ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריה מאיר נגד קלאב הוטל אילת בע"מ :

אריה מאיר

ע"י ב"כ עו"ד גיל קלר

נ ג ד

1. קלאב הוטל אילת בע"מ

2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גב' שאולה ברג

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופטת בלהה טולקובסקי

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 1962, נפגע בתאונה שארעה לו ביום 28.8.08, במהלך שהותו במלון קלאב הוטל אילת (להלן "המלון").

הנתבעת מס' 2, ביטחה את אחריותו של המלון (להלן יקראו ביחד "הנתבעות").

2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות ובשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה ושאלת האחריות

3. התובע פרט בתצהירו כי התאונה אירעה עת שהה עם שניים מילדיו, במועדון הילדים שבמלון המכונה "מפרץ הפיראטים".

התובע העיד כי הילדים היו עסוקים בפעילות שכללה ריקודים ברחבת המועדון והוא ביקש לעלות על הטריבונות, על מנת לשבת ולהסתכל על הילדים. כאשר עלה על המדרגה - הטריבונה, השנייה או השלישית, נתקל בראשו בחפץ קשה, איבד את שווי משקלו נפל לאחור ונפגע בידו.

התובע ציין כי לאחר התאונה, ראה שנפגע מרמקול שהותקן במקום וכי האולם היה חשוך כך שלא היה יכול להבחין ברמקול שצבעו שחור (סעיף 3 לתצהיר).

התובע צירף לתצהירו, תמונות המדגימות כי בצילום ללא "פלאש" הרמקול אינו נראה וניתן לראותו, רק בצילום עם "פלאש".

בחקירתו הנגדית שב התובע והעיד כי עובר לפגיעה לא ראה את הרמקול, על אף שהסתכל לכיוון הליכתו שכן הרמקול היה תלוי מהתקרה והוא לא הסתכל מלמעלה (עמ' 10-11 לפרוטוקול).

התובע הגיש את תצהיר התשובות לשאלון מטעם הנתבעות, במסגרתו פירט מנהל מחלקת הכספים של המלון כי הרמקול הותקן בגובה של 1.70 מ', מעל שורת המושבים העליונה באולם.

התובע הוסיף וציין, במסגרת תצהיר משלים, ת/3, כי בביקור נוסף שערך במלון ביום 13.10.11, נוכח כי מיקום הרמקול שונה.

4. מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מנהל מחלקת האחזקה מר עופר אמקייס (להלן: "עופר").

עופר ציין בתצהירו כי הרמקול הוצב בגובה של אדם ממוצע וניתן היה בקלות להבחין בו. יחד עם זאת, נוכח ההצהרה כי הרמקול הותקן, בגובה 1.70 מ', משורת המושבים העליונה, קשה לקבל אמירה זו כי הרמקול הוצב בגובה של אדם ממוצע. עוד ראיתי לציין כי בתמונות שצורפו על ידי הנתבעת, נראה כי האולם אינו מואר בתאורה מלאה, וקשה להבחין ברמקול שצבעו שחור והדבר מודגם בבירור הן בתמונה נ/1 א' והן בתמונה נ/2.

עופר ציין בתצהירו כי לאחר התאונה, שונה מיקומו של הרמקול, על מנת למנוע הישנות מקרים כגון זה שאירע לתובע.

5. דומה כי די בכל אלה, כדי לקבוע שהרמקול אשר הותקן בגובה 1.70 מ', מעל שורת המושבים העליונה, היווה סיכון לבאי האולם ובכך הפר המלון את חובת הזהירות המוטלת עליו, כבעל ומחזיק המקרקעין.

6. בא כוח הנתבעות, לא חלקה בסיכומיה, על קיומה של אחריות בנזיקין לאירוע התאונה והתמקדה בטיעון של רשלנות תורמת - אין בידי לקבל טענת הנתבעות בעניין זה.

הטענה כי מדובר באולם שיועד לפעילות ילדים ועל כן הרמקול הוצב בגובה של 1.70 מ', כדי שלא לסכן את הילדים, מוטב היה שלא נטענה משנטענה. אין חולק כי לא היה איסור על כניסת הורים לאולם ועל המלון היה לצפות כי גם מבוגרים, יכולים לטפס על הטריבונות, על מנת לשבת במקום.

על הטוען לרשלנות תורמת מוטל הנטל להוכיח טענתו. בנסיבות העניין לא הוכח כי התאורה במקום הייתה תאורה מלאה, באופן שהרמקול היה בולט לעין וכאמור התמונות שהוגשו, הן על ידי התובע והן על ידי הנתבעת, מדגימות מצב שונה בתכלית. מדובר באולם שאינו מואר בתאורה מלאה ועל כן קשה להבחין ברמקול השחור התלוי מהתקרה.

כן מקובלת עלי טענת התובע כי בעת עלייתו על הטריבונות, הסתכל קדימה לכיוון הליכתו אך לא הסתכל למעלה, לכיוון התקרה וכי בנסיבות העניין ובהתחשב בתאורה החלקית וצבעו השחור של הרמקול, לא ראה את הרמקול טרם שנפגע.

בנסיבות אלה, לא ראיתי להטיל על התובע, תרומת רשלנות כלשהי.

מהות הפגיעה והנכות

7. ממקום התאונה, פונה התובע, לבית החולים "יוספטל" באילת שם אובחן כסובל משבר בשורש כף יד ימין. לאחר רדוקציה סגורה, ידו של התובע הושמה בגבס.

8. התובע תמך תביעתו, בחוות דעתו של ד"ר פעילן, אשר ציין כי בבדיקת התובע, נמצאו עיוות בולט והגבלת תנועות של שורש כף היד הימנית.

ד"ר פעילן העריך את נכותו של התובע, בשיעור של 10%, בגין חיבור גרוע של עצם הרדיוס והגבלת תנועות שורש כף יד ימין שהינה ידו הדומיננטית של התובע.

ד"ר פעילן הוסיף וציין, כי עקב הפגיעה המפרקית והעיוות שנותר - מצבו של התובע, צפוי להחמיר עם השנים עקב החמרת שינויים ניווניים מוקדמים שלאחר חבלה.

9. הנתבעות הודיעו כי הינן מסכימות לקביעה הרפואית, על פי חוות דעתו של ד"ר פעילן ולא הגישו חוות דעת מטעמן.

הפסדי ההשתכרות

10. התובע עובד במחלקת משאבי אנוש בשירותי בריאות כללית. בחקירה נגדית, הוסיף התובע והעיד כי הינו עוסק באיסוף ובקרת נתונים וכי מדובר בעיקר בעבודה משרדית באמצעות מחשב הכרוכה גם ביציאה לשטח, לביקור במרפאות ובתי חולים לצורך איסוף נתונים ובקרה.

11. לאחר התאונה, אושרה לתובע תקופת אי כושר עד ליום 18.10.08, דהיינו למשך 51 ימים. התובע הודה בעדותו כי במהלך תקופת אי הכושר קיבל את שכרו על חשבון ימי מחלה מבלי שנגרם לו הפסד בפועל והדבר אף עולה מאישור המעביד אשר צורף כנספח י' לתצהיר התובע.

12. לאחר תום תקופת אי הכושר, חזר התובע לעבודתו ומאז הוא ממשיך לעבוד מבלי שנגרם לו הפסד בפועל.

התובע השתכר עובר לתאונה, סך ממוצע של כ- 15,500 ₪ ברוטו לחודש.

13. התובע זכאי לפיצוי בגין ניצול ימי מחלה אשר נגרעו מחשבונו, שכן עלול להגרם לו הפסד, היה וחס וחלילה, ידרש לניצול ימי מחלה. מאידך גיסא, פדיון ימי מחלה, במידה ואפשרי, נערך בסיום תקופת העבודה כך שמדובר בהפסד עתידי.

בנסיבות אלה, כאשר התובע קיבל שכר בתקופת אי הכושר, על חשבון ימי מחלה ומאז התאונה ועד היום, לא נגרם לו הפסד בפועל, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, בעבר ובעתיד, על דרך הערכה גלובלית.

14. בהתחשב בניצול ימי המחלה וכן בשכרו של התובע, גילו ונכותו, בשיעור של 10%, בגין פגיעה ביד דומיננטית, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד וכן בגין ניצול ימי מחלה והפסד הפרשות לפנסיה, בסכום גלובלי של 150,000 ₪ (כמחצית מחישוב אקטוארי לעתיד, בתוספת מסוימת בין ניצול ימי מחלה. לעניין פסקת פיצוי גלובלי בשיעור של כמחצית חישוב אקטוארי, ראה, ע"א 7950/02, דליה קלישבסקי נ' דוד לוין (לא פורסם, 19.6.07).

כאב וסבל

15. בהתחשב במהות הפגיעה והנכות, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך 50,000 ₪.

עזרה והוצאות

16. התובע עתר לפסיקת פיצוי בגין הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לטיפול רפואי וכן עזרת הזולת.

17. התובע פירט בתצהירו כי נוכח פגיעתו, לא יכול היה לנהוג בדרך חזרה מאילת וכי נוכח העובדה שאשתו אינה שולטת בנהיגה ברכב עם הילוכים, ביקש מחבר לרדת לאילת בטיסה, על מנת לנהוג אותו ואת משפחתו, בדרך חזרה הביתה (סעיף 3 לתצהיר אשת התובע ת/1 וסעיף 14 לתצהיר התובע ת/2).

18. בנסיבות העניין סביר ומקובל עלי כי התובע נזקק לעזרה בתקופת אי הכושר שלאחר התאונה, אשר במרביתה ידו הייתה מגובסת לרבות עזרה בנהיגה חזרה מאילת ועזרה אישית מסוימת.

כן סביר ומקובל, כי התובע נדרש להוצאות רפואיות בגין תשלום דמי השתתפות לצורך קבלת טיפול רפואי והוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים וכי התובע עלול להידרש להוצאות מסוימות, לצורך קבלת טיפול רפואי גם בעתיד.

בנסיבות אלה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין עזרה והוצאות, בתקופת אי הכושר וההחלמה שלאחר התאונה וכן פיצוי בגין הוצאות רפואיות בעתיד, בסכום גלובלי של 5,000 ₪.

מעבר לכך, איני סבורה כי נכות בשל 10% מצדיקה פסיקת פיצוי בגין עזרת הזולת.

סיכום

19. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 205,000 ₪.

אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, סך של 205,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין, בשיעור 20% והחזר הוצאות המשפט; החזר אגרה והחזר שכר טרחת המומחה, ד"ר פעילן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד ההוצאה ועד יום פסק הדין.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תעביר פסק דין זה, לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אריה מאיר
נתבע: קלאב הוטל אילת בע"מ
שופט :
עורכי דין: