ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אזגורי אברהם ע"י ב"כ עו"ד שוורץ נגד רזי הפירזול בע"מ :

תע"א (תל-אביב-יפו) 8956/09

אזגורי אברהם ( התובע בתע"א 8956-09)ע"י ב"כ עו"ד שוורץ (הנתבע בתע"א 6809-09)

נ ג ד

רזי הפירזול בע"מ ( התובעת בתע"א 6809-09)

ע"י ב"כ עו"ד משה (הנתבעת בתע"א 8956-09)

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופט אילן איטח

נ.צ. (ע) גב' גילה שהרבני

נ.צ. (מ) מר אבישי שמר

פסק דין

1. לפנינו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד: התביעה האחת (עב 6809/09) היא תביעתה של חברת רזי הפירזול בע"מ נגד מר אזגורי אברהם עקב שימוש פסול ברשימת הלקוחות של החברה. התביעה השנייה (תע"א 8956-09) היא תביעתו של מר אזגורי אברהם נגד חברת רזי הפירזול בע"מ לפיצויי פיטורים ולזכויות סוציאליות נוספות - פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה[1].

ביום 7.12.10 ניתן פסק דין חלקי בתביעתו של התובע המחייב את הנתבעת לשלם לתובע פדיון חופשה בסך 19,529 ₪ ופדיון הבראה בסך 1,218 ₪.

המסגרת העובדתית

2. ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות, כפי שעולה מהעדויות ומהראיות שלפנינו[2]:

א. הנתבעת עוסקת בייצור, שיווק ומכירה של מוצרי פרזול ועצים מסוגים שונים לנגריות המייצרות רהיטים (להלן: "הענף"). הנתבעת בבעלותו ובניהולו של מר משה ניסים (להלן: "מר ניסים") ומקום מושבה באיזור התעשייה בנתניה.

ב. התובע עבד בנתבעת מחודש 3/2001 ועד ליום 1.5.2009[3]. ב - 6 שנות עבודתו הראשונות עבד התובע כמנהל החנות והשיווק של הנתבעת ולאחר מכן, לבקשתו, החל לעבוד כסוכן מכירות מול לקוחות (בעלי נגריות) בשטח. עם סיום עבודתו עמד שכרו של התובע על סך של 12,046 ₪[4].

ג. הנתבעת ביטחה את התובע בביטוח מנהלים החל מיום 1.1.2005[5].

ד. ביום 20.3.2009 נערכה שיחה בין הצדדים שבה הודיע התובע למר ניסים על כוונתו לסיים את עבודתו בנתבעת. מהראיות עולה כי התובע הוא שביקש לסיים את עבודתו בנתבעת - כך עולה הן מגרסת מר ניסים[6], הן מההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.5.2009 ושיצוטט להלן והן ממכתבו של ב"כ התובע שנשלח אל ב"כ הנתבעת ביום 9.6.2009 ושבו נכתב, בין היתר: "אכן, מרשי ביקש לסיים את עבודתו אצל מרשתך...".

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לאופן שבו נימק התובע החלטתו זו. לגרסת התובע התפטרותו נבעה מכך שהנתבעת הלינה את שכרו, ולגרסת הנתבעת - התובע נימק התפטרותו בכך שבכוונתו לחזור לעבוד בעסקי הטקסטיל, תחום שבו עסק התובע כעצמאי לפני שהחל עבודתו בנתבעת.

ה. באותה שיחה מיום 20.3.2009 הביע מר ניסים הסכמתו לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים והוסכם על ידי הצדדים כי התובע ימשיך בעבודתו עד ליום 30.4.2009.

ו. כשבועיים לאחר השיחה מיום 20.3.2009 פנה התובע אל מר ניסים (או כגרסת התובע - אל מנהל החשבונות בנתבעת) וביקש ממנו לזרז את תהליך שחרור הכספים המגיעים לו בעקבות סיום יחסי העבודה הצפוי או כגרסת התובע, הוא ביקש לקבל "את כל הניירת מראש"[7].

ז. בעקבות התפטרותו של התובע קיבלה הנתבעת עובד חדש - מר ראובן בן דוד, כסוכן מכירות שיחליף את התובע בתפקידו. מר בן דוד התחיל בתפקידו ביום 24.4.2009 והתובע הסביר למר בן דוד מה נדרש במסגרת תפקידו והפגיש אותו עם לקוחות הנתבעת.

ח. ביום שישי, ה- 1.5.2009 (למחרת סיום העבודה), ניגש התובע אל מר ניסים ושאל "באם הוכן שיק ואם המסמכים שלי מוכנים" ומר ניסים השיב לתובע "לבוא שוב ב - 15 לחודש". התובע לא הסתפק בהבטחה זו של מר ניסים בעל פה שכן חשש כי הנתבעת תחזור בה מהתחייבותה[8]ולפיכך סירב להחזיר לידי מר ניסים את הרכב ואת הטלפון של הנתבעת שהיו בשימושו[9]ואף אמר שאם כך הוא ימשיך לעבוד. כפתרון חתמו הצדדים על ההסכם כדלהלן[10](להלן: "הסכם הפרישה"):

"על פי בקשתו של מר אזגורי אלברט לסיים את קשרי עבודה ביניהם הסכים המעביד להפסקת עבודתו בתאריך 30.4.2009. המעביד ישלם למר אזגורי אלברט יתרת הבראה 3.68 ימים; חופש 30 ימים ופיצויים השלמה בקיזוז הצטברות מהביטוח. השכר החודשי ישולם ב 10/5/09 והשאר ב - 8 תשלומים עם המצאת אישור מהביטוח".

ט. ביום ראשון בבוקר, ה- 3.5.2009, החל התובע לעבוד בחברת פורמייקה סנטר בע"מ העוסקת אף היא בשיווק ובהפצת עץ לנגריות (אולם ללא מוצרי פרזול). חברת פורמייקה סנטר בע"מ גם מייבאת לארץ עץ, לעומת הנתבעת שאינה עוסקת בייבוא[11].

י. ביום 4.5.2009 פנתה הנתבעת במכתב, באמצעות ב"כ, אל התובע כדלהלן[12]:

"בשם מרשתי רזי הפרזול בע"מ הריני לפנות אליך בדברים כדלקמן:

1. ביום 20.3.09, ועל פי בקשתך, ביקשת לסיים את קשרי העבודה שלך אצל מרשתי.

2. לטענתך אתה הגעת מענף הטקסטיל אל מרשתי והינך מעוניין לחזור לענף הטקסטיל.

3. מרשתי הבינה לליבך והסכימה לעזיבתך את מקום העבודה אצלה, ואף נאותה לשלם לך פיצויי פיטורים בנסיבות המיוחדות שהצגת בפניה.

4. ואולם הסתבר למרשתי כי פשוט רימית אותה ובמקום לעבור לענף הטקסטיל עברת לעבוד אצל המתחרה העיקרי שלה.

5. חשוב להדגיש, בתאריך 24.4.09 הצטרף אליך סוכן חדש על מנת לבצע עמו חפיפה מול הלקוחות בשטח ואתה יידעת את כולם שאתה הולך לעבוד בת"א בטקסטיל.

6. ביום 1.5.09 הופעת במשרדי מרשתי ודרשת לקבל את המגיע לך במיידי ללא כל דיחוי ולא, תמשיך לעבוד רגיל ויתרה מכך לא תחזיר את הרכב ומכשיר הפלאפון שברשותך השייך למרשתי, ורק לאחר התערבותו של מנהל החשבונות מר אוחנה ובתנאי שמרשתי תחתום על מסמך המצ"ב כנספח א' הסכמת למסור את הרכב והפלאפון השייכים למרשתי.

7. בנסיבות אלו, מרשתי רואה בכך משום הפרה יסודית של ההסכם עימה והיא עומדת על ביטול ההסכם איתך.

8. כמו כן מרשתי שוקלת בימים אלו את הפעולות שהיא צריכה לבצע מעצם המעבר שלך למתחרה הראשי שלה ללא תקופת צינון.

9. מרשתי תהיה מוכנה לשלם את אותם סעיפים שאינם שנויים במחלוקת למעט פיצויי פיטורים. והכל בכפוף לכל דין ולזכויותיה."

יא. ביום 9.6.2009 השיב התובע, באמצעות ב"כ, לנתבעת, כדלהלן[13]:

"1. ראשית, ולמען הסר כל ספק, מרשי מתנגד בכל תוקף לביטול ההסכם שנחתם בינו ובין מרשתך ביום 1.5.2009 (להלן : 'ההסכם') ועומד על קיום כל ההתחייבויות שנטלה עליה מרשתך, ולרבות תשלום מלוא פיצויי הפיטורין בעבור תקופת עבודתו (כשחלקם צבורים לזכות מרשי בפוליסת ביטוח המנהלים וכל שנדרש הוא מכתב שחרור).

2. כמו כן, מרשי דוחה מכל וכל את כל טענותיה של מרשתך כנגדו, טענות בעלמא שהמרחק בינן לבין האמת הינו כרחוק מזרח ממערב ובמה דברים אמורים:

א. אכן מרשי ביקש לסיים עבודתו אצל מרשתך, אך ללא כל קשר לענף עיסוק זה או אחר. מרשי ביקש לסיים עבודתו כאמור בנסיבות בהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו, קרי - הלנות שכר חוזרות ונשנות!

ב. מרשי דרש כי ישולמו לו מלוא פיצויי הפיטורין בעבור כל תקופת עבודתו וכן יתרת תנאים סוציאליים להם הינו זכאי - ולראיה ההסכם שנחתם בין הצדדים והמלמד על ההבנות והסיכומים שהושגו.

ג. מרשי מעולם לא התחייב, ולו ברמז דק, כי לא יעבוד בענף זה או אחר. ברי כי מרשי זכאי להתפרנס ולפרנס את בני ביתו, קל וחומר כשבמחוזותינו שריר וקיים עדיין חוק יסוד חופש העיסוק.

ד. מרשי מעולם לא הפר את ההסכם, ברי כי לא 'רימה' את מרשתך ומעיון מעמיק בהסכם אין כל איזכור להגבלת עיסוק (מבלי להידרש כלל לשאלה על חוקיותה של הגבלה שכזאת).

ה. אמור מעתה, כי מרשתך מפרה באופן חד צדדי את ההסכם, תוך התנהלות נפסדת וחסרת תום לב, הכל בכדי להימנע מתשלום זכויותיו של מרשי - ובניגוד להסכם עליו חתמה.

3. מבלי למעט בטענת מרשי לפיה כל הרכיבים המצויינים בהסכם אינם במחלוקת, לא נהיר ולא ברור מדוע לא שילמה מרשתך עדיין את הרכיבים שאינם במחלוקת אף מבחינתה, כאמור בסעיף 9 למכתבך - ללמדנו על התנהלותה הנפסדת.

4. לאור כל האמור לעיל, נדרשת מרשתך לשלם למרשי באופן מיידי את כל זכויותיו על פי דין ולרבות זכויותיו על פי ההסכם כאמור.

5. באם לא ישולמו למרשי מלוא זכויותיו תוך 7 ימים, אמליץ לו לפעול בכל דרך חוקית העומדת לרשותו למיצוי וקבלת זכויותיו.

6. אין במכתב זה כדי למצות את כל טענות מרשי כמו שאין בו ויתור על כל זכות העומדת לו על פי דין."

תביעת התובע לפיצויי פיטורים

גרסאות הצדדים

3. לגרסת התובע, בתחילת שנת 2008 החלה הנתבעת להלין את שכרו ולפיכך פנה אל מר ניסים והתלונן על כך אולם מר ניסים השיב לתובע 'אני לא מפטר ולא משלם פיצויים'. בהמשך אותה שנה, כך לגרסת התובע, החלה הנתבעת לשלם לו את שכרו במועד אולם לקראת סוף השנה שוב החלה להלין את שכרו, כך ששכרו לחודש 1/2009 שולם לו בחודש 3/2009; שכרו לחודש 2/2009 שולם לו באיחור של מספר ימים ושכרו לחודש 3/2009 שולם לו באיחור של יום או יומיים. לגרסת התובע, בעקבות הלנות שכר אלו שוב פנה אל מר ניסים והודיע לו כי אינו יכול להמשיך לעבוד כששכרו מולן. באחת משיחות הטלפון שניהלו הצדדים באותו חודש, כך לגרסת התובע, הודיע מר ניסים לתובע כי אינו מחזיק בו בכוח, כי הוא רשאי לעזוב וכן והוסיף כי 'יסתדר איתו' וישלם לו את פיצויי הפיטורים[14].

לעומת זאת, לגרסת מר ניסים, ביום 20.3.2009 הודיע לו התובע כי בכוונתו לסיים את עבודתו "כאשר הנימוק הבסיסי מצידו היה כי בכוונתו לחזור לעבוד בעסקי הטקסטיל משם הגיע" ו"בנסיבות המיוחדות של המקרה, ובמיוחד כאשר המדובר על עובד הרוצה לעזוב את הענף ולחזור לענף ממנו צמח, בתור מנהל הסכמתי לתת לו את כל המגיע לו על פי דין ואיחלתי לו הצלחה בהמשך דרכו, כאשר הוסכם כי הנתבע ימשיך בעבודתו עד ל - 30.4.09."[15].

לגרסת התובע, במועד שבו התקיימה השיחה בין השניים ביום 20.3.2009, הוא טרם מצא עבודה אחרת[16]והביע נכונות לעבוד אצל הנתבעת ככל שיידרש עד למציאת מחליף. לגרסתו, אכן כוונתו היתה לשוב ולעסוק בענף הטקסטיל אולם במהלך תקופת ההודעה המוקדמת קיבל הצעת עבודה מחברת פורמייקה סנטר בע"מ והחליט להיענות לה[17]. מעבר לכך, כך לגרסת התובע, כפי שעולה בבירור מההסכם מיום 1.5.09, מעולם לא התחייב בפני מר ניסים להימנע מלעבוד בענף הנגרות ואף לא התבקש כאמור[18]ואף לא הצהיר או התחייב בפני איש כי יעבוד בענף הטקסטיל. לגרסת התובע, התחייבותו של מר ניסים בשיחה מיום 20.3.2009, לשלם לו פיצויי פיטורים לא היתה מותנית בכל התחייבות זו או אחרת מצדו.

הכרעה

4. תביעתו של התובע לפיצויי פיטורים מושתתת על התחייבות מצד המעסיק לשלמם. התובע טען אמנם כי היו עיכובים בתשלום שכרו וכי הוא אף התלונן על כך בפני מר ניסים אולם לא טען כי מכוח עיכובים אלו זכאי הוא לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963, ואת זכאותו לתשלום פיצויי הפיטורים ייחס הוא בכתב התביעה להתחייבות הנתבעת.

מעבר לכך, ולגופה של הטענה לעניין הלנת השכר - איננו סבורים כי יש בה כדי לזכות את התובע בתשלום פיצויי פיטורים: ראשית, התובע טען כי הלנת שכרו בגין החודשים 1/2009, 2/2009 ו - 3/2009 היא שהובילה אותו לקבלת ההחלטה על התפטרות אולם הוא הודיע על התפטרותו כבר ביום 20.3.2009, בטרם הגיע מועד תשלום שכר חודש 3/2009, לכן 'הלנת שכר 3/2009 אינה רלוונטית; שנית, באשר להלנת שכר החודשים 1/2009 ו - 2/2009, הנתבעת הכחישה את הטענה וטענה שכל שהיה הוא איחור של כמה ימים בתשלום שכר החודשים 2/2009 ו- 3/2009. נוכח הכחשת הנתבעת לגבי שכר חודש 1/2009, התובע לא הביא כל ראיה להוכיח את טענתו לפיה אכן שכר 1/2009 שולם רק בחודש 3/2009. מר ניסים אכן אישר בחקירתו הנגדית כי פעמיים שכרו של התובע שולם באיחור - פעם באיחור של יומיים שלושה ופעם באיחור של שבועיים, וזאת בשל קשיים כלכליים שהיו לנתבעת[19]אולם לא הוכח כי פעמיים אלה אינן הפעמיים בהן הודתה זה מכבר הנתבעת. כך שכל שהוכח בפנינו הוא שטרם ההתפטרות היה איחור בן ימים אחדים בתשלום שכר חודש 2/2009, ואשר אינו יכול לבסס זכאות להתפטרות בדין מפוטר.

יצוין כי בחקירתו הנגדית הוסיף התובע "נימוק" נוסף להתפטרותו - לטענתו הוא אמר למר ניסים "אתה לא נותן לי בזמן, אני משלם במשך שנה וחצי כמעט 700 ₪ קופת גמל אתה שם אותה בכיס ולא משלם אותה..."[20]אולם טענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית של התובע.

אשר על כן, התביעה לפיצויי פיטורים תבחן בשים לב ל'התחייבות', ולמעשה להסכם, בדבר תשלום פיצויי פיטורים הסכמיים.

5. בכתב התביעה טען התובע כי הסכם הפרישה עליו חתם מר ניסים מהווה התחייבות חוזית ואין המעביד רשאי לחזור בו מהסכמתו לתשלום פיצויי פיטורים. אכן הכלל הוא, שצד לחוזה אינו רשאי לחזור בו מהסכם. עם זאת רשאי צד להסכם לבטל את ההסכם אם יוכיח כי נפל פגם בכריתת ההסכם למשל, אם יוכח כי ההתחייבות לשלם פיצויי הפיטורים נעשתה עקב 'מצג שווא' שהציג העובד ואילולא אותו מצג לא היתה מושגת הסכמת המעביד לשלם את פיצויי הפיטורים[21].

בחינת טענות הנתבעת מעלה כי הנתבעת טוענת שתי טענות יסודיות: האחת, כי דין הסכם הפרישה להתבטל בשל הטעיה - אי גילוי פרט מהותי (ס' 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973); ולחלופין - השניה, כי את ההסכם יש לפרש ככולל תנאי ולפיו התובע יפנה לעבודה בענף הטקסטיל ובכל אופן לא לעבודה מתחרה.

6. אין חולק כי ההתחייבות המקורית נעשתה בשיחה מיום 20.3.09. כלומר, הסכם הפרישה רק משקף את מה שהוסכם ביום 20.3.09, לפיכך - שאלת תוקפו ופרשנותו של הסכם הפרישה צריכה להבחן ביחס למצב העובדתי ביום 20.3.09.

7. לצורך בחינת מצב זה, נזקק תחילה למחלוקת שבין הצדדים לגבי סיבת ההתפטרות (סעיף 2 ה' לעיל). לאחר ששקלנו את הראיות שבפנינו לא שוכנענו לקבל את גרסת התובע וגרסת הנתבעת סבירה יותר, מכמה טעמים: הראשון, בכתב התביעה ובכתב ההגנה שהגישה הנתבעת בהתאמה בהליכים דכאן נטען כי התובע סיפר למר ניסים כי בכוונתו לקבל הצעת עבודה שקיבל בתחום הטקסטיל וכי זו הסיבה בגינה מתפטר הוא מעבודתו[22]. גם בשני תצהיריו מר ניסים הצהיר כי התובע סיפר לו בשיחה מיום 20.3.2009 כי 'יש לי הצעת עבודה בתחום הטקסטיל בת"א ועל כן אני רוצה לפרוש' ואף למעלה מזה התובע ביקש מאת הנתבעת לזרז את קבלת כספי התגמולים מחברת הביטוח על מנת שיוכל לרכוש רכב שיכול לשרת אותו בנסיעותיו לתל אביב"[23]. חרף גרסת הנתבעת בכתבי הטענות, התובע בשני התצהירים שהוגשו מטעמו, לא הכחיש את גרסתו של מר ניסים כי באותה שיחה מיום 20.3.2009 סיפר לו על כוונתו לשוב לענף הטקסטיל; השני, מר ניסים לא נחקר כלל על הצהרתו זו, והדבר מחזק את גרסתו; השלישי, התובע טען בתצהירו כי: "אכן, בכוונתי היה לשוב ולעסוק בענף הטקסטיל"[24]ובחקירתו הנגדית: "40 יום לפני יום 30/4/09 אמרתי שאני יוצא למו"מ עם אנשים לחפש עבודה, ביניהם היה טקסטיל, כי אני איש טקסטיל לשעבר"[25]. גרסה זו מחזקת את גרסת מר ניסים; הרביעי, לא הוכח כי בנקודת הזמן של יום 20.3.09 היו 'הלנות' שכר מעבר לזו של שכר חודש 2/2009.

לפיכך, סביר יותר בעיננו כי סיבת ההתפטרות כפי שהציג אותה התובע בפני מר ניסים היתה הכוונה לחזור לעבודה מענף הטקסטיל.

8. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי בשום שלב לאחר מכן לא עדכן את מר ניסים כי חל שינוי בתכניות וכי אינו חוזר לענף הטקסטיל (קל וחומר שלא עדכן כי הוא נשאר ב'ענף')[26]. מעבר לכך - מר ניסים אף מסר בתצהירו כי "כשבועיים לאחר אותה פגישה פנה הנתבע שוב אלי וביקש ממני לזרז את תהליך שחרור הכספים המגיעים לו בעקבות פרישתו שכן בכוונתו לרכוש רכב לצורך נסיעותיו לתל אביב מקום עיסוקו החדש ואכן הסכמתי לפנייה זו ואף פניתי לנציג הביטוח וביקשתי ממנו לפעול בעניין, אך נאמר לי שלא ניתן לעשות מאומה כל עוד העובד לא סיים לעבוד."[27]וגם גרסה זו לא נסתרה על ידי התובע ומר ניסים כלל לא נחקר עליה.

9. לגרסת התובע הוא לא הבטיח למר ניסים לעזוב את הענף ואף לא התבקש להתחייב שלא להתחרות בנתבעת ואנו מקבלים גרסה זו שכן מר ניסים העיד אף הוא בחקירתו הנגדית[28]:

"ש. אני אומר לך שהתובע אף פעם לא התחייב בפניך לא לעבוד בתחום העץ?

ת. הוא לא התחייב אבל הוא התחייב שהוא הולך לתחום הטקסטיל אם הוא לא היה מתחייב ככה ההסכם היה מנוסח אחרת. אם הוא לא היה משקר אותי ואת כל מה שהוא סיפר קודם הכל שקר וכזב."

עם זאת עולה מהראיות כאמור כי בשיחה שהתקיימה בין הצדדים ביום 20.3.09 סיפר התובע למר ניסים כי בכוונתו לחזור לענף הטקסטיל בו עסק בעבר. הגם שהתובע לא התחייב בפני מר ניסים כך או אחרת, מהראיות עולה כי התובע הציג בפני מר ניסים את החלטתו לעבור לעסקי הטקסטיל כ"עניין סגור" ובהתאם לאופן שבו הציג בפניו התובע את הדברים היה ברור למר ניסים כי אין בכוונת התובע להישאר ב'ענף', וודאי לא באותו איזור, ומטעם זה התחייב בפניו לשלם לו את פיצויי הפיטורים.

10. גרסת התובע לפיה במועד השיחה מיום 20.3.2009 טרם מצא עבודה אחרת אינה מהימנה עלינו. מהראיות עולה כי ביום 20.3.2009 הציג התובע מצג שווא בפני מר ניסים כאילו בכוונתו לחזור לתחום הטקסטיל כשלמעשה כבר באותה עת תכנן התובע לעבור לעבוד בחברת פורמייקה סנטר בע"מ ואלו נימוקינו:

א. בתצהיריו טען התובע, בהקשר להלנת שכרו, כי היה במצב כלכלי קשה ביותר: "הנני המפרנס העיקרי בביתי, נטלתי על עצמי התחייבויות (כגון המחאות דחויות, רכישות באשראי) בהתבסס ובהסתמך על שכרי ועל המועד בו משולם הוא. אי תשלום שכרי במועד ומבלי למעט בטענה כי הדבר מנוגד לחוק, גרם לי לחוסר מנוחה, דאגות רבות וחשש מפני הבאות.. נקלעתי לקשיים בקבלת אשראי בבנק, בחשבון הבנק שלי נוצרה חריגה מעבר לקו האשראי המאושר, מה שאילץ אותי לפנות אל פקידי הבנק בתחנונים ולבקשם לאשר לי חריגות כאמור - מה שגרם לי למבוכה רבה, צער ועוגמת נפש רבה."[29].פחות סביר שהתובע שהיה במצב כלכלי קשה יתפטר מעבודתו בנתבעת כשהוא בחוסר וודאות לגבי עתידו התעסקותי וגם לא מובטח בקבלת דמי אבטלה מיד בסמוך לאחר עזיבתו.

ב. גרסתו של התובע בדבר המועד שבו התקבל לעבודה בחברת פורמייקה סנטר בע"מ אינה אמינה. בחקירתו הנגדית נשאל התובע מתי התקבל לעבודה בחברת פורמייקה סנטר בע"מ והשיב: "הלכתי לשם אליהם לפגישה בתאריך 3/5/09 להתחלת עבודה. ואז התקבלתי במקום ... אני באתי לשם בבוקר, התקבלתי אחרי שיחה הוא אמר לי בוא תתחיל לעבוד." (הדגשה הוספה - א.א.) ובהמשך, כאשר הוצב בפני התמיהה הכיצד כבר ביום הראיון החל לעבוד השיב: "במוצ"ש היתה לי שיחת טלפון מהחברה שבה התחלתי לעבוד, הזמינו אותי לראיון, ניגשתי והתקבלתי. זה מה שהיה."[30]. לא סביר כי התובע שהודיע על התפטרותו מעבודתו בנתבעת כבר ביום 20.3.09, במקרה קיבל שיחת טלפון מטעם מעסיקתו החדשה ועוד במוצאי שבת, למחרת היום שבו סיים עבודתו אצל הנתבעת. מעבר לכך, בתצהיריו לא מסר התובע גרסה זו לפיה רק לאחר שהסתיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת, "לפתע פתאום" קיבל שיחת טלפון מהחברה המתחרה וגרסתו זו - לפיה בדיוק לאחר שהסתיימו יחסי העבודה בינו לבין הנתבעת קיבל הצעת עבודה ממעסיקתו החדשה - הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית.

ואם נותר ספק לגבי מהימנות תשובתו, די אם נזכיר כי התובע שכח שבסעיף 11.10 לתצהירו מיום 20.10.2010 הצהיר כי ההצעה מחברת פוריימקה סנטר בע"מ התקבלה ונענתה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, ולא לאחר סיום העבודה בנתבעת. כך הצהיר התובע:

"אכן בכוונתי היה לשוב ולעסוק בענף הטקסטיל. ואולם במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, קיבלתי הצעות עבודה, בחנתי ובדקתי את האפשרויות העומדות לו, והחלטתי לקבל הצעת עבודה מחב' פורמייקה סנטר בע"מ - מעסיקתי הנוכחית, אצלה התחלתי לעבוד ביום 3.5.2010."

ג. התובע לא הציג בפנינו כל ראיות המחזקות את גרסתו כי במועד שבו נערכה השיחה בינו לבין מר ניסים התכוון לשוב לענף הטקסטיל. כאמור לא סתר התובע את גרסתו של מר ניסים לפיה פנה אליו התובע שבועיים לאחר אותה שיחה וביקש לזרז את שחרור הכספים המגיעים לו על מנת לרכוש רכב לצורך הגעה למקום עבודתו החדש בתל אביב. התובע גם לא הציג בפנינו כל ראיה לגבי אותו "מקום עבודה חדש בתל אביב" שבו היה אמור להתחיל לעבוד.

11. מתיחת 'קו' בין טענת התובע ביום 20.3.09 לפיה קיבל הצעה לעבודה בענף הטקסטיל - הצעה שלא הובאה לגביה כל ראיה לקיומה, עובר למאמציו לזרז את קבלת פיצויי הפיטורים (לראשונה, תוך כדי העבודה ולצורך רכישת רכב בשל הצעת עבודה בתל אביב, ואח"כ מיד בסיומם של יחסי העבודה וטרם המועד המקובל לכך), וגמור - בשקר של התובע בחקירתו הנגדית (רא' הצהרתו השונה כמפורט בס' 10 ד' לעיל) לפיה רק במוצ"ש 2.5.2009 קיבל את הצעת העבודה - מביאה אותנו למסקנה כי למעשה כבר ביום 20.3.2010 ידע התובע כי הוא עובר לעבוד אצל מעסיקתו החדשה. לטעמינו אי גילוי דבר ההצעה והאמירה כי יפנה לענף הטקסטיל מהווה 'מצג שוא' שהוא 'הטעיה' כמשמעה בסעיף 15 לחוק החוזים, ומכאן זכאית הנתבעת לבטל את הסכם הפרישה.

נציין שהתובע מבסס את תביעתו על הסכם הפרישה מיום 1.5.09 - במועד זה ברי שהתובע הטעה את הנתבעת ולא גילה לה כי הוא מתעתד לעבור ולעבוד אצל המתחרה, וברי כי אי גילוי זה הוא בבחינת הטעיה. יחד עם זאת, וכפי שכבר ציינו - 'המועד הקובע' לבחינת ההטעיה הוא בעת שהתגבש ההסכם - ביום 20.3.09.

12. אפילו נקבל את גרסת התובע כי לא הציג מצג שווא בפני מר ניסים אלא כי במועד השיחה היתה כוונתו לשוב לענף הטקסטיל ורק בהמשך חזר בו מכוונתו זו - איננו סבורים כי יש בכך כדי לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים לתובע. זאת משעולה מהראיות, כי ההתחייבות של מר ניסים לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים היתה מושתתת על הידיעה כי התובע עוזב את 'הענף' ופונה לענף הטקסטיל וכי התובע הבין וידע כי התחייבות מר ניסים מושתת על המצג האמור.

אמנם בהסכם שנחתם בין הצדדים אין ביטוי להצהרת התובע לפיה בכוונתו לעבור לענף הטקסטיל אולם כפי שנקבע בפסיקה, המילים הכתובות בחוזה, או היעדרן, אינן חזות הכל ויש להניח כי: "אומד הדעת של הצדדים לחוזה הוא אומד הדעת שהיה להם, אילו פעלו כאנשים סבירים בנסיבות העניין"[31]ו"יש לפרש את המילים שבחוזה באופן שימנע תוצאה אבסורדית המטילה על צד לחוזה התחייבות שבלתי סביר יהיה להניח שהוא לקח על עצמו"[32]. לעניין פרשנות חוזה נקבע עוד בבית הדין הארצי[33]:

"דרךהפרשנות המילולית, אשר היתה בשעתו "כלל על"golden rule of interpretationאינה מקובלת עוד, או כמעט שאינה מקובלת עוד, ובמקומה באה דרך הפרשנות "התכליתית" (י' ברק : "פרשנות ושפיטה: יסודות ישראלית". אומר על כך הפרופ' י' [כך במקור - א.א.] ברק: "נראה לי כי בתקופה המודרנית, הדעה המקובלת היא, כי מטרת הפרשנות היאליתן לטקסט אותה משמעות אשר תגשים את תכליתו" (י' [כך במקור - א.א.] ברק שיקול דעת שיפוט,בע' 343ואסמכתאות שם).

...

וכך אומרת גם הפרופ' ג' שלו:

"לשון החוזה אמנם חשובה, אך אין היא מכרעת, כאשר אין לדלות מלשון החוזה את משמעות הוראותיו ופשרן, ניתן ללכת מעבר למלה הכתובה. בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה"(ג' שלו: דיני חוזים, בע' 311).

נביא מובאות נוספות:

"..

"עניין לנו בפעולה משפטית דו-צדדית, אומד הדעת הוא של שני הצדדים. על-כן יש להתחשב בכוונות סובייקטיביות של צד אחד, רק עד כמה שהן הובאו לידיעתו של הצד השני. מעבר לכך, יש להתחשב באומד הדעת שניתן לייחס לצדדים, הפועלים כאנשים סבירים. הטעם לכך הוא, שיש להניח, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר, כי אומד הדעת של הצדדים לחוזה הוא אומד הדעת שהיה להם, אילו פעלו כאנשים סבירים בנסיבות העניין. עמידה זו על 'אומד דעתם של הצדדים' ניתן לכנותה כפרשנות החוזה במובנה המצומצם. לשם הפעלתה של זו ישלהביא ראיות. בין השאר רלבנטי הוא לדעת, מה סביר היה להם לצדדים לאמוד לעניין זה. עדותו של העד המומחה עשויה להשליך או על עניין זה. לעיתים אין תשובה (חיובית או שלילית) לשאלה, הדורשת הכרעה, בטקסט עצמו על פי פירושו (במובן הצר). במצב דברים זה ניתן במקרים מתאימיםלהוסיף על האמור בחוזה הוראות שאינן מצויות בו. לעניין זה יש להתחשב, בין השאר, בנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג המקובל בחוזים מאותו סוג. תהליך זה נשלט על-ידי סעיף 26לחוק החוזים (חלק כללי).כן יש להתחשב באותם הסדרים נורמאטיביים. אשר הצדדים לא נתנו דעתם עליהם במפורש - ועל כן אינם בגדר פירוש במובן הצר ואף אינם בגדר נוהג (בין ספציפי בין הצדדים ובין מקובל בסוג החוזים). כוונתי לאותם הסדרים נורמאטיביים, ישי להניח כי הצדדים, כאנשים סבירים, ביקשו להוסיף לחוזה, אם כי לא נאמר כך במפורש אלא אך במשתמע (ההדגשות הוספו) (ע"א 154/80, בע' 4-223).

...

מסכמת הפרופ' ג' שלו את הסוגיה: "העיקר הוא תמיד הנסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והאמיתית שאליה התכוונו הצדדים לחוזה. כאשר המלים כפשוטן אינן מייצגות את כוונת הצדדים, יש להתחקות אחרי מטרת החוזה. במקום לשון החוזה תבוא אז רוח החוזה, הווהאומר: תכליתו, תוכנו והגיונו המשפטי והכלכלי" (שם, בע' 311)."

13. בניסיון להתחקות אחר המשמעות ההגיונית והסבירה שאליה התכוונו הצדדים - אין זה סביר לפרש את הסכם הפרישה ככזה המחייב את הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים גם אם התובע עובר לחברה מתחרה. הדעת נותנת כי מר ניסים לא היה מתחייב לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים אילו ידע כי התובע יעבור לעבוד בחברה המתחרה בנתבעת, הפונה לאותו חוג לקוחות ובאותו איזור גיאוגרפי. חיזוק לכך ניתן למצוא במאמצים שהשקיע התובע בהסתרת מקום עבודתו החדש ובקבלת פיצויי הפיטורים טרם שיתגלה מקום עבודתו החדש. התנהגותו של התובע, מחזקת יותר מהכל כי ביסוד ההסכם עמדה ההנחה כי הוא יפנה לענף הטקסטיל, ובכל אופן ההנחה כי התובע לא יתחרה בנתבעת. אין המדובר אך ורק בהבנה סובייקטיבית של מר ניסים, אלא בהבנה אובייקטיבית הקמה מתוך הנסיבות החיצוניות להסכם. שאלמלא כן, התובע לא היה פועל באופן שאינו כמקובל להקדמת מימוש פיצויי הפיטורים ההסכמים הן במהלך חודש 4/09 והן מיד בסיומו.

מן המקובץ עולה כי את הסכם הפרישה יש לפרש ככולל את ההנחה לפיה התובע לא יעסוק אצל מתחרה של הנתבעת. משאין חולק כי התובע עבר למתחרה של הנתבעת, הרי שלא השתכללה זכאותו לפיצויי פיטורים.

14. כפי שכבר ציינו, עולה מהראיות ועל כך למעשה אין חולק, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.5.2009 היה העלאה על הכתב של מה שסיכמו ביניהם הצדדים בעל פה ביום 20.3.2009. משקבענו כאמור כי התחייבותו של מר ניסים ביום 20.3.2009 היתה מושתתת על הצהרתו של התובע לפיה עובר הוא לענף הטקסטיל, הרי שהתחייבותו בכתב של מר ניסים היתה מושתתת אף היא על אותה הצהרה של התובע. העובדה שלא הועלתה על הכתב כל הצהרה או התחייבות מצד התובע לעבור לענף הטקסטיל או "לנטוש" את ענף הנגרות - אין בה כדי לחזק את טענת התובע. אכן מר ניסים לא דרש מהתובע הבטחה או התחייבות בנוגע לכוונתו ולהצהרתו זו אולם יש להניח כי משמדובר ביחסי עבודה שנמשכו מעל ל - 8 שנים, היה למר ניסים אמון בתובע כי משהוא מספר לו כי בכוונתו לשוב לענף הטקסטיל - זו אכן כוונתו וככל שיחזור בו מכוונתו זו יודיע על כך למר ניסים.

15. ערים אנו לגרסת התובע לפיה רק על סמך התחייבותו של מר ניסים לשלם לו פיצויי פיטורים הסכים "לפרוש מהעבודה"[34]ולגרסתו בחקירתו הנגדית לפיה כאשר היה מעוניין לסיים את עבודתו במועד מוקדם יותר, כחצי שנה לפני שסיים את עבודתו בפועל, הודיע לו מר ניסים כי "מי שרוצה לעזוב שיעזוב אמרתי לו אתה חושב שנתתי 8 שנים ואת הנשמה לעסק הזה לא אקבל פיצויים. לא התאים לי נשארתי"[35]. אין לתובע להלין אלא על עצמו בכך שלא הציג בפני מר ניסים את תכניותיו האמיתיות ולא בירר עמו מה תהיה עמדתו לגבי תשלום פיצויי הפיטורים ככל שהתובע היה מודיע לו כי בכוונתו להישאר בענף ובאיזור נתניה. למעשה התובע קיבל ממר ניסים התחייבות לתשלום פיצויי פיטורים הסכמיים על יסוד המצג לפיו הוא עוזב את הענף, כשבפועל לא התכוון לעשות כן. אילו לא הציג התובע מצג שווא בפני מר ניסים, אזי מר ניסים יכול היה להודיע לתובע עמדתו והתובע יכול היה לקבל החלטה בהתאם.

16. לנוכח כל המפורט לעיל - נדחית תביעתו של התובע לתשלום פיצויי פיטורים.

תביעת התובע לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה

17. לטענת התובע, חל על יחסי העבודה שבין הצדדים צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות (להלן: "צו ההרחבה"), כפי שאף ציין רו"ח של הנתבעת במכתבו לנתבעת ביום 7.6.2005[36]. מכוח צו ההרחבה טען התובע כי היה על הנתבעת להפריש עבורו כספים לקופת גמל בשיעור של 5% במהלך כל שנות עבודתו. לטענת הנתבעת, צו ההרחבה לא הוגש ולא הוכחה חלותו ומטעם זה יש לדחות את התביעה.

18. חוות דעתו של רו"ח הנתבעת, כפי שמופיע במכתבו מיום 7.6.2005 - אין בה כדי להוות ראייה לחלותו של הסכם קיבוצי על הצדדים שכן זו תיקבע בהתאם להוראותיו ולפרשנותו. מנגד, העובדה שצו ההרחבה לא צורף לכתב התביעה - אין בה כדי לדחות את טענות התובע שכן הסכם קיבוצי כללי וצו הרחבה הם 'מן המפורסמות' ובגדר ידיעה שיפוטית.

19. צו ההרחבה חל על ענפי משנה שפורטו בתוספת להסכם, לגבי מעבידים "בענפי הייבוא, הייצוא והמסחר בסיטונות". אין מחלוקת שבין ענפי משנה אלה נמנה ענף העץ - הענף בו פועלת הנתבעת. הנתבעת לא העלתה כל טענה לפיה איננה מעבידה בענף המסחר בסיטונות.

20. הנתבעת לא העלתה כל טענה לפיה צו ההרחבה אינו חל באיזור נתניה אולם למעלה מן הצורך יצויין, כי צו ההרחבה חל גם באיזור המרכז[37]. ולענייננו - נתניה שייכת לאיזור המרכז ולמעשה אין טענה נוגדת בעניין זה.

21. כתב התביעה הוגש ביום 27.8.2009 כך שהתקופה שקדמה ליום 27.8.2002 התיישנה. מכאן שהתובע זכאי לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל מיום 27.8.2002 ועד ליום 1.1.2005 בשיעור של 5% משכר חודשי בסך 12,046 ₪, שהם 602 ש"ח לחודש, ובסה"כ בסך של 16,856 ₪ (28 חודשים X602 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.03 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.

22. כמו כן, על הנתבעת להעביר את פוליסת ביטוח המנהלים של התובע על שמו.

תביעת הנתבעת לצו מניעה ולפיצוי כספי בסך 200,000 ₪ בגין גרימת נזקים

23. לגרסת הנתבעת, מייד עם תחילת העסקתו של התובע בחברה המתחרה הוא פנה ללקוחות הנתבעת והציע להם את סחורות החברה המתחרה במחירים מוזלים. בכך, לטענת הנתבעת, ניצל התובע את הידע שצבר בתקופת עבודתו בנתבעת, הציע ללקוחות שהיו בעבר לקוחות הנתבעת, סחורה במחירים אטרקטיביים במיוחד שהנתבעת אינה יכולה לעמוד בהם אלא אם תמכור במחיר הפסד. לגרסת הנתבעת, פנייתו של התובע אל לקוחות הנתבעת פוגעת בנתבעת וגורמת לה נזק כלכלי גדול ביותר, בין היתר משקיים חשש להטעיית לקוחות, כשהצרכן הרוכש את הסחורה עלול להתבלבל בין מוצריה לבין המוצרים שמשווק התובע עבור החברה החדשה בה מועסק לנוכח העובדה כי במשך שנים הכירו את התובע כסוכן של הנתבעת ומדובר בסחורה זהה.

לנוכח האמור עתרה הנתבעת לצו מניעה קבוע המונע מהתובע לפנות בכל דרך שהיא אל לקוחות הנתבעת ולהימנע מכל קשר עסקי עמם למשך שנתיים ימים לפחות. כן עתרה הנתבעת לחייב את התובע בפיצוי בסך 200,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתנהלותו זו של התובע.

24. לטענת התובע, תביעת הנתבעת בעילה של "גניבת עין" (סעיף 37 לכתב התביעה) אינה בסמכותה העניינית של בית הדין לעבודה ומעבר לכך, תביעת הנתבעת הוגשה בחוסר תום לב רק על מנת להלך על התובע אימים ולמנוע ממנו לתבוע את זכויותיו על פי דין. מעבר לכך ולגופו של עניין טען התובע כי רוב הנגריות נוהגות לרכוש מוצרים ממספר ספקים מסוגה של הנתבעת; רשימת הנגריות באיזור השיווק של הנתבעת ניתנת לאיתור בקלות ב'דפי זהב' ובמאגרי המידע באינטרנט; הנתבעת לא השקיעה כל משאבים בהכשרתו שכן התובע היה בעל נסיון רב בשיווק ובמכירות עוד בטרם החל לעבוד בנתבעת; לא נחתם בין הצדדים כל הסכם העסקה המגביל את חופש העיסוק של התובע ואף לא היתה כל התחייבות מצד התובע להגביל עיסוקו כאשר הודיע על התפטרותו.

התשתית המשפטית

25. בפתח הדברים יצוין כי תביעת הנתבעת בעילה של "גניבת עין" אינה בסמכות בית הדין לעבודה. סעיף 22 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "החוק") קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות לדון רק בתובענה שעילתה בהפרת הוראות פרק ב' לחוק.עילה של גניבת עין מצויה בפרק א' לחוק (סעיף 1) וסעד של פיצוי כספי בגינה מצוי בפרק ג' לחוק (סעיף 13). מכאן שטענת הנתבעת לפיה שיווקם של מוצרים דומים וזהים למוצריה על ידי התובע יש בו כדי הטעיה וגניבת עין - דינה להידחות מחוסר סמכות ענינית.

26. סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר 'סוד מסחרי' באופן הבא:

"'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחרהו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירת סודיותו".

סעיף 6(א) לחוק קובע כי "לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר".גזל סוד מסחרי מוגדר בסעיף 6 (ב) לחוק כאחד מאלה:

"(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;

(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;

(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו."

27. על דרך ההוכחה של קיומו של סוד מסחרי נאמרו בפסיקה הדברים הבאים:

"'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של 'סוד מסחרי' להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של 'סוד', כפי שארע במקרה דנן אלא יש להצביע לדוגמא, על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה'סוד המסחרי' על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר 'סוד'. יתרה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב'סוד' וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן."[38]

על פי הפסיקה רשימת לקוחות יכולה לבוא בגדרו של סוג מסחרי: "רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה 'מן המוכן'".[39]

בענין הר זהב[40]נקבעו מספר עקרונות לצורך ההכרעה אם מדובר ברשימת לקוחות שהיא בגדר סוד מסחרי:

"ראשית, ...רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית...

שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך לרשימת הלקוחות.

שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עימו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול לו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות... בנוסף עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבל.

רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב הענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות אלפי לקוחות. כך, שונה המצב מענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.

זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.

לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם".

28. באשר להגבלת זכותו של עובד לשעבר לעבור לעבוד אצל חברה מתחרה - בענין טוני טועמה[41]הוגבלה זכותו של עובד לשעבר לעסוק בעיסוק בו עסק קודם תוך ניצול סודות עסקיים של מעבידו, אף כשלא הביע התחייבות מפורשת לכך, וזאת מכח חובת תום הלב ומכח חובת הנאמנות של עובד למעבידו:

"על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו, והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצרכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה".

ובפסק הדין בעניין צ'ק פויינט קבע בית הדין הארצי כי: "יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב'סוד מסחרי' השייך למעסיקו הקודם...". יחד עם זאת, נקבע עוד בפסיקה, כי הוכחת קיומו של "סוד מסחרי" אינה מובילה בהכרח להגבלת עיסוקו של העובד:

"עובד שמצוי בידו 'סוד מסחרי' אינו מנוע בכל מקרה מלעבוד אצל מעסיק מתחרה. בבוא בית הדין להגביל את עיסוקו של עובד, יש ליתן ל'סוד המסחרי' שבידו משקל משמעותי, רק אם קיימת הסתברות סבירה, כי העובד יעשה בו שימוש והדבר יפגע באופן ממשי במעסיקו הקודם."[42]

מעבר לכך נקבע בפסק הדין בעניין צ'ק פוינט, כי הגבלת העיסוק אינה מוגבלת רק למקרה של צורך בשמירה על סוד מסחרי אלא גם למקרה של הפרת חובת תום-הלב וחובת האמון, המשתרעים הן על תקופת העבודה והן לאחריה.

האם גזל התובע סודות מסחריים של הנתבעת?

29. לטענת הנתבעת, התובע גזל את לקוחותיה שהינם בבחינת "סוד מסחרי" על פי החוק. כפי שנקבע בפסיקה שהובאה לעיל, רשימת לקוחות מהווה סוד מסחרי רק בנסיבות בהן מוכח כי דרוש מאמץ מיוחד להשיגה או שיש ערך מוסף כלשהו בקבלתה "מן המוכן". התובע אישר בחקירתו הנגדית כי במסגרת עבודתו בחברת פורמייקה סנטר בע"מ פנה ללקוחות שאיתם היה בקשר בתקופת עבודתו בנתבעת: "כל היבואנים והספקים בזמנו גם בעץ וגם בפירזול הכירו אותי שם"; "הלכתי בכללית לכל הנגריות באיזור, שזה חלק מהם היו גם שייכים שעבדתי איתם פעם"; "הלכתי ללקוחות קודמים וגם לנגריות אחרות"[43]ואף אישר כי חלק מהלקוחות של הנתבעת עברו לעבוד עם פורמייקה סנטר[44].

עם זאת, הנתבעת לא הציגה בפנינו את רשימת לקוחותיה, לא טענה כיצד ככלל משיגים לקוחות בענף, לא פירטה כיצד השיגה את לקוחותיה ואלו מאמצים השקיעה כדי לגבש את רשימת לקוחותיה ולא הובאה כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענה כי רשימת הלקוחות של התובעת הינה בבחינת סוד מסחרי ולגרסת התובע: "בענף העץ לנגריות נוהגות רוב הנגריות לרכוש מוצרים ממספר ספקים מסוגה של התובעת (הנתבעת - א.א.)- קרי לעבוד במקביל עם מספר חברות מסוגה של התובעת (הנתבעת - א.א.) וכי "רשימת הנגריות באיזור השיווק ניתנת לאיתור בקלות הן ב'דפי זהב' והן במאגרי המידע באינטרנט"[45].

הנתבעת אף לא טענה וממילא לא הוכיחה כי התובע ניסה לשדל לקוחות לעבור לקבל שירות מחברת פורמייקה סנטר בע"מ ואף לא סתרה את גרסת התובע לפיה פעל מול נגריות שפרטיהן מפורסמים ב"דפי זהב"[46]. מכאן שאף לא נטען ולא הוכח כי התובע עשה שימוש כלשהו במידע בדבר לקוחות התובעת.

30. כן טענה הנתבעת כי במסגרת עבודתו לשיווק מוצרי חברת פורמייקה סנטר בע"מ עשה התובע שימוש במחירון של הנתבעת וכך יכול היה להציע מחירים אטרקטיביים יותר ללקוחות. אכן כאשר עבר התובע לעבוד בחברת פורמייקה סנטר, וכשהוא יודע מה המחירים שמציעה הנתבעת, יכול היה לכאורה להציע ללקוחות מחירים אטרקטיביים יותר. עם זאת, לגרסת התובע, במסגרת עבודתו בחברת פורמייקה סנטר בע"מ הוא עושה שימוש במחירון של חברה זו, שהיה קיים עוד בטרם הגיע לעבוד בה ואף הבהיר: "הנתבעת בחיים לא יכולה למכור לסיטונאים כי הוא קונה מיד שלישית ובקושי הוא יכול למכור לנגריה. שאני בא לנגר אני מציע את המחירון מתאים לו קונה לא מתאים לו לא קונה."[47].מר ניסים אישר בחקירתו הנגדית כי חברת פורמייקה סנטר בע"מ הינה יבואנית בעוד שהנתבעת אינה מייבאת וכי לפיכך אף הנתבעת נוהגת לקנות סחורה מפורמייקה סנטר[48].

על הנתבעת הנטל להוכיח כי התובע עשה שימוש במחירון הנתבעת על מנת להציע ללקוחות מחירים אטרקטיביים יותר. דבר שכזה לא הוכח. הנתבעת לא הוכיחה כי כאשר פנה התובע אל לקוחותיה במסגרת עבודתו בחברת פורמייקה סנטר בע"מ הוא הציע להם מוצרים במחיר זול יותר או בתנאי תשלום נוחים יותר. מעבר לכך, לא הוכח כי המחירונים של הנתבעת היו "ייחודיים" בבחינת "סוד מסחרי" הראוי להגנה.

31. זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה לפיה לאחר שנה מיום עזיבתו של התובע והתחלת עבודתו אצל החברה מתחרה, הפסיקו רוב לקוחותיה של הנתבעת לקנות את מוצריה בשל פער המחירים שכן המתחרה מוכרת בכ - 20% פחות ממחירי השוק בתור היבואנית; הנתבעת לא הוכיחה את גרסתה כי חלה ירידה כלשהי במספר לקוחותיה; היא לא הוכיחה את גרסתה כי המכירות ירדו בצורה דרסטית"[49]או כי חלה ירידה כלשהי בהכנסותיה מאז שפסקה העסקתו של התובע; היא לא הציגה כל דוחות כספיים להוכחת גרסתה זו ולא פרטה למשך כמה זמן צפויים הפסדי הכנסותיה ולא ברור כיצד הגיעה לסכום הנתבע בכתב התביעה בגין הפסדי הכנסות מלקוחות.

32. בין היתר טענה הנתבעת כי העובדה שניתן למצוא רשימת לקוחות ב'דפי זהב' אין בה כדי לדחות את טענותיה לגבי גניבת לקוחות, שכן ההיכרות המעמיקה של התובע עם הלקוחות - היכרות שזכה לה במהלך עבודתו בנתבעת - היא שאפשרה לו לגזול את לקוחותיה. איננו מקבלים טענה זו של הנתבעת שכן מדובר במומחיות ובידע שצבר במהלך עבודתו בנתבעת והפך לחלק מכישוריו השייכים לו, כפי שקובע סעיף 7 (א) לחוק עוולות מסחריות:


מעורבים
תובע: אזגורי אברהם ע"י ב"כ עו"ד שוורץ
נתבע: רזי הפירזול בע"מ
שופט :
עורכי דין: