ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ואסף פדילה נגד כהן יובל עבודות עפר ותשתית בע"מ :

ואסף פדילה

נ ג ד

1. כהן יובל עבודות עפר ותשתית בע"מ

2. כהן יובל

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

פסק דין

1. לפניי תביעתו שלמר ואסף פדילה (להלן:"התובע") כנגד חברת כהן יובל עבודות עפר ותשתית בע"מ(להלן:"הנתבעת 1") וכנגד כהן יובל, מנהל הנתבעת 1 (להלן:"הנתבע 2"), בנוגע לכספים המגיעים לו, לטענתו, בגין תקופת העסקתו מחודש 5/05 ועד חודש 10/08. תביעת התובע הינה להפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ופדיון דמי הבראה.

הצדדים:

2. התובע עבד בשירות הנתבעת 1, כנהג משאית, שישה ימים בשבוע. שכר היסוד המלא והאחרון של התובע עמד ע"ס 6879 ₪ ברוטו (6,000 ₪ נטו).

3. הנתבעת 1, הינה חברה בע"מ העוסקת בביצוע עבודות עפר ותשתית והיא זו שהעסיקה את התובע. הנתבע 2 הינו מנהל הנתבעת 1.

טענות התובע

4. לטענת התובע, עבד בימים א-ה, החל מהשעה 6:30 ועד השעה 16.30 (10 שעות יומיות) וביום שישי עבד במשך כ-7 שעות. עוד טוען התובע כי היו ימים בהם עבד מעבר לאמור וכי ביום שישי ולעיתים בשבת נשלח למוסך, על ידי הנתבעת 1, לבצע טיפולים במשאית בה נהג. משכך טוען התובע כי מגיע לו תשלום בגין השעות הנוספות בהם עבד הואיל וקיבל שכר כולל, בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

5. עוד טוען התובע כי בחודשים האחרונים להעסקתו, היקף פעילותה העסקית של הנתבעת 1, צומצם והיא סיפקה עבודה לנהג אחד או שניים, מעת לעת, לצורך עבודת מזדמנות של יום או יומיים בלבד. לטענת התובע, הנתבעת 1 לא סיפקה לו עבודה, בשל הפלייה על רקע גזעני. עוד טוען התובע כי בחודש אוקטובר 2008 עבד שלושה ימים אולם היה זמין לעבודה כל החודש ומשכך הינו זכאי לשכר עבודה בגין חודש 10/08.

6. לטענת התובע, לקראת סיום העסקתו, הנתבעת הפסיקה לספק לו עבודה, משכך פוטר הוא והינו זכאי לפיצויי פיטורים.

7. עוד טוען התובע כי הנתבעים לא שילמו לו תמורת חופשה שנתית ודמי הבראה. לטענתו, התשלומים המופיעים בתלוש שכר לחודש 9/08 בכל הנוגע לרכיבים אלו, הינם פיקטיביים, לרבות המפרעה בסך 3000 ₪ המופיעה בתלוש זה . לטענת התובע, מעולם לא לקח מפרעה, כזו או אחרת.

טענות הנתבעים

8. לטענת הנתבעים התובע לא ביסס כל עילה כנגד הנתבע 2, לכן יש למחקו מכתב התביעה ולחייב את התובע בהוצאות משפט, בשל כך.

9. הנתבעים טוענים כי התובע לא עבד שעות נוספות כטענתו ולא נדרש לעבוד שעות נוספות וכי בפועל מכסת שעות עבודתו היתה נמוכה מהנדרש להיקף משרה מלא.

10. לטענת הנתבעים, התובע הוא זה שעזב את עבודתו וחדל להגיע לעבוד, זאת ללא כל הודעה מוקדמת ובאופן חד צדדי ולכן אינו זכאי לפיצויי פיטורים. כן טוענים הנתבעים כי התובע אינו זכאי לשכר עבודה בגין חודש 10/08 הואיל ולא עבד בחודש זה.

11. לטענת הנתבעים שולמו לתובע מלוא הזכויות הסוציאליות, המגיעות לו על פי דין וכי תלושי השכר משקפים בדיוק את הסכומים שקיבל, לרבות מפרעה שניתנה לו בסך של 5000 ₪ בחודש 9/08.

דיון והכרעה

לעניין עילת התביעה כנגד הנתבע 2

12. עיון בכתב התביעה שהגיש התובע, מעלה כי מעבר לציון העובדה כי הנתבע 2 הינו הבעלים, המנהל והרוח החיה של הנתבעת, אין עילת תביעה אחרת שיש בה כדי לחייב את הנתבע 2 בחבות הנתבעת 1. התובע לא טען כלפי הנתבע 2 טענה בדבר הרמת מסך, מרמה ו/או כל עילת תביעה אחרת, שיש בה כדי לחייב את הנתבע 2 באופן אישי בחבות הנתבעת 1. יובהר כי טענות התובע בסיכומים חרגו מכתב התביעה וזאת מבלי שהותר לו הדבר ומשכך איני מוצאת לנכון להתייחס לטענות חורגות אלו.

13. על פי ההלכה הפסוקה, אישיותה המשפטית העצמאית של כל חברה מבוססת על קיומו של "מסך" החוצץ בינה לבין בעלי מניותיה ומנהליה. מטרתו של מסך זה להפריד בין זכויותיהוחובותיה של החברה לבין זכויותיהם וחובותיהם של בעלי המניות בה, וזאת, על מנת לאפשר חיי מסחר ומשק תקינים: "חברה היא תאגיד, הנפרד מבעלי מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין. לא ייתכנו חיי מסחר ומשק תקינים מבלי שיוקפד על הפרדה בין התאגיד לבין בעליו ומנהליו" ראה: דב"ע נג/3-205, מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כ"ז (1) 345, 350.

14. בהתאם לכך, הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חבות לבעלי המניות ומנהלים בחברה תעשה במקרים חריגים ביותר ומטעמיםמיוחדים, לאחר חקירה ודרישה בעובדות ובנסיבות של כל מקרה, ובתום בחינה מדוקדקת של ההשלכות הנובעות מכך. ראה: ע"ע 1201/00, יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (פורסם בנבו), 17.2.2002.

15. במקרה דנן, התובע לא הרים את הנטל הנדרש הימנו כדי לבסס עילת תביעה כלשהי כנגד הנתבע 2 באופן אישי. משכך הנני קובעת כי תביעת התובע כנגד הנתבע 2 ,נדחית.

בכל הנוגע למסגרת השעתית של התובע

16. לטענת התובע עבד הוא שעות נוספות רבות, במתכונת העסקה קבועה. התובע מבסס את תביעתו לשעות נוספות לפי בסיס תחשיב של 20 שעות נוספות חודשיות, בגין כל תקופת העסקתו, זאת למרות שלטענתו הוא עבד 10 שעות כל יום ובנוסף עבד גם ביום שישי ולעיתים בשבת. ר' סעיף 23 לתצהירו וסעיף 27 לתביעתו.

17. תיקון 24 לחוק הגנת השכר נכנס לתוקפו ביום 1.2.2009 , קרי לאחר המועד בו הועסק התובע בשירות הנתבעת. אולם, אין הדבר עומד לתובע לרועץ, הואיל ועובר לתיקון 24 נקבע כבר בפסיקת בית הדין הארצי כי הנטל בדבר זכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה, הינו על המעסיק. ראה: ע"ע 212/06, ימית א ביטחון ( 1988) בע"מ נ' אלי אפשרית ( פורסם במאגר נבו).( להלן:"הלכת ימית").

18. אולם, לאחר ששמעתי את כלל העדויות בתיק זה ולאחר שעיינתי בכל חומר הראיות בתיק, הנני קובעת כי התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה, להוכחת מתכונת העסקה קבועה, בכל הנוגע לשעות עבודתו וכן לא הצליח להוכיח כי יש להפוך את נטל הראיה לפתחה של הנתבעת 1, בכל הנוגע להוכחת המסגרת השעתית של התובע. משכך נטל הראיה בכל הנוגע לכמות שעות עבודתו של התובע, במקרה דנן, נשאר לפתחו של התובע, ואלו טעמיי.

19. עיון בתביעתו של התובע מעלה כי הוא בעצמו טוען כי צומצם היקף הפעילות העסקית של הנתבעת וכי הנתבעת סיפקה תעסוקה לפחות נהגים ורק לעבודות מזדמנות של יום או יומיים. ר' סעיף 18 לכתב התביעה.

20. גם תצהירו של התובע מעלה כי החל מחודש 9/08 הנתבעת הורידה את נפח שעות עבודתו באופן משמעותי ל-12 ימים בחודש. ר' סעיף 32 לתצהיר התובע.

21. למרות זאת, עיון ברכיבי תביעת התובע בכל הנוגע לשעות נוספות מעלה כי התובע תובע עבור כל חודשי עבודתו, 20 שעות נוספות, בעוד שהוא עצמו מודה כי היו חודשים בהם עבד פחות מכך, באופן משמעותי. די בכך כדי לקבוע שאין מדובר במתכונת העסקה קבועה.

22. מעבר לאמור, העובדה כי התובע בחר לתבוע 20 שעות נוספות לחודש בלבד, כאשר מנגד טען כי עבד שעות נוספות מרובות מכך, מחזקת את המסקנה לפיה אין מדובר על מתכונת העסקה קבועה.

23. התובע לא הציג כל רישום בנוגע לשעות עבודתו לא רישום שנעשה בזמן אמת ולא רישום שנעשה ,בדיעבד.

24. אכן, הנתבעת 1 לא ניהלה פנקס שכר ולא הציגה פנקס שעות עבודה ו/או כרטיסי נוכחות, הגם שאולי היו ברשותה כעולה מסיכומי התובעת, וגם תלושי השכר שהנפיקה אינם מצביעים על ימי עבודה ועל שעות עבודה יומיות ואכן נתון זה צריך לפעול לחובת החברה.

25. אולם נוכח האמור, אין בחישובי התובע לעניין כמות השעות הנוספות, וודאות מספקת כדי לקבוע מתכונת העסקה קבועה או היפוך נטל ראיה.

26. יפים לעניינו דברי כב' השופט רבינוביץ בתיק ע"ע ( ארצי) 280/08, אושרי זגורי נ' חברת השמירה בע"מ ( פורסם בנבו) מיום 3.5.10:

" אני בהחלט סובר שדי "בדבר מה" ראייתי לגבי מכסת השעות הנוספות כדי להעביר את הנטל לסתירת "דבר מה" זה על המעסיק. אולם לא השתכנעתי, כי במקרה הנוכחי קיים אותו "דבר מה" מספיק כדי להעביר נטל זה לחברה. חוסר הוודאות לגבי נכונות החישובים עליהם מבסס המערער את תביעתו לגמול שעות נוספות בחברה, גדול מידי כדי להעביר נטל זה לחברה".

27. משכך אני קובעת כי התובע לא הצליח לבסס תשתית ראייתית מספקת, לצורך הוכחת מתכונת העסקה קבועה וכן לא הצליח ליצור וודאות או "דבר מה", בכדי להעביר את הנטל אל הנתבעת, בכל הנוגע להוכחת שעות העבודה הנוספות בהם עבד.

28. לכן בנסיבות העניין, יש להחיל את הפסיקה הרלוונטית עובר לתיקון 24, כמצוטט:

"התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב"

ראה: דב"ע לב/3-32, מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, (פורסם בנבו); וכן ראה: ע"ע 300360/98, נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, (פורסם בנבו); וראה: ע"ע 300080/98, כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו).

29. משמע, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח כל שעה ושעה בה עבד כשעה נוספת, כפי שנקבע בפסיקה, כמצוטט:

"מי שתובע תשלום גמול שעות נוספות - עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, ואם לא יצליח בכך - כמובן שתביעתו תידחה" ראה: דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל, רשות השידור, פד"ע לו, עמ' 577.

30. במקרה דנן, התובע בעצמו מודה כי היו חודשים בהם לא סופקה לו עבודה באופן מלא. עיון בתצהירו מעלה כי הוא בעצמו טוען כי צומצם היקף הפעילות העסקית של הנתבעת וכי הנתבעת סיפקה תעסוקה לפחות נהגים ורק לעבודות מזדמנות של יום או יומיים . ר' סעיף 18 לכתב התביעה, ר' סעיף 32 לתצהירו.

31. די בכך כדי לקבוע כי התובע לא עמד בנטל להוכחת כמות השעות הנוספות בהם עבד ולא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש לכל שעה ושעה שתבע בתביעתו.

32. אשר על כן, תביעת התובע להפרשי שכר בגין שעות נוספות, נדחית.

נסיבות סיום העסקתו של התובע

33. השאלה האם מדובר בפיטורים או התפטרות, או במילים אחרות, מי יזם את הפסקת יחסי העבודה, הינה שאלה עובדתית.

34. פיטורים או התפטרות יש להוכיח בפעולת התנהגות אשר יש בה להצביע על כוונה והבעה מפורשת של המעשה. בפסיקה נקבע, כי "היסוד הן של הפיטורים והן של ההתפטרות הוא, שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העובד והמעביד, הקיימים בין השניים, 'לידי גמר' ". ראה: דב"ע שן/6-3 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) נ' ז'ק לוי פד"ע כא 309; ראה: י' לובוצקי, "סיום יחסי עבודה", הוצאת ניצן מהדורת 2004, פרק 2 עמ' 4-5.

35. בקשר לכך יפים לענייננו מושכלות ראשונים, לפיהם:

"השאלה אינה מה גרם לביטול החוזה, מי הפר את החוזה, אלא מי 'ביטל' את החוזה. עת מדובר בחוזה עבודה ועת בביטול חוזה מדובר, יכול והביטול יהיה על ידי המעביד ואז בפיטורים ידובר, ויכול ויהיה על ידי העובד, ואזי בהתפטרות מדובר. לענייננו המשותף לשניים -פיטורים והתפטרות- הוא בכוונה ברורה וחד משמעית להביא את היחסים החוזיים יחסי עובד מעביד לידי סיום. השוני בין השנים הוא בצד ליחסים החוזיים הפועל כך וזאת כוונתו, המעביד או העובד"

ראה: דב"ע שם /3-116 , שלום סלמה- מדינת ישראל פד"ע יב' 375.

ועוד:

"הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות"

ראה: ע"ע 256/08, מחמד בשיר קוקא ו- 16 אח' נ' יוסי שוורץ (2011), מיום 13.2.11

36. בפני בית הדין הובאו שתי גרסאות סותרות, לעניין ניתוק יחסי עובד ומעביד.

37. לאחר ששמעתי את כלל העדויות בתיק ולאחר שבחנתי את כלל הראיות בתיק זה שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובע, לפיה הנתבעת 1 חדלה לספק לו עבודה ובכך הלכה למעשה הפסיקה את העסקתו . אסביר טעמיי.

38. עיון בכתב ההגנה מעלה כי הנתבעת 1 טענה כי התובע עזב בתחילת חודש 10/08 את אתר העבודה בו הוא העוסק, באופן חד צדדי ומבלי להודיע על כך לנתבעת. ר' סעיף 5 לכתב ההגנה.

39. מאידך עיון בתצהירו של הנתבע 2, עולה גרסה חדשה שלא עלתה כלל בכתב ההגנה, כמצוטט:

"בשבוע שלפני התאריך 26.8.08 שובץ התובע לעבודה ביישוב הדתי יד בנימין. על פי הוראת אחד ממנהלי העבודה הנתבעת, ניתנה לתובע הוראה להחנות בלילה את המשאית עליה נהג, במושב זרחיה הסמוך.

בתאריך 26.10.08 ( יום א') בשעות הצהרים ניסיתי מספר פעמים להשיג את התובע בטלפון הנייד של הנתבעת שנמסר לשימושו - ללא הצלחה....

מצב העניינים, נכון לתאריך 26.10.08 אחה"צ היה, שהמשאית נותרה נעולה בחניון הלילה שלה במושב זרחיה, כאשר מפתחות המשאית נותרו ברשותו של התובע וכן הטלפון הנייד מירס של הנתבעת , שהיה בשימושו." ר' סעיף 8 לתצהיר הנתבע 2 .

40. משכך, לפי הגרסה החדשה של הנתבעים, התובע הגיע לעבודתו שבוע לפני 26.8.08, הנתבעת הורתה לו להשאיר את המשאית עליה נהג במושב זרחיה והתובע פעל בהתאם להנחיית הנתבעת ואכן החנה את המשאית במושב זרחיה. רק ביום 26.10.08 פנתה הנתבעת לתובע לראשונה וזאת בכדי לקבל את המפתחות. יצויין כי עיון בתצהיר של הנתבע 2 מעלה כי כלל לא נאמר בו כי הפניה לתובע ב-26.10.08, הייתה כדי שהתובע ימשיך לעבוד. המשמעות של גרסה זו, היא כי הנתבעת 1, היא זו שלא סיפקה לתובע עבודה והיא זו שביקשה ממנו להשאיר את כלי עבודתו העיקרי בחניה ולאחר מכן שהיתה לה כבר עבודה, ביקשה מהתובע שיחזיר את המפתחות.

41. עיון בתלוש השכר שהנפיקה הנתבעת לתובע לחודש 9/08 מעלה כי בניגוד לעדות הנתבע 2 ,הרי שלא שולם לתובע שכר בגין חודש זה, כל מה ששולם לתובע בחודש 9/08, זה זכויות סוציאליות שמהם קוזזה מפרעה בסך 3000 ₪ . לתלוש שכר זה, אתייחס בנפרד בהמשך.

42. מעבר לאמור, עד ליום 26.10.08 כלל לא דרשה הנתבעת מהתובע את מפתחות המשאית ואת הפלאפון שלו ואם אכן לטענתה התובע הוא זה שהתפטר בתחילת חודש אוקטובר 08 (ר' סעיף 7 לתצהיר הנתבע 2 ) יש רק לתמוה מדוע זה הנתבעת 1 או הנתבע 2, לא ביקשו מהתובע, בסמוך למועד זה את הרכב ואת הפלאפון בחזרה.

43. די בכך בכדי לסווג את נסיבות סיום העסקתו של התובע, כפיטורים.

44. מעבר לאמור, אנו מבכרים את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1 בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו, כפי שעלתה בתצהירו ובעדותו שלא נסתרה, כמצוטט:

" ...אמר לי תשב בבית שיהיה עבודה אני ארים לך טלפון. אחרי שבוע ימים מרים לי טלפון שלח את הנהג מטירה שיקח את המפתחות, אמרתי לו תסלח לי מה זה לתת את המפתחות אם הוא לא רוצה אותי שיתן לי מכתב פיטורים. הפועל התקשר אל יובל הודיע לו שאני לא נותן את המפתחות ויובל התקשר אליי על מנת לתת לו את המפתחות אמרתי לו אם הוא לא רוצה שאני אעבוד תן לי מכתב פיטורים ואני אתן את המפתחות. זה היה ב-25 באוקטובר כ-10 ימים לאחר ששמתי את המשאית במושב זרחיה" ר' עמ' 6 שורות 17-23 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11.

45. אשר על כן הנני קובעת כי הנתבעת 1 היא זו שהפסיקה את העסקתו של התובע. במובן זה שהפסיקה לספק לתובע עבודה ולקחה ממנו את המשאית עליה עבד והורתה לו להישאר בבית.

46. משכך אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 24,076 ₪ ( 6879 ש"ח * 42 / 12 ), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.10.08 ועד ליום התשלום בפועל.

47. נוכח העובדה כי היו חילוקי דעות בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקתו התובע, אינני מוצאת לפסוק פיצויי הלנה , בנסיבות העניין. כן יצויין כי התובע לא עמד בנטל הנדרש להוכיח כי לא סופקה לו עבודה על רקע הפלייתו על בסיס גזע וטענתו בנדון, נדחית.

לעניין המפרעה:

48. לטענת הנתבעת, התובע ביקש וקיבל מפרעה בסך 5000 ₪ ע"ח משכורת חודש ספטמבר 2008. לטענת התובע מעולם לא ביקש ולא קיבל מפרעה וקיזוז זה שנעשה בשכר עבודתו לחודש 9/08, נעשה שלא כדין.

49. לאחר ששמעתי את כלל העדויות בתיק זה ובחנתי את כלל התשתית הראייתית, אין אני מקבלת את טענת הנתבעת 1, לפיה שילמה לתובע מפרעה ולכן רכיב זה קוזז משכר עבודתו לחודש 9/08.

50. ראשית גרסה זו אינה עומדת בקנה אחד עם הסכום שקוזז משכר עבודתו של התובע בחודש 9/08 הואיל ועיון בתלוש שכר זה מעלה כי מדובר על קיזוז מפרעה בסך של 3000 ₪. כמו כן, עיון בחקירתו הנגדית של התובע מעלה כי הוא שינה את גרסתו בנוגע לסכום המפרעה מספר פעמים ( ר' עמ' 10 שורות 7-19 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11) . מדובר על סתירות שאינן מתיישבות. די בכך בכדי לדחות את טענת הנתבעת 1 בנדון.

51. הנתבעים לא הציגו כל מסמך המוכיח כי אכן מסרו לתובע מקדמה בסך של 5000 ₪ . יש רק לתמוה הכיצד לא דאגה הנתבעת 1 ו/או הנתבע 2 להחתים את התובע כנגד תשלום זה ודי בכך שהנתבעת 1 לא הציגה כל מסמך בנדון, כדי לדחות טענתה זו.

52. מעבר לאמור, הואיל ומדובר על משכורתו האחרונה של התובע, הרי שאכן ניתן לנכות מקדמות משכר העובד אולם זאת כאשר הכוונה היא לסכום קצוב ומוכח, או בלתי שנוי במחלוקת. ראה: דב"ע נד/3-101, יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כ"ח, 241 . במקרה דנן, מדובר בסכום שלא הוכח ושהינו שנוי במחלוקת וגם בשל כך ניכוי זה נעשה בניגוד לסעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח- 1958.

53. טענת הנתבעת 1 בכל הנוגע למפרעה, הינה למעשה טענת "פרעתי". הנטל להוכיח ביצוע תשלומים במסגרת "טענת פרעתי", מוטל על המעביד הטוען אותה. זאת כטענת "הודאה והדחה", משהודה מעביד כי העובד זכאי לשכר בגין חודש מסויים, מודה הוא בעילת התביעה ומועבר אליו הנטל להוכיח כי אכן פרע את חובו לעובדו, במסגרת תשלום מפרעה, כפי שנפסק:

"הלכה היא מלפני בית הדין כי על מעביד הטוען "פרעתי" - רובץ נטל הראיה להוכיח את טענתו"

ראה: עע 300218/98, מירב טויטו נ' מליסיה וינסטוסה, עבודה ארצי כרך ל"ג(9)28; וכן ראה: ע"ע 415/99, נחום ירדנאי נ. דגש-תוכנה ומחשבים בע"מ (לא פורסם).

54. לאחר שבחנתי את כל התשתית הראייתית ובהתאם למפורט, הנני קובעת כי הנתבעת 1 לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי להוכיח כי אכן שילמה מפרעה לתובע בסכום זה או אחר. משכך אני קובעת כי קיזוז זה שנעשה בתלוש 9/08, אינו משקף תשלום בפועל.

לעניין החופשה:

55. כאמור, חוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951, מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, שאין להתנות עליה.

56. בהתאם להלכה הפסוקה נטל ההוכחה לעניין תשלום מלוא זכות דמי חופשה מוטל על המעביד, אשר עליו לנהל פנקס חופשה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951. ראה:דב"ע לא/3-22 , ציק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215.

57. הנתבעת 1 לא הציגה פנקס חופשה ו/או כל אסמכתא בנוגע לניהול פנקס חופשה בכל הנוגע לניצול ימי החופשה של התובע.

58. כמו כן עיון בתלושי השכר שהוצגו בתיק זה מעלים כי למעט חודש 9/08, אין בהם כל תשלום בגין חופשה שנתית.

59. עיון בתלוש שכר לחודש 9/08 מעלה כי תשלום החופשה הינו למעשה תשלום פיקטיבי. גם אם הנתבעת לא סיפקה לתובע עבודה בחודש זה, הרי שאינה יכולה לזקוף זאת באופן חד צדדי על רכיב החופשה. ולכן רכיב החופשה המופיע בתלוש שכר 9/08 הינו למעשה רכיב שכר ואין לקחתו בחשבון בכל הנוגע לרכיב חופשה.

60. זה המקום לציין כי מנהל הנתבעת הוא זה שהצהיר והעיד מספר פעמים בעדותו כי גם אם הוא לא סיפק עבודה, אחריותו היתה לשלם לתובע שכר לחודש מלא. ר' עמ' 10 שורות 22-24 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11. ר' סעיף 2 סיפא לתצהיר הנתבע 2.

61. יתרה מזאת, עיון בתלוש השכר לחודש 9/08 מעלה כי בפועל שולם לתובע סך של 6000 ₪ נטו וכי נעשה ניסיון להכניס רכיבים אחרים תחת תלוש שכר זה והכל כדי להתאים לסכום החודשי הקבוע של 6000 ₪ נטו. הנתבע 2 הודה כי הינו מחוייב לשלם לתובע שכר עבודה לחודש מלא גם אם לא סיפק לו עבודה , אולם עיון בתלוש 9/08 מעלה כי שכר עבודה לא שולם אלא במסגרת כינוי רכיב השכר כרכיב חופשה והבראה. משכך אני קובעת כי רכיב החופשה וההבראה בתלוש 9/08 הינו למעשה רכיב שכר בלבד, ששולם לתובע בגין עבודתו והיותו זמין לעבודתו.

62. נוכח האמור הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בדבר ביצוע התשלום בגין תמורת חופשה שנתית ועל כן אני מקבלת את גרסת התובע.

63. עם זאת רכיב חופשה שנתית הינו רכיב שחלה עליו תקופת התיישנות בת 3 שנים, אשר על כן על הנתבעת 1 לשלם לתובע 36 ימי חופשה בלבד בסך של 10,656 ₪ (36 ימים * 296 ליום), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מיום 26.10.08 ועד ליום התשלום בפועל .

דמי הבראה:

64. התובע טוען כי הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה עבור כל תקופת עבודתו אצלה. הנתבעת טוענת כי שילמה לו את מלוא המגיע לתובע בגין דמי הבראה.

65. עיון בתלושי השכר שהוצגו בתיק זה מעלים כי למעט חודש 9/08, אין בהם כל תשלום בגין דמי הבראה.

66. עיון בתלוש שכר 9/08 מעלה כי תשלום ההבראה הינו למעשה תשלום פיקטיבי הואיל והינו בא במקום תשלום שכר, כפי שפורט בסעיף 61 לעיל. גם אם הנתבעת לא סיפקה לתובע עבודה, הרי שאינה יכולה לזקוף זאת באופן חד צדדי על חשבון רכיב דמי הבראה. לכן רכיב ההבראה המופיע בתלוש שכר 9/08 הינו למעשה רכיב שכר ואין לקחתו בחשבון בכל הנוגע לתשלום דמי הבראה.

67. משכך, הנני קובעת כי התובע זכאי לתשלום דמי הבראה בסך 4303 ₪ (13 ימים * 331 ₪) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 26.10.08 ועד ליום התשלום בפועל.

לעניין שכר חודש 10/08

68. לטענת הנתבעת התובע לא עבד בחודש 10/08, זנח את עבודתו,לכן אינו זכאי לשכר עבודה בגין חודש זה. מנגד, טוען התובע כי עבד שלושה ימים בחודש זה , אולם היה זמין לעבוד במידה והיתה הנתבעת 1 מספקת לו עבודה. משלא סיפקה לו הנתבעת עבודה מחד, ומהיותו זמין לעבודה, מאידך, הרי שהינו זכאי לשכר עבודה בגין חודש זה.

69. כפי שהוזכר, מנהל הנתבעת הוא זה שהצהיר והעיד מספר פעמים בעדותו כי גם אם הוא לא סיפק עבודה, אחריותו היתה לשלם לתובע שכר לחודש מלא. ר' עמ' 10 שורות 22-24 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11. ר' סעיף 2 סיפא לתצהיר הנתבע 2.

70. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים אני מבכרת לקבל את גרסתו של התובע לפיה היה זמין לעבודה עבור הנתבעת 1 גם בחודש 10/08, אולם למעט מספר ימים, הנתבעת לא סיפקה לו עבודה וכי רק ביום 26.10.2008 הורתה לו להחזיר את המפתחות. ר' סעיפים 18-21 לתצהיר התובע וכן עמ' 3 שורות 20-26 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11.

71. גם עיון בסעיף 8 לתצהירו של הנתבע 2, מעלה כי אכן הנתבעת 1 לא סיפקה לתובע עבודה ואף הורתה לו להשאיר את המשאית בחניון, מנגד רק ביום 26.10.08 ביקשה ממנו להחזיר את מפתחות המשאית.

72. זה המקום לציין כי נספח א' לכתב ההגנה, מכתב שלטענת הנתבעת נשלח לתובע בזמן אמת, מעלה תהיות רבות נוכח העבודה שעיון בו מעלה כי נכתב ביום 26.10.08 ויש בו תיעוד על דברים שאירעו יום לאחר כתיבתו. כן אנו מבכרים לקבל את גרסת התובע, לפיה כלל לא קיבל את המכתב הואיל ונשלח שלא לכתובת שלו. ר' עמ' 6 שורות 28-31 לפרטיכל הדיון מיום 1.11.11

73. יפים לעניינו קביעותיו של בית הדין הארצי בתיק תשן/ 32-3, בני קונפורטי נ' התאגדות לתרבות גופנית "הפועל", פד"ע כ"א 494, כמצוטט:

"דין הוא כי עובד זכאי לשכרו עם היותו מוכן ומזומן למלאכה בתקופת השכירות, ולאו דווקא משעבד בפועל. זה היה "החוק החרות" מכוח סעיף 425למג'לה, עד שזאת בוטלה (חוק לביטול המג'לה, תשמ"ד-1984), וזה הדין המחייב אף כיום, ביחוד מכוח ההלכה הפסקוה (ראה חוק יסודות המשפט, תש"ם-1980). במאמר מוסגר נוסיף כי בשתי הצעות חוק שבאו להסדיר את החוזה בעבודה, ונועדו ליתן, הלכה למעשה, גושפנקא סטטוטורית לקיים, הוצע הסדר דומה.

בסעיף 8(ב) להצעת חוק חוזה עבודה, תשכ"ח- 1968נאמר: "עובד שבא למקוםהעבודה והיה מוכן לעשות עבודתו, אולם בגלל סיבה שאינו אחראי לה לא עבד, זכאילשכרו". בסעיף 9(א) להצעת חוק חוזה עבודה, תשמ"ה- 1985נאמר: "עובד יהיה זכאי לשכרו אף אם מחמת סיבה שהוא אינו אחראי לה לא עבד או עבד שלא המלוא ההיקף בהתאם לחוזה העבודה, ובלבד שבא למקום העבודה והיה מוכן ויכול לעשות את עבודתו בהתאם לחוזה העבודה". נדגיש - הציטוט הוא מהצעות חוק, ולא מחוק....

חובת ההתייצבות לעבודה אינה אבסולוטית. כך למשל עובד, שמעבידו אומר לו מפורשות כי בימים הקרובים לא תהיה עבורו עבודה מאחר שהמפעל לא קיבל הזמנות, או שלא קיבל את חומר הגלם, ומוזמן והופיע אחרי כמה ימים, אינו חייב להתייצב יום-יום בפני דלת נעולה או מכונה משותקת על מנת להיות זכאי לשכרו.המסקנה העולה היא כי "התייצבות לעבודה" פירושה התייצבות פיזית לעבודה, מקוםבו סביר כי העובד יתייצב במקום העבודה; בכל מקרה אחר די בנכונות מוצהרת לעבוד".

כן יפים לעניינו הדברים הבאים:

"חוזה העבודה משקף הדדיות בהתחייבויותיהם של העובד ושל המעביד, לאמור: העובד מתחייב להעמיד את כוח עבודתו לשירותו של המעביד לתקופה ממושכת, כנגד התחייבות המעביד לספק לעובד עבודה כדי לאפשר לו להתפרנס במהלך אותה תקופה (רות בן ישראל, דיני עבודה, כרך שני (תשס"ב), עמ' 532 ואילך).

74. משכך אני קובעת כי התובע זכאי לשכר עבודה לחודש אוקטובר 08 וזאת עד ליום 26.10.2008 המועד בו נקבע כי התובע פוטר מעבודתו.

75. אשר על כן על הנתבעת 1 לשלם לתובע שכר לחודש 10/08 בסך של 6897 ₪ - 960 ₪ = 5919 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.10.08 ועד ליום התשלום בפועל.

76. בנסיבות העניין ונוכח המחלוקת לעניין זכאות לשכר עבודה, לא מצאתי לנכון לפסוק פיצויי הלנת שכר.

סוף דבר

77. הנתבעת 1 תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום את הסכומים הבאים:

א. פיצויי פיטורים: 24,076 ₪.

ב. תמורת חופשה שנתית: 10,656 ₪.

ג.דמי הבראה:4303 ₪.

ה. שכר חודש 10/08 : 5919 ₪.

כל הסכומים לעיל ישולמו בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 26.10.08 ( יום הפסקת העסקת התובע) ועד ליום התשלום בפועל.

78. בנוסף, תשלם הנתבעת 1 לתובע הוצאותיו בגין תביעה זו בסך 7,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. התובע ישלם לנתבע 2 ,נגדו נדחתה התביעה הוצאות בסך 2500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

79. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ואסף פדילה
נתבע: כהן יובל עבודות עפר ותשתית בע"מ
שופט :
עורכי דין: