ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם סוויסה נגד סונול ישראל בעמ :

אברהם סוויסה

נ ג ד

1. סונול ישראל בעמ

2. סונול כנען בע"מ

בית משפט השלום בנצרת

כב' השופטת רננה גלפז מוקדי

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשמת רגד זועבי מיום 13.6.11, אשר הורתה על דחיית בקשת המערער לפטור מאגרה.

2. בקשתו של המערער נדחתה על ידי כב' הרשמת, בקֹבעה כי המערער לא עמד בנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה וכן נוכח סיכוייו הנמוכים של ההליך .

למען שלמות התמונה, יצויין כי התביעה הוגשה, מלכתחילה, לבית המשפט המחוזי, בסכום של 2,695,918 ₪ ובקשה למתן פטור מתשלום אגרה נדחתה ביום 18.1.11 על ידי כב' הש' עילבוני, מן הטעמים המפורטים בה. בהמשך, הפחית המערער את סכום התביעה ל- 1,195,918 ₪ וכך הועבר התיק לבית משפט השלום. משהועבר התיק, ניתנה החלטתה של כב' הרשמת זועבי בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה.

טענות הצדדים

3. טוען המערער כי שגתה כבוד הרשמת בפרשנות הוראות הדין העוסקות בפטור מאגרה, קרי, תקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן:"תקנות האגרות"). לטענתו, צירף אסמכתאות העונות על דרישת הפירוט לפי התקנות, ואלו אינן מותירות ספק באשר למצבו הכלכלי הקשה ותומכות בטענתו כי הינו נעדר יכולת כלכלית לעמוד בנטל תשלום האגרה.

תימוכין לכך ניתן למצוא, לשיטתו, בכך שכבר הוכר בעבר כזכאי לפטור מתשלום אגרה במסגרת תיק אזרחי ע"א 239/08 (מחוזי נצרת) בש"א 2506/08 מיום 18/12/08. זאת ועוד, טוען המערער, כי אין מקום בשלב זה של הדיון לדקדק בסיכויי הצלחתו של ההליך.

4. מנגד, טענו המשיבות, כי המערער כלל לא הוכיח את טענתו בדבר העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה ובנוסף כי הסתמכותו של המערער על פטור מתשלום אגרה לה זכה בתיק שהתנהל במחוזי, אינה רלוונטית כלל ועיקר, זאת מאחר שמאז ההחלטה האמורה, חלפו שנתיים ועל המבקש פטור מאגרה להוכיח, בזמן אמת, העדר יכולת כלכלית. בנוסף, טענו המשיבות כי עילת התביעה בתובענה דנא, כמו גם מסכת העובדות עליהן מתבסס המערער בתביעתו, הוכרעו זה מכבר ופסקי הדין הפכו חלוטים. משכך, קיים מעשה בית דין וההליך, לפיכך, הוא חסר סיכוי. זאת ועוד, טוענות המשיבות, כי המערער מנצל לרעה את מערכת המשפט, כאשר לא רק שהוא מנסה לפתוח מחדש פלוגתאות שהוכרעו, תוך שהוא מבקש הקלות מבית המשפט, דוגמת הבקשה נשוא ערעור זה, אלא שהוא גם מתעלם באופן בוטה מהוראות בית המשפט בדבר תשלום הוצאות וכיוצא בזה.

דיון והכרעה

5. תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז - 2007 קובעת, בין היתר כך:

"(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.

...

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.

(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:

(1) החלטה של בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה;

..."

6. ההחלטה האם בעל דין הינו נעדר יכולת לשאת בתשלום האגרה מבוססת על גרסה שנמסרת על ידי בעל הדין ובחינת הנתונים, כפי שבאים לידי ביטוי במסמכים המוצגים על ידו. משקל ממשי ניתן לטענות שמעלה בעל הדין. בעל דין אשר חפץ שיינתן לו פטור מתשלום האגרה, נדרש להעמיד בפני ביהמ"ש תשתית עובדתית ברורה, מלאה ומהימנה אודות יכולתו הכלכלית. בהעדר תשתית עובדתי כאמור, לא יזכה המבקש בפטור המבוקש.

7. נקודת המוצא היא כי "לא ייזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה או שמביא ההליך פטור מתשלום האגרה" (סעיף 2(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007).

אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט. מלבד השתתפות בהוצאות ההליך, לתשלום האגרה ישנן תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מינהל שיפוטי ראוי, ועוד שאין צורך להרחיב עליהם במסגרת ערעור זה (ראו לעניין זה רע"א 4014/10 מונדז נ' בירן (21.9.2010) וכן רע"א 10498/06 מגדלי ישי חברה לבניין בע"מ פירוק נ' עיריית תל אביב יפו (30.1.2007) ולעניין שימוש לרעה בהליכי משפט והליכי סרק ראו אבישי אדר, שימוש לרעה בהליכי משפט - הגנה נזיקית מפני ניצול לרעה של זכות הגישה לערכאות (2011)).

8. בבשג"ץ 3320/11 ד"ר מעוז נ. הנהלת בתי המשפט (11.5.11) ביקש בית המשפט להזכיר "מושכלות יסוד", כלשונו, במערכת המשפט:

"הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד....בעוד שבין בעלי-הדין ובין עצמם מהווה תוצאת ההליך בסיס לחיוב הצד המפסיד בהוצאות הצד הזוכה, הרי שהשירות הניתן על-ידי המדינה - בקיומה של מערכת בתי-משפט - כרוך באגרה שפותח ההליך צריך לשלמה. מטיבו מהווה החיוב באגרה קשר בין השירות הניתן ובין החיוב של משלם האגרה".

נקודת האיזון הראויה, מחייבת קיומו של מנגנון שבכוחו להבטיח מחד, כי שעריו של בית המשפט לא ינעלו בפניו של בעל דין שאין בידו לשאת בתשלום האגרה, אך מאידך, מקום בו אין בחיוב האמור כדי להוות חסם בדרכו של בעל דין אל עבר בית המשפט, יינתן משקל לתכליות שביסוד תשלום האגרה. כזה הוא המנגנון הקיים ומוסדר בתקנה 14 לעיל, לפיה רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה מקום בו שוכנע כי "אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה".

9. לשון התקנה - "רשאי" - מקנה את הסמכות לבית המשפט להעניק את הסעד של פטור מתשלום האגרה מקום בו סבור בית המשפט כי הונחה תשתית עובדתית המעידה על היעדר יכולת לשאת בתשלום האגרה או לגייסה וכאשר קיימת עילת תביעה. שיקול הדעת מסור לביהמ"ש.

סמכותו של הרשם בהתאם לסעיף 90 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, היא רחבה. הסעיף קובע כי "רשם רשאי לדון ולהחליט ולהורות ככל שיראה לנכון בבקשות בכל ענין הנוגע לניהולו של הליך ... מתן רשות לתבוע בחזקת עני, דחיית תשלומן של אגרות ופטור מהן". מכאן שלבית המשפט או לרשם הדן בבקשת פטור, ישנו מרחב שיקול דעת שיפוטי לאזן בין האינטרסים השונים ולמצוא את הפתרון המידתי המתאים לכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו הייחודיות.

בצד האמור, כידוע, לא בנקל, תתערב ערכאת הערעור בהחלטות בענייני אגרה, בהן ניתן לרשם שיקול דעת רחב, אלא במקרים חריגים (עא 2732/09 ‏אריה שפיר נ' יהודה ליסקר (14.12.09)).

10. הנטל להוכחת קיומם של התנאים הנזכרים בסעיף 14 לתקנות, מוטל על כתפיו של העותר לפטור מתשלום אגרה, בגדרו נדרש הוא לפרוש בפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי. יודגש כי על המבקש להידרש לתשתית העובדתית בכל הליך ובכל עת בה הוא פונה לבית המשפט ומבקש פטור מתשלום האגרה; אין להסתפק באזכור החלטות קודמות של מותבים אחרים, גם לא של אותו מותב שפטר את המבקש בעבר או בסמוך לבקשה זו, שהרי מדובר בבקשות פרטניות ושונות בהן על המותב להדרש לנסיבות ספציפיות של הענין שלפניו וביניהן גם לגובה האגרה העדכנית הרלוונטית לתובענה דנא.

11. מן הכלל אל הפרט.

טוען המערער כי הוא נעדר יכולת לתשלום האגרה.

מבקש הוא לתמוך טענתו זו בהחלטה קודמת אשר פטרה אותו מתשלום אגרה בחודש דצמבר 2008. מעבר לכך שחלפו למעלה משנתיים מאז אותה החלטה ועד למועד בו דנה כב' הרשמת בבקשה, אזי המדובר, לכל היותר, בראיה לכאורה, ולא מעבר לכך (ראה ת' 14(ד)(1)). ועוד ייאמר, הגם שמשעה שהועבר התיק לבית משפט השלום, הועברה גם הסמכות לדון בבקשה למתן פטור מאגרה אל רשמת בית משפט השלום, אזי לא ניתן להתעלם גם מהחלטת כב' הש' עילבוני, אשר פטר בשנת 2008 את המערער מתשלום אגרה, ואילו בהליך זה, כשהוגש כתב התביעה לבית המשפט המחוזי, מצא לדחות את הבקשה לפטור מאגרה. החלטתו אמנם אינה מחייבת, מטבע הדברים, אולם לא ניתן להתעלם ממנה, כפי שמצפה המערער.

במקרה שבפניי, לטעמי, אין די בהחלטה משנת 2008 על מתן הפטור כדי לסייע למערער, אשר לא עמד בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית, כמפורט להלן. היא אינה עדכנית, לא ניתנה על יסוד אותם שיקולים ואותן ראיות המונחות כעת בפניי ואשר היו לנגד עיניי כב' הרשמת, ועל כן, גם אם נכון להציגה בפני בית המשפט כעת, היא ניתנת לסתירה, כאמור.

המערער טען בבקשתו כי הוא נסמך על שולחן ילדיו. מתגורר בביתם ונעזר בהם למחייתו. הוא אף הגדיל וטען כי ילדיו אינם מסוגלים להעניק לו מעבר לסיוע שכבר ניתן לו. מאחר שהמערער עצמו מעלה את הטענה לפיה ילדיו אינם יכולים לסייע לו בתשלום אגרת בית המשפט, ראוי היה כי יבהיר טענה עובדתית זו שאותה העלה ויתמוך אותה בראיות כלשהן.

המערער מלין בערעורו על הדרישה כי יפנה ל"מקורבים", אולם עיון בהחלטת כב' הרשמת מעלה כי לא דובר בה דבר וחצי דבר על השגת כספים מקרובים רחוקים או ידידים, אלא אך ורק לגבי ילדיו, אשר כאמור, המבקש בעצמו טען כי אינו יכול להיעזר בהם לצורך תשלום האגרה. זולת העלאת הטענה באופן לאקוני, לא טרח המערער להביא כל ראיה לתמיכה בה, לא בפני הרשמת וגם לא בפניי.

המערער טען גם כי ביקש ליטול הלוואה, אולם לא הוצג כל מסמך שהוא לתמיכה בכך, שוב, זולת הצהרתו שלו.

כך גם לא הוצגו מסמכים שיש בהם לתמוך בטענה כי אין בידי המערער רכוש או פריטים יקרי ערך וכיוב'.

לפיכך, מקובלת עלי מסקנתה של כב' הרשמת כי המערער לא עמד בנטל להוכיח העדר יכולת כלכלית.

12. אכן, המערער הפחית את סכום תביעתו וכך הועברה זו מבית המשפט המחוזי לבית משפט השלום, אולם עדיין, המדובר בתביעה בסכום גבוה וכאשר מדובר בסכומים גבוהים, שומה על בית המשפט לנקוט זהירות יתרה במתן פטור מאגרה ואף לבחון את סיכויי התביעה לנוכח סכומה (רע"א 430/07 סם מרית נ' מדינת אוקראינה, (26.08.07); בש"א (מחוזי-חי') 5619/06 מריאנה אבו נסרה נ' נתיבי תבואות בע"מ, (30.11.06)).

בתיק זה טענות כבדות משקל של המשיבות, הנוגעות להליך הקודם בין הצדדים, הליך אשר הסתיים בפסק דין לפינויו של המערער. לא אכנס לעומקם של דברים, שהרי כבר נקבע, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי אין זו השעה לעשות כן וכל שעלי לבחון הוא את סיכויי התביעה, באופן כללי. ואולם, אף שמצויים אנו בפתחו של הליך, ניתן לומר כי מעבר לכך שכתב התביעה המתוקן כולל טענות רבות ביחס להליך הפינוי ופסק הדין אשר ניתן בו, אשר כאמור, הוא חלוט (למשל סעיפים 21 ו- 29 לכתב התביעה) אזי הסכומים הנתבעים אינם מפורטים ואינם ברורים. בסעיף 32.2 לכתב התביעה המתוקן תובע המערער סך של 1,000,000 ₪ בגין התעשרות שלא כדין / הפרת הסכם / הפרת חובת תום הלב מצד המשיבות וזאת מבלי לפרש סכום זה. גם הסכומים החלופיים המפורטים בסעיף 33 לכתב התביעה אינם ברורים כלל ועיקר.

לפיכך, בשים לב לכתב התביעה המתוקן המצוי כעת בפניי, ובזהירות הראויה בשלב מוקדם זה, ניתן לומר כי סיכויי ההליך, אינם גבוהים.

13. מצבור הדברים כאמור, אי עמידה בנטל להוכיח העדר יכולת לתשלום האגרה, סיכויים נמוכים להליך והאנטרס הציבורי, מוביל, לטעמי, למסקנה כי בדין דחתה כב' הרשמת זועבי את הבקשה למתן פטור מאגרה ואין כל בסיס להתערבות בה.

הערעור נדחה.

14. לפנים משורת הדין, אתיר למערער לשלם את האגרה לשיעורין, בהתאם לתקנה 14(ז) לתקנות האגרות, בשני תשלומים, האחד ביום 6.2.12 והשני ביום 6.3.12, שאם לא כן יימחק ההליך ללא התראה נוספת.

אחר ששקלתי בדבר, איני מחייבת בהוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ב, 22 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם סוויסה
נתבע: סונול ישראל בעמ
שופט :
עורכי דין: