ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלד לירן נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

1. פלד לירן

2. פלד יוספינה

נ ג ד

בנק לאומי לישראל בע"מ

המשיבים הפורמאליים:

1. כהן עמרם

2. כהן חנה

בית המשפט המחוזי מרכז

לפני כב' השופטת הילה גרסטל, נשיאה

החלטה

לפני בקשה שהוגשה על ידי המבקשים, שהם הנתבעים 1 ו-2, לסילוק התובענה על הסף מפאת העדר סמכות עניינית.

1. רקע וטענות הצדדים:

(א) התובע (להלן: "הבנק") הגיש נגד המבקשים ונגד המשיבים הפורמאליים את התביעה דנן, בה מתבקש פסק דין הצהרתי שלפיו הזכויות שרכשו המבקשים מאת המשיבים הפורמאליים במקרקעין הידועים כגוש 3656, חלקה 186, תת חלקה 2 (להלן: "המקרקעין") - שהן זכויות חכירה לדורות הרשומות על שם המשיבים הפורמאליים (כפי שעולה מנסח הרישום נספח ח' לכתב התביעה) - מושכנו על ידי המבקשים לטובת הבנק וכי משכון זה הינו תקף ובר מימוש.

(ב) הבנק עותר עוד כי יוצהר שייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר עליו חתמו המבקשים, המסמיך את הנקובים בו לפעול לרישום המשכון אצל רשם המשכונות, לרישום הזכות במקרקעין על שם המבקשים ולרישום משכנתה על המקרקעין לטובת הבנק - תקף. ובנוסף עותר הבנק כי בית המשפט יורה על מימוש המשכון וימנה כונס נכסים לשם כך.

(ג) בכתב התביעה נטען כי המבקשים, אשר רכשו את המקרקעין מהמשיבים הפורמאליים והזכויות בהם טרם הועברו על שמותיהם, משכנו את זכויותיהם לטובת הבנק לשם הבטחת התחייבויותיה של חברת "אורגן יוצרים חוויה פרסומית בע"מ" (להלן: "החייבת"), שהיתה בבעלותו של מר יהונתן פלד, אביו של המבקש 1, ולשם הבטחת התחייבותה של חברת "מורשת בית המקדש בע"מ" הערבה כלפי הבנק לחובותיה של החייבת ואשר המבקש 1 משמש כמנהלה ו/או מורשה חתימה מטעמה. במסגרת זו חתמו המבקשים, לטענת הבנק, על "שטר משכון והמחאת זכויות על דרך השעבוד", על ייפוי הכוח הנוטריוני, ועל כתב הוראות בלתי חוזרות המורה למשיבים הפורמאליים שלא להעביר את זכויותיהם במקרקעין על שם המבקשים אלא בכפוף לרישום משכנתה לטובת הבנק. על סמך התחייבות המשיבים הפורמאליים להימנע מרישום כאמור נרשמה הערת אזהרה על המקרקעין.

(ד) לטענת הבנק, החייבת, המצויה כיום בהליכי פירוק, ניהלה בבנק חשבון חח"ד בגינו נותרה יתרת חובה בסך של 1,697,111.75 ש"ח, נכון לחודש מרץ 2011, ומכאן התביעה דנן למימוש המשכון ומינוי כונס נכסים.

(ה) טרם הגשת תובענה זו הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים. המבקשים התנגדו לבקשת המימוש, בין היתר, בטענה כי לא חתמו על שטר המשכון. תיק ההוצאה לפועל נסגר בהסכמה מבלי שיהא בכך כדי לגרוע מטענותיו של כל צד, והבנק ערך בדיקה מול הנוטריונית שאישרה את חתימות המבקשים על ייפוי הכוח. הנוטריונית אישרה שהמבקשים אכן חתמו בפניה.

(ו) המבקשים טוענים כי תביעתו של הבנק היא למימוש משכון על זכות חוזית שאינה רשומה במרשם המקרקעין ולפיכך נוגעת היא לזכויות אובליגטוריות במקרקעין, להבדיל מזכויות קנייניות. לטענתם, בהתאם לסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), הסמכות העניינית לדון בתביעה ממין זה נתונה לבית משפט השלום.

(ז) מנגד טוען הבנק כי בתביעתו עותר הוא להצהיר על זכויות במקרקעין ולהורות על רישומן ורישום המשכנתה. אין מדובר בשימוש או בחזקה במקרקעין ועל כן הסמכות העניינית מוקנית לבית המשפט המחוזי.

2. דיון והכרעה:

(א) לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה הרלבנטית, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות. אציין כבר עתה כי הן ב"כ הבנק והן ב"כ המבקשים לא טרחו לבסס טיעוניהם באסמכתאות מן הפסיקה, עובדה תמוהה לנוכח הטענות המשפטיות אליהן הם מתייחסים ועליהן הם מתבססים.

(ב) סעיף 40 לחוק בתי המשפט קובע כי לבית-המשפט המחוזי נתונה, בין היתר, הסמכות לדון בכל עניין שאינו בסמכותו של בית-משפט השלום. סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט מסמיך את בית משפט השלום לדון בתביעות הנוגעות לחזקה, שימוש וחלוקת מקרקעין, ומוציא מתחום סמכותו תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין, כדלקמן:

"תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית משפט שלום לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין;"

(ג) כידוע, אבן הבוחן לקביעת הסמכות העניינית היא הסעד המבוקש בכתב התביעה [ראו למשל: ע"א 510/82 חסן נ' פלדמן, פ"ד לז(3) 1 (1983); ע"א 2846/03 אלדרמן נ' ארליך, תק-על 2004(4) 1644 (2004)]. בית משפט השלום מוסמך לדון בתובענה שהסעד הנתבע בה בהתייחס למקרקעין הוא שימוש וחזקה או חלוקתם בלבד. תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין מצויות בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית.

(ד) השאלה האם זכויות שלא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, לרבות זכות משכון עליהן, הן "מקרקעין" אשר הסמכות העניינית לגביהם תקבע על פי האמור בסעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, או שמא מדובר בזכויות אובליגטוריות אשר הסמכות לדון בהן תקבע בהתאם לשוויין הכספי, מצויה במחלוקת בפסיקה.

מחלוקת זו טרם הוכרעה בפסיקתו של בית המשפט העליון.

(ה) המצדדים בדעה כי הסמכות בעניינים אלו נתונה לבית משפט השלום טוענים כי תביעה הנוגעת למקרקעין היא תביעה הנוגעת לזכויות קנייניות במקרקעין כמשמעותן בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, דהיינו לזכויות רשומות בלבד. זכות במקרקעין שלא נרשמה היא, כידוע, בגדר התחייבות לעשיית עסקה ואין היא מהווה זכות קניינית (ראו: סעיף 7 לחוק המקרקעין). כך נקבע למשל על ידי כב' השופט גרוניס, בשבתו בבית המשפט המחוזי כי: "אותה נגיעה של התביעה למקרקעין, משמעותה קיום של זכות קניינית או התחייבות להעביר זכות קניינית. כאשר מדובר בזכות חוזית בלבד, אפילו יש לה קשר מסוים למקרקעין, אין בכך כדי לשלול את סמכותו של בית משפט השלום" [ראו: ת"א (מחוזי ב"ש) 74/88 דמרי נ' דניאלוביץ, פ"מ תשמ"ט(ג) 240, פסקה 5 לפסק הדין (1988); וראו גם: בר"ע (מחוזי ת"א) 8602/86 לנצוט נ' לנצוט, תק-מח 87(1) 1 (1987); ה"פ (י-ם) 5399/06 אלמז נ' דלק - חברת הדלק הישראלית בע"מ (פורסם בנבו; 26.6.07)].

באופן דומה, ברע"א 7868/95 יו"ש השקעות במקרקעין ופיתוח בע"מ (בפירוק) נ' עזבון המנוח משה קובלר ז"ל, תק-על 97 (1) 502 (1997), נדונה תביעה להצהיר כי התובעים הם בעלי הזכויות במקרקעין שטרם נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. בעניין זה קיבל בית המשפט העליון (כב' השופט אור) בקשת רשות ערעור שהוגשה וקבע כי על בית המשפט המחוזי היה להעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום. כך נכתב שם: "במצב הדברים הנוכחי, הדיון בסעד ההצהרתי המבוקש אין פירושו הכרעה בזכויות קנייניות... בשלב זה, יכול בית המשפט לדון ולהכריע אך ורק בשאלת זכויותיהם החוזיות של התובעים כנגד החברה. כאשר הסעד המבוקש בתביעה שייך כל כולו למישור הזכויות החוזיות שבין התובעים לחברה, ולא למישור 'זכויות במקרקעין' כמובנן בדין הישראלי, אין התביעה נכנסת בגדרן של 'תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין'".

במספר פסקי דין הובעה דעה שונה. בה"פ (מחוזי ת"א) 1117/04 מקיאס נ' באור השקעות (1995) בע"מ, תק-מח 2006 (3) 5611 (2006), נדונה תביעה בענין משכון על זכויות חוזיות שלא נרשמו במרשם המקרקעין, בדומה לענייננו. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת אחיטוב) דחה את הטענה כי הוא נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. כב' השופטת אחיטוב נסמכה, בין היתר, על ההחלטה שניתנה ברע"א 4/97 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' כהן, תק-על 97(2) 650 (1997), שם נדונה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי לדון בתביעה בנוגע לתוקפו של משכון על זכויות חוזיות בדירה. כב' השופט (כתוארו אז) ברק קבע שם כך: "אשר לשאלת הסמכות - אמנם עומדות למשיבים טענות רבות שעניינם כספי, אולם לא שוכנעתי כי יש במסקנת בית המשפט קמא כי עומדת לדיון גם שאלת תוקף המשכון משום עילה להתערבותנו בדרך של רשות ערעור".

(ו) סוגיה זו נדונה בהרחבה בהחלטתו של כב' השופט יצחק עמית בה"פ (מחוזי חי') 119/08 שוייצר נ' רפאל, תק-מח 2008(3) 1027, 1029 (2008) (להלן: "עניין שוייצר"). במקרה זה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלות שטר משכון על דירת מגורים במקרקעין שאינם רשומים. כב' השופט עמית סקר את המגמות הסותרות בפסיקת בתי המשפט ואימץ את הגישה שלפיה הסמכות בתובענות מסוג זה נתונה לבית המשפט המחוזי. לשיטתו, כל תביעה הנוגעת למקרקעין - בין אם רשומים ובין אם לאו - מסורה לסמכותו של בית המשפט המחוזי למעט כאשר עניינה בחזקה, שימוש או חלוקת מקרקעין. כלשונו (שם, בסעיף 9 להחלטה):

"קריאה זהירה של סעיף 51(א)(3) מעלה כי בענייני מקרקעין, מצא המחוקק לחלק את הסמכויות בין בתי המשפט לא לפי טיבם של המקרקעין (זכויות רשומות או זכויות אובליגטוריות) אלא לפי הסעדים. סעדים שעניינם חזקה/שימוש/חלוקה מנותבים לבית משפט השלום, בין אם המקרקעין רשומים ובין אם לאו, בין אם שווי המקרקעין עולה על הסמכות הכספית של השלום ובין אם הוא בגדר הסמכות הכספית של השלום. כל יתר הסעדים שעניינם מקרקעין, כמו תביעה לאכיפת הסכם מקרקעין, הצהרה על זכות או היעדר זכות במקרקעין וכיו"ב - כל אלו מנותבים לבית המשפט המחוזי. ובקיצור, המבחן הוא מבחן הסעד ללא קשר אם התביעה היא לגבי מקרקעין רשומים או לגבי זכויות אובליגטוריות במקרקעין. "

(ז) לדעת כב' השופט עמית, שאלות שעניין טיב הזכות נשוא התובענה - האם קניינית היא או חוזית - משתייכות למישור המשפט המהותי, ואין לערב בינן לבין שאלת הסמכות העניינית השייכת למישור המשפט הדיוני. לפיכך, תביעה לסעד במקרקעין שאינה נוגעת לחזקה או שימוש במקרקעין תידון בבית המשפט המחוזי. גישה זו מקדמת, לדעת כב' השופט עמית, את היציבות והוודאות המשפטית בשאלת הסמכות העניינית והיא מעמידה במוקד הדיון את מבחן הסעד, אשר לעיל עמדנו על היותו המבחן העיקרי לקביעת הסמכות העניינית.

(ח) עמדת כב' השופט עמית אומצה על ידי חלק משופטי בתי המשפט המחוזיים [ראו למשל: בש"א (מחוזי ת"א) 23487/07 קרקו נ' רמו, תק-מח 2009(1) 2245, 2246 (2009), שם נדונה תביעה להצהיר על העדר תוקף למשכון על זכויות חכירה לדורות; וכן: ת"א (מחוזי ב"ש) 44416-03-11 צפירה נ' א.ד. פז יזום והשקעות בנדל"ן (2000) בע"מ, תק-מח 2011(2) 27949 (2011)] ונדחתה על ידי שופטים אחרים [ראו למשל: עמדת כב' השופטת ברקאי בה"פ (מחוזי ב"ש) 4074-09 י. אליה ובניו יזמות קבלני בנין בע"מ נ' שי פרץ (2010) (פורסם בנבו; 28.2.10); וראו גם: ת"א (מחוזי י-ם) 7441-05 הפטריארך היווני אורתודוקסי של י-ם נ' מדרשת קדמת ירושלים (פורסם בנבו; 28.10.10); ת"א (מחוזי י-ם) 9512-07 תורג'מן נ' עין דור (פורסם בנבו; 17.5.10); רע"א (מחוזי ב"ש) 606-09 דנה נ' פרג'ון (פורסם בנבו; 8.4.10)].

(ט) במחלוקת שנפלה בין הפוסקים, דעתי כדעת כב' השופט עמית ונימוקיו המפורטים בעניין שוייצר מקובלים עלי. עמדה זו מתיישבת עם לשונו של סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט ובנוסף, היא עולה בקנה אחד עם מבחן הסעד אשר הלכה היא כי הסמכות העניינית תוכרע לפיו.

(י) הסעד הנתבע בענייננו הינו סעד במקרקעין, החורג מענייני חזקה ושימוש במקרקעין, וזאת בין אם זכותם של המבקשים במקרקעין נרשמה ובין אם לאו. תביעה זו באה בגדר המונח "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" ולפיכך הסמכות לדון בה מסורה לבית משפט זה.

3. סוף דבר:

מכל האמור לעיל הבקשה נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות הבנק ובשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לצדדים, בדואר רשום, ותזמנם לדיון קדם משפט ליום 8.2.2012 בשעה 12:00.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פלד לירן
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: