ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פואד זובידאת נגד המוסד לביטוח לאומי :

פואד זובידאת

ע"י ב"כ עו"ד נ. בולוס

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י המחלקה המשפטית - עו"ד י. קונה

בבית-הדין האזורי לעבודה בחיפה

כב' השופטת מיכל נעים דיבנר

נציג עובדים - מר עטאף טאטור

נציג מעסיקים - מר זועבי עזאעלדין

פסק דין

פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע ביום 18.3.09 תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה (נת/1). לטופס התביעה צורפו שני עמודים ראשונים, כאשר בעמוד האחד צוין כי התובע נפגע ביום 11.11.08, ביום שישי בשבוע, בשעה 14:00 "במהלך הכנסת ארגזים של סחורה אל תוך המקפיא מהחנות, לקראת סוף יום העבודה (לפני שבת) הכניס שני ארגזים בבת אחת, לפתע עת הרים אותם הרגיש מתיחה בכתף ומייד הפסיק את עבודתו ונח"; ובעמוד האחר נרשם כי התובע נפגע ביום 11.10.08, ביום שישי, בשעה 08:30 "במהלך הורדת סחורה מהרכב של החנות ובמהלך סחיבת 3 ארגזים בבת אחת כדי לקרב אותם אלי על מנת שהפועלים ואני נוכל להוריד אותם אחד אחד, אז הרגשתי במתיחה וכאב בכתף ימין, מייד עזבתי את העבודה נחתי והפועלים המשיכו".

2. במכתבו מיום 18.6.09 דחה הנתבע את התביעה, בנימוק כי אין כל הוכחה לקיומו של אירוע תאונתי ביום 11.10.08 תוך כדי ועקב עיסוק התובע במשלח ידו. עוד צוין כי הדחייה הינה נוכח היעדר כל אזכור לאירוע תאונתי מתאריך זה במסמכיו הרפואיים של התובע. כנגד כך הוגשה התביעה שבפנינו.

3. בכתב תביעתו ייחס התובע את כאביו בכתפו לתאונה שארעה לטענתו בתאריך 11.10.08, בשעה 14:00, לקראת סוף יום העבודה בעת עסק התובע בהכנסת ארגזי סחורה למקפיא, חש לפתע מתיחה בכתפו הימנית ומיד הפסיק את עבודתו וניגש לנוח.

4. בתאריך 24.10.11 נשמעו בפנינו עדויות התובע ושני פועלים שבזמן הרלבנטי לתביעה הועסקו אצלו - מר מוחמד זובידאת, אחיו של התובע (להלן - האח), ומר פהמי זובידאת, בן משפחה (להלן - פהמי).

דיון והכרעה

האם ארע לתובע אירוע תאונתי ביום 11.10.08?

5. התובע, יליד 1972, עצמאי, בעל חנות לירקות ופירות בקריית טבעון (להלן - החנות).

6. לטענת התובע, שעות עבודתו בחנות עד למועד פגיעתו היו, בימים ראשון עד חמישי משעה 05:00 עד 14:00 ושוב לאחר מכן משעה 16:00 עד 19:00, ואילו ביום שישי התובע מסיים את עבודתו בשעה 14:00 בצהריים והחנות נפתחת שוב רק לאחר צאת השבת (עמ' 6, ש' 19-23; עמ' 15, ש' 10).

7. בתאריך 24.12.08, ובטרם הגשת הודעתו על פגיעה בעבודה לנתבע, הגיש התובע לנתבע תביעה לגמלת נכות כללית. תביעה זו אושרה והתובע מקבל גמלת נכות כללית החל מחודש 01/2009.

8. בכתב תביעתו ובתצהירו (ת/1, סע' 3,4) טען התובע כי נפגע בכתפו ביום 11.10.08, יום השישי בשבוע, בשעה 14:00, לקראת סוף יום העבודה, תוך כדי הרמת שני ארגזי תפוחי אדמה, בעת הכנסתם לתוך מחסן הקירור הצמוד לחנות בטרם סגירתה.

9. אליבא דגרסת התובע, הוא הפסיק את עבודתו מייד וניגש לנוח, אולם עקב התגברות הכאבים הוא פנה כבר באותו לילה (בתאריך 12.10.08שעה 00:38) לבית החולים בני ציון בחיפה ושם טופל בזריקות (ת/1, סע' 5). ברישום חדר המיון (נת/2) צוין: "מזה מס' שעות כאב בכתף ימין עם הקרנה למרפק".

10. משלא חלף הכאב ואף התגבר, שב התובע למחרת היום לבית החולים (ת/1, סע' 7) וברישום חדר המיון מיום 13.10.08 (נת/3) צוין "מזה יומיים כאבים בכתף ימין עם הקרנה לאורך כל היד; אין כאבי צוואר; אין סיפור טראומה או חבלה או מחלת חום".

11. התובע ביקר לאחר מועד זה בתאריך 14.11.08 אצל רופא המשפחה, דר' הוואש עלי, ובביקור זה (נת/5) צוין כך: "מזה מספר שבועות כאבים והגבלה בתנועות כתף ימין, ללא סיפור של חבלה או טראומה בעבר."

12. בתאריך 26.11.08 שב התובע ופנה לקופת החולים, לדר' כרכבי סוהיל, מומחה בכירורגיה אורטופדית, ואף בפנייה זו (נת/6) לא הובא כל זכר לאירוע כלשהו בעבודה וכל שצוין היה "כאבים בכתף ימין מזה כחודש מתגברים במאמצים פיזיים. מקרינים ליד ימין."

13. כך אף בפניית התובע לרופא שלישי, נוירולוג, דר' סטריגין אלכסי, בתאריך 27.11.08 (נת/7) לא ציין התובע כל אירוע בעבודה, וכל שנרשם על ידי הרופא היה "כחודש וחצי הרגיש באופן פתאומי כאבים ותוך מס' שעות התפתחות חולשה וכאבים עזים באיזור הכתף ימנית והקרנה כאב ליד".

14. רק בתאריך 1.3.09, בחלוף כחמישה חודשים ממועד האירוע הנטען, ניתנה לתובע תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נת/8), בה צוין כי בתאריך 11.10.08 נפגע התובע בעת "הרמת ארגזי פירות וירקות", ובתעודה צוינה תקופת אי כושר רטרואקטיבית, מיום 12.10.08 ועד ליום 10.1.09.

15. התובע נשאל בהודעתו לחוקר הנתבע (נת/4, עמ' 3, ש' 5-14) מדוע לא הובא במסמכיו הרפואיים כל זכר לאירוע התאונתי מיום 11.10.08, ומדוע אף נרשם באחד המסמכים כי "אין סיפור טראומטי או חבלה"? ותשובתו היתה כדלקמן: "אני סיפרתי לו שאני עובד בירקות ועובד כסבל וכל הזמן סוחב ומרים ארגזי ירקות ואני לא יודע מה הוא רשם. מה שרשם רשם אני לא בדקתי אותו."

16. אף בחקירתו הנגדית נשאל התובע לעניין היעדר אזכור האירוע הנטען בעבודה במסמכיו הרפואיים השונים ובפניותיו לרופאים שונים, אך לתובע לא היה הסבר לכך (עמ' 10, ש' 1-14).

17. בתצהירו טען התובע כי מרוב הכאבים מהם סבל, הוא לא חשב על התביעה ואף לא סבר כי האירוע הנטען על ידו מהווה פגיעה בעבודה, ובראש מעייניו עמדה בריאותו בלבד (ת/1, סע' 8-9); עוד הסביר התובע בתצהירו כי רק בעת פנייתו לבא-כוחו בהתייעצות בעניין התביעה לנכות הכללית, התגלה לו כי פגיעתו הינה בגדר פגיעה בעבודה שניתן לתבוע בגינה (ת/1, סע' 10), וכך אכן עשה.

18. בחקירתו הנגדית נשאל התובע אודות הגרסאות השונות שמסר בטופס התביעה (נת/1), באשר למועד האירוע ולאופן התרחשותו, ולתובע לא היה כל הסבר לכך (עמ' 8, ש' 5-6; עמ' 14, ש' 17-20). יחד עם זאת, בא-כח התובע ביקש להבהיר בפנינו כי שני הטפסים בהם צוינו הגרסאות העובדתיות השונות נרשמו בכתב ידו, ולדבריו הסיבה לכך הינה כזאת (עמ' 19, ש' 18-32): "כשהגיע אלי התובע אחרי תקופה מסוימת מאז התאונה, כשסיפר לי את הסיפור אז הבנתי שמדובר למעשה לא רק בעניין של נכות כללית שלגביה הוא בא להתייעץ איתי אלא יש פה עניין של תאונה בעבודה וכי התאונה קרתה לו בעבודה. ולכן פעלתי בשני המישורים גם בנושא תאונת עבודה וגם לגבי נכות כללית. מכיוון שיש גם את השלוש חודשים שהוא לא מקבל מנכות כללית במילא. הגרסה שנמסרה לבית הדין בהתחלה היתה גרסה של מישהו שהעביר לו. הגרסה לא הפורמאלית. זאת אומרת שהטופס השני לא החתום על ידי חותמת נתקבל. משום מה איך הגיע לשם אני לא יודע, למרות שזה כתב היד שלי. אני אומר שהגרסה שנמסרה לי בהתחלה שזו היתה תאונת דרכים. מישהו אמר לו שיגיד לו שזה תאונת דרכים עם רכב ולכן נמסרה הגרסה הראשונה ולאחר שחקרתי את התובע ומישהו שעוסק בנזיקין במשך 17 שנים בתחום הזה, הבנתי שזה לא תאונת דרכים לפי החוק, וזה פריקה וטעינה ומקרה בעייתי לצורך תביעת נזיקין, חוק הפלת"ד לא יחול במקרה הזה, אז הוא אמר לי את הסיפור האמיתי וזה מה שרשמתי. ועובדה שלפני החתמת הטופס כתבתי מכתב מודפס ומסודר בו כתבתי את הגרסה האמיתית."

19. ויוטעם, כי "המכתב המודפס" אליו התייחס בא-כח התובע בדבריו הינו מכתב הנושא תאריך 9.3.09 (ת/2) שלטענת התובע נשלח לנתבע במצורף לטופס התביעה (עמ' 14, ש' 2-4) ובו נרשם כי הפגיעה הינה מיום 11.10.08, ביום השישי בשבוע, בשעה 14:00, בעת הרמת ארגזי הסחורה. ודוק, לדידי הנתבע המכתב היחיד שהגיע אליו במצורף לטופס התביעה הינו מכתב בכתב ידו של בא-כח התובע מתאריך 13.3.09, אשר התקבל אצל הנתבע על כל נספחיו לרבות טופס התביעה בתאריך 18.3.09 והנושא אף הוא, בנפרד מטופס התביעה, חותמת נתקבל; לעומת זאת, מכתבו הנטען של בא-כח התובע הנושא תאריך 9.3.09 כלל אינו מצוי בתיק התובע שברשות הנתבע ואין עליו כל חותמת המעידה על קבלתו אצל הנתבע.

20. התובע הזמין כאמור לעדות, שני פועלים שבזמן הרלבנטי לתביעה הועסקו אצלו בחנות, כאשר לטענתו במועד הפגיעה אף הם עסקו בסידור ארגזי הסחורה בטרם סגירת החנות. התובע אישר בעדותו כי עדים אלה לא היו בקרבתו בעת פגיעתו, וכי הם לא ראו אותו נפגע במו עיניהם (עמ' 12, ש' 2-4).

21. התובע כאמור, דבק בגרסתו כי פגיעתו ארעה ביום השישי בשבוע, בשעה 14:00 בסוף יום העבודה (עמ' 7, ש' 3-4). אלא מאי? הן התאריך 11.10.08 והן התאריך 11.11.08 כלל לא חלו בימי שישי, אלא בימי שבת ושלישי בהתאמה. התובע העיד כאמור כי בימי שבת החנות סגורה, אולם יחד עם זאת עמד על טענתו כי פגיעתו ארעה בתאריך 11.10.08 ולא בשום תאריך אחר (עמ' 7, ש' 24-25). אף בסיכומיו, טען התובע מחד כי פגיעתו ארעה בתאריך 11.10.08 בסמוך לשעה 14:00 (סע' 3), ומאידך, כי פגיעתו ארעה ביום השישי בשבוע, לקראת סוף יום העבודה (סע' 16). התובע הסביר כי אף העדים מטעמו אישרו כי פגיעתו ארעה ביום השישי בשבוע, ולדבריו "בד"כ סביר שאדם יזכור את היום בו אירעה התאונה האם זה היה יום ששי או יום שבת מאשר יזכור את תאריך של איזה יום בחודש זה היה ויש להדגיש כאן כי התובע ושני העדים ציינו במפורש בתצהיריהם כי אירוע התאונה היה ביום ששי, למרות שנרשם תאריך 11.10.08" (סע' 20). יחד עם זאת, התובע לא ביקש לתקן את מועד האירוע הנטען והסתפק בלטעון כי הוכח כי פגיעתו ארעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו, ומשכך יש להכיר בה כפגיעה בעבודה, מבלי להתייחס למועד התאונה (סע' 38-39).

מן הכלל אל הפרט

22. נקדים ונציין, כי לאחר שמיעת העדויות, ולאחר בחינת מכלול הראיות שהונחו לפנינו הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וזאת משלא השכיל התובע להוכיח את התרחשות האירוע הנטען , תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו בתאריך 11.10.08, וזאת מהנימוקים שלהלן.

23. ראשית, התובע הציג כאמור גרסאות שונות לעניין מועד התרחשות האירוע הנטען, כאשר לטופס ההודעה על הפגיעה בעבודה (נת/1) צורפו שני עמודים ראשונים, המתארים באופן שונה את התאונה הנטענת; בנוסף, באחד צוין כי הפגיעה הינה מתאריך 11.10.08, ואילו בעמוד השני צוין כי הפגיעה הינה מתאריך 11.11.08. לתובע כאמור לא היה כל הסבר לגרסאות השונות, ואילו הסברי בא-כוחו לא הניחו את דעתנו ומהם אף עלה כי התובע הגיע אל בא-כוחו עם גרסה ראשונית לפגיעה בתאונת דרכים תוך כדי פריקת סחורה מרכב, גרסה ששונתה בהמשך לפגיעה תוך כדי הרמת ארגזים במחסן החנות. זאת ועוד, סתירה נוספת ועיקרית נפלה בגרסת התובע, כאשר מחד טען כי פגיעתו ארעה ביום 11.10.08 ומאידך השתית את כל תביעתו על הגרסה לפיה נפגע ביום השישי בשבוע, לקראת סוף יום העבודה, בעוד התאריך 11.10.08 חל ביום השבת, כשהחנות סגורה. אף בסוגיה זו לא השכיל התובע לתת הסבר כלשהו לסתירה ועמד על כך שפגיעתו ארעה ביום השישי, כאשר בסיכומי התובע נטען כי אדם נוטה לזכור את היום ולא את התאריך, מבלי שהתובע יתקן את מועד האירוע הנטען. אף אם היינו מקבלים את התיקון הלכאורי לתאריך האירוע בכך שנקבע כי הוא ארע ביום השישי, בתאריך 10.10.08, הרי שגרסה זו אינה מתיישבת עם טענת התובע כי פנה באותו לילה לבית החולים בני ציון, כאשר פנייתו הראשונה המתועדת לבית החולים הינה מתאריך 12.10.08 בשעה 00:38 (נת/2), וברישום חדר המיון צוין "מזה מס' שעות כאב בכתף ימין עם הקרנה למרפק". לפיכך, ככל שאכן פנה התובע לבית החולים בחלוף מספר שעות מהופעת הכאב, הרי שהכאב החל ביום שבת בערב ולא ביום שישי בצהריים, בעת סיום יום עבודה, כטענת התובע.

24. סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) מגדיר תאונת עבודה כ"תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.". בפסיקה נקבע, כי המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה" הוא מבחן ה"פתאומיות"; פתאומיות משמעו שניתן לאתר את האירוע במישור הזמן - הווה אומר מתי אירע וגם במישור השטח, קרי שניתן יהיה לקבוע בדיוק את המקום שבו אירע. מכך עולה, כי לא די בהתרחשות תאונה כלשהי אלא שעל התובע היה להוכיח את מועד התרחשות התאונה, נטל בו הוא לא עמד.

25. זאת ועוד, על פי ההלכה הפסוקה, בבוא בית הדין לקבוע עובדתית אם התרחשה תאונה במהלך העבודה אם לאו, קל וחומר עת המדובר בעובד עצמאי, עליו לייחס משקל רב לתיעוד הרפואי בסמוך לאחר האירוע, ולקיומן של עדויות להתרחשותו. הנחת היסוד הינה, כי בסמוך לאחר האירוע הנטען, התובע מסיח לפי תומו ומשכך בית הדין יעדיף, בדרך כלל, התבטאויות אלה על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת הגשת התביעה לבית הדין (עב"ל 248/98 פרץ מקסים - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לג (29) 24, 26 (2000); עבל 686/08 חכם בראנסי - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, מיום 20.12.09, בעמ' 7).

26. עיון במסמכיו הרפואיים של התובע מלמד כי חרף פנייתו בו ביום הפגיעה הנטענת לבית החולים, ולאחר מכן בביקוריו הרבים אצל שלושה רופאים שונים, התובע נמנע במשך חמישה חודשים תמימים מלדווח לרופאיו על האירוע הנטען בעבודתו מיום 11.10.08; רק בתאריך 1.3.09 הזכיר התובע לראשונה בפני הרופא כי פגיעתו ארעה במהלך הרמת "ארגזי פירות וירקות" בעבודה ובמועד זה אף ניתנה לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נת/8), בה צוינה תקופת אי כושר רטרואקטיבית מיום 12.10.08 עד 10.1.09.

27. התובע כאמור לא ידע ליתן הסבר בעדותו להיעדר אזכור האירוע הנטען בעבודתו במסמכיו הרפואיים השונים, ומטענותיו עלה כי תחילה הוא אף לא סבר כי המדובר בתאונת עבודה; לשאלת חוקר הנתבע הכיצד לאירוע הנטען בעבודה לא נמצא כל ביטוי במסמכים הרפואיים, ומדוע אף ברישום חדר המיון בסמוך לאחר האירוע הנטען צוין כי "אין סיפור טראומטי או חבלה" בחר התובע להשיב, כי הוא סיפר לרופאיו שהוא עובד בירקות וכל הזמן נוהג להרים ולסחוב ארגזי ירקות, מבלי שהתובע יציין כי מסר לרופאיו אודות האירוע התאונתי הספציפי הנטען מיום 11.10.08 (נת/4, עמ' 3, ש' 5-14). תשובה זו, אשר נמסרה לחוקר הנתבע בהזדמנות הראשונה, יש בה לטעמנו ללמד על האפשרות כי תלונות התובע על הכאבים בכתפו היו על רקע עבודתו המאומצת ולאו דווקא על רקע אירוע כלשהו במסגרת עבודתו. בנסיבות אלה, הרי שהעדר אזכור האירוע בעבודה במסמכים הרפואיים ובכללם במכתב השחרור מבית חולים בני ציון מיום 13.10.08 (נת/3), בו צוין כי "אין סיפור טראומה או חבלה", יש בו כדי לסתור את גרסת התובע להתרחשות האירוע התאונתי בעבודה ביום 11.10.08.

28. אף בעדויותיהם של עדי התובע לא מצאנו כדי לסייע, שכן מלבד העובדה שמדובר בבני משפחת התובע ומשכך - בעדים שיש להם עניין בתוצאות ההליך, הרי שהתובע אישר בפנינו כי שני העדים מטעמו לא היו בקרבתו כשנטען כי נפגע ולא ראו במו עיניהם את פגיעתו (עמ' 12, ש' 2-4). זאת ועוד, עיון בתצהירו של פהמי (ת/4) מלמד, כי הוא אף לא ציין את מועד הפגיעה והסתפק בלהעיד כי הפגיעה ארעה ביום השישי בשבוע, ואילו האח העיד כי המועד - 11.10.08 - נרשם בתצהירו על פי הרשום אצל בא-כח התובע (עמ' 15, ש' 12-14).

סוף דבר

29. על יסוד כל האמור לעיל במצטבר מסקנתנו הינה כי התובע לא השכיל להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח טענתו, כי נפגע תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו ביום 11.10.08. משכך, דין תביעתו להידחות וכך אנו פוסקים.

30. כמקובל - אין צו להוצאות.

31. ערעור על פסק-דין זה לבית-הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום ‏כ"ז טבת תשע"ב, ‏22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.


מעורבים
תובע: פואד זובידאת
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: