ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יבגני גופמן נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

יבגני גופמן

נ ג ד

בנק לאומי לישראל בע"מ

בית משפט השלום בבאר-שבע

כב' הרשם יניב בוקר

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתו של המבקש, מר יבגני גופמן, כי אתיר לו להתגונן בפני תביעתו של המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, שהוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר, על הסך של 269,340 ₪.

תמצית הטענות בכתב התביעה

על פי הנטען בכתב התביעה, המשיב הינו חברה בע"מ ומנהל עסקי בנקאות בישראל.

הנתבעת מס' 1, גי.אפ.פי - גרייט פיטנט פוינט בע"מ, הינה חברה בע"מ אשר ניהלה אצל המשיב חשבון עו"ש עסקי, על-פי כתב ההסכם עליו חתמה ביום 16.3.09.

הנתבע 2, מר שימשילשוילי רובן, משמש כבעל עניין, כמנהל וכבעל מניות של הנתבעת מס' 1.

ביום 22.9.09, כך על פי כתב התביעה, חתמו הנתבע מס' 2 והמבקש על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לאבטחת כל חוב, לפיו ערבו לכל חובותיה של הנתבעת 1 למשיב והתחייבו לשלם את כל הסכומים המגיעים לו מאת הנתבעת מס' 1 לרבות קרן, ריבית, עמלה והוצאות.

לטענת המשיב, ביום 18/03/2011 הסתכמה יתרת החובה בחשבונה של הנתבעת מס' 1, בסך של 261,336.77 ₪ וזאת כאשר הריבית על חוב זה מחושבת עד ליום 31/12/10.

על פי הנטען בכתב התביעה, על אף דרישות המשיב מאת הנתבע מס' 2 והמבקש, לשלם את חובם על פי התחייבותם האמורה, הם לא עשו כן.

המשיב ציין כי במקביל להליך התביעה הוא נוקט בהליך לגביית שיקים, ולכן שומר הוא על זכותו להקטין ו/או להגדיל את החוב הנ"ל בהתאם להליכי גביית השיקים.

תמצית הטענות בבקשת הרשות להתגונן

המבקש טען בתצהיר בקשתו למתן רשות להתגונן, כי הוא המנהל היחיד ובעל מניות בנתבעת מס' 1. לטענתו, ביום 16.3.09 חתמה הנתבעת מס' 1 על תנאים כלליים לניהול חשבון חוזר דביטורי (חח"ד) בסניף המשיב בבאר-שבע, ובספטמבר 2009 או בסמוך לכך, חתם המבקש עצמו על ערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום.

לטענת המבקש, בזמנים הרלוונטיים לחתימת הערבות היה בעל העניין בחברה-הנתבעת מס' 1 ואחד משני מורשי חתימה בבנק, כפי שאושרו ע"י החברה, וכאשר רק צירוף של 2 חתימות בצירוף חותמת החברה היו מחייבים אותה לכל דבר ועניין.

עוד לטענתו, עם פתיחת חשבון הבנק לא הועמדה לנתבעת מס' 1 מסגרת אשראי כלל, ורק כעבור מספר חודשים של פעילות פיננסית הסכים הבנק-המשיב לבקשת הנתבעת מס' 1, להעמיד לרשותה מסגרת אשראי בסך של 50,000 ₪.

על פי התצהיר, בזמנים הרלוונטיים ובסמוך לחתימת הערבות, נפטרה אמו של המבקש ממחלת הסרטן, לאחר חודשים של טיפולים קשים, ולפיכך לא פיקח על ניהול הנתבעת מס' 1.

לטענתו, זמן מה לאחר פטירת אימו חזר לתפקד, וגילה כי הנתבעת מס' 1 מנוהלת בצורה כושלת, והיא צוברת חובות כבדים והתנהלותה לא תואמת את ציפיותיו. המבקש נאלץ לדידו, להפקיד סכומים שונים לחשבונה של הנתבעת מס' 1 על מנת להצילה מקריסה כלכלית.

המבקש טען בתצהירו כי בחודש אוגוסט שנת 2010 דרכו ודרכה של הנתבעת מס' 1 נפרדו.

לטענתו, באסיפה כללית של הנתבעת מס' 1 הוחלט כי המבקש, יחד עם שותפיו, יעבירו ללא תמורה את כל מניותיהם לנתבע מס' 2, וכן כי כהונתם כדירקטורים תיפסק והם יהיו משוחררים מהתחייבויותיהם כלפי החברה וכלפי נושיה.

על פי התצהיר, ביום 15.8.10 נחתם בין המבקש לבין הנתבעים מס' 1 ו-2 הסכם מפורט בהתאם להחלטת האסיפה הכללית של החברה-הנתבעת מס' 1.

כמו כן, הודעה על העברת מניות בחברה פרטית, לפיה העביר המבקש את מניותיו בחברה-הנתבעת מס' 1 לידי הנתבע מס' 2 והודעה בדבר שינויים בהרכב הדירקטוריון, הוגשה לרשם החברות.

המבקש ממשיך וטוען בתצהירו, כי בחודש אוגוסט 2010 , בסמוך לאחר העברת מניות והפסקת כהונתו כדירקטור, הוא הגיע לסניף המשיב בבאר-שבע לשם מחיקתו מחשבון החברה ולשם ביטול ערבויותיו לחשבון והסרת כל השעבודים הקיימים בו.

לטענתו, מנהל הסניף בבנק-המשיב הגיב לבקשתו, כי מאחר וחשבון הנתבעת מס' 1 עומד ביתרת חובה של 80,0000 ₪, וכל עוד קיים חוב לנתבעת מס' 1 לא ניתן לשחרר אותו מערבותו.

מנהל הסניף בבנק-המשיב הוסיף כי המשיב מחזיק בשקים דחויים לפקודת החברה-הנתבעת מס' 1, וטרם הסתיימה גביית השקים.

לטענת המבקש, בעת הפגישה התריע בפני נציג המשיב כי הנתבעת מס' 1 נקלעה לקשיים כלכליים והיא מנוהלת בצורה כושלת.

בעת הפגישה ביקש מהמשיב למסור לידיו תדפיסי תנועות בחשבונה של הנתבעת מס' 1 במהלך שנה אחרונה, העתקי שקים שנמשכו מחשבונה ויתר המסמכים הקשורים לערבויות ובטחונות שניתנו לבנק על ידי הנתבעת מס' 1.

לטענת המבקש, הבנק-המשיב סירב למסור את המידע המבוקש.

המבקש טען בתצהירו כי קיים חשש כבד, כלשונו, שהבנק-המשיב הפר שורה ארוכה של חובות המוטלות עליו הן על פי חוק, והן כנגזרת של חובת תום הלב ו הגדיל שלא כדין את מסגרת אשראי של החברה-הנתבעת מס' 1 בבנק (ככל הנראה למסגרת בסך של 250,000 ₪), מבלי ליידע את המבקש או לקבל את רשותו, ומבלי לקבל בטחונות ו/או ערבויות נספים בהתאם למצבה הכלכלי של נתבעת מס' 1.

המבקש הוסיף וטען כי המשיב איפשר משיכת שקים עם חתימה אחת (במקום 2 חתימות) ו/או עם חתימה מזויפת ובכך גרם נזקים כברים לחברה-הנתבעת מס' 1 ולערבים לחובותיה.

המבקש צירף לתצהירו העתקי 2 המחאות שנמשכו מחשבונה של הנתבעת מס' 1 בחודש ספטמבר 2010, ולא נושאות את חתימת המבקש.

עוד טען המבקש, כי הנתבעת מס' 1 (כך במקור - י.ב.), הנתבע מס' 2 וקרוב משפחתו מר שילון שרון השתמשו בחברה-הנתבעת מס' 1 על מנת לקבל טובות הנאה אישיות על חשבונה של הנתבעת מס' 1, וכי הם פיזרו המחאות של הנתבעת מס' 1 ונטלו התחייבויות בלתי סבירות.

בבקשת הרשות להתגונן עצמה הכחיש המבקש את הסכומים הנתבעים בכתב התביעה, וטען כי החל מחודש אוגוסט 2010 לא היה לו כל קשר לחשבון הנתבעת מס' 1, והמשיב סירב למסור לו מידע אודות החשבון.

המבקש הוסיף בבקשתו כי הוא בבחינת "ערב יחיד", על פי ההגדרות בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, וכי המשיב הפר כלפיו את חובות הגילוי הקבועות בחוק הערבות לגבי חלקו בערבות ופרטים מהותיים נוספים.

המבקש טען כי המשיב הפר את חובות הגילוי הנאות כלפיו, ולא העמיד אותו על כך כי בכוונתו להעמיד מסגרת אשראי גבוהה מאוד לנתבעת מס' 1 שנמצאת במצב כלכלי רעוע, וכלל לא מסר לו מידע אודות משיכת שקים הנראים כשיקים מזויפים ו/או שהוצאו ללא רשות מורשה חתימה.

המבקש הוסיף כי המשיב לא מיצה את הליכי הגבייה כנגד הנתבעים 1-2, וכי לא מסר לו הודעות על כך שהם אינם ממלאים אחר תשלומי חובות הנתבעת מס' 1.

מהלך הדיון בפני

ביום 26/9/2011 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקש נחקר על תצהירו.

המבקש אישר בחקירתו כי היה מנהל יחיד בנתבעת מס' 1, והיה אחראי על הייצור והפיתוח, בעוד סמנכ"ל הכספים, שרון שילון, היה אחראי על הנהלת החשבונות.

המבקש מסר כי היה מורשה חתימה יחד עם מר שימשילשיוולי רובן.

כאשר נשאל המבקש האם על העברת המניות העביר הודעה למשיב, השיב: "כן, לא בכתב. הלכתי לסניף 921 בעיר העתיקה ודיברתי עם המנהל אמרתי לו שהבאתי פרוטוקול של הישיבה והוא אמר שבחשבון יש מינוס של 80 אלף ₪ והוא לא מוציא אותי מהחשבון והוא אומר שהחשבון מוגבל, זה היה ב10.8.10.".

המבקש אישר כי עד ליום 30/7/2010 היה החשבון ביתרת חובה של 103 אלף ₪ לערך, וכי לגבי תקופה זו אין לו טענות שלא היה שותף להחלטות החברה וניהל אותה.

המבקש אישר כי לא ביקש מסמנכ"ל הכספים, בעת שניהל את הנתבעת מס' 1, לעיין בדפי חשבון של חשבון החברה והסתמך על רישומי הסמנכ"ל בכתב ידו.

המבקש אישר כי אינו יודע בוודאות שלחברה ניתנה מסגרת אשראי של 250,000 ₪, וכי ייתכן שהחוב נובע מריביות ולא ממסגרת אשראי.

המבקש אישר בחקירתו כי העביר גם את זכות החתימה לראובן, אך, מנגד, הודה כי אינו מוצא בפרוטוקול האסיפה הכללית של הנתבעת מס' 1 הוראה בדבר העברת זכויות חתימה על השיקים.

בחקירה חוזרת טען המבקש כי ידע שחשבון הנתבעת מס' 1 הוגבל, ולשאלת בית המשפט בעניין זה השיב: "היו צ'קים שחזרו במשך כמה חודשים אחרי אוגוסט. גם שרון אמר לי שהחשבון הוגבל וגם הבנתי את זה בפגישה באוגוסט.החברה כל הזמן הייתה עוברת את המסגרת ורק למחרת היו מכניסים את הכסף את זה שרון אמר לי. הוא אמר לי את זה בתחילת אוגוסט ולכן התחלתי לברר מה קורה במצב הכספים בחברה וראיתי שניהול החברה לא נכון ולכן יצאתי.".

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

תמצית סיכומי המבקש

המבקש טען בסיכומיו כי יש בפיו הגנה טובה כנגד התביעה, שכן לא יצר את החוב הנתבע; אינו יודע מה נעשה בחשבון מאז עזיבתו; ועל פי הידוע לו חלק מן החוב נוצר בניגוד לזכויות החתימה בחשבון.

המבקש חזר בסיכומיו על טענותיו העובדתיות והמשפטיות, כפי שעלו בבקשתו למתן רשות להתגונן ובתצהיר.

המבקש הוסיף וטען כי גם בתקופה בה היה מנוהל בניהול החברה, לא היה מעורב בהתנהלותה הכספית, וכי הסתמך על התחייבותו של המשיב לפעול בהתאם לזכויות החתימה שהוגדרו, ולפיכך, כל חוב שנוצר בניגוד לכך, אינו באחריותו.

לטענת המבקש, הודיע למשיב בצורה מפורשת על העברת מניותיו וסיום כהונתו כדירקטור, ולפיכך, החל מאוגוסט 2010, אינו אחראי לחובות שנוצרו על ידי הנתבעת מס' 1, שכן המשיב איפשר להגדיל את החוב בחשבון ללא ידיעתו.

המבקש הוסיף כי המשיב סירב ומסרב למסור למבקש מסמכי החשבון והשיקים שנמשכו בחשבון, על מנת לאפשר לו לבחון את החיובים בו ואת משיכות הכספים בניגוד לזכויות החתימה.

המבקש הוסיף בסיכומיו כי אין לו מידע לגבי אופן היווצרות החוב, ומרכיביו, וכי המשיב מסרב למסור לו מידע זה.

תמצית סיכומי המשיב

ב"כ המשיב טענה בסיכומיה כי הגנתו של המבקש התמוטטה בחקירתו הנגדית.

ב"כ המשיב טענה כי המבקש אישר בחקירתו שלסמנכ"ל הכספים של הנתבעת מס' 1, שהיה כפוף אליו באופן ישיר, הייתה גישה לחשבונות הנתבעת מס' 1 באמצעות האינטרנט, וכי הוא בחר שלא לבקש ממנו את המסמכים הדרושים לו.

עוד לטענתה, המבקש לא פנה כלל לב"כ המשיב, מתחילתו של ההליך המשפטי, כדי לקבל לידיו את דפי חשבון הבנק.

ב"כ המשיב טענה בסיכומיה כי טענתו של המבקש לפיה הוא יכול, בהבל פיו, לשחרר עצמו מהתחייבויותיו כלפי נושה הנתבעת מס' 1, היא טענה "הזויה", כלשונה, ואינה יכולה לשמש כהגנה בפני התביעה.

לטענתה, המבקש אף הודה, במהלך חקירתו, כי ניהל את החברה עד לאוגוסט 2010, לפיכך, לא תיתכן טענה מפיו כלפי החוב שנוצר עד למועד זה.

עוד, לטענתה, המבקש אישר כי היה מודע לכך שבעת ניהולו את החברה, חרגה החברה-הנתבעת מס' 1 ממסגרת האשראי שהוקצה לה, וזאת בהסכמת המשיב.

ב"כ המשיב הוסיפה כי גם ההמחאות שלגביהן טען המבקש כי כובדו שלא כדין, או בניגוד לזכויות החתימה, נושאות חתימתם של שני מורשי חתימה, בניגוד לנטען על ידי המבקש.

ב"כ המשיב הפנתה בסיכומיה לסע' 3(ב) לכתב הערבות עליו חתם המבקש, וממנו עולה, לדידה, כי המבקש חייב, לכל הפחות, בחובות החברה עד ליום 9/9/2010, קרי - בחלוף 30 ימים מיום שהודיע, לטענתו, על ביטול ערבותו.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתב התביעה על נספחיו, בבקשת המבקש, בתצהירו ובחקירתו לפני, וכן בסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שהגנתו של המבקש נמצאת בתחום האפור שבין הגנת בדים להגנה שסיכוייה קלושים.

המבקש טוען בתצהירו טענות כלליות ומעורפלות, מבלי לכמתן ומבלי להתייחס כלל לשאלת השפעתן, מבחינה מספרית, על החוב הנתבע.

כידוע, "הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.

באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".

(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 - ההדגשה שלי - י.ב.).

טענתו של המבקש כי נתקל בסירוב לקבל לידיו את דפי החשבון, מאת המשיב, התבררה בחקירתו הנגדית כהגנת בדים.

הוברר כי למבקש, כמנהל החברה הנתבעת מס' 1, הייתה גישה מלאה, באמצעות סמנכ"ל הכספים שלו, לחשבון הנתבעת מס' 1, באמצעות רשת האינטרנט, והוא בחר שלא לעשות בכך כל שימוש.

אם לא די בכך, הרי שעם פתיחת ההליך המשפטי, לא פנה המבקש (ולכל הפחות לא טען כי פנה) לב"כ הצד שכנגד, על מנת לקבל לידיו את המסמכים הדרושים לו לשם כימות הגנתו וביסוסה.

ההלכה היא כי "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..." (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 - ההדגשה שלי - י.ב.).

לעניין טענתו של המבקש בדבר "חשש כבד" שהמחאות כובדו בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, הרי שטענה זו לא גובתה בראייה כלשהי, ולא פורטה כדבעי.

המבקש הסתמך על העתקיהן של שתי המחאות בלבד, כאשר זמן הפרעון של שתיהן מאוחר למועד שבו טען המבקש עצמו כי העביר את ניהולה של הנתבעת מס' 1 לידיהם של אחרים.

לפיכך, לא ברורה כלל טענתו כי הוא לא חתום על המחאות אלה.

כאן המקום לציין כי בניגוד לטענתו, המבקש אינו יכול להיות "ערב יחיד" כהגדרת מונח זה בחוק הערבות, תשכ"ז - 1967, שהרי על פי סע' 19 לחוק: "היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל ענין בתאגיד".

נותרה, אם כן, טענת הגנה אחת בלבד בפי המבקש, הנוגעת לשאלת הגדלת חובה של הנתבעת מס' 1, לאחר שהודיע, לטענתו, על ביטול כתב הערבות.

טענה זו, גם אם תתקבל, אינה מסייעת למבקש בכל הנוגע לחוב שנצבר בחשבון עד למועד הודעתו (ואף 30 יום לאחר מכן, כאמור בסע' 3(ב) לכתב הערבות), ברם, היא עשוייה לסייע לו לגבי החוב שנצבר לאחר מועד זה. אם כי, "דחיקותה הרבה" של הטענה נובעת מכך שהמבקש לא טרח לבקש מן המשיב, במהלך ההליך המשפטי, את המסמכים הדרושים כדי לכמת את טענותיו, ולהבחין בין חלק החוב הנובע מריביות והפרשי הצמדה וחלקו הנובע, ככל שהוא נובע, מהגדלת מסגרת האשראי הנטענת על ידו, על דרך הסתם.

למותר לציין כי טענתו הכללית של המבקש כאילו בהסכם שערך עם הנתבעת מס' 1 הוא רשאי "לשחרר עצמו" מהתחייבויותיו כלפיו נושיה, מנוגדת לאמור בסע' 6 לחוק המחאת חיובים, התשכ"ט - 1969, לפיו נדרשת הסכמת הנושה להמחאת חבות שכזו.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי יש להתיר למבקש להתגונן בפני התביעה, וזאת בטענה היחידה כי אין לחייבו בחובות שנצברו לאחר מועד הודעתו על ביטול כתב הערבות, וזאת בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו, במזומן או בערבות בנקאית, את הסך של 100,000 ש"ח.

ככל שיופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תינתן למבקש הרשות להתגונן; התביעה תידון בסדר דין רגיל; ותצהיר המבקש ישמש ככתב הגנה.

אם לא יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תידחה בקשתו של המבקש למתן רשות להתגונן וב"כ המשיב תהא רשאית להגיש פסק דין ערוך לחתימתי.

הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח ישולמו בהתאם לתוצאות הדיון בתיק העיקרי והכרעת בית המשפט בעניין זה.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יבגני גופמן
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: