ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף נשר נגד חברת סאנדא בע"מ :

בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף נשר

נ ג ד

1. חב' סאנדא בע"מ

2. אמיר אבו נסרה

3. אימן אבו חנא

בית משפט השלום בקריות

כב' השופט אליעזר שחורי

פסק דין

תביעת בנק ע"ס 124,288 ₪ שעניינה דרישה לפירעון חוב מצטבר בחשבון עו"ש. סכום החוב מעודכן ל - 17.4.09. הנתבעת 1 נדרשת לשלם את החוב כחייבת עיקרית והנתבעים 2 ו - 3 כערבים מכוח כתב ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום להבטחת כל חוב מיום 17.10.07.

מכיוון שהתביעה הוגשה בסדר דין מקוצר הגישו הנתבעים בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להתגונן. הבקשה להעברת הדיון למסלול של סדר דין רגיל נסמכה על הטענה שלא צורפו לכתב התביעה מסמכים מהותיים ובפרט תנאי ניהול החשבון המוסכמים. הבקשה למתן רשות להתגונן נסמכה בעיקרו של דבר על הטענה שהגשת התביעה מהווה הפרה לסיכום שהושג בין הצדדים לפיו לא תוגש תביעה כל עוד לא מוצו ההליכים לגבות את סכום החוב מצדדים שלישיים אשר משכו שיקים רבים לפקודת הנתבעת 1, שיקים שהוסבו לתובע במסגרת עסקאות נכיון. מדובר בשיקים בסכום כולל של מאות אלפי שקלים, סכום העולה במידה רבה על סכום החוב.

בהסכמת הצדדים ניתנה רשות להתגונן, התיק נקבע לשמיעת הראיות, הוגשו תצהירים במקום עדות ראשית מטעם הצדדים ונחקרו העדים.

עמדת התובע:

עיון בתצהיר הנתבע 3 אשר הציג את הגנת הנתבעים מעלה כי אין באמתחתם של הנתבעים כל טענה כנגד מכלול הפרטים והטיעונים אשר בפרשת התביעה, לרבות לעניין נכונות סכום החוב. טענתם היחידה של הנתבעים, כפי שהוצגה על ידי הנתבע 3, נשענת על סיכום שהושג כביכול עם התובע באמצעות מנהל סניף נשר שבו נוהל החשבון כי לא יינקטו הליכים כנגד הנתבעים או מי מהם כל עוד לא מוצו הליכי הגביה על סמך השיקים שהוסבו לבנק.

בין אוקטובר 2007 מועד פתיחת החשבון לבין נובמבר 2008 הועמדו בחשבון מסגרות אשראי, לרבות אשראים כנגד שיקים לביטחון, בסכומים שונים. האשראי היה מובטח בתקופות מסוימות גם ע"י משכון כלי רכב וציוד הנדסי. ב - 25.11.08, לאחר שהנתבעת 1 העבירה לחשבון סך של 500,000 ₪ מחשבונה בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, בוטל שעבוד שהוטל לטובת התובע על משאית ציוד הנדסי וזכויות ברכב מסחרי ולפיכך מסוף נובמבר 2008 נותרו בידי התובע רק ממסרים סחירים בלבד כביטחון לפירעון חובות הנתבעת 1.

מכיוון שההפקדות בחשבון קטנו ושיקים שהוסבו במסגרת עסקאות נכיון ושימשו אף כביטחון בידי התובע החלו לחזור ולא כובדו, בוטלו מסגרות האשראי בחשבון במהלך פברואר 2009. בתאריך 15.3.09 נשלח אל הנתבעים בדואר רשום מכתב התראה ודרישה לתשלום חוב ונוהלו שיחות רבות עם הנתבע 3 על מנת להביא להסדרת החוב בחשבון. נמסר לנתבע 3 כי אם לא ייפרע החוב, יפתחו הליכים משפטיים. כל הבטחות הנתבע 3 להסדיר את החוב בחשבון לא התממשו ונכון ל - 23.3.09 עמדה יתרת החובה בחשבון ע"ס 152,985 ₪. מכיוון שכך הועבר הטיפול בחשבון לצורך גביית החוב ביום 24.3.09 אל המחלקה המשפטית אצל התובע.

בעקבות כך התקיימה פגישה ב - 31.3.09 בסניף הבנק בנוכחות מנהל הסניף, הנתבע 3 ויועץ פיננסי של החברה מר עופר צוברי אשר במסגרתה סוכם כי בכפוף לקיום מספר תנאים מצטברים יבוטל סיווג החשבון "בטיפול משפטי" וניהול החשבון יוחזר לטיפול הסניף. תוכן הסיכום הועלה על הכתב ע"י מנהל הסניף ולבקשת מר עופר צוברי וצורף לתצהירו בזו הלשון:

"סיכום פגישה - סאנדא - 140021

נוכחים:

אבו חנא איימן

עופר צוברי

אורי בן חורין

בפגישה שנערכה ב - 31.3.09 סוכם כי:

1. עד יום א' הקרוב 5.4.09 יופקד סך של כ - 24,000 ₪.

2. יופקדו 10 שיקים בסך של 10,500 ₪ כ"א החל מאפריל 2009 מדי חודש.

3. הנ"ל מותנה בכיסוי של (שיק, א.ש.) שנוכה לסך 20,000 שז.פ. 31.3.09.

4. לאחר ביצוע ההסדר אדאג לבטל הסיווג ט.מ."

מכיוון שהנתבעים לא עמדו בתנאי הסיכום הנ"ל הוחלט להגיש תביעה כספית. במקביל הגיש התובע לביצוע בלשכת ההוצל"פ שיקים לביצוע ואולם הניסיונות לגבות את החובות על סמך השיקים, לא צלחו.

יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבעים לפיה מנוע היה כביכול הבנק מלהגיש את תביעתו לנוכח הסיכום שהושג וזאת ממספר נימוקים; הנתבע 3 לא ידע ליצוק תוכן לסיכום אשר הושג לטענתו. מאופן הצגת גרסתו לא ניתן לדעת מה היה סכום השיקים שהחזיק התובע בעת הגשת הסיכום, מהי מסגרת הזמן ומהם במדויק התנאים אשר בהתקיימם יהיה רשאי התובע לשוב ולדרוש את פירעון החוב מן הנתבעים. הרי מדובר בשיקים שחוללו וניתן היה להניח שהליכי הגביה יתקלו בקשיים וגם אם ניתן יהיה לגבות חלק מן החוב, נחוץ יהיה פרק זמן מסוים לצורך כך.

אין זה מתקבל על הדעת שאם אכן כטענת הנתבעים ניתנה התחייבות מטעם התובע לעכב נקיטת הליכים כנגד הנתבעים ולנסות לגבות את החוב מצדדים שלישיים, לא תוגדר ותתוחם התחייבות התובע באופן שברור יהיה מתי וכיצד תמה הארכה אשר במסגרתה מתחייב התובע שלא לפעול לגביית החוב כנגד הנתבעים.

משום מה נמנעו הנתבעים מלזמן לעדות את הנתבע 2, אשר חזקה כי הובא לידיעתו תוכן סיכום שהושג ובפרט תמוה מדוע נמנעו הנתבעים מלזמן לעדות את מר עופר צוברי היועץ הפיננסי של הנתבעים אשר לכל הדעות היה שותף פעיל לצורך השגת הסיכום. מחדל זה של הנתבעים יש לזקוף לחובתם.

אף הגיונם של דברים והסדר הכרונולוגי של האירועים אינם מאפשרים לקבל גרסתו הכללית והסתמית של הנתבע 3. הרי, ההחלטה להעביר החשבון לטיפול משפטי עוכבה במשך חודשים רבים, כפי שהסביר מנהל הסניף, לנוכח הבטחות של הנתבע 3 לדאוג להפקדת כספים בחשבון. רק משהתברר כי ההבטחות אינם מקוימות, הועבר החשבון לטיפול משפטי ביום 24.3.09. ברור כי בנסיבות אלה מטרת הפגישה אשר התקיימה ב - 31.3.09 במעמד הצדדים ויועץ פיננסי, הייתה על מנת להסדיר את החוב ולפרוע את חובה של הנתבעת 1 באמצעים העומדים לרשותה בעוד שעל פי גרסתו של הנתבע 3 תכלית הפגישה הייתה לאפשר לחברה הנתבעת 1 שלא לפרוע את חובה באמצעיה הקיימים אלא להעביר את הנטל אל התובע לתקופת זמן בלתי מוגדרת ולכבול את התובע להתחייבות שלא לדרוש את פירעון החוב מן הנתבעים, הכל תוך ויתור על זכויות מגובשות של התובע. אין איפה להתפלא על כך שהטענה כונתה על ידי מנהל הסניף "גרסה מצחיקה משוללת כל הגיון ולועגת למוסד הבנק". הרי אין כל הגיון כלכלי או אחר בהסדר מעין זה המוצג על ידי הנתבעים שכן הוא מותיר את התובע חשוף לסיכון ממשי לגביית החוב ללא יכולת מעשית לגבותו למקרה שיתברר, כפי שאכן ארע, שמושכי השיקים הינם חדלי פירעון ו/או שישנן טענות כנגד בקשות הביצוע לרבות טענות זיוף וגנבה. בנק שהוא מוסד בנקאי בעל אחריות ציבורית איננו יכול להסכים להסדר מעין זה. יש איפה לקבל את עדות מנהל הסניף לפיה:

"הנתבע 3 נכח בפגישה והסעיפים 1,2,3 הם על פי היכולות של הנתבע 3 לסלק את החוב. הסיכום בכתב הוא משהו שמחייב אותם והם ידעו על הסעיפים שנכתבו בנוכחותם."

יש אף לדחות את טענת הנתבעים לפיה כביכול בהתאם לסעיף 18 של התנאים המוסכמים לניהול החשבון אין התובע רשאי לפעול במקביל לגביית שיקים מחד גיסא ובהליכים משפטיים כנגד הנתבעים על סמך החוב המצטבר בעסקאות היסוד מאידך גיסא.

עיון בנוסח הסעיפים 24.3, 18.2, 18.1, 17.2, 17.1 מעלה במפורש כי לתובע הזכות לנקוט בכל הצעדים המשפטיים הנדרשים על מנת לגבות את חובו, לרבות נקיטת הליכים מקבילים של הגשת תביעה ומימוש שיקים שהוסבו והופקדו לביטחון.

במסגרת תצהיר עדות ראשית ומתוך הרחבת חזית אסורה העלה הנתבע 3 טענה חדשה, אף זאת בשפה רפה, לפיה התרשל התובע בנקיטת הליכים כלפי צדדים שלישיים לצורך גביית השיקים ולא פעל בשקידה ראויה וסבירה. כתוצאה מכך נגרם נזק לנתבעים מכיוון שחובות שהיו חייבים צדדים שלישיים לנתבעת 1 לא שולמו. כמבואר לעיל מדובר בטענה חדשה שדינה להידחות על הסף ואף לגופו של עניין אין בה ממש. כפי שהעידה הגב' שמחון מטעם התובע והצהירה במסגרת תצהיר עדות ראשית הרי שבמקביל להגשת התביעה נפתחו בלשכת ההוצל"פ תיקים לביצוע שיקים שחוללו בחשבון. התיקים נפתחו ב - 1.5.09 וב - 14.2.10 וחרף נקיטת הליכי הוצל"פ רבים כנגד מושכי השיקים לא עלה בידי התובע לגבות כספים. עדותה של גב' שמחון לא נסתרה ויש לקבלה. לבד מכך הרי אף אם היה עולה בידי הנתבעים להוכיח כי התובע התרשל בנקיטת הליכים לביצוע השיקים, עדיין מוטל היה הנטל על הנתבעים להוכיח מה נזק נגרם להם כתוצאה מכך. הנתבעים לא הציגו נתונים כלשהם, לא להוכחת טענתם בגזרת הרשלנות ולא להוכחת טענתם בגזרת הנזק. לפיכך גם טענה זו דינה להידחות.

ככלל, טענת הנתבעים כי על אף שהחוב איננו מוכחש אין התובע רשאי לגבותו במסגרת הליך משפטי מכוח הסכם כביכול לעכב פעולות משפטיות עד למיצוי הליכי הגביה כנגד צדדים שלישיים, היא טענה מסוג של "הודאה והדחה". הנטל להוכיח טענה זו מוטל על שכמם של הנתבעים. בנטל זה הם לא עמדו באיזה אופן שהוא וכל אשר הציגו הסתכם בגרסה סתמית, כללית ובלתי סבירה של הנתבע 3 בשם הנתבעים, גרסה המוצגת מפי בעל דין הנוגע בדבר אשר מטבע הדברים מעוניין לאיין ככל שניתן את זכות התובע לדרוש פירעון חוב שאיננו מוכחש, על סמך טענות סרק. גרסה כזו אין לייחס לה כל משקל.

מכאן שיש לדחות הגנת הנתבעים ולקבל התביעה במלואה.

עמדת הנתבעים:

אין מחלוקת בין הצדדים כי בין התובע לבין הנתבעים, באמצעות הנתבע 3, בוצעו עסקאות רבות של נכיון שיקים. לקראת הגשת התביעה החזיק התובע בשיקים שלא כובדו בסכום של 436,075 ₪ (קרן) כפי שאישרה הגב' שמחון בתצהירה. זאת כאשר סכום התביעה הסתכם ב - 124,288 ₪ בלבד. גרסת הנתבע 3 בתצהיר לפיה סוכם עם התובע שלא תינקט נגדם פעולה והתובע יפעל לגביית החוב בהליכי הוצל"פ לא נסתרה ולמעשה לא נחקר הנתבע 3 בחקירה ישירה על גרסתו אשר מתיישבת היטב עם הנסיבות המצביעות על כך שהבנק מחזיק בשיקים בסכום העולה במידה רבה על סכום החוב. מטעם זה בלבד יש מקום לקבל את גרסת הנתבעים ולדחות את גרסת התובע.

אומנם מנהל הסניף טוען לסיכום בעל תוכן שונה בין הצדדים ואף מציג תרשומת שערך לטענתו בזמן אמת בנוכחות הנתבע 3 והיועץ הפיננסי מר צוברי ואולם הנתבע 3 הכחיש מכל וכל כי הפרוטוקול נרשם במעמד הפגישה. לטענתו כלל לא ידע על קיומה של התרשומת, אין הוא חתום על המסמך ותוכנו מוכחש באופן מוחלט. גם בעניין זה לא נחקר חזיתית הנתבע 3 ועל כן יש לקבל את גרסתו.

הסבת השיקים לבנק במסגרת עסקת נכיון הינה למעשה עסקה שעל פיה רוכש הבנק התובע זכות קניין מלאה בשיקים כנגד עמלה מוסכמת כאשר בסכום השיקים מזוכה החשבון. מדובר בעסקה מוגדרת שעל פיה רוכש הבנק מלבד הזכות המלאה בשיקים לצורך גבייתם מן המושכים, גם את כל הסיכונים הכרוכים בכך. אין התובע רשאי לחזור על הנפרעת המסבה, אם מתברר שהסיכונים מומשו.

גם מעצם העובדה שבעת שהגיש התובע לביצוע שיקים במסגרת 6 תיקים שנפתחו בלשכת ההוצל"פ, בחר שלא לתבוע את הנתבעת 1, על אף שלכאורה זכאי היה לעשות כן על סמך חתימות ההיסב של הנתבעת 1, ניתן למצוא תמיכה לגרסת הנתבע 3 בשם הנתבעים, כי אכן סוכם שלא לחזור על הנתבעים או מי מהם ולפעול לגביית החוב מצדדים שלישיים.

מבלי לפגוע בכל הטענות הנ"ל, יש לדחות את טענת התובע כי פעל בשקידה ראויה וסבירה על מנת לנסות ולגבות את החוב על סמך השיקים, ללא הצלחה. אין זה סביר שלא ניתן יהיה לגבות סכום כלשהו בסדרה של הליכים אלא אם כן נוהלו ההליכים בעצלתיים ומתוך רשלנות. מחובתו של התובע המחזיק בשיקים בסכומים של מאות אלפי שקלים לפעול באופן נמרץ, עקבי ושיטתי על מנת לגבות את המגיע לו. אין התובע רשאי להתנהל ברשלנות בקשר לשיקים אשר הוסבו אליו, על סמך ההנחה כי את חובו יגבה בכל מקרה מן הנתבעים. התנהלות כזאת מסבה נזק לנתבעים אשר אינם יכולים לנקוט בהליכים לגביית השיקים בעצמם בהיותם קניינו של התובע.

דיון:

למעשה הציגו הנתבעים את הגנתם בשני אופנים ויש שוני בין אופן הצגת טענתם בשלב בקשת רשות להתגונן לבין אופן הצגת הגנתם בתצהיר במקום עדות ראשית בחתימת נתבע 3 ולאחר מכן בשלב סיכומיהם.

בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן הוצג הסיכום שהושג בין הצדדים, לשיטת הנתבע 3, כדלקמן:

"בעקבות קבלת מכתב המשיב מיום 15.3.09 פניתי אל מנהל הסניף מר אורי בן חורין ובאותה פגישה חזרתי על דרישתי כי המשיב יעמוד בהתחייבותו ולא יפעל נגד המבקשים כל עוד הוא מחזיק בשיקים אשר חזרו בחשבון המבקשת מס' 1. מר אורי בן חורין התחייב במפורש כי יפעל לגביית השיקים ויזכה את חשבון המבקשת מס' 1 ורק לאחר מכן יתחשבן המשיב עם המבקשים.

המשיב הסכים לגבות בעצמו את השיקים אשר חזרו בחשבון המבקשת מס' 1 כמפורט בסעיף 3 לעיל משום שאנו התנגדו למצב שבו המשיב מחזיק בשיקים ואינו נוקף אצבע לגבייתם בעוד ש(אלו, א.ש.) נמצאים כבני ערובה בידיו."

משניתנה רשות להתגונן הפך התצהיר לכתב הגנה. עם זאת בתצהיר במקום עדות ראשית טען הנתבע 3 כדלקמן:

"משסוכם עם הבנק על פי רוח סעיף 18 להסכם לגבות את השיקים אין הוא יכול לתבוע אותנו. אנו שיעבדנו את השיקים לטובת התובע ולשם כך חתמנו על המסמך מיום 20.10.07 ועל הבנק חלים הוראות חוק החוזים וכללי בנק ישראל וכללי הבנקאות המחייבים אותנו לנהוג כלפינו בתום לב ובדרך מקובלת וכו'."

על דרך זו תאר הנתבע 3 את מהלך הפגישה שבמסגרתה ניתנה לטענתו הבטחה על ידי מנהל הסניף שלא לנקוט בהליכים נגד הנתבעים כדלקמן:

"לבקשתך שאתאר בדיוק מה נאמר בפגישה, אני משיב שבדקנו את התיק וראינו שהשיקים עולים פי 3 או פי 4 מהחוב וסיכמנו שהם יגבו את השיקים. זה מה שקרה... בפגישה הם לקחו אינפורמציה עבור השיקים. לא סתם נתנו לי אשראי אלא עבור שיקים אמיתיים נושאי תמורה ונתנו לי את האשראי. השיקים מכסים את החוב פי 3 פי 4. כשהגעתי לפגישה עם עופר צוברי המטרה הייתה לראות איך הם גובים את השיקים. אני הבאתי לו נייר ששווה כסף... בפגישה הזאת היו עופר, אורי ואני. לא זכור לי התאריך של הפגישה. לא יכול להיות שהפגישה הייתה אחרי שהתיק עבר לטיפול משפטי. הרי שמעת ממנו שלא הייתה בכלל תביעה משפטית נגדי ב - 31.3.09. זה מעיד שאני דובר אמת. אני לא הבטחתי להפקיד כספים.

לשאלתך עד מתי צריך הבנק להמתין עד שיגיש תביעה, אני משיב הרי אני נתתי לבנק תמורה. ברגע שאני מפקיד שיקים לנכיון ואני מקבל את הכסף, השיקים היו כערובה יש לו מה לתבוע כבטוחה וחוץ מבטוחה או ערובה הרי הוא לא נתן לי את זה אלא עבור תמורה... הרי אני מסרתי להם את השיקים. הרי זה כסף. אני מסרתי להם כסף. כשהם לקחו את העמלות ממני. אם תסתכלי על כל הנכיונות שהם לקחו פי 5 ממה שהם תובעים אותי. הם גם הרוויחו. הרוויחו פי 5 ממה שאני הרווחתי."

על אף שניכר כי הנתבע 3 נזהר מלהתבטא במילים מפורשות הרי שבפועל טענתו בסופו של יום היא כי הבנק התובע מנוע לחלוטין מלחזור על הנתבעים שהרי קיבל תמורה מלאה במסגרת עסקאות נכיון בסכומים העולים כמה מונים על סכום החוב. כפועל יוצא מכך נראה כי כוונת הנתבעים אף לטעון שהבנק התובע לא נהג כהלכה כאשר חזר וחייב את החשבון בסכום השיקים משלא כובדו. בכתב הסיכומים נטען בשם הנתבעים באופן מפורש כי:

"העובדה שהתובע נאלץ להודות בקיומה של ישיבה עם הנתבעים מתיישבת עם גרסת הנתבעים כי נכרת בין הצדדים סיכום של נכיון שיקים ולפיו רכש הבנק את הבעלות על השיקים ובכך יש לראות את הנתבעים כמופטרים מהחוב."

לשיטת הנתבעים, על פי גרסתם כפי שהוצגה בשלב בקשת הרשות להתגונן, הסכים התובע להניח להם לתקופה בלתי מוגדרת ולפעול אך ורק כנגד מושכי השיקים. מדובר בכמות גדולה של שיקים שלא כובדו מסיבות שאינן ידועות וניתן היה להניח כהנחת עבודה כי ההליכים לגביית השיקים לא יניבו פרי ללא קשיים, בחלק מן המקרים יוגשו התנגדויות, בחלק מן המקרים התברר כי מדובר בגופים חדלי פירעון ובאופן כללי לא ניתן היה לדעת מה ילד יום מבחינת התועלת שבהליכים כנגד צדדים שלישיים. למרות זאת, כך לטענת הנתבע 3, הסכים מנהל הסניף "לפעול לגביית השיקים ורק לאחר מכן להתחשבן עם המבקשים". מקובלת עליי עמדת התובע כי הסכמה כזו מבחינת הבנק חסרת הגיון כלכלי, איננה סבירה והנתבעים אינם מספקים הסבר של ממש לשאלה מדוע יסכים התובע לנהוג כך עם הנתבעים אשר אף אינם מניחים תשתית עובדתית של נתונים כבסיס לסברה אפשרית לכך שבאותה נקודת זמן ניתן היה לצפות לגביית החוב בנקל מאותם צדדים שלישיים. נראה כי הנתבעים באמצעות בא כוחם מנסים להתמודד עם קושי זה בכתב סיכומיהם ומבקשים למצוא תימוכין לגרסתם מנתונים ומנסיבות מסוימים. כך טוענים הנתבעים בכתב סיכומיהם כי:

"הבנק פתח 6 תיקי הוצל"פ נגד מושכי שיקים שונים בהם הבנק הופיע כזוכה בלא שצורפה הנתבעת מס' 1 כחייבת נוספת בתיקים אלה. (ראה סעיף 7.1-7.5 לתצהיר של גב' רלי שמחון מיום 2.5.10 דבר שאף הוא מלמד על הסיכום בין הצדדים אליו טוענים הנתבעים במסגרת הגנתם בפני התביעה.

התובע לא החזיר את השיקים המוחזקים על ידו לנתבעת מס' 1 אלא שהוא לקח על עצמו את המטלה לגבות את השיקים המוחזקים על ידו ולסלק את החוב שנוצר בחשבון כל זאת כמוסכם עמו (ההדגשה במקור, א.ש.) וכו'.

מר אבו חנא לא נחקר (ההדגשה במקור, א.ש.) ביחס לגרסתו לעניין הסיכום עם הבנק ולכן יש לראות את גרסתו בעניין זה כנכונה וכו'.

העובדה שהבנק פתח בהליכי הוצל"פ נגד נותני השיקים מתיישבת עם טענת הנתבעים כי סוכם עם הבנק כי לא יפעל נגדם וכו'."

הנתונים והנסיבות הנ"ל כולם שנויים במחלוקת, למעט העובדה שהבנק מחזיק בשיקים, ואף אלמלא כן אין בהם כדי לסייע לנתבעים.

מנוסח תצהירה של הגב' שמחון, פקידת הוצל"פ במשרד ב"כ התובע, לא ניסה להסיק על דרך השלילה כי לא ננקטו הליכים נגד הנתבעת 1. ככלל מציינת הגב' שמחון כי ננקטו הליכים נגד ארבע חברות ונגד אדם פרטי כדלקמן: כנגד חברת אמיר קדימה לבניין בע"מ הוגשו לביצוע 3 שיקים בסכום כולל של 45,000 ₪. השיקים סורבו בנימוק כי מדובר בחשבון מוגבל. כנגד חברת ג.פ.חשמל ותשתיות בע"מ הוגש לביצוע שיק ע"ס 70,250 ₪ השיק סורב בנימוק של פגם בחתימה. כנגד חברת אס.איי. ייעוץ וניתוח פיננסי בע"מ הוגש לביצוע שיק ע"ס 32,350 ₪ שסורב בנימוק אכ"מ. כנגד חברת א.י.ט.נ. חברה לעבודות הנדסה ניהול וביצוע בע"מ הוגשו לביצוע שלושה שיקים בסכום כולל של 133,375 ₪. השיקים סורבו בנימוק נ.ה.ב. כנגד אבו שחאדה מוחמד הוגשו לביצוע שבעה שיקים בסכום כולל של 155,100 ₪ השיקים סורבו חלקם מסיבה של אכ"מ, חלקם מסיבה של הוראת ביטול וחלקם מסיבה של חשבון מוגבל או משילוב של הנימוקים הנ"ל. סך הכל הוגשו לביצוע שיקים בסכום כולל 433,075 ₪. בניגוד לטענת הנתבעים העידה הגב' שמחון כי:

"כשאני פותחת תיק הוצל"פ החייבים הם מושכי השיקים והחייב העיקרי."

יש עוד לציין כי על פי סעיף 24.3 להסכם התנאים הכלליים נמסר לתובע שיקול דעת רחב מאוד לעניין ההחלטה אם וכיצד לנקוט בהליכים משפטיים לצורך גביית החוב.

אשר לטענת הנתבעים בעניין החלטת התובע שלא להחזיר את השיקים לנתבעת מס' 1, ראוי להפנות לסעיף 18.1.1 להסכם התנאים הכלליים רישא אשר זה לשונו:

"בכל מקרה שהבנק אוחז או יאחז בשטרות בחתימת הלקוח, הסבתו, או ערבותו, מאשר הלקוח בזה כי הוא קיבל מהבנק תמורה בעד השטרות וכי מעמדו של הבנק בשטרות הינו מעמד של 'אוחז כשורה'."

עוד הוסכם בסניף 18.2 כי:

"בכל מקרה בו יחזיק הבנק שטרות ו/או מסמכים סחירים ו/או עבירים אחרים (להלן בכתב זה: המסמכים הסחירים) בחתימת הלקוח בהסבתו או בערבותו הם יהיו וייחשבו ממושכנים ומשועבדים בדרגה ראשונה לבנק, הבנק יהא רשאי לממש את המסמכים הסחירים ולזקוף את תמורתם לאחר ניכוי הוצאות גבייתם לזכות חוב הלקוח על פי כתב זה."

הנה כי כן בכל מקרה לא היתה מוטלת חובה כלשהי על התובע להחזיר את השיקים לנתבעים.

בניגוד לטענת הנתבעים - נחקר הנתבע 3 במסגרת החקירה הנגדית על גרסתו שבתצהיר במטרה לקעקע גרסה זו.

שלא כנטען על ידי הנתבעים אין בכך שהתובע פתח בהליכי הוצל"פ נגד נותני השיקים, כדי לתמוך בעמדת הנתבעים. לעניין זה נקבע בסעיף 24.3 להסכם התנאים הכלליים:

"הבנק יהיה רשאי לנקוט בכל ההליכים המשפטיים שימצא לנכון למימוש הבטחונות ו/או לגביית יתרת האשראי וההוצאות... בכל אופן שימצא לנכון... שום דבר הנאמר בזה לא ייחשב כפוגע בזכות הבנק לתבוע מאת הלקוח לבד או ביחד עם אחרים לפי כל שטר, חוזה, התחייבות, ערבות או ביטחון או מסמך אחר ושום תביעה כאמור לא תפגע בזכות הבנק לתבוע את המגיע לבנק מאת הלקוח לפי כתב זה בכל עת שימצא לנכון."

התביעה בתיק דנן מוגשת על סמך עסקאות היסוד לאחר שחויב החשבון בעקבות אי כיבוד השיקים. אין כל מניעה מבחינת התובע לנקוט בכפל הליכים, הן לגביית החוב המצטבר והן מכוח השיקים. מדובר בשתי עילות שונות ובערכאות נפרדות שכל אחת מהן דנה בתביעת החוב המוגשת בפניה, לפי סמכותה. ברור כי התובע איננו זכאי לגבות את חובו בכפל וכל סכום הנגבה מכוח עילה אחת מנוכה בהליך האחר.

מעדיף אני איפה את עמדת התובע על פני עמדת הנתבעים בסוגיית תוכן הסיכום אשר הושג בין הצדדים, מן הנימוקים הנ"ל. לא למותר לציין כי מר צוברי היועץ הפיננסי שהיה שותף פעיל בפגישה המשולשת מיום 31.3.09 לא זומן משום מה לצורך מתן עדות ע"י הנתבעים על מנת לתמוך בגרסתם, לא נמצא לכך הסבר ומחדל זה יש לזקוף לחובת הנתבעים.

מקובלת עליי עמדת התובע כי לגרסת הנתבע 3 כשלעצמה בעניין תוכן הפגישה והסיכומים שהושגו אכן אין לייחס משקל בהיותה גרסת בעל דין הנוגע בדבר. אם כטענתו של הנתבע 3, הרי שמתבקשת המסקנה שמנהל הסניף העלה על הכתב מפרי דמיונו מספר הסכמות שלא היו ולא נבראו וניסח מסמך כוזב בעליל בניגוד גמור לכל מה שסוכם מסיבה שאיננה ברורה וללא מניע מוגדר. הנטל להוכחת טענה שהיא במהותה טענת ויתור על זכויות מוטל על שכמם של הנתבעים ובנטל זה הם לא עמדו.

גם טענתם החדשה של הנתבעים כי למעשה מנוע התובע כליל מלחזור על הנתבעים לאחר שקיבל את השיקים במסגרת עסקאות נכיון, דינה להידחות. לבד מכך שמדובר בשינוי חזית מהותי בגזרת המחלוקת ונימוק זה די בו על מנת לדחות הטענה, הרי שגם לגופה של הטענה אין בה ממש. עסקאות הנכיון במקרה דנן אינן נבחנות במישור העיוני אלא על פי נסיבותיהן הספציפיות וההסכמות הקונקרטיות שבין הצדדים בקשר לעסקאות הנכיון. בסעיף 18.1 להסכם התנאים הכלליים בחשבון נרשם כדלקמן:

"בכל מקרה בו יציג הבנק את השטרות לתביעה והשטרות לא ייפרעו מכל סיבה שהיא יהיה הבנק רשאי לחזור ולחייב את הלקוח בסכום השטרות ובכל סכום אחר הנוגע בטיפול בהליכי גביית השטרות וכו'."

תנאי מוסכם זה יש לקרוא על רקע ההסכמה הנוספת שבסעיף 24.3 אשר תוכנו הובא לעיל. על סמך הנתונים המוצגים, הסכימו התובע והנתבעת 1 כי שיקים שתמורתם מזוכה בתשלום ואינם מכובדים מכל סיבה שהיא, רשאי התובע לחזור ולחייב את חשבון התובע בסכומם ולדרוש מן הנתבעת את תשלום החוב כרשום בספריו.

הנתבעים מנסים להטיל דופי באופן התנהלות התובע בקשר לגביית סכומי החוב ממושכי השיקים ולייחס לתובע רשלנות אשר כתוצאה ממנה לא נגבו סכומים בהליכי הביצוע אשר ננקטו בלשכת ההוצל"פ ולמעשה מטילים הם ספק אם אכן כך הוא. לבד מכך שאף בעניין זה מדובר בטענה חדשה שלא בא זכרה בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן אשר הפך לכתב הגנה עם מתן הרשות להתגונן, נטענה הטענה על דרך הסתם וללא כל תימוכין. אדרבא מנוסח תצהיר הגב' שמחון עולה כי התובע נקט בהליכים ללא שיהוי; הליכי הביצוע כנגד חברת 'אמיר קדימה לבניין' ננקטו על סמך שיקים שז.פ. פברואר ומרץ 2009. ההליכים כנגד ג.פ. חשמל ותשתיות בע"מ ננקטו על סמך שיק שז.פ. נובמבר 2008. ההליכים כנגד חברת אס.איי . ייעוץ וניתוח פיננסי בע"מ ננקטו על סמך שיק שמועד פרעונו ינואר 2009. ההליכים כנגד חברת א.י.ט.נ. חברה לעבודות הנדסה ניהול וביצוע בע"מ ננקטו על סמך שיקים שמועד פרעונם פברואר 2009. ההליכים כנגד אבו שחאדה מוחמד ננקטו על סמך שיקים שמועד פרעונם בין דצמבר 2008 לינואר 2009. ההליכים כנגד החברות הנ"ל נפתחו בתחילת מאי 2009 ועל פני הדברים אין מקום לטענה החדשה הסתמית והכללית המבקש לייחס לתובע רשלנות בנקיטת הליכים בביצוע השיקים.

אופן הצגת הגנת הנתבעים מצביע על כך שפרשת התביעה בכללותה איננה מוכחשת. בפרט אין מחלוקת על כך שהחשבון אשר נוהל בסניף נשר ע"ש הנתבעת 1 הפך לדביטורי ונכון ל - 17.4.09 נרשמה בו יתרת חובה בסך 124,288 ₪. אף לא הוכחשה גרסת התובע כי הנתבעים נדרשו לפרוע את החוב והנתבע 3 מאשר ומודה בתצהירו כי מכתב הדרישה לפירעון החוב נושא תאריך 15.3.09 אכן התקבל. מכתב זה צורף כנספח לכתב התביעה. במכתב זה נדרשת הנתבעת 1 לפרוע את החוב בתוך 10 ימים ממועד קבלת המכתב אשר העתקים ממנו נשלחו לנתבעים 2 ו - 3. על פי סעיף 8 להסכם התנאים הכלליים קיבלה על עצמה הנתבעת 1 התחייבות כדלקמן:

"הלקוח מתחייב בזה לשלם מדי פעם לבנק או לפקודתו את כל הסכומים המגיעים ואשר יגיעו מהלקוח לבנק תוך 7 ימים מתאריך דרישתו הראשונה של הבנק במכתב רגיל. אולם, שום דבר הנאמר כאן לא יפגע בזכות הבנק לדרוש תשלום בלי כל הודעה מוקדמת זאת במקרה של אי מילוי התחייבות הלקוח לתשלום או בכל מקרה אחר המקנה לבנק את הזכות לתשלום לפי דרישה על סמך כתב זה או כל כתב אחר או לפי דין."

בסעיף 24.1 קיבלה על עצמה הנתבעת 1 התחייבות כדלקמן:

"למרות זמני הפירעון שיוסכם עליהם בין הבנק ללקוח יהיה הבנק רשאי אך לא חייב בכל אחד מהמקרים המפורטים להלן להעמיד לפירעון מיידי את כל הסכומים המובטחים ועם דרישה כזו יעמדו הסכומים המובטחים לפירעון מיידי והלקוח מתחייב לשלם לבנק את הסכומים המובטחים מיד עם דרישתו הראשונה של הבנק."

בין המקרים המאפשרים העמדת החוב לפירעון מיידי - אי העמדה בתשלומים או מצב עניינים המעלה חשש סביר על פי שיקול דעת הבנק לגורלו של החוב.

הנתבעים לא העלו טענה כלפי דרישת החוב כפי שהוצגה בדרישת התובע מיום 15.3.09 אלא שהעלו טענה כי בעקבות דרישה זו התקיימה פגישה שבמסגרתה הוסכם כי התובע יפעל לגביית החוב מצדדים שלישיים על סמך שיקים שברשותו, טענה הנדחית מן הנימוקים הנ"ל.

סוף דבר -

אני דוחה הגנת הנתבעים ומקבל התביעה בתיק זה.

אני מחייב הנתבעים לשלם לתובע סך 124,288 ₪ בצירוף ריבית מירבית כנהוג אצל התובע לגבי חשבונות ללא מסגרת אשראי שתחושב ותצטבר אל הקרן בכל רבע של שנת לוח החל מ - 17.4.09 ועד ליום התשלום בפועל.

בנוסף לכך אני מחייב הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. סכומי ההוצאות ושכה"ט ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הליכי הביצוע כנגד הנתבע 2 מעוכבים בשלב זה ועד למתן החלטה אחרת לנוכח בקשה שהוגשה לעיכוב ההליכים עקב מתן צו כינוס שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בנצרת (כב' השופט עילבוני) במסגרת הליכי פש"ר.

מזכירות ביהמ"ש תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בע"מ סניף נשר
נתבע: חברת סאנדא בע"מ
שופט :
עורכי דין: