ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל - תעבורה לכיש נגד שאול כהן :

מדינת ישראל - תעבורה לכיש

נ ג ד

שאול כהן

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה באשדוד

כב' השופטת נגה שמואלי-מאייר

הכרעת דין

א. כתב האישום:

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה על תקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, בכך שביום 3/5/2010 נהג ברכבו במהירות של 87 קמ"ש בדרך עירונית (רח' אלטלנה באשדוד) בה מהירות הנסיעה המירבית המותרת הינה 50 קמ"ש. העבירה נושא כתב האישום נקלטה באמצעות מכשיר הממל"ז.

ב. ראיות התביעה:

מטעם התביעה העידו שני עדים - רס"ב אפרים דיקרמן, מפעיל הממל"ז ועורך דו"ח העבירה וההזמנה לדין (להלן: ע"ת 1), ורס"ב הרצל כהן, טכנאי ממעבדת מכשור אכיפה של אגף התנועה (להלן: ע"ת 2). באמצעות עדים אלה הוגשו המסמכים הבאים:

1. ת/1א - דו"ח העבירה וההזמנה לדין

2. ת/1ב - מזכר המשך לת/1א

3. ת/2 - תע"צ תקינות

4. ת/3 - טופס ביקורת תקופתית

5. ת/4 - כרטיס המכשיר

ג. ראיות ההגנה:

מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו, אשר כפר בכך שנסע במהירות הנטענת, וכן גב' ריקי כהן, אשת הנאשם אשר הייתה יחד עימו ברכב במועד האירוע המתואר בכתב האישום (להלן: ע"ה 2). טענותיו העיקריות של הנאשם, כפי שאלה עולות מעדותו ומסיכומיו, הינן:

1. מכשיר הממל"ז לא היה תקין בעת ההפעלה.

2. ע"ת 1 אינו מיומן בהפעלת הממל"ז.

3. הממל"ז הופעל שלא בהתאם להוראות ונהלי ההפעלה.

4. הדברים שנרשמו ע"י ע"ת 1 תחת "דברי הנהג" בת/1א לא נאמרו ע"י הנאשם.

5. ע"ת 1 לא הראה לנאשם את המהירות שהופיעה על צג הממל"ז.

6. מרחק הנסיעה של הנאשם ברח' אלטלנה היה קצר מכדי לאפשר לו לפתח את המהירות הנטענת בכתב האישום.

7. התביעה לא הביאה לעדות שוטר נוסף, שהיה יחד עם ע"ת 1 בעת האירוע המתואר בכתב האישום.

8. התביעה לא סתרה את טענת הנאשם כי היה נהג נוסף שנסע לפניו באותה מהירות הנטענת בכתב האישום.

ד. דיון והכרעה:

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, מצאתי כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את אשמת הנאשם מעבר לכל ספק סביר.

הפסיקה קבעה כי מכשיר הממל"ז באמצעותו נקלט הנאשם נהנה מחזקת אמינות, בכפוף להוכחתם של שלושה יסודות נפרדים - תקינות המכשיר בעת ההפעלה; מיומנות המפעיל; והפעלת המכשיר בתנאים נאותים ובהתאם להוראות היצרן ונהלי ההפעלה (ראו ע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מדינת ישראל; ע"פ 4682/01 לוי ואח' נ' מדינת ישראל (פורסמו במאגרים המשפטיים)).

ד. 1. תקינות הממל"ז:

תקינות הממל"ז הוכחה באמצעות ת/1א, ת/2, ת/3 ות/4, וכן באמצעות עדותו של ע"ת 2. מכל אלה עולה כי לממל"ז בו נקלט הנאשם אמנם יש היסטוריה של תקלות ותיקונים, אולם בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ובעת ההפעלה המכשיר היה תקין. זאת ועוד, מת/1א עולה כי ע"ת 1 ביצע בממל"ז טרם הפעלתו 4 בדיקות תקינות כנדרש, ומשבחר הנאשם שלא לחקור את ע"ת 1 בעניין זה - הרי שהאמור בת/1א לא נסתר. כמו כן, הנאשם נמנע מלבקש כי המאשימה תציג את יומן ההפעלה של הממל"ז, ובנסיבות אלה לא הייתה מוטלת כל חובה על המאשימה לעשות כן. לפיכך, אני קובעת כי הממל"ז היה תקין בעת ההפעלה.

ד. 2. מיומנות המפעיל:

מיומנות המפעיל הוכחה באמצעות עדותו של ע"ת 1, אשר העיד כי הוא מפעיל ממל"ז מוסמך משנת 1997 ועד היום. הנאשם ויתר על הצורך בהצגת תעודת מפעיל. לפיכך, אני קובעת כי מיומנותו של ע"ת 2 בהפעלת הממל"ז הוכחה כנדרש.

ד. 3. תקינות ההפעלה:

עיקר טענתו של הנאשם בעניין זה מתמקדת בעובדה (עליה אין מחלוקת) כי ע"ת 1 עמד בעת הפעלת הממל"ז מתחת לעמוד מתח גבוה. בחקירתו הנגדית את ע"ת 1 טען הנאשם כי הימצאות בקרבת קווי מתח גבוה עלולה לשבש את פעולת הממל"ז, אולם בהמשך זנח כיוון זה ובסיכומיו טען כי עמוד המתח הגבוה הגביל את שדה ראייתו של ע"ת 1. לעניין טענת הנאשם כי הימצאות מתחת לקווי מתח גבוה משבשת את פעולת הממל"ז, הרי שכפי העולה מע"פ 4682/01 הנ"ל - מתח גבוה אינו משפיע על פעולת הממל"ז, וממילא הנאשם לא הציג כל חוות דעת ו/או ראייה אחרת לעניין זה. לעניין טענת הנאשם כי עמוד המתח הגביל את שדה ראייתו של ע"ת 1, הרי שטענה זו נטענה בעלמא, ואין בה כדי לסתור את האמור בת/1א, ממנו עולה כי לע"ת 1 היה קשר עין רציף עם הנאשם, אשר נקלט ע"י הממל"ז כשהוא נוסע בודד לחלוטין בנתיב השמאלי. לעניין טענתם של הנאשם וע"ה 2 כי הנאשם נסע בשיירת רכבים בנתיב הימני, בניגוד לדבריו של ע"ת 1 בת/1א לפיהם הנאשם נסע בודד בנתיב השמאלי, הרי שגם טענה זו היא טענה בעלמא שנטענה ע"י שני עדים בעלי עניין בתוצאות ההליך, ועל כן לא מצאתי ליתן לה משקל של ממש. כן לא מצאתי ליתן משקל לצילום מיקומו הלכאורי של ע"ת 1 בעת הפעלת הממל"ז אשר הוצג ע"י הנאשם, שכן אין כל דרך לדעת האם הצילום משקף נאמנה את פני הרחוב בעת העבירה נושא כתב האישום. נוכח כל האמור, אני קובעת כי הפעלת הממל"ז בתנאים נאותים ובהתאם להוראות היצרן ונהלי ההפעלה הוכחה כנדרש.

ד. 4. יתר טענותיו של הנאשם:

א. הדברים שנרשמו תחת "דברי הנהג" בת/1א לא נאמרו ע"י הנאשם - טענה זו, שאף היא נטענה בעלמא, נסתרת ע"י העובדה כי חתימת הנאשם מופיעה הן על ת/1א, והן על ת/1ב המפנה לדברים שנרשמו ע"י ע"ת 1 ב"דברי הנהג" בת/1א. זאת ועוד, ב"דברי הנהג" בת/1א נרשם "אולי אתה רוצה שאני אדבר עם אתי אלחרר או מיכל", כאשר הנאשם מאשר בחקירתו הנגדית כי במעמד מתן הדו"ח אכן התקשר לשוטרת בשם מיכל אבקסיס בנוגע לדו"ח זה. עובדה זו מקנה אמינות לדברים שנרשמו ע"י ע"ת 1 בת/1א, ולפיכך אני דוחה טענה זו של הנאשם.

ב. ע"ת 1 לא הראה לנאשם את המהירות שהופיעה על צג הממל"ז - אף טענה זו נטענה בעלמא, ואין בה כדי לסתור את ת/1א ואת עדותו של ע"ת 1, לפיהם נתוני המדידה אכן הוצגו בפני הנאשם. למעלה מן הצורך יצוין כי ממילא לא מצאתי בע"פ 5345/90 הנ"ל אליו הפנה הנאשם כל דרישה להציג את נתוני הממל"ז בפני הנהג.

ג. מרחק הנסיעה של הנאשם ברח' אלטלנה היה קצר מכדי לאפשר לו לפתח את המהירות הנטענת בכתב האישום - אף טענה זו נטענה בעלמא, ולא הוצגה כל חוות דעת ו/או ראייה אחרת שיכול והיה בה כדי להוכיחה.

ד. התביעה לא הביאה לעדות שוטר נוסף, אשר היה יחד עם ע"ת 1 בעת האירוע המתואר בכתב האישום - גם אם אניח כי אכן היה שוטר נוסף יחד עם ע"ת 1 בעת מתן הדו"ח (ולא הונחה בפניי כל תשתית ראייתית לעניין זה), הרי שאין כל חובה על המאשימה להביאו לעדות כעד תביעה, אם סבורה היא כי ביכולתה להוכיח את כל עובדות כתב האישום אף בלעדיו, וממילא הנאשם לא הצביע על כל מידע רלוונטי לכתב האישום שיכול והיה בידיו של שוטר נוסף זה.

ה. התביעה לא סתרה את טענת הנאשם כי היה נהג נוסף שנסע לפניו באותה מהירות הנטענת בכתב האישום - אף טענה זו נטענה בעלמא, ואין כל אינדיקציה בחומר הראיות שאכן היה נהג כזה. יש לציין כי בעניין זה הנטל היה על הנאשם להביא נהג זה לעדות, וזאת במיוחד לאור טענת הנאשם כי נהג זה התכוון להעיד לטובתו, אולם מספר הטלפון של הנהג אבד לו. משנמנע הנאשם מלהביא את הנהג הנוסף לעדות, הרי שיש לזקוף מחדל זה לחובתו.

למעלה מן הצורך יצוין כי לא אוכל לקבל את טענת הנאשם בסיכומיו לפיה על המאשימה להפריך כל טענה מטענות ההגנה, ושאם לא כן - יש לקבל טענותיו ולזכותו, שכן כלל ידוע במשפט פלילי הוא כי על המאשימה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את יסודות העבירה, אך היא אינה חייבת להפריך כל טענת הגנה אפשרית. זאת, למעט כאשר לטענה זו יש אחיזה של ממש בחומר הראיות - שאז תהא חייבת המאשימה לסתור אותה כתנאי מוקדם להרשעה. בהיעדר כל בסיס ראייתי לטענות הנאשם שלפניי, הרי שלא מצאתי כל מחדל מצד המאשימה בהתנהלותה בתיק זה.

סיכומו של עניין - משדחיתי את כל טענות ההגנה של הנאשם, ומשמצאתי כי הנאשם לא הצליח לסתור את חזקת האמינות של הממל"ז, אין בידי אלא לקבוע כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר את המיוחס לנאשם בכתב האישום.

ה. סוף דבר:

על יסוד כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.

קובעת לטיעונים לעונש ליום 24/1/2012 בשעה 11:00.

המזכירות תודיע טלפונית - ובדחיפות - לצדדים ותשגר להם העתק מהכרעת הדין.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב , 22 ינואר 2012, במעמד הצדדים


מעורבים
תובע: מדינת ישראל - תעבורה לכיש
נתבע: שאול כהן
שופט :
עורכי דין: