ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קופיטק מיכון משרדי בע"מ נגד ישיבת שפתי צדיק קריה חסידית חצור הגלילית :

קופיטק מיכון משרדי בע"מ

נ ג ד

1. ישיבת שפתי צדיק קריה חסידית חצור הגלילית

2. חנוך שמעון איזנברג

בית משפט השלום בקריות

כב' השופטת לובנה שלאעטה חלאילה

פסק דין

1. תביעה כספית שהוגשה ע"ס 48,807 ₪ ועניינה כספים אשר מגיעים לתובעת, לטענתה, בהתאם להסכמי שכירות ושירות של מכונות צילומים שהושכרו לנתבעת.

2. הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד לא מנומק, על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד - 1984, בגבולות שבין 6,000 ₪ ל - 22,000 ₪, לא כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הסכמה זו ניתנה לאחר שנשמעו ראיות הצדדים.

3. התובעת הינה חברה העוסקת במכירה, השכרה ומתן שירות למכונות צילום ומיכון משרדי.

4. הנתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת") הינה עמותה אשר שכרה מאת התובעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, מכונות צילום. הנתבע מס' 2 הינו מנהל אצל הנתבעת ועפ"י הנטען בתביעה הוא היה ערב אישית לכל התחייבותיה. לאחר שמיעת הראיות, ובשים לב למתווה הדיוני שהסוכם בין הצדדים, הודיע ב"כ התובעת כי הוא מסכים למחיקת התביעה נגד נתבע זה.

ואלה טענות התובעת

5. ביום 19.8.99 נחתם בין התובעת לנתבעת הסכם שכירות ושירות למכונות צילום, על פיו נקבע התשלום בגין השכירות סך של 0.035$ + מע"מ, לפעימת מונה, כאשר תוקף ההסכם היה ל - 48 חודשים. בהסכם נקבע מינימום של 50,000 צילומים בשנה - 4,166 צילומים לחודש.

בהתאם לתנאי ההסכם, הוא מוארך אוטומטית בשנה נוספת אלא אם הנתבעים מודיעים עד 60 ימים לפני סיום התקופה על רצונם להפסיקו.

הסכם זה הוארך מפעם לפעם. המכונה הוחלפה ושודרגה.

6. ביום 18.7.05 עם החלפת מכונת צילום ע"י הנתבעת, נחתם הסכם חדש בין הצדדים לפיו תקופת השכירות תעמוד על 48 חודשים (עד ליום 18.7.09). אף הסכם זה מוארך אוטומטית, כאמור אם לא מודיעים הנתבעים על רצונם להפסיקו.

בתאם להסכם, עלות צילום הינו 0.12 ₪ לצילום, ומינום חודשי של 4,800 צילומים.

7. ביום 27.6.07 בעקבות שדרוג שתי מכונות הצילום המושכרות לנתבעים, הוארכו שני ההסכמים ב- 36 חודשים, מעבר לקבוע בהסכמים הקיימים, כך שתוקפו של ההסכם הראשון הוארך עד ליום 19.8.10 והשני עד ליום 18.7.12.

8. הנתבעת הפרה את ההסכם, הפרה יסודית, בכך שבחודש 7.08 הודיעה על הפסקת ההתקשרות עם התובעת, בטרוניות שונות שאין להן בסיס. התובעת טענה כי הנתבעת העלתה טענות שווא, בנוגע לשירות לקוי שקיבלה מהתובעת, כדי להתנער מההסכמים עליהם חתמה ולהתקשר עם ספק שירותים אחר, ככל הנראה זול יותר.

9. הנתבעת נותרה חייבת לתובעת, נכון ליום 28.5.09, בהתאם לכרטת הנהח"ש - סך של 14,087 ₪.

בנוסף, על הנתבעת לשלם :

בהתאם להסכם הראשון - 15 חודשים (מחודש 6.09 ועד 8.10) לפי מינימום חודשי של 4,166 צילומים בשווי של 0.35 $ שהם סך חודשי של 8,311 ₪ בתוספת מע"מ -סה"כ 9,682 ₪.

בהתאם להסכם השני - 36 חודשים (מחודש 6.09 ועד 7.12) לפי מינימום חודשי של 4,200 צילומים בשווי של 0.12 ₪ בתוספת מע"מ, שהם 18,144 ₪ בתוספת מע"מ - סה"כ 21,138 ₪.

טענות ההגנה של הנתבעים

10. הנתבעת מנגד טענה כי התובעת היא אשר הפרה את ההסכמים הפרה יסודית, בכך שהיא נמענה מלספק לה שירות יעיל למכונות הצילום, כאשר למעלה מחמשה חודשים לפני ביטול ההסכם ע"י הנתבעת, התקשרו אנשיה לתובעת ללא הפסק בדרישה כי יבואו לתקן או להחליף את מכונות הצילום שהיו פגומות והפריעו לעבודה תקינה ויעילה של הנתבעת, ואולם ללא הועיל.

הנתבעת ביקשה להדגיש כי היא מנהלת בי"ס ואינה יכולה להתנהל ללא מכונת צילום תקינה.

הנתבעת טענה כי רמת השירות שסיפקה התובעת ירדה באיכותה עם השנים, עד אשר הפכה לבלתי אפשרית ובסופו של יום, המכונות כשלו ולא תוקנו ועמדו ללא פעולה ימים ואף שבועות.

הנתבעת טענה כי היא פנתה לתובעת בבקשות טלפוניות אין ספור על מנת לתקן את מכונות הצילום או להחליפן; בחודש מאי 2008, וכתוצאה מכשל בתפקוד המכונות נאלצה הנתבעת לשכור שירותי חברה אחרת, ומאותו מועד לא נעשה כל שימוש במכונות.

ביום 5.5.08 שלחה הנתבעת מכתב לתובעת בו היא מודיעה כי מכונת הצילום לא עושה את עבודתה כנדרש וביום 2.6.08 ביקשה הנתבעת כי התובעת תקח את שתי המכונות.

ביום 4.9.08 נשלח מכתב נוסף בו עמדה הנתבעת על הפרות ההסכם מצד התובעת ועל השתלשלות העניינים שהביאה אותה לידי ביטול החוזה.

ביום 1.12.08 נשלח מכתב נוסף לתובעת ובו דרישה חוזרת לפינוי המכונות.

מכתב נוסף נשלח ביום 8.2.09 בו נדרשה התובעת לפנות את שתי המכונות בתוך שבעה ימים. במכתב צוין כי אם היא לא תיענה לדרישה לפינוי המכונות, הן יושבו אליה באמצעות חברת שליחויות.

סופו של דבר - ביום 16.6.09 הושבו שתי המכונות ע"י הנתבעת למשרדי התובעת. על כך אין חולק בין הצדדים.

11. הנתבעת טוענת למעשה, כי ההסכם בוטל במאי 2008, אז נדרשה התובעת לבוא ולקחת את המכונות בחזרה, וסירבה לעשות כן. לשיטתה, מרגע שהודיעה על הבעיות במכונות והתובעת לא טיפלה בהן, אינה חייבת לשלם מאום. לחילופין, אין לחייבה מרגע שהשיבה את המכונות למשרדיה של התובעת.

12. הנתבעת טענה להפרה נוספת ע"י התובעת בכך שהיא החלה לחייב את הנתבעת לפי שער דולר של 4.02 ₪ השונה מזה המוסכם : 3.429 ₪.

13. במקביל לטענות אלה, טענה הנתבעת כי ממצורפי התביעה לא ניתן ללמוד על הרצף של ההסכמים, השדרוגים וההארכות שטוענת להן התובעת בכתב התביעה. בהקשר זה נטען כי מההסכם מיום 27.6.07 לא ניתן להבין כי מדובר בהארכה של ההסכמים הקודמים לו ומהם אותם הסכמים.

זאת ועוד, לא ניתן לדעת כי העמוד השני (המודפס בחלקו האחורי של העמוד הראשון) של ההסכמים המוצגים הוא אכן שייך לאותם הסכמים, שכן מדובר בהסכמים שנשלחו ונחתמו בפקס והנתבעת לא קיבלה עותק מהם במהלך השנים. בהקשר זה יצויין כי מנהל התובעת אישר, בחקירתו הנגדית, כי העמוד השני של ההסכם שונה במהלך השנים.

טענה זו רלוונטית גם לעניין הסכומים שמבקשת התובעת לחייב בהן את הנתבעת, שכן עפ"י הנטען לא ניתן לדעת מה מספר צילומי המינימום הקבוע בהסכם השדרוג, שכן הוא מפנה להסכמים קודמים שלא ברור מה הם.

14. בנוסף לטענות הנ"ל, טענת הנתבעת כי היא הגיעה עם התובעת, באמצעות מנהלת מחלקת הנהלת החשבונות אצל התובעת, להסכם פשרה לפיו שולם החוב עד לחודש 5.08 ובכך הסתיימו העניינים בין הצדדים והתובעת מנועה היתה מלהגיש את תביעתה.

15. בתגובה לטענות הנתבעת, טענה התובעת כי טענת השירות הלקוי הומצאה יש מאין לצורך ההליך המשפטי בלבד. התובעת ביקשה להדגיש כי היא היתה בקשר עסקי עם הנתבעת שנים ארוכות ולא ברור איך פתאום הפך השירות לגרוע. כן נטען כי בחשבוניות מופיע מספר הצילומים, וגם בחודשים שהנתבעת טוענת כי המכונות בהן לא היו תקינות מופיעה כמות המגיעה לכדי 10,000 צילומים, כאשר במכתבי הנתבעת לא היה רמז כלשהו לבעיות במכונות הצילום או השירות.

באשר לשער הדולר, נטען כי עת פנתה הנתבעת במכתב לעניין זה, הדבר טופל מיידית ע"י התובעת ומכאן שאין מדובר בהפרה של ההסכם, ודאי לא הפרה יסודית המצדיקה את ביטולו.

הטענה בדבר ההסכמה שהיתה עם גב' רבקה, כך טענה התובעת, אין לה שחר, היא נטענה בעלמא וללא תימוכין.

16. כאמור, הצדדים הסכימו להכרעה במחלוקת על דרך הפשרה. במסגרת זו ביהמ"ש אינו נדרש לנמק את פסק דינו ואינו נדרש לקבוע ממצאים פוזיטיביים בדבר השאלות שבמחלוקת.

לעניין מהות ההכרעה על דרך הפשרה, יפים דבריה של כב' השופטת אפעל-גבאי בת.א. (מחוזי י-ם) 9566/07 ריקנר נ' קראוס (עמ' 4) לפיהם :

"כמו כן, משהסכימו הצדדים לדיון בפשרה, הריהם נחשבים כמסכימים גם להכרעה במחלוקת הפעורה ביניהם על-פי שיקול דעת כללי, מבלי שייקבעו ממצאי אמינות ומהימנות ומבלי שבית המשפט יהיה כבול למידת הדין המהותי. במלים אחרות, תכלית הפשרה היא לחתור לסיום מהיר ופשוט של המחלוקת, תוך הבאה בחשבון של המצב המשפטי ומכלול הראיות המצויות בתיק בית המשפט. בבואו לפסוק בפשרה חותר בית המשפט להשיג אותה התוצאה, שלפי דעתו ולאור המסכת הראייתית, היה על הצדדים - כבעלי דין סבירים והוגנים זה כלפי זה - לגבש במסגרת זו, לו עלה בידם לשכללה בכוחות עצמם. המסקנה נקבעת, אפוא, לאחר מתן משקל הולם לסיכויים ולסיכונים של כל צד בקבלה או בדחייה של טענותיו. מכיוון שכאמור אין נקבעים ממצאים, הרי העובדות הצריכות לבדיקת הסיכויים והסיכונים הנ"ל, כמו גם מכלול הטענות, נבחנות מבעד למשקפי הפשרה."

17. לאחר ששקלתי היטב את טענות הצדדים ובחנתיהם גם לאור המסמכים שהוגשו, לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, בשים לב לנטלים המוטלים על הצדדים ביחס לכל אחת מהשאלות השנויות במחלוקת ביניהם, לאחר שנתתי את דעתי להתנהלותם של שני הצדדים לפני והשבת מכונות הצילום לתובעת, ולאחר ששקלתי שיקולים של דין ושיקולים של פשרה החורגים מדלת אמותיו של המשפט המהותי, אני מחייבת את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובעת סך של 11,000 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת 2/3 מהאגרה ששולמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התשלום, וכן תשלם שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה נגד הנתבע מס' 2 נמחקת.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קופיטק מיכון משרדי בע"מ
נתבע: ישיבת שפתי צדיק קריה חסידית חצור הגלילית
שופט :
עורכי דין: