ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'ני ליפשיץ נגד דורית דקלו רביד :

ג'ני ליפשיץ

נ ג ד

1. דורית דקלו רביד

2. נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ

3. דקלו תומר

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בכפר-סבא

כב' השופט מיכאל קרשן

פסק דין

תביעה קטנה בגובה 6,552 ₪ - נזקי תאונת דרכים.

1. ביום 8.10.2010 התרחשה תאונת דרכים ברחוב נחשון בכפר סבא. התובעת נהגה ברכב מסוג דייהטסו שרייד מ"ר 8124916 (להלן - רכב התובעת) ברחוב האמור, שהינו רחוב חד סטרי, ובשלב מסוים איבדה שליטה ופגעה ברחוב חונה בצד שמאל של הכביש. לטענת התובעת, כתוצאה מהפגיעה נגרם לרכב התובעת נזק כולל בגובה 6,052 ₪ ובנוסף שילמה התובעת סך של 500 ₪ עבור הוצאות שמאות.

לטענת התובעת, רכב מסוג יונדאיי מ"ר 3677959 (להלן - רכב הנתבעים) הגיח במהירות מכניסה לחניה הנמצאת ברחוב נחשון משמאל לכיוון נסיעת התובעת. התובעת הבחינה בו ובלמה את רכבה בפתאומיות, ובלימה זו היא שהבאה לפגיעת רכב התובעת ברכב החונה.

2. בכתב ההגנה שהגישה נתבעת 1, ומאוחר יותר אומץ על ידי נתבעת 2 שהיא המבטחת של נתבעת 1, נטען כי נתבעת 1 פנתה שמאלה לרחוב נחשון ביציאה מחניה משותפת. לטענת הנתבעת 1, התובעת הגיחה במהירות גבוהה ממעלה הרחוב, ואז סטתה שמאלה ופגעה ברכב חונה. נתבעת 1 כפרה בנזקים להם טענה התובעת, ובין היתר טענה כי התובעת לא הסבירה מדוע השתהתה שלושה שבועות טרם הביאה את רכבה לבדיקת שמאי.

3. בפתח הדיון בתביעה ביקש נציג הנתבעת 2 לצרף את נתבע 3 כנתבע נוסף לתביעה משום שהוא זה שנהג ברכב. התובעת לא התנגדה לצירוף.

4. התובעת אישרה בעדותה כי ביום האירוע היה הכביש רטוב מגשם. לגרסת התובעת הסיעה היא אותו יום את אמה מבית החולים, והשתיים בקשו להגיע לביתן. התובעת ראתה את הקצה הקדמי של רכב הנתבעים מגיח משמאל לכיוון נסיעתה. היא נבהלה וצפרה, ובמקום לבלום המשיך רכב הנתבעים לנסוע והספיק לעבור לפני רכב התובעת. התובעת בלמה בלימת חירום ורכבה פגע ברכב חונה. הבלימה הייתה ארוכה, ונמשכה כעשר שניות עד הפגיעה. לטענת התובעת מהירות נסיעתה הייתה נמוכה, הן בשל תנאי הדרך והן משום שהסיעה את אמה מבית החולים. לדברי התובעת, רכב הנתבעים עצר לרגע, ואז המשיך לנסוע. רק משום שהתובעת הספיקה לרשום את מספרו של רכב הנתבעים ניתן היה לאתרו.

אמה של התובעת העידה כי ביום האירוע הסיעה אותה בתה לאחר שהאם עברה ניתוח של כריתת כליה. היה זה יום גשם. מצבה של האם לא היה טוב והיא הרגישה כל אבן על הכביש. השתיים ראו ברחוב נחשון את רכב הנתבעים, הבת צפצפה, ובמקום לעצור רכב הנתבעים המשיך לנסוע מהר. התובעת נאלצה לבלום, ונכנסה בטנדר שחנה בצד. לאחר התאונה הורע מצבה של האם, ונאלצה לחזור לבית החולים לבדיקה. גם האם תיארה כיצד עצר רכב הנתבעים לאחר התאונה, אך המשיך לנסוע.

5. נתבע 3 העיד כי ביום האירוע נהג ברכב הנתבעים, המצוי בבעלותה של אחותו - הנתבעת 1. לדברי הנתבע 3, יצא מן הכניסה לחנייה בנסיעה איטית. הוא ראה את רכב התובעת ובניגוד לנטען כלפיו עצר ואפשר לה לעבור. התובעת פגעה ברכב החונה ורק אז הסיע הנתבע 3 את רכב הנתבעים שמאלה. לדברי הנתבע 3 בליטת הרכב בו נסע לתוך רחוב נחשון הייתה מזערית, אך לא היה מנוס מלבלוט מעט "בגלל שזה רחוב שקשה לצאת ממנו מהחניה". הנתבע 3 טוען שעצר ליד מקום הפגיעה, התובעת אמרה שהיא רוצה פרטים, אך הנתבע 3 אמר לה שלא ראה בכך צורך משום שהוא אינו קשור לתאונה, ונסע מהמקום. הנתבע 3 טען כי התובעת לא צפרה כפי טענתה.

גב' בת אל ליס, חברתו של נתבע 3, העידה כי ביום האירוע התלוותה לנתבע 3 בנסיעה. לדברי העדה, החנייה היא "עם קצת עליה לכיוון שמאלה", מצד ימין אין שדה ראיה ויש מכוניות חונות, ועל כן הנתבע 3 התקדם לאט. העדה אישרה את טענת הנתבע 3 לפיה רכב התובעת הספיק לחלוף על פני רכב הנתבעים טרם שנתבע 3 השלים את פנייתו שמאלה. לאחר התאונה עקף הנתבע 3 את רכב הנתבעים והתובעת בקשה פרטים. הנתבע 3 לא הסכים משום שלא היה קשור לתאונה.

דיון

6. לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי בכתב הטענות ובכל אשר צורף להם וכן במוצג שהגישה התובעת, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת הוכיחה את עילת תביעתה, אולם קיים במקרה זה אשם תורם.

7. נציג הנתבעת 2 טען בסיכומיו כי גרסתה של התובעת בעדות סותרת את הדברים שאמרה בדיווח שמסרה לחברת הביטוח שלה (הפניקס) אודות התאונה. לטענתו, איש לא יכול היה להבין מן הדיווח שנתבע 3 הספיק לפנות שמאלה טרם פגיעת רכב התובעת ברכב החונה.

לא מצאתי ממש בטענה זו. בדיווח לחברת הביטוח שלה תארה התובעת את התאונה כך: "בנסיעה ברחוב נחשון בכפר סבא, במהירות 30 קמ"ש, הגיח במהירות רבה רכב יונדאיי מחניון בצד שמאל של הכביש, וגרם לי לבלימה פתאומית על כביש רטוב. לאחר שצפרתי ובלמתי, נעצר רכב היונדאיי, אך מכיוון שאיבדתי שליטה על הרכב, התנגשתי ברכב החונה בצד הכביש. נהג היונדאיי סרב לתת פרטים". התיאור הזה הולם את עדות התובעת לפניי. ברור ממנו כי נסיעתו המהירה של רכב היונדאיי היא שגרמה לי לתובעת לבלום בפתאומיות, וכן ברור ממנו כי התובעת פגעה ברכב החונה לאחר שרכב היונדאיי השלים פנייתו.

הנה כי כן, גרסת התובעת, הנתמכת בגרסת אמה, היא גרסה עקבית.

8. לעומת גרסתה העקבית של התובעת, הנתמכת בעדות אמה, עומדת גרסתם הכבושה של הנתבעים. התובעת לא ידעה מי נהג ברכב, שכן הכול מסכימים שלא נתנו לה פרטים, ולאחר שאיתרה את פרטי בעלותו לפי מספר הרישוי אותו רשמה, הגישה את תביעתה נגד הנתבעת 1. אם אמנם היה זה נתבע 3 שנהג ברכב, לא ברור מדוע נרשם בכתב ההגנה של הנתבעות 1 ו-2 כי הנתבעת 1 היא שנהגה ברכב.

9. גרסת התביעה היא גרסה הגיונית. אין לי ספק כי התובעת נהגה את רכבה באיטיות המתבקשת הן מתנאי הכביש ומזג האוויר הן ממצבה הרפואי הלא פשוט של אמה שיצאה זה עתה מבית החולים (ראו התעודה הרפואית ת/1). הגיוני וסביר בעיניי כי התובעת החלה לבלום כאשר ראתה את הסכנה שהוצבה לפניה בכביש מעצם גלישתו של רכב הנתבעים לתוך מסלול נסיעתה. הגיוני וסביר בעיניי כי רכב הנתבעים השלים את פנייתו טרם הגעת רכב התובעת לנקודת מגע אפשרית ביניהם, שכן אם לא היה עושה כן סטיית רכב התובעת שמאלה הייתה מביאה לפגיעה בו.

התנהגות נהג רכב הנתבעים לאחר מעשה מחזקת רושם זה. נהגים רגילים אינם חוששים להחליף ביניהם פרטים לאחר תאונה, והימנעות נהג רכב הנתבעים מלעשות כן מחזקת את הרושם שלתפיסתו היה לו מה להפסיד אם ימסור את פרטיו.

10. אני קובע אפוא כי התובעת הוכיחה שהתאונה התרחשה כפי שתארה. תאור התובעת את אשר אירע, מקים לנתבעים אחריות ברשלנות לקרות התאונה. לנהג רכב הנתבעים אחריות מוגברת לעוברי הדרך. נהג שיוצא מחניה ומבקש להשתלב בדרך חייב לוודא כי הדרך פנויה טרם מתחיל הוא בנסיעה, ובמצב בו שדה הראיה נחסם - כפי שהעידה גב' ליס - אסור לו להיכנס במהירות לתוך הדרך, אלא עליו לתת דעתו למצב דברים זה ולכלכל צעדיו בהתאם. במקרה הנוכחי, בו נטען על ידי הנתבעים כי שניים היו ברכב, יכול היה הנתבע 3 לבקש מגב' ליס לצאת החוצה ולכוונו משם. נהג רכב הנתבעים מעל בחובת הזהירות המוטלת עליו, ובהתחשב בתנאי הדרך גרם ברשלנותו לקרות התאונה בה נפגע רכב התובעת.

11. בצד זה לתובעת אשם תורם ברור לקרות התאונה. התובעת ידעה שהיא נוסעת בכביש רטוב, ואף שקיבלתי את גרסתה כי לא נסעה במהירות, צריכה הייתה - כמו כל אדם סביר - לצפות כניסות (אפילו רשלניות) של כלי רכב לתוך נתיב נסיעתה. עצם העובדה שהנתבעת איבדה שליטה על הרכב ולא הצליחה לבלום, מעידה כי ביום האירוע, ברחוב בו נסעה, הייתה צריכה לנסוע לאט יותר. נסיעה איטית יותר הייתה מונעת את ההחלקה הארוכה שהביאה לפגיעת רכב התובעת ברכב החונה.

אני אומד את האשם התורם של התובעת ב-25%.

12. לא מצאתי לקבל את טענות הנתבעים בנוגע לגובה הנזק. התובעת לא "ניפחה" את תביעתה ותבעה אך ורק נזק ממשי. העובדה שהרכב נבדק על ידי שמאי שלושה שבועות לאחר האירוע אינה מטילה כשלעצמה ספק במהימנות גרסת התובעת, והנתבעים אף לא מצאו לנכון להציג לתובעת שאלות בעניין זה במסגרת החקירה שכנגד.

סיכום

13. אני מקבל את התביעה. הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 4,914 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 350 ₪, וזאת בתוך 30 ימים מיום ההמצאה. לא ישולמו הסכומים במועד, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'ני ליפשיץ
נתבע: דורית דקלו רביד
שופט :
עורכי דין: