ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק הרוני נגד דורון יצחקי :

יצחק הרוני

נ ג ד

דורון יצחקי

בית משפט השלום בתל-אביב-יפו

כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסך 480,000 ₪ שמקורה בקשה לביצוע שטר וניתנה לחייב רשות להתגונן.

א. רקע

ברחוב הרצל 5 כפר יונה מצוי מגרש (להלן: "המקרקעין"), שהבעלות בו הינה במושע, בחלקים שווים של שלושה. א. התובע, ב. משה יצחקי (אביו של הנתבע) ג. שלמה אהרוני (צד ג').

חלקו של התובע בנכס בלבד, הושכר על ידי התובע ביום 22/10/02 לחברת סופרמרקט כפר יונה בע"מ (להלן: "החברה") , בהתאם להסכם שכירות שנחתם אותו יום, (להלן: "הסכם השכירות"). כאמור, המושכר הינו רק לגבי חלקו היחסי והבלתי מסוים של התובע בנכס.

טרם חתימת הסכם השכירות החזיק התובע ב- 33% ממניות החברה ובמעמד חתימת הסכם השכירות, העביר התובע את מניותיו בחברה בחלקים שווים, למשה יצחקי (אביו של הנתבע) ולשלמה אהרוני (צד ג') בחלקים שווים. כך שמרגע חתימת הסכם השכירות בין התובע לחברה, הבעלים של החברה הינם משה יצחקי וצד ג' בחלקים שווים.

ב. תמצית טענות הנתבע

1. שטר החוב נשוא תביעה זו, הוגש לביצוע כשלוש שנים לאחר שהחברה פינתה את המושכר, והוא ניתן לתובע כשטר בטחון בכפוף להסכם השכירות. מכיוון שהסכם השכירות הסתיים זה מכבר, גם שטר החוב בטל ומבוטל, מה עוד שלא ידוע לנתבע על כל חוב שהוא של החברה כלפי התובע.

אביו המנוח של הנתבע, הודיע בכתב כבר ביום 9/10/07 לשני שותפיו האחרים במושכר - הם התובע וצד ג', כי ברצונו להמשיך בהשכרת המבנה ולכן יפעל להשכירו לחברה או לצד ג' מטעמה. (סע' 4 לתצהיר התומך בבקשת ההתנגדות לביצוע שטר).

מכיוון שהצעת "רשת מזון חינם פלוס" (להלן: "חינם פלוס") הייתה הטובה ביותר להיטיב עם החברה ובעלי המושכר, הושכר הנכס לה.

2. מאז 22/10/07 המועד בו נחתם הסכם השכירות עמה, מחזיקה בנכס חינם פלוס שבבעלותו הבלעדית של הנתבע. חינם פלוס משלמת לבעלי המקרקעין דמי שכירות, בהתאם להסכם השכירות עמה, ואף משלמת דמי חכירה למנהל מקרקעי ישראל בהתאם לשוברי תשלום שהעביר לה התובע עצמו, מה שמחזק את העובדה שידע אודות הסכם השכירות עם חינם פלוס ואף מבקש לקיימו.

טוען הנתבע, כי תקופת השכירות לחינם פלוס, שאינו נשוא תביעה זו, הינה עד 22/7/10 בין החברה לבין חינם פלוס אין כל קשר משפטי או שיתופי.

לעניין שטר החוב נשוא תביעה זו, טוען הנתבע, כי התובע לא מצא לנכון לתבוע גם את צד ג' שגם הוא חתום עליו ועל כתב הערבות.

3. לטענת הנתבע, החברה בפירוק מאז 22/10/07, מונה לה מנהל מיוחד ועל התובע היה להגיש את תביעת החוב למנהל המיוחד, ומועד הגשת תביעות חוב אליו חלף. מה עוד שהתובע, כך הנתבע, לא פרט כיצד חושב סכום החוב הנטען. התובע לא שלח הודעה מוקדמת של 14 יום לערבים, הנתבע, כערב, לא נדרש לגרום לכך שהחברה תפנה את המושכר ואף לא נדרש לכך כבעל מניות של חינם פלוס, כיוון שקיים עמה הסכם שכירות תקף, שדמי השכירות על פיו, משולמים כדין. אי הודעה כזו מטיל את מלוא האחריות על התובע.

המלאי של החברה נמכר לחינם פלוס ובאותו יום חדלה החברה מלהתקיים, והיא כבר לא הייתה בשליטת בעלי המניות אלא בשליטת המפרק. בית המשפט המחוזי והמפרק דחו את בקשת התובע להשבת המושכר, ואף דחו את תביעת החוב בגין דמי שכירות ופיצוי אשר הגיש התובע, לאור העובדה שמאז 22/10/07 לא מחזיקה החברה במושכר.

4. ביום 24/10/07 הגישו התובע וצד ג' בקשת לפירוק החברה ובקשה לצירוף יצחק הרוני לתיק הפירוק וזה המועד בו מונה מנהל מיוחד.

גם מההליכים השונים שהגיש התובע, ניתן ללמוד שהוא ידע שחינם פלוס מחזיקה מאז את המושכר וכי החברה זנחה את עסקיה. ביום 23/10/07 אף חילט התובע את הערבות הבנקאית האוטונומית.

כל אלה מבהירים שהתובע ידע שהחברה אינה אוחזת עוד במושכר ועזבה אותו והמלאי שלה נמכר לחינם פלוס, כך שהיא זנחה את עסקיה.

5. טוען הנתבע, כי פסק הדין שניתן בבש"א 2806/08 אשר לא קבע שעל החברה להשיב את המושכר לתובע, מייתר את התביעה דנן. בכך, כך הנתבע, כשל התובע בניסיונותיו להוכיח שהחברה מחזיקה במושכר. גם המנהל המיוחד שמונה לחברה לא תבע את פינוי חינם פלוס מהמושכר, מה שהיה מצמצם את הנזקים.

התובע מחזיק בצ'קים שמסרה לו חינם פלוס, לתשלום חלקו בדמי השכירות של המושכר ואף העביר לחינם פלוס את שוברי התשלום למנהל מקרקעי ישראל. על כל אלה מוסיף הנתבע, כי גם צד ג' חב על פי שטר החוב וכתב הערבות, בחלקים שווים.

6. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע, כי הינו בעל מניות יחיד בחינם פלוס, שמנהל עתה את הסופרמרקט ואף היה מנהל בחברה. לטענתו, תפקידו כמנהל החברה שימש רק לצורך קניות וכן היה בעל זכות חתימה בחברה על צ'קים ובחשבון הבנק. מכיוון שאביו חלה, הוא קיבל סמכויות נרחבות יותר בחברה מאביו ומצד ג', כולל להעסיק עובד נוסף, אך מעולם לא נתנו לו סמכות לחתום על הסכם מהותי או דו"חות. בפועל, ניהל את הסופרמרקט שהיה בבעלות החברה עד שנת 2005. כן אישר כי מונה ליו"ר האסיפה הכללית של החברה שהתקיימה ביום 21.10.07.

עוד העיד הנתבע, כי עו"ד גולני מטעמו, נכחה בישיבה במהלכה הסביר לו ב"כ התובע, מהו ומה משמעות שטר הביטחון עליו הוא אמור לחתום, ואף עו"ד גולני הסבירה לו מהו שטר הביטחון עליו הוא אמור לחתום.

בחקירתו אישר הנתבע, כי בישיבה עם התובע ובניו הם אמרו, כי ברצונם לסגור את המושכר "שיהיה סגור לעולמים".

בהמשך העיד : "נחתם חוזה ביני לבין אבי, אבי השכיר לי את הנכס ולמיטב זכרוני נדמה לי שזה היה ב - 23.10.07" (ע' 19 שורות 12-13 לפרוטוקול).

ג. טענות התובע

1. הנתבע, אביו והחברה מעולם לא פינו את הנכס. חודשים מספר לפני תום מועד השכירות, אמר משה יצחקי לתובע, לבנו ולצד ג', כי אין בכוונתו ובכוונת החברה לפנות את הנכס עם תום תקופת השכירות. ביום 27/8/07 כתב משה יצחק מכתב אל התובע וצד ג', בו טען כי נוכח הבעלות המשותפת במקרקעין, איש מהשותפים אינו יכול לקבל החלטות על דעתו, לפינוי הנכס. (נספח ה' לתצהיר התובע).

צד ג' כתב ביום 19/9/07 אל משה יצחקי והנתבע, כי הינו מתנגד להארכת הסכם השכירות והודיע להם, כי אי פינוי המושכר לאחר יום 22/10/07 יהווה הפרת הסכם השכירות כלפי צד ג' והתובע (נספח ו' לתצהיר התובע).

2. במסגרת התביעה בבש"א 003418/07 בבית משפט השלום בנתניה (נספח ז' לכתב התביעה) הצהיר משה יצחקי, שאין בכוונתו לפנות את החברה מהמושכר, ואף הגיש בקשה לצו הטרדה מאיימת נגד חיים הרוני, בנו של התובע.

עו"ד סאסי, בא כוחו של משה יצחקי, כתב ביום 9/10/07 אל התובע וצד ג', ופרט, כי פנייתו אליהם הינה לאור הצהרת התובע וצד ג' בצורה גורפת ומוחלטת על החלטתם הסופית להביא לסגירה הנכס המושכר שעל המקרקעין. במכתב זה הודיע להם עו"ד סאסי, כי מרשו - משה יצחק, מתנגד לסגירת הנכס ואי השכרתו, כי מעשיהם מנוגדים לכל הגיון מסחרי כיוון שהנכס מניב דמי שכירות ראויים. כן הודיע להם, כי החברה תמשיך לשהות במקום כל עוד לא נמצא שוכר וכי משה יצחקי אף שוקל את המשך השכירות לחברה לתקופה נוספת ולהמשיך את פעילותו במבנה. (נספח ח' לתצהיר התובע).

3. בתום תקופת השכירות, העמידו משה יצחקי ובנו בריונים בפתח המושכר ומנעו כניסה אליו ואף הוגשה על כך ביום 23/10/07 תלונה.

התובע לא הגיש תביעה נגד צד ג', כיוון שהאחרון פעל ככל יכולתו למנוע את הפרת ההסכם ועשה הכל כדי לפנות את הנכס אך ללא הצלה נוכח התנהלות משה יצחקי ובנו.

התובע מפנה לפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 21/10/07 ממנו עולה, כי משה יצחקי והנתבע קיבלו החלטות שערוריות, מבלי שהיו מוסמכים לכך ותוך קיפוח צד ג' וגרמו לב"כ צד ג', עו"ד טל אזולאי סימון, לעזוב את האסיפה, תוך מחאה. פעולות אלה יפורטו בהרחבה בטענות ההגנה של צד ג'.

בפועל, על פי החלטתו הבלעדית של משה יצחקי, הוא חתם בשם החברה על הסכם למכירת מלאי החברה והציוד שלה לחינם פלוס. כן נקבע באותו הסכם המכירה, כי עובדי החברה הושאלו לחינם פלוס והיא אף קיבלה הרשאה להשתמש בשם ובמוניטין של החברה ופרוטוקול האסיפה הכללית הינם מאותו מועד, 21/10/07.

4. על כל אלה מוסיף התובע, ביום 22/10/07 נחתם הסכם שכירות של הנכס לחינם פלוס, שהינה בבעלות בלעדית של הנתבע, לבין החברה באמצעות משה יצחקי.

טוען התובע, כי כל הנכס הושכר לחינם פלוס לרבות חלקו של התובע וצד ג' למרות התנגדותם המפורשת הן להשכרה והן למכירת הציוד והמלאי.

הצ'קים שהעביר הנתבע אל התובע על חשבון דמי השכירות לא הופקדו והוא הודיע על כך לנתבע. מוסיף התובע, כי הנכס הושכר לחינם פלוס בדמי שכירות שהינם כרבע מדמי השכירות הריאליים.

5. התובע מפרט את ההליכים בהם שנקט נגד משה יצחקי והנתבע כדלקמן:

א. חילוט הערבות הבנקאית האוטונומית עם הודעת משה יצחקי שלא יפנו את הנכס ביום 15/10/07.

ב. ביום 21/10/07 הגישה החברה, באמצעות משה יצחקי, צו מניעה לחילוט הערבות בבת משפט השלום בנתניה בבש"א 3527/07. בקשה זו נדחתה ביום 24/10/07, ונקבע כי התובע לא קיבל מהחברה את החזקה הבלעדית, וגם לא בשליש הנכס.

ג. ביום 23/10/07 הגיש התובע תלונה במשטרה נגד הנתבע ואביו בגין אי פינוי המקרקעין.

ד. ביום 24/10/07 הגיש בקשת הצטרפות לבקשה לפירוק החברה שהוגשה על ידי צד ג' ובמסגרתה ניתן צו לפירוק החברה.

ה. ביום 27/1/08 הגיש, במסגרת תיק פש"ר 2422/07 (בש"א 2806/08) בבית המשפט המחוזי בקשה לביטול הסכם המכירה והשבה בה נקבע, כי כל אחד מהמשיבים והחברות שברשותם הם ישות משפטית נפרדת אך אין בכך למנוע סיווגה המובהק של העיסקה שרקמו כ- self selling(מכר עצמי) בו עומדים אותם צדדים או מקורביהם משני צידי המתרס. (נספח טז' לתצהיר התובע).

ו. ביום 20/7/08 הגיש התובע תביעת חוב למפרק בגין הפרת הסכם השכירות והשבת הציוד אך זו נדחתה. בערעור שהגיש התובע, ניתן תוקף של פסק דין לפשרה אליה הגיעו הצדדים ולפיה, יועברו לתובע 50,000 ₪ מקופת הפירוק בגין הציוד (נספחים יט-כ' לתצהיר התובע).

מהחלטת ערכאת הערעור עולה, כי בית המשפט המחוזי הפנה את הצדדים לבירור המחלוקת נשוא תביעה זו בערכאה המתאימה.

בחקירתו הנגדית העיד התובע, כי החל משנת 2007 אינו משלם דמי חכירה למנהל אלא החברה, שרק אותה הוא מכיר. הוא הגיש למפרק החברה תביעת חוב אך לא את שובר התשלום של דמי החכירה, כיוון שעל פי הסכם השכירות, כל ההוצאות ישולמו על ידי החברה לכן מסר אותם לחברה ולא לחינם פלוס.

6. בנו של התובע, אלי הרוני חזר על תצהיר אביו והוסיף, כי נוכח מצבו הנפשי הרעוע של אביו, אשר היה מאושפז בבית חולים לבריאות הנפש, כתוצאה מהתנהלות הנתבע ואביו, הוא ליווה את אביו בכל הפעולות והאירועים ויודע את העובדות מידיעה אישית כיוון שנכח עם אביו בכל עת.

בחקירתו העיד, כי נכח בישיבה עם אביו, צד ג' משה הררי ובני משפחה אחרים, אשר שמעו את דברי משה יצחקי, בדבר אי כוונתו לעזוב ולפנות את המושכר. לטענתו, התובע וצד ג' לא שלחו כל הודעה בכתב לנתבע ואביו, כיוון שהחליטו להיפגש בסמוך לסיום השכירות, כדי להבהיר את עתיד הנכס והודיעו למשה יצחקי ולנתבע, כי אין בכוונתם להאריך את תקופת השכירות.

לדבריו, הנתבע, אשר ליווה את אביו לאורך ההתנהלות העסקית, הוא זה שניהל את הסופרמרקט עבור החברה, במושכר, והיה בעל הסמכות הבלעדית לקבל החלטות בחברה. זאת הוא יודע מידיעה אישית, עת עבד מספר שנים בסופרמרקט שניהלה החברה היחד עם הנתבע.

ג. הודעת צד ג'

הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד שלמה אהרוני, אשר חתם עמו על שטר החוב וכתב הערבות וטוען, כי הינו חייב לשפותו במחצית הסכום שבו יחוייב, למרות שהתובע בחר שלא לצרפו לתיק ההוצאה לפועל ולתביעה דנן.

טוען הנתבע שצד ג', כאחד הבעלים במושכר וכבעל מניות בחברה, היה ברור לו כי החברה אינה שוהה עוד בנכס ונמצאת בהליכי פירוק על פי בקשת צד ג' אשר אף הוא מקבל דמי שכירות מחינם פלוס, ידע שחולטה הערבות הבנקאית האוטונומית וידע שחינם פלוס מחזיקה בנכס.

ד. טענות ההגנה של צד ג'

1. צד ג' חוזר בכתב הגנתו על טענות התובע ומפנה לכל המסמכים וההתכתבויות שהיו עם הנתבע ואביו.

לטענתו, ההחלטות שקיבלו הנתבע ואביו באסיפה הכללית של החברה שהתקיימה ביום 21.10.07, במסגרתה מונה הנתבע כיו"ר האסיפה, התקבלו בצורה שערורייתית תוך קיפוח זכויותיו, עד כדי שב"כ באסיפה, עו"ד אזולאי נאלצה לעזוב את האסיפה.

משה יצחקי טען בפניו, כי היו מספר הצעות רכישה של מלאי החברה, אך לא פרט אותן והנתבע הודיע שאביו הינו בעל השליטה בחברה, מה שאינו נכון, ולכן דחה את עמדת צד ג' וקיבל על דעת עצמו החלטה למכירת מלאי החברה.

2. ביום 21.10.07, יום אחד טרם סיום תקופת השכירות, חתם משה יצחקי, בשם החברה, על מכירת המלאי של החברה, הציוד שלה, השאלת עובדיה והרשאה להשתמש במוניטין שלה, לחינם פלוס . חתימת ההסכם הייתה בניגוד לעמדתו הנחרצת של צד ג' ובניגוד לכל דין. בהתאם להסכם זה הושכר לחינם פלוס כל שטח המקרקעין שהינם בבעלות משותפת של משה יצחקי, התובע וצד ג'.

ביום 19.9.07 שלח צד ג' לנתבע ואביו מכתב בו הביע את התנגדותו הנחרצת להארכת הסכם השכירות לחברה, והודיע להם, כי אי פינוי הנכס יהווה הפרת הסכם (נספח ו' לתצהיר צד ג').

ביום 19.10.07 כתב עו"ד סאסי, בשם משה יצחקי, אל צד ג' והתובע את המכתב בדבר כוונתו להמשיך להחזיק בכנס.

ביום 21.10.07 כתבה לנתבע ואביו עו"ד אזולאי בשמו של צד ג', כי פעולותיהם נעשו בניגוד לדעתו, כי הם קיבלו החלטות על דעת עצמם וגרמו למצבה הכלכלי הקשה של החברה. (נספח יא' לתצהיר צד ג').

2. הנתבע ואביו פעלו והתנהלו בניגוד לעמדת צד ג' שהינו בעלים של 33% מהמקרקעין ושל 50% ממניות החברה.

הצ'קים שהעביר לו הנתבע, על חשבון תשלום דמי השכירות לא הוצגו לפירעון, נוכח אי הסכמתו לסכום הנקוב בהם ואי הסכמתו להשתלטות הנתבע על הנכס.

צד ג' מפנה להחלטות השונות בהן נתנו בתי המשפט השונים את דעתם לגבי התנהלות הנתבע ואביו, אותן החלטות שפורטו בתצהיר התובע.

3 . בחקירתו העיד צד ג', כי הנתבע לא היה בעל מניות בחברה וכי איש מבעלי המניות לא קיבל רווחים מהסופרמרקט שניהלה החברה. לעניין חילוט הערבות הבנקאית העיד, כי פנו אליו מהבנק בשאלה, אם לפרוע את הערבות הבנקאית ליצחק הרוני. לשאלתו נענה, כי אין לו אפשרות למנוע את פירעונה כיוון שמדובר בערבות אוטונומית שניתן לפרוע אותה בכל עת, ברגע שהחברה לא תפנה את המושכר. הוא קיבל התראה בעל פה על הצורך בפינוי המושכר. לגרסתו, ביום 22/10/07 נודע לו שחינם פלוס מחזיקה במושכר ובדיעבד אף נודע לו שרכשה את המלאי במסגרת הסכם החברה וכן ידוע לו שמונה מפרק לחברה, שמנהל את ענייניה.

דיון

1. התביעה דנן הוגשה נגד הנתבע, כערב להסכם השכירות, על פי שטר חוב, עליו חתומים הנתבע, אביו המנוח וצד ג'.

שטר החוב הינו על סך 480,000 ₪ והופקד בידי התובע על ידי החברה במסגרת הסכם השכירות.

בתביעה שטרית עסקינן, אשר הנתבע לא כפר בחתימתו על שטר החוב ובמטרתו, שהינה, הבטחת התחייבויות החברה על פי הסכם השכירות. כיוון שבתביעה שטרית עסקינן, נטל ההוכחה רובץ על כתפי הנתבע.

אין חולק, כי הסכם השכירות נחתם רק בין התובע, לגבי חלקו היחסי בשטח, לבין החברה לתקופה של 5 שנים, עד ליום 22.10.07, כאשר על פי ההסכם, בסיום התקופה אין לחברה כל זכויות במושכר והתובע לא התחייב להאריך את הסכם השכירות.

2. העובדות הרלוונטיות:

א. ברחוב הרצל 5 כפר יונה מצוי מגרש (להלן: "המקרקעין"), שהבעלות בו הינה, בחלקים שווים של שלושה. א. התובע, ב. משה יצחקי (אביו של הנתבע) ג. שלמה אהרוני (צד ג').

ב. חלקו של התובע בנכס בלבד, הושכר על ידי התובע ביום 22/10/02 לחברת סופרמרקט כפר יונה בע"מ (להלן: "החברה") , בהתאם להסכם שכירות שנחתם, (להלן: "הסכם השכירות"). המושכר הינו רק לגבי חלקו היחסי והבלתי מסוים של התובע בנכס.

ג. טרם חתימת הסכם השכירות החזיק התובע ב- 33% ממניות החברה ובמעמד חתימת הסכם השכירות, העביר התובע את מניותיו בחברה, למשה יצחקי (אביו של הנתבע) ולשלמה אהרוני (צד ג') בחלקים שווים, כך שמרגע חתימת הסכם השכירות בין התובע לחברה, הבעלים של החברה הינם משה יצחקי וצד ג', בחלקים שווים.

ד. תקופת השכירות על פי סע' 7 להסכם השכירות הינה ל-60 חודשים, דהיינו עד 22/10/07 ולאחריה, כך בהסכם, לא תהינה לשוכר כל זכויות במושכר.

ה. בס' 19 להסכם השכירות נקבע, כי עם תום תקופת השכירות השוכר יפנה את הנכס וימסור אותו לחזקתו הבלעדית של התובע כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.

ו. בסעיפים 20, 26 להסכם השכירות נקבע, כי אם החברה לא תפנה את הנכס כאמור, יהיה עליה לשלם לתובע פיצוי מוסכם מראש בסך 25,000$ וסך של 200$ עבור כל יום פיגור בפינוי המושכר.

ז. על פי סע' 22.א. להסכם חתמו משה יצחקי, הנתבע וצד ג' על שטר בטחון בסך 480,000 ₪ והחברה הפקידה ערבות בנקאית אוטונומית בסך 120,000 ₪. כן חתמו על שטר ערבות מכוח הסכם השכירות.

ח. הערבות הבנקאית האוטונומית נפרעה על ידי התובע ביום 23/10/07.

ט. ביום 22/10/07 נחתמו שני הסכמים. האחד הינו הסכם מכירת מלאי בין החברה באמצעות משה יצחקי (אביו של הנתבע) לבין חינם פלוס, שהינה בבעלות בלעדית של הנתבע למכירת מלאי החברה, השאלת עובדיה ושימשו במוניטין. ההסכם השני, הינו הסכם שכירות בלתי מוגנת שנחתם בין משה יצחקי (אביו של הנתבע) לבין הנתבע, לפיו השכיר משה יצחקי לנתבע את המושכר, למרות שחלקו הינו רק 1/3, כאשר מצוין באותו הסכם, כי בנכס המושכר מחזיקה החברה וכי עליה לפנותו עד ליום 22.10.07. (ס' 3 להסכם).

3. לטענת התובע, הנתבע ערב ביחד ולחוד עם הערבים האחרים לחובות החברה, אשר הפרה את הסכם השכירות, כאשר באמצעות הנתבע ואביו, לא פינתה את המושכר במועד, לא השיבה אותו לידי התובע והשכירה אותו לחינם פלוס, שבבעלות הנתבע. מה עוד שהנתבע אף ניהל בפועל את החברה כמנהל ובאמצעות מניותיו של אביו.

משכך, טוענן התובע, כי על החברה לשלם לו את הפיצוי הכספי המוסכם הקבוע בס' 20 להסכם השכירות, לכל יום בו לא פינתה את המושכר.

הנתבע טוען, כי השטר הוגש לביצוע 3,5 שנים לאחר שנחתם וכי החברה נמצאת בהליכי פירוק מאז 22.10.07 ומאז 24.10.07 מתנהלת על ידי המפרק. לטענתו, התובע מחזיק בשטר שלא כדין וידע כי החברה חדלה מלהתקיים וכי במושכר מחזיקה חינם פלוס.

עוד טוען הנתבע, כי ס' 20 להסכם השכירות שמכוחו ניתן שטר חוב, קובע כי שטר החוב הינו בגין חובות לרשויות או חובות שהשוכר אחראי לתשלומם ופיצוי כספי, אינו חוב שחל על השוכר. לטענתו, תוקף שטר החוב פקע 60 יום מסיום תקופת השכירות, כי מונה מנהל מיוחד לחברה שבפירוק. כך גם נדחו תביעות התובע לפינוי והשבה.

כבר עתה אציין, כי איני מקבלת את טענת הנתבע ולפיה הביטחונות אשר ניתנו במסגרת הסכם השכירות, הינם רק לסילוק סכום שיידרש על ידי הרשויות או בגין חובות שהשוכר חייב לשלמם, לשון ס' 22 ב' להסכם השכירות:

"המשכיר יהיה רשאי להציג את הערבות הבנקאית לפירעון ו/או למלא ולהשלים את הפרטים החסרים בשטר החוב, לרבות תאריך פירעון ולהציגו לפירעון בכל מקרה בו הפר השוכר את ההסכם או לסילוק כל סכום שיידרש על ידי הרשות המקומית ו/או תשלום חובות ותשלומים אשר השוכר אחראי לשלמם...."

דהיינו, שטר החוב הינו להבטחת תשלום כל חוב שהשוכר חייב בו.

4. ההסכם בין התובע לחברה.

הצדדים לא טענו דבר לעניין זכותו ו/או ההרשאה שניתנה לתובע להשכיר את חלקו במבנה לחברה. הנתבע ו/או צד ג' אף לא ערערו על זכותו זו של התובע.

יתרה מכך, התובע כמשכיר על פי הסכם השכירות ובעלי החברה כשוכרת, כולם יחדיו הינם הבעלים של השטח עליו מצוי המושכר, ומשכך, בעצם חתימת כל בעלי החברה על הסכם השכירות, הן כמשיכר והן כשוכרים, שהינם כאמור ביחד עם התובע, הבעלים של כל השטח, הביעו כל הבעלים את הסכמתם המפורשת לכך, שהתובע ישכיר, כחלק מהבעלים, את המושכר לחברה.

המסקנה הינה, שבעל השליטה ב- 1/3 מהמושכר, אשר הושכר לחברה, הינו התובע בלבד.

5. לאור קביעתי זו, יש לבחון את הסכם השכירות והאם התקיים המפורט בס' 7 להסכם השכירות, לפיו, כשלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות ייפגשו הצדדים ויידונו בדבר המשך השכירות.

מהעדויות שהובאו בפני, כולל עדות הבעלים של השטח והנתבע עצמו, עולה, כי מספר חודשים טרם תום מועד השכירות, נפגשו התובע, הנתבע, אביו וצד ג'. עוד עולה מעדויות התובע, בנו וצד ג', כי הובהר לנתבע ולאביו, שהתובע אינו מעוניין להאריך את הסכם השכירות בנכס לחברה ו/או לאחרים. גם הנתבע, אשר נכח באותה פגישה, העיד, כי באותה פגישה הובהר לאביו שהתובע וצד ג' "רוצים את המקום סגור....ואף אחר לא יפתח אותו לעולם"

צודק התובע בטענתו, שאין כל משקל לסיבה שגרמה לאי רצונו של התובע להמשיך והשכיר את המושכר לחברה, כיוון שזכות זו הוענקה לו בהסכם השכירות.

אני קובעת כי כדין החליט התובע שלא להמשיך להשכיר את המושכר לחברה.

6. האם החברה הפרה את הסכם השכירות והאם החברה וחינם פלוס, חד הם

אני מקבלת את טענת התובע, לפיה הנתבע, אביו ו/או מי מטעמו, הודיעו מפורשות, כי לא יפנו את המושכר בתום תקופת השכירות, למרות שהתובע סרב באופן נחרץ להמשיך ולהשכירו לחברה ו/או לכל אחד אחר, ולמרות שס' 19 להסכם השכירות קבע, כי החברה תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות. החברה, על דעת אביו של הנתבע, באמצעותו אבי הנתבע ו/או הנתבע כמנהל מטעם אביו, לא פינתה את המושכר, לא השיבה את מפתחותיו לתובע, ובמקום לפנותו, השכירה אותו לחינם פלוס.

נקבע בהחלטת בית המשפט השלום בנתניה בבש"א 3527/07. (נספח טו' הנ"ל לתצהיר התובע, ע' 6 שורות 4-6), כי : "אזכיר לעניין זה את הצהרותיו החוזרות ונשנות של מר יצחקי, כי המבקשת (המבקשת הינה החברה בפסק דיני זה, א.פ. ) לא תפנה את המושכר בתום תקופת השכירות, הצהרות שניתנו אך לאחרונה, וכן אצת העובדה שאינה במחלוקת, כי המשיב (המשיב הינו התובע דנן, א.פ.) לא קיבל מהמבקשת את החזקה הבלעדית, אפילו לא בשליש הנכס".

לא רק שהנתבע לא הציג בפני כל הרשאה לחברה ו/או לאביו, לחתום על הסכם שכירות בשם התובע כמשכיר, אלא שכפי שכבר נקבע בתיק פש"ר 2422/07 (בש"א 2806/08) בבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול הסכם המכירה והשבה , "כל אחד מהמשיבים והחברות שברשותם הם ישות משפטית נפרדת אך אין בכך למנוע סיווגה המובהק של העיסקה שרקמו כ- self selling(מכר עצמי) בו עומדים אותם צדדים או מקורביהם משני צידי המתרס. (נספח טז' לתצהיר התובע).

7. יתרה מכך, גם צד ג', בעל מניות בחברה, הודיע בכתב לנתבע ולאביו ביום 19.9.07, כי אי פינוי המושכר יהווה הפרת הסכם השכירות כלפי התובע וכי כבעל מניות בחברה, הוא מתנגד להמשך השכירות של החברה בנכס. אלא שהנתבע ואביו הודיעו לכולי עלמא, כי אינם מתכוונים לפנות את הנכס. (נספחים ה' - ח לתצהיר התובע, נ/2). לא זו אף את, בית המשפט השלום בנתניה קבע, כי הנתבע ו/או מי מטעמו הודיעו מפורשות שהחברה לא תפנה את המושכר במועד תום תקופת השכירות. (החלטת בית המשפט נספח טו' לתצהיר התובע בע' 3 שורות 7-18)

החברה אף לא השיבה לתובע את הציוד שהיה במושכר וזאת בניגוד להתחייבותה על פי ס' 11 להסכם השכירות, שלא להשכיר ו/או להרשות לאחר להשתמש בציוד, בין בתמורה ובין ללא תמורה.

8. גם לעניין זה הייתה התייחסות בהחלטת בית המשפט המחוזי בהחלטתו בבש"א 2806/08 בפש"ר 2428/07 (נספח טז' לתצהיר התובע), כאשר קבע, שלתובע יש זכות לעשות שימשו סביר בקניינו, ובהסכם השכירות קיימת תניה מפורשת למנוע העברות בלתי מורשות של המושכר והציוד.

עוד נקבע בהחלטה זו, כי " מעיון בהסכמים נשוא הבקשה, עולה תמונה ברורה )ואשר לכשעצמה אינה מוכחשת בידי המשיבים (שהינם בין היתר חינם פלוס והנתבע א.פ.), של העברת מלוא תוכנה של החברה, לרבות מלאי ועובדים, לחברת חינם פלוס בבעלות מר דורון יצחקי, וכן הושכר לה המקרקעין עצמם, לרבות ציוד אשר המבקש טוען כי הוא שייך לו, ולו בלבד..............עיון בהסכם שנחתם (הכוונה להסכם השכרת המושכר לחינם פלוס, א.פ.) ובפרוטוקול האספה הכללית (אשר תוכנם להבדיל מפירושם המשפטי, אינו שנוי במחלוקת) מעלה תמיהות קשות בכל הנוגע לעמידותו באמות המידה הקבועות בדין..........מן המסמכים עולה תמונה חמורה לכאורה של התנהלות בעייתית מצד בעלי השליטה....במסגרת אותה אסיפה כללית...כאשר זמן קצר ללאחר מכן נחתם הסכם ובו מתגלה כי הרוכש אינו אלא חברה בשליטת מר דורון יצחקי בכבודו ובעצמו.......כל אחד מהמשיבים והחברות שברשותם, הינו ישות משפטית נפרדת, אלא שאין בכך כלל ועיקר בכדי למנוע את סיווגה המובהק של העסקה שרקמו כ"self dealing", מכר עצמי בו עומדים אותם צדדים (או מקורביהם) משני צידי המתרס. מר דורון יצחקי , בנו של בעל המניות, אשר כעת טוענים המשיבים כי לא היה אלא שכרי בחברה (וזאת בסתירה חזיתית לתצהיר קודם שהגישו בהליך אחר, שם מבהיר מר דורון יצחקי כי הוא אחד המנהלים דווקא), לא רק שהוא משמש כדובר מרכזי של המשיבים באספה הכללית, אלא שדומה כי הוא מסתתר מאחורי טענה של "פגיעה אפשרית בהליכי משא ומתן" באורח שקשה שלא לתהות, האם אין הוא מיועד לטשטש את העובדה שהמשיבים גמרו אומר להעביר את רכוש החברה לחברה שבבעלותו. אם אין עסקינן במכר, בו עומד אותו צד משני צידי המתרס, הרי שלאר אדע "מכ עצמי" מהו.........המנהל או מקורבו עומד בצד אחד בכובעו כאורגן של חברה פלונית ובצידו האחר של המתרס בכובעו כמנהל או הבעלים של חברה אלמונית" (ע' 4-5 להחלטה)

9. כיוון שהתביעה הוגשה נגד הנתבע, בהתבסס על חתימתו כערב על שטר הביטחון, אציין למעלה מן הצורך, כי יש לקבל את טענת התובע, כי המפרק בחר שלא לעסוק בפינוי המושכר. בהסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין בערכאת הערעור (נספח כ' לתצהיר התובע) הוסכם בינו לבין המפרק, כי הטענות בדבר הפרת הסכם השכירות יועלו בערכאה מתאימה, והתביעה דנן עוסקת בנושא זה.

משכך, אין מנוס מהמסקנה, שהחברה, באמצעות הנתבע ואביו, לא מילאה את חובותיה על פי הסכם השכירות, לא פינתה את הנכס במועד, לא השיבה את מפתחות המושכר והציוד לתובע, ובחרה, להשכירו בשכירות משנה לחינם פלוס, שבניגוד לדעתו של המשכיר. בכך הפרה החברה את הסכם השכירות.

10. כפי שפורט לעיל, מהחלטת כב' השופטת אלשיך המפורטת לעיל, ומהעדויות אשר הובאו בפני, כולל עדות הנתבע עצמו עולה, כי הוא ניהל את החברה באמצעות מניות אביו. כך העיד הנתבע בבית המשפט השלום בנתניה בבש"א 3527/07 (ת/1 ס' 3). לדבריו שם, הוא זה שניהל בפועל את ענייני החברה ובעדותו בפני המפרק העיד כי ניהל את החברה עד סוף שנת 2005 (נספח יג' לתצהיר התובע). בפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה מיום 22.10.02 (נ/1) נקבע מפורשות שהנתבע הינו מנהל החברה וחתימתו בלבד תחייב אותה ובפרוטוקול האסיפה הכללית של החברה מיום 21.10.07 (נספח י' לתצהיר התובע) מונה הנתבע כיו"ר האסיפה הכללית.

הנתבע הינו הבעלים והמנהל של חינם פלוס.

חינם פלוס, ממשיכה לנהל את הסופרמרקט שנוהל על ידי החברה, באותו מקום, באותה מתכונת, עם אותם עובדים ואף עם מלאי הציוד של החברה. אפילו שלט הפרסום של הסופרמרקט, אשר שימש את החברה, המשיך לשמש את חינם פלוס.

11. לעניין זה נקבע כבר, כפי שכבר פורט לעיל, בתיק פש"ר 2422/07 (בש"א 2806/08) בבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול הסכם המכירה והשבה , כל אחד מהמשיבים והחברות שברשותם הם ישות משפטית נפרדת אך אין בכך למנוע סיווגה המובהק של העיסקה שרקמו כ- self selling(מכר עצמי) בו עומדים אותם צדדים או מקורביהם משני צידי המתרס. (נספח טז' לתצהיר התובע).

אמנם לכאורה, לא מדובר באותה אישיות משפטית, אלא בשתי חברות שונות עם בעלי מניות שונים, אלא מדובר בחברות משפחתיות של הנתבע ואביו, וחינם פלוס הוקמה, רק כדי להמשיך לנהל את הסופרמרקט במקום החברה.

משכך, כפי שנקבע בהחלטת כב' השופטת אלשיך, מדובר במכירה עצמית בין אותם צדדים או קרוביהם.

מכיוון שהתביעה דנן הינה תביעה שטרית, אשר לא נוגעת לשאלת השכרת המושכר על ידי החברה לחינם פלוס, אביע רק תמיהה, כיצד ולמרות התנגדותם המפורשת של בעלי המקרקעין האחרים, התובע וצד ג', משה יצחקי, השכיר את המושכר לחינם פלוס.

מכיוון שהתובע הוכיח, כי הננתבע ביחד ולחוד עם אביו הפר את הסכם השכירות בין התובע לחברה, דין התביעה נגד הנתבע להתקבל.

צד ג'

11. מהעדויות והראיות עולה, כי משה יצחקי "גלגל" לעצמו ו/או לבנו את השכירות שהייתה בין התובע לחברה. הנתבע הוא שגרם להפרת ההסכם למרת התנגדותו המפורשת של צד ג' ואינו יכול לתבוע את צד ג' בגין הפרה שהוא בלבד גרם לה.

מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני עולה, כי יש לקבל את טענת צד ג', לפיה, בתקופה שקדמה לסיום תקופת השכירות של החברה במושכר, על פי הסכם השכירות, הנתבע ואביו עשו כל אשר לאל ידם, כדי להפר את הסכם השכירות. הנתבע ואביו פעלו בניגוד לדעתו ודרישתו המפורשת של צד ג'. למרות דרישותיו המפורשות של צד ג', נמנעו הנתבע מאביו להביא את הסכם השכירות לסיומו ונמנעו מלהשיב את החזקה במושכר לידי התובע.

לצד ג', אין כל חלק בהפרת ההסכם, נהפוך הוא, הוא עשה ככל שביכולתו כדי לגרום לנתבע ולאביו שלא להפר את הסכם השכירות. גם הסכם בין הסכם העברת הציוד והעובדים, שנחתם בין החברה באמצעות אביו של הנתבע, לנתבע באמצעות חינם פלוס, נחתם שלא על דעתו של צד ג'. צודק צד ג' בטענתו, כי הנתבע ואביו הם שהיו "מושכי החוטים" בחברה ואף בפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 22.10.02 מונה הנתבע כמנה בה ומורשה חתימה. זאת, הגם שקודם נכון שימש כמנהל בחברה, כפי שפורט בפסק דיני זה,ו ובהתאם לעדותו שלו בס' 3 לתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה לצו מניעה לחילוט הערבות הבנקאית (ת/1).

12. צד ג' התנגד מפורשת להארכת הסכם השכירות והודיע לנתבע ולאביו, כי אי פינוי המושכר על ידם יהווה הפרת הסכם השכירות כלפי התובע. (מכתב צד ג' מיום 19.9.07 ) בא כוח הנתבע ואביו, מיום 19.9.07 , מציין מפורשות, כי משה יצחקי אינו מתכוון לפנות את הנכס. ביום 21.10.07 כתב ב"כ צד ג' ביום 21.10.07 כי הנתבע ואביו עושים בחברה כבתוך שלהם.

אני קובעת, כי כיון שהנתבע ביחד עם אביו, הם בלבד גרמו להפרת הסכם השכירות, אין להטיל את הנטל גם על צד ג'. דין התסיעה נגד צד ג' להידחות.

ה. סוף דבר

כפי שפורט באריכות בפסק דיני זה, אני קובעת כי הנתבע ביחד ולחוד עם אביו , הם בלבד שהפרו את ההסכם בין התובע לחברה, ולכן דין התביעה נגד הנתבע להתקבל.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל יימשכו.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות ובנוסף, שכר טרחה בסך 25,000 ₪.

התביעה נגד צד ג' תידחה.

הנתבע ישלם לצד ג' הוצאות שכר טרחה בסך 15,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יצחק הרוני
נתבע: דורון יצחקי
שופט :
עורכי דין: