ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיה אשר נגד קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום :

מאיה אשר

ע"י ב"כ עו"ד מיכאל פסקל

נ ג ד

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

ע"י ב"כ עו"ד עופר תום

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופטת ר. למלשטריך-לטר

פסק דין

1. המערערת ילידת 1988 (כבת 24), הגישה ערעור על החלטת הוועדה הרפואית העליונה מיום 17.4.11 אשר הפחיתה את דרגת נכותה בגין המטומה בגב מדרגה של 10% באופן זמני לדרגת נכות של 1% לצמיתות. הערעור נסוב על ההפחתה בדרגת הנכות.

2. המערערת החליקה במדרגות ביום 21.11.07 וקיבלה מכה בחלק ימני של גב תחתון, בעקבותיה נוצרה המטומה באותו אזור.

הוועדה המחוזית, מיום 10.5.10, קבעה בגין ההמטומה דרגת נכות זמנית של 10% (לפי סעיף מותאם, 75 א' 2 (1), וזאת לתקופה של שנתיים עד לחודש מאי 2012. בקטע הדיון כתבה הוועדה שם: "מדובר בהמטומה בעכוז ימין שהתארגנה, אינה מפריעה תפקודית אך בולטת במידת מה ומשנה את מתאר העכוז. יש לצפות שבשנים הקרובות הממצא ילך וייספג ועל כן תינתן הנכות זמנית לשנתיים".

3. המערערת הגישה ערעור לוועדה רפואית עליונה על כך שדרגת הנכות של 10% בגין המטומה נקבעה רק באופן זמני ונתבקשה קביעה שמדובר בנכות צמיתה.

ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינה של המערערת ביום 17.4.11, דהיינו כמעט שנה לאחר הקביעה של הוועדה המחוזית. הוועדה שמעה את טיעוני ב"כ המערערת. כמו כן שמעה את תלונות המערערת עצמה על כך שההמטומה כואבת לה ומפריעה לה באופן אסתטי.

הוועדה בדקה את המערערת וכתבה: "בחלק התחתון אחורי וימני של גב בליטה של הרקמות הרכות בשטח של 10 ס"מ (רוחב) ו-6 ס"מ (אורך)".

בקטע של הדיון מצאה הוועדה כך: "ממצאי הבדיקה מתאימים לשינויים ברקמת השומן הטטורי לאחר חבלה. אין צלקת. שינויים אלה לא מסבירים את תלונותיה, וכמו כן אין גורם כיעור המצדיק את קביעת הוועדה מיום 13.5.10. כיום המצב אינו מכער, ללא נוכחות צלקת. ללא סימני דלקת או גירוי. מצבה תואם נכות של 1% לפי 75 א' 1 (מותאם), לצמיתות".

5. המערערת טוענת כי אחוזי הנכות הופחתו ללא התראה ונקבעו לצמיתות, כי הוועדה לא התייחסה לנימוקי הוועדה המחוזית שקבעה את הנכות בדרגה של 10%. כמו כן מפנה ב"כ המערערת לפסק דין של בימ"ש מחוזי בענין של נבדק אחר (ע"ש 7472-11-09), שם התערב בימ"ש בקביעת אחוזי נכות לצלקת שתוארה שם.

6. אקדים ואציין כי יש מקום לדחות את טענות הערעור כולן לגופו של עניין.

6.1 קביעת דרגת הנכות מצוייה בסמכות הוועדה הרפואית - כלל הוא, כי הוועדה הרפואית היא המוסמכת לקבוע את חומרת המצב של הנבדק ואת דרגת הנכות המתאימה לחומרת המצב. הוועדה ראתה את ההמטומה שיש למערערת וחוותה דעתה בנושא זה. נרשם כי מדובר בשינויים ברקמת השומן לאחר חבלה אך אין צלקת ואין גורם כיעור. כמו כן נרשם שאין סימני דלקת או גירוי.

וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית העליונה (נבו, 13/3/07) כדלקמן:

"המבקש משיג על אחוזי הנכות שקבעה הועדה, אך "עניינים אלה הם בסמכות בלעדית של הועדות הרפואיות שבידן הסמכות וברשותן הידע להעריך את המצבו הרפואי של נכה ולקבוע אחוזי נכות לפי המבחנים הקבועים בתקנות הנכים" (רע"א 2336/02 ואנונו נ' קצין התגמולים (טרם פורסם) (השופטת שטרסברג - כהן)). סעיף 12(א)א' לחוק הנכים מגביל את אפשרות הערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת הועדה לנקודה משפטית בלבד - ובענייננו הנושא המשפטי שולי לאמיתו (ראו רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 649,655 (השופטת דורנר);רע"א 6540/04 שיבלי מוקטרן נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת פרוקצ'יה))."

6.2 לטענה כי המערערת לא הוזהרה טרם הפחתת הנכות - טענה זו תמוהה לכשעצמה, שכן המערערת היא זו שערערה על קביעת הוועדה המחוזית בנושא הצלקת. אמנם, דרגת הנכות סיפקה אותה והערעור היה על הזמניות, אלא שבפני הוועדה הרפואית העליונה, כשעומד הנבדק לדיון, עניינו פתוח להתייחסות הוועדה בכל היבטי הפגימה. כאן היתה התייחסות מפורשת בערעור לנושא הצלקת, לנושא החומרה בהיבט הצמית שלה ולכן זהו בדיוק הנושא שהוועדה העליונה נתבקשה לבחון.

מעבר לאמור לעיל, אני מפנה את המערערת לתקנה 4 א' לתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה) תשכ"ד-1964, הקובעת כי הוועדה רשאית לאשר את החלטת הועדה הרפואית המחוזית, לבטלה או לשנותה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה.

כמו כן מופנית המערערת לבג"צ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, נבו 21.5.03:

"מן האמור עולה, כי הוועדה הרפואית וכמוה גם הועדה לעררים, מתאפיינות בהיותן טריבונל מקצועי-רפואי, במסגרתו נלמדים הנתונים הרפואיים והעובדות הרלבנטיות. תפקיד שתי הועדות כאחת הוא - לנתח עובדות ונתונים אלה ולתרגם את הפגימות והליקויים שנמצאו, לאחוזי נכות (ראו דב"ע לה/1 - 165 יהושע זינגר נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 213, 218).

מאפיינים אלה של הועדה לעררים, הם העומדים ביסוד ההלכה, לפיה רשאית הועדה לבחון מומים וחוליים, שלא נכללו במסגרת הערר שהוגש, על-מנת שתתקבל תמונה מלאה אודות מצב הנפגע לאשורו (ראו פרשת וייס הנ"ל); ואף להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לנפגע, אם הממצאים מצדיקים זאת, אפילו לא הוגש ערעור מאת הצד שכנגד (ראו פרשת שמש הנ"ל)".

קל וחומר, כאשר הפנייה בערעור מתייחסת נקודתית לנושא הצלקת. המערערת היתה מיוצגת, ערערה בדיוק על נושא הצלקת שאמורה היתה להיבדק על ידי הוועדה הרפואית ולכן אין לה להלין על עצם העובדה שנבדקה במסגרת הערעור.

6.3 טענת ב"כ המערערת להעדר רצף בין הוועדות - הוועדה הרפואית העליונה בדקה את הצלקת ותיארה את ממצאיה בפרוטוקול. יש לשים דגש על כך שוועדה מחוזית סברה שיש לצפות שבמשך הזמן הממצא ייספג. הוועדה הרפואית העליונה בדקה את המערערת כשנה לאחר בדיקת הועדה המחוזית. מטבע הדברים לא אמורה להיות זהות מוחלטת בין ממצאים בועדה רפואית עליונה לבין ממצאים שנמצאו שנה קודם לכן. ניתן לראות במפורש כי שטח ההמטומה קטן יותר וכבר בוועדה הרפואית המחוזית צויין כי אין שינוי במרקם העור עצמו.

6.4 התייחסות לפסק דין מחוזי אחר - ב"כ המערערת ביקש להראות כי במקרה אחר (עש"א 7442-11-09) בימ"ש קבע 10% לצלקת מסויימת. שם דובר בצלקת. כאן מדובר בהמטומה ללא שינוי כלשהו ברקמת העור. וכמובן - כל מקרה לגופו. לא ניתן להקיש מתיק אחד לתיק אחר לענין חומרת הצלקת.

7. לפיכך, הערעור נדחה.

8. אין צו להוצאות.

9. המזכירות תחזיר את תיקו הרפואי של המערער לידי ב"כ המשיב.

10. המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיה אשר
נתבע: קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום
שופט :
עורכי דין: