ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אמיר יצחקיאן :

מדינת ישראל

נ ג ד

אמיר יצחקיאן

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתעבורה בירושלים

השופטת מרים קסלסי

הכרעת דין

האישום

1. הנאשם שבפני הואשם בנהיגה בשכרות בכך שביום 20/11/10 בשעה 4:21 נהג במחלף חמד, סרב להיבדק בינשוף, בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ב), 64ד(א) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה, כמפורט בכתב האישום (ת/3).

התשובה לאישום

2. התשובה לאישום מפי ב"כ הנאשם היתה כהאי לישנא: "מודה בנהיגה, כופר בנהיגה בשכרות, כופר בתקינות המכשיר ואמינות ההפעלה. אודיע בתוך 10 ימים אחרי קבלת המסמכים אם עומד על חקירתו של עורך התע"צ. מוותר על צבי צג ועל הרצל יוסף". (פרוטוקול ישיבה מיום 7/9/11).

ראיות המאשימה

עדות המתנדב - יוסף וינשטוק

3. המתנדב העיד כי הוא זוכר את המקרה, שהיה חריג, הן בשל הכמות החריגה של ניסיונות הנשיפה בנשיפון (שבע פעמים) ולמעלה מ-20 פעמים בינשוף והן בשל התפרעות חבריו של הנאשם שנסעו עימו, ואשר גרמו להזעקה של שתי ניידות נוספות. המתנדב העיד מניסיונו כי "מי שנכשל כל כך הרבה פעמים מכשיל מתוך רצון להכשיל" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 24). "ראיתי הרבה פיות (שהוחלפו בינשוף -מ.ק.) שבחיים שלי לא ראיתי" (עמ' 3 ש' 20). "...הייתי עם ארבעה מהנוסעים. הם ניסו להפריע אקטיבי, הם דחפו, התקרבו וצילמו בטלפון, נגד אחד מהם אפילו הגשתי תלונה בגין הפרעה לשוטר". (שם ש' 23-24).

4. עדותו של המתנדב היתה קולחת וניכר היה כי זכר הפרטים גם מבלי להיזקק למסמכים שמילא. מן המסמכים שמילא בסמוך לארוע (ת/1 ו-ת/2) עולה ביתר פירוט כיצד ארבעת חבריו של הנאשם הפריעו לו ולשוטר לבצע הבדיקות, תוך שאחד מהם מאיים עליו, צועק ועומד בקרבה מאיימת, עד שהמתנדב נאלץ להוציא את האלה שלו ולאחר מכן אף נאלץ לאזוק את אחד החברים (בוזגלו אמיר) ולהושיבו בניידת עד גמר הטיפול בנאשם, כאשר חבר אחר מצלם כל העת את הנעשה.

עדות המפעיל

5. עת/2 רס"ר אופיר קרמר, מפעיל הינשוף (להלן: "המפעיל") הציג את המסמכים שערך (ת/3-ת/10) ובהם 8 פלטי ינשוף (ת/6), כשבכל פלט הוחלפו 3 פיות, כפי שנרשם בכתב יד מאחורי הפלטים ובסה"כ 24 פיות. מפלט 115 שנערך בשעה 4:40 עולה כי "נפח נשיפה לא מספיק", כנ"ל לגבי פלט 116 בשעה 4:47 ופלט 117 בשעה 4:52. בפלט 118 בין 4:57 לבין 5:00 לא נשף הנאשם במועד ועל כן נרשמה הודעה: "הזמן עבר", אותו הדבר ארע בפלט 119 שנערך בין השעות 5:01-5:07 , בפלט 120 ובפלט 121.

6. עדות להכשלתו של הנאשם את הבדיקות הרבות שאפשרו לו לבצע, מופיעה בפרק "נסיבות המקרה" שבת/3. שם כותב המפעיל את הדברים הבאים: "הנהג לא מילא הוראות, לא שיתף פעולה ולא ביצע את הנשיפות כנדרש, לא נשף מספיק, הוציא אויר לפני שנשף, הפסיק נשיפות באמצע נשף מהר מאוד כשהוא מוציא אויר מצידי הפה שלא אל תוך הפיה..." אחר הדברים הללו, שלא נסתרו בחקירתו הנגדית, נראה שמלבד לומר "אני מסרב להיבדק", עשה הנאשם הכל כדי להכשיל הבדיקה.

7. המפעיל עשה עלי רושם מהימן של שוטר אדיב, שעל אף הפרובוקציות והמהומות שערכו חבריו של הנאשם, הוא נותר ממוקד מטרה מול הנאשם בניסיון להוציא ממנו נשיפה תקינה. בנסיבות הללו, ולאחר שהשתכנעתי כי המפעיל דרש הבדיקה והסביר משמעותה ומשמעות הסירוב וחזר בסבלנות אך בתקיפות לדרוש מהנאשם לבצע נשיפה, על אף שהשוטר אביאור אמר לו אחרי 14 פיות שהוחלפו, שמספיק כבר מדובר בסירוב, אני קובעת כי הנאשם הכשיל הבדיקה ועל כן יש לראותו כמי שסירב להיבדק וכמי שמוחזק על פי החוק כנהג בשכרות.

8. טוען הסנגור כי חלק מהנשיפות נפסלו משום שהנאשם נשף לפני שהמכשיר היה ערוך לכך, איני יודעת האם הדבר ארע בשל הדרך בה נשף הנאשם, שלא ציית להוראות, כפי שנכתב, או משום שהשוטר לא המתין להוראת הינשוף, אני מתרשמת כי האפשרות הנכונה היא הראשונה, אולם איני צריכה להכריע בענין, די בתיאור התנהגותו של הנאשם על ידי ארבעה שוטרים ואשר נתמכת בחלק מהפלטים, כדי להגיע למסקנה כי לפני נאשם שהכשיל הבדיקה במכוון.

9. ב"כ הנאשם התמקד ארוכות בחקירתו הנגדית את שני העדים הנ"ל בענין הזמן והמקום בו מולאו הטפסים הרבים שמולאו על ידם. גם בהנחה הסבירה כי נסיבות הארוע והתפרעות החברים לא אפשרה מילוי כל הטפסים במקום, אלא לאחר הגעתם לתחנת המשטרה בבית שמש, איני רואה כי נפל פגם במהימנות האמור במסמכים אלו, ואשר תומך בעדויות השוטרים לפני אשר חלקם העידו מזכרון ישיר של הארוע ולא רק על סמך המסמכים שמילאו.

10. צודק כמובן ב"כ הנאשם בטענה כי הכשלת הבדיקה בנשיפון אינו מהווה סירוב המקים את חזקת השכרות, אולם התנהגותו של הנאשם כבר בתחילת התהליך והצורך בשבע נשיפות בנשיפון עד שהתקבלה תוצאה המלמדת על אינדיקציה ראשונית ולא מחייבת של אלכוהול, לימדה על הלך רוחו וכוונתו של הנאשם להכשיל הבדיקות, כפי שאכן ארע בהמשך התהליך בבדיקות הינשוף.

אי ביצוע בדיקת מאפיינים

11. הנאשם לא ביצע בדיקת מאפיינים. בדו"ח הפעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות (ת/7) נרשם באלכסון לכל אורך הדף "מסרב לבדיקה מכשיל". מהטופס עולה כי הוא מולא במקום האירוע ולא בתחנת המשטרה. עמוד ראשון ובו "פרטי הנהג", "שיחה ראשונית", מאפייני שכרות של ריח אלכוהול "חזק מאוד" מפי החשוד, הופעה מרושלת והתנהגות חריגה, כל אלו נרשמו וסומנו בשעה 4:26 כחמש דקות לאחר שרכב הנאשם נעצר לבדיקה ע"י המתנדב. הטופס -ת/7 כולל בדיקת מאפיינים על גביה רשום באלכסון "מסרב לבדיקה מכשיל" ואילו הדרישה להיבדק וההסבר הנלווה אליו - סעיפים 8 ו-9 מולאו בשעה 4:35 לפני תחילתה של בדיקת הינשוף הראשונה שנערכה בשעה 4:40. מלוח הזמנים נראה כי המפעיל נהג על פי הכללים וסדר הפעולות המתחייב בבדיקת חשוד בנהיגה בשכרות (תחקור ראשוני ומאפיינים ורק לאחר מכן בדיקת ינשוף). אי ביצוע בדיקת המאפיינים תומכת בהלך רוחו של הנאשם והתנהגותו, שאובחנה על ידי השוטרים כמי שמבקש להכשיל את בדיקת הינשוף.

עדותו של השוטר איבגי דוד

12. השוטר (עת/3) הגיע יחד עם השוטר אביאור קמאל, לאחר שהוזעקו לסייע למתנדב ולמפעיל וכך נרשם במזכר שמילא (ת/11): "..והבחנו בחבורה של גברים אשר נמצאים מחוץ לרכב צועקים משתוללים הנהג הנ"ל עמד ליד אופיר קרמר ניגשתי לעזור במקום בו אופיר עמד והרחתי ריח חריף מאוד יוצא מהנהג. הנהג התפרע וכול הזמן צעד דיבר בשפה לא נעימה אל השוטרים למרות שאופיר מסביר לו שוב ושב איך לבצע את הבדיקה הבחור מנסה למשוך זמן ולהכשיל את הבדיקה בכוונה".

עדותו של השוטר אביאור קמאל

13. עת/4 מילא מזכר (ת/12) שהיה חלק מחומר החקירה ונמצא ברשות הסנגור. במזכר רשם העד בין היתר כי הנאשם "פשוט מכשיל את הבדיקה בכוונה מנסה למשוך זמן. לציין צילמתי את הנ"ל בטלפון הנייד שלי. ראיתי את עופר קרמר מסביר לו שוב ושוב מה לעשות..." .

14. הצילום של הנאשם לא הוזכר כראיה בכתב האישום ולא נמצא בתיק החקירה. מדובר במחדל של המאשימה הנובע מאי הקפדה על איסוף כל חומר החקירה בטרם יוכן כתב האישום וגם במועד מאוחר יותר לא נעשתה כל פניה לשוטר אביאור, ואף השוטר לא מסר מיוזמתו הצילום לתביעה, אלא ביום שהוזמן להעיד וגם אז רק סרטון אחד מבין השניים שצילם מהטעם שלא הצליח להעבירו ל"דיסק און קי". מנגד, לא מדובר בראיה מפתיעה, שכן צילום דומה אמור היה להימצא בחזקת הנאשם, מאחר וחברו צילם אף הוא במכשיר הנייד את ההתרחשות. כאמור, קיומו של הצילום ע"י השוטר אוזכר במזכרו, הדבר לא נעלם מעיני הסנגור, אולם הוא העדיף "לא להעיר דובים משנתם" וזו זכותו, ברם משהתבקשה הצגת הראיה התנגד הסנגור להגשתה. במצב דברים זה על בית המשפט היה לבצע איזון בין הצורך בהוצאת הצדק לאור ובין זכויות הנאשם שקופחו ומידת הפגיעה. ניתן היה לנקוט באחת משתי הדרכים: הטלת סנקציה על המאשימה ע"י פסילת הראיה, או הצגת הראיה ודחיית מועד הדיון כדי לאפשר לנאשם להיערך מחדש להגנתו. בית המשפט הפסיק הדיון על מנת לאפשר לסנגור לעיין בסרטון. לאחר ההפסקה, חזרה בה המאשימה וויתרה על הגשת הראיה "וזאת כדי להימנע מדחיית הדיון למועד נוסף". על אף שהסנגור השיג את מבוקשו והרי התנגד להצגתה, שינה טעמו וטען כי מדובר ב"ראיה חשובה מאוד, גם להגנת הנאשם וגם יכול להיות שתגרום לנאשם או לב"כ להמליץ לו להודות באשמה" (פרוטוקול עמ' 12 ש' 9-10) ולכן ביקש פעם נוספת לדחות הדיון. בקשתו זו נדחתה, מאידך בקשתו של ב"כ הנאשם להפסקה נוספת בת שעה להיערך לחקירה נגדית לאור דברים שהתגלו בסרטון נענתה בחיוב.

בתום ההפסקה שניתנה, שוב ביקש הסנגור לדחות הדיון כדי לתמלל הדיסק ולחקור בשנית את המפעיל השוטר אופיר קרמר. בקשת הדחיה לא נענתה אולם הותר לו לחזור ולחקור את השוטר אביאור ואת המפעיל. או אז שלף הסנגור קלף נוסף משרוולו והפעם ביקש להשתחרר מייצוג הנאשם. בהעדר הנאשם והסכמתו לא אושרה הבקשה והסנגור חקר כדבעי את העדים ואף הגיע למסקנה כי ברצונו להגיש הראיה שקודם התנגד להצגתה, הפעם מטעם ההגנה. הסרטון סומן נ/2.

הסרטון שצולם ע"י השוטר

15. צפיה בסרט שצולם ע"י השוטר אביאור במכשיר הנייד שלו (נ/2) מגלה חבר שמצלם את הארוע וממולו השוטר שמצלם אף הוא לרבות החבר שמצלם. בתווך עומדים הנאשם והמפעיל, כאשר הנאשם, בחור גדל גוף, דורש במפגיע להפסיק להיות מצולם על ידי השוטר, ולא- לא ייבדק, ומנגד המפעיל בסבלנות ובהתמדה מגיש לנאשם את הפיה וחוזר ומסביר לו כי הוא לא יכול להתנות תנאים וכי עליו להיבדק גם אם יגיעו למקום 800 שוטרים ודודה של המפעיל תצלם את הנאשם. הדרישה להיבדק נאמרה באופן חד משמעי, הובנה ע"י הנאשם, אולם הוא נותר בשלו. אגב, לאורך הסרטון לא ביקש הנאשם ולו פעם אחת מחברו שיפסיק לצלם. הנאשם לא יכול לנהל את הזירה מסביבו ולהכתיב תנאים לבדיקתו, בוודאי לא כאשר חבריו מתפרעים ומצלמים את האירוע מתחילתו ועד סופו. אם בטרם הצילום סירובו היה משתמע על פי התנהגותו, כפי שתוארה בכתב ע"י המפעיל, הרי בזמן הצילום, סירובו של הנאשם היה ברור וחד משמעי, כך שלא נותר ספק כי לא מדובר בחוסר יכולת מסיבה אובייקטיבית כלשהי, אלא בהימנעות מהפללתו, נוכח שתיית האלכוהול, שאגב הכחיש אותה לחלוטין, על אף ששני שוטרים בנפרד הריחו ריח חזק של אלכוהול מפיו (המתנדב והשוטר איבגי).

16. טענת ב"כ הנאשם כי הנאשם לא נראה בסרטון שיכור אלא עצבני, היא טענה שאין בה כדי לרפא את סירובו של הנאשם להיבדק, אם כי יש לציין כי עצבנות ותוקפנות הינן תופעות שיכולות להעיד על שכרות, ברור כי אדם לא מורשע על סמך מאפיינים אלו וגם לא רק על סמך ריח חזק של אלכוהול, אולם הכשלת בדיקה או סירוב מקימות חזקת שכרות, כאשר הנטל לשכנע כי לא כך הוא הדבר, על הנאשם ולא על המאשימה.

17. לטענת ב"כ הנאשם הצילום רק החמיר את העימות בין הצדדים. יש צדק בדבריו, הנאשם הרגיש לכוד, הוא אמר משהו כמו "הוא רוצה לתפוס אותי", מאידך לא מדובר "בתכנית כבקשתך", מי שגרם למצב הזה היה הנאשם עצמו, שהרי לו היה מבצע הבדיקות כפי שנדרש לא היה צורך להזעיק סיוע. בדיקות הינשוף החלו כאמור בשעה 4:40, כאשר רק המפעיל ליד הנאשם, ואילו המתנדב מרחיק החברים ועומד לידם במרחק מטר עד שלושה מטרים מהמפעיל והנאשם. (פרוטוקול עמ' 1 ש' 21). משהוזעק הסיוע והשוטר אביאור הגיע, לדבריו הוא לא החל לצלם מיד, אלא סמוך לאחר השעה 5:00. (השעה המדויקת אינה ידועה משום שבפני הוצג הסרטון השני שהחל בשעה 5:14 ולפניו צולם סרטון נוסף בן 8 דקות שהעד לא הצליח להורידו מהמחשב, ראה פרוטוקול עמ' 16 ש' 10), מכאן ברור כי הצילום ע"י השוטר היווה תירוץ לסרב לבדיקה, "תתן לי הזמנה לדין" אמר הנאשם למפעיל בתגובה לדרישה נוספת להיבדק.

18. לא זו אף זו, העובדה שחברו של הנאשם מצלם את כל האירוע לא הפריעה לנאשם, אלא כאשר השוטר אביאור החל לצלם אף הוא. טענת הנאשם כי "לא הצליח" משום שהיתה מהומה במקום (ראה ת/7, סעיף 9 בפרק תחקור החשוד) הינה תירוץ שלא תאם את הלך רוחו של הנאשם בזירה. אני מתרשמת מצפיה בסרטון, כי לו רק רצה הנאשם לבצע הבדיקה יכול היה לעשות כן בכל שלב. ניתנו לו הזדמנויות רבות לתקן התנהגותו ולנשוף כראוי, אולם הוא בשלו, מתמהמה, מתווכח, פונה לחברו ומסמן לו סימנים מה לצלם.

19. כל היתקלות עם שוטר מהווה אירוע מלחיץ ולא נעים. גם אם אניח לטובת הנאשם כי מבחינה סובייקטיבית, התנאים בזירה לא היו נוחים, הוא היה לחוץ ועצבני, חבריו הפריעו לו, מבלי שהיתה לו שליטה עליהם, עדיין יש להעמיד מול התנאים הללו את מהות הפעולה שנדרש לבצע - נשיפות אויר לתוך צינור. זו אינה בדיקה הדורשת ריכוז או מאמץ פיזי מיוחד, בוודאי לא לבחור בן 21 גדל גוף כמו הנאשם, על פניו לא התרשמתי כי היתה לנאשם בעיה פיזית או רפואית שהיא, מעולם גם לא נטען על ידיו או ע"י בא כוחו לקיומה של מניעה. הנאשם ידע שאסור לו לסרב, הנאשם גם ידע מה תוצאות הסירוב ובכל זאת בחר בדרך שנראתה לו הכי טובה באותה העת, אולם התיקון לחוק לפיו מי שמסרב מוחזק כשיכור בא לענות בדיוק על מקרים כגון אלו, שאם לא כן, לא היה אף חשוד מוכן להיבדק. בהכשלתו את הבדיקה, ויתר הנאשם על הסיכוי שיוכח כי בגופו אלכוהול ברמה מותרת.

האם המכשיר היה תקין בעת הבדיקה?

20. טוען הסנגור כי לאור כפירתו בדבר תקינות המכשיר ובהעדר הצגת תע"צ ותעודות הבלון לבית המשפט, הרי שלא הוכחה תקינות המכשיר. טענה זו יש לדחות, משתי סיבות, האחת הוצג פלט כיול שבוצע ע"י המפעיל בסמוך לבדיקת הנאשם (ת/5) שנחזה להיות תקין, והשניה משום שכרטיס המכשיר ותע"צ סופקו לב"כ הנאשם וזה לא הודיע כי הוא מבקש לחקור את עורכם, משמע ויתר על טענת התקינות. הטענה כי נשלחה לו בטעות תעודת עובד ציבור המתייחסת לתקופה לא רלוונטית, אולם הוא בחר שלא להעמיד את המאשימה על טעותה, אין בה כדי לכפר על ויתור חקירת עורך התע"צ, מה עוד שכרטיס המכשיר שבידי הסנגור, כך טען (פרוטוקול עמ' 21, ש'21) מלמד על קיומה של ביקורת ב- 9/11/10 אחד עשר ימים לפני בדיקת הנאשם. כאמור, משויתר הסנגור על חקירת עורך התע"צ, ויתר על טענת תקינות ואין הכרח כי המאשימה תציג בפני בית המשפט, ראיות המוכיחות עובדה מוסכמת.

אופן ניהול המשפט על ידי הצדדים

21. אוסיף הערה אחרונה ואומר כי על אף מחדלה של המאשימה הראוי לכל גינוי בענין אי בדיקת ראיותיה כדבעי, מתחילת הדרך בהכנת כתב האישום ועד סופה בישיבת ההוכחות, עדיין זכויותיו של הנאשם לא נפגעו, נהפוך הוא, המאשימה ויתרה על ראיה שלטעמה היה בה כדי לחזק ראיותיה, ודווקא ב"כ הנאשם סבר כי יש בה כדי לתמוך בהגנתו של הנאשם וביקש להציגה כראיה מטעמו. אמנם בסופו של יום קבעתי כי הסכמתו של הנאשם להיבדק בכפוף למילוי תנאים שהוצבו על ידו, אינה מהווה הסכמה, אולם כל טענת הגנה אפשרית אחרת שניתן היה להעלותה הועלתה כדבעי על ידי הסנגור, כך שהאיזון בין עשיית הצדק לשמירה על זכויות הנאשם, בהתחשב בנסיבות הושג.

הימנעות מהבאת ראיות פועלת לרעת הצד שנמנע

22. יצוין כי דיון ההוכחות על ההפסקות שניתנו ארך למעלה מ-3 שעות במהלכן לא נשלח כל אישור רפואי המעיד על מקרה חרום בלתי צפוי, הנאשם לא התייצב ואף לא מי מחבריו שהיו נוכחים ופעילים באירוע. לגבי היעדרותו "המפתיעה" של הנאשם נטען כי הוא אמור היה להגיע, אולם רק לאחר שחיפש אותו סנגורו שלח אליו מסרון כי הינו שוהה ליד מיטת אמו בביה"ח. מאידך להיעדרותם "המתוכננת" של מי מארבעת חבריו שנכחו עמו בזירת הארוע, לא ניתן כל הסבר. כידוע הימנעותם של עדים מלהעיד ללא הסבר סביר פועלת לרעת הצד שנמנע מלהביאם וזאת אף מבלי שאצטרך להטיל ספק בכוונתו של הנאשם להתייצב לדיון.

לסיכום

23. מכל האמור לעיל שוכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם נדרש להיבדק באופן שלא משתמע לשתי פנים, מטרת הבדיקה ומשמעות סירובו הובהרו לנאשם היטב ואף על פי כן בחר שלא לשתף פעולה ובשלב מסוים אף סירב במפורש בדרך של התניית תנאים שאינם ממין הענין, ועל כן אני מרשיעה אותו בנהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64(ב), 64ד(א) וסעיף 39 א' לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב , 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אמיר יצחקיאן
שופט :
עורכי דין: