ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יונס סויטאת נגד ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ :

1. יונס סויטאת

2. אברהים טאהא

נ ג ד

ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

כב' השופטת דיאנה סלע

פסק דין

1. בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' הש' א. רובס), מיום 23/1/11, בת.א. 5911/12/09, אשר קבע כי תוקפה של פוליסת ביטוח מקיף לרכב נשוא הערעור פקע עקב מכירתו למערער.

העובדות הצריכות לענייננו

2. ביום 23/11/07 נהג המערער 1 (להלן: יונס) ברכב מסוג ב.מ.וו שנת יצור 98' (להלן: הרכב), שהיה בבעלותו הרשומה של טארק טאהא, בנו של המערער 2 (אשר יקרא להלן: אברהים), והיה מעורב בתאונת דרכים בגינה ניזוק הרכב (להלן: התאונה). הרכב היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף על ידי המשיבה לתקופה שבין התאריכים 1/11/07 עד 31/10/08, כאשר ברשימת הפוליסה, נרשמו אברהים ובנו רמי כמבוטחים (טארק, הבעלים הרשום לא היה רשום כמבוטח). הודעה על התאונה נמסרה למשיבה, וזו הפנתה את המערערים לשמאי ולמוסך בו בוצע התיקון. על פי חוות דעת שמאי נגרמו לרכב נזקים בסך של 30,827 ₪ (להלן: הנזק).

המשיבה דחתה את תביעת המערערים לשלם את נזקיהם, בטענה כי הרכב נמכר ליונס שלושה שבועות עובר לתאונה, כעולה ממידע שהתגלה לה בעקבות חקירה שערכה. משכך, לטענתה, פקעה הפוליסה ולאירוע הנטען אין כיסוי ביטוחי על פיה.

3. המערערים הגישו תביעה כספית נגד המשיבה בגין הנזק הנטען, אישרו קיומו של משא ומתן למכירת הרכב בין אברהים לבין יונס, אך טענו כי יונס שילם לאברהים רק חלק מהתמורה, הרכב אכן הועבר לשימושו, והמכר לא הושלם. בעקבות התאונה דרש אברהים מיונס להשלים את ביצוע העסקה, יונס שילם את יתרת התמורה, והבעלות הועברה על שמו. המערערים פנו לנתבעת על מנת שתפצה אותם בגין נזקיהם, אולם הנתבעת דחתה את פנייתם כאמור. לטענתם, נעשתה דחיית התביעה בניגוד לתנאי הפוליסה ובניגוד לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח).

התביעה נתמכה בתצהירי אימות של המערערים, חוות דעת מומחה, רשימת פוליסה והעתקי התכתבויות בין הצדדים.

המשיבה לא חלקה על קיומה של זיקת ביטוח בין אברהים לבין הרכב, לולא נמכר ליונס עובר לתאונה, אך טענה להעדר כיסוי ביטוחי עקב מכירתו. המשיבה לא ביטחה את יונס, ופוליסת הביטוח, שהינה חוזה אישי אשר אינו ניתן להעברה, פקעה. עוד טענה כי לאחר קרות מקרה הביטוח, הצהיר בפניה אברהים כי בנו הוא שנהג ברכב בעת התאונה ובכך פעל בכוונת מרמה.

4. במהלך ישיבת ההוכחות בבית משפט קמא נחקר אברהים בלבד, משסירב יונס לאשר את חתימתו על התצהיר שהוגש מטעמו, ובא כוחו ויתר על עדותו. טארק, הבעלים הרשום של הרכב, לא הוזמן כלל למתן עדות.

דו"ח חקירה של חוקר מטעם המשיבה (להלן: החוקר) ואמרותיהם של יונס וטארק בפניו הוגשו בהסכמה. שני הצעירים הביעו הסכמתם בפני החוקר להיבדק בפוליגרף (נ/1). החתמת של המשיבה, הגב' טובה כהן (להלן: החתמת), העידה כי לו פנה יונס לבטח את הרכב, היה נדרש לשלם פרמיות גבוהות יותר מאלו שנדרשו לשלם אברהים ובנו עקב עברו הביטוחי.

5. פסק דינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא הגיע למסקנה כי הרכב נמכר ליונס עובר לתאונה, ובעקבות מכירתו פקעה הפוליסה.

א. מכירת הרכב עובר לתאונה - השופט קמא בחן את טענות המערערים ואת גרסתו של אברהים על רקע המסמכים שהוגשו בפניו, והגיע למסקנה כי הן רצופות סתירות פנימיות וחיצוניות, מנוגדות לדבריהם של יונס ושל טארק לחוקר, ומעוררות ספקות ותמיהות, אותן סקר. לכן דחה את גרסאותיהם, וקבע כי אין להעדיפן על פני טענות המשיבה, על אף שאין חולק כי הרכב לא הועבר לבעלותו הרשומה של יונס, אלא לאחר התאונה. השופט קמא החזיק את הימנעותם של המערערים מלהזמין את טארק למתן עדות לחובתם, וקבע כי הרכב נמכר ונמסר לפני התאונה ליונס, אם כי לא דחה לחלוטין את גרסאות המערערים כי מחיר הרכב לא שולם במלואו.

אשר למחיר הרכב, סקר השופט קמא את גרסאות המערערים "אברהים לא יכול היה לומר בעדותו, מה היה המחיר המדויק של הרכב כפי שסוכם עם יונס וטען כי מדובר ב- 60,000 או 65,000 ₪ וכי לא זכור לו מאחר והיו לו הרבה מכוניות מאז... בחקירתו הנגדית, שינה...את גרסתו וטען כי יונס לא שלם לו ישירות את יתרת התמורה, אלא יונס שלם למוסך סך של 27,000 ₪ בגין תיקון הרכב, בנוסף לסך של 30,000 ₪ ששולמו לידי אברהים קודם לכן ... גירסה זו סותרת את הטענות בכתב התביעה ובחקירה הנגדית במספר מובנים: ראשית בעוד שבכתב התביעה נטען כי יונס שילם את יתרת התמורה על פי העיסקה, הרי שבחקירה הנגדית הועלתה גירסה חדשה, לפיה הסכום שולם למוסך ולא לידי אברהים... משנוכח אברהים להבין כי גרסתו אינה מתיישבת עם הנתונים שמסר, "נזכר" להוסיף כי יונס הינו בן בית אצלו וכי בהמשך שילם לו גם סכום זה..." (סעיף 11 לפסק הדין)..

משכך, קבע השופט קמא כי "סביר יותר להניח, והדבר גם משתלב עם יתר הראיות בתיק, כי הרכב נמכר לידי יונס, הועבר לחזקתו וכי לכל היותר, היה על הנ"ל להשלים את יתרת התמורה בהמשך, ללא קשר לבדיקת הרכב, שכלל לא היתה כוונה לבצעה". (שם).

ב. פקיעת חוזה הביטוח - בית משפט קמא סקר את ההלכות הנוהגות בסוגיה זו, וקבע כי חוזה הביטוח שנכרת בין המשיבה לבין אברהים הינו חוזה אישי שאינו ניתן להעברה, העניין הממשי שהיה למבוטח כבעל הרכב חדל להתקיים עם מכירת הרכב לאחר, וכי חוזה הביטוח אינו ניתן להסבה לקונה, ללא הסכמתה של חברת הביטוח. עם המכירה נשמט היסוד לחוזה הביטוח והפוליסה פוקעת. הוא הוסיף כי הלכה זו השתרשה בפסיקת בתי המשפט גם לאחר חקיקתו של חוק חוזה הביטוח ולא שונתה.

השופט קמא לא התעלם מההלכה לפיה חוק חוזה הביטוח אינו דורש קיומו של קשר קנייני בין המבוטח לבין הנכס המבוטח, ודי בזיקת הביטוח, דהיינו כי המבוטח עלול להינזק עקב אובדן הנכס או הינזקו, גם אם אינו בעליו, אך קבע כי האינטרס הביטוחי פוקע עם מכירתו.

ג. בית משפט קמא דחה את טענת המשיבה לענין השינוי בסיכון הביטוחי בעקבות מכירת הרכב, ואת גרסתה לפיה לו נתבקשה לבטח את יונס היו תנאי הפוליסה משתנים, זאת משהתברר בעת חקירתה של החתמת, כי אין לה ידיעה אישית בנוגע לעברו הביטוחי של יונס. יחד עם זאת קבע כי אין בכך כדי להועיל למערערים. לשיטתו, נובעת פקיעתה של הפוליסה מעצם מכירתו של הרכב, בהיותה חוזה אישי שאינו ניתן להעברה, ולא מהשינוי בסיכון הביטוחי המוטל על המשיבה.

ד. כן דחה את טענת המערערים לפיה הפוליסה תקפה משלא ביטלה אותה המשיבה במפורש והחזירה את דמי הביטוח, בקובעו כי לא היתה חייבת לעשות כן משלא הודיעו המערערים על מכירת הרכב. עם זאת, חייב את המשיבה להשיב את החלק היחסי של הפרמיות לידי אברהים לאחר סיום ההליך המשפטי.

לפיכך, דחה את התביעה וחייב את המערערים בתשלום הוצאות.

על כך הוגש הערעור שבפניי.

6. טיעוני המערערים

המערערים טענו כי הבעלות ברכב לא עברה ליונס עובר לתאונה, לא הוכח כי יונס שילם לאברהים את מלוא התמורה עובר לתאונה ורכש בעלות ברכב, וכי בית המשפט קמא לא העניק משקל ראוי לתעודת עובד הציבור מאת משרד התחבורה, לפיה הבעלות ברכב נרשמה על שם יונס רק לאחר התאונה.

לחלופין טענו כי אפילו שוכנע בית המשפט שהבעלות עברה לפני התאונה, עדיין אין בכוחה להפקיע את הפוליסה, מהטעם שחוק חוזה הביטוח אינו דורש קיומו של קשר קנייני בין המבוטח לבין הנכס. לכן, אפילו עברה הבעלות ברכב ליונס, נותרה פוליסת הביטוח הנדונה בתוקף.

התנהלות המשיבה, אשר לא פעלה לביטול הפוליסה לאחר שנודע לה לטענתה על מכירת הרכב, ולא השיבה את הפרמיה העודפת לאברהים, מלמדת כי ראתה את הפוליסה כתקפה בכל תקופת הביטוח.

7. טיעוני המשיבה

המשיבה תמכה בפסיקתו של בית משפט קמא, מטעמיה, וטענה כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות המנומקות בשאלת מועד מכירת הרכב, המתבססות על ממצאי מהימנות במסגרת שמיעת הראיות בתיק. בית המשפט קמא קבע שהמכר הושלם, וערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, המבוססות על התרשמותו הישירה מהעדים שהעידו בפניו.

המשיבה הדגישה כי רישום הבעלות הוא דקלרטיבי בלבד, ולפיכך, לא נדרשה העברת הבעלות על שמו של יונס לצורך הקביעה כי הרכב נמכר. מהודעתו של טארק בפני חוקר המשיבה, אשר הוגשה בהסכמה, ומדבריו "...כשבועיים שלוש לפני המקרה יונס קנה ממני את הרכב ושילם לי חלק מהכסף כך אני יודע והרכב היה אצלו... ביצענו את העברת בעלות רק לאחר המקרה ולא מיד בגלל שהרכב היה מעוקל למס רכוש...", למד בית המשפט כי הרכב נמכר כשלושה שבועות לפני התאונה.

לטענתה, המערערים לא באו לבית המשפט בידיים נקיות ולא סיפרו שהרכב נמכר, אלא טענו כי בין הצדדים היה רק משא ומתן למכירתו.

אשר לתמורה בגין הרכב, נטען כי בית משפט קמא לא קבע מפורשות כי זו לא שולמה במלואה, וממילא נוכח הסתירות בגרסתו של אברהים, לא ניתן לקבל את טענותיו. מכל מקום, אפילו נותר חוב בגין הרכב, המערערים לא העלו טענה עובדתית בדבר הסכמה להתנות את העברת הבעלות בהשלמת התמורה. שימור הבעלות מותנה בהסכמה הצדדים לכך שהבעלות תושלם רק ברגע שישולם מלוא התמורה, ובהעדר טענה מסוג זה בפני בית משפט קמא, נקבעה קביעה הפוכה על ידו.

יתר על כן, המערערים לא טענו בפני בית משפט קמא כי הבעלות לא הושלמה משיקולים כלכליים. אדרבא, בשלב בו ראה אברהים כי הסכומים שציין בפני בית המשפט אינם מגיעים לכדי מלוא העסקה הנטענת על ידו, העיד כי יונס הוא בן בית והם אינם מתחשבנים "בכסף הקטן".

לטענת המשיבה, לולא הוסר העיקול לאחר התאונה, עניין אשר מנע את רישום הבעלות על שם יונס, לפי גרסתו של טארק בפני החוקר, ורשויות המס היו מודיעות כי לא ניתן למכור את הרכב המעוקל, יתכן שהטענה היתה עומדת לאברהים. אך במקרה דנן לא היתה מניעה אמיתית, הבעיה נפתרה והעיקול הוסר מיד לאחר שהחליט אברהים להסירו.

אשר לאינטרס הביטוחי של המבוטח, הוא נעלם משהעיד אברהים כי הסכים עם יונס שאם לא יזכה בתביעתו, ישלם לו יונס את יתרת התמורה בגין הרכב, על אף ששילם את עלות התיקון של הרכב למוסך. בכך גילה אברהים את דעתו כי למעשה "יעשה טובה ליונס" בכך שישיג את כספי הביטוח. מכאן נלמד כי העסקה הושלמה, וכל שנותר הוא חוב שישולם לאברהים בכל מקרה.

דיון

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן בבית משפט זה והן בפני בית משפט קמא, את כל הראיות שהובאו בפני שתי הערכאות ואת פסק דינו של בית משפט קמא, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

כידוע, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים וכאשר קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות או במקום בו מתגלים פגם או שגיאה עקרונית, היורדים לשורש הדברים, בהערכת הראיות ובקביעת העובדות.

"בדרך כלל לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים עובדתיים של הערכאה הראשונה ובהערכת מהימנותם של עדים שבאו לפניה, אלא במקרים חריגים וקיצוניים, כגון שהיתה טעות ביישום ההלכה לעובדות המקרה או כשהדברים מופרכים על פניהם". (ע"א 640/85 קופר ו- 2 אח' נ' איגוד המוסכים בישראל , פ"ד מד(1) 594, 598 , מפי כב' הש' בייסקי; כן ראו ע"א 10854/07 שירה ברכה פיקהולץ (בדנר) נ' JAIME SOHACHESKI(לא פורסם, 17/3/10), מפי כב' הש' חיות, דנציגר, עמית; ע"א 10281/03 קורן נ' עמינדב (לא פורסם, 12/12/06), מפי כב' הש' ארבל; ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, (לא פורסם, 10/3/09), מפי כב' הש' ארבל).

פסק הדין מבוסס ברובו על קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, אשר היתה לו הזדמנות להתרשם מהעדויות שהובאו בפניו באופן בלתי אמצעי. כאמור לעיל, קבע בית המשפט כי "סביר יותר להניח, והדבר גם משתלב עם יתר הראיות בתיק, כי הרכב נמכר לידי יונס, הועבר לחזקתו וכי לכל היותר, היה על הנ"ל להשלים את יתרת התמורה בהמשך, ללא קשר לבדיקת הרכב, שכלל לא היתה כוונה לבצעה".

שתיים הן השאלות בעניינו: האם משמעותה של קביעה עובדתית זו כי הבעלות ברכב עברה מטארק ומאברהים ליונס עובר לתאונה, והאם פקע תוקפו של חוזה הביטוח בין אברהים למשיבה. שאלה נוספת המקופלת במחלוקת שבפניי היא על מי הנטל להוכיח את העובדות הנטענות.

9. המבוטח נושא כידוע בנטל ההוכחה של "התרחשות מקרה הביטוח". משעשה כן, עובר הנטל למבטחת להוכיח כי מתקיימים סייגים הפוטרים אותה מחבות. מקרה הביטוח -התאונה - הוכח על ידי אברהים, שהיה מבוטח על פי הפוליסה, ואינו שנוי במחלוקת. ברע"א 3577/93 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אהרון מוריאנו, פ"ד מח (4) 70, מפי כב' הנשיא שמגר, נקבעו הרכיבים שעל המבוטח להוכיח: "ראשית, הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה; שנית, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה. שלישית, הנזק שנגרם אירע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה. הוכחת שלושת האלמנטים הללו מוטלים על כתפי המבוטח, הניזוק, לצורך הוכחת עצם האחריות החוזית מכוח חוזה הביטוח". (ראו גם ע"א (חי') 5109/07 פלדמן נ' הפניקס, (לא פורסם, 31/3/09) מפי כב' הש' עמית).

אברהים עמד בנטל להוכחתם של מרכיבים אלה, והנטל עבר אל המשיבה, הטוענת לביטולו של חוזה הביטוח, עקב מכירתו של הרכב.

10. בעבר פסק בית המשפט העליון, כי עם העברת הבעלות ברכב, פוקעת פוליסת הביטוח של המוכר, בהיותה חוזה אישי שאינו ניתן להעברה, ואינה מזכה את הבעלים החדש לתגמולי ביטוח מכוחה (ע"א 427/64 אפרת נ' סלים מריואת פ"ד יט(2) 17, מפי כב' השופט לנדוי בדעת רוב (כב' הש' י. כהן היה בדעת מיעוט); ד"נ 10/65 אפרת נ' סלים מריואת פ"ד יט(4) 48, מפי כב' הנשיא אגרנט (להלן: הלכת מריואת).

בעקבות פסיקה זו, תוקנה פקודת ביטוח רכב של מנוע (סיכוני צד שלישי), 1947, שהיתה בתוקף, וכיום קובע סעיף 13 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970, כי שינוי בעלות ברכב אינו פוטר מבטח שהוציא פוליסה לכיסוי חבות טעונת ביטוח, אלא בתנאים מסויימים המנויים בסעיף, ואשר הנטל להוכיחם הוא על המבטח (ראו גם ע"א 372/77 פרל אינשורנס קומפני לימיטד נ' קנטי ואח' פ"ד לג(3) 38, בעמ' 48 מפי כב' הש' י' כהן).

בחוק חוזה הביטוח משנת 81' קבע המחוקק כי המבטח חייב לשפות את המבוטח בעד נזק שנגרם לו או למוטב על פי פוליסת הביטוח, מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזק, בין אם הנכס הינו של המבוטח ובין של זולתו. (סעיפים 1 ו-55 לחוק חוזה הביטוח). הדעה הרווחת היא כי ככל שהדברים אמורים בתגמולי ביטוח לפי פוליסה לביטוח מקיף עבור נכס שנגנב, חוק חוזה הביטוח לא שינה את המצב המשפטי, וליחה של הלכת מריואת לא נס, כאשר הכלל הינו כי המבחן הוא מבחן האינטרס או הענין הביטוחי של המבוטח בנכס המבוטח.

11. האם הועברה הבעלות ליונס עובר לתאונה?

א. בית משפט קמא בחן את ראיות הצדדים, כמפורט לעיל, דחה את גרסתו הראשית של אברהים, עקב הסתירות בדבריו, זקף לחובת המערערים את הימנעותם מהעדתם של יונס ושל טארק, למד על גרסתו של טארק מהודעתו בפני חוקר המשיבה, שהוגשה בהסכמה, והסתמך על סעיף 33 לחוק המכר, תשכ"ח - 1968, לפיו "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות".

משכך, קבע כי הרכב נמכר, אם כי לא דחה את טענת המערערים כי יונס לא שילם לאברהים את מלוא תמורתו, אלא 30,000 ₪ בלבד מתוך 60,000 או 65,000 ₪ שהם מחיר הרכב. גירסה זו נתמכת בדברי טארק בהודעתו לחוקר המשיבה, כי מכר את הרכב ליונס, אשר שילם לו חלק מהכסף וקיבל את הרכב, אך העברת הכספים נעשתה באמצעות אברהים "ואני לא יודע אם יונס חייב עוד כסף על הרכב או שילם הכל". דהיינו, טארק אישר את דבריו של אברהים לגבי תשלום חלקי בלבד של תמורת הרכב.

השופט קמא למד על מהות העסקה, בין השאר, מעדותו של אברהים בחקירה הנגדית, לפיה הוא עתיד לקבל את יתרת התמורה של הרכב בכל מקרה, אם מהמשיבה ואם מיונס, אשר שילם בינתיים סך של 27,000 ₪ למוסך בגין תיקונו של הרכב. אם יזכה בתביעתו במלואה -תתקבל התמורה מתוך תגמולי הביטוח במקום הסכום שהיה על יונס להשלים, ואם תדחה התביעה - ישלם לו יונס את יתרת המחיר. לגבי יתרת התשלום, היות שהם חברים, ומדובר "בכסף קטן", הם עתידים "להסתדר" ביניהם.

בהסתמך על הלכת מריואת קבע השופט קמא כי מכירת הרכב הפקיעה מכירת הרכב ליונס את פוליסת הביטוח.

ב. דא עקא שבית משפט קמא לא קבע קביעה נחרצת לגבי השאלה אם עסקת המכר הושלמה, ולא נדרש במפורש לשאלה אם הבעלות ברכב עברה ליונס, רוכש הרכב, משראה להניח כי "לכל היותר, היה על הנ"ל להשלים את יתרת התמורה בהמשך...". מכאן, שלא הוברר חד משמעית אם העסקה הושלמה, או שמא נותרה הבעלות בידי אברהים וטארק עד לאחר התאונה, אז החליטו להשלים את העסקה, לטפל בביטול העיקול שרבץ על הרכב ולהעביר את רישום הבעלות על שם יונס.

בהעדר ראיה על הסכם שנעשה בין הצדדים בכתב, ומשדחה בית משפט קמא את גרסתם של אברהים ושל יונס, לפיה הרכב נמסר ליונס לבדיקה, נלמדים פרטי העסקה וההסכמות המפורשות או אלה מכללא, מהראיות שהובאו בפני בית משפט קמא ומקביעותיו.

"עיסקה הנוגעת למכירת טובין יכולה ללבוש צורות שונות ומגוונות... ויכול שכלל לא תיערך עיסקה מסחרית אלא עיסקה בין שני אנשים פרטיים: כגון שראובן מוכר לשמעון את המקרר המשומש שלו בתשלומים, כשראובן משמר לעצמו בהסכם המכר את הבעלות בו כל עוד מלוא המחיר לא שולם לו." (רע"א 1690/00 מ. ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי - מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת, לא פורסם, ניתן ביום 19/5/03 מפי כב' הש' לוין; ""צורותיהן השונות של העסקאות, מכילות הגיונות כלכליים - מסחריים שונים והגישות בדבר היקפו של סעיף 2(ב) נבדלות זו מזו, בין היתר, בתשובתן לשאלה אילו מאותן צורות נכללות בתחומי פרישתו"". (ע"א 10780/08 REALIT CONSULTING LIMITEDנ' אורן הורוביץ ו- 101 אח', (לא פורסם, 27/9/11), מפי כב' הש' ג'ובראן).

12. בנסיבות העניין שלפנינו, ולאור העובדות שקבע בית המשפט קמא, הנני סבורה כי המשיבה לא הרימה את הנטל להוכיח כי הבעלות ברכב עברה ליונס במועד התאונה. התרשמתי כי באותו מועד נותרה הבעלות בידי אברהים, והיה לו אינטרס ביטוחי ברכב.

איני רואה עין בעין עם המשיבה, הסבורה כי עדותו של אברהים מלמדת על כך כי עסקת המכר הושלמה לפני התאונה וכי הבעלות הועברה במקביל. נסיבות העסקה בין המערערים לא התבררו עד תום, ונותרו מעורפלות משהו, ואולם, לטעמי, הראו המערערים במידה הדרושה במשפט אזרחי, את קיומה של הסכמה מכללא לגבי שימור הבעלות עד לתשלום המחיר המלא. (לענין חוסר בהירות בתנאי עסקה וטענה לשימור בעלות השוו לע"א 3777/08, כסאברי נ' טכנוטייר בע"מ (לא פורסם, 7/10/08) מפי כב' הש' דנציגר).

אכן הטענה בדבר שימור בעלות לא נטענה במפורש על ידי מערערים, אך פעמים רבות הטענה אינה נטענת וניתן ללמוד על שימור בעלות מכללא.

א. אין חולק כי העברת בעלות של רכב במשרד הרישוי הינה אקט דקלרטיבי ולא יוצרת בעלות, אך הרישום עשוי לשמש כלי ראייתי לבחינת כוונותיהם של צדדים לעסקה למכירת רכב.

מדברי יונס לחוקר, אשר התקבלו כראיה בהסכמה מטעם המשיבה, עולה כי לאחר התאונה שאירעה ביום 23/11/07, השאיר את הרכב ליד ביתו של טארק, פעולה ספונטנית המצביעה על תפיסתו של יונס כי הרכב עדיין אינו שלו במלואו, על אף ששילם מחצית התמורה עבורו. הרכב הועבר למוסך על פי הוראות המשיבה ותוקן, העברת הבעלות ברכב נעשתה ביום 4/12/07, כ-11 יום לאחר התאונה, וחשבונית המס על סך של 27,079 ₪ בגין תשלום למוסך הוצאה לאברהים ביום 6/12/07 (או ביום 16/12/07, כאמור בכתב התביעה).

בית משפט קמא קיבל את גרסתו של אברהים כי התשלום למוסך עבור תיקון הרכב נעשה על ידי יונס, על אף שהחשבונית הוצאה לאברהים, ואין חולק על כך. בדיקת המועד בו הוצאה החשבונית עולה כי יונס שילם לכאורה עבור התיקון רק סמוך לרישום הרכב על שמו, ענין המלמד על האפשרות כי הצדדים נתנו חשיבות לרישום, וכי הוא מלמד על המועד בו עברה הבעלות. לא נעלמה מעיני העובדה כי התרחשות זו אירעה לאחר התאונה, ויתכן כי היתה מגמתית. יחד עם זאת, סביר היה להניח כי לו התכוונו המערערים להונות את המשיבה המבטחת, היו נמנעים מהעברת הרישום על שם יונס, אלא ממתינים עד לאחר פסק הדין. בעצם העברת הבעלות ברישום, גילה יונס את דעתו כי אינו מקל ראש ברישום הרכב על שמו, דהיינו, העדר הרישום עובר לתאונה לא היה מקרי.

אכן, יתכן כי מדובר בצירוף מקרים בלבד, כי התיקון במוסך ארך זמן רב, וכי רק במועד זה הסתיים ונדרש תשלום לצורך שחרורו, אך הנטל להוכיח סוגיה עובדתית זו מוטל על המשיבה, אשר טענה לפקיעת הפוליסה, והיא בחרה שלא לחקור את יונס על ההסכם בינו לבין איברהים לענין התשלום, לגבי מועדו וכיוצא בזה, על אף שנכח בעת ישיבת ההוכחות בבית המשפט. לפיכך, לא מן הנמנע כי יונס הסכים לשלם עבור תיקון הרכב רק במקביל להעברת הרכב לבעלותו הרשומה, ולאחר שהצדדים הגיעו להסכמות ולהבנות לגבי יתרת התשלום, אם התביעה תתקבל או תדחה.

ב. בשונה מהמשיבה, אני סבורה כי אין בהסדר אליו הגיעו אברהים ויונס לגבי תשלום התיקון כדי ללמד על השלמת העסקה לפני התאונה, שהרי אפילו נותרה הבעלות בידי אברהים וטארק, אין לצפות מהם כי ישלמו עבור נזק שגרם יונס לרכב עת נהג בו, לאחר שקנה אותו, עת נותר חייב סכום משמעותי ביותר, העולה על מחצית התמורה עבור הרכב.

אדרבא, לו סברו המערערים כי הבעלות ברכב עברה ליונס בעת מסירת הרכב לידיו, לפני התאונה, היה עליו לשלם לאברהים (או לטארק) את מלוא התמורה עובר לרישום הרכב על שמו, וגם את מלוא התשלום למוסך, מכיוון שלכאורה היה מעורב בתאונה עת היה הרכב בבעלותו, ואין לאברהים כל אינטרס בו ובתיקונו. ניתן לראות בתשלום של יונס עבור התיקון, שגובהו היה דומה ליתרת התמורה (פחות כ-5,000 ₪), כהלוואה לבעל הרכב, עד לברור תביעתו נגד המשיבה.

ועוד, דווקא חוסר המסויימות בענין מועדי התשלום, עשוי ללמד על כך כי על אף שהרכב נמכר ליונס, העיסקה לא הושלמה עד לאחר התאונה.

13. א. לענין גרסתו של טארק, לפיה הרישום על שם יונס לא נעשה מיד עקב עיקול למס רכוש, אשר המשיבה הסתמכה עליה כמלמדת על השלמת העיסקה עובר לתאונה, גם בענין זה איני רואה עמה עין בעין. סבורתני כי מגרסתו של טארק ניתן להסיק כי המערערים היו מודעים לכך שהעיקול מנע העברת הבעלות ליונס, ויתכן כי כי זו הסיבה בשלה לא שילם יונס את מלוא תמורתו של הרכב, עד אשר תוסר המניעה להשלמת העיסקה, ולא עקב שימור הבעלות בידי טארק ואברהים עד לתשלומה של מלוא התמורה עבור הרכב. לחלופין, אם מדובר בעסקה שנועדה להברחת הרכב מהעיקול, ממילא לא יכלה הבעלות לעבור נקייה מכל חוב וזכות של צד שלישי ליונס. לא מן הנמנע כי בשל כך בחר אברהים שלא להודיע למשיבה על סיום ההתקשרות עמה, ולהמשיך לשלם עבור הרכב עד אשר יוסר העיקול ותועבר הבעלות ליונס.

מכל מקום, המשיבה בחרה שלא לחקור את טארק או את אברהים למשמעות העיקול בעסקה בינם לבין יונס, כגון תנאי מפסיק וכיוצא בזה.

לא למותר לציין כי בענין קידוחי הצפון, בחן בית המשפט העליון עסקאות מכר התלויות בתנאי של שימור בעלות, כאשר מדובר בעסקאות לגיטימיות שבעל נכס רשאי לעשותם, עסקאות אמיתיות, מוצדקות והגונות, שטעמן הכלכלי והמסחרי ניכר על פניהם. (רע"א 1690/00 מ. ש. קידוחי הצפון בע"מ נ' ורד גוילי - מפרקת זמנית ומנהלת מיוחדת (לא פורסם, 19/5/03), מפי כב' הש' לוין). בענייננו, משנמכר הרכב בניגוד לעיקול של מס רכוש, לא מן הנמנע כי פעולה זו היתה עלולה לפעול לחובתו של אברהים, אלמלא פעלו הוא וטארק להסדיר את חובם ולהסירו. אין בדברים אלה כדי ליתן פרס לאברהים ולטארק, אשר פעלו במעשה היכול להתפרש ככוונה להבריח נכסים, אך משהסדירו את ענייניהם מול רשויות המס לאחר התאונה, איני רואה להכביר מילים על פועלם זה, בעיקר מהטעם שהמשיבה עצמה סברה כי לא היתה מניעה אמיתית להסרת העיקול. יחד עם זאת, מדובר בענין שלא הוברר עד תומו, כאמור.

כך או כך, התרשמתי כי בעת התאונה, לא הושלם המכר, הבעלות נותרה בידי אברהים וטארק, לאברהים היה אינטרס ביטוחי ברכב, והפוליסה לא פקעה. (השוו ע"א (חי') 3102/04 תערובות הצפון בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, 4/12/05), מפי כב' הש' יצחק כהן).

ב. הרעיון העומד מאחורי הלכת מריואת הוא בין השאר העדר היכולת של המבוטח לדאוג לתקינותו של רכב שנמכר לאחר, למיגונו וכיוצא בזה, וכן העדר הענין האמיתי בכך. (השוו ע"א (נצ') 257/08 נתיב אקספרס תחבורה ציבורית בע"מ נ' בוטביקה (לא פורסם, 10/1/09), מפי כב' הש' ארבל, שם דובר על רכב שנמכר ונמסר עוד בשנת 01'). אולם בענין דידן, סבורתני כי אין לקבוע כי לאברהים לא היה עוד אינטרס ביטוחי ברכב המבוטח, שכן שוכנעתי שבנסיבות המיוחדות של המקרה, שעה שהרכב שנמכר ונמסר היה מעוקל למס רכוש, ויונס שילם לו מחצית מתמורתו בלבד, היה לאברהים ענין אמיתי, ממשי, בשמירה על הרכב.

יש לזכור כי אין מדובר במקרה של גניבה, כאשר לעולם חושד המבטח שלבעל הרכב עלול להיות אינטרס בהעלמו, אלא במקרה של תאונת דרכים שגרמה נזק לרכב המבוטח.

"... חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, החל על ענייננו לאור האמור בסעיף 75 שבו, אינו דורש את קיומו של אינטרס ביטוחי, שביטויו בבעלות דווקא. ישנן הוראות ספציפיות, הדורשות עניין מסוים באובייקט המבוטח (פרופ' א' ידין, "חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981" פירוש לחוקי החוזים (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, ג' טדסקי עורך, תשמ"ד) 25): לגבי ביטוח מפני נזקים, נדרש, למשל, שהנזק יהיה "למבוטח או למוטב". על ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח, אומר פרופ' ידין, שם, בעמ' 27:ו "בביטוח נזקים הוצגה הדרישה לענין בר ביטוח מפני החשש שמא אדם יבטח נכס שאבדנו או נזקו לא היה גורם לו נזק כלשהו. לכאורה אין לראות בביטוח כזה כל פסול; אמנם הוצע בהצעת החוק סעיף 49(א), שביטוח נכסים יחייב את המבטח לשפות, בעד נזק שנגרם מחמת שהנכס המבוטח אבד או ניזוק', ללא התייחסות לשאלה למי נגרם הנזק. ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בשלב מאוחר של דיוניה, שינתה את הנוסח המוצע בהוסיפה את המלים ,למבוטח או למוטב' אחרי המלים, ,בעד נזק שנגרם', ללמדך שאין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אם הנזק לא נגרם לאחד מאלה". תוספת זו היא ביטוי לרצון להגדיר זיקה בין המבטח לבין מי שזכאי לפיצוי, אך הגורם הנהנה הוגדר כ"מבוטח", היינו כמי שערך את הביטוח או מי שהביטוח נערך לטובתו. עניין הבעלות לא שולב כמרכיב למערכת היחסים האמורה. יתרה מזאת, לגבי הצורך שהמבוטח יהיה בעליו של הנכס, אשר אותו ביטח, אומר סעיף 55(ב): "הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו". (ההדגשה שלי - מ' ש'). משמע, הנזק צריך להיגרם למבוטח או למוטב, אך אין זאת אומרת, שהנכס צריך להיות בבעלותו של אחד מהם. אכן קיימים מצבים לא מעטים, אשר בהם מבטח אדם נכסים של זולתו, מפני שהוא אחראי להם, ואם יאבדו או יינזקו הוא יהיה חייב לפצות את הבעלים, ולכן ייגרם למבוטח נזק; ייתכנו גם נסיבות, שבהן מבטח אדם נכס, מפני שיש לו עניין בהגעתו בשלום של נכס פלוני, כדי שיוכל לקבלו לבעלותו אחרי הגעתו". (ע"א 188/84 "צור" חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך חדד, פ"ד מ(3) 1, מפי כב' הנשיא שמגר).

כאמור, היה לאברהים ולטארק אינטרס אמיתי לכאורה לדאוג כי הרכב המעוקל יהיה מבוטח, מפני שהיו אחראים לו כל עוד לא הוסר העיקול, ואם יינזק, היו ניזוקים בעצמם. משכך, נופל הרציונל לביטול החוזה האישי בין אברהים למשיבה.

14. לאור המקובץ לעיל, אני מקבלת את הערעור, ומורה למשיבה לשלם למערערים סך של 30,827 ₪, בגין הנזק שנגרם לרכב בתאונה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד התאונה ועד לתשלום המלא בפועל, בניכוי השתתפות עצמית על פי תנאי הפוליסה.

המשיבה תישא בהוצאות המערערים בסך 12,000 ₪ כולל מע"מ כחוק, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

הפיקדון להבטחת הוצאות הערעור יוחזר למערערים באמצעות בא כוחם.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012.


מעורבים
תובע: יונס סויטאת
נתבע: ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: