ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד רונן נשפיץ :

מדינת ישראל

נ ג ד

רונן נשפיץ

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בירושלים

בפני כב' השופט מרדכי כדורי

ב"כ המאשימה עו"ד חנא קובטי

ב"כ הנאשם עו"ד דוד ברהום

הכרעת דין

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם מייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות.

על פי עובדות כתב האישום נמצא אצל הנאשם אלכוהול בריכוז של 340 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

ההגנה אינה מתנגדת למסמכים ולראיות שבידי המאשימה, אולם לטענתה יש לזכות את הנאשם מעבירה של נהיגה בשכרות, ולחילופין, לכל היותר, להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

שתיים הן טענות ההגנה:

1. תוקף בדיקת הכיול שבוצעה במכשיר הינשוף באמצעותו נבדק הנאשם פקע בחצות הלילה לאחר בדיקת הכיול, עוד קודם בדיקת הנאשם.

2. ריכוז של 340 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף אינו מבסס עבירה של נהיגה בשכרות.

כפי שיפורט להלן, אין בידי לקבל איזה מטענות ההגנה.

באשר לטענת הכיול:

יסודה של בדיקת היכול הינה בתקנה 169ז(א) לתקנות התעבורה.

על פי הוראת התקנה האמורה בדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה תעשה לאחר ביצוע פעולות מקדימות, בין היתר בדיקת כיול.

הפסיקה כבר עמדה על כך כי לא נאמר כמה זמן לאחר בדיקת הכיול ניתן יהיה לבצע בדיקה של נהג באמצעות המכשיר. נקבע בפסיקה כי ביצוע בדיקת כיול אחת ל-24 שעות הינו "פרק זמן הולם ומבטיח שמירה על 'כיול' המכשיר בכל ההפעלות שהוא מופעל בפרק זמן זה". ביהמ"ש הוסיף וקבע כי אין הגיון ואין טעם מעשי לבצע בדיקת כיול חוזרת ונשנית במהלך שעות ההפעלה (ב"ש (ת"א) 90435/07 בוסתנאי נ' מדינת ישראל).

די בכך כדי לדחות את סברת ההגנה לפיה תוקפה של בדיקת הכיול שבוצעה במקרה זה בשעה 22:58 פקע כשעה לאחר מכן, בחצות לילה.

מעבר לצורך אוסיף כי אין במדריך המשטרה להפעלת הינשוף כדי לסייע בידו של הנאשם.

ראשית, בניגוד לסברת ההגנה, נקבע במדריך מפורשות כי תוקפה של בדיקת הכיול הינו עד ליום המחרת בחצות. הנה כי כן, תוקף בדיקת הכיול אינו פג ביום בו בוצעה בדיקת הכיול, אלא למחרתו.

העובדה שבפלט הכיול נרשם כי בדיקת הכיול הבאה אמורה להתבצע ביום 23/7/2011 מלמדת, לאור האמור, כי יש לבצעה בחצות לילה של המועד הנ"ל, ולא בתחילת היום, קרי שלא במעבר בין יום 22/7/2011 ליום 23/7/2011.

סברת ההגנה כי פרשנות זו אינה סבירה שכן היא תאפשר ביצוע בדיקות באמצעות מכשיר ינשוף שכויל לפני פחות מיממה אינה רלבנטית בענייננו, בו בדיקת הכיול בוצעה לפני פחות מיממה.

כמו כן, מקובלת עלי עמדת התביעה לפיה אין להסתפק בהפניה חלקית להוראות המדריך. משנקבע בהמשכה של ההוראה הרלבנטית כי במידה ופג תוקף בדיקת הכיול המכשיר יחסם, ומאחר ובמקרה זה המכשיר לא נחסם אלא התאפשרה בדיקתו של הנאשם, מלמדת עובדה זו על כך שתוקף בדיקת הכיול לא פג.

באשר לטענה בדבר רמת האלכוהול שנמדדה אצל הנאשם:

את בימ"ש זה מחייבות ההלכות שנקבעו בביהמ"ש העליון, ומנחות ההלכות שנקבעו בביהמ"ש המחוזי. פסקי דין שניתנו על ידי בימ"ש השלום אינם מחייבים ואינם מנחים.

משנקבע על ידי ביהמ"ש המחוזי במותב תלתא כי רף האכיפה לעבירה של נהיגה בשכרות הינו 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף (עפ"ת (י-ם) 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עוזרי) הרי שהרמה שנמדדה אצל הנאשם, העולה בהרבה על הרף האמור, מצויה בתחום של נהיגה בשכרות.

פסק דינו של חברי, כב' השופט טננבוים, אליו הפנה הסניגור אינו מנחה כאמור, ואין בו לסייע בידי הנאשם. במיוחד נכונים הדברים לאחר שפסק דין זה בוטל בהחלטתו של ביהמ"ש המחוזי בפסק דינו מיום 10/1/2012.

לאור כל האמור, ומאחר ואין בידי לקבל את טענות ההגנה, אני מחליט להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסות לו בכתב האישום.

החלטה

לא מצאתי בנסיבותיו של תיק זה מקום להפנות את הנאשם לשירות המבחן, העמוס לעייפה.

אין מניעה כי נסיבותיו האישיות של הנאשם יפורטו, בהרחבה, על ידי ההגנה במסגרת הטיעונים לעונש.

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 340 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

הנאשם נוהג משנת 2004 וצבר לחובתו 3 הרשעות קודמות, בהן הרשעה קודמת של נהיגה בשכרות, כאשר נמדד בגופו ריכוז של 575 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

אין צורך לשוב ולומר כי מדובר בעבירה חמורה ומסוכנת ביותר לנהג עצמו ולמשתמשים האחרים בדרך, ואין צורך לפרט את החומרה הרבה בה רואה הדין נהג הנוטל חירות לעצמו לנהוג כאשר הוא שיכור.

עבירה חוזרת של נהיגה בשכרות מחייבת לשקול להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, שכן במעשיו הוא הוכיח כי לא היה בענישה שהוטלה עליו עד כה כדי להרתיע אותו.

עם זאת, אני מוצא להימנע מלהטיל על הנאשם שלפניי עונש של מאסר בפועל וזאת בהתחשב בנסיבותיו האישיות, בפרק הזמן הארוך שחלף מאז הורשע בעבירה הקודמת, ברמת האלכוהול שנמדדה אצלו במקרה זה ובעובדה שהנאשם נמנע מלנהל הוכחות וחסך מזמנם של העדים.

אולם, שעה שאני נמנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, נראה לי שלא ניתן להסתפק בפסילה לפרק הזמן שביקשה התביעה.

אני דן איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1. לתשלום קנס בסך 2,000 ₪ אשר ישולם ב-4 תשלומים חודשיים החל מיום 1/3/2012.

2. לפסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים, בנוסף לכל פסילה אותה ריצה הנאשם. הנאשם יפקיד רישיונו או אישור משרד הרישוי על העדר רישיון במזכירות בית המשפט לא יאוחר מיום 15/3/2012.

תשומת לב הנאשם לכך שהעונש המקובל על נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל.

3. אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 3 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים, אם הנאשם ינהג בזמן פסילה, ו/או בשכרות, ו/או תחת השפעת אלכוהול.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.

החלטה

מאחר והמועד בו על הנאשם להפקיד את רישיונו הינו לאחר תקופת הערעור, אינני רואה לעכב את ביצוע רכיב הפסילה. רכיב זה יעוכב רק אם יורה על כך ביהמ"ש של ערעור.

אין הצדקה לשקול לעכב ביצוע של רכיבים אחרים.

ניתנה והודעה היום כ"ז טבת תשע"ב, 22/01/2012 במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: רונן נשפיץ
שופט :
עורכי דין: