ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חמדוה ענאן :

מדינת ישראל

נ ג ד

חמדוה ענאן

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בחיפה

בפני כב' השופט שלמה בנג'ו

ב"כ המאשימה - עו"ד גב' לי קמחי-לוי

ב"כ הנאשם - עו"ד תומר נווה ועו"ד תמיר עאמר

הכרעת דין

הנאשם מואשם בכך שביום 2/10/09 נהג ברכב כשהוא שיכור לאחר שבדגימת אויר נשוף שניטלה ממנו נמצאו 360 מק"ג אלכוהול.

הנאשם כפר בכך שנהג ברכב כשהוא שיכור.

השוטר עורך הדו"ח מר וואליד מוחמד היה זה שטיפל בכל האירוע. השוטר ערך את ההזמנה למשפט וכן ערך דו"חות נוספים המתעדים את בדיקת השכרות לנאשם.

השוטר מציין בדו"ח ת/1 כי בהיותו בחוף מחוץ לניידת שמע חריקות, הביט לכניסה לחוף, אל עבר החניון, והבחין ברכב נשוא כתב האישום "עושה צלחות". השוטר ניגש אליו תוך שהוא מפעיל בניידת אורות כחולים. נהג הרכב (הנאשם) עצר, השוטר פנה אליו בדברים, או אז הריח ריח חזק של אלכוהול נודף מפיו. הנאשם השיב לפניית השוטר בבקשת סליחה ואמר: "סליחה תעזור לי אני מצטער טעות. אני לא עושה את זה יותר". השוטר ביצע לנאשם בדיקת נשיפון שחיזקה את החשד שהוא בגילופין. השוטר נטל מהנאשם את רישיונותיו, ביצע לו בדיקת מאפיינים ובדיקת נשיפה במכשיר הינשוף תוך שהוא מציין כי הנאשם היה כל העת בפיקוחו ולא הכניס דבר לפיו. בדיקת הנשיפה במכשיר הינשוף הראתה ריכוז של 360 מק"ג אלכוהול.

השוטר העיד בפני וחזר ואישר את תכני הדוחות שערך, לרבות הדברים שמסר לו הנאשם בעת עיכובו בשטח. כמו כן, אישר השוטר כי טרם היציאה למשמרת ביצע בדיקת כיול למכשיר הנשיפה ופירט בפני את דרכי המדידה בעת עריכת הכיול. השוטר הוסיף וציין כי הוא מוסמך להפעיל את מכשיר הינשוף, לאחר שעבר קורס בביה"ס לתנועה בסוף שנת 2008. לדבריו, לא הונפק לו כרטיס מפעיל אך הוא מופיע ברשימת בוגרי הקורס.

הנאשם העיד שנעצר על ידי השוטר, כאשר היה בקרית חיים ליד החוף בטיילת. לדבריו נסע לקנות משהו במכולת, השוטר עצר אותו, ביקש ממנו לבצע בדיקת נשיפה וטען בפניו שהוא נוהג כשהוא שיכור. הנאשם סיפר כי שיתף פעולה עם השוטר, עשה את כל הבדיקות שהתבקש, לרבות בדיקת המאפיינים. הנאשם אישר ששתה אלכוהול באותה עת, לדבריו שתה בקבוק אחד של בירה. כאשר התבקש להבהיר לביהמ"ש באם עבר בדיקת מאפיינים, טען שלא בוצעה לו בדיקה כזאת והכחיש את טענת השוטר שנעשתה לו בדיקה כזאת. כמו כן, הכחיש את הטענה שנערך לו תחקור במקום על ידי השוטר ואת הטענה כאילו הביע חרטה בפני השוטר.

כאשר ביהמ"ש הציג בפניו את הטפסים עליהם מתנוססת חתימתו ושאל לתגובתו, אישר הנאשם שזוהי חתימתו. כך גם אישר את חתימתו על פלטי מכשיר הינשוף.

לאחר ששמעתי את גרסת השוטר שבפניי ועיינתי בדוחות שערך, אני קובע כי המאשימה הוכיחה את עובדות כתב האישום מעל לכל ספק סביר.

להלן נימוקיי לכך:

השוטר פירט בדוח ת/1 את נסיבות האירוע בצורה ברורה ומפורטת, תיאר כיצד פנה לנאשם לאחר שהבחין בו מתפרע עם רכבו וכלשונו "מבצע חארקות" ואז הבחין בריח אלכוהול נודף מפיו של הנאשם, ביצע לו בדיקת נשיפון ולאחר מכן בדיקת נשיפה ומצא אותו שיכור על פי ממצאי מכשיר הינשוף (360 מק"ג). בדוחות שמילא ציין כי הנאשם היה בפיקוחו מעת שעוכב לבדיקה ועד לתוצאות המדידה. הדוחות מולאו כדבעי, כך גם התנאים הדרושים לצורך ביצוע בדיקת השכרות - אף הם מולאו כדבעי. לצורך דיוק המדידה בוצע כיול למכשיר הנשיפה טרם המשמרת, דוח כזה נמצא בתיק ומאמת זאת.

גם בדיקת המאפיינים מלמדת שהנאשם היה שיכור. השוטר מציין כי נדף ממנו ריח חזק של אלכוהול, התנהגותו של הנאשם הייתה רדומה, הוא כשל במבחן ההליכה על הקו, לא הצמיד עקב לאגודל, כשל במבחן הבאת האצבע לאף והתרשמותו של השוטר כי הנאשם נמצא תחת השפעה בינונית של אלכוהול. נוכח ממצאי הבדיקה, התרשמותו של השוטרת מקובלת על ביהמ"ש ונמצאת מהימנה. דברים אלה מתיישבים עם הבדיקה המדעית אשר לימדה כי אכן הנאשם היה שיכור.

על כל אלה יש להוסיף את דבריו של הנאשם בפני השוטר לפיהם ביקש להתנצל ואמר שאכן שתה אלכוהול.

גרסתו של הנאשם לא עשתה עליי רושם מהימן בלשון המעטה. הנאשם כפר באופן גורף בכך שבוצעו לו בדיקות שכרות, טען שלא בוצעה לו בדיקת מאפיינים אבל כאשר עומת עם המסמכים הנושאים את חתימתו, חזר בו. בחקירה הנגדית, מהכחשה גורפת כי לא נעשו לו בדיקות, טען לפתע: "אני לא זוכר מה היה שם" (עמ' 7 שורה 4 לפרוטוקול). כאשר שב ועימת אותו התובע עם טענתו בפני ביהמ"ש, כאילו לא נעשו לו כל הבדיקות, טען: "החתימות הן שלי". וכאשר לחץ עליו שוב התובע ושאל אותו מדוע הכחיש זאת, וחזר בו רק כאשר הראו לו את המסמכים הנושאים את חתימתו, שתק הנאשם ומשך בכתפיו.

הנאשם חזר ואישר בעדותו כי אכן שתה אלכוהול, אם כי לטענתו שתה בקבוק אחד של בירה.

באשר לטענת הסנגור כי העד וואליד מוחמד אינו מפעיל מוסמך של הינשוף, אין בידי לקבל טענה זו. מדובר בשוטר שהוא מפעיל מוסמך של מכשיר הינשוף, העד אישר זאת בפני והסביר כי לא הונפק לו כרטיס אך הוא מופיע ברשימת בוגרי ביה"ס לתנועה של משטרת ישראל שהוסמכו להפעיל מכשיר ינשוף. עדותו מהימנה בעיניי ולא מצאתי מקום לפקפק בה. אומנם נכון, כי המאשימה יכולה הייתה להוכיח זאת על ידי הצגת אותה רשימה של מפעילי ינשוף, אך גם עדותו של מפעיל אשר מאשר בפני ביהמ"ש כי הוא מפעיל מוסמך ומוכר ככזה, מספיקה.

באשר לטענה כי פלט הכיול פסול בשל הפרש הזמנים בין בדיקת הכיול הראשונה לשנייה, גם טענה זו דינה להידחות. הכיול בוצע באופן תקין כאשר ערכי הכיול הן של המכשיר והן של הבלון רשומים על גביו, וכאשר השוטר חותם על גבי טופס הכיול, מציין את פרטיו ואת מקום הכיול. לא מצאתי כי יש בטענת הסנגור כדי לפגום כהוא זה בכיול.

אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

החלטה

לא מצאתי לנכון להעתר לבקשת הסנגור. מדובר בתיק שהתקיימו בו לא פחות מ-10 ישיבות. הסנגורים היו אמורים להיות ערוכים לכל מצב, לרבות השמעת טיעוניהם לעונש במקרה ויורשע הנאשם, ובמקרה כזה קבוע פסילת מינימום של שנתיים, וכאמור לכך היו אמורים להיות ערוכים.

לא מצאתי בטיעונים שהשמיע הסנגור נימוק כלשהו המצדיק את דחיית הדיון. ככל שיחפוץ, תהיה לו הזכות להגיש ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש.

טיעונים לעונש יישמעו היום.

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של נהיגה בשכרות.

מדובר בנאשם יליד 1991, המחזיק ברישיון משנת 2008, צבר לחובתו שתי הרשעות קודמות.

אין צורך להכביר מילים בגין עבירת השכרות אשר מסכנת חיים.

פסיקתו של ביהמ"ש העליון הבהירה פעם אחר פעם דבר חומרתה הרבה של עבירת הנהיגה בשכרות, ועל כך שהחריגה מעונש המינימום הקבוע בחוק היא למבצע עבירה זו, ראוי לה שתעשה במסורה (ראה עניין זה רע"פ 6439/06 קריטי נ' מדינת ישראל (2006); רע"פ 8387/06 אלייא נ' מדינת ישראל (2006) ולאחרונה רע"פ 2047/09 מנסור נ' מדינת ישראל (2009)).

בנסיבות שצויינו בפניי, לא מצאתי כל נסיבה יוצאת דופן המצדיקה, על פי הפסיקה, סטייה מתקופת הפסילה המינימלית הקבועה בחוק. גם נסיבות ביצוע העבירה מחזקות מסקנה זו.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, בניכוי חודש פסילה מנהלי.

ב. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 4 חודשים, וזאת למשך 3 שנים.

ג. אני דן את הנאשם למאסר לתקופה של 4 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה של נהיגה בשכרות ו/או נהיגה תחת השפעת אלכוהול ו/או נהיגה בזמן פסילה ו/או לא יסרב לביצוע בדיקת שכרות.

ד. אני דן את הנאשם לקנס בסך 1,200 ₪ או 12 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-4 תשלומים שווים ורצופים. פיגור יעמוד את מלוא הקנס לפירעון מיידי.

ה. רישיון הנהיגה הופקד בתיק ביהמ"ש.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום כ"ז טבת תשע"ב, 22/01/2012 במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חמדוה ענאן
שופט :
עורכי דין: