ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נגד נ. א. חדאד בע"מ :

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ

נ ג ד

1. נ. א. חדאד בע"מ

2. אסעד חדאד

3. נדאל חדאד

4. ג'מאל חדאד

בית משפט השלום בחיפה

כב' הרשם אפרים צ'יזיק

החלטה

הענין המונח בפני הינו בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר.

ההליכים בתיק זה התנהלו בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם עם פרישתה לגמלאות, הועבר הענין לטיפולי. במסגרת זאת ניתנה ביום 3.1.2012 החלטתי, לפיה רשאים הצדדים למסור עמדתם בתוך 14 ימים, אודות הצורך בשמיעת הבקשה, חלקה או השלמת טיעון בעל פה, ובהיעדר הודעה מטעם הצדדים, הובא בפני ההליך, לצורך מתן החלטה.

הואיל ומדובר בבקשת רשות להתגונן, המוכרעת על בסיס ראיות לכאורה וללא קביעת ממצאים המבוססים על מהימנות, לא מצאתי לנכון לזמן הצדדים לדיון נוסף בפני.

התובענה הינה תובענה כספית בסדר דין מקוצר, המופנית כלפי הנתבעת 1, שהיתה בעלת חשבון שמספרו 307106, וכנגד הנתבעים 2-4, אשר נטען כי ערבו לחובותיה והתחייבויותיה של הנתבעת מס' 1.

יתרת החוב מורכבת מיתרת חוב בחשבון הנוגעת לסך 89,445 ₪, וערבות בנקאית אשר הוצאה לצד ג', ע"ס 4,872 ₪. (הסכומים נכונים למועדים הרלוונטיים כמפורט בכתב התביעה).

חבותם הנטענת של הנתבעים 2-4, נובעת לדברי התובע מכתבי ערבות אשר נחתמו בחודשים 4/2000 ו- 5/2000.

ביום 5.10.2010 הוגשה בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן, במסגרת הוגשו טענות הנתבעים לגבי טופס "תנאים כלליים בחשבונות" אשר צורפו לכתב התביעה, ואשר נערכו בשנת 2005, כחמש שנים לאחר פתיחתו של חשבון הבנק, ובמסגרת טענות אלו, טענו הנתבעים כי תנאי פתיחת החשבון נחתמו שלא כיאות, לכאורה על ידי מי שאינו מורשה לחתום על הבקשות. כפועל יוצא של האמור, טוענים הנתבעים כי חיובי הריבית בחשבון היו בלתי תקינים, בין היתר גם לאור התנהלות אשר מוכתרת כ"תמוהה" כאשר כנגד אשראי שצבר ריבית, הועמדו פקדונות אשר צברו ריבית פחותה ובכך נסבו להם נזקים; כן העלו טענות לגבי אופן הוצאת הערבות הבנקאית.

יצוין, כי הנתבעים 2-4 אינם מכחישים חתימתם על כתבי הערבות, ואולם טוענים הם כי הסכום הנתבע אינו נכון ואינו משקף את החוב האמיתי שחבה הנתבעת מס' 1. טענתם העיקרית של הנתבעים, מתמצית בכך, כי במסגרת היחסים שבין הצדדים, התובע הפר את כללי הבנקאות (שירות ללקוח)(גילוי נאות ומסירת מסמכים), וכן הניהול הכושל (כנטען) של חשבון הבנק, הביא לחיוב החשבון בריביות אשר שומה היה לא לחייבן, וכן כי בגין הליקוי הטכני הנטען בחתימה על תנאי ניהול החשבון, חיוב החוב בריבית בנקאית, הינו בלתי חוקי.

לטענת התובע, אין מקום לקבל את בקשת הרשות להתגונן, אלא יש לדחותה באחת. לטענת התובע, מדובר ב"הגנת בדים", שאינה מפורטת אלא לוקה בכלליות ובסתמיות; כן טוען התובע כי הליקוי הטכני הנטען במסמך "תנאים כלליים בחשבונות", אינו מהותי, שכן במסגרת הדיון אשר נערך בפני כב' הרשמת פומרנץ, הוגש מסמך התנאים אשר נחתם בעת פתיחת החשבון, וחתימת המצהירים על גביו, אף אושרה בעת חקירתם; מוסיף התובע וטוען, כי הטענות בדבר פעולות אשר בוצעו בחשבון הבנק, הועלו באופן כללי וסתמי; כי טענת הקיזוז הועלתה באופן סתמי ושאינו עונה על הנדרש על פי הדין, ובכל מקרה ועלתה טענת קיזוז מבלי לקצוב את סכומו; בכל הנוגע לנושא הערבות הבנקאית אשר נטען כי הוצאה בצורה שאינה תקינה, סבור התובע כי מאחר ובמסגרת חקירת הנתבעים, אושר כי הדבר בוצע בידיעת בעל זכות החתימה הנוסף, הרי שאין הדבר פגום, שכן מדובר בערבות אשר הוצאה לאינטרס אשר שירת את הנתבעת מס' 1, בהסכמת כל הנוגעים בדבר.

לאחר עיון בבקשה, בפרוטוקול הדיון ובסיכומי טענות הצדדים, אני סבור כי הגנת הנתבעים קרובה ביותר להגדרתה כ"הגנת בדים" , ואפרט טעמי:

בכל הנוגע לפגם הנטען בנוגע למסמך "תנאים כלליים בחשבונות" משנת 2005, ענין זה נתרפא במסגרת הגשת המסמכים אשר נחתמו עם פתיחת החשבון. אוסיף ואציין, כי אין אני סבור כי לנתבעים יכולה היתה להיות ציפיה לגיטימית, כי עניינים הכספיים ינוהלו על ידי תאגיד בנקאי, כאשר אותו תאגיד, אשר למעשה נבנה ומתקיים מעמלות ומריביות בגין הקצאת אשראי ובגין מתן הלוואות נושאות ריבית, לא יהא זכאי לכל תגמול שהוא בהקשר זה.

בכל הנוגע לטענת הקיזוז, הרי שהיא הועלתה באופן כללי וסתמי לדעתי, כאשר לצדדים היה סיפק, די והותר, לערוך טענותיהם בהקשר זה. ייאמר, שככל שנושא הפגם הטכני בחתימות איבד ממשקלו ומעוקצו, הטענה היחידה המתאימה לבירור בהקשר זה, הינו ריביות אשר בהן לכאורה חויבה הנתבעת מס' 1 באופן העולה על הנדרש בנסיבות הענין, לאור קיומם של פיקדונות כנגדם, ואולם הטענה הוגשה ללא קציבת סכומה, וללא כל פירוט, למעט בקשה להמציא חוות דעת במועד מאוחר יותר. טענה זאת, המועלית באופן כה כללי, מבלי להביא תימוכין של ממש - ולו בראשית חוות דעת או הצבעה על ליקוי בהקשר זה, מטעם רו"ח - אינה מביאה להרמת הנטל המוטל על הנתבעים, להראות כי ככל שתוכחנה טענותיהם, הן יכולות לשמש כהגנה בפני התובענה.

מנגד, לא ניתן לומר, כי הטענה הנוגעת לשאלת הוצאת הערבות הבנקאית, הינה משוללת יסוד. הובאה ראיה ראשונית ולכאורית, לפיה הערבות הבנקאית, המהווה חלק מזערי מיתרת החוב הנטען, הופקה והביאה לחיוב החשבון, שלא על פי תנאי ניהול החשבון. טוען ב"כ התובע, כי במסגרת חקירת הנתבעים, אישרו הללו כי היו מודעים לכל הפעולות אשר בוצעו, ואולם אני סבור כי האישור במקרה זה, היה כללי ולא ברור דיו, מה גם שהכרעה בשאלת הידיעה בפועל, כרוכה בקביעת ממצאים אשר יכולים להיות מבוססים אף על מהימנות, והכרעה שכזאת, כשלעצמה, מצדיקה לעתים, מתן רשות להתגונן.

יוצא אם כן, שמרביתה הכמעט מוחלטת של הבקשה למתן רשות להתגונן (למעלה מתשעים אחוזים ממנה), מבוססת על "הגנת בדים" כהגדרתה, שכן מדובר כאמור, בטענות כלליות, הנטענות באופן סתמי ולא מפורש, או לכל הפחות, לא מפורט דיו, ולגבי מקצת התובענה, ישנה הגנה אפשרית, אם כי בדוחק.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

בנסיבות הענין, אני מורה על מתן רשות להתגונן בפני התובענה, ואולם כל זאת בכפוף לכך כי יופקד בקופת ביהמ"ש, עירבון כספי בסך 50,000 ש"ח, המהווה כמחצית מן הסכום הנתבע (כערכו דהיום), זאת בתוך 30 ימים מהיום.

ככל שלא יופקד הסך כאמור, רשאי התובע ליטול פסק דין על מלוא הסכום הנתבע.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ
נתבע: נ. א. חדאד בע"מ
שופט :
עורכי דין: