ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יצחק פרידמן, עו"ד נגד מיכאל צביון :

יצחק פרידמן, עו"ד

נ ג ד

1. מיכאל צביון

2. היכלי בידור בע'מ

3. אדמות 6216 בעמ)

4. חלקה 6 בגוש 6216 בעמ

5. פרויקט סומייל בע"מ

6. חלקה 15 בגוש 6216 בע'מ

7. קורטינה פיננשל ישראל (1994) בע"מ

8. ראובן יצחק פלס

9. החברה לנאמנות סומייל בע"מ

10. אריאל שוב

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

כב' הרשם חגי ברנר

החלטה

1. בפניי בקשה להטלת עיקול זמני על נכסיהם של המשיבים, להבטחת תביעה כספית בסך של 2,750,000 ₪.

2. הבקשה הוגשה במעמד צד אחד ונדחתה על ידי ביום 5.9.2011 ולאחר מכן פעם נוספת ביום 11.9.2011.

המבקש ערער על החלטותיי אלה, והדיון הוחזר לשמיעה במעמד הצדדים.

3. בקצירת האומר, המבקש, עו"ד במקצועו, טוען כי ביום 11.7.1995 נכרת הסכם שכר טרחה בינו לבין המשיבות 2- 7, באמצעות המשיב 1, מיכאל צביון (להלן: "צביון"), שהוא בעליהן של המשיבות 2- 7, ולפיו התחייבו המשיבים 1- 7 לשלם לו שכר טרחה בגין מכירת יחידות בפרוייקט סומייל. שכר הטרחה אמור היה לעמוד על 0.75% בצירוף מע"מ בגין כל יחידה שתהיה שייכת לצביון או לתאגידים שבשליטתו, במישרין או בעקיפין. בתמורה, המבקש ייצג את צביון בכל הנוגע לייזום והקמת פרוייקט בניה גדול במתחם סומייל והקדיש לכך זמן ומאמץ מרובים.

4. לטענת המבקש, הוא המתין בסבלנות כל השנים להבשלת הפרוייקט, שממכירת דירותיו היה אמור להגזר שכר טרחתו, אלא שלקראת הגשת התביעה התברר לו כי נעשו פעולות שונות במקרקעין, אשר עשויות להחליף את צביון כבעלים של הקרקע ובכך לשמוט את הבסיס מתחת לשכר הטרחה המגיע למבקש. בין השאר, נרשמה הערת אזהרה על הקרקע לטובת חברת פארקנר ולאחר מכן לטובת המשיב 10. פניותיו של המבקש אל המשיבים כולם נענו בתשובות מתחמקות, ומכאן הבקשה שבפניי.

5. הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים. מבין כלל המשיבים, רק צביון הגיש תשובה בכתב ואף נחקר על תצהירו. לאחר מכן, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

6. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי כלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מן הטעמים המפורטים להלן.

7. כידוע, על מנת שיינתן צו עיקול זמני, על המבקש לעמוד לפחות בשני תנאים מצטברים:ראשית, עליו להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות")), ושנית, עליו להציג ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).

8. בעניננו, לא עלה בידי המבקש לבסס במידה ההוכחה הנדרשת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בכל הנוגע למשיבות 2- 7, הרי כפי שציינתי כבר בהחלטותיי מיום 5.9.2011 ומיום 11.9.2011, הן אינן צד להסכם שכר הטרחה עליו מבוססת התביעה ולכן עילת התביעה נגדן מוטלת בספק רב. ההתחייבות על פי הסכם שכר הטרחה היא התחייבות אישית, של צביון לבדו, גם אם השרות המשפטי ניתן עבור חברות בשליטתו. כך סברתי בעת שהונחה בפניי הבקשה במעמד צד אחד, וכך אני סבור גם כיום, לאחר דיון במעמד הצדדים. הסכם שכר הטרחה מדבר בעד עצמו, וניתן להיווכח כי מדובר בהתחייבות אישית של צביון, שאף איננו נוקב בשמן של החברות שבגינן הוא ישלם למבקש שכר טרחה. די בכך כדי לדחות את הבקשה בכל הנוגע למשיבות 2- 7.

9. מאותו הטעם ממש יש לדחות את הבקשה לגבי המשיבים 8- 10. המשיב 8 הוא גיסו של צביון, מנהלה של המשיבה 7, ואין בכך די על מנת להטיל עליו חבות בגין התחייבויות של צביון. המשיבה 9 היא הבעלים הרשום של המקרקעין והמשיב 10 הוא בעליה ומנהלה. לכאורה, אין כל יריבות בין משיבים 9 ו- 10 לבין המבקש, אף לא בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שכן לא ברור מהי טובת ההנאה שצמחה למשיבים 9 ו- 10 בזכות פועלו של המבקש.

10. באשר לצביון, הרי שבשלב זה לא נסתרה טענתו לפיה מכירת המקרקעין של החברות הקשורות אליו לא נעשתה מרצונו, אלא במסגרת מכר כפוי של הבנק הממשכן, הוא בנק דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק"), שלזכותו נרשמה משכנתא על הקרקע. לטענתו של צביון, הבנק דרש את מימוש המשכנתא שנרשמה להבטחת הלוואה שהעמיד הבנק לחלק מהמשיבים. הבנק הוא שאיתר את רוכשי הקרקע וזו נמכרה במכירה כפוייה, תחילה, בשנת 2006, במסגרת עסקה שלא הושלמה, ופעם נוספת, בשנת 2010, לידיו של קונה אחר. בנסיבות אלה, צביון לא יוכל לבנות על המקרקעין, וממילא, לא יוכל למכור דירות לצדדים שלישיים, על מנת שמתוך תשלום זה ייגזר שכר טרחתו של המבקש.

11. אכן, מתעוררת במקרה זה שאלה של שכר ראוי, שהרי גם אם צביון לא יוכל לבנות על הקרקע, אין בכך כדי לשלול באופן עקרוני את זכותו של המבקש לשכר ראוי בגין עמלו. דא עקא, בענין זה יש צורך לשמוע ראיות, לרבות חוות דעתו של מומחה, על מנת לברר מה בדיוק היה עמלו של המבקש ומהו השכר הראוי בגינו. ראיות על כל אלה טרם הובאו בפניי בגדרו של ההליך הנוכחי, וממילא אין בפניי ראיות מהימנות לכאורה שמכוחן ניתן יהיה לקבוע, ולו גם באופן לכאורי בלבד, מהו שכרו הראוי של המבקש.

12. כאשר ניטע אצל בית המשפט ספק בצדקת התביעה, אין מקום להטלת צווי עיקול:

"אך לעומת זאת אפשרי הדבר, שבין על יסוד חומר הראיות שבתצהיר שניתן לתמיכה בבקשת הביטול ובין על יסוד חקירתו של המצהיר מטעם מבקש העיקול, יוכל מבקש הביטול "לטעת ספק" בצדקת התביעה או בטענת מבקש העיקול כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, ובמקרה זה יבטלו בית-המשפט או הרשם את צו העיקול."

רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (1997) פ"ד נא(3) 789.

ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ (1998) (פורסם באתר משפטי), נפסק כי:

"עיקול זמני אינו ניתן "על דרך השגרה" ... עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית-המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובמספרן. "

ודוק: דברים אלה נאמרו עוד לפני תיקון התשס"א של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, והם מקבלים כיום ביטוי מפורש בהוראת תקנה 362(א), המתנה את מתן צו העיקול בכך שבית המשפט שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התביעה.

13. לנוכח האמור לעיל, אין צורך לבחון האם עלה בידי המבקש לבסס את יסוד ההכבדה. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך אציין כי המבקש כלל לא עמד בנטל להוכחת הכבדה בכל הנוגע למשיבים 2- 10. ברע"א 5935/97 רוני סיני נ' יעקב גלנץ הנ"ל, נפסק כי:

" ... אין בנסיבות שלפנינו כדי ללמד על חשש כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין במובן תקנה 360 לתקנות. הנטל להוכיח חשש זה מוטל על מבקש העיקול, ולדעתי, במקרה דנן, לא הורם נטל זה. דרישה זו, שלפיה על מבקש העיקול להראות כי אי-מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק-הדין, איננה סתמית. ... בבקשה למתן צו עיקול זמני יש לאזן בין האינטרס של התובע להגשים את זכויותיו כפי שייקבעו בפסק-הדין לבין האינטרס של הנתבע שזכות הקניין שלו לא תיפגע כשאין הצדקה לכך. במסגרת עריכת איזון זה, יש לזכור, ראשית, שהתובע מבקש להקדים את הפגיעה בזכויות הנתבע, עוד קודם שזכה בפסק-דין לטובתו וכן, שזכות הקניין הינה זכות חוקתית אשר כל רשות מרשויות השלטון - ובכלל זה בית-המשפט - חייבת לכבד אותה (סעיף 11 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו)."

ראה גם רע"א 8420/96 דן מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (1997) הנ"ל, שם נקבע:

"הדגש במתן צו העיקול עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק-הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב."

ולבסוף, ראה גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (2007) - פורסם בנבו:

"מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין"

14. בעניננו, לא הוצגו ראיות על כך שמי מבין המשיבים ביצע מעשי הברחה של נכסים במטרה לסכל את ביצועו של פסק הדין. מכירת נכסים בדרך העסקים הרגילה היא כשלעצמה אינה יכולה להחשב כהברחת נכסים המצדיקה הטלת עיקול זמני.

15. שונים הם פני הדברים בנוגע לצביון, שהרי זה הודה בחקירתו כי הוא חייב לבנק סך של 96 מליון ₪ (ע' 5 לפרוטוקול). ברי איפוא כי צביון יתקשה עד מאוד לשלם למבקש את הסכום הנדרש ממנו, אם התביעה נגדו תתקבל. מכאן שבנוגע לצביון, עלה בידי המבקש להוכיח קיומה של הכבדה. יחד עם זאת, לא די בכך לצורך הטלת עיקול על נכסיו, שכן כפי שצויין לעיל, לא שוכנעתי כי ישנן ראיות מהימנות לכאורה לשם ביסוס עילת התביעה נגדו.

16. אשר על כן, הבקשה נדחית.

17. המבקש ישלם למשיבים 5, 7 ו- 8 ביחד הוצאות בסך 3,000 ₪, וכן ישלם הוצאות בסך 3,000 ₪ למשיבים 9 ו- 10 ביחד. בנוגע למשיבים האחרים, הוצאות הבקשה, בסך 3,000 ₪, תהיינה לפי התוצאות בתיק העיקרי.

18. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.