת לו טענת הגנה "אמת דיברתי". ראשית, הדברים שנאמרו נמסרו לה כפי שנאמרו במקור על-ידי התובע עצמו, ושנית, בדברים שנאמרו קיים אף עניין לציבור, מאחר והם עוסקים בדעותיו של התובע, בהיותו חבר אגודה, על דרך תפקודה של הגב' בן נעים כיו"ר ועד האגודה החקלאית ועל אופן ניהול כספי האגודה.

ביום 24.3.10 הגיש התובע תגובה לכתב ההגנה, שניתן לראותו ככתב תשובה בו טוען התובע, בין היתר, כדלקמן:

1. כי בנספח ד' הודה הנתבע בתצהיר בעובדות שהוכחשו על ידו בכתב הגנתו, ועובדה זו מבססת את מצגו כאדם לא אמין המשקר כשיטה ולא במעידה, כשהוא מנסה לזרות חול בעיני בית-המשפט הנכבד, כדי להטות החלטות לטובתו.

2. התובע חוזר על טענותיו שבכתב התביעה.

3. כי לגב' בן נעים חסרים כישורי ניהול ברמה המקצועית הנדרשת לניהול האגודה. כי "הבעיה היא כי יושרתה של הגב' בן נעים אינה מקובעת כסלע. בתביעה זו כי התברר כי יושרתה גמישה, היא מעדיפה לכופף את יושרתה כדי לשמר את ידידותה רבת השנים עם משפחת הנתבע".

4. כי "אמר לנתבע על רקע הצגת מועמדותה של הגב' בן נעים לבחירות, לבקשתו המפורשת של הנתבע, כי לגב' בן נעים חסרים כישורי ניהול ואין בזה שום דברי בלע או לשון הרע".

ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 10.1.11, בה העיד מר צבי בש.

בישיבה שהתקיימה ביום 22.3.11, העידו התובע והגב' יפה בן נעים.

בישיבה שהתקיימה ביום 31.10.11, העיד הנתבע.

בתום שמיעת ההוכחות הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב, וכך עשו.

הכרעה

המחלוקת בין הצדדים היא כדלקמן:

התובע טוען כי הנתבע אמר לגב' בן נעים:

"כי התובע אמר עליה כי היא מעלה או לחילופין גנבה את כספי הועד שניתנו לה כפקדון".

וזאת כאשר אמר לנתבע והזכיר את שנאמר עליה באסיפת החברים ע"י צבי בש כי נכשלה כשלון חרוץ בביצוע משימותיה וחלק מהבעיות שיצרה למושב טרם נפתרו. כי בשל מחדליה התקשה הועד המכהן חודשים רבים לקבל בחזרה את הפקדון של כספי הועד שהפקידה בידי עו"ד דב ארבל".

התובע מאשר עוד כי הוסיף והדגיש כי לדעתו הגב' בן נעים אינה מועמד ראוי.

ואילו גרסת הנתבע היא, כי התובע אמר לו שלא יתמוך בגב' יפה בן נעים משום שמעלה בכספי האגודה כאשר לקחה לכיסה 70,000 ₪ שהופקדו בנאמנות במזכירות".

מדובר בשיחה שהתקיימה בפתח ביתו של התובע בנוכחות התובע והנתבע בלבד וללא עדים כלשהם.

נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובע המבקש מביהמ"ש כי יקבל את גרסתו אשר לא נתמכה בראיות נוספות.

סע' 54 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:

"פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים:

(1) העדות היא של קטין למטה מגיל 14;

(2) העדות היא של בעל דין או של בן-זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין;

(3) העדות היא של אדם המעונין בתוצאות המשפט לטובת בעל הדין שקרא אותו להעיד;

(4) התובענה היא נגד עזבון, קטין, חולה נפש או נעדר;

(5) נסיבות אחרות שבהן דרוש, לדעת בית המשפט, פירוט כאמור".

אפילו המחוקק מצא לנכון להגביר ולהגדיל את הנטל המוטל על תובע המבקש מביהמ"ש לקבל את גרסתו ללא סיוע.

האם התובע הרים את הנטל המוטל עליו??

התשובה לשאלה זו שלילית !!

התובע נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע, חקירה אשר לדעתי, מוטטה לחלוטין את גרסתו.

· הוכח כי הנתבע לא היה נוכח באותה אסיפה אליה מתייחס התובע.

· הוכח כי צבי בש לא דיבר על הגב' בן נעים באותה אסיפה.

· הוכח כי הפגישה אצל התובע התקיימה לפני האסיפה השניה בה הנתבע היה נוכח.

עוד מצאתי שלא לקבל את גרסתו של התובע, שכן כשנשאל שאלה ברורה ופשוטה מה אמר לנתבע באותה פגישה, לא יכול היה לומר זאת מזיכרונו אלא הפנה שוב ושוב לתצהירו.

אני מקבל את טענת ב"כ הנתבע כי היה על התובע לזכור במדויק את האמירה המהווה את לב ליבה של התביעה.

לעומת זאת, גרסתו של הנתבע היתה סדורה, ישירה וברורה.

במכלול הדברים בחרתי להעדיף את גרסת הנתבע על פני זו של התובע.

מעבר לצורך אתייחס לטענה המשפטית של הנתבע כי התביעה חסרת עילה וכי אינה נופלת בדגרו של סע' 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

סע' 1 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, קובע כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

בסעיף זה "אדם" - יחיד או תאגיד;

לא ניתן לומר כי הפרסום שנעשה אין בו כדי לעשות את התובע כמטרה לשנאה מצידה של הגב' בן נעים (סע' 1 (1) לחוק).

מכל מקום, לאור מסקנותיי דלעיל, דין התביעה להידחות.

בנסיבות דלעיל ולאור התוצאה אליה הגעתי אני סבור כי אכן התובע הגיש תביעתו זו בפני כחלק ממערכת ההגנה שלו בפני תביעה של הגב' בן נעים, מעשה המהווה שימוש לרעה בהליכי משפט.

בנסיבות אלה יש לפסוק כנגד התובע הוצאות ראויות בנסיבות העניין.

אשר על כן, התביעה נדחית ואני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

ניתן היום, ‏כ"ז טבת, תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלי שמואלי
נתבע: חיים וזמה מקמל
שופט :
עורכי דין: