ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יניב מרדו נגד חברת סלקום ישראל בע"מ :

תא"מ (כפר-סבא) 17559-09-10

יניב מרדו

נ ג ד

חברת סלקום ישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד מרדכי האן מרקוביץ

בית משפט השלום בכפר-סבא

כב' השופט דוד גדול

פסק דין

א. ע ו ב ד ו ת

1. הנתבעת בעלת רישיון כללי למתן שירותי רדיו וטלפון נייד.

2. התובע היה לקוחה של הנתבעת והחזיק בטלפון נייד שמספרו ***-******* (להלן: "הטלפון").

3. אין חולק כי בתאריך 18.10.08 בשעות הערב התקשר התובע למוקד שירות לקוחות של הנתבעת והודיע על אובדן ו/או גניבת הטלפון. במהלך השיחה סוכם כי הטלפון ייחסם לשיחות יוצאות. ביום המחרת - 19.10.08 - התקשר התובע בשנית למוקד הנתבעת והודע לו כי במהלך יום ו' ושבת שקדמו למתן ההודעה על אובדן הטלפון, בוצעו בו שיחות יוצאות בסכום כולל של 112 ₪.

4. אין גם חולק כי ביום 5.11.08 ביטל התובע הוראת קבע שחתם לטובת הנתבעת בבנק יהב.

5. אין גם חולק כי ביום 29.12.08 שילם התובע כל חוב שוטף עד אותו יום.

6. אין חולק כי בתחילת ינואר 2009 פנה התובע לעובד בשם צבי והלין על חיובו הקודם בסך 112 ₪ בגין ביצוע שיחות בטלפון, שעה שאבד לתובע. הוצע לתובע לקבל זיכוי בתנאי שיעבור לתכנית שכונתה ע"י הנתבעת "במיוחד לעסק".

7. א. אין חולק כי ביום 15.1.09 פנה התובע למוקד שירות לקוחות וביקש לקבל לידיו

מסמך התחייבות כלשהוא המורה כי הוא מחויב לנתבעת לתקופה כזו או אחרת. מוסכם על דעת הכל כי אין ברשות הנתבעת מסמך שכזה החתום ע"י התובע.

ב. אין גם חולק כי בתום השיחה מיום 15.1.09 הודיע התובע לנתבעת כי הוא מבקש לסיים את קשריו עמה, לרבות ניתוק קו הטלפון.

8. אין גם חולק כי מאז יום 15.1.09 לא ביצע התובע כל שיחה שהיא ולא קיבל כל שירות שהוא מהנתבעת.

9. הנתבעת סברה כי נכון ליום הניתוק הגיע לה החזר בגין שווי הטבה בסך 924 ₪, ולכן פתחה בהליך משפטי לפי הוראות סעיף 81א' לחוק ההוצל"פ. התיק נמחק בהסכמת הנתבעת ונפסקו הוצאות לתובע דנן (להלן: "הליכי הוצל"פ").

10. בכתב התביעה שלפני עותר התובע כי הנתבעת תשלם לו סך 105,000 ₪ המורכבים מ- 20,000 ₪ אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש והטעיה בסך 10,000 ₪, פיצוי בגין הליכים שננקטו בהוצל"פ בסך 20,000 ₪, פיצוי בגין הגבלת תנועתו (בהליכי ההוצל"פ) בסך 55,000 ₪.

ב. ה ד י ו ן

1. התובע טוען כי:

א. הוא לא חב מאומה לתובעת בגין החזר שווי הטבה, שכן אין כל הוכחה שהתחייב

לקשר משפטי מחייב בן 36 חודשים לנתבעת.

ב. הנתבעת קיבלה מראש ההוצל"פ צו עיקול על מכוניתו ללא כל בסיס חוקי לבקשה. עיקול זה גרם לו לנזק בשעה שביקש למכור את מכוניתו.

ג. הנתבעת פעלה בניגוד לסעיף 2 (א) לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").

2. הנתבעת טוענת כי:

א. התובע התחייב כלפיה ביום 9.12.07 לקשר משפטי בן 36 חודשים במסגרת התבנית

המכונה אצלה "עסק מנצח".

נוכח ניתוק הקשר יזום ע"י התובע, היא היתה זכאית להחזר שווי הטבה בסך 924 ₪.

ב. מחיקת ההליך בהוצל"פ היתה לפנים משורת הדין.

ג. התובע לא ניזוק כלל, ולחילופין, הוא מעצים את נזקיו.

3. הצדדים הופיעו לפני בישיבת יום 7.9.11 ובה העידו, לבד מן התובע, משה עשוש (להלן: "עשוש"), לילך הללי-חמו (להלן: "חמו") מטעם התובע. מאידך גיסא, העידה הנתבעת מטעמה את חבצלת גרשוני (להלן: "גרשוני") העובדת כפקידה במשרדו של ב"כ הנתבעת, חגית ויסמונסקי ( להלן: ויסמונסקי ) העובדת בתפקיד מתאמת קשרי עו"ד אצל הנתבעת, אלעד ברטל ( להלן: ברטל ) העובד כטרום מתמחה במשרדו של ב"כ הנתבעת, עדי לסרי (להלן: "לסרי"), מי שהיתה עובדת הנתבעת וכיום מורה לחינוך מיוחד.

4. ראשית דבר יש לומר, כי התביעה הוגשה ע"י התובע בעצמו ומנוסחת שלא עפ"י הכללים. התובע ביקש וקיבל רשות להיות מיוצג ע"י אחיו טל מרדו הלומד משפטים, מה ששיפר רק במעט התנהלותו כלפי ביהמ"ש והנתבעת.

5. ב"כ הנתבעת טען כבר בראשית הדיון כי יש למחוק את התביעה, שכן התובע לא הגיש תצהירי עדות ראשית במועד שנקבע לכך ע"י ביהמ"ש. יתר על כן, גם התצהיר המתיימר להיות תצהירו שלו אינו כזה.

כפי שכבר אמרתי לעיל, התנהלותו של התובע כלפי ביהמ"ש והנתבעת היתה שלא עפ"י הכללים, אך לטעמי עפ"י הדוקטרינה שיש לאפשר לבעל דין מלוא יומו בביהמ"ש גם אם אינו פועל עפ"י הכללים, צריך שתחול כאן ואפשר יהיה לבוא חשבון עם התובע בשאלת ההוצאות בסופו של ההליך. משכך, סבורני כי יש לדון בתביעה לגופה, וכך אעשה.

6. ליבת הסכסוך בין הצדדים האם התובע התחייב כלפי הנתבעת להישאר לקוח משנת 2007 למשך 36 חודשים עפ"י תכנית "עסק מנצח".

הנתבעת מודה כי לא נחתם כל הסכם בין הצדדים וכי העסקה סוכמה בטלפון.

מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי העסקה הינה בבחינת עסקת המשך ולכן לא חבה בחוזה חתום כלשהוא.

7. מחומר הראיות שהונח על שולחני הוכח כי התובע מלין זה כ- 4 שנים שאין הוא חב מאומה לתובעת וכי לא התחייב לקשר בן 36 חודשים.

מעדותה של העדה לסרי ששימשה בתקופה הרלבנטית כאחראית שירות לקוחות, והיתה זו ששוחחה עם הלקוח (התובע - ד.ג.) ביום 9.12.07 בשעה 17:02 במשך 14שניות, והיא השיחה שלטענת הנתבעת כרתה את הסכם "עסק מנצח" בין הצדדים. בעמ' 14 סיפא מספרת לסרי: "הוסברו תנאי התכנית - מבחינתנו זה שהסברנו לו כל התעריפים והתנאים".

לטעמי, די בכך כדי לדחות טענת הנתבעת, שכן לא יתכן להסביר מסמך ארוך ומפותל שהנתבעת צירפה לתיק במשך 14 שניות.

8. למעלה מן הצורך ייאמר, כי העדה לסרי הודתה, כמו גם העדה ויסמונסקי, כי עפ"י נהלי הנתבעת השיחות שבין לקוחותיה למוקד השירות מוקלטות.

לא ניתן לי הסבר סביר ובכלל, מדוע לא צורפה הקלטת בה יכולנו להתרשם מקולו/ה של נציגות שירות המסבירה לתובע את הפרט המהותי בדבר מחויבות ל- 36 חודשים.

למצער, הנתבעת יכלה, לו רצתה, לצרף רישום מהשיחה האצור במחשביה, אך גם זאת לא עשתה.

מחדל זה של אי צירוף ראיה, פועל לרעת הנתבעת, שכן התובע עפ"י הפסיקה ועפ"י ההיגיון לא יכול להוכיח את ה"אין". הנתבעת יודעת זה שנים כי ליבת המחלוקת הינה המחויבות ל- 36 חודשים. משלא צורפה בדל ראיה בנושא, יש לקבוע עפ"י החזקה הקבועה בפסיקה כי ראיה זו כלל אינה קיימת במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע כי בידי הנתבעת ראיה המחזקת את טיעוני התובע.

9. אם לא די באמור, הנתבעת צירפה כנספח 6 את הוראות תכנית עסק מנצח ללקוחות קיימים, אך המסמך הינו מהדורת מרץ 2008, כאשר הטענה כלפיו שהתחייב לנתבעת בשלהי 2007, כך שהמסמך שצורף לא יוכל לשמש ראיה.

בטופס שצורף אין פרטי לקוח כלשהוא (גם אם המסמך לא נחתם ע"י איש) וככל שצירופו בא להוכיח טיעונה של הנתבעת, אזי משקלו הראייתי שואף לאפס.

הנתבעת צירפה העתק מעמודים ראשונים של תכניות פיקס סוהו גרסת פברואר 2004, ומבצע עסק משפחתי סוהו אף היא גרסת פברואר 2004.

משמע, כי בשלבי 2007 לטענת הנתבעת התובע הועבר מתכנית "עסק משפחתי", שהסתיימה, לתכנית "עסק מנצח".

10. היה ולא תתקבל עמדתי עד כה, יש לבדוק את מעמדו של החוזה בין הצדדים. עפ"י הוראות סעיף 14 ג' לחוק ועפ"י הודאת הנתבעת, מתן השירות לתובע לא נעשה פנים אל פנים אלא בשיחת טלפון. משכך, עסקינן בעסקת מכר מרחוק וההתקשרות הינה שיווק מרחוב כמשמעות המונחים בסעיף 14 ג' (ו) לחוק.

אם כך פני הדברים, אזי שומה היה על הנתבעת לשלוח לתובע מסמך בכתב כמצוות סעיף 14 ג' (ב) ואין חולק כי פרשנותה של הנתבעת, לפיה אינה חייבת במסמך בכתב אינה נכונה.

לא זו אף זו, מעיון בסעיף 23 לחוק מגלה כי אי הספקתו של מסמך בכתב לפי הוראות סעיף 14 ג' מצויה ברף ענישה אמצעי לו היה ההליך הליך פלילי. לפיכך המסקנה אליה אני מגיע כי נכון וטוב עשה ב"כ הנתבעת שהסכים למחיקת התביעה כנגד התובע בהליכי ההוצל"פ.

11. כאן יש להעיר כי יתר עדיה של הנתבעת לא תורמים מאומה להכרעה במחלוקת בשאלת החבות. כך גם אין לקבל את טיעונו של ב"כ הנתבעת לקיומה של ראשית הודיה מצידו של התובע. הסכמה כזו או אחרת במסגרת הליכי מו"מ קודם לתביעה אינם רלבנטים ומשכך יש להורידם מסדר היום וכך אני מורה.

12. מכאן יש לעבור לבחינת נזקיו של התובע.

האחרון טוען כי עקב הטלת עיקול על רכבו, נגרם לו נזק של 55,000 ₪ בגין אי יכולת למכור את רכבו שהיה מעוקל לטובת הנתבעת.

התובע צרף חוו"ד שמאי רכב שהמחיר פחת בשל עיכוב המכירה בסך 10,900 ₪, וכן טען כי מכר את רכבו במחיר של 58,000 ₪.

ב"כ הנתבעת טען, ובצדק, כי חוו"ד השמאי אינה רלבנטית למועד הדיון וכן כי מסמך הטרייד אין לא גולה בהליך גילוי המסמכים. לחילופין, הסכים ב"כ הנתבעת כי לתובע נגרם נזק שלא יעלה על 10,000 ₪.

לטעמי, הסכום שננקב ע"י התובע מוגזם ואילו ב"כ הנתבעת צודק שעה שאין לפסוק נזק מעל ל- 10,900 ₪. כאן המקום לציין, כי עדי התובע לא תרמו רבות להכרעה בשאלה זו. לפיכך, בראש נזק אני מקבל חלקית טיעון התובע ומורה כי הנתבעת תפצה אותו בסך 10,000 ₪.

13. התובע טען לנזק של 8,700 ₪ , סכום ששילם כפיצוי לעדה חמו. האחרונה הופיעה בביהמ"ש, אך לא הציגה בדל ראיה כי התובע אכן שים לה סכום זה.

14. התובע עותר לפסיקות נזק לא ממוני בגין הצורך לנהל הליכי משפט מיותרים כנגד הנתבעת.

התובע התנהל בצורה לא ראויה ובניגוד לכללים, כך שמחדלו מתקזז עם עוגמת הנפש אותם הוא תובע, וראש נזק זה דינו להידחות, וכך אני מורה.

ג. ל ס י כ ו ם

1. העולה מן המקובץ, כי דין התביעה להתקבל במיעוטה ולהידחות ברובה.

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 10,000 ₪ לא יאוחר מיום 29.2.12, שאם לא כן יתלוו לסכום זה ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.10.10 ועד ליום התשלום בפועל.

3. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יניב מרדו
נתבע: חברת סלקום ישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: