ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יצחק מרקוביץ :

מדינת ישראל

נ ג ד

יצחק מרקוביץ

ע"י ב"כ עו"ד סופר

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו

שופטת שרית קריספין-אברהם

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרם תאונת דרכים בגין אי ציות לתמרור ב- 37 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(2) לפקודת התעבורה.

הנאשם כפר באישומים המיוחסים לו ובמועדים 29.6.11 ו- 20.12.11 , נשמעו הראיות בתיק שבנדון.

מטעם המאשימה, העידו העדים הבאים:

עדת תביעה מספר 1- מירב אליה, נהגת הרכב המעורב

עד תביעה מספר 2 - רס"מ ארז בסון, בוחן תאונות דרכים, מטעמו הוגשו תרשים הצומת, שסומן ת/2, מפה של הצומת, שסומנה ת/3 וכן סקיצה שערך במקום התאונה, שסומנה ת/4.

כמו כן הוגשו תעודה רפואית על שם מירב אליה והודעת הנאשם במשטרה, שסומנו ת/1 ו- ת/5, בהתאמה.

להלן גרסת המאשימה, כעולה מכתב האישום, עדותם של עדי התביעה והראיות שהוגשו:

ביום 16.12.09, בסמוך לשעה 21:30, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, ברחוב המלך כורש, מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו לצומת עם רחוב אוליפנט, לא ציית לתמרורי ב- 37 המוצבים במקום, לא עצר רכבו בקו העצירה, פנה שמאלה בצומת, חסם דרכה של הנהגת המעורבת, שנסעה ברחוב אוליפנט, מכיוון מערב לכיוון מזרח ומימין לשמאל כיוון נסיעת הנאשם ושני כלי הרכב התנגשו.

עד תביעה מס' 2, קבע כי שדה הראיה לשמאל מקו הצומת הנו כ- 40 מטר לכל כיוון, מבלי להתייחס לכלי רכב חונים במקום.

כתוצאה מהתאונה, נחבלו בגופה נהגת הרכב המעורב וכלי הרכב ניזוקו - רכב הנאשם ניזוק בדופן ימנית קדמית ורכב המעורבת ניזוק בדופן שמאל.

להלן גרסת הנאשם, כעולה מעדותו בבית המשפט:

הנאשם נהג ברכב, כאמור לעיל, לאחר שיצא ממקום חניה סמוך לצומת. הנאשם מתגורר באזור ומכיר את הצומת. בשל מגבלת שדה ראיה שנגרמה בשל כלי רכב חונים במקום, התקדם באיטיות רבה ובהגיעו לאמצע הצומת, פגע בו רכבה של עדת תביעה מס' 1.

יצוין כי בעדותו הראשית, לא מסר הנאשם כי עצר בשלב כלשהו ורק במהלך חקירתו הנגדית ובשלב החקירה החוזרת, מסר כי עצר מספר פעמים טרם כניסתו לצומת.

דיון והכרעה

על כתפיו של נהג המעורב בתאונת דרכים, מקום בו בכיוון נסיעתו מוצב תמרור המחייב אותו במתן זכות קדימה לרכב המגיע לצומת, קל וחומר מקום בו עסקינן בתמרור המחייב את הנהג לעצור את רכבו וליתן זכות קדימה כאמור, מוטל הנטל להוכיח כי עשה כל אשר ביכולתו על מנת למנוע את התאונה, אך התאונה לא נמנעה, על מנת שבית משפט יקבע כי אינו אחראי לגרם תאונת הדרכים.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, אני קובעת כי הנאשם לא הרים את הנטל, כאמור.

טענה בדבר מגבלת שדה ראיה בצומת, אינה יכולה להוות פטור מאחריות, שכן הנהג נדרש לנקוט במשנה זהירות, טרם כניסתו לצומת.

לא שוכנעתי כי הנאשם אכן עצר רכבו טרם כניסתו לצומת, בין אם בקו העצירה ובין אם בקו הצומת, שכן הן בהודעתו במשטרה והן בעדותו, כאמור לעיל, בבית המשפט, לא סיפר באופן ספונטני כי עצר את הרכב, כנדרש ממנו. רק בחקירה חוזרת אמר לראשונה שעצר בעצור.

בהודעתו במשטרה מסר הנאשם:"יצאת מהחניה לכיוון רחוב אוליפנט ופניתי שמאלה עם כיוון התנועה לרחוב אוליפנט. התקדמתי לאט ממצב עצירה מוחלטת, שכן הייתי בחניה. מכיוון שיש כלי רכב חונים על רחוב אוליפנט בצד שמאל של רחוב אוליפנט (מצד ימין שלי). התקדמתי לאט בגלל שאין ראות טובה בצד ימין שלי ואז במפתיע נכנס בי רכב.." - ראה שורות 15-19 ל- ת/5.

עדותו בבית המשפט הייתה דומה:" יצאתי מהחניה וכיוון שאין שדה ראיה..התקדמתי לאט לאט מכיוון שאין שדה ראיה בכלל..התקדמתי לאט לקו הצומת ולא רואים כלום, התקדמתי עוד קצת ועוד קצת.. ראיתי משהי שנכנסה לי בכנף.." - ראה עמוד 7 לפרוטוקול שורות 30-31 ועמוד 8 לפרוטוקול, שורות 1-4.

מדבריו אלה, נראה כי העובדה כי הנאשם חנה בסמוך לצומת, גרמה לו שלא לעצור שוב טרם כניסתו לתוך הצומת, אלא להסתפק בנסיעה איטית לתוך הצומת.

כמו כן, לא ברור לי מדוע לא הבחין הנאשם, לכל הפחות, באלומת האור של הרכב המתקרב לצומת, גם אם אקבל טענתו כי רכבים שחנו במקום הגבילו את שדה הראיה שלו לכיוון הגעת הרכב המעורב.

בין אם הייתה תאורה תקינה במקום ובין אם מדובר בתאורה חלקית, לא תיתכן כל מניעה מלהבחין באלומת האור של רכב המתקרב לצומת.

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי הנאשם עשה ככל לאל ידו על מנת למנוע את התאונה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשם מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום כ"ז טבת תשע"ב , 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: יצחק מרקוביץ
שופט :
עורכי דין: