ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון ובניה עמק לוד נגד פרידה אלון :

ועדה מקומית לתכנון ובניה עמק לוד

ע"י ב"כ עו"ד אורית אור

נ ג ד

1. פרידה אלון

2. יעקב ישראל ברב

ע"י ב"כ עו"ד עמרי אלירז

בית משפט השלום ברמלה

שופט הישאם אבו שחאדה

הכרעת דין

1. כתב האישום שבפני נוגע למגרש בשטח של 540 מ"ר הידוע כמגרש 25, בגוש 6820, חלקה 9 ביישוב חמד, המצוי בתחום מרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובניה "עמק לוד" (להלן - המגרש). הנאשמים הם אח ואחות וכתב האישום מייחס להם בנייה ללא היתר של גדר רשת בגובה 1.8 מטר מסביב למגרש (להלן - הגדר). לטענת המאשימה, הנאשמים הינם בעלי הזכויות והמחזיקים בפועל במגרש ומי שאחראים לביצוע העבודות נשוא כתב האישום. העבירות המיוחסות לנאשמים הינן לפי סעיפים 145 (א)(2), 204 (א), 208, לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965.

2. בדיון שהתקיים בפני כבוד השופטת שרון קיסר ב- 17.10.2010 הודיע בא כח הנאשמים כי הנאשמים מודים בכתב האישום אך טען שהעבודות נשוא כתב האישום אינן טעונות היתר וכי הועד של המושב שבו מצוי המגרש מתעמר בנאשמים וכי הגדר נעשתה על מנת למנוע פלישה למגרש. הדיון נדחה מעת לעת על מנת לאפשר לצדדים לנסות להגיע להסכמות דיוניות לגבי המשך ההליכים בתיק. בדיון שהתקיים בפני ב- 9.10.11 הצדדים הגיעו להסכמה לדיונית לפיה אין צורך בשמיעת ראיות בתיק וכי ההכרעה בשאלת האשם תיעשה בהסתמך על טיעונים בכתב שיוגשו מטעם הצדדים.

טענות הנאשמים

3. הוריהם של הנאשמים היו בעלי הזכויות במגרש ועם פטירתם עברו הזכויות בירושה לשני הנאשמים. הוריהם של הנאשמים היו חברים באגודה שמנהלת את המושב שבו מצוי המגרש (להלן - האגודה). לטענת הנאשמים מאחר והמושב הינו בעל אופי דתי, ובעוד הנאשמים חדלו מלנהל אורח חיים דתי, החלו הנאשמים לנקוט בפעולות למכירת המשק ואף ערכו זיכרון דברים עם רוכשים פוטנציאלים. עקב היותם במעמד משפטי של "בר רשות", נדרשו הנאשמים לקבל את הסכמת האגודה על מנת להעביר את הזכויות במגרש לצד שלישי, אשר נדרש לעבור דרך ועדת קבלה של האגודה. הנאשמים טוענים כי האגודה מערימה קשיים על הנאשמים בהעברת הזכויות בכך שאיננה מאשרת רוכשים פוטנציאליים המוצעים על ידי הנאשמים, וזאת כאמצעי לחץ על הנאשמים על מנת שהמגרש יימכר לאחד מילדיהם של חברי האגודה במחיר מוזל.

4. הנאשמים מוסיפים כי הבחינו להפתעתם כי המגרש נשוא כתב האישום, שהינו אדמה חקלאית, עובד ע"י האגודה וזאת ללא קבלת אישור מצידם ומבלי שזו תשלם דמי שימוש. בעקבות כך, פנו הנאשמים למודד אשר סימן את גבולות החלקה והזמינו קבלן להקמת הגדר, המורכבת מעמודי ברזל שהוכנסו באדמה ורשת ברזל. המטרה היחידה של הקמת הגדר הייתה מניעת פלישה ושימוש בחלקה באופן לא חוקי.

5. הנאשמים טוענים כי הקמת הגדר במגרש איננה טעונה היתר בניה על פי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965. לכל היותר הנאשמים היו צריכים לקבל היתר בניה לעבודה מצומצמת, כאמור בתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת) תשס"ג - 2003. הנאשמים טוענים גם שהגדר הינה בגדר "זוטי דברים".

6. כמו כן, הנאשמים טוענים שעומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 34י1 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, "הגנת בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר", שכן הנאשמים נאלצו להתמודד עם פולש אשר חדר לשטח המגרש ועשה שימוש שלא כדין בקניינם והגדר הוקמה על מנת להגן על רכושם.

7. בנוסף הנאשמים מעלים טענה של "הגנה מן הצדק" בכך שבעת שהמאשימה הגישה כתב אישום כנגד הנאשמים היא למעשה פגעה ביכולתם להתגונן למול מעשי האגודה, שמחד מסכלת את יכולתם של הנאשמים למכור את המגרש לרוכשים פוטנציאליים ומאידך פולשת למגרש שלא כדין.

תגובת המאשימה לטענות הנאשמים

8. המאשימה טוענת שהגדר טעונה קבלת היתר לכל דבר וענין וכי יש לדחות את הטענה כי הגדר פטורה מקבלת היתר. בעבירות של תכנון ובניה אין לקבל את הטענה של זוטי דברים בשל העובדה כי מדובר בתופעה שהפכה למכת מדינה ויש להקפיד על אכיפת החוקים בכדי למנוע מצב של "מדרון חלקלק".

9. לנאשמים לא עומדת ההגנה המופיעה בסעיף בסעיף 34י1 לחוק העונשין, שכן בפסיקה נקבעו תנאים מצטברים להתקיימות ההגנה האמורה ואשר הנאשמים לא עומדים בהם. כמו כן, יש לדחות את טענת ההגנה מן הצדק שכן טענה זו תתקבל במקרים חריגים ביותר ולא כדבר שבשגרה. על הנאשמים להצביע על התנהגות קלוקלת של הרשות ומכיוון שאלה לא הציגו הוכחה כלשהי להתעמרות בהן ואף לא לאופן התנהלות האגודה אין לקבל את טענותיהם.

האם קיים צורך בקבלת היתר לבנית הגדר

10. סעיף 145(א) (2) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965 (להלן - החוק) קובע כדלקמן :

145. (א) לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא

לאחר שנתנה לו הועדה המקומית או רשות הרישוי המקומית, לפי הענין, היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

(2) הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו, למעט שינוי פנימי בדירה ;

... "

(ההדגשה - לא במקור)

11. לפי סעיף 145 (א)(2) לחוק אסור להקים "בנין" ללא קבלת היתר כדין. הביטוי "בנין" הוגדר בסעיף 1 לחוק בהאי לישנא :

" 'בנין' - כל מבנה, בין שהוא בנוי אבן ובין שהוא בנוי ביטון, טיט, ברזל, עץ או כל חומר אחר, לרבות -

(1) כל חלק של מבנה כאמור וכל דבר המחובר לו חיבור של קבע;

(2) קיר, סוללת עפר, גדר וכיוצא באלה הגודרים או תוחמים, או מיועדים לגדור, או לתחום, שטח קרקע או חלל".

(ההדגשה לא במקור)

12. עינינו הרואות, גדר הוא "בנין" שהקמתו טעונה קבלת היתר. בא כח הנאשמים הפנה לתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת) תשס"ג - 2003 (להלן - התקנות), ואשר לפיהן בעת שמדובר ב-"עבודה מצומצמת" יש לקבל היתר על פיהן ולא על פי תקנות אחרות שדנות בתכנון ובניה (סעיפים 2 ו- 3 לתקנות). דא עקא, סעיף 2 לתקנות מגדיר מה ייחשב כ-"עבודה מצומצמת", לצורך גדרות :

"2. כל עבודה מהמפורטות להלן היא עבודה מצומצמת שניתן להתירה בהתאם להוראות תקנות אלה, אלא אם כן היא משנה אלמנטים של שלד הבנין, או פוגעת במערכות הבנין או בבטיחותו :

(7) בניית גדר שצדה הגבוה ביותר אינו עולה על 1.50 מטר".

(ההדגשה לא במקור)

13. גובה הגדר שבכתב האישום שבפני הוא 1.80 מטר, בעוד שהתקנות מגדירות "עבודה מצומצמת" בהקשר של גדרות, כגדר שגובהה אינו עולה על 1.50 מטר. לפיכך, אין לתקנות כל תחולה על המקרה שלפני מאחר והגדר נשוא כתב האישום איננה עונה על ההגדרה של "עבודה מצומצמת". למעלה מן הנדרש יצויין כי התקנות אינן נותנות פטור למי שמבצע "עבודה מצומצמת" מקבלת היתר כדין. נהפוך הוא, יש חובה לבקש היתר כאמור בסעיפים 4 ו- 5 לתקנות. פשיטא, מי שלא מחזיק בידיו היתר לפי התקנות, גם אם מדובר ב-"עבודה מצומצמת", יואשם בביצוע עבודות בניה בניגוד לחוק.

הטענה בדבר זוטי דברים

14. משקבעתי שהגדר נשוא כתב האישום היתה טעונה היתר, כפי שעולה בבירור מלשון החוק, הרי שהדבר מוביל מניה וביה לדחיית הטענה בדבר זוטי דברים. היקף הגדר (אורכה וגובהה) איננו משאיר מקום לספק שלא מדובר בזוטי דברים כהגדרתם בסעיף 34יז לחוק העונשין תשל"ז - 1977.

הסייג לאחריות פלילית בשל הגנת משק חקלאי וטענת הגנה מן הצדק

15. יאמר כבר עתה כי הנאשמים בחרו שלא להביא ראיות בתיק וביקשו ששאלת האשם תוכרע בהסתמך על סיכומים בכתב. בטיעונים בכתב מטעם הנאשמים הם העלו שתי טענות עובדתיות : ראשית האגודה פלשה למגרש שבחזקתם ושנית הינה מערימה קשיים על קבלת רוכשים פוטנציאליים למגרש כחברים באגודה על מנת להבטיח מכירתו לאחד מילדיהם של החברים באגודה במחיר שהינו נמוך יותר משוויו האמיתי. בהסתמך על שתי הטענות העובדתיות הנ"ל הנאשמים מעלים שתי טענות הגנה, טענה ראשונה שעומד להם הסייג הקבוע בסעיף 34י1 לחוק העונשין (הגנת משק חקלאי) וטענה שניה שעומדת להם טענה מקדמית לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב - 1982 (הגנה מן הצדק).

16. דא עקא, שתי הטענות העובדתיות האמורות לא הוכחו ולא הובא ולו בדל ראיה בענין זה. כמו כן, הצדדים לא הודיעו לבית המשפט שהעובדות הנ"ל אינן שנויות במחלוקת. נהפוך הוא, המאשימה טענה בסיכומי התשובה מטעמה שהטענות לא הוכחו (סעיפים 26 ו- 27 לסיכומי המאשימה). כמו כן, הנאשמים גם לא ביקשו להעיד על מנת להבהיר את הטענות העובדתיות הנ"ל ובפועל לא נשמעה עדותם. בנסיבות אלה, שתי טענות ההגנה שהעלו הנאשמים (סייג מאחריות פלילית לפי סעיף 34י1 לחוק העונשין וטענת הגנה מן הצדק), דינן להידחות. בהיעדר הוכחה של הטענות העובדתיות שעליהן מתבססות הטענות המשפטיות (הגנת משק חקלאי והגנה מן הצדק), אין בסיס לקבלת הטענות המשפטיות. בהיעדר הוכחה של טענות שבעובדה אין צורך לדון בטענות שבמשפט הנובעות מאותן עובדות.

17. למעלה מן הצורך ייאמר שגם אם הוכחו הטענות העובדתיות הנ"ל כי האגודה פלשה למגרש בעבר ושהינה מערימה קשיים בקבלת רוכשים פוטנציאליים כחברים באגודה, ספק בעיני באם הדבר היה מקיים את טענות ההגנה שלהן טוענים הנאשמים. ואפרט :

א. בסעיף 34י1(א) לחוק העונשין נקבע סייג מנשיאה באחריות פלילית למעשה "שהיה דרוש באופן מיידי" כדי להדוף מי שהתפרץ או נכנס לבית המגורים, או בית העסק או "המשק החקלאי המגודר" שלו או של זולתו, בכוונה לבצע עבירה. העובדה שהיתה פלישה בעבר למגרש איננה מקיימת את יסוד "המיידיות". כמו כן, ההגנה תקום לגבי קרקע חקלאית בעת שמדובר בהתפרצות למשק חקלאי "מגודר". המגרש נשוא כתב האישום תחילה לא היה "מגודר", והגדר שמסביבו הוקמה על מנת למנוע פלישה עתידית לאחר שהיתה פלישה קודמת. לאחר שכבר הוקמה הגדר אין טענה בפי הנאשמים שהיה אירוע של התפרצות למשק החקלאי המגודר שיצדיק הפעלת הסייג.

ב. בהנחה שהאגודה אכן מערימה קשיים בקבלת רוכשים פוטנציאליים כחברים באגודה על מנת לסכל את מכירת המגרש והבטחת מכירתו במחיר מוזל לאחד מילדיהם של החברים באגודה, הרי שדרך המלך היא לפנות בתביעה מתאימה לערכאה המוסמכת כנגד האגודה. המנגנון של טענת "הגנה מן הצדק" איננו מיועד לשמש כתחליף למיצוי זכויותיהם המשפטיות של הנאשמים כלפי האגודה, וזאת לא כל שכן כאשר האגודה והמאשימה הינם שני גופים נפרדים. כמו כן, בטיעונים בכתב של הנאשמים אין תיאור של מסכת עובדות שממנה ניתן להסיק שהמאשימה והאגודה עושות יד אחת על מנת לקדם את מטרות האגודה בדבר אילוץ הנאשמים למכור את המגרש לאחד מילדי חברי האגודה במחיר מוזל. במילים אחרות, גם אם האגודה אכן מתעמרת בנאשמים, לא ניתן לייחס התעמרות זו למאשימה, על מנת שהדבר יוליד כלפיה טענה של הגנה מן הצדק שתביא לביטול כתב האישום.

סוף דבר

18. לאור כל האמור לעיל, הנני מרשיע את שני הנאשמים בעבירות נשוא כתב האישום, קרי, ביצוע עבודות הטעונות היתר במקרקעין ללא היתר לפי סעיפים 145 (א)(2), 204(א) ו- 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965.

המזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לצדדים.

כמו כן, בדיון שקבוע ליום 25.3.12 שעה 10:00, הצדדים יהיו ערוכים לטיעונים לעונש.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב , 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון ובניה עמק לוד
נתבע: פרידה אלון
שופט :
עורכי דין: