ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד דניאל כרבי :

מדינת ישראל

נ ג ד

דניאל כרבי

ע"י ב"כ עו"ד נאורי

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו

כב' השופט עופר נהרי

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו נטען כי כאשר נהג ברכב (מונית) לא ציית הוא לתמרור ב-37 אשר היה מוצב בדרך בכיוון נסיעתו בכך שאף שעצר את רכבו לא נתן הוא על פי הטענה זכות קדימה לכלי רכב אחר וזאת בניגוד לתקנות 64(ד) ו- 22(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר ולפיכך התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העיד השוטר מר ולדי מוליאור ובמסגרת עדותו הוגש הדו"ח שערך ובו כלול גם תרשים שערך (סומנו ת/1).

מטעם ההגנה העיד הנאשם ובמסגרת עדותו הוגשו צילומים שצילם כשבעה חודשים לאחר האירוע (סומנו נ/1).

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות, בחנתי את הראיות ושקלתי את טיעוני הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא שדין הנאשם להרשעה בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

השוטר ערך דו"ח מפורט ותרשים מפורט אשר מן הפרטים המצויים בהם עולה כי תצפיתו של השוטר היתה ראויה וכי גם היה מרוכז במתרחש.

לא נסתר כי בכיוון נסיעתו של הנאשם היה מוצב תמרור עצור אשר חייב אותו לקיים שתי מצוות :

האחת - עצירה לפני קו העצירה במקום . (דבר שהנאשם עשה).

והשניה - מתן זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר - והכל כהוראת תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה . (דבר אשר מצאתי כי הנאשם לא עשה).

היותה של תצפיתו של השוטר תצפית טובה וקרובה נתמכת בכך שהשוטר ידע לזהות כאמור כי הנאשם דווקא ביצע עצירה של רכבו בקו העצירה, והנאשם אכן אישר כי עשה כן.

ובמילים אחרות: יכולתו של השוטר לראות ולקבוע כי הנאשם מבצע עצירה כאמור, מלמדת כי היה לשוטר שדה ראיה אל עבר הצומת ואל עבר מכוניתו של הנאשם והתנהלותו של הנאשם.

אני נותן אמון בעדותו של השוטר על כי מיקום עמידתו היה היכן שתיאר השוטר הן במלל בנסיבות הדו"ח שערך על אתר והן בתרשים שגם אותו ערך על אתר.

אלא שאף אם הייתי מאמץ את גירסת ההגנה בדבר המיקום האחר לשיטתה של מקום עמידת השוטר, עדיין הייתי נותר עם מסקנה דומה בדבר תצפית ראויה של השוטר אל עבר הצומת , שהרי מתמונותיה של ההגנה עצמה עולה כי גם מהמיקום שנטען על ידה כמיקום עמידת השוטר, ניכר שניתן לראות בבירור את הצומת.

לא נסתרה גירסת השוטר על כי היתה בעת הרלבנטית ראות טובה ומזג אויר נאה.

האירוע התרחש ביום קיץ, בחודש אוגוסט, בשעה 18:00.

גם לא מצאתי כי גם נסתר שנשמר קשר עין רצוף ע"י השוטר.

השוטר תיאר בדו"ח כי לאחר שהנאשם עצר את מוניתו בקו העצירה, החל הנאשם בנסיעה, פנה שמאלה ונכנס לצומת, אלא שאז הגיעה בדרך החוצה מכונית מסוג שברולט (שהשוטר אף רשם את מספרה) וזו אולצה לבלום בפתאומיות ואגב השמעת חריקת צמיגים וזאת כדי לא לפגוע במוניתו של הנאשם.

השוטר תיאר כי מכונית השברולט הנ"ל נעצרה כמטר מהדלת הקדמית ימנית של המונית של הנאשם.

השוטר עשה עלי רושם מהימן ועניני וגם אינני סבור כי היו לו כביכול ענין או יכולת להמציא כביכול מדמיונו את כל אותם פרטים מסויימים מאד שתיאר בדו"ח ובהם גם מספר הרישוי של השברולט שעצרה כאמור בחריקת צמיגים כמטר ליד הדלת הימנית קדמית של המונית וזאת בשל מה שנכפה ע"י כניסתו של הנאשם עם מוניתו לצומת כפי שנכנס.

הנאשם טען כי מיקום השוטר מהצומת היה במרחק של כ- 90-80 מטרים.

לא הוגשה כל מדידה או מסמך התומכים בכך, ולמען האמת עיון בתצלומים שהגיש כאמור הנאשם עצמו (ששם מוצגת גירסתו שלו למיקום השוטר) מלמד בכל הכבוד על מרחק קצר מן המתואר ע"י הנאשם (ודי לשם כך בקבלת הפרופורציות של מספר אבני השפה הניכר לערך בתמונות).

ואולם כך או כך, תמונותיו של הנאשם עצמו מציגות כאמור שדה ראיה ברור וקרוב.

הסניגור טען בסיכומיו כי נקודת המוצא בבחינת שאלת מתן זכות קדימה היא מה יכול וצריך הנאשם לצפות, לראות ולהעריך.

בכל הכבוד, עמדתי היא כי נקודת המוצא היא שאם הביא הנאשם בהתנהלותו למצב דברים שבו חסם דרכו של רכב אחר (רכב השברולט) ואילץ אותו לבלום בלימת חירום ולעצור כמטר לפני הדלת הימנית של מוניתו של הנאשם כדי למנוע תאונה, אזי פירושו של דבר שהנאשם קיפח את זכות הקדימה של רכב השברולט הנ"ל אשר היה בגדר רכב המתקרב או הנכנס אל הצומת כלשונה של תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה.

אין בפני ראיה כי רכב השברולט ננהג באופן חריג .

אין בפני כל עדות או ראיה מפי ההגנה על כי שדה הראיה לנאשם היה מוגבל, ואף אם היתה ראיה שכזו אזי עדיין צריך היה הרי הנאשם בנסיבות שכאלה לנקוט זהירות יתרה.

בתגובתו על אתר אמר הנאשם כי עצר ולא ראה אף רכב.

בעדותו בבית המשפט אמר הנאשם כי בעצם ראה רכב אך סבר שהוא עדיין רחוק וכי יוכל להספיק להיכנס לצומת בחסות הולכי רגל שחצו לדבריו את הכביש בכיוון נסיעת אותו רכב.

אי התאמה זו בין דברי הנאשם הספונטנים על אתר לבין גירסתו בבית המשפט איננה מסייעת לי בהסתמכות על גירסתו של הנאשם בפרשה זו.

הסתבר עוד כי השוטר גם היה אובייקטיבי כנדרש לרשום מפי הנאשם את תגובתו כלשונה על כי יגיע למשפט עם עורך דין , וגם היה אובייקטיבי כנדרש לרשום ולציין כאמור כי הנאשם ביצע כנדרש עצירה של רכבו בקו העצירה.

היבטים אלה מחזקים את התרשמותי על כי השוטר פעל באופן הוגן ועניני.

הנאשם טען בעדותו כי עצירת/בלימת מכוניות נעשתה במקום רק כאשר כבר הורה לו השוטר לעצור ולדברי הנאשם היה זה כבר כ- 90-80 מטר מהצומת כאמור.

בכל הכבוד והערכה, אני נותן אמון בעדות השוטר על כי ההתרחשות של עצירת כלי רכב בכביש היתה בצומת ולא אחריו וכי הדבר היה אגב חריקת צמיגים מצד רכב השברולט כאשר זה האחרון נעצר כאמור כמטר ממוניתו של הנאשם.

היבט נוסף המקשה עלי, בכל הכבוד, לקבל את גירסתו של הנאשם הינה העובדה שלא היתה מחלוקת בפיו כי עובר לכניסתו לצומת המקום היחידי שבו ביצע עצירה של רכבו היה בקו העצירה.

כוונתי לכך שעולה מתמונותיו של הנאשם שבכיוון נסיעת הנאשם קו העצירה איננו סמוך לקו הצומת, וכי אחרי קו העצירה,ובטרם קו הצומת, קיים בצומת זה ובכיוון זה עוד מרחק המאכלס מעבר חציה.

נמצאתי אומר לפיכך כי אם מזכיר הסניגור בסיכומיו ענין שדה ראיה לנאשם וניתן לראות כי למעשה בחר הנאשם לעצור לדבריו רק בקו העצירה, אין לך אלא להסיק שאחרי העצירה בקו העצירה נע הנאשם ברציפות ללא עצירה וכל זאת כעולה מגירסתו של הנאשם עצמו.

יתכן שלו הנאשם היה בוחר לעצור שוב בקו הדמיוני של הצומת (המצוי כאמור כברת דרך אחרי קו העצירה) ולא להיכנס בנסיעה רצופה לצומת, יכול היה הנאשם להבחין מבעוד מועד ברכב השברולט ולא להפתיעו ולחסום דרכו עד כדי כמעט התרחשות תאונה אשר ניכר שנמנעה אך בשל בלימת חירום שביצע רכב השברולט.

מפי הנאשם נרשם כאמור המשפט: "אני עצרתי ולא ראיתי אף רכב".

טוב עשה הנאשם שעצר ואולם למרבה הצער ניכר כי הזניח הנאשם את קיום החובה הנוספת והחשובה לא פחות והיא חובת מתן זכות הקדימה בצומת .

הנאשם לא הביא לעדות נוסעים שהיו עמו במונית ומנגד התביעה לא הביאה לעדות שוטר מתנדב שערך מזכר אודות האירוע ואולם בשל תקלה של התביעה לא הוסף כעד לכתב האישום במעמד ההקראה והכפירה.

מצוי לפיכך בפני מצב דברים שבו נשקלת עדות השוטר אל מול עדות הנאשם.

מודע אני לחובת הזהירות היתרה טרם החלטה בדבר הרשעה מקום שהתביעה מבקשת להישען על עדות יחידה מטעמה ושמתי זאת לנגד עיני.

שקילת העדויות וסימני האמת העולים מן המיכלול מביאים אותי עם זאת למסקנה כי עדותו המפורטת של השוטר ראויה להסתמכות וגם נהנית מחיזוק לא מועט מתוך העולה מדבריו ומתמונותיו של הנאשם עצמו.

לאחר כל אלה מורשע בזאת הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: דניאל כרבי
שופט :
עורכי דין: